ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אלעד חיים נגד אלירן גרגיר :

בפני כבוד ה רשמת הבכירה נעמה פרס

התובע

אלעד חיים ת"ז XXXXXX890

נגד

הנתבע
אלירן גרגיר ת"ז XXXXXX938

פסק דין

רקע עובדתי ותמצית טענות הצדדים
לפני תביעה קטנה לתשלום סכום של 33,590 ₪, שעילתה הפרה נטענת של הסכם שיתוף פעולה שנכרת בין התובע לבין הנתבע .

התובע הציג את עצמו בפני הנתבע כרואה חשבון (ולטענת הנתבע , בשלב מאוחר יותר אף כמתווך) אשר מסייע לחברת "איתן צברי השקעות בע"מ (להלן גם : "החברה") לשכור דירות עבור עובדים זרים. הנתבע ואשתו הם בעלי דירת מגורים ברחוב דרור 10/13 ביבנה (להלן: "המושכר").

לטענת התובע, ביום 3.12.19 נחתם בינו לבין הנתבע הסכם שיתוף פעולה (להלן: "ההסכם"; נספח א' לכתב התביעה), במסגרתו סוכם כי התובע יעזור לנתבע להשכיר את המושכר לחברה. עוד סוכם כי הנתבע יקבל סכום של 4,500 ש"ח כדמי שכירות חודשיים וכי כל סכום שישולם לנתבע מעבר לכך, יועבר לתובע. התובע מוסיף וטוען, כי בחוזה השכירות שנכרת בין הנתבע לבין חברת איתן צברי השקעות בע"מ ביום 3.12.19, הוסכם כי החברה תשלם לנתבע סך של 6,570 ₪, בגין כל חודש שכירות, ומשכך היה על הנתבע להעביר לתובע מידי חודש הפרש בסך של 2,070 ₪. במילים אחרות, בהתאם להסכם שיתוף הפעולה , הנתבע מחויב לשלם לתובע כל סכום שיקבל מחברת איתן צברי השקעות בע"מ, העולה על סכום של 4,500 ₪. בפועל, לטענת התובע, הנתבע העביר לידיו סכומים פחותים מסך של 2,070 ₪ לחודש, היות והנתבע החליט, על דעת עצמו, לשלם סך של 390 ₪ לחודש בגין מיסי ארנונה וסך של 80 ₪ לחודש בגין דמי ועד הבית . לטענת התובע, תשלום הארנונה מצד הנתבע מהווה הפרה של הסכם שיתוף הפעולה, ובהתאם לכך על הנתבע לשלם לתובע פיצוי מוסכם בסך של 25,000 ₪, ללא כל קשר לתשלומים אשר שולמו וללא כל קשר לתשלומים העתידיים. תביעת התובע כוללת אפוא את הרכיבים, כדלקמן: תשלום פיצוי מוסכם בסך של 25,000 ₪; הפרש דמי שכירות בגין חודשים שלא שולמו בסך של 1,590 ₪; הוצאות משפטיות בסך של 5,000 ₪ ופיצוי בגין עגמת נפש בסך של 2,000 ₪.

הנתבע טוען מנגד, כי החליט לפרסם את דירתו באמצעות אתר האינטרנט " יד 2" . בעקבות כך, הציע לו התובע להשכיר את המושכר לחברה. בהמשך, נחתם הסכם שכירות בין הנתבע לבין החברה, החל מיום 3.12.19 וכלה ביום 2.12.20, כאשר דמי השכירות החודשיים עמדו על סך של 6,570 ₪ וכללו תשלום בגין מיסי ארנונה וועד בית.
נוסף לכך, לטענת הנתבע, ההסכם המדובר הינו טיוטה ראשונית בלבד, שכן הצדדים הסכימו לכך כי ההסכם יכלול בתוכו הוראה לפיה הפרה של כל אחד מהצדדים תחייב פיצוי בסך של 25,000 ₪ לצד האחר, וכי המיסים יועברו על שמו של התובע והוא יהיה האחראי הבלעדי לתשלומם. אולם, לטענת הנתבע, התובע לא שלח לו הסכם מתוקן, ואף לא נתן לו העתק מטיוטת ההסכם עליה חתמו הצדדים. לטענת הנתבע, בניגוד לטענת התובע, הוסכם בין הצדדים כי התשלום החודשי שיקבל הנתבע יחולק כדלקמן: ראשית, הנתבע יקבל סך של 4,500 ₪ נטו; שנית, מהיתרה שתיוותר לנתבע ישולמו מיסי הארנונה ודמי וועד הבית; ושלישית, לאחר התשלום שיתקבל אצל הנתבע ולאחר תשלומי מיסי הארנונה וועד הבית, היתרה תעבור לתובע ותכלול בתוכה שכר טרחה עבור הטיפול השוטף מול הדיירים וכן תשלום עבור צריכת מים, גז וחשמל. לטענת הנתבע, במשך מספר חודשים, הנתבע העביר לתובע את ההפרש והכל בהתאם למוסכם וללא כל התנגדות מצד התובע. עוד טוען הנתבע כי בחודש מרץ 2020, בשל התפרצות נגיף הקורונה, הודיעה החברה לנתבע כי היא מעוניינת לסיים את חוזה השכירות תוך 60 ימים. לאחר מכן, בשלהי חודש מרץ 2020 הודיעה החברה לנתבע כי היא חוזרת בה מהודעת הביטול וסיום ההתקשרות. נוכח האמור, הודיעה אשתו של הנתבע לתובע על השתלשלות האירועים , אך זה האחרון החליט, להפר את ההסכם ופנה ביום 1.4.20 אל חברת החשמל, המים והגז, והעביר את החשבונות בחברות אלה בחזרה אל הנתבע. יוצא אם כן, כך טענת הנתבע, כי התובע הוא זה שהפר את הסכם שיתוף הפעולה , כאשר הוא מותיר את הנתבע עם שלל חובות בחברת החשמל, המים והגז. לבסוף, מסכם הנתבע, כי בחודש אפריל 2020 הודיעה החברה כי היא מסיימת את ההתקשרות החוזית עמו.

דיון ומסקנות
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בסוגיות שבמחלוקת ועיינתי בחומר הראיות שנפרש לפניי, לרבות עדויות הצדדים, נחה דעתי, כי דין התביעה להידחות. אנמק בקצרה .

אני סבורה, כי טענת התובע לפיה הנתבע הפר את הסכם שיתוף הפעולה, לא הוכחה. אכן הנתבע לא שילם לתובע סך של 2,070 ₪ מידי חודש אלא הפחית מסכום זה את תשלומי הארנונה וועד הבית. זו לטענת הנתבע גדר ההסכמה הנכונה בין הצדדים. כך פעלו השניים ללא מחאה. אילו סבר התובע כי מדובר בהפרה מצד הנתבע , היה עליו לפנות לנתבע בזמן אמת ולהלין על כך. התובע יכול היה שלא להסכים לסכומים המשתלמים לו על ידי הנתבע, ביותר מהזדמנות אחת, אך לא עשה כן. התנהגות התובע במהלך קיום ההסכם מלמדת, כי התובע הסכים לסכומים ששולמו על ידי הנתבע, כאשר לא הביע מחאתו. כידוע, נטל השכנוע הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו. במקרה שלפני, לא מצאתי לבכר את גרסת התובע אשר לפרשנות הנכונה של הסכם שיתוף הפעולה, שכן לא מצאתי לה תימוכין המלמדים על מחאה בזמן אמת.

לא זו אף זו, מקריאת הסכם שיתוף הפעולה, בצוותא חדא עם הסכם השכירות, אני למדה, כי הנתבע אמור לקבל לידיו סכום של 4,500 ₪, כאשר כל תשלומי המיסים בגין המושכר, לרבות עמלת התובע בגין שירותיו, ישולמו מתוך היתרה בסך של 2,070 ₪. זו לטעמי הפרשנות הנכונה של הסכמות הצדדים ופרשנות זו מובילה למסקנה כי הנתבע לא הפר את הסכם שיתוף הפעולה.

סוף דבר - נוכח מסקנתי האמורה אני דוחה את התביעה במלואה. משדחיתי את התביעה, אין לפסוק לתובע החזר הוצאות משפט ופיצוי בגין נזק לא ממוני, שאף לא הוכח שיעורם.

המזכירות תדוור לצדדים כמקובל.
ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד תוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"א אלול תשפ"א, 29 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אלעד חיים
נתבע: אלירן גרגיר
שופט :
עורכי דין: