ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יובל עצמון נגד מדינת ישראל :

בפני כבוד השופט גיל קרזבום, סגן נשיא

מבקש

יובל עצמון
באמצעות בא כוחו עו"ד עידן כהן

נגד

משיבה

מדינת ישראל

החלטה

הבקשה וטענות הצדדים

לפני בקשה להארכת מועד להישפט בגין דו"ח שעניינו עבירת מהירות שצולמה במערכת אכיפה מסוג א/3. לטענת המבקש הוא לא ידע על קיומו של הדו"ח, ונבצר ממנו להגיש בקשה להישפט במועד. עוד טען כי רק בשנת 2020 ידע על קיומו של הדו"ח לאחר קבלת מכתב ממשרד התחבורה. עוד טען כי הקנס שולם על ידי אשתו ללא ידיעתו. לגופו של עניין טען כנגד אמינות מערכת האכיפה מסוג א/3, והדגימועד ביצוע העבירה הרכב היה בשימושה של אשתו ( צורף תצהיר). לאור כל האמור לעיל, טען כי ייגרם לו עיוות דין במידה ובקשתו תדחה.

המשיבה מתנגדת לבקשה מהטעם שהבקשה להישפט לא הוגשה במסגרת התקופה שנקבעה בחוק. בנוסף הדגישה, כי טענת המבקש לפיה לא ידע על קיום הדו"ח, אינה מתיישבת עם העובדה שהדו"ח שולם.

דיון והכרעה

לאחר ששקלתי את הבקשה וטענות הצדדים, אני מחליט לדחותה.

בכל הקשור לטענת המבקש לפיה לא ידע על קיום הדו"ח, הרי שטענה זו אינה מתיישבת עם העובדה שהקנס שולם. יודגש, כי בית המשפט אינו מחויב לברר את נסיבות תשלום הדו"ח, שמא שולם בהיסח הדעת או במסגרת הסדר תשלומים עם המרכז לגביית קנסות או באמצעות אדם אחר , במקרה זה אשת המבקש (ראה רע"פ 2937/17 ג יל פלדמן נ' מדינת ישראל , וראה גם עפ"ת (מחוזי י-ם) 45005-06-18 הלל רוזנברג נ' מדינת ישראל ).
הדברים נכונים שבעתיים כאשר מדובר בבן משפחה של המבקש (אישתו) אשר עשתה לטענתו שימוש ברכבו. על המבקש (בעל הרכב) לפקח כנדרש על מי שעושה שימוש ברכבו, ולהבהיר לו (במקרה זה לא ישתו) כי עליה לדווח לו על כל עבירה שביצע ה או דו"ח שבכוונת ה לשלם . משהמבקש לא עשה כן, אין לו להלין אלא על עצמו.

יודגש, כי מיד לאחר תשלום הדו"ח נשלחה למבקש בתאריך 3.12.17 הודעת אישור תשלו ם לכתובת הדואר האלקטרוני שלו (מב/1), כך שהמבקש ידע או היה עליו לדעת על תשלום הדו"ח. המבקש נשאל על כך והשיב כי אינו נוהג להסתכל על הודעת הקשורות בתשלומים אותן מבצעת אשתו (עמ' 8 ש' 6-5 לפרוטוקול).

עוד יצוין כי המבקש עצמו הצהיר כי ידע על קיום הדו"ח בשנת 2020 לאחר פנייה ממשרד התחבורה, אולם בעקבות משבר הקורונה נשכח ממנו לטפל בדו"ח. בהקשר זה, כבר נפסק לא פעם כי טעות אינה מהווה עילה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר (ראה רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא ו- רע"פ 5377/03 וגדי ג'מאל ), והדברים יפים גם ביחס לבקשה להארכת מועד להישפט.

גם לגופו של עניין לא עומדת למבקש כל טענת הגנה המצדיקה את קבלת הבקשה.
ראשית, לא שוכנעתי כי אשתו המבקש היא זו שנהגה ברכב במועד ביצוע העבירה. בדיון שהתקיים בפניי העידה אשתו של המבקש גב' איריס עצמון, כי היא זו שעשתה שימוש ברכב במועד ביצוע העבירה, ולשאלה איך היא יודעת שזאת היא השיבה "כי בדר"כ אני זו שנוהגת ברכב" (עמ' 3 ש' 24 לפרוטוקול). הגב' עצמון אישרה כי גם המבקש עשה שימוש ברכב אך לא באופן תדיר. המבקש עצמו לא ידע לו בוודאות כי הוא זה שנהג ברכב במועד ביצוע העבירה, ואף אישר כי ביצע עבירה (אחרת) ברכב בשנת 2017 (עמ'6 ש' 28 ועמ' 8 ש' 15-16 לפרוטוקול).

בנסיבות אלו לא הונחה תשתית ראייתית מספקת שיש בה כדי להצביע על כך שאדם אחר נהג ברכב במועד ביצוע העבירה.

שנית, כי גם אם המבקש היה מוכיח שאשתו היא זו שנהגה ברכב במועד ביצוע העבירה, לא היה בכך כדי להצדיק את קבלת הבקשה. ברע"פ 7709/13 שמעון סאסי נ' מדינת ישראל קבע בית המשפט העליון כי: "...טענתו לפיה הוא עצמו לא נהג ברכב, איננה מבססת חשש לעיוות דין כלפיו". וכן ברע"פ 7018/14 מיכאל טיטלבאום נ' מדינת ישראל נקבע כי: "גם טענתו של המבקש, לפיה ההארכה נדרשת לשם הסבת הדו"חות על שמם של נהגים אחרים שהשתמשו ברכב, אין בכוחה להועיל למבקש, בנסיבות העניין (ראו: רע"פ 1446/14 ריאד נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (26.3.2014); רע"פ 9580/11 יוסף נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (27.12.2011))". טענה זו נבחנה גם בבית המשפט המחוזי אשר קבע בהחלטותיו כי טענת "אחר נהג ברכב" אינה מבססת חשש לעיוות דין ואינה מהווה "נימוק מיוחד", או טענה שמקימה חשש לעיוות דין (עפ"ת 42642-12-17 שאול שלום נ' מדינת ישראל, עפ"ת 45391-01-19 גיא כהן נ' מדינת ישראל , עפ"ת 45005-06-18 הלל רוזנברג נ' מדינת ישראל, עפ"ת 51304-09-16 חי חיים אור גל נ' מדינת ישראל ). יודגש, כי גם במקרים בהם קיימת תשתית ראייתית מוצקה לפיה אדם אחר ביצע את העבירה, אין בכך כדי להצדיק את קבלת הבקשה (רע"פ 7839/08 שמעון קורנפלד נ' מדינת ישראל ; רע"פ 9540/08 עופר מוסברג נ' מדינת ישראל; רע"פ 8927/07 סעד אבו עסב נ' מדינת ישראל, רע"פ 8626/14 סמארה נ' מדינת ישראל, רע"פ 2754/12 ביסמוט נ' מדינת ישראל , רע"פ 222/13 מחמוד נ' מדינת ישראל ).

שלישית, מששולם הקנס יש לראות את המבקש כמי שהודה בביצוע העבירה, הורשע ונגזר דינו - ראה ע"פ 40584/07 ציפורה רייני נ' מ. ישראל - מחוזי ירושלים . ווו אשר לטענת המבקש כנגד אמינותן של מצלמות ה- א/3, אין בה כדי לה צדיק את קבלת הבקשה. בע"פ 2983/19 סאלח פחמאוי נ' מדינת ישראל קבע בית המשפט העליון כי: "...בתי המשפט המחוזיים כבר הבהירו במספר פסקי דין בהם דחו ערעורים על דחיית בקשות להארכת מועד, כי פסק הדין בענין בדראן לא פסל את מצלמות א-3, ומכל מקום פסק דין זה אינו בגדר תקדים מחייב ואף לא הלכה מנחה (עפ"ת (חיפה) 51857-11-18 חמדאן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (3.12.2018); עפ"ת (י-ם) 7334-12-18 בן דוד נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (26.12.2018); עפ"ת (י-ם) 46562-12-18 אטיאס נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (14.3.2019))". ברע"פ 1771/19 ליאור עבודי נ' מדינת ישראל קבע בית המשפט העליון:"...הנפסק בעניין בדראן אינו מצדיק הארכת מועד להישפט לפי סעיף 230 לחסד"פ או ביטול פסק דין שניתן בהיעדר". טענה זו אף נבחנה מספר רב של פעמים בבית המשפט המחוזי אשר קבע בהחלטותיו כי אין בטענה בדבר אמינותן של מצלמות מסוג א/3 כדי להוכיח את קיומו של עיוות דין ( ראה עפ"ת 7334-12-18 יגאל בן דוד נ' מדינת ישראל, עפ"ת 46562-12-18 אטיאס נ' מדינת ישראל , עפ"ת 57312-01-19 שמחה לעדן נ' מדינת ישראל, עפ"ת 75464-12-19 מעגל שני בע"מ נ' מדינת ישראל ) .
הרבה מעבר לנדרש, הבקשה הוגשה בשיהוי חריג ללא כל הסבר סביר . המבקש ידע או היה צריך לדעת על קיומו של הדו"ח כבר ביום קבלת הודעת האישור על תשלום הדו"ח בתאריך 3.12.17, ואין בטענתו לפיה אינו נוהג לקרוא הודעות אלו, כדי להוות הסבר מניח את הדעת. (ראה עפ"ת 75464-12-19 מעגל שני בע"מ נ' מדינת ישראל ).

לאור כל האמור לעיל, לא שוכנעתי כי ייגרם למבקש עיוות דין אם בקשתו תדחה.

הבקשה נדחית.

להודיע לצדדים.

ניתנה היום, ט"ז אלול תשפ"א, 24 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יובל עצמון
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: