ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין המוסד לביטוח לאומי נגד נעים מרזוק :

לפני:

כבוד השופט נוהאד חסן

המערער
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד ארז בן דוד
-
המשיב
נעים מרזוק
ת.ד. 182
פקיעין (בוקייעה) 24914

פסק דין

1. זהו ערעור המוסד לביטוח לאומי על החלטת הוועדה לעררים לעניין אי כושר, מיום 07.03.21 ( להלן: "הוועדה לעררים"), אשר קבעה למשיב דרגת אי כושר בשיעור 100% לצמיתות החל מ- 01.11.18. (להלן: "ההחלטה").

רקע

2. המשיב יליד 1955 .

3. ועדה רפואית לעררים מיום 7.3.19 קבעה למשיב נכות רפואית משוקללת יציבה בשיעור 73% החל מתאריך 1. 01.18 (20% קשיי הסתגלות עם חרדה ודיכאון קל, 30% ליקוי ראייה, 25% ליקוי שמיעה, 10% טנטון, 10% עמ"ש צווארי, 0% יל"ד, 20% סכרת).

4. ועדה לעררים (אי כושר) מיום 12.08.19 קבעה כי המשיב איבד 60% מכושרו להשתכר במקביל למועד התחולה הרפואית מיום 01.01.18.

5. על החלטה זו הוגש ערעור לבית דין זה (ב"ל 32572-09-19) וביום 05.02.20 ניתן פסק דין בהסכמה המורה כדקלמן:

"עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים (אי כושר) בהרכבה מיום 12.8.19, על מנת שתשקול עמדתה בשנית תוך התייחסות לנתוניו האישיים של המערער (גיל, השכלה ועבר תעסוקתי). ( להלן: "פסק הדין המחזיר")

6. במקביל הגיש המשיב בקשה להחמרת מצב, ועדה רפואית מיום 30.03.20 קבעה כי אכן חלה החמרה זמנית במצבו של המשיב תוך שהיא קובעת את נכותו הרפואית המשוקללת בשיעור של 86% מיום 01.01.20 ועד ליום 28.02.21. (להלן: "הליך ההחמרה").

7. פקידת השיקום המליצה לנוכח הנכות המוחמרת כי המשיב איבד באופן מלא את כושרו להשתכר במקביל לנכותו הזמנית.

8. הוועדה לעררים נשוא דיוננו התכנסה ביום 07.03.21 מכוח פסק הדין המחזיר וקבעה למשיב דרגת אי כושר בשיעור של 100% תוך שהיא מנמקת את החלטתה כלדקמן:

"הגיע בליווי אשתו אשר סייעה לעורר, נכנס מסתייע בקב קנדי ונעזר באשתו, בכניסה ובישיבה על כיסא.
היה לו עסק במסגור תמונות אז סגר אותו לפני מספר שנים עקב הליקויים. הוועדה דנה בעניינו של העורר בעקבות פסק דין מיום 5.2.20 ובהתאם לכך דנה הוועדה בעניינו של העורר במכלול הליקויים ודנה לגבי כל ליקוי וליקוי וגם את ההשפעה המצטברת של סך כל הליוקיים. גם ראתה מסקנות הרופא הפוסק ואך גם ראתה מסקנות דוח השיקום מ3.5.20 הממליץ לראותו כמי שאיבד את מלוא כושר עבודתו. הוועדה דנה בהשלכות ניתוניו האישיים על כושר עבודתו במיוחד את גילו הגבוה והמתקדם השכלתו הדלה ועברו התעסוקתי וקובעת שאכן העורר איבד את מלוא כושר עבודתו וקובעת דרגת אי כושר בשיעור 100% ומקבלת בכך את הערר " (הטעויות במקור נ.ח )

9. על החלטה זו הוגש הערעור שלפני.

ההליכים בבית הדין וטענות הצדדים

10. לטענת המוסד, בהחלטת הוועדה נפלו מספר שגיאות משפטיות, כדלקמן:

א. ועדת אי הכושר לעררים אשר התכנסה מכוח פסה"ד המחזיר הייתה צריכה לדון במסד הנתונים הרפואי של הוועדה הרפואית לעררים מיום 7.3.19 שם נקבעו לו אך 73% נכות רפואית ולא במסד הנתונים של הוועדה הרפואית במסגרת הליך ההחמרה מיום 30.3.20 ודו"ח פקידת השיקום מיום 3.5.20.

ב. מעבר לאמור, הוועדה לא דנה בהשפעת כל ליקוי וליקוי, אך ציינה כי היא שקלה זאת אך מבלי שניתן להתחקות אחר הלך מחשבתה. אומנם היא לא הייתה אמורה לעשות זאת בהתאם לפסק הדין המחזיר אך היא כותבת שעשתה זאת ועל כן חשפה עצמה לביקורת שיפוטית עת טעתה באופן בו סקרה השפעת כל ליקוי וליקוי.

ג. הוועדה לא מקיימת את פסק הדין שכן מלבד העובדה כי היא מציינת גילו הגבוה והמתקדם, היא מציינת כי השכלתו דלה אך אינה מציינת מהי השכלתו באופן אשר יאפשר למשיב ולבי ת הדין להתחקות אחר שיקוליה והלך מחשבתה של הוועדה, וכך גם לגבי "עברו התעסוקתי" עת שהוועדה מזכירה אותו אך אף אינה מציינת מהו.

ד. אין ספק החלטתה התמציתית של הוועדה היא בבחינת מסקנה בלתי מנומקת, היא אינה עורכת דיון אמיתי בכושר ההשתכרות של המשיב ועל כן יש להשיב את עניינו של המשיב לוועדה על מנת שתשלים מלאכתה.

ה. על סמך הפגם האמור יש להחזיר את עניינו של המשיב לוועדה עם הוראות מתאימות כאמור דלעיל, קרי להורות לוועדה להתכנס בשנית בהרכבה מיום 12.8.19 ולקיים את הוראות פסק הדין המחזיר מיום 5.2.20 תוך הפנייתה לכך כי מסד הנכויות הרפואיות אשר על בסיסו היא צריכה לדון הוא זה אשר נקבע במסגרת הוועדה הרפואית לעררים מיום 7.3.19 ומבלי להתייחס לדו"ח פקידת השיקום ובמיוחד לא לזה מיום 3.5.20.

11. המשיב לא השיב להודעת הערעור ולא הגיש עמדה.

12. ביום 13.07.21 התקיים דיון מקדמי אליו לא התייצב המשיב. הדיון נדחה ליום 22.08.21 על מנת לאפשר למשיב לטעון את טענותיו. במסגרת ההחלטה מיום 13.07.21 הורה בית הדין למערער להמציא למשיב עותק מהפרוטוקול.

13. ביום 15.08.21 הוגש לתיק בית הדין אישור מסירה לפיו המערער המציא למשיב ביום 23.07.21 , במסירה אישית, עותק מהפרוטוקול והודעת ערעור מפורטת.

14. ביום 22.08.21 התקיים דיון שני ואולם המשיב שוב לא התייצב לדיון בעניינו. בנסיבות הובא התיק לעיוני למתן פסק דין על יסוד החומר שבתיק וטענות המוסד לביטוח לאומי .

דיון והכרעה

15. לבית הדין הסמכות לבחון האם נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה (סעיף 213 ל חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995).

16. במקרים קיצוניים של חוסר סבירות בהחלטה של ועדה מסוג זה, רשאי בית הדין להתערב ולראות בחוסר הסבירות האמור משום טעות משפטית. זאת משום שוועדה לעררים, בשונה מוועדה רפואית, פועלת בתחום שאינו רפואי טהור. אולם, יש ליתן את הדעת כי התערבות כזו של בית הדין תוגבל למקרים קיצוניים של חוסר סבירות (דב"ע שם/01-X318 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60).

17. לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח בפני, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להתקבל, וזאת מן הנימוקים שיפורטו להלן,

18. שאלת קביעת דרגת אי הכושר הינה בעיקרו של דבר שאלה של הערכת הוועדה את מסוגלות הנכה לעבוד. נקודת המוצא לקביעת דרגת אי הכושר צריכה להיות כי ליקויו הרפואיים של הנכה כפי שנקבעו על ידי הוועדה הרפואית לעררים, המבטאים דרגה אובייקטיבית של אי כושר לעבוד. מתוך נקודת מוצא זו, על הוועדה לבחון את נסיבותיו האישיות של הנכה, כגון יכולתו לחזור לעבודה קודמת לאור כישוריו וההיסטוריה התעסוקתית שלו, גיל, השכלה ויכולת אינטלקטואלית.

19. בענייננו, ועדה רפואית לעררים מיום 7/3/2019 קבעה למשיב נכות רפואית משוקללת יציבה בשיעור 73% החל מתאריך 01.01.18 (20% קשיי הסתגלות עם חרדה ודיכאון קל, 30% ליקוי ראייה, 25% ליקוי שמיעה, 10% טנטון, 10% עמ"ש צווארי, 0% יל"ד, 20% סכרת).

20. הוועדה לעררים (אי כושר) אשר עליה הוגש הערעור לבית הדין ואשר מכוחו התכנסה הוועדה לעררים נשוא דיוננו, התכנסה ביום 12.08.19 וקבעה כי המשיב איבד 60% מכושרו להשתכר במקביל למועד התחולה הרפואית מיום 01.01.18. כלומר, הוועדה לעררים נשוא דיוננו, התכנסה עובר לפסק הדין על מנת לדון בדרגת אי כושרו של המשיב בהתאם למסד הנתונים אשר נקבעו בוועדה הרפואית לעררים מיום 07.03.19.

21. אמנם נכון כי המשיב הגיש במקביל (לאחר פסק הדין המחזיר) בקשה להחמרת מצב, ואולם הליך ההחמרה אינו רלבנטי לפסק דין המחזיר ואינו חלק ממנו.

22. פסק הדין הורה לוועדה לשקול עמדתה בשנית תוך התייחסות לנתוניו האישיים של המשיב: גיל, השכלה ועבר תעסוקתי. הוועדה היתה צריכה לדון במסד הנתונים הרפואי של הועדה הרפואית לעררים מיום 07.03.19 אשר קבעה למשיב 73% נכות. ואולם ממקרא הפרוטוקול עולה כי נפלה שגגה משפטית מתחת ידי הוועדה עת דנה בעניינו של המ שיב תוך ה סתמכות על מסד נתונים של הוועדה הרפואית במסגרת הליך ההחמרה מיום 30.03.20 ודו"ח השיקום מיום 03.05.20 אשר המליץ על אי כושר בשיעור 100%.

יוצא איפוא, כי ועדת הערר אשר התכנסה מכוח פסק הדין המחזיר, הסתמכה על מסד נתונים שאיננו רלבנטי לדיון שלה ולא היה חלק מפסק הדין המחזיר, כאמור.

23. זאת ועוד, ולגופו של עניין, ממקרא הפרוטוקול עולה, כי הוועדה לא יישמה את הוראות פסק הדין המחזיר. כאמור, היה על הוועדה לשקול עמדתה בשנית תוך התייחסות לנתוניו האישיים של המשיב: גיל השכלה ועבר תעסוקתי, כשהחלטתה תהיה מפורטת ומנומקת. ואולם, מעבר לאמירה כללית של הוועדה כי היא דנה בהשלכות נתוניו האישיים על כושר עבודתו, הוועדה לא ערכה כל דיון בנתוניו האישיים של המשיב והשפעתם על כושרו להש תכר. ובכך נפל פגם משפט נוסף בפעולת הוועדה.

סוף דבר

24. לאור כל האמור, הערעור מתקבל כך שעניינו של המשיב יוחזר לוועדה לעררים (אי כושר), באותו הרכב, על מנת לקיים את הוראות פסק הדין המחזיר מיום 05.02.20.

תשומת לב הוועדה כי מסד הנכויות הרפואיות אשר על בסיסו היא צריכה לדון הוא זה אשר נקבע במסגרת הוועדה הרפואית לעררים מיום 07.03.19 ומבלי להתייחס לדו"ח פקידת השיקום מיום 03.05.20.

25. המשיב יוזמן לוועדה לטעון טענותיו.

26. החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת.

27. אין צו להוצאות.

28. לצדדים מוקנית זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק הדין.

ניתן היום, כ"א אלול תשפ"א, (29 אוגוסט 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: המוסד לביטוח לאומי
נתבע: נעים מרזוק
שופט :
עורכי דין: