ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אילן כ"ץ נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני כבוד השופטת הבכירה עידית איצקוביץ – אב"ד
גב' הלן הרמור – נציגת ציבור עובדים
גב' יהודית טל – נציגת ציבור מעסיקים

התובע

אילן כ"ץ
ע"י ב"כ עו"ד עמית מור

נגד

הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד אירנה פישר

פסק דין

ביום 11.11.20, לאחר שמיעת הוכחות, נתנו החלטה שלפיה היה אירוע חריג בעבודת התובע ביום 4.1.18 ויש למנות מומחה בעניין הקשר הסיבתי בין הופעת אוטם שריר הלב אצל התובע ובין האירוע החריג בעבודה.

ביום 7.12.20 מונה ד"ר שלמה עמיקם, קרדיולוג , כמומחה מטעם בית הדין (להלן – ד"ר עמיקם). התובע, מצדו, הגיש חוות דעת של מומחה מטעמו, פרופ' אריאל רוגין.

המומחה מטעם בית הדין, ד"ר עמיקם, קבע בחוות דעתו:
"לדעתי לא קיים קשר סיבתי בין האירוע החריג בעבודה, מיום 4.1.18, לבין התקף הלב (אוטם) בו לקה התובע למחרת 5.1.18 ולהלן ההסבר:
עם הגיעו לאשפוז בביה"ח "בילינסון" ב- 5.1.18, כשהוא לוקה באוטם, עבר התובע צנתור כללי דחוף (Primary PCI), אשר הדגים במדויק את חומרת מחלתו הלבבית – טרשתית – כלילית. נמצאה מחלה חמורה ביותר אשר מפושטת בכל שלושת העורקים הכליליים הראשיים!
שלושת העורקים הללו, העורק הכלילי השמאלי הקדמי היורד (LAD), העורק הכלילי הימני (RCA) והעורק העוקף (CX) היו חסומים לחלוטין!
בשניים מהם (RCA ו- CX) נמצא שהחסימות הן כרוניות (כלומר: הן נוצרו בתקופה מוקדמת יותר) ורק בעורק השלישי, עורק ה- LAD היתה חסימה חדשה ועכשווית, עם קריש דם בתוכה, והיא זו שגרמה לאוטם, הנדון כאן, מה- 5.1.18.
מחלה כלילית מפושטת וחמורה שכזו היא ממצא לא שכיח והיא מעידה על נטיה אישית אנדוגנית קונסטיטוציונלית להתפתחות של פלקים (רבדים) טרשתיים הגורמים לחסימות בעורקים הכליליים, כפי שקרו לו ב- 5.1.18, בעורק ה- LAD, וכפי שארעו אצלו עוד קודם לכן, לפני האירוע החריג בעבודה, בעורקים RCA ו- CX.
זאת ועוד: מחלתו הלבבית – כלילית, החמורה והמפושטת, שהיתה סמויה ואסיפטומטית לאורך זמן, החלה לתת את אותותיה הקליניים הראשונים מספר חודשים עוד לפני האוטם ב- 5.1.18.
בגליון הקבלה לאשפוז מס' 2018100940, בביה"ח "בילינסון", נרשם באנמנזה (שורה 3), כדלקמן: "מזה מספר חודשים מתאר כאבים בלסת בזמן אימון בחדר כושר".
גם פרופ' רוגין, מציין עובדה זו, בחוות דעתו מ-16.4.19, סעיף 7. סימפטומים אלו כאמור, כאבים באיזור הלסת בעת מאמץ, הם סימנים מוכרים של תעוקת לב יציבה, הנגרמת ע"י מחלת הלב הכלילית, והם שמבשרים לעיתים את בואו של האוטם בשריר הלב, המתממש ובא".

מסקנת המומחה היא כי מחלתו הכלילית-טרשתית, החמורה והמפושטת, שהתגלתה בממצאי הצינתור הכלילי מ יום 5.1.18, היא הגורם היחיד להופעת האוטם באותו היום. לאירוע החריג בעבודתו, ב יום 4.1.18, אין חלק כלשהו בהופעתו או בעיתויו של התקף הלב. מחלתו הכלילית שהתפתחה על רקע אנדוגני, קונסטיטוציונלי ו"שהגיעה לפירקה" עוד לפני האירוע החריג בעבודה, היא הגורם היחיד שגרם לו להיות בסיכון ובחז קת "שור מועד" ללקות בהתקף לב שאכן הופיע ביום 5.1.18.

המומחה מטעם בית הדין התבקש לענות על מספר שאלות הבהרה מטעם התובע. המומחה אישר שאצל רוב אלו שלוקים באוטם שריר הלב, קיימת קודם לכן, וברקע לאוטם, טרשת כלילית. האוטם יכול להיגרם גם מבלי שקיימת מחלה טרשתית כלילית, אך מדובר במקרה נדיר. זה לא רלוונטי במקרה של התובע, מכיוון שהתהליך של התפתחותו של האוטם החלה עוד קודם לאירוע בעבודה. התובע החל לסבול מתעוקת לב יציבה (הסימפטומים המקדימים להופעת האוטם) עוד לפני האירוע בעבודה, ולכן אין קשר סיבתי בין האירוע בעבודה ובין האוטם.
ד"ר עמיקם השיב לשאלות ועמד על מסקנתו שלפיה במקרה הנוכחי הנזק הכולל שנגרם לשריר הלב נובע מהחסימות המלאות של שלושת העורקים הכליליים, שכוללות את שני העורקים שנסתמו עוד קודם לאירוע בעבודה. זאת עוד קודם להתחלת הסימפטומים הראשונים של תעוקת לב מספר חודשים לפני האירוע בעבודה.

לאחר שהמומחה השיב לשאלות הבהרה, הגישו ב"כ הצדדים סיכומים בכתב .

להלן עיקר טענות ב"כ התובע בסיכומיו

המומחה מטעם בית הדין לא נתן משקל ראוי לקביעותיו העובדתיות של בית הדין ולסמיכות הזמנים שבין האירוע החריג להופעת האוטם.
יש לתת גם משקל לחוות הדעת הרפואית מטעם התובע.
לחלופין נכון יהיה למנות מומחה רפואי נוסף לבחינת שאלת הקשר הסיבתי רפואי-משפטי.
עובר לאירוע החריג שהוכר לא חש התובע בתסמינים לבביים כלשהם (למעט תלונה על כאב בלסת בעת אימון בחדר כושר ).
ד"ר עמיקם ציין כי שניים משלושת העורקים הראשיים של הלב היו חסומים מ"תקופה מוקדמת יותר". תשובתו של ד"ר עמיקם לשאלת הבהרה בנקודה זו מחזקת את המסקנה כי אין הוא מפריד בין המחלה הכלילית ובין האוטם החריף.
בסופו של יום, המומחה מספק לבית הדין את הכלים המקצועיים הרפואיים הנדרשים להכרעה במחלוקת אך בית הדין הוא הפוסק הסופי.
בית הדין מתבקש לקבוע כי התובע, אשר סבל ממחלת כלילית נרחבת, עם סימפטומים קלים, עבר ביום 4.1.18 אירוע חריג בעבודה, שגרם להליך פיזיולוגי שהביא לחסימת עורק ה- LAD בקריש דם . חסימה זו גרמה לאוטם לבבי חריף אשר ממנו לא סבל התובע קודם לכן.

להלן עיקר טענות ב"כ הנתבע בסיכומיו

לאור העובדה כי המומחה קבע בחוות דעת מפורטת ומנומקת ואף השיב לכל שאלות ההבהרה, הרי שיש לקבל את עמדתו ודין התביעה להידחות.
המומה קבע באופן מובהק, מפורט וחד משמעי, כי אין כל קשר סיבתי בין הפגימה הנטענת בל בו ואשר לה טוען התובע ובין האירוע החריג בעבודה.
אין כל הצדקה לסטות מההלכה הפסוקה ביחס למשקל שיש ליתן לחוות דעת המומחה הרפואי אשר מונה על ידי בית הדין וכמובן שאין מקום להישען על חוות דעת פרטית אשר הוזמנה על ידי התובע.

דיון ומסקנות
נאמר בהלכה הפסוקה כי:

"..חוות דעתו של המומחה מטעמו היא בבחינת "אורים ותומים" לבית הדין בתחום הרפואי וככלל, בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו ע"י המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיו אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן" (עב"ל 345/06 המוסד– מרדכי בוארון; עב"ל 683/07 לוי מצליח – המוסד; עב"ל 797/06 וליד סוויטי – המוסד; עב"ל 1035/04 דינה ביקל – המוסד; עב"ל 615/07 עלי סלאמה – המוסד; עב"ל 250/05 יהודה לוין – המוסד; עב"ל 615/08 ישראל גרינהיים – המוסד; עב"ל 339/08 מירב רשאני – המוסד)".

הקביעה של ד"ר עמיקם, המומחה מטעם בית הדין, היא שלא קיים כל קשר סיבתי בין האירוע החריג בעבודה ובין הופעת אוטם שריר הלב אצל התובע במועד שבו הופיע.
ברם, המומחה מטעם התובע, פרופ' רוגין, הגיע למסקנה שונה – של קיום של קשר סיבתי.
יש לבחון ראשית – בטרם ההשוואה בין חוות הדעת – האם חוות דעתו של ד"ר עמיקם מנומקת ומוסברת כפי שנדרש, הן בחוות הדעת בעצמה והן בתשובותיו לשאלות ההבהרה.
ד"ר עמיקם הגיע למסקנה כי "לא האירוע בעבודה מהווה את ה"טריגר" להתפתחות האוטם במקרה זה, מכיוון שקדמה לו התפתחות קונסטיטוציונלית – אנדוגנית, שאינה קשורה באירוע חיצוני, שהתחילה את תהליך ההחמרה בעורק ה-LAD ובסופו של דבר של האוטם, כפי שק ורה ברובם של החולים שלוקים בהתקף לב (כלומר, ללא סיבה חיצונית כלשהי)".
אם התרחשות האוטם החלה עוד לפני האירוע החריג בעבודה וזה לא השליך כלל על התרחשות זו או על הקצב שלה, לא ניתן לומר כי קיים קשר סיבתי להופעת האוטם במועד שבו הוא הופיע.
המומחה התבקש לענות לשאלה: אילו היו מאבחנים את מצבו הלבבי (תעוקת לב חדשה) של התובע האם קיימת אפשרות שניתן היה למנוע את הופעת האוטם ב"היותו באיבו" , והשיב כי אילו היה התובע מקבל את הטיפול המקובל ייתכן כי האוטם היה נמנע. אולם, מדובר בשאלה היפותטית, מאחר שהתובע לא קיבל טיפול כלשהו בגין מחלתו, עד להופעת האירוע החריג.
אין אנו עוסקים בשאלה: "מה היה קורה אם...?" אלא בשאלה "מה קרה?" ו "מה היה הגורם להופעת האוטם?".

ד"ר עמיקם הסביר היטב את קביעותיו ולא התגלה בחוות הדעת או בת שובות לשאלות ההבהרה כל פגם שמצדיק שלא לקבל אותן.

על כן, יש להעדיף את המסקנה הרפואית של ד"ר עמיקם ולקבוע כי אין כל קשר סיבתי בין האירוע החריג בעבודה ובין הופעת האוטם.

נוכח האמור, התביעה נדחית.

כמקובל בהליכים של ביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות.

לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום, י"ח אלול תשפ"א, (26 א וגוסט 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

גב' הלן הרמון,
נציגת ציבור עובדים

עידית איצקוביץ, שופטת בכירה
אב"ד

גב' יהודית טל,
נציגת ציבור מעסיקים


מעורבים
תובע: אילן כ"ץ
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: