ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אליאור ברדוגו נגד מדינת ישראל :

בפני כבוד ה שופטת רונה פרסון

מבקש

אליאור ברדוגו

נגד

משיבה
מדינת ישראל

החלטה

לפניי בקשה להארכת מועד להישפט בגין דו"ח המייחס למבקש עבירה של אי ציות לאור אדום, עבירה מיום 14.7.20.

המבקש טען כי קיבל בדואר הודעה על תשלום קנס כאשר אמו, גב' אסתר ברדוגו, עמה הוא מתגורר, היא זו שנהגה ברכב וביצעה את העבירה ושילמה את הקנס. צירף תצהיר מטעמה. טען כי אי קבלת הבקשה תגרום לו עיוות דין חמור משום שלא הוא ביצע את העבירה אך נזקפו לחובתו נקודות רישוי בגינה. ביקש לקבל יומו בבית המשפט.

ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי בקשה להישפט צריכה להיות מוגשת תוך 90 ימים מיום ההמצאה. טענה כי המבקש שילם את הקנס בתאריך 14.11.20, במסגרת הזמן הקבוע בחוק, ועל פי סעיף 229(ח) לחסד"פ רואים אותו כאילו הודה. טענה כי המבקש הגיש את הבקשה להארכת המועד להישפט רק ביום 2.8.21, כתשעה חודשים לאחר התשלום ו כי טענת המבקש שמדובר בתשלום ע"י אחר אין בה כדי לפטור אותו מאחריות.

לאחר שעיינתי בבקשה ובמסמכים הנלווים לה ולאחר שנתתי דעתי לתגובת ב"כ המשיבה אשר התנגדה לבקשה, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה ולהאריך המועד להישפט כמבוקש.

סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב – 1982 נדרש לבקשת שפיטה המוגשת באיחור ומפנה לתנאי סעיף 229(ה) בשינויים המחויבים, קרי, שכנוע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה, או מ"נימוקים מיוחדים אחרים" שיפרט בהחלטתו.

המבקש קיבל את הדו"ח לכתובתו ועמד לרשותו פרק זמן של 90 יום להגיש בקשה להישפט כפי שקובע החוק. המבקש לא הגיש בקשה להישפט במסגרת המועדים הקבועים בחוק, או בכלל.

מתגובת ב"כ המשיבה עולה כי הדו"ח שולם בתאריך 14.11.20, במסגרת המועדים הקבועים בחוק. על סוגיית תשלום הקנס חולשות הוראותיו של סעיף 229(ח); עם תשלום הקנס רואים את הנאשם כמי שהודה, הורשע ונשא את עונשו. בשלב זה, אחרי ריצוי העונש בגין העבירה, יש ליתן משקל כבד ואף מכריע לעיקרון סופיות הדיון ושל יעילות ההליך. ר' רע"פ 2096/07 כוכבי נ' מדינת ישראל (1.5.07).

משכך, עצם תשלום הקנס מלמד כי אכן מדובר בהרשעה שהשתכללה, ונדרשים טעמים כבדי משקל על מנת להאריך את המועד להישפט לאחר ביצוע התשלום אך אלה אינם בנמצא בבקשה שבפניי. ר' עפ"ת 61703-08-20 זערורה נ' מדינת ישראל (16.9.20).

ביחס לטענת המבקש כי אמו שילמה את הדו"ח, הרי שכפי שנקבע ביחס לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הנאשם, טעות אנוש או שכחה אינם מהווים סיבה מוצדקת לביטול פסק דין (ראו לעניין זה רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793).

יתרה מזאת, המבקש הגיש את הבקשה כאן בתאריך 2.8.21, כלומר כתשעה חודשים לאחר תשלום הקנס, כאשר לא הציג הסבר כלשהו לשיהוי הניכר בבקשתו גם בשים לב למועד ביצוע העבירה.

עוד יצויין שהמבקש לא העלה נימוק מיוחד אחר המצדיק הארכת המועד כמבוקש, ואין די בטענה כי יגרם לו עיוות דין בשל זקיפת נקודות לחובתו. מעבר לכך, בקשה להסב את הדו"ח על שם אדם אחר אינה מהווה עילה מוצדקת להיעתר לבקשה משלא הגיש המבקש הבקשה במועד אלא בשיהוי ניכר .

בנסיבות אלה לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה. אמנם דחיית הבקשה משמעותה נעילת שערי בית המשפט בפני המבקש, אך בנסיבות העניין לא מצאתי טעם לזנוח את דיני הפרוצדורה.

לעניין זה יפים דברי כבוד השופט א' רובינשטיין ברע"פ 9580/11 יוסף נ' מדינת ישראל (27.12.11):
"בקשת המבקש לזנוח את הפרוצדורה ולהתמקד במהות, שובת לב ככל שתהא, אין בה כל ממש, שכן אם תתקבל טענתו, משמעות הדבר שלא יהיה לכך סוף, ובקשות הסבה יוכלו להיות מוגשות ללא תלות בזמן ביצוע העבירה. אין להלום דבר זה, ולא זו היתה כוונת המחוקק ביצירת האפשרות של עבירות ברירת משפט, שכל מהותן לייעל ולקצר הליכים."

לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית.

המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"א אלול תשפ"א, 29 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אליאור ברדוגו
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: