ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אייל אוריון נגד עו"ד עופר שפירא :


לפני כבוד השופט מיכאל קרשן

בעניין: פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980
ובעניין:

המבקש:

אייל אוריון (החייב)

נגד

המשיבים:

  1. עו"ד עופר שפירא (המנהל המיוחד)
  2. כונס נכסים רשמי תל אביב

החלטה

לפנַי בקשת חייב, בהתאם לסעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן: הפקודה), לעיון מחדש בפסק הדין מיום 4.7.2021 (להלן: פסק הדין) במסגרתו בוטל הליך פשיטת הרגל בעניין החייב.

רקע
ביום 8.3.2017 ניתן צו כינוס לחייב ונקבע לו צו תשלומים חודשי בסך של 200 ₪.

לאורך ההליך התריע המנהל המיוחד מספר פעמים על כך שהחייב אינו עומד בהוראות ההליך, צובר חובות פיגורים ואינו מגיש דוחות חודשיים כנדרש. בהמשך אף הוגדל צו התשלומים של החייב נוכח צבירת חוב פיגורים.

לחייב ניתנו מספר אורכות חסד שאפשרו את המשך הימצאותו בהליך, על אף אותם עדכונים חוזרים ונשנים מטעם המנהל המיוחד לכך שהחייב אינו עומד בהוראות ההליך.

כך לדוגמה, בהחלטה מיום 24.3.2020 הותיר בית המשפט את ההליך על כנו בכפוף לעמידה דווקנית של החייב בתנאי צו הכינוס; בהחלטה מיום 10.8.2020 ניתנה לחייב ארכה להסרת מחדליו נוכח מצב המשק; בהחלטה מיום 14.12.2020 ניתנה לחייב ארכה לתשלום חוב הפיגורים ולמיצוי כושר ההשתכרות; בהחלטה מיום 6.4.2021 ניתנה לחייב אפשרות נוספת לתשלום חוב הפיגורים בהתאם למתווה שהציע החייב עצמו ולהגיש הודעת עדכון אחרת יבוטל ההליך בלא כל התראה נוספת.

לאחר שלא הוגשה כל הודעת עדכון מטעם החייב בהתאם להחלטה מיום 6.4.2021, הגיש המנהל המיוחד ביום 1.7.2021 הודעת עדכון לכך שהחייב אינו עומד במתווה שהציע הוא עצמו ומגדיל את חוב הפיגורים.

נוכח האמור, ביום 4.7.2021 ביטלתי את הליך הפש"ר.

הבקשה לביטול פסק הדין והשבת החייב להליך
החייב עתר ביום 20.7.2021 לביטול פסק הדין והציע מתווה לתשלום חוב הפיגורים באמצעות הגדלת התשלום החודשי ל-600 ₪ והוספת 5,400 ₪ לתכנית הפירעון שתקבע בעניינו.

החייב תרץ את אי עמידתו בתנאי ההליך בכך שהוא סובל ממצב נפשי לקוי ובעברו התמכר לסמים ולאלכוהול ודר ברחוב וכיום הוא מנסה לשקם את חייו הכלכליים. עובר למגפת הקורונה עמד החייב בהוראות ההליך. החזרתו להליך תועיל, כך לטענת החייב, לנושי ו ותקנה להם כספים נוספים.

המנהל המיוחד התנגד לביטול פסק הדין ולהחזרת החייב להליך. לטעמו, הצעת החייב להגדיל את התשלום החודשי אינה מהווה שיפור שכן זהו ממילא הסכום שעל החייב לשלם במסגרת צו התשלומים ולמעשה יתר חוב הפיגורים מושת על תכנית הפירעון . ומוטב אפוא, כך בעל התפקיד, כי הצעה זו לא הייתה מוגשת כלל ; עוד טען המנהל המיוחד כי החייב לא הצביע על נסיבה חדשה שלא הועלתה ונבחנה בעבר.

כונס הנכסים הרשמי הצטרף לעמדת המנהל המיוחד. החייב לא עמד במתווה שהוא עצמו הציע. נסיבות חייו המועלות בבקשה הן אותן נסיבות שפורטו בבקשת החייב לפתיחת ההליך . החייב אף אינו מתחייב להסיר את חוב פיגוריו כתנאי להשבתו להליך אלא משית אותו לפתחה של תכנית הפירעון.

דיון והכרעה
סעיף 181 לפקודה קובע: " בית המשפט רשאי לחזור ולעיין בכל צו שנתן מכוח סמכותו בפשיטת רגל, לבטלו או לשנותו".

ברם, על בית המשפט להפעיל את סמכותו לביטול צווים בהליך פשיטת הרגל במשורה ובהתקיים אחת משתי עילות: גילוי עובדה חדשה אשר לא הייתה ידועה בזמן מתן ההחלטה מושא הבקשה לעיון חוזר והתפתחות עובדתית שחלה לאחר מתן ההחלטה האמורה . במקרים נדירים ניתן לעשות כן גם כאשר מתברר בדיעבד כי מדובר היה בהחלטה מוטעית [ראו רע"א 3590/21 סולטאן נ' עו"ד אמירה נאיר (22.08.2021)].

לאחר שעיינתי בבקשה ובעמדות המנהל המיוחד וכונס הנכסים הרשמי, לא מצאתי מקום לשינוי פסק הדין או לביטולו.

ראשית, אין מדובר בגילוי עובדות חדשות. הטענות שהעלה החייב אודות עברו אינן טענות חדשות והועלו כבר בעבר (ראו לדוגמא דברי ב"כ החייב בפרוטוקול הדיון מיום 23.9.2019).

שנית, לא הוצגה לפני כל התפתחות עובדתית שהתרחשה מאז ניתן פסק הדין. מחדלי החייב בהליך החלו זמן רב לפני פרוץ מגפת הקורונה וניכרים בדו"ח המסכם מיום 15.9.2019 אז עדכן המנהל המיוחד כי החייב לא הגיש דוחות החודשיים כבר מחודש מרץ שנת 2019. מחדלי החייב אף נמשכו לאחר התאוששות המשק, כאשר לכל אורך ההליך מתנהל החייב באותו אופן של מחדלים נמשכים ואי ציות להוראות ההליך.

יובהר, החייב צבר מחדלים באי עמידתו בהוראות ההליך ובהחלטות בית המשפט ולא רק באי תשלום התשלום החודשי. החייב נמנע מהגשת דוחות חודשיים מלאים למנהל המיוחד כבר מראשית שנת 2019. כיום החייב אינו עומד אף במתווה שהוצע על ידו בחודש אפריל השנה.

מעבר לכך שלא נמצאה הצדקה לביטול פסק הדין, החזרתו של החייב להליך מיד לאחר שבוטל עשויה לעמוד בניגוד להלכה שקבע בית המשפט בע"א 8673/13 אלקצאצי נ' כונס הנכסים הרשמי (2.4.2014), שם נקבעה תקופת צינון טיפוסית של שנה עד שנה ומחצה (ובמקרים חמורים יותר עד שנתיים וחצי) לאחר ביטול צו הכינוס, בין היתר אם התנהל החייב בחוסר תום לב במסגרת הליך פשיטת הרגל. הלכה זו חלה גם לאחר כניסתו לתוקף של חוק חדלות פירעון [ראו רע"א 663/21 שייח יוסף מנאר נ' הממונה על הליכי חדלות פירעון (20.6.2021)].

נוסף על כל אלה, לא ניתן לקבל את טענת החייב לכך שהחזרתו להליך תועיל לנושים שעה שהחייב עצמו הציע להגדיל את חובו לקופת הנשייה תוך שהוא חוסה תחת הגנת ההליך.

משכך, לא מצאתי מקום לשנות מפסק הדין ולאפשר לחייב את הגנת הפקודה כאשר ניכר כי החייב אינו נוהג בת ום לב בהליך ומנצל את ההליך לרעה אשר על כן הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ז אלול תשפ"א, 25 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אייל אוריון
נתבע: עו"ד עופר שפירא
שופט :
עורכי דין: