ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עו"ד חיים גלעדי נגד אמיר שרביט :

בפני השופט מנחם שח"ק

התובע:

עו"ד חיים גלעדי ת"ז XXXXXX168
ע"י ב"כ עו"ד ישי מדלסי

נגד

הנתבע:
אמיר שרביט ת"ז XXXXXX904
ע"י ב"כ עו"ד אושרית פחימה דרורי

פסק דין

לפניי תביעה שטרית על סך של 80,000 ₪, שהתובע סבור שמגיעים לו מאת הנתבע , כשכר טרחה עבור ייצוג הנתבע בסכסוך עבודה מול מעסיקתו.
רקע עובדתי ודיוני
ראשיתה של תובענה זו בהליך הוצאה לפועל שבו נקט התובע כנגד הנתבע, ביחס לשטר חוב נושא תאריך 01.05.2018, בסך של 80,000 ₪ (להלן: " השטר" – צורף כנספח 1ד לתיק ראיות התובע ), שלטענת התובע נחתם על ידי הנתבע במשרדו, כחלק מאסופת מסמכים שנחתמו על ידו במסגרת הסדרת ייצוג משפטי בסכסוך עבודה שבו היה שרוי אל מול מעסיקתו (להלן: "תיק העבודה" ).
אין מחלוקת שביום 01.05.2018 הגיע הנתבע יחד עם רעייתו, הגב' אורית שרביט וגיסו, מר עמיאל פחימה למשרדו של התובע, ושם שכר את שירותיו של התובע לייצגו בתיק ה עבודה.
אין מחלוקת שבפגישה נכח גם עו"ד אורן דרור (להלן: "עו"ד דרור").
בתצהיר שצורף להתנגדות לביצוע שטר, טען הנתבע כי התובע התחייב לטפל בתיק העבודה באופן אישי וכי הוחתם על "טופס" שלא קרא ושלא הוסבר לגביו דבר. הנתבע לא ציין לאיזה טופס הוא מתכוון, אך ניתן לשער כי מדובר במסמך "הזמנת שירות משפטי והתחייבות לתשלום שכר טרחה" (להלן: " הסכם שכה"ט" – נספח 1 ג לתיק ראיות התובע).
עפ"י הסכם שכה"ט על הנתבע היה לשלם לתובע סך של 10,000 ₪ בצירוף מע" מ "עם תקבול בתיק או בסיום ההליך". בנוסף, היה על הנתבע לשלם בנפרד עבור התייצבות לדיונים ועבור הוצאות, כפי שפורט בו, ולענייננו חשוב סעיף 2 ג' להסכם שכ"ט הקובע כי "בנוסף ישולם לך סך של 20% בצירוף מע"מ מכל מה שייפסק לטובתי בכל הליך ו/או מכל סכום ו/או זכות שוות כסף שאהיה זכאי לקבל...".
לטענת הנתבע בתצהירו, חרף ההתחייבות לכך שהתובע הוא זה שיטפל בתיק העבודה באופן אישי, העביר התובע לעו"ד דרור את הטיפול ואף כי זה האחרון התרשל בטיפול, לא השיב לפניותיו של הנתבע ולא טיפל בתיק למעט שליחת שני מכתבים. לטענת הנתבע, משמצא עצמו רודף אחר עו"ד דרור והתובע ומשלא בוצעו פעולות בעניינו, פנה אישית למעסיקה, הגיע איתה להסכמה, שבמסגרתה חזר לעבודה ואף פנה לחב' הביטוח. עוד טען הנתבע, כי העביר לידי התובע סך של 2,500 ₪ במזומן, בגין הטיפול שנעשה.
ביחס לשטר החוב, טען הנתבע בתצהירו, כי על אף שהחתימה על השטר נחזית כחתימתו הוא אינו זוכר שחתם על שטר חוב ובוודאי שלא על סך של 80,000 ₪.
על יסוד האמור, טען הנתבע, כי התובע אינו זכאי להיפרע את שטר החוב, מפאת כ ישלון תמורה מלא, באשר לא היתה כל רשות לעו"ד דרור לטפל בתיק העבודה . כן נטען כי התובע אינו יכול להיות אוחז כשורה וכי קיים פגם מהותי באחיזתו בשטר.
במסגרת ההחלטה מיום 10.05.2020 – ניתנה לנתבע רשות להתגונן מפני שטר החוב.
ביום 06.12.2020 התקיים דיון במעמד הצדדים, ובמהלכו נחקר הנתבע על התצהיר שהוגש בתמיכה להתנגדות, כאשר הוסכם על הצדדים שתצהיר זה ישמש תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבע.
בהמשך הוגשו ראיות מטעם התובע ובכלל זה תצהירו שלו ותצהיר עו"ד דרור והשניים נחקרו בדיון שהתקיים אתמול 19.07.2021.
התובע מצדו טען בתצהירים מטעמו, כי הטיפול בתיק העבודה בוצע על ידי עו"ד דרור, על דעתו ובהסכמתו של הנתבע. כן נטען כי תיק העבודה טופל היטב, לרבות משלוח מכתב למעסיקה וניסוח כתב תביעה שהוגש לבית דין לעבודה לצורך חישוב אגרה. לאחר מכן, נטען, כי הנתבע התחמק מתשלום האגרה ועשה שימוש בכתב התביעה שנוסח ע"י עו"ד דרור, כאמצעי לקבלת כספים מאת המעסיקה. לתיק הראיות מצד התובע צורפה חוות דעת גרפולוגית לביסוס הטענה לכך שהנתבע הוא שחתום על שטר החוב והסכם שכה"ט.
במהלך הדיונים הנ"ל הועלו על ידי הנתבע טענות נוספות ובפרט לאחר שהתברר כי סכום שטר החוב כלל לא היה מלא במועד חתימתו על ידי הנתבע וכי התובע הוא שמילא את סכום שטר החוב סמוך לפתיחת תיק ההוצל"פ. על רקע זה נטען כי התובע חרג מן ההרשאה שנתנה לו בהקשר זה. התובע מצדו טען לשינוי חזית אסור וכן לכך שסכום שטר החוב חושב בהתאם לסכום התביעה שנוסחה בתיק העבודה ובאתם להסכם שכה"ט.
דיון
התביעה נוהלה כתביעה שטרית בלבד לאחר בחינת טענות הצדדים מצאתי כי דינה להידחות . כפי שיעלה להלן, מצאתי כי הנתבע חתם על שטר החוב והסכם שכה"ט ואלו אף מחייבים אותו, אולם ברישום סכום שטר החוב חרג התובע, גם לשיטתו שלו, מן ההרשאה שנתנה לו על ידי הנתבע עם החתימה על שטר החוב. משכך, דינו של שטר החוב פקיעה גמורה.
נאמנות החתימות
הנתבע בתצהירו, שעם מתן הרשות להתגונן הפך גם לכתב ההגנה מטעמו, טען כי אינו זוכר שחתם על שטר החוב והסכם שכר הטרחה. התובע הגיש כעם ראיותיו חוות דעת מומחה התומכת בכך שהחתימות הן חתימות הנתבע. בנוסף, בחקירתו (עמ' 2 שורות -17) הנתבע אינו כופר למעשה בכך שחתם על המסמכים אלא טוען כי הם הובאו לפניו כאסופה וכי הוא לא קרא אותם. כמו כן, ביחס למסמך אחד שנכלל באסופה - כתב הרשאה המתיר העברת הטיפול בתיק העבודה לכל עו"ד אחר מטעמו – אישר הנתבע כי מדובר בחתימתו.
במצב דברים זה, משלא ביקש הנתבע לחקור את המומחה מצד התובע ומשהנתבע עצמו אינו כופר בפה מלא בנאמנות החתימות ואינו טוען לזיוף חתימותיו, אני קובע כממצא כי הנתבע חתם על המסמכים הנחזים לשאת את חתימתו, ובכללם שטר החוב והסכם שכה"ט.
התחייבות הנתבע מכוח המסמכים
גם את טענת הנתבע שלפיה הוא לא ידע כי הוחתם על שטר החוב וכי המסמכים הוגשו לו כ"חבילה" ועל כן הם אינם מחייבים אותו, יש לדחות. ראשית, חזקה על התובע כי חתם על המסמכים לאחר שהבין וקרא אותם. אין לפניי טענה של הנתבע שביקש לעיין במסמכים וסורב, ככל שנמנע הנתבע מלעשות כן, אין לו להלין אלא על עצמו. שנית, מוסכם כי במעמד הפגישה נכחו מצד הנתבע הן הנתבע עצמו, הן רעייתו אורית והם גיסו יחיאל פחימה. הנתבע בחר שלא להביא את עדותם של אלו על מנת לבסס את טענותיו אודות אשר התרחש בפגישה. מנגד, התובע וכך גם עו"ד אורן, שהעידו בסוגיה עמדו על כך שהנתבע הבין את המסמכים שעליהם חתם. בנסיבות אלו, כאשר לפניי עדותו היחידה של התובע בסוגיה, אני דוחה את עמדתו וקובע כי חתימות התובע על גבי המסמכים שהוצגו לו בפגישה, מחייבות אותו.

טיפול עו"ד דרור בתיק העבודה
סכל הנוגע לכך שעו"ד דרור טיפל בתיק העבודה, בפי הנתבע שתי טענות. האחת שהדבר נגד את תנאי ההתקשרות עם התובע והאחרת כי הטיפול היה רשלני. את שתי הטענות יש לדחות.
הרשות לתובע להעביר את הטיפול לעו"ד אחר מטעמו, מפורשת במסמך החתום על ידי הנתבע (נספח 1א לראיות התובע). מלבד זאת, ההתכתבויות שצורפו על ידי התובע, עולה באופן בהיר כי הנתבע ידע כי עו"ד דרור מטפל בתיק העבודה ולא ניתן למצוא כל טרוניה או הסתייגות של הנתבע מכך – לא שלו ולא של רעייתו אורית, שאף התכתבויות עמה הוגשו.
ככל שהדבר היה לצנינים בעיני הנתבע, או כי סבר שהוא מנוגד לתנאי ההתקשרות עם התובע, ניתן לצפות שהיה מביע דעתו בהקשר זה ולא ממתין עד לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ וכולל אותה רק במסגרת התנגדותו לביצוע שטר החוב.
ועוד, אין מחלוקת כי עו"ד דרור נכח בפגישה שבה סוכמו תנאי ההתקשרות, והוא והתובע תמכו בכך שהטיפול על ידי עו"ד דרורו היה מוסכם וידוע. גם בנקודה זו בחר שלא להביא כל ראיה מטעמו, אף לא בדמות תצהיר רעייתו וגיסו שנכחו בפגישה, והסתפק בעדותו שלו, כנוגע בדבר.
לענין אופן הטיפול בתיק העבודה, לא הציג הנתבע כל ראיה או זנב ראיה שמהן ניתן ללמוד שהטיפול היה לקוי באופן כלשהו. עו"ד דרור פנה בכתב למעסיק ולאחר מכן ניסח כתב תביעה שלא הוגש בפועל לבית הדין לעבודה, מפאת העובדה שהנתבע לא שילם את האגרה הנדרשת. ככל שביקש הנתבע להראות שהטיפול היה לקוי (ומפאת כך נכשלה התמורה בגין שטר החוב), היה עליו להציג ראיה טובה לכך, אם בדמות חוות דעת מומחה מתאימה ואם על ידי מסמכים או טענות המבססים את המסקנה כי חל דופי כלשהו בטיפול.
נדחות אפוא טענות הנתבע לכך שעו"ד דרור לא היה רשאי לטפל בתיק העבודה וכי הטיפול היה רשלני.
הטענה לשינוי החזית
על אף קבלת עמדת התובע בעניינים שפורטו לעיל, לרבות הקביעות כי החתימות על גבי שטר החוב והסכם שכה"ט מחייבות אותו, יש לפנות לבחינת השאלה האם מילוי שטר החוב והגשתו להוצל"פ על ידי התובע נעשו כדין ובמסגרת התחייבויות הנתבע.
עם זאת, בהקשר זה יש תחילה להתייחס לטענה בדבר שינוי חזית שהועלתה על ידי התובע בסיכומי בא כוחו.
אכן, בתצהיר הנתבע שצורף להתנגדות לביצוע שטר, קרי בכתב הגנתו, אין התייחסות לאפשרות שסכום שטר החוב מולא על ידי התובע עם פתיחת תיק ההוצל"פ וממילא אין התייחסות גם לשאלה האם במלאו את סכום שטר החוב פעל התובע במסגרת הרשאה שנתנה לו על ידי הנתבע.
למעשה, מתצהיר הנתבע ניכר כי בשלב עריכתו הניח הנתבע כי סכום שטר החוב היה בו כבר במעמד הפגישה במשרדי התובע, היינו במעמד חתימתו על גבי שטר החוב. על יסוד הנחה זו פרש הנתבע את טענותיו בתצהיר, ובכללן על כך שלא הסכים לרישום הסכום, על כך שלא קיבל את השירות שהזמין, חוסר תום לב ועוד.
העובדה שהתובע הוא שמילא את סכום שטר החוב, ועשה כן רק עם פתיחת תיק ההוצל"פ, עלתה לראשונה רק בחקירתו הנגדית של הנתבע, שבמענה לשאלה האם סכום שטר החוב מולא במעמד הגשת תיק ההוצל"פ, השיב - "כן. ניתן במעמד החתימה שטר פתוח, וניתנה לי הרשאה" (עמ' 18, שו' 13). בהמשך הוסיף התובע כי נמסר לו "שטר חוב פתוח ללא סכום שמעיד על התחייבות לתשלום שכר טרחה ללא הגבלה בסכום" (שם, 19), וכן, לשאלה "זאת אומרת ששטר החוב הוא פרי סטייל", השיב "כן. פתוח" (שם, 21) . התובע נשאל שוב האם הסכום נרשם בפתיחת תיק ההוצל"פ וענה "כן. זו מהות השטר. הוא חייב לפרוע אותו" (שם, 23)
הטענה העובדתית, שהתובע הוא שמילא את סכום שטר החוב, עלתה אפוא על ידי התובע עצמו בחקירתו. התובע ובא כוחו לא התנגדו להעלאת השאלות בהקשר זה ולמעשה הנתבע עצמו הוא שהעלה בתשובותיו לראשונה את סוגיית ההרשאה, אף מבלי שנשאל לגביה. כפי שצוטט, התובע התייחס לכך בכמה הזדמנויות בחקירתו ומיוזמתו, ומשלב זה, כמתבקש, החלה חקירתו ביחס לאופן חישוב סכום שטר החוב, אף זאת ללא התנגדות, תוך שהתובע מסביר, לשיטתו, כי סכום שטר החוב חושב על יסוד הסכם שכר הטרחה, כשהוא מיושם על סכום התביעה שנוסחה על ידי עו"ד אורן בתיק העבודה .
בנוסף, כפי שצוין, במסגרת תצהירו טען הנתבע כי אינו זוכר שחתם על שטר החוב ו-וודאי שלא בסכום של 80,000 ₪ (סעיף 2.12 לתצהיר), ועל כן המחלוקת אודות תקינות סכום שטר החוב, "הייתה על השולחן" כבר מעת הגשת ההתנגדות.
לאור האמור, אני סבור כי יש לדחות את טענת הנתבע לשינוי חזית אסור בכל הנוגע לסוגיית ההרשאה. יש לקבוע כי ככל שדובר בשינוי החזית, הדבר נעשה ללא התנגדות ולברר את הסוגיה לגופה.

סוגיית ההרשאה
סעיף 19 לפקודת השטרות (נוסח חדש) קובע כך –
"19. (א) היה השטר חסר פרט מהותי, האדם המחזיק בו יש לו רשות לכאורה להשלים את החסר ככל שנראה לו.
(ב) מסמך כאמור שהושלם תוך זמן סביר ובדיוק לפי ההרשאה שניתנה, יהא אכיף על כל אדם שנעשה צד לו לפני ההשלמה..."
לא פעם נפסק, על יסוד סעיף 19 לפקודה, כי מי שהוציא תחת ידו שטר בחתימתו, תוך השמטת פרטים מהותיים, חזקה היא שהרשה לנפרע למלא את הפרטים החסרים .
מדובר בחזקה הניתנת לסתירה כאשר על מי שכופר במתן ההרשאה הנטל להוכיח כי הפרטים לא מולאו בהתאם להרשאתו (ע"א 546/61 שוורץ נ' צ'רקס; ע"א 434/63 חרותי נ' שובס).
במקרה דנן עלה בידי הנתבע לסתור את החזקה, וכפי שיובהר מייד - גם לשיטת התובע הסכום שמולא בשטר אינו עולה בקנה אחד עם התחייבויות הנתבע על פי הסכם שכה"ט.
אמנם, הסכם שכה"ט אינו מנוסח באופן מיטבי, כאשר ברישא לסעיף המרכזי, סעיף 2, נרשם כי שכה"ט ישולם עבור "לימוד ענייני בלבד של החומר", ללא התייחסות להגשת תביעה, אולם אין בכך כדי לפגום בהבנה המהותית של ההסכם בכללותו , כעולה מסעיף 1 לו ומסעיפי המשנה של סעיף 2. על פי המוסכם, זכאי היה התובע לשכ"ט בסך של 10,000 ₪ ומע"מ עם קבלת תקבול כלשהו מאת המעסיק, ובנוסף, סך השווה ל-20% ומע"מ מכל סכום שיקבל הנתבע. כן נקבע כי התובע יהיה זכאי להוצאות הכ רוכות בניהול התיק, אך אלו אינן רלוונטיות שכן לא נטען לכך שסכום שטר החוב כלל רכיב הוצאות.
כפי שצוין, התובע טען כי סכם שטר החוב הוא נגזרת של הסכם שכה"ט, כשזה מיושם על סכום כתב התביעה בתיק העבודה.
אלא שבחינה מספרית של טענת התובע אינה מביאה בשום אופן לסכום שבחר לרשום על גבי שטר החוב.
סכום התביעה בתיק העבודה עולה כדי 265,936 ₪. 20% ומע"מ מתוך סכום זה הם 62,230 ₪. לכך יש להוסיף 11,700 ₪ (10,000 ₪ ומע"מ) , כפי שנקבע בהסכם שכה"ט, והרי לנו 73,930 ₪ , ולא 80,000 ₪ כנרשם על שטר החוב. התובע אמנם טוען כי הוסיף ריבית והצמדה, ברם לא פירט מהי אותה ריבית שלדעתו הוא היה רשאי להוסיף וכיצד חושבה. זאת ועוד, גם אם אניח כי כוונת התובע לכך שהיה רשאי להוסיף ריבית והצמדה על פי חוק פסיקת ריבית התשכ"ה - 1965, הצבת הנתונים במחשבון מתאים מעלה כי בשום אופן לא יתקבל הסך של 80,000 ₪, אלא לכל היותר סך מקורב ל-74,5 50 ₪, ואף זאת תוך הטיה מובהקת לטובת התובע , בדמות שיערוך מיום 4.11.18 , שבו הגיש עו"ד אורן את כתב התביעה לבית הדין לצורך הערכת אגרה.
בנוסף, בהסכם שכה"ט אין כל התייחסות לשערוך ולא ברור כלל על יסוד מה סבר התובע כי במסגרת ההרשאה מסורה לו הזכות להוסיף לשכה"ט ריבית והצמדה כלשהן .
מלבד זאת, ספק רב אם בחירת התובע לגזור את שכר הטרחה מסכום כתב התביעה לכשעצמו, משמעותה שמילוי השטר היה בהתאם להרשאה. גם אם אניח כי צודק התובע בטענותיו אודות אי שיתוף פעולה מצד הנתבע והתחמקותו מלהסדיר את שכר הטרחה, אין בכך כדי להפוך יש מאין את סכום נוסח כתב התביעה לכזה שקיבל התובע בפועל, או כזה שנפסק לטובתו, היינו לכזה שניתן לטעון כי הפעלת הסכם שכר הטרחה לגביו, היא בתוך תחום ההרשאה שנ יתנה לתובע. למעשה, התובע עצמו טען, לרבות בסיכומיו (עמ' 22, שו' 13) כי לתובע אין מושג כמה קיבל הנתבע מאת מעסיקתו. התייחסות התובע לכך שהנתבע הודה למעשה כי קיבל סך של 90,000 ₪ (עמ' 3, שו' 34; עמ' 4, שו' 32) הייתה כי חרף ההודאה יש להתייחס לסכום ככזה שלא הוכח (עמ' 22, שו' 18). עולה אפוא כי התובע עצמו אינו יודע כלל מהו הסכום שקיבל התובע מאת מעסיקתו. והרי לא יכול להיות חולק כי ההרשאה שנתנה לתובע ביחס למילוי שטר החוב קשורה בעבותות לשאלה מהו הסכום שקיבל התובע ממעסיקתו שפועל, שכן שכר הטרחה שלו זכאי התובע, לבד מן הסך של 10,000 ₪ ומע"מ, נגזר מסכום זה. בחירת התובע ליטול את סכום כתב התביעה שניסח עו"ד דרור, כנקודת מוצא לחישוב שכר טרחתו, היא לא יותר מאשר "ירייה באפלה" ולא היה כל יסוד להנחתו של התובע כי התובע קיבל בפועל את הסכום הנקוב ב כתב התביעה.
ודוק – באמור אין כדי לקבוע כי התובע אינו זכאי לשכר טרחה בהתאם להסכם שכר הטרחה ומכוחו, היינו מכוח דיני החוזים, אולם עת נבחן שטר החוב, על פי דיני השטרות, והם בלבד, אין מנוס מן המסקנה ששטר החוב מולא שלא בהתאם להרשאה שניתנה.
כאשר ממלא נפרע את השטר בחריגה מהותית מן ההרשאה שנתנה, יביא הדבר לפקיעת השטר (ע"א 1925/95 רפאל נ' בנק הבנייה לישראל; פש"ר (מח'-ת"א) 123/96 לוי נ' טולוב, ע"א 2688/91 רפפורט נ' רוט), הדברים עולים מניסוח סעיף 19(ב) לפקודה, הקובע כי על השלמת השטר להיות בדיוק לפי ההרשאה שנ תנה:
"על פי סעיף 19(ב) לפקודה, אין חותם המסמך הלא-שלם חייב, בהתאם לרשות לכאורה האמורה בסעיף הנ"ל, אלא אם הושלם המסמך 'בדיוק לפי ההרשאה שניתנה'. מכאן, שגם אם ניתנה ההרשאה, אבל החייב מוכיח שהשטר לא הושלם בדיוק על פיה, החייב פטור. התוצאה היא שפלוני שהורשה להשלים שטר ולכתוב בתורף '100 לירות' והוא כתב '200 לירות', אינו זכאי לגבות 200 לירות, כי לכך לא הורשה, אך הוא גם אינו זכאי לגבות 100 לירות, כי סכום זה לא רשום במסמך, והשלמה שלא נעשתה בדיוק לפי ההרשאה, אינה מחייבת וכמוה כלא נעשתה"
(יואל זוסמן דיני שטרות, 169 ).
התובע לא היה זכאי אפוא למלא בשטר החוב את הסכום שמולא בו וכתוצאה אף לא היה זכאי לפתוח את תיק ההוצל"פ מכוח שטר החוב.

סוף דבר
על יסוד כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה השטרית.
כתוצאה אני מורה על סגירת תיק ההוצל"פ מס' 521760-01-20.
לעניין הוצאות המשפט, לאור קבלת חלק מהותי מטענות התובע וכן בהתחשב בעלות חוות דעת המומחה מטעמו , וחרף התוצאה האופרטיבית, אני קובע שכל צד יישא בהוצאותיו.
זכות ערעור כדין.

ניתן היום, י"ט אלול תשפ"א, 27 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עו"ד חיים גלעדי
נתבע: אמיר שרביט
שופט :
עורכי דין: