ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שירה דבורה אזולאי נגד רצף תעשיות מוצרי בניה בע"מ :

בפני כבוד ה שופטת תמי לוי יטח

תובעים

  1. שירה דבורה אזולאי
  2. דוד אזולאי

נגד

נתבעת
רצף תעשיות מוצרי בניה בע"מ

פסק דין

בפניי תביעה כספית ע"ס של 98,651 ₪ שעניינה תשלום פיצוי בגין ליקויים בריצוף שבדירת התובעים.

רקע והליכים

התובעים רכשו מהנתבעת אריחי ריצוף לצורך התקנתם בדירה שבנו. האריחים סופקו ביום 14.8.14, כאשר ההתקנה לא בוצעה ע"י הנתבעת.

לאחר מועד מסירת הדירה, הבחינו התובעים בליקויים בריצוף. לטענתם, נוצר לכלוך על גבי האריחים שלא ניתן להסרה באמצעות חומרי ניקוי רגילים , אלא רק באמצעים מיוחדים ושפשוף בספוג הפלא.

התובעים פנו לנתבעת מספר פעמים אולם נציגיה טענו, כי אין כל בעיה באריחים ונתנו הוראות באשר לאופן הניקוי והחומרים שיש לעשות בהם שימוש, אך הבעיה לא נפתרה.

התובעים פנו לחברת הדס ביקורת מבנים בע"מ. מהנדס מטעם חברה זו, מר אליעזר גוכמן, ערך ביקור בדירה וערך חוות דעת, מיום 25.7.16. המומחה אישר כי לא ניתן לנקות את האריחים בדרך רגילה אלא רק בשימוש בחומרים מיוחדים ובשפשוף בספוג הפלא . הואיל ולא ניתנו לתובעים הוראות מפורשות לגבי אופן השימוש והתחזוקה של האריחים וזאת בניגוד לתקנים , יש להורות על החלפת כל הריצוף בדירה. עלות החלפת הריצוף בדירה הוערך בסך של 68,651 ₪ כולל מע"מ, כאשר מדובר בעלות של קבלן ראשי ואם יבוצע ע"י התובעים בעצמם , העלות תהיה גבוה יותר בשיעור של 25% עד 30% .

לאחר קבלת חוות הדעת הנ"ל הגישו התובעים את תביעתם במסגרתה טענו כי מדובר באריחים פגומים וכי לא ניתנו הוראות תחזוקה לאריחים אלו, ובכך נמנע מהם לבחור באריחים המתאימים להם וללא צורך בתחזוקה מיוחדת. בתביעתם טענו כי נוסף לעלות החלפת הריצוף יש להורות על פיצוי בגין דיור חלופי בסך של 15,000 ₪ וכן פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 15,000 ₪.

הנתבעת טענה כי האריחים שהוזמנו הם אריחים תקינים העומדים בתקן הישראלי וכי פניות התובעים נענו כולן והובהר לתובעת כי מדובר באריחים תקינים. ככל שקיימת בעיה באריחים אזי מקורה ביישום לקוי של הקבלן מטעם התובעים ושימוש בחומרים המכילים חומצה. לא מדובר במוצר הדורש הוראות תחזוקה מיוחדות ואין צורך בטיפול יקר באריחים או בהוראות זהירות כלשהן.

בהסכמת הצדדים, מונה המהנדס מר יוסי לזר, כמומחה מטעם בית המשפט לבדיקה ומתן חוות דעת בדבר המצאות ליקויים בריצוף שרכשו התובעים מהנתבעת, האחריות להיווצרותם, אפשרות ועלות תיקונם והפיצוי הראוי בגין ליקויים שאינם ניתנים לתיקון.

המומחה הגיש את חוות דעתו ביום 20.5.19. המומחה קבע כי לא ניתן לקבוע באופן חד משמעי שקיים ליקוי בגלזורה שעל גבי האריחים, מאחר ונמצא כי הכתמים נ יתנים לניקוי והסרה. המומחה ציין כי הניקוי בוצע בשתי דרכים שונות. הראשונה הינה ניקוי באמצעות שפשוף ב"ספוג הפלא" והשנייה הינה ניקוי באמצעות חומר ניקוי עמוק להסרת לכלוך קשה, שסופק ע"י חברת "קלין קלין" מטעם הנתבעת. המומחה קבע כי במידה וניתנו הוראות שימוש ותחזוקה בחומרי ניקוי, תוך ציון התאמת חומר הניקוי למקור הכתם ואופן הניקוי, הרי שהנתבעת עומדת בתנאי התקן הישראלי 314, הרלבנטי לענייננו.

מומחה בית המשפט הציע שתי חלופות. האחת הינה ניקוי וציפוי האריחים בחומר ווקס, אחת לשנתיים או שלוש, בעלות של 8,900 ₪ לטיפול. השנ ייה הינה החלפת האריחים באזורים הרגישים בדירה , בעלות של 24,000 ₪ בתוספת מע"מ . את ההחלטה האם על הנתבעת לשאת באחת העלויות הנ"ל, הותיר לבית המשפט הואיל ומדובר לשיטתו בשאלה משפטית ולא הנדסית.

לאחר משלוח שאלות הבהרה למומחה, נקבע התיק לישיבת הוכחות. בישיבה זו נחקרה התובעת על תצהירה בלבד ואילו התובעים הודיעו כי אין להם צורך בחקירת המצהיר מטעם הנתבעת. אף אחד מהצדדים לא ביקש לזמן את מומחה בית המשפט לישיבת ההוכחות. במהלך הישיבה התברר כי כלל לא בוצעה ע"י המומחה או בפניו , בדיקה של ניקוי המרצפות באמצעות חומר ניקוי סטנדרטי ובאמצעות סמרטוט רגיל. אי לכך, ניתנה הוראה לפיה על המומחה לבקר בדירה בשנית ולבצע בדיקה נוספת של ניקוי האריחים באמצעות חומר ניקוי סטנדרטי ובאמצעות סחבה רגילה, ולבחון באם אלו מסירים את הכתמים על האריחים ולעדכן חוות דעתו בהתאם.

בהתאם לחוות הדעת המשלימה, אשר הוגשה ביום 1 4.2.21, ניקוי בחומר ניקוי סטנדרטי, אינו מסיר את הכתמים מהאריחים.

לאחר משלוח שאלות הבהרה ולבקשת הנתבעת, המומחה זומן לחקירה על חוות דעתו.

טענות התובעים
מומחה בית המשפט אישר את הליקויים שבאריחים. המדובר בכתמים המופיעים על האריחים בדירה חדשה אשר עלתה לתובעים בדמים לרכישתה. קשה להגזים בגודל האכזבה אשר אחזה בתובעים לאחר שהתובעת הבחינה בכתמים ההולכים ומתפשטים על הריצוף בכל רחבי הדירה. התובעים מתביישים לארח אורחים בדירה.

אילו הנתבעת הייתה מוסרת לתובעים את הוראות השימוש והתחזוקה הנדרשים ואילו התובעים ידעו כי האריחים דורשים טיפול מיוחד, הם לא היו רוכשים את האריחים הללו.

מומחה בית המשפט קבע שתי אופציות לתיקון. האחת הינה ביצוע ניקוי וציפוי האריחים, אחת לשנתיים בעלות של 8,900 ₪ בתוספת מע"מ והשנייה הינה החלפת האריחים באזורים הרגישים, בעלות של 24,000 ₪ בתוספת מע"מ. האופציה הראשונה הינה יקרה יותר ולכן יש לבחור באופציה של החלפת הריצוף.

מרגע שיש להחליף את הריצוף, הרי שיש להחליפו בכל הדירה ולא באזורים ספציפיים בלבד. זאת על מנת להעמיד את התובעים במצב "קרוב ככל האפשר" למצבם אלמלא רשלנות הנתבעת ומחדלה. אי לכך יש לקבל את העלות שנקבעה בחוות דעת מומחה התובעים, היינו סך של 68,651 ₪ נכון למועד חוות הדעת.

כמו כן יש לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם בשל הליקויים הרבים באריחים. די לראות את התייחסות הנתבעת לתובעים, שהפכה אותם למתלוננים סדרתיים המהווים מטרד. הפיצוי בגין עוגמת הנפש, אי הנוחות, הטרחה המיוחדת, הליקויים הב לתי נסבלים והצורך בפנייה לעורך דין ולמומחים, מוערך בסך של 15,000 ₪.

בנוסף, מומחה בית המשפט אישר את הצורך בדיור חלופי ונוכח הקושי במציאת דיור חלופי לתקופה קצרת טווח, יש לקבוע פיצוי בסך של 15,000 ₪.

כמו כן יש לחייב את הנתבעת בהוצאות חוות הדעת מטעמם, אגרת בית משפט, חלקם בחוות דעת מומחה בית המשפט ובעלות הבדיקה החוזרת מטעמו. זאת בסך כולל של 8,265 ₪.

טענות הנתבעת
הנתבעת סיפקה אריחים העומדים בדרישות התקן הישראלי ומדובר באריחים רגילים מסוג גרניט פורצלן, ללא הוראות תחזוקה מיוחדות.

האריחים סופקו לקבלן מטעם התובעים ביום 14.8.14 ואילו תלונתה הראשונה של התובעת הייתה בתאריך 9.8.15 , כשנה לאחר מכן, בטענה כי האריח פולט לכלוך. בדיקות חוזרות של נציגי הנתבעת הבהירו כי אין כל פגם באריחים. מדובר בהזמנה של אריחים בעלות של 5,685 ₪ ואילו התביעה הוגשה על סך של 98, 651 ₪.

מומחה בית המשפט קבע כי מדובר בנקודות שחורות קטנות מאוד, המקנות לאריחים סוג של הצללה והניתנות להסרה. לא בכדי התובעים התעלמו בסיכומיהם מחקירתו הנגדית של המומחה שכן חקירתו זו שומטת את הקרקע תחת הטענה כי קיימת אחריות של הנתבעת לליקוי הנטען, או כי הנתבעת הייתה אמורה לצפות את הליקוי הנטען.

מומחה בית המשפט אישר כי הליקוי הנטען לא ניתן להבחנה בהתבוננות טבעית ורגילה באריחים. לא מדובר בליקוי שאדם סביר יבחין בו.

השאלה שיש לשאול הינה, מה הגורם לליקוי הנטען באריחים ומחקירת המומחה עולה כי יכולות להיות מספר תשובות, אך לא אחת מהן קשורה בנתבעת.

השערה ראשונה של המומחה הינה כי הבעיה נוצרה בעת היישום של האריחים או בפוליש שבוצע לאריחים. כלל לא מקובל לבצע פוליש לאריחי גרניט פורצלן שהינם מבהיקים מטבעם ובמידה ומבוצע פוליש, הרי שלא כל חומר מתאים לאבן גרניט פורצלן שהינה אבן סוחפת וייתכן כי בוצע שימוש בחומרים לא מתאימים.

הנתבעת לא הייתה אחראית ליישום או לביצוע הפוליש. אלו בוצעו ע"י אנשי מקצוע מטעם התובעים ואין להטיל על הנתבעת אחריות בגין כך. המומחה אף אישר כי ספק האריחים לא אמור לצפות תהליך שכזה ואינו אמור לתת הנחיות לשימוש בחומר כזה או אחר.

ההשערה השנייה והמרכזית הינה השימוש בנעלי גומי. המומחה הבהיר כי בעת ביצוע הבדיקה באמצעות זכוכית מגדלת, הוא הבחין בשקערוריות והנקודות השחורות יושבות בתוך השקערוריות. המומחה הסביר כי בכל אריח ישנן שקערוריות, אולם הנקודות השחורות נוצרו ככל הנראה מנעליים או מגומי, שיש בהן חיכוך מסוים והן מתיישבות על החלק הנמוך של האריח וכנראה נדבקות. המומחה הבהיר כי בתיק נוסף שבו מונה כמומחה, התברר כי כשהולכים עם סוג מסוים של נעליים, יש גומי שמפריש לכלוך וכי לא מדובר בליקוי באריח עצמו. עוד הבהיר כי הליקוי הנטען נמצא במקומות שהולכים בהם ואילו במקומות שלא הולכים בהם, לא ראה כתמים. הדבר עולה גם מהשוואה בין אריח שדרכו עליו לאריח חדש שהובא מהמחסן.

עולה מהאמור כי המומחה מאשר שאין כל ליקוי באריחים וכי מקור הליקוי לא באריחים אלא בנעליים שמכילות גומי או חומר מסוים שגורם להיווצרות הנקודות השחורות.

המומחה הבהיר בחקירתו כי מדובר באריח סטנדרטי, המתנקה בחומר ניקוי רגיל. כך גם העיד המצהיר מטעם הנתבעת שעל חקירתו ויתרו התובעים.

על סמך חקירת המומחה יש לקבוע כי בניגוד לנטען בתביעה ובחוות דעת מומחה התובעים, לא קיימת בעיה באריח עצמו ולא ניתן לייחס לנתבעת רשלנות כלשהי בקשר עם האריחים שסופקו. גם מומחה בית המשפט העיד שלא הבחין בליקו י כלשהו בגלזורה (ציפוי) של האריחים. מדובר באריח סטנדרטי ללא תכונות מיוחדות המתנקה בחומר ניקוי רגיל וללא הוראות ניקוי מיוחדות.

אשר לנזק הנטען, הרי שמומחה בית המשפט העיד כי ניתן לפתור את בעיית הנקודות השחורות באמצעות שימוש בחומרים מסירי שומן ובסמרטוט רגיל וזאת בעלות של 60-70 ₪ לגלון. התובעים בכל מקרה היו נדרשים לקנות חומרי ניקוי למרצפות.

המומחה הבהיר בחקירתו כי אין מקום להחלפת האריחים ולכן דרישת התובעים להחליף את כל הריצוף בעלות של כ- 70,000 ₪, מהווה דרישה חסרת בסיס. למומחה בית המשפט הוצגה הצעת מחיר בעלות של 60 ₪ למ"ר, הנמוכה משמעותית מהאומדן שקבע המומחה ובכל מקרה העלות של הנתבעת לביצוע העבודה, הינה נמוכה משמעותית, כפי שאישר המומחה.

דיון והכרעה
לאחר ששקלתי טענות הצדדים, בחנתי את הראיות והתרשמתי ישירות מהעדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה וזאת מכלל הנימוקים שיפורטו להלן .

התובעים רכשו את האריחים נשוא התביעה בהתאם להזמנה מיום 13.3.14. מדובר באריחים מסוג "סטאר-דיפ גריי בהיר לפי 60/60" אשר נרכשו בעלות של 47 ₪ למ"ר ולשטח של כ- 121 מ"ר (5,685 ₪ סה"כ). הן בהזמנה והן בתעודת המשלוח לא נכללו הוראות כלשהן באשר לטיפול ותחזוקה של האריחים.

מומחה בית המשפט הגיש כאמור שתי חוות דעת. חוות הדעת הראשונה התייחסה לשתי דרכים לניקוי האריחים, האחת- בחומר מיוחד שסופק ע"י הנתבעת ואשר שמו או סוגו לא נמסרו למומחה בית המשפט ואילו השנ ייה- באמצעות שפשוף ב "ספוג הפלא". שתי הדרכים הביאו להסרת הכתמים שעל גבי האריחים . חוות הדעת המשלימה התייחסה להליך של ניקוי סטנדרטי של האריחים, באמצעות סמרטוט רגיל וחומר ניקוי רצפות רגיל מסוג "ריצפז". הבדיקה העלתה כי לא ניתן להסיר את הכתמים בדרך של ניקוי סטנדרטי כאמור .

שתי חוות הדעת מובילות למסקנה שמדובר באריח בעל תכונה מיוחדת ולפיה לא ניתן להסיר את הכתמים שנוצרים באמצעות ניקוי רגיל, אלא באמצעות שימוש בחומרים מיוחדים או בשפשוף באמצעות "ספוג הפלא".

הדבר עולה גם מתיעוד סיכום תלונות שירות שצורף לתצהיר מטעם הנתבעת (נספח ד'). מתיעוד זה עולה כי ניתנו לתובעת בדיעבד ורק לאחר שהתלוננה על הכתמים באריחים , הוראות באשר לחומרים שונים שיש להשתמש בהם לצורך ניקוי האריחים (חומרים להסרת שומנים, אבנית וכיוצ"ב) ובאשר לאופן שיש לבצע בו את הניקוי. האמור מחזק את המסקנה כי אכן לא מדובר בניקוי סטנדרטי וכי נדרש טיפול מיוחד, שהיה על הנתבעת ל יידע את התובעים אודותיו מלכתחילה.

מומחה בית המשפט סבר שמדובר באריח סטנדרטי אשר אמור להתנקות בחומר רגיל, ואולם הבהיר כי בדיקתו העלתה שלא כך הדבר בפועל :
ש. אתה מכיר את האריח?
ת. מכיר כן באופן כללי.
ש. לא בעייתי?
ת. בעיני זה אריח סטנדרט.
ש. איך מנקים אריח סטנדרט מניסיונך?
ת. בחומר ניקוי רגיל.
ש. לביהמ"ש, במקרה הזה האריח לא מתנקה בחומר ניקוי רגיל?
ת. ניסינו את זה. לא מתנקה. רק בספוג הפלא זה מתנקה בקלות, הוא מושך אליו את הנקודות. הוא שם איזשהו חומר וזה בצ'יק יורד. אני לא יודע איזה חומר הוא שם, הוא לא רצה להגיד.
(עמ' 17 ' 1-10 לפרוטוקול מיום 31.5.21)

מומחה בית המשפט הבהיר כי בהתאם לתקן ישראלי 314 יוני 2004 "אספקת אריחי ריצוף", בכל תעודת משלוח יש לכלול את המידע אודות הוראות השימוש והתחזוקה, כאשר הסעיף הרלבנטי הינו סעיף 2.3.4 (א) הקובע:
"2.3.4 הוראות שימוש ותחזוקה, שבהן יירשם מידע זה:
חומרי הניקוי עבור כתמים שונים, תוך ציון התאמת חומר הניקוי למקור הכתם ואופן הניקוי;"

עיון בתעודת המשלוח מעלה כי לא נכללו בה כלל הוראות שימוש ותחזוקה. מומחה בית המשפט פנה בשאלה לנתבעת באשר למתן הוראות ניקוי לתובעים בעת מכירת הריצוף, והנתבעת השיבה כי לא ניתנו הוראות מאחר ואין כאלו. כאמור, בדיקת מומחה בית המשפט מוכיחה אחרת ומלמדת כי נדרש שימוש במוצרים מיוחדים להסרת הכתמים ולא די בניקוי רגיל של סמרטוט וחומר ניקוי רגיל.

בכך הפרה הנתבעת את הוראות התקן הישראלי 314 "אספקת אריחי ריצוף". המדובר בתקן המחייב את הנתבעת, בהתאם לסעיף 9 (א) לחוק התקנים, תשי"ג-1953 הקובע:
"9. (א) לא ייצר אדם מצרך, שמפרט שלו נקבע כתקן רשמי, ולא ימכרנו, ולא ייבאו ולא ייצאו, ולא ישתמש בו בכל עבודה שהיא, ולא יבצע עבודה שהכללים הטכניים של תהליכה נקבעו כתקן רשמי, אלא אם התאימו המצרך או תהליך העבודה לדרישות התקן הרשמי, או אם נקבעה הוראה אחרת באכרזה שבה הוכרז התקן כתקן רשמי."

רוכש סביר הרוכש אריחים, ללא קבלת הוראות כלשהן לתחזוקה וניקוי, מניח כי די יהיה בחומרי ניקוי רגילים ובסמרטוט רצפה סטנדרטי כדי לנקותם. עצם הדרישה ו/או הצורך בשימוש בחומרי ניקוי מיוחדים ו/או באמצעי ניקוי מיוחדים, מחייבת את הנתבעת, ביידוע הרוכשים מלכתחילה ועובר לרכישת האריחים על ידם. ודוק, המדובר במידע שיש לספק לרוכשים, טרם רכישת המוצר ולהותיר בפניהם את הברירה להחליט, האם ירכוש מוצר זה, על אף הצורך בשימוש בחומר מיוחד ולא סטנדרטי או בשימוש באמצעי מיוחד, כדוגמת "ספוג הפלא". הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שעלות החומרים ו/או האמצעים המיוחדים אינה זהה לעלות של החומרים הסטנדרטים וכן למאמץ שנדרש להשקיע לשם ניקוי האריחים.

טענת הנתבעת כי מדובר באריח סטנדרטי שאינו דורש ניקוי מיוחד, הינה טענה שבמומחיות ושיש להוכיח באמצעות חוות דעת מומחה. הנתבעת לא הגישה חוות דעת שכזו אלא הסתפקה בחוות דעתו של מומחה בית המשפט, אשר כאמור סותרת את טענתה זו.

חקירתו הנגדית של מומחה בית המשפט לא הביאה לסתירת המסקנה כי מדובר באריחים שלא מתנקים באמצעים רגילים, אלא התמקדה למעשה בסיבה להיווצרות הלכלוך שלא ניתן להסרה ועל כך בהמשך. הגם שהמומחה טען כי מדובר באריח סטנדרטי , הוא הבהיר כי לא ניתן לנקותו באמצעים ובחומרים סטנדרטיים.

מלבד התקן הישראלי עליו נסמך מומחה בית המשפט, הרי שהחובה לידע את הרוכש בתכונה מיוחדת של מוצר, חלה על הנתבעת גם מכ וח דיני החוזים האוסרים הטעיה או הצגת מצג שווא. כאמור, מכירת אריח ללא כל הבהרה אודות הדרכים לניקויו, מהווה הצגת מצג לפיו מדובר באריח סטנדרטי שלא דורש טיפול ו/או ניקוי מיוחד. משהתברר כי אכן נדרש טיפול מיוחד, הרי שמדובר בהצגת מצג שווא ובהטעיה, כהגדרתה בסעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 הקובע:
"15. מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה, "הטעיה" – לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן."
מכירת אריחים לתובעים, כאריחים סטנדרטים ללא צורך בטיפול מיוחד, על אף שבפועל התגלה כי מדובר באריחים בעל י תכונה מיוחדת המחייבת טיפול מיוחד, מהווה גם הפרה יסודית של ה הסכם בין הצדדים ומזכה את התובעים בפיצויים בגין הפרה זו , בהתאם לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970.

חובת הגילוי מוטלת על הנתבעת גם מכוח הוראות סעיף 4 לחוק הגנת הצרכן הקובע:
"4. (א) עוסק חייב לגלות לצרכן –
(1) כל פגם או איכות נחותה או תכונה אחרת הידועים לו, המפחיתים באופן משמעותי מערכו של הנכס;
(2) כל תכונה בנכס המחייבת החזקה או שימוש בדרך מיוחדת כדי למנוע פגיעה למשתמש בו או לאדם אחר או לנכס תוך שימוש רגיל או טיפול רגיל;
(3) כל פרט מהותי לגבי נכס שקבע השר באישור ועדת הכלכלה של הכנסת;
אולם תהא זו הגנה לעוסק אם הוכיח כי הפגם, האיכות או התכונה או הפרט המהותי בנכס היו ידועים לצרכן."

בהתאם לסעיף 31(א) לחוק הגנת הצרכן, הרי שדין מעשה או מחדל בניגוד לאמור בפרק ב (בין היתר) הכולל את סעיף 4 הנ"ל, מהווה עוולה לפי פקודת הנזיקין. אי לכך, הפרה של חובת הגילוי מזכה את הרוכש בפיצוי בגין נזקיו.

נוסף לכך, ניתן לראות בעובדה כי נדרש טיפול מיוחד לאריחים, כאי התאמה בין המוצר ש התובעים סברו שרכשו לבין המוצר שהתקבל. כך מוגדרת אי התאמה בסעיף 11 לחוק המכר, תשכ"ח-1968:
"11.המוכר לא קיים את חיוביו, אם מסר –
רק חלק מהממכר או כמות גדולה או קטנה מן המוסכם;
נכס שונה או נכס מסוג או תיאור שונה מן המוסכם;
נכס שאין בו האיכות או התכונות הדרושות לשימושו הרגיל או המסחרי או למטרה מיוחדת המשתמעת מן ההסכם;
נכס שמבחינת סוגו, תיאורו, איכותו או תכונותיו אינו מתאים לדגם או לדוגמה שהוצגו לקונה, זולת אם הוצגו ללא קבלת אחריות להתאמה;
נכס שאינו מתאים מבחינה אחרת למה שהוסכם בין הצדדים."

קיומה של תכונה מיוחדת של המוצר, אשר לא הובאה לידיעת התובעים מובילה למסקנה כי מדובר ב"נכס שונה או נכס מסוג או תיאור שונה מן המוסכם", בהתאם לסעיף קטן 2 שצוטט לעיל, וכן ב" נכס שאין בו האיכות או התכונות הדרושות לשימושו הרגיל או המסחרי או למטרה מיוחדת המשתמעת מן ההסכם", בהתאם לסעיף קטן 3. בכל מקרה מדובר באי התאמה גם בהתאם לסעיף קטן 5 לעיל .

בהתאם לסעיף 13(א) לחוק המכר, על הקונה לבדוק את המ מכר מיד לאחר קבלתו ובהתאם לסעיף 14 לחוק, על הרוכש להודיע על אי ההתאמה מיד לאחר מועד הבדיקה או מיד לאחר שגילה אותה, לפי המוקדם ביניהם. מטרת הוראות אלו נועדת ליצירת יציבות ביחסי המסחר ולצמצם את הנזקים העלולים להתפתח מהשהייה ארוכה מדי של מתן הודעה על אי התאמה כאמור (ראה ע"א 306/85 חברת דאטאלאב בע"מ ואח' נ' פולק אינטרנשיונל בע"מ ואח', פ"ד מג(2) 309).

במקרה דנן , הנתבעת טוענת כי התובעים הודיעו לראשונה אודות הפגמים בריצוף ביום 9.8.15, היינו כעבור כשנה מיום הרכישה. מנגד, הת ובעת טענה בחקירתה הנגדית כי לאחר כחודש או חודשיים ממועד כניסתה לדירה, החלו להתגלות הכתמים באריחים והודיעה על כך לנתבעת. (ראה עמ' 9 החל מש' 11 לפרוטוקול מיום 20.12.20 ).

לא ברור מתי נכנסו התובעים לדירה ומשך הזמן בו נעשה שימוש באריחים עד להודעה הראשונה של התובעת לנתבעת ביום 18.8.14. לכאורה, לא מדובר בתקופה לא סבירה עד למתן הודעה לנתבעת. ברם, מחקירת מומחה בית המשפט עולה כי ככל שנעשה יותר שימוש באריחים, היינו דורכים עליהם יותר, כך נוצרים יותר כתמים ומודגש ההבדל בין אריחים אלו לאריחים שלא דרכו עליהם פעמים רבות (עמ' 15 ש' 19-23 לפרוטוקול מיום 31.5.21). מהאמור עולה כי לא מדובר בכתמים שהופיעו באופן מיידי, אלא כאלו שהתגלו ו/או הצטברו ו/או החמירו עם חלוף הזמן, ולכן אין לראות בשיהוי בפנייה לנתבעת, ככל שהיה בפועל, ככזה המאיין את זכותם של התובעים לקבלת פיצוי. מכל מקום, מתן הודעה מוקדמת יותר, לא היה מסייע בצמצום הנזקים שנוצרו ו/או בעלויות להסרתם. הפתרונות שהוצעו ע"י הנתבעת לטיפול בבעיה, כללו שימוש בחומר ים שונים, ולא ברור כיצד הודעה מוקדמת הייתה משנה את הטיפול שניתן לאריחים או את הנזק שנוצר ומפחיתה מהיקף עלויות התיקון. לפי חוות דעת המומחה ועדותו, המדובר בנזק שמתחדש גם לאחר ניקוי האריחים בחומרים מיוחדים, ובנזק שנוצר תוך כדי השימוש באריחים.

לבסוף וכעולה מטענות התובעים, הרי שיש לראות במעשי או מחדלי הנתבעת כהתרשלות מצידה, כהגדרת העוולה בסעיף 35 ו- 36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

אחריותה המושגית והקונקרטית של התובעת נובעת מעצם מכירת מוצר שאמור לענות על דרישות התקן הישראלי הרלבנטי ולשמש את התובעים כאריח סטנדרטי. הנתבעת התרשלה בכך שלא מסרה לתובעים הוראות אחזקה וניקוי מיוחדים, עוד בטרם מכירת האריחים ובכך לא הותירה בידם את האפשרות לבחור האם לרכוש את המוצר אם לאו ומנגד, לא סיפקה בעצמה טיפול ראוי ומתאים כבר מהיום הראשון של התקנת האריחים, שייתכן והיה פותר או מונע את הבעיה שנוצרה משימוש תכוף באריחים , כמצופה מכל מי שעושה שימוש בדירת מגוריו . לתובעים נגרם נזק כתוצאה מרשלנות זו של הנתבעת ולכן גם קיים קשר סיבתי בין נזק זה לרשלנות הנתבעת. גם מטעם זה יש לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין נזקי התובעים.

כאן המקום לציין כי התובעים אומנם לא הפנ ו להוראות דין אלו ספציפית. אולם, בכתב התביעה, בתצהיר התובעת ובסיכומי התובעים נטען במפורש לקיומה של תכונה מיוחדת באריחים שהנתבעת לא הזהירה מפניה ו/או נתנה הוראות מפורשות לגביה מלכתחילה, וכי מחדל זה גרם להם לנזקים. די בכך שהמערכת העובדתית שפורטה בכתבי הטענות מטעם התובעת ושהוכחה בראיות, מא פשרת לבסס את פסק הדין על הוראות הדין שהובאו לעיל, הגם שלא הוזכרו במיוחד בכתבי הטענות של התובעת. לעניין זה ראה ע"א 6157/08 אסמאעיל נ' מילאדי (5.9.2011), שם נקבע:
"כיום מקובל עלינו כי כאשר התובע הציג את כל העובדות המגבשות את עילת התביעה, אין תביעתו נדחית "רק משום שלא נתן לעילה את ה'כותרת המשפטית' המתאימה ולא הפנה לחוק שממנו נובעת זכות תביעתו"
ראה גם ע"א 7183/13‏ אסתר ברק נ' דלתא קפיטל גרופ בע"מ (12.7.15) וכן רע"א 7288/12 רוזן נ' אברמוביץ (23.10.2012)).

משהודתה הנתבעת כי כלל לא יידעה את התובעים בדבר תכונה מיוחדת זו של האריחים והצורך בטיפול המיוחד באריחים, הרי שהנתבעת הפרה את כל אחת מהוראות הדין שפורטו לעיל.

טענות הנתבעת בסיכומיה התמקדו בכך שהסיבות להיווצרות הכתמים התגלו בחקירתו הנגדית של מומחה בית המשפט ואלו, אינן קשורות או תלויות בנתבעת או במוצר עצמו וגם הנתבעת לא יכלה לצפות א ותן. לטענתה, יישום או פוליש שבוצע ע"י הקבלן המבצע גרמו לפגם שנוצר או לחילופין, סוג נעליים או גומי וסיבות אלו אינן קשורות לנתבעת.

אינני מקבלת טענה זו של הנתבעת. הנטל להוכיח טענת הגנה זו מוטל על הנתבעת. כאמור, הנתבעת לא הגישה חוות דעת מקצועית התומכת בטענתה כי מדובר באריח סטנדרטי שלא דורש טיפול מיוחד. הטענה כי שימוש לא נכון באריחים גרם לפגם , הינה טענה נוספת שיש להוכיח באמצעות חוות דעת מקצועית מטעם מי שטוען את הטענה . הנתבעת כאמור לא הגישה חוות דעת שכזו.

הצגת אפשרויות למומחה בית המשפט, לא יכולה להוות תחליף לחוות דעת מקצועית, על אחת כמה וכמה, כאשר המומחה כלל לא קבע מפורשות כי כך אכן היה .

באשר ליישום של האריחים או ביצוע פוליש, הרי שהמומחה נשאל בשאלות ההבהרה שנשלחו ביחס לחוות הדעת הראשונה, האם ייתכן כי אירע "ליקוי" באריחים בעת יישום והמומחה השיב "ייתכן, אך אינני יכול לדעת". גם בחקירתו הנגדית נשאל אודות כך והשיב כי ייתכן, אך לא אישר כי כך היה:
ש. בוא נחשוב ביחד, מה לדוגמה יכול היה לקרות ביישום שיגרום לבעיה הזו מהניסיון המקצועי שלך?
ת. אולי ניקיון של האריחים.
ש. או בפוליש?
ת. יכול להיות. אני יכול לציין עובדה אחת, לא ראיתי שריטות. מה שראיתי זה שיש את המרקם אחיד כפי שהוא.
(עמ' 14 ש' 24-27 ועמ' 15 ש'1-2 לפרוטוקול מיום 31.5.21).

היינו, מומחה בית המשפט לא אישר כי אירע ליקוי כלשהו בעת ביצוע הפוליש או בעת התקנת האריחים הספציפ יים נשוא תביעה זו. ההשערה כי הדבר עלול להיגרם באופן כללי כתוצאה מפעולות אלו, לא מוכיחה כי בפועל נגרם נזק בעת ההתקנה או ביצוע הפוליש במקרה דנן .

אשר לשימוש בנעלי גומי או נעליים מסוג אחר שגורם לבעיה, הרי שמומחה בית המשפט העלה לראשונה בחקירתו הנגדית, את האפשרות כי נעליים מסוימות עלולות לגרום לחיכוך ולהביא לכך שהלכלוך נדבק לשקערוריות ולא ניתן יהיה להסירו באמצעים רגילים:
"ש. לביהמ"ש, מה מבדיל את המקרה הזה למקרה שתמיד יש שקערוריות?
ת. אני אומר, רציתי להביא לתשומת הלב שהנקודות השחורות האלה, כנראה מנעליים או מגומי, יש בהן חיכוך מסוים וברגע שהן מתיישבות הן מתיישבות על החלק הנמוך של האריח וכנראה נדבקות.
ש. לביהמ"ש, מה מבדיל את זה מאריח רגיל? אמרת שבכל אריח יש שקערוריות, למה באריח רגיל אין את ההיוותרות של הכתמים השחורים וכאן זה קורה?
ת. אני לא יודע מה מבדיל. יכול להיות שבדירה הזו מופרשים חומרים. בתיק אחד, שהיה לי בדיוק את אותו סיפור, דירה שבאזור מסוים אותו דבר קרה לאריח ועשו בדיקות לכל הכיוונים האפשריים. מסתבר שכנראה כשהולכים עם סוג מסוים של הנעליים, יש גומי שמפריש, ההתחככות שקורית שם מפרישה. כשחיפשתי פתרון לבעיה, שאלתי את איש הניקוי "אם אתה מנקה את זה ומורח חומר הגנה, זה לא יידבק?" והוא אמר "זה לא יידבק" כי חומר ההגנה הזה מונע מהידבקות של שומנים. ואז למעשה זה מתנקה יותר בקלות, לא משאיר עקבות."
(עמ' 15 ש' 33-36 ועמ' 16 ש' 1-9 לפרוטוקול מיום 31.5.21).

דווקא דברים אלו מחזקים את המסקנה כי מדובר באריח הדורש דרך טיפול מיוחדת ולא די בניקוי באמצעים הרגילים. עובדה זו אמורה להיות בידיעת הנתבעת והיה עליה להזהיר את התובעים מפני כך ששימוש בנעליים מסוימות, עלול לגרום לכתמים שהסרתם תדרוש טיפול מיוחד. לא זו אף זו, בוודאי שאין לצפות כי התובעים אשר עושים שימוש רגיל בדירה, יימנעו מללכת בדירתם עם נעליים ויידרשו ללכת יחפים כל הזמן, כדי למנוע יצירת כתמים על האריחים.

גם ביחס להתקנה או לביצוע הפוליש, אינני מקבלת את הטענה כי הנתבעת אינה אמורה לצפות ה תרחשות הפגם בעת ביצועם. הנתבעת טוענת בסיכומיה כי באריחים מסוג גרניט פורצלן אין צורך בביצוע פוליש וכי אם מבוצע, הרי שיש לבצעו בצורה מסוימת אחרת יווצר פגם. מדובר בעובדה נוספת שאמורה להיות ידועה היטב לנתבעת והיה עליה להודיע אודותיה טרם המכירה. יוער כי הנתבעת נמנעה מלהגיש הודעת צד ג' כנגד הקבלן אשר התקין את המרצפות ו/או ביצע את הפוליש ויש בכך גילוי דעת באשר להיעדר אחריות מצדו. מה גם שהנתבעת ניסתה מספר פעמים לטפל בפניות התובעת, מבלי שהפנתה אותה ולו פעם אחת לקבלן המבצע.

אינני מקבלת את טענת הנתבעת ולפיה לא ניתן לראות את הליקוי הנטען בהתבוננות רגילה. מומחה בית המשפט הבהיר כי הכתמים באריחים יוצרים מראה של עננות, דבר שהופך את הגוון לכהה יותר:
ש. תאשר לי שאת הליקוי שטוענת הגב' אפשר לראות רק עם זכוכית מגדלת?
ת. לא עם זכוכית מגדלת. יש אפשרות להבחין שיש עננות על האריחים. אם אתה הולך על איזורים שפחות הולכים בהם, נגיד חדר ונזיז ממנו את המיטה, זה ייראה בגוון קצת יותר בהיר. במקום שלא דורכים עליו, אין תנועה אינטנסיבית, לא מבחינים כל כך. רואים בהבדלים בין אריח שלא דורכים עליו לבין אריח שכן דורכים עליו.

די בהבדל זה בין אריחים שדרכו עליהם רבות לבין אריחים שנמצאים מתחת לרהיטים או במקומות שאין בהם תנועה אינטנסיבית, דבר שעלול אף להגביל את התובעים מהזזת רהיטים, בכדי להצדיק פיצוי בגין כך.

נוכח כלל האמור, הנני דוחה את טענות ההגנה מטעם הנתבעת וקובעת כי הנתבעת הפרה את החוזה בינה לבין התובעים ולא גילתה אודות התכונה המיוחדת של האריחים, בניגוד לתקן הישראלי ולהוראות הדין שפורטו לעיל.

אשר לגובה הפיצוי שיש לקבוע, הרי ש לאחר ששקלתי טענות הצדדים וחוות דעת מומחה בית המשפט , הגעתי למסקנה כי יש להורות על החלפת הריצוף בכלל הדירה ולא רק ב"אזורים הרגישים" שצוינו על ידי המומחה, וזאת מהטעמים שלהלן.

מומחה בית המשפט הציע כאמור שתי אפשרויות לתיקון הנזקים . האחת הינה החלפת הריצוף ב"אזורים הרגישים" והשנייה הינה ניקוי עמוק בחומר מיוחד וציפוי וקס, אחת לשנתיים בעלות של 8,900 ₪ לכל טיפול. אינני מקבלת את האפשרות השנייה של טיפול מדי שנתיים. אפשרות זו התבססה על הצעת מחיר של חברת "קלין קלין" מטעם הנתבעת תוך שהיא מציעה לבצע ניקוי עם חומרים יעודים המצויים בשימושה . המדובר באפשרות יקרה יותר מהאפשרות הראשונה , שכן נדרש טיפול חוזר, מדי שנתיים, ובנוסף הדבר כרוך גם בטרחה לתובעים.

זאת ועוד, אינני מקבלת את טענת הנתבעת בסיכומיה כי ניתן לפתור את בעיית הכתמים על גבי האריחים, באמצעות שימוש בחומרים מסירי שומן סטנדרטיים המצויים בשוק, בעלות של 60-70 ₪ לגלון ובשימוש בסמרטוט רגיל (להבדיל מניקוי עם ספוג הפלא) . זאת מהטעם כי לא בוצע בפועל כל ניסיון על ידי המומחה להסרת הכתמים באמצעות חומרים מסירי שומן המצויים בשוק כאמור ו/או לא נעשה שימוש בסמרטוט רגיל ולא בספוג הפלא. ה ניסיון היחיד להסרת הכתמים, בוצע בנוכחות המומחה, על ידי נציג חברת "קלין קלין" , שעשה שימוש בחומר בלתי מזוהה, וסירב לדרישת המומחה לקבלת פרטי החומר.

מכאן, כי לא בוצע ע"י המומחה ניקוי של הכתמים על גבי האריחים באמצעות חומר מסיר שומנים אחר מזה של החברה הנ"ל וללא שימוש בספוג הפלא , ולכן לא ניתן להיווכח כי אכן יש בחומרים מסירי שומן אחרים המצויים בשוק (ובעלות שצוינה על ידי המומחה) כדי להסיר באמצעותם בלבד את הכתמים. הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שהמומחה לא ציין בחקירתו תשובה וודאית על בסיס ניסיון שבוצע על ידו בפועל על גבי האריחים, והניסיון שבוצע בפועל כאמור פורט ועלותו הכספית נאמדה בחוות הדעת. (ר' עמ' 18, ש' 1-24, לפרוטוקול מיום 31.5.21).

גם התובעים סבורים כי יש להעדיף את האופציה של החלפת הריצוף , אך דורשים לפסוק פיצוי להחלפת הריצוף בכל שטח הדירה ולא רק ב"אזורים הרגישים", בעלות שנקבעה בחוות דעת המומחה מטעמם.

אומנם, מעדותו של מומחה בית המשפט עולה כי הכתמים נוצרו בעיקר ב"אזורים הרגישים" שהינם המקומות בהם דורכים בתדירות גבוהה ופחות במקומות בהם לא דורכים. מדובר באזורים של המטבח, הסלון והפרוזדור שבין החדרים. ביתר החדרים לא הופיעו אותם כתמים ולכן הגיע המומחה למסקנה, כי די בהחלפת האריחים ב "אזורים הרגישים" בלבד:
"ש. לביהמ"ש, האם כשבחנת את הדירה, גילית שהכתמים האלה מופיעים רק בנקודות בודדות ברחבי הבית או באופן גורף בכל המקומות שהולכים בהם?
ת. במקומות שהולכים בהם יותר, יש יותר כתמים.
ש. לביהמ"ש, במטבח יש כתמים כאלה?
ת. כן. במטבח, בסלון ובמסדרון המעבר לחדרים, יש שם ריכוז יותר גדול של כתמים."
(עמ' 17 ש' 25-29 לפרוטוקול מיום 31.5.21)

מקובלת עליי מסקנתו של מומחה בית המשפט באשר להופעת הכתמים ביתר שאת ב"אזורים הרגישים" בדירה להבדיל מיתר חדרי הדירה, שם ההופעה היא מצומצמת יותר. כמו כן, מקובל עלי כי מבחינת היקף הופעת הליקוי, מוצדקת החלפת האריחים ב"אזורים הרגישים" בלבד. ואולם, מסקנת המומחה מתעלמת מכך שככל שההחלפה של האריחים לא תהיה בכלל חלקי הדירה, יאלצו התובעים להסתפק בחוסר אחידות ו/או תאימות של הריצוף בכלל הדירה, כפי שהיה מלכתחילה, וכי חלקים שונים של הדירה ירוצפו באריחים שונים זה מזה.

ספק אם ניתן להשיג אריחים זהים מאותה סדרת ריצוף בה רוצפה דירת התובעים, כך שניתן יהיה להחליף את הריצוף ב"אזורים הרגישים" בלבד, תוך שמירה על אחידות בכלל חלקי הדירה. הנתבעת לא טענה כי ניתן לעשות כן, וגם במהלך ניסיונות בית המשפט לגבש מתווים שונים של פשרה הובהר, כי בחלוף הזמן לא ניתן להשיג אריחים זהים. אף אם ניתן היה להשיג אריחים זהים כאמור, סביר להניח כי התובעים לא היו מעוניינים בכך שכן כפי שנקבע כאמור על ידי המומחה, במהלך השימוש באריחים נוצר ומתגבש הליקוי בדמות של כתמים שחורים קטנים, היוצרים מעין הצללה/השחרה על גבי האריחים.

אין כל הצדקה להותיר את התובעים עם חוסר אחידות של הריצוף בדירתם, שעה שמדובר כאמור בנזק שנוצר כתוצאה מהפרה של הוראות הדין שבוצעה על ידי הנתבעת. ודוק, על הנתבעת לשאת בתוצאות ההפרה כאמור , על כלל השלכותיהן. תכלית פסיקת הפיצוי היא כידוע להשיב את מצב הניזוק לקדמותו ו/או להעמיד את הניזוק במצב בו הוא היה אלמלא ההפרה של הנתבעת. נוכח האמור, יש להעמיד את התובעים במצב בו ביקשו להיות מלכתחילה בעת שהזמינו ריצוף אחיד לכלל חלקי הדירה.

לאור כלל האמור, אני רואה לנכון לסטות מחוות דעתו של מומחה בית המשפט, ולא להסתפק בחיוב הנתבעת בעלויות הנדרשות בגין החלפת האריחים ב"אזורים הרגישים" בלבד, אלא להורות על פיצוי בגין החלפת האריחים בכלל חלקי הדירה.
ראה למשל: תא (ת"א) 78673/96‏ ‏ אליעזר חיים נ' מכלוף בכור ובניו בע"מ (10.4.00) .
תא (מחוזי חי') 934/85 ‏ורדי ואח' נ' מליבו ישראל בע"מ (19.11.92).
תא (ת"א) 49602-12-17 מוטי לוי נ' שפיר מגורים ובניין בע"מ (24.10.19).

אשר לעלות שהוערכה ע"י מומחה בית המשפט, הרי שלא הוכח בפניי שיש לסטות ממנה. מומחה בית המשפט פירט בחקירתו הנגדית את אופן החישוב שבוצע על ידו וכאשר הנתבעת הציגה לו הצעת מחיר נמוכה יותר, דחה אותה והבהיר כי אינו מכיר מחירים כאלו:
"ש. מה התחשיב שעשית?
ת. 400 כפול 60 נותן לי...(מוציא מחשבון ומחשב), 400 ₪ למטר. כולל פירוק, פינוי, ריצוף מחדש.
ש. 400 ₪ למטר. וזה על בסיס איזה מחירון אתה מתבסס?
ת. מחירים שאני מכיר.
ש. יש מחירונים. תפתח באינטרנט הכי פשוט עכשיו, איפה ראית 400 ₪ פירוק והרכבה?
ת. אני מדבר פירוק, פינוי, ריצוף מחדש. צריך קונטיינר, צריך לפנות למקום מאושר.
ש. על מה התבססת כשקבעת את המחיר, תגיד שזו תחושת בטן שלך?
ת. האריח עולה כ-70 ₪ למטר, פחת שלו זה עוד 10%, נגיד 80 ₪, העבודה זה 120 ₪, חומר ורובה זה יעלה לך בדיוק את הסכום. אני כבר עשיתי את זה כל כך הרבה פעמים.
ש. יש מחירון שאומר פירוק, הרכבה וריצוף?
ת. אני יכול להפנות אותו למחירון דקל. אני כתבתי את ההערכה לאזורים הרגישים.
...
ש. אני מראה לך הצעת מחיר מאתמול של רצף. מה אתה אומר?
ת. אני לא מכיר מחירים כאלה.
ש. כי אתה לא עובד ברצף. אמת?
ת. אני לא מרצף כמו רצף אבל אני לא מכיר רצף שמוכן לקבל 60 ₪ למ"ר. שיבוא, יש לי הרבה כאלה שמחפשים."
(ר' מעמ' 19 ש' 26 עד עמ' 20 ש' 19, לפרוטוקול מיום 31.5.21).
מומחה בית המשפט העריך את עלות החלפת הריצוף ב"אזורים הרגישים" בסך של 24,000 ₪. בחקירתו הנגדית הבהיר המומחה כי ה"אזורים הרגישים" מתפרשים על פני שטח של כ- 60 מ"ר וכי עלות ההחלפה (כולל פירוק, פינוי וריצוף מחדש) נאמדת בסך של 400 ₪ למ"ר. (ר' עמ' 19, ש' 24-35 לפרוטוקול מיום 31.5.21).

עיון בהזמנה ובתעודת המשלוח מלמד כי נרכשו אריחים לשם ריצוף כולל בשטח של 121 מ"ר (ר' נספח א לתצהיר התובעים ונספח ב לתצהיר הנתבעת).

לפיכך, עלות החלפת כלל הריצוף בדירה מסתכמת בסך של 121 מ"ר X400 ₪= 48,400 ₪. חישוב זה הינו נכון ליום הגשת חוות הדעת, היינו ליום 12.5.19 ובתוספת ריבית והצמדה, סכום זה עומד על סך של 50,249 ₪. כעולה מסעיף 8.7 לחוות הדעת, יש להוסיף לסכום זה רכיב של מע"מ ולהעמידו על סך של 58,791 ₪.

אשר לפיצוי בגין דיור חלוף בעת ביצוע החלפת הריצוף ובגין עוגמת הנפש , הרי שמומחה בית המשפט אכן אישר כי נדרש פינוי הדירה בעת ביצוע העבודות לתקופה של 10 ימים (ונוכח העובדה כי קבעתי זכאות להחלפת כלל הריצוף בדירה , יש להניח כי תידרש תקופה ארוכה יותר לפינוי הדירה). מנגד, התובעים לא הוכיחו , על אף שהנטל מוטל לפתחם, את העלות של השכרת דירה חלופית לתקופה הרלבנטית. לא הוגשה חוות דעת שמאית באשר לדמי השכירות הצפויים עבור תקופת הפינוי ו/או תצהיר מטעם מתווך ואף לא הפנייה לפרסום רלבנטי באתר האינטרנט "יד 2" או בכל מקור פרסומי רלבנטי אחר. כ מו כן, לא הוגשה הצעת מחיר באשר לעלות של שהייה בבית מלון לתקופה הנדרשת או הפניה לפרסומים רלבנטיים באתרי אינטרנט המפרסמים שכירות לתקופה קצרה כגון AIR B&B .

משמדובר בנזק שהוכח כי נגרם לתובעים אך לא הוכחה עלותו, לא מצאתי לקבוע פיצוי נפרד בגין רכיב זה. עם זאת, הוכח בפני כי קיים צורך בפינוי הדירה לשם החלפת הריצוף בכלל הדירה, על כלל המאמץ, הטרחה ואובדן הזמן הכרוכים בכך מבחינת התובעים . כמו כן, יש לקחת בחשבון את אובדן ההנאה ממנה סבלו התובעים נוכח השימוש המתמשך באריחים שלא ניתנים לניקוי בשטיפה רגילה ואשר יוצרים מראה של עננה/הצללה על גבי הריצוף, בניגוד למצופה מדירה חדשה בה הותקנו אריחים חדשים. כלל אלה, מצדיקים קביעת פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 8,000 ₪.

סוף דבר
התביעה מתקבלת בחלקה.

על הנתבעת לשלם לתובעים סך של 66,791 ₪, לפי הפירוט הבא:
סך של 58,791 ₪ בגין החלפת הריצוף באזורים מסוימים בדירה.
סך של 8,000 בג ין נזק לא ממוני.

בנוסף (ובכפוף להמצאת קבלות), הנתבעת תשלם לתובעים הוצאות משפט בסך כולל של 8,265 ₪, לפי הפירוט הבא:
עלות חוות דעת מומחה התובעים – 1,404 ₪.
חלקם של התובעים בעלות חוות דעת מומחה בית המשפט – 3,802 ₪
חלקם של התובעים בעלות חוות הדעת המשלימה של מומחה בית המשפט – 585 ₪.
החזר אגרת בית משפט – 2,474 ₪.

נוסף על האמור, הנתבעת תשלם לתובע ים עלות שכ"ט עו"ד בסך של 8,000 ₪ כולל מע"מ.

כלל הסכומים ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסה"ד, אחרת יישאו תוספת ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"א אלול תשפ"א, 29 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: שירה דבורה אזולאי
נתבע: רצף תעשיות מוצרי בניה בע"מ
שופט :
עורכי דין: