ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ליה נודל נגד אבי מימון :

לפני כבוד השופטת פנינה נויבירט

המבקשת:
ליה נודל

נגד

המשיבים:

  1. אבי מימון
  2. איתן אפרון
  3. נפתלי מסטבוים
  4. גלעד כהנא
  5. פטריק אדרי
  6. נציגות הבית המשותף חובבי ציון 28 תל אביב

החלטה

במסגרת המרצת הפתיחה התבקש בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט, לזמן המשיבים לדיון ולכוף על כל אחד מהם קנס או מאסר כדי לציית לפסק הדין שניתן על ידי כבוד המפקח על רישום המקרקעין אורן סילברמן ביום 23.10.11, שנתן תוקף להסכם פשרה בין הצדדים, ולפעול לאיטום גג הבניין המשותף בו מתגוררים המבקשת והמשיבים (להלן: "פסק הדין"). זאת בעקבות רטיבות חוזרת בדירתה של המבקשת.

לאחר הגשת המרצת הפתיחה, הגישה המבקשת למפקחת על המקרקעין בתיק 5/878/20 כתב תביעה שעניינו מתן צו עשה לביצוע איטום גג, להסדרת כניסה לגג ולתשלום עבור ביצוע עבודות איטום, וכן הגישה בקשה למתן צו עשה זמני בהול, במעמד צד אחד, על מנת לאפשר לחברת האיטום להיכנס לגג הבניין ולאטמו. ביום 1.12.20 נתנה המפקחת על המקרקעין תוקף של החלטה להסכמות הצדדים כי קבלן ייכנס לשטח הגג מדירת המשיב 1 לצרכי ביצוע עבודות האיטום. בעקבות הסכמות אלה עתרו המשיבים 3 ו- 4 לביטול ישיבת ההוכחות בתיק זה, אך המבקשת התנגדה.

בדיון שהתקיים ביום 10.2.21 הסכימו הצדדים על דחיית המרצת הפתיחה, מאחר שבעקבות ההליך שהתקיים לפני המפקחת על המקרקעין מוצה בירורו של הליך זה. בהתאם, ניתן פסק דין המורה על דחיית המרצת הפתיחה. החלטה זו ניתנת במחלוקת ההוצאות ושכר הטרחה.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש לחייב המבקשת בהוצאות מתונות.

זכויותיו של הצד הנפגע מאי קיום פסק דין ראויות להגנה, מתוך הכרה באינטרס הציבורי בכיבוד פסקי דין. עם זאת, להפעלת מנגנון האכיפה בהתאם להליך הבזיון, באמצעות הטלת קנס או מאסר, השלכות מרחיקות לכת על הצד המפר את פסק הדין. נדרשת, לפיכך, בחינת דרך האכיפה הראויה והצודקת, המגנה על זכויותיו של הנפגע לקיום פסק הדין מחד גיסא, תוך כדי פגיעה מידתית, מצומצמת ככל האפשר, בצד המפר, מאידך גיסא.

בהתאם, ההלכה פסוקה רואה בהליך הבזיון הליך אכיפה קיצוני, אשר יש לעשות בו שימוש בזהירות ובאיפוק, במקרים חריגים בלבד, לאחר שהליכים אחרים אפשריים, מתונים וחמורים פחות מהליך הבזיון, נבחנו או מוצו (ראו, בין היתר, ברע"א 3888/04 מלכיאל שרבט נ' שלום שרבט, נט(4) 49 (2004), להלן: "עניין שרבט", בפסקאות 8 – 12).

לא התרשמתי כי בנסיבות המקרה היתה הצדקה לניהול הליך הבזיון עד לשלב ההוכחות. פסק הדין ניתן, כאמור, על ידי המפקח על רישום המקרקעין. אך תחת נקיטה בהליך נוסף אצל המפקח על המקרקעין למיצוי בירור טענותיה של המבקשת בעניין אי קיום הסכם הפשרה, בחרה המבקשת דווקא בנקיטה בהליך הבזיון , וזאת, לדבריה, מטעמי חסכון ועל מנת לייתר הצורך בהליך יקר נוסף.

אך לאחר פתיחת הליך הבזיון, פתחה המבקשת אף בהליך לפני המפקחת על המקרקעין, כמפורט לעיל. עצם פתיחתו של ההליך הנוסף לפני המפקחת על המקרקעין מלמד כי לא ניתן היה למצות את בירור טענות הצדדים במסגרת הליך הבזיון, וכי ניתן היה לייתרו, ומכל מקום, ברי כי לא היתה הצדקה בניהולם של שני הליכים באותו העניין במקביל.

התמיהה על ניהולם המקביל של שני ההליכים מתגברת נוכח ההסכמות שהושגו בהליך אצל המפקחת על המקרקעין, שקיבלו תוקף של החלט ה ביום 1.12.20 . הסכמות אלה ייתרו את בירור הליך הביזיון (כפי שהסכימו הצדדים בדיון מיום 10.2.21). אך התובעת לא עדכנה את בית המשפט בעצם הנקיטה בהליך אצל המפקחת על המקרקעין ובהסכמות שהושגו, ואף עמדה על ניהול ישיבת הוכחות בהליך זה, מבלי לספק תירוץ משכנע לפשר עמדתה.

הנקיטה בשני ההליכים, ובפרט ההתעקשות על קיומו של דיון הוכחות אף לאחר מיצוי הליך זה – כל אלה הביאו לבזבוז משאבים מיותרים ולהטרחה בלתי מוצדקת למשיבים, המצדיקים חיובה של המבקשת בהוצאות.

המבקשת טענה, כי מאז מתן פסק הדין נמנעו המשיבים מקיומו, וכי רק בעקבות נקיטתה בהליך הבזיון התקיימה אסיפת בעלי הדירות והתקבלה החלטה על איטום גג הבניין ביום 26.11.19, דבר שלא נעשה קודם לכן. המבקשת טענה, כי המשיבים הציגו ראיות במסגרת הליך הבזיון לאיטום הגג בעלות של 2,000 ₪, בעוד בהצעת המחיר שאושרה על ידי בעלי הדירות לאיטום הגג בעקבות האסיפה, הוערכה עלות האיטום בסך של כ- 136,000 ₪, קרי פי 68 מהעלות שהוצגה. פער זה, לדבריה, ממחיש כי המשיבים לא קיימו את פסק הדין.

המבקשת אף תיארה בפירוט את התנהלות המשיבים לאחר אסיפת בעלי הדירות, את חוסר שיתוף הפעולה לו זכתה, את אסיפת בעלי הדירות הנוספת מיום 1.10.20, ואת התנגדותו של המשיב 1 לביצוע העבודות לאחר אסיפה זו, שהביאה את המבקשת, לדבריה, לנקוט בהליך הנוסף אצל המפקחת על המקרקעין.

המבקשת הדגישה, כי אולצה לנקוט בהליך אצל המפקחת על המקרקעין וזאת אחר שהמשיב 1 עצר את עבודות האיטום בהן הוחל בעקבות אסיפת בעלי הדירות.

המבקשת תמהה מדוע אולצה לנקוט בהליך יקר נוסף מסוג בקשה לצו עשה, כשבידיה פסק דין שלא קויים, והתעקשה כי נסיבות המקרה הצדיקו נקיטה בבקשת הבזיון.

אכן לא הוצגו ראיות מטעם המשיבים לקיומה של אסיפת דיירים מיום 28.11.11 ועד למועד אסיפת הדיירים שכונסה לאחר הנקיטה בהליך זה. אף עולות תהיות על ביצועו של פסק הדין, בהינתן כי הראיה היחידה שהוצגה היא על ביצוע תיקון בעלות של 2,000 ₪ בלבד כמבואר. בנוסף, לא התרשמתי כי עצם ביצוען של פעולות איטום ספורדיות, ללא פירוט מספק, כפי שנטען על ידי היזם שנכח בדיון בהליך אצל המפקחת על המקרקעין משנת 2016, די בו כדי ללמד על קיום פסק הדין. בתיק מצויות די ראיות כדי לבסס הרושם כי אכן פסק הדין לא קוים כנדרש. כך למשל, באסיפת בעלי הדירות מיום 26.11.19, הוחלט פה אחד לבצע איטום מעל לדירת המבקשת ולתמחרו בהתאם לפסק הדין . בכך גילו בעלי הדירות כי יש קשר בין הרטיבות הנוכחית בדירת המבקשת לבין האיטום שלא התבצע על פי פסק הדין. אף אפנה לדיון לפני המפקחת על המקרקעין מיום 2.2.20 במהלכו הודו חלק מבעלי הדירות בבניין כי איטום הגג מעולם לא בוצע, וכי דירת המבקשת סובלת בגין כך. ביטוי לכך ניתן למצוא אף בטענותיו של המשיב 2 בתשובתו להמרצת הפתיחה ובסיכומיו, למחדלי הנציגות שנמנעה מביצוע האיטום. אמנם המשיב 2 הפנה אצבע מאשימה כלפי המבקשת, שלדבריו לא שילמה עבור שכ"ט עו"ד בהליך שננקט נגד המשיב 1. אך בד בבד אישר המשיב 2, כי המשיב 1 מנע ביצוע האיטום, וכי יתר המשיבים נמנעו מלמחות נגדו. אף לא התרשמתי מטענותיו של המשיב 2 להתיישנות הליך זה, נוכח הראיות להימשכות המחדל מצד המשיבים בקיום פסק הדין.

המשיבים טענו, כי היה על המבקשת לפעול באופן עצמאי להסדרת איטום הגג, וכי לא היתה הצדקה למחדלה. אך ההסכמות מושא פסק הדין לא היו לביצוע עצמאי של מלאכת האיטום בידי המבקשת. אף לא הוצגה כל ראיה לכך שהדבר היה מעשי, בהינתן התנגדותו של המשיב 1 לביצוע מלאכת האיטום, ועל כן איני מייחסת לטענה זו משקל ממשי.

אך גם אם היה בסיס לנקיטה בהליך הבזיון, המוטל בספק בשל עצם הצורך בנקיטת ההליך אצל המפקחת על המקרקעין, לא היתה כל הצדקה לניהולם של שני ההליכים, ובפרט לא היתה הצדקה להתעקשות על המשך ניהול הליך זה לאחר ההסכמות שהושגו בהליך אצל המפקחת על המקרקעין.

עם זאת, איני מקבלת את טענת המשיבים כי המבקשת היתה מושתקת מנקיטה בהליך הבזיון נוכח דברים שאמרה בהליך לפני המפקחת על הבתים המשותפים בשנת 2016, מהם השתמע כי המבקשת לא שללה האפשרות כי הרטיבות בדירתה היא רטיבות חדשה, שהתפתחה לאחר קיום פסק הדין מושא הליך זה. אכן המבקשת טענה במסגרת הליך זה כי במידה שהנתבעים אומרים כי הם תיקנו את הגג – אז מדובר ברטיבות חדשה , ואכן בהחלטת כבוד המפקחת בפרוטוקול דיון זה תועדה בחירתה של המבקשת שלא לעתור בהליך בזיון מחמת היות הרטיבות רטיבות חדשה. אך ספק אם די באמירה שתועדה בפרוטוקול דיון כדי לחשק המבקשת מנקיטה בהליך בזיון. זאת בפרט נוכח הראיות על אי קיום פסק הדין ועל הרטיבות המתמשכת בדירת המבקשת, שהוזכרו בתמצית לעיל.

במסגרת הליך זה, מיקדה המבקשת את טענותיה במשיב 1, שלדבריה מנע את קיומו של פסק הדין. לצד זה הלינה המבקשת אף על המשיבים 2 – 4, לדבריה נציג ות הבית המשותף, שלא פעלו לקיומו של פסק הדין. המשיבים 2 – 4, מנגד, לא הכחישו כי שימשו בתקופות שונות כחברי הנציגות. אך כל אחד מהם טען, כי הפסיק לכהן כחבר בנציגות. ברם בהינתן משך הזמן שחלף ממועד פסק הדין עד לנקיטה בהליך הבזיון, ומאחר שהמשיבים נמנעו מלפרט ברחל בתך הקטנה באלו תאריכים חדלו מלשמש כחברי הנציגות, איני מתרשמת כי עצם הנקיטה בהליך הבזיון נגדם היתה מופרכת. אף לא מצאתי לחייב התובעת בהוצאות הנציגות עצמה (המשיבה )6, שלא היתה מיוצגת בידי עו"ד ושלא הגישה כתב תשובה או סיכומים. זאת בכפוף להסתייגות מהצורך בנקיטה בשני הליכים מקבילים, ובהתעקשות על המשך ניהול הליך זה לאחר מיצויו.

סיכומם של דברים, אף שהנקיטה בהליך בזיון שמורה למקרים חריגים. יתכן שעצם הנקיטה בהליך זה במקרה שלפני היתה לגיטימית. אך לא היתה כל הצדקה לנקיטה בהליך זה במקביל להליך אצל המפקחת על המקרקעין, ולהתעקשות על המשך ניהולו של הליך זה גם לאחר ההסכמות שהושגו. בהתאם, ראוי לחייב המבקשת בהוצאות מתונות בגין היערכות המשיבים 1 – 4 לדיון ההוכחות, התייצבות לו והגשת סיכומים.

נוכח האמור, אני מחייבת את המבקשת לשלם לכל אחד מהמשיבים 1 – 4 הוצאות משפט בסך של 2,500 ₪, וזאת בתוך שלושים יום.

המזכירות תסגור התיק.

ניתנה היום, כ"א אלול תשפ"א, 29 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ליה נודל
נתבע: אבי מימון
שופט :
עורכי דין: