ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין גלובל צמנטק הולדינגס ישראל בע"מ נגד עירית קרית אונו :

15
לפני כבוד השופטת הדס פלד

המבקשת:
גלובל צמנטק הולדינגס ישראל בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אלחנן פלור ועו"ד מיכאל וקנין

נגד

המשיבות:

  1. עירית קרית אונו
  2. חברה לפתוח קרית אונו בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד תמר מדר

החלטה

החלטה בבקשת התובעת (להלן: "המבקשת") למתן צו לגילוי מסמכים כללי וספציפי.

רקע ותמצית טענות הצדדים-

1. הצדדים התקשרו בהסכם לבניית "בית צופים" בהמשך למכרז מספר 14/2017 (להלן: "המכרז" ו-"הפרויקט"בהתאמה).

2. לטענת המבקשת, למרות שהתחייבה לסיים את הפרויקט בתוך שנה, תכננה לסיימו בפועל בתוך 9 חודשים כדי להגדיל את רווחיה. זמן קצר טרם השלמת העבודות, השהו המשיבות את ביצוע העבודות והודיעו על כוונתן להמציא פקודת שינויים לבניית קומה נוספת. בין ההודעה ועד מסירת התוכניות והיתר השינויים לידי המבקשת, באופן שמאפשר את המשך עבודתה, חלפו שלושה חודשים. התביעה הוגשה על סך 1,076,172 ₪, בגין נזקיה הנטענים של המבקשת כתוצאה מהעיכוב, הוצאות התקורה שנגרמו למבקשת לטענתה בשל הישארותה באתר שלא לצורך במשך כשלושה חודשים ואובדן רווחים בתקופה זו. המבקשת טוענת כי חובת המשיבות לשאת בתשלומים אלה הוכרה ע"י חברת הפיקוח מטעם המשיבות, אלא שעובר לחשבון הסופי חזרה בה חברת הפיקוח.

3. המשיבות טוענות כי לאחר שבעה חודשים ניתנה למבקשת פקודת שינויים לתוספת קומה. למבקשת לא נגרמו נזקים והתמורה ששולמה לה עבור הפרויקט גבוהה יותר, כאשר תקופת ביצוע הפרויקט הוארכה רק בכשלושה חודשים. לטענת המשיבות, תביעת המבקשת נעדרת עילה, חסרת תום לב ומהווה עשיית עושר ולא במשפט. תנאי המכרז קבעו כי העבודות תבוצענה בהתאם לסדר קדימות של המפקח ולפי שיקול דעתו, כאשר למבקשת לא תהיינה טענות כלפי המשיבות. עוד נקבע כי במסגרת המכרז רשאי המפקח להורות בכל עת על שינוי לוח הזמנים והחלפתו. בכל מקרה, ביצוע הפרויקט לא הופסק, ולכל היותר היה שינוי בלוח הזמנים או בסדר הקדימויות. זאת ועוד, לטענת המשיבות, לפי תנאי המכרז ניתן להורות למבקשת להפסיק את ביצוע העבודות מכל סיבה, כאשר בתקופה זו עליה לנקוט באמצעים להבטחת אתר העבודה והעבודות, והמבקשת לא תהא זכאית לתשלום כלשהו, לרבות לא בגין ניהול מתמשך, כל זאת אם הפסקת העבודות היתה לתקופה שאינה עולה על 90 יום. ככל שהמבקשת תכננה לסיים את הפרויקט בתוך 9 חודשים הרי שלכל היותר מדובר בטעות בכדאיות העסקה.

4. בכתב התשובה טענה המבקשת, כי במועד עיכוב העבודות, הפסקת העבודות או פירוק הקיים, לא היתה בידי המשיבות תוכנית לביצוע השינוי המהותי, וכלל לא היה בידן היתר בניה או תוכנית לצורך הגשת בקשה להיתר בניה. הוראות ההסכם אינן מהוות "רישיון" לגרום לעיכוב בלתי סביר בביצוע הפרויקט והשלמתו. יתרה מכך, לטענתה, היעדר הוראה מפורשת האוסרת על המשיבות לגרום לעיכוב הפרויקט אינה מהווה הסדר שלילי. כמו כן, מדובר בהתנהלות בחוסר תום לב.

הבקשה דנן
5. ביום 29.11.2020 העבירה המבקשת למשיבות, דרישה לגילוי מסמכים במסגרתה נדרשו המשיבות לגלות :
5.1. התכתבויות בין המשיבות בקשר עם איזה מהעניינים הבאים: (1) פקודת השינויים בפרויקט (2) הוספת תכולות עבודה בפרויקט (3) עיכוב או האטה בפרויקט (4) תשלום או פיצוי למבקשת בגין פועלה בפרויקט וכן דרישת פיצוי מטעמה (5) סדר קדימויות או שלביות בביצוע הפרויקט (6) אישורים שניתנו על ידי חברת הפיקוח בקשר לתשלום או פיצוי למבקשת, כולל אישור שניתן ביום 26.3.2018 או בכל מועד אחר סמוך לכך.
5.2. התכתבויות בין המשיבות לבין חברת הפיקוח כולל גב' שמר מטעמה בקשר עם העניינים המנויים בסעיף א' לעיל.
5.3. סיכומי דיונים וישיבות בקשר לאיזה מהעניינים בסעיף א' לעיל.
5.4. חשבונות שחברת הפיקוח העבירה למשיבות בגין תשלום או פיצוי למבקשת, חשבונות שהמשיבות בחרו לא לאשר.
5.5. פקודות שינויים שחברת הפיקוח העבירה למשיבות בגין תשלום או פיצוי למבקשת, חשבונות שהמשיבות בחרו לא לאשר.
5.6. ההסכמים שנכרתו בין המשיבות לחברת הפיקוח בקשר לביצוע הפרויקט.
5.7. פרוטוקולי ישיבות ותרשומות בקשר עם כוונת עורך המכרז בכל הנוגע לניסוח מכרז פומבי מס' 14/2017.

6. לטענת המבקשת, תצהיר גילוי מסמכים נמסר מטעם המשיבה 2 בלבד, בניגוד לדין לפיו נדרש כל בעל דין למסור תצהיר מטעמו ; המשיבות מבקשות להסתיר תכתובות אשר הוחלפו בינהן, בטענה כאילו מדובר במסמכים פנימיים וחסויים ; התצהיר אינו מגלה סיכומי דיונים וישיבות בקשר עם הנושאים המצוינים בדרישת גילוי המסמכים; המשיבות נמנעות מלפרט בתצהיר מתי יצאו מידיהן יומני העבודה שנמסרו להן עובר לסיום הפרויקט.

7. המשיבות טענו מנגד, כי בנסיבות דנן ובהתאם לפסיקה ניתן להגיש תצהיר במשותף ; אין לחייב גופים ציבוריים לחשוף תכתובות פנימיות אשר חשיפתן עלולה לגרום ל"אפקט מצנן"; ממילא התכתובות אינן רלוונטיות; מדובר ב"מסע דיג" ובהיקף חומר בלתי סביר; אין בחזקתן סיכומי דיונים בין המבקשת למשיבות מעבר לאלה שנמסרו; ככל שמדובר בסיכומי דיונים פנימיים של המשיבות מדובר במסמכים פנימיים וחסויים; לא עלה בידי המשיבות לאתר את יומני העבודה והיה על המבקשת לשמור עותק משלה; מידע הקשור בחוזי עבודה ותכתובות מול חברת הפיקוח אינו רלוונטי ומדובר ב"מסע דיג"; נתוני שכר ותמורה הם מידע אישי החוסה תחת הזכות לפרטיות ; לעניין תכתובות פנימיות עם המפקח מדובר במידע שאינו נוגע לצד בהליך; החשבונות ופקודות השינויים גולו בתצהיר גילוי המסמכים מטעמן.

8. בתגובה טענה המבקשת כי המשיבות שינו את גרסתן והעלו טענות אחרות מאלו שנטענו בתצהיר גילוי המסמכים מטעמן. עוד טענו שלא צורף תצהיר בנוגע לטענת העדר הרלוונטיות שנטענה בתשובה. כמו כן, המשיבות טענו לזהות בין המסמכים שבידי המשיבה 1 למשיבה 2 אך לא תמכו טענה זו בתצהיר. לעניין טענת ה"אפקט המצנן" טענה המבקשת כי לא הוסבר כיצד מסירת מסמכים הנוגעים למבקשת בלבד יוביל לאפקט המצנן וכי אין לכך הסבר בתצהיר. לעניין הטענה הנוגעת לכך שלא נמצאו סיכומי ישיבות ודיונים שנערכו אצל המשיבות ולא נמצאו יומני עבודה טענה שתצהירן של המשיבות אינו מספק הסבר לגבי אופי הבדיקה, מי ערך את הבדיקה וכיצד היא נערכה.

הכרעה-
9. הלכה היא כי צו לגילוי ועיון במסמכים יינתן כדי לאפשר דיון הוגן, וככל שהמסמכים הנדרשים רלוונטיים להליך המשפטי ולחתירה לאמת. יחד עם זאת, הוטלו מגבלות מסוימות על היקף תחולת הליכי הגילוי והעיון במסמכים, בין היתר נקבע כי אין להתיר בקשה לגילוי ועיון במסמכים אשר הינה בלתי סבירה ועלולה להכביד על בעל דין יתר על המידה[ר' רע"א 6715/05 מחסני ערובה נעמן בע"מ נ' זאב איזנברג [פורסם בנבו, 1.11.2005)].

10. ברע"א 5482/11 חולית מחצבים 2004 בע"מ נ' הבינלאומי ליסינג בע"מ (פורסם בנבו, 27.11.2011), סיכמה כבוד הנשיאה הש' א. חיות את ההלכה לעניין חובת הגילוי כדלקמן:

"חובת גילוי המסמכים המוטלת על בעל דין פורשה בפסיקה בהרחבה ונקבע כי זו משתרעת על כל אותם מסמכים "אשר סביר להניח כי הם כוללים מידע אשר יאפשר לצד, במישרין או בעקיפין, לקדם את העניין נושא התובענה" (ראו רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מט(4) 54, 60 (1995)), ועוד נפסק כי בשלב גילוי המסמכים מבקש הגילוי אינו נדרש להוכיח את הרלוונטיות של המסמכים שגילויים נדרש בוודאות ודי בכך כי יוכיח שהם עשויים להיות רלוונטיים בהמשך ההליך (ראו רע"א 9322/07 Gerber Products Company נ' חברת רנדי בע"מ, פסקה 7 ([פורסם בנבו], 15.10.2008))."

11. המשיבות סומכות טענותיהן על הסייג לחשיפת מידע שמקורו בחוק חופש המידע, התשנ"ח -1998 (להלן: "חוק חופש המידע"), ובעיקר סעיף 9(ב)(4) לחוק זה. אכן, רבות ההלכות העוסקות בחשיפת מידע ובסייגים לחשיפתו לפי חוק חופש המידע והאיזונים המצויים בו. ואולם, אומר כבר עתה, כי אין מקום לדיון זה במסגרת הבקשה דנן. זאת, מאחר ואין עסקינן בבקשה לפי חוק חופש המידע. ברע"א 2498/07 מקורות חברת מים בע"מ נ' אורה בר (פורסם בנבו, 27.6.2007) (להלן: " עניין מקורות") נדרש כבוד השופט רובינשטיין לדיון בחוק חופש המידע ואולם, מסייג בית המשפט ומציין כי הדיון נעשה "מעבר לצורך". פסק הדין עוסק בראש ובראשונה בדיון בטענה לחיסיון המידע במישור האזרחי, ובחיסיון ההלכתי. החלקים הנוגעים לחוק חופש המידע מובאים בפסק הדין לחיזוק מסקנתו. פסק הדין אף מתייחס לקביעתו של כבוד השופט מודריק בעת"מ (ת"א) 3089/04 יבנה נ' שירותי בריאות כללית (פורסם בנבו, 18.9.2006), לפיה הטעמים לחיסיון מכוח סדר הדין האזרחי שונים מהטעמים לחיסיון מכח חוק חופש המידע. אין בכך כדי לקבוע, כי כל אימת שעסקינן בבקשה לגילוי מסמכים שצד לה הוא רשות שלטונית, יש להידרש לדיון במסגרת חוק חופש המידע . עוד מפנה פסק הדין בעניין מקורות לפסק דינו של כבוד המשנה לנשיאה ריבלין ברע"א 5806/06 עיזבון המנוח נמירובסקי מיכאל ז"ל נ' אורי שימקו (פורסם בנבו, 13.6.2007) (להלן: "עניין נמירובסקי"]. בענין מקורות נקבע: "בשני נתיבים עסקינן – תקנות סדר הדין האזרחי ו חוק חופש המידע, ומטבע הדברים בראשון יצעד ככלל בעל זכות תביעה, כגון המגן על קניינו או על שמו הטוב, ואילו בשני יצעד ככלל בעל עניין בפעולת הרשות ובתקינותה. יש שוני מובנה ביניהם: הנתיב האזרחי מותנה, בין השאר, ברלבנטיות לתיק, ויש בו חסיונות שבדין.."

תכתובות פנימיות
12. טענתן של המשיבות היא כי אין לחשוף תכתובות פנימיות בשל החשש כי חשיפת תוכנו של דיון פנימי עלולה להכביד על המשתתפים בו להתבטא בפתיחות ובחופשיות ובכך להביא לשיבוש תפקודה התקין של הרשות הציבורית, היינו "אפקט מצנן" [ר' לעניין זה עע"מ 3300/11 מדינת ישראל - משרד הביטחון נ' גישה – מרכז לשמירה על הזכות לנוע (פורסם בנבו, 19.12.2011) פסק דינו של כבוד השופט י.עמית; יצחק עמית, חסיונות ואינטרסים מוגנים – הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי (2021), בפרק כ"ו (להלן: " י. עמית"].

יש לבחון, אם כן, האם יש ממש בחשש כי חשיפת המסמכים תביא לאפקט מצנן שכזה, ומה משקלו של האינטרס למנוע אפקט כזה אל מול משקלו של האינטרס לחשיפת המידע. שכן:
"הגם שנטיית הדין היא שימוש ב"קלפים גלויים" לשם גילוי האמת במחלוקות, וכך יאה גם מוסרית, הנה מעת לעת מזדמנים מצבים בהם נדרש בית המשפט למצוא את נקודת האיזון בהתנגשות עם שיקולים שונים והיבטים שהחברה נדרשת להגן גם עליהם" [ד"ר ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד, סעיף 163 בעמ' 151; עניין מקורות].

ככלל:
"הגישה כלפי החיסיון הינה חשדנית. רק במקרים מיוחדים וחריגים יוכר החיסיון" [רע"א 1412/94 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' גלעד, פ"ד מט(2) 516, 521 (1995) (להלן: "עניין גלעד"); עניין מקורות]. "המשפט עומד על גילוי האמת ועשיית צדק, ודיני הראיות נועדו לשרת תכלית זו [א' ברק "על משפט, שיפוט וצדק", משפטים כ"ז (תשנ"ו) 5]. גילוי האמת במשפט משרת את אינטרס הפרט המתדיין להביא את צדקתו לאור. בה בעת, הוא משרת אינטרס ציבורי כללי, להבטיח חיי חברה תקינים וצודקים [רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי, פד"י מט(4) 54, 61 (1995) (להלן: "פרשת אזולאי")]. הגשמת עיקרון גילוי האמת ועשיית צדק מחייבת יישומו של עיקרון הגילוי והחשיפה של כל חומר, מסמכים ונתונים הצריכים לעניין העומד במחלוקת. לפיכך, ערך גילוי האמת ועיקרון הגילוי והחשיפה של חומר רלבנטי הנדרש לצורך כך הם הכלל במשפט...גילוי האמת הוא ערך מהותי במחלוקת בין פרטים. הוא ערך מרכזי גם במישור הציבורי, בהתנהלותה התקינה של החברה ובפעילות ראויה של השלטון, המותנים בקיום גילוי ושקיפות של מידע ונתונים, שהם חיוניים לביקורת אפקטיבית על מעשי המינהל. זוהי נקודת המוצא העומדת בבסיסו של חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 [ז' סגל הזכות לדעת באור חוק חופש המידע (תש"ס) 11-14]" [ רע"א 2235/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' אלי שירי (פורסם בנבו, 27.6.2006) (להלן: "עניין שירי")]. עוד נקבע בעניין שירי, כי "גם בהחלת החסיונות, בין הסטטוטוריים בין ההילכתיים, נקודת המוצא היא כי יש לתת בכורה לערך גילוי האמת, ולהחיל את החיסיון בבחינת חריג, שתחום התפרשותו מצומצם ככל האפשר[נ' זלצמן " 'אמת עובדתית' ו'אמת משפטית' – מניעת מידע מבית המשפט לשם הגנה על ערכים חברתיים", עיוני משפט כד (תשס"א) 263, 265] ".

בעניין שירי גם נקבע, כי חלקו של דו"ח הבנק שמטרתו היתה לבחון את תקינות פעולת הבנק ועובדיו על רקע הפרשה הנוגעת למשיב – אינו חוסה בצל החיסיון, במקרה זה, חיסיון הנוגע לחומר שהוכן לקראת משפט.

"אפקט מצנן"
"גם מי שרגיש לצורך האמיתי כי אנשי הרשות יוכלו להתבטא חופשית בדיונים פנימיים – ואעיד עלי כי בכהונתי כמזכיר הממשלה לאורך שנים ארוכות היה עלי להתמודד עם סוגיה זו, והיא קרובה ללבי – מבין את רוח התקופה, ואת צרכי השקיפות. ביטוי לכך ניתן בגישה הנדרשת להבחנה שבין "המוצר המוגמר" לבין "חומרי הגלם" (עניין מקורות).

13. למעשה, גורסות המשיבות, כי "המוצר המוגמר" בענייננו הוא החלטת הרשות הסופית בעניינה של המבקשת . אין בידי לקבל טענה זו. גם השלבים עד קבלת ההחלטה הינם חלק מהתהליך .

14. לעניין המימד הספקולטיבי שבטענה לאפקט מצנן, ראו גם את דברי הנשיא ברק בעניין גלעד:
"לדעתי, השיקולים של טובת הציבור שהובאו לתמיכה בחיסיון אינם מבוססים, ואין בהם כדי להצדיק הכרה בחיסיון המבוקש. נראה לי כי החשש לפגיעה בקיומן ובתפקודן של ועדות הבדיקה הפנימיות בבתי-החולים, אם לא יוכר החיסיון, הוא ספקולטיבי". וכן: "לעתים קרובות החולה שטופל אינו מבקש פיצויים. כל שמבקש החולה הוא לדעת מה אירע, תוך קבלת הסבר אישי ונטילת אחריות אישית על-ידי האחראי למחדל...אכן, לעתים דווקא הפתיחות והגילוי ביחסים שבין חולה ורופא, הבאים בעקבות בדיקה פנימית הוגנת ופתוחה, הם שעשויים למנוע תביעות".

15. במקרה דנן, טוענות המשיבות כי הצורך בחשיפת המסמכים הפנימיים בשם ערך גילוי האמת (ואשר עשוי לבסס את תביעת המבקשת) נופל בנסיבות אלה באיזון למול חשש ב"אפקט מצנן" ומפגיעה בעובדי הציבור ובהליך קבלת ההחלטות במנהל הציבורי. אין די בטענות כלליות אלו להרמת הנטל להראות מדוע גובר האינטרס לאי חשיפת המסמכים על האינטרס בחשיפתם. עם זאת, מצאתי לאפשר למשיבות להגיש את המסמכים הפנימיים אשר לטענתן עלולים לגרום ל"אפקט מצנן", לעיונו של בית המשפט ולהחלטתו , וזאת בהתאם לתקנה 119 ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984 (להלן: " תקנות התשמ"ד"), אשר חלות בענייננו לאור הוראות התחולה והמעבר הקבועות בתקנה 180 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (וראו בהקשר זה גם את תקנה 59(ב) לתקנות סדר הדין האזחי, התשע"ט-2018, המקבילה לתקנה 119 ל תקנות התשמ"ד. ראו לעניין תקנה 119 לתקנות התשמ"ד ב רע"א 4447/07 רמי מור נ' ברק אי.טי.סי. [1995] החברה לשרותי בזק בינלאומיים בע"מ, פ''ד סג(3) 664 (2010)] .

16. בהמשך תגובתן טוענות המשיבות כי התכתובות הפנימיות כלל לא רלוונטיות שעה שהמשיבות העלו את עמדותיהן השונות בפני המבקשת. אם אכן כך, איני רואה כל מניעה לחשוף את המידע בפני המבקשת. יש להזכיר למשיבה, כי עמדת המוצא בהליך גילוי המסמכים במשפט האזרחי היא כי יש להעדיף את חשיפת האמת [י. עמית, בעמוד 59]. המבקשת אינה צריכה להראות "נימוק ממשי" לחשיפת המידע, הנוגע לעניינה, אלא שמדובר במידע רלוונטי לעניין דנן.
"אין לצפות שניתן יהיה להוכיח בוודאות את רלוונטיות המסמכים שגילוים מבוקש. די כי יש יסוד סביר להניח שלמסמכים עשויה להיות רלוונטיות בהמשך ההליך" [רע"א 9322/07 Gerber Products Company נ' חברת רנדי בע"מ" (פורסם בנבו, 15.10.2008)].

17. בשולי הדברים, אציין לעניין טענות המשיבות על "מסע דיג" שכביכול מנהלת המבקשת. ההלכה קובעת כי "מסע דיג" הוא לגיטימי כשהוא בתחום המחלוקת. ראו לעניין זה ברע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' ה' אזולאי ואח', פ"ד מט(4) 54 (1995):
"מסמך שיש בו כדי לסייע לקו חקירה הוא רלוואנטי. לעומת זאת, מסמך שאין בו כדי לחזק טענה או להחלישה, וכל כולו לא בא אלא "לדוג" בענייניו של בעל דין, אין לגלותו (ראה ע"א 40/49 ו' כיאט ואח' נ' ל' כיאט ואח' [1], בעמ' 162). ודוק: לעתים אין בעל דין יודע מהם המסמכים שבידי הצד שכנגד. דרישה לגילוים של אלה אינה מהווה "דיג" אסור: "'הדיג' אינו מעשה פסול, אלא אם כן כוונת המבקש היא למצוא חומר שלא לצורך המשפט התלוי ועומד, כי אם לאסוף ראיות להכנת משפט אחר, או למטרה אחרת. ואילו מסמכים מזיקים או מועילים, לצורך המשפט התלוי ועומד, שייכים לענין, והחיפוש אחריהם אינו 'דיג'. הנטיה המודרנית היא לקולא דוקא..." ( י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (אמינון, מהדורה 6, בעריכת ש' לוין, 1990) 406)."

[ראו גם אורי גורן, הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים (2021), בעמוד 326 (להלן: " א. גורן"); י. עמית בעמוד 61]

18. בקשת המבקשת נוגעת למסמכים הנוגעים לעניינה ובאופן ספציפי לפרויקט. המסמכים נוגעים לגדר השאלות שבמחלוקת בכתבי הטענות. לאור האמור, אני דוחה את הטענה כי מדובר ב"מסע דיג" אסור.

19. מעבר לטענות שעניינן ב"אפקט המצנן", "מסע דיג" ובחוק חופש המידע, נימוקי המשיבות מדוע אין לחשוף את המסמכים הסתכמו בטענה כי מדובר ב"פעולת שליפה נרחבת וגוזלת זמן". המשיבות לא פירטו בנסיבות העניין את הקושי והסיבה הנטענת להכבדה, ולא מצאתי שבנסיבות העניין מדובר בהכבדה בלתי סבירה [ראו בא. גורן, בעמוד 327].

20. אוסיף כי כאמור בהחלטה שניתנה ביום 24.6.2021, יש להימנע מהפיכת הליכי גילוי ועיון לתחליף לשלב ההוכחות. וככל שברצון המבקשת לחקור את המשיבות בעניינים הנוגעים לתצהירים, תוכל לעשות זאת בשלב הדיוני המתאים. ביהמ"ש אינו משמש חוקר פרטי ודי לו בהצהרה כי אין מסמך מסוים מצוי בידי המשיבות [ רע"א 5853/14 הנסון (ישראל) בע"מ נ' אל סייד ספאלדין (פורסם בנבו, 20.10.2014)] .

21. לעניין ההסכמים שנכרתו בין הנתבעות וחברת הפיקוח בקשר לביצוע הפרויקט. לא הונחה תשתית לרלוונטיות ההסכמים והמידע הרלוונטי, ככל שיימצא, קיים בתכתובות. גם מכתב התביעה (סעיפים 12, 18, 20 – 21, 24, 27, 30, 38 – 45, 48, 50 – 53, 56, 64 -67) לא עולה שיש בהסכמים כדי לסייע להוכחת הטענות בכתב התביעה. לאור האמור, אני דוחה את הבקשה למסירת ההסכמים שנכרתו בין המשיבות וחברת הפיקוח בקשר לביצוע הפרויקט (סעיף 3.6 לנספח 1 לבקשה למתן צו לגילוי מסמכים כללי וספציפי מטעם המבקשת).

22. לעניין תצהיר שהוגש מטעם מצהיר שהוא מנכ"ל המשיבה 2 בשם שתי המשיבות, היות ומדובר בשני גופים כאשר האחד מהווה זרוע ביצועית של השני, והמצהיר מצהיר בתצהירו כי הוא עושה את תצהירו מטעם שתי המשיבות, איני מוצאת קושי בהגשת תצהיר אחד מטעם שתי בעלות הדין שכאמור פעלו בתיאום מלא מול המבקשת.

סוף דבר

23. המשיבות ימציאו למבקשת את המסמכים המנויים בסעיפים 3.1, 3.2, 3.4 לנספח 1 לבקשה למתן צו לגילוי מסמכים כללי וספציפי, וזאת בתוך 21 ימים מהיום. בכל הנוגע למסמכים הפנימיים של המשיבות אשר נטען לגביהם כי עלולים להוביל ל"אפקט מצנן", על המשיבות להגישם במעטפה סגורה לעיונו של בית המשפט ולהחלטתו . המסמכים ימוספרו ולגבי כל מסמך שיוגש יסומנו הקטעים אשר יש בהם "אפק ט המצנן" כטענת המשיבות. המסמכים יוגשו לעיון ביהמ"ש בתוך 14 ימים.
המועדים להגשת תצהירי עדות ראשית יוארכו בהתאם באופן שתצהירי המבקשת יוגשו בתוך 30 ימים מהמצאת המסמכים בהתאם להחלטה זו ותצהירי המשיבות 30 ימים לאחר מכן.

24. המשיבות יישאו בהוצאות המבקשת בסך 3500 ₪ בתוך 30 ימים.

ניתנה היום, י"ז אלול תשפ"א, 25 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: גלובל צמנטק הולדינגס ישראל בע"מ
נתבע: עירית קרית אונו
שופט :
עורכי דין: