ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רמי אריה נגד יעקב אפלבאום :

לפני כבוד השופט הבכיר אילן דפדי

תובע

רמי אריה
ע"י עו"ד רמי אריה

נגד

נתבעים

  1. יעקב אפלבאום
  2. לואיס – אן (אילנה) קוהן

ע"י עו"ד אורי דניאל ועו"ד עידן עזרא

פסק דין

בתיק זה עלי לקבוע האם התובע , עורך דין ורואה חשבון המתמחה במיסים, זכאי לקבל תשלום שכר טרחה בהתאם להסכם שנכרת בינו לבין הנתבע 1 לו ערבה הנתבעת 2.

הנתבע 1, שהחזיק סך של כ- 3 מיליון דולר בחו"ל שלא דווחו לרשויות המס בישראל, ביקש "להכשיר" את המצב. לפיכך, פנה אל התובע על מנת שזה ייצגו בהליכי גילוי מרצון בפני רשויות המס.

בהסכם שנכרת בין התובע לבין הנתבע 1 נושא תאריך 12.8.2015 אשר נחתם ביום 16.8.2015 נכתב כדלקמן:

"לכבוד
מר יעקב אפלבאום
ע"י דואל
הנדון: ייצוג בהליכי גילוי מרצון
בהמשך לפגישתנו מהיום, אנו עומדים לרשותך לייצוג וטיפול בהליכי גילוי מרצון, כדלהלן:
בבעלותך חשבון בנק בחו"ל אשר היתרה בו נאמדת בסך של כ-3 מיליון $, בגינו עלולה רשות המיסים בישראל, לחייבך במס לפי שיעור המס השולי המרבי, בהתאם להוראות פקודת מס הכנסה, בצירוף קנסות, הפרשי הצמדה וריבית. החיוב עלול לחול הן על ההכנסות אשר נבעו מהכספים אשר נבעו מהחשבון משנת 2003 (להלן: "ההכנסות") והן על יתרת הסכום המופקד בחשבון הבנק נכון ליום 31.12.2014 (להלן: "הנכסים").
אנו עומדים לרשותך לייצוג בפני רשות המיסים בישראל, בהליך של גילוי מרצון לצורך דיווח על הנכסים וההכנסות שנבעו מהם. הייצוג יכלול הכנת בקשה לגילוי מרצון על הנכסים וההכנסות שנבעו מהם, וייצוג בדיוני שומות בפני פקיד השומה והמחלקה המקצועית ברשות המסים, במטרה להביא למינימום את חבות מס ההכנסה, אשר בה תחויב בשל הנכסים וההכנסות שנבעו מהם.
עבור הכנת הבקשה לגילוי מרצון והדיונים בפני המחלקה המקצועית ו/או בפני פקיד השומה, אנו מבקשים שכר טרחה, בסך של 50,000 ₪ שישולמו למשרדנו בשני תשלומים. מחצית עם אישור הצעתנו זו ומחצית עם הגשת הבקשה לרשות המסים.
בנוסף, ישולם למשרדנו, על בסיס הצלחה בלבד לפי המדרגות, כדלקמן:
בגין המדרגה הראשונה 2% (= 10% * 20% = 30% - 50% ) משווי הנכסים.
בגין המדרגה השנייה 1.25% ( = 25% * 5% = 25% - 30% ) משווי הנכסים.
ובסה"כ יעמוד בונוס ההצלחה על שיעור של 3.25% מהנכסים.
לשכר הטרחה יתווסף מע"מ כשיעורו בחוק ביום התשלום.
שכר הטרחה כולל את כל הדיונים בפני פקיד השומה ורשות המיסים, אך אינו כולל הליכים כלשהם מעבר לאמור במפורש בהצעה זו לרבות הליכים משפטיים אשר באם יתבקשו יתואם לגביהם שכר טרחה בנפרד, מראש ובכתב.
לאחר אישורך, תוצא לך רשימת השלמות ומסמכים שיידרשו לצורך המשך הטיפול כאמור".

הנתבע 1 אישר בחתימתו את ביצוע העבודה ושכר הטרחה והנתבעת 2 אישרה את חתימתו של הנתבע 1 ואת היותה ערבה אישית לביצוע החיובים על פי ההסכם.

אין מחלוקת כי התובע קיבל תשלום שכר טרחה בסך של 50,000 ₪ בתוספת מע"מ, כאמור בסעיף 3 להסכם , עבור הכנת הבקשה, הגשתה וניהול הדיונים בפני המחלקה המקצועית ו/או בפני פקיד השומה. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לטענת התובע כי מגיע לו שכר טרחה נוסף על בסיס הצלחה (בונוס), כאמור בסעיף 4 להסכם.

בתמצית ייאמר כי התובע טען כי מלשון ההסכם עלה באופן ברור וחד משמעי כי מהות הייצוג הוא הסדרת חבויות המס בפני פקיד השומה בגין הכספים שלא דווחו על ידי נתבע 1. לדבריו, אין כל התייחסות בהסכם להיבטים אחרים בהליך גילוי מרצון כגון הליך החסינות הפלילית ובעניי ננו אין גם חשיבות לכך לאור גילו ומצבו הרפואי של הנתבע 1 המונע כל העמדה שלו לדין פלילי. לטענתו, מאחר שהצליח להביא לכך שרשות המיסים הסכימה לחתום על הסכם עם הנתבע 1 לפיו חבות המס תעמוד על שיעור של 13% בלבד אזי הוא זכאי לתשלום שכרו . על פי הסכם שכר הטרחה, סכום זה עומד על סך של 798,086 ₪ המשוערך ליום הגשת התביעה לסך של 803,215 ₪. לדבריו, הנתב עים החליטו בחוסר תום לב להפסיק את הליכי הגילוי מרצון בניסיון להתחמק מלשלם לו את שכר טרחתו.

מנגד טענו הנתבעים , כי טיוטת ההסכם גילוי מרצון עליה נסמך התובע בכתב התביעה לא הייתה מעולם בעלת תוקף מחייב מבחינת רשות המסים, אשר התנערה ומתנערת לחלוטין מטיוטה זו. זאת, מחמת שהעובדות שהוצגו לרשות המיסים על ידי התובע ו על בסיסן נערכה טיוטת ההסכם אינן נכונות. לדבריהם, התובע טוען לזכאות לשכר טרחה בהסתמך על טענה בהבל פה לפיה המפקחת אשר טיפלה בנושא, אישרה כי אין מניעה לקיים אחר טיוטת ההסכם, חרף היעדר חסינות פלילית בעוד שהעובדות הפוכות לחלוטין. הם טענו כי הפנייה אל התובע כללה קבלת התחייבות מאת רשות המסים כי לא יינקטו פעולות פליליות נגד הנתבע 1 וכנגד נכדו של הנתבע 1 ובנה של הנתבעת 2 מר יונתן קוהן (להלן "יונתן"), שהחזיק בכספי הנתבע 1 בנאמנות. לדבריהם, החסינות הפלילית המוענקת לנישומים הנה הסיבה העיקרית לפ נייה להליך גילוי מרצון ולא הסדרת חבויות המס. הנתבעים מסרו לתובע את כל המידע וזה ידע כי הכספים מוחזקים על ידי הנכד יונתן בנאמנות. הם אף טענו כי בתחילת הדרך שאלו את התובע בדבר הדרך הרצויה בפנייה לרשות המיסים, קרי האם לפנות בדרך של גילוי מרצון אישי של הנתבע 1 או בדרך של גילוי וחשיפת הנאמנות. בתגובה לכך , אמר להם התובע כי טרם החליט על כך וכי החלטתו תתקבל בשלב מאוחר יותר. התובע לא השיג את מה שהבטיח ולכן אינו זכאי לשכר הנתבע.

התובע הגיש תצהיר מטעמו ותצהיר של עורך דין שחר נוח ממשרדו. הנתבעים הגישו תצהירים של הנתבעת 2, של גב' ליה קוהן נכדתו של הנתבע 1 ובתה של נתבעת 2 ושל גב' הילדי קרב, בת ו של הנתבע 1 ואחותה של נתבעת 2. הצדדים הגישו גם חוות דעת. מטעם התובע הוגשה חוות דעת של עורך דין ורואה חשבון מיכאל יואל מיכאלוביץ והנתבעים הגישו את חוות הדעת של עורכת הדין טלי ירו ן אלדר.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחומר הראיות, שמעתי את העדויות ועיינתי בסיכומי הצדדים, החלטתי לדחות את התביעה.

על אתר אומר כי אין מחלוקת שבסופו של דבר לא נחתם הסכם מחייב עם רשות המיסים, כך שאין הסכם תקף. לפיכך, ה סוגיות שעל ב ית המשפט לבחון הן בעיקרן שתיים :

האחת, האם פעולותיו של התובע מזכות אותו בתשלום בונוס ההצלחה כאמור בסעיף 4 להסכם.

השנייה, האם החלטתם של הנתבעים להפסיק את הליכי הגילוי מרצון בהם נקט התובע נעשתה בחוסר תום לב בניסיון להתחמק מלשלם לו את שכר טרחתו.

כפי שיפורט בהמשך, נחה דעתי כי התשובה לשאלה הראשונה שלילית וכי התובע אינו זכאי בשל הפעולות שביצע לתשלום. בנוסף, שוכנעתי כי הנתבעים לא פעלו בחוסר תום לב במטרה להימנע מתשלום שכר טרחה כשהחליטו להפסיק את הליכי הגילוי מרצון באמצעות התובע.

על נוהל הליך גילוי מרצון

על מנת להבין מה מהות השירות בגינו נקשרו הנתבעים עם התובע, נחוץ לעיין בנוהל הליך גילוי מרצון כפי שפורסם על ידי רשות המיסים ביום 7.9.2014 (נספח 14 לכתב התביעה).

תחת הכותרת "כללי" נכתב כי : "רשות המיסים מעוניינת לעודד נישומים, עוסקים, יחידים ובעלי תפקידים בתאגידים שעברו עבירות על חוקי המיסים, לתקן את דיווחיהם ולדווח דיווחי אמת. לשם כך, רשות המיסים בתיאום עם פרקליטות המדינה, מוכנה להתחייב שלא יינקטו הליכים פליליים נגד מי שיבצע גילוי מרצון בתנאים המפורטים מטה".

בהמשך, פורטו התנאים להליך גילוי מרצון. אלה כללו בין היתר תנאי לפיו לא נפתחה קודם לכן חקירה על ידי משטרת ישראל של המבקש, בן /בת זוגו או חברות בשליטתם בעניין הקשור לבקשה לגילוי מרצון (סעיף 4).

אשר לדרך הפעולה, נכתב כי הבקשה תוגש לסמנכ"ל בכיר לחקירות ומודיעין של רשות המיסים בלבד ורק הוא יהיה מוסמך לאשרה (להלן: "הגורם המוסמך") (סעיף 7) .

אם הגורם המוסמך מצא שאין לאשר את הבקשה, יודיע על כך למבקש (סעיף 11).

אם הגורם המוסמך מצא כי הבקשה עומדת בתנאי הנוהל, יודיע למבקש כי הבקשה מאושרת בכפוף לתשלום המס על פי קביעת הגורם האזרחי הרלוונטי (סעיף 12). במקרה שלנו מדובר ב פקיד השומה.

על המבקש לשלם את המס במועד שייקבע על ידי אותו גורם אזרחי (סעיף 13) . "שולם המס על - פי קביעת הגורם האזרחי במועד שנקבע לא יינקט כנגד המבקש הליך פלילי בעניין הבקשה לגילוי מרצון שאושרה כאמור בסעיף 12 לעיל" (סעיף 15).

חלק ד' והאחרון של הנוהל הכולל את סעיפים 16-23, עוסק בסייגים לחסינות מפני הליך פלילי.

מהאמור לעיל עולה , כי נושא החסינות הפלילית עומד בבסיס נוהל הגילוי מרצון. האינטרס של רשות המיסים הוא לגבות מהנישומים מס אמת, כאשר בתמורה לכך היא מתחייבת כלפי הנישום שדיווח מרצון על הכנסות עליהן לא דווח בעבר, כי לא יינקטו נגדו הליכים פליליים. הנוהל אינו עוסק כלל באופן שבו ינוהל המשא ומתן אותו ינהל הנישום מול הגורם האזרחי הרלוונטי , קרי פקיד השומה, בדבר שיעור המס שישלם בגין אותן הכנסות. כל שנ כתב בנוהל בעניין ההסדר האזרחי, כי רק לאחר מתן האישור על ידי הגורם המו סמך, יוכל הנישום לשלם את המס המגיע על פי קביעת הגורם ה אזרחי. אם הגורם המוסמך קובע כי אין לאשר את הבקשה, הרי שהליך הגילוי מרצון כהגדרתו בנוהל מופסק ולמעשה אינו מתקיים. במילים אחרות, הליך גילוי מרצון (שכאמור נועד מבחינת הנישום להקנות לו חסינות פלילית) מותנה באישורו של הגורם המוסמך. העובדה שהליך גילוי מרצון כהגדרתו בנוהל לא מתקיים, אינה מונעת מנישום להגיע להסדר אזרחי עם רשויות המס.

מקובלים עלי דברי המומחית מטעם הנתבעים כי "הליך גילוי מרצון כשמו כן הוא, קובע חסינות פלילית, כאשר ההליך האזרחי נלווה אליו, ולא בדרך ההפוכה שבה חסינות פלילית נלוות אל הליך הסדרה אזרחי" (סעיף 6 לחוות דעתה). דברים אלה מתיישבים עם לשון הנוהל.

התובע נשכר לטפל בהליכי גילוי מרצון

בהסכם שכר הטרחה נכתב כי הנדון הוא "ייצוג בהליכי גילוי מרצון". בהמשך , נכתב כי משרד ו של התובע עומד לרשות הנתבע 1 "לייצוג וטיפול בהליכי גילוי מרצון". בסעיף 2 נכתב כי הייצוג יכלול הכנת בקשה לגילוי מרצון וכך גם בסעיף 3 להסכם. הליכי גילוי מרצון לא הוגדרו בהסכם באופן מיוחד ולכן על היקפם ומהותם של הליכים אלה יש ללמוד מהנוהל שפורסם על ידי רשות המיסים. התובע עצמו מסתמך בכתב התביעה על הנוהל של גילוי מרצון אותו כאמור צירף לכתב התביעה כנספח 14. מעתה אמור שכאשר התובע נשכר לייצג את הנתבע 1 בהליכי גילוי מרצון , המטרה הייתה להעניק לו חסינות פלילית. אין צורך לציין עניין זה של חסינות פלי לית במיוחד, שכן הדבר נובע מעצם הגדרת נושא הייצוג ב"הליכי גילוי מרצון" כאמור בנוהל. בהעדר חסינות פלילית, נשמט למעשה הרכיב המרכזי העומד בבסיס ההליך של גילוי מרצון ונותרנו עם ייצוג מול פקיד השומה בניסיון להגיע להסדר אזרחי.

לאור האמור לעיל, אין לקבל את טענת התוב ע כי הוא זכאי לשכר הטרחה הנוסף ללא קשר למתן חסינות פלילית. אם מטרתו הייתה לקבל את השכר הנוסף בשל הייצוג במשא ומתן מול פקיד השומה ללא קשר למתן החסינות הפלילית, היה עליו לציין זאת במפורש בהסכם . ההסכם שותק בעניין זה.

העובדה שהסכם שכר הטרחה ברובו מתייחס לאופן החישוב של השכר המגיע לתובע ככל שייווצר חיסכון במס , אינה גורעת מכך ש בבסיס ההליך עומדת החסינות הפלילית. כאמור, הנוהל אינו עוסק כלל בשאלה כיצד ינוהל המשא ומתן מול הגורם האזרחי, קרי פקיד השומה וממילא אינו עוסק גם בנושא שכר הטרחה המשולם ל עורך הדין המייצג במשא ומתן. לפיכך, קם הצורך לפרט בהסכם את אופן חישוב שכר הטרחה.

הבקשה לגילוי מרצון נדחתה

כפי שעולה מכתב התביעה ונספחיו, הבקשה לגילוי מרצון נדחתה.

ביום 30.4.2018 הודיע מר רון חכם ממחלקת החקירות של רשות המיסים במכתב לקוני לתובע כי "הוחלט לדחות את בקשתכם, מאחר שאינה עומדת בתנאי הנוהל לגילוי מרצון" (נספח 30 לתצהיר התובע).

במכתב מיום 8.5.2018 כשבוע ימים לאחר הודעת רשות המיסים, הודיע התובע לנתבעת 2 כדלקמן: "עבדנו קשה, אך מסתבר שהייתה סיבה לעיכוב ואני מצטער לעדכן, כי קיבלתי תשובה של דחיה סופית. כלומר, לא מאשרים את החסינות הפלילית בגילוי מרצון. בדרך כלל עקב מידע שיש להם ולדעתם לא מצדיק הסכמה לגילוי מרצון. הם לא מפרטים נימוקים להחלטה. אנו נבדוק בימים הקרובים האם ניתן לבצע לפחות את הסדר המס ותשלום המס כפי שסוכם" (נספח 29 לתצהיר התובע). למעשה, מדובר בהודאת בעל דין כי הליך הגילוי מרצון לא צלח.

בהתאם לאמור במכתב שהובא לעיל, התובע בחר להמשיך ולבדוק אפשרות להגיע בכל זאת להסדר עם פקיד השומה, חרף דחיית הבקשה לגילוי מרצון. לכך הנתבעים לא הסכימו. במייל ששלחה ליה נכדתו של הנתבע 1 בשם הנתבעים אל התובע ביום 27.6.2018 הודיעה זו לתובע כי "לאחר התייעצויות נוספות החלטנו שאנחנו לא מוכנים להתקדם בהליך ללא הבטחת חסינות פלילית ליונתן (הנכד) וג'ק (הנתבע 1). אנא עדכן כיצד ממשיכים מכאן" (נספח 33 לתצהיר התובע) .

בתגובה לכך כתב התובע כי הוא לא מבין את ההחלטה מאחר שלדעתו בשל מצבו הרפואי של הנתבע 1, אין לגביו סיכון פלילי ממשי ולגבי יונתן , הסביר כי קיים לגביו סיכון ממילא שכן פרטיו עלולים להיות מועברים לרשות המיסים על ידי הבנקים. את מכתבו סיים התובע במשפט הבא: " במידה ואתם עומדים על דעתכם, נבקש למשוך את הבקשה לגילוי מרצון. מעשית, כבר כרגע היא מוקפאת לאור החלטת החקירות" (נספח 33 לתצהיר התובע).

חרף האמור ובניגוד להודעת הנתבעים הנחרצת כי לא יהיו מוכנים להתקדם בהליך ללא הבטחת חסינות פלילית, המשיך התובע על דעת עצמו לנהל מגעים מול פקיד השומה. בסעיף 12 לכתב התביעה טען התובע כי לאור שתיקת הנתבעים, פנה אל המפקחת שטיפלה בגילוי מרצון ולדבריו, היא אישרה כי אין מניעה לבצע את הסדר המס.

משהודיעו הנתבעים כי אין הם מבקשים להמשיך בהליכי הגילוי ללא מתן חסינות, היה על התובע לכבד זאת. דעתו של התובע כי הנתבעים שוגים בהחלטתם , לא מקנה לו זכות לדרוש מהם לחתום על הסכם שאינם שלמים עמו ומכאן גם אין מקום לדרישתו לקבלת תשלום שכר טרחה נוסף.

המומחה מטעם התובע כתב בחוות דעתו כי טענת הנתבעים לפיה הזכאות לשכר הטרחה שישולם לתובע תלויה במתן חסינות פלילית, מנוגדת לסעיף 84 לחוק לשכת עורכי הדין (לפיו לא יתנה ולא יקבל עורך דין בעד שירותו במשפט פלילי שכר טרחה התלוי בתוצאות המשפט הפלילי) ומנוגדת להחלטת ועדת האתיקה שהחילה את הסעיף על כל שלבי ההליך הפלילי לרבות הליכי חקירה ומעצר. לעניין זה אציין, כי מי שניסח את ההסכם היה התובע (ראו חקירתו של התובע בעמוד 6 שורה 31). מכל מקום, איני מסכים עם אופן הצגת הנושא כמנוגד להוראות החוק וכללי האתיקה. שיעור שכר הטרחה תלוי בהצלחת המשא ומתן מול פקיד השומה. זאת , ככל שאכן יתקיים הליך גילוי מרצון. מאחר שהליך זה לא אושר בסופו של דבר על ידי הגורם המוסמך ברשות המיסים כאמור בנוהל, הרי שאין כל רלוונטיות להישגים אותם הש יג התובע במסגרת המשא ומתן מול פקיד השומה.

מתן חסינות פלילית ליונתן הייתה המטרה העיקרית של הנתבעים בהליך גילוי מרצון

התובע טען כי יונתן מעולם לא ביקש את שירותיו המקצועיים, כי אינו צד להסכם שכר הטרחה, כי בפגישה הראשונה שבה הגיעו הנתבעים יונתן לא נכח, כי יונתן לא היה מכותב לכל התכתובות שהתנהלו בין הצדדים ו כי מעולם לא נפגש עמו ולא קיבל ממנו י יפוי כוח. לדבריו, הנתבעת 2 אף צ יינה במייל ששלחה אליו כי עורך הדין האמריקאי ארונסון המליץ לדווח את הבקשה לגילוי מרצון על שם הנתבע 1 ולא על שם יונתן. לטענתו, על פי המידע שנמסר לו, הוראות החוק וניסיונו בדיוניקידי שומה , שיקול דעתו המקצועי לא לדווח בבקשה לגילו י על יונתן, גובש באופן נכון ומקצועי. לאור כל זאת , טען התובע כי אי קבלת החסינות הפלילית עבור יונתן היה "תירוץ מפוקפק, חסר אמינות ושקרי ובוודאי לא רלוונטי. כל מטרתו להתחמק מהתשלום לתובע" כך במקור (סעיף 7.11) . אני דוחה טענה זו.

אמנם יונתן לא היה לקוח של התובע, אולם סבו (הנתבע 1) היה לקוחו. אמו (הנתבעת 2) הייתה ערבה להסכם. לשניהם היה אינטרס ברור כי הנכד והבן לא יסתבך מבחינה פלילית בעקבות החזקת הכספים של סבו בחשבון בנק על שמו. זה היה רצונם ובשל כך פנו בין היתר אל התובע.

הנתבעת 2 העידה בתצהירה כי בשנת 2013 בעקבות החמרת הרגולציה בארצות הברית, העביר אביה הנתבע 1 כספים שהוחזקו עבורו בנאמנות משך שלושה עשורים על שמו של נכדו יונתן שאינו אזרח אמריקאי. מאז 2013 רשום יונתן כיוצר ונהנה בנאמנות המחזיקה בכספים (סעיף 5 לתצהיר). הפנייה אל התובע ב-2015 הייתה לצורך קבלת ייצוג בהליכי גילוי מרצון לצורך קבלת חסינות פלילית לאביה וליונתן ולצורך תשלום המס (סעיף 6). היא העידה כי ההחלטה לנקוט הליכי גילוי מרצון היה החשש כי גילוי הכספים בעתיד על ידי רשות המיסים , עלול לחשוף את אביה ובעיקר את בנה יונתן להליכים פליליים. לדבריה, לאביה היה חשוב להסד יר עניינים אלה לפני מותו ולא להשאיר אחריו סכנה ליונתן או למי מיורשיו (סעיף 8). היא הוסיפה כי טרם הפנייה אל התובע, הפך בנה יונתן לבעלים של חברה משפחתית שלה ושל בעלה לשעבר ובגלל החשש ש יונתן ייחשף להליכים פליליים, החליטו לזרז את הטיפול בנושא (סעיף 9 ). בנוסף, העידה כי כבר בפגישה הראשונה עם התובע בה נכחו בנוסף אליה, אביה, אחותה ואחיה וגם בהמשך , הם הבהירו ומסרו לתובע את כל הפרטים לרבות הע ובדה כי מהשנה 2013 הכספים מוחזקים על ידי יונתן. בפגישה זו הם הדגישו בפני התובע כי החליטו לנקוט הליך גילוי מרצון לצורך קבלת החסינות הפלילית עבור אביה ויונתן. לדבריה, התובע אמר כי הואיל ומקור הכספים איננו בפעילות בלתי חוקית וככל שטרם נפתחה חקירה על ידי רשות המיסים בקשר לכספים, ניסיונו מלמד כי תינתן חסינות פלילית לשניהם (סעיף 10). היא הד גישה כי אם התובע לא היה מציין בפניהם כי יוכל להביא לחסינות פלילית לאביה וליונתן, לא היו נוקטים מלכתחילה בהליך גילוי מרצון, שכן המטרה לשמה ביקשו לנקוט הליך זה הייתה השגת החסינות הפלילית ולא הסדרת חבות המס (סעיף 11). הנתבעת 2 העידה גם כי בפגישה עם התובע ועל בסיס המידע שמסר לה עו"ד ארונסון, היא שא לה אותו מהי לדעתו הדרך הנכונה והרצויה בפנייה לרשות המיסים - האם מסלול של גילוי מרצון במתכונת אישית של אביה בלבד או מסלול של גילוי מרצון לנאמנות בה יונתן רשום כנהנה. התובע השיב כי החלטתו תתקבל רק בשלב מאוחר יותר. לטענתה, הם סמכו על התובע ועל ידיעותיו, ניסיונו ומקצועיותו שיקבל את ההחלטות הטובות ביותר לאור הצרכים שהביעו בפניו (סעיף 14).

דברים דומים העידה גם אחותה של הנתבעת 2, הילדי , שהייתה נוכחת בפגישה עם התובע (ראו סעיפים 4-10) ו גם הבת ליה שהנה רואת חשבון. ליה אמנם לא נכחה בפגישה הראשונה, אולם על פי עדותה הייתה מעורבת בכל הקשור לתהליך ועודכנה על ידי אמה הנתבעת 2 באופן רציף ובהמשך גם באופן ישיר מול התובע (ראו סעיפים 3-11 לתצהירה). אף שחלק גדול מהדברים עליהם העידה היו בעקבות עדכון שקיבלה מאמה, יש לייחס להם משקל ראייתי, שכן אלה מעידים על אומד הדעת של הנתבעת 2 במועדים הרלוונטיים בכל הקשור לחשיבות שיוחסה לנושא החסינות הפלילית.

בחקירתה הנגדית, הנתבעת 2 חזרה ואישרה כי מה שה יה חשוב ומנע את המשך ההליך, היה נושא החסינות הפלילית (עמוד 152 שורות 7-8, עמוד 152 שורה 32 עד עמוד 153 שורה 2, עמוד 154 שורות 7-9 ושורות 22-23, עמוד 155 שורות 9-10 וראו גם חקירותיהם הנגדיות של האחות הילדי בעמוד 112 שורות 25-27, עמוד 114 שורה 16, עמוד 120 שורות 3-9, עמוד 121 שורות 9-10 , עמוד 123 שורות 31-33 ועמוד 124 שורות 11-12 וכן עדותה של ליה בעמוד 136 שורות 1-5 ועמוד 145 שורות 5-6).

הנתבעת 2 אף העידה בתצהירה כי במעמד הפגישה, התובע לא סבר כי נחוץ שיונתן יירשם באופן פורמלי כלקוח ושנדרשת חתימתו על ההסכם וייפוי כוח וכך גם הם סברו. לדבריה, אם התובע היה מבקש זאת, יונתן היה מצרף את חתימתו (סעיף 15).

מעדות התובע (סעיף 11 לתצהירו ) עולה כי ידע שהכספים הוחזקו בנאמנות על ידי יונתן החל מ-2013. כך גם עלה מעדותו של עו"ד נח ממשרדו (בעמוד 45 שורות 13-22. כן ראו עדותו של התובע בעמוד 29 שורות 22-30). העובדה שעוד בתחילת הדרך ידע התובע על מעורבותו של יונתן, מחזקת את גרסת הנתבעים .

התובע צירף לתצהירו התכתבות רבה סביב החזקת הכספים על ידי יונתן שהתנהלה במהלך 2017 (ראו התכתבות בין החודשים פברואר – ספטמבר 2017 נספחים 19 , 21-25). בעקבות כך התובע אף שלח מכתב ביום 18.9.2017 אל מר אסטרוגו ממחלקת החקירות של רשות המיסים ובו כתב כי יונתן מחזיק בכספים של הנתבע 1 החל מ- יולי 2013 (ראו נספח 26).

כאמור לעיל, ביום 8.5.20 18 הודיע התוב ע כי הבקשה לגילוי מרצון נדחתה. בתגובה לכך , השיבה הנתבעת 2 במייל כדלקמן: "האם אתה יכול להסביר לי את המשך השרשרת? לא מפריע לי שג'ק (הנתבע 1) לא יקבל חסינות, זה הרי לא אקטואלי שהוא יעמוד לדין. אבל הטרסט עכשיו על שם נכדו שקיבל אותה במתנה, האם יונתן עלול לעמוד בפני הליך פלילי? ואם ייסוג היום מכל ההסדר? ולא ישלם את המס? (כי לא ניתן לייבא את הקופה לארץ, האישור לבנק חייב להיות ע"ש יונתן). במות ההורים הקופה תשאר ע"ש יונתן-האם במקרה זה הוא יוכל לעשות גילוי של כספי ירושה ולקבל חסינות? ".

בהמשך ההתכתבות במענה להצעות התובע, כתבה ליה אחותו של יונתן דברים חד משמעיים כדלקמן:

"אנחנו אכן מעוניינים להמשיך עם התהליך ולקבל הסדר חתום ממס כהכנסה על גילוי כספים אלה, גם אם ללא חסינות פלילית. כפי שצוין , לא ברור לי מה ה השלכות של חוסר בחסינות פלילית כלפי קשיש נכה, אם בכלל.

נדגיש כי ההסדר חייב לכלול בתוכו ה תייחסות מפורשת לכך שהכספים היום רשומים בפועל על שם יונתן- זאת גם לצורך הסדרת העברת הכספים לבנק בישראל שמבקש לראות הסדר גילוי מרצון על הכסף שהגיע מחשבון שמחוזק ("מוחזק" – הטעות במקור) ע"י טרסט שיונתן הנו הנהנה בו וגם לצורך הסרת עננת הגילוי מרצון מעל יונתן שכן כל המטרה בתהליך זה הייתה לפתור את הסיטואציה מאחריותו של יונתן בעודו של ג'ק (נתבע 1) בחיים" (ראו נספח 31 לתצהיר התובע. הדגשות הח"מ).

התובע לא דחה בתגובתו את הדברים ולא טען ש לא כך הוצגו הדברים בפניו בתחילת הדרך וכי לא נתבקש לדאוג לחסינות עבור יונתן. הוא השיב כי "אנחנו יכולים לפנות כבר מידית לפקיד השומה ולבקש לישם את ההסדר שנחתם נשלב בו גם את ההתייחסות ליונתן. והם יידרשו להוסיף בו במפורש גם שהגילוי מרצון נדחה ולכן אין חסינות פלילית".

כאמור, ביום 27.6.2018 הודיעה ליה במייל ששלחה אל התובע כי "לאחר התייעצויות נוספות החלטנו שאנחנו לא מוכנים להתקדם בהליך ללא הבטחת חסינות פלילית ליונתן (הנכד) ולג'ק (הנתבע 1). אנא עדכן כיצד ממשיכים מכאן" (נספח 33 לתצהיר התובע ).

מהעדויות שהובאו לעיל עולה כי הנתבעים פנו אל הליך גילוי מרצון במטרה לקבל חסינות פלילית עבור הנתבע 1 ועבור יונתן. החשיבות שיוחסה לחסינות הפלילית לנתבע 1 הייתה פחותה בהרבה בשל גילו המתקדם ומצבו הרפואי שבגינם ייתכן ש לא היו ננקטים נגדו הליכים כא לה. לא כך הדברים לגבי הענקת חסינות הפלילית ליונתן. שוכנעתי מהראיות כי הנתבעים ובני המשפחה הנוספים לא היו פונים כלל להליכי גילוי מרצון אלמלא סברו כי תוענק חסינות פלילית ליונתן. הנתבעים הצי גו את הדברים לתובע כבר בפגישה הראשונה וסמכו על שיקול דעתו בבחי רת הדרך בה ינקוט (מסלול גילוי אישי או נאמנות). זאת, מבלי לוותר על הדבר העיקרי בגינו פנו והוא נושא החסינות הפלילית ליונתן .

יונתן החזיק ברשותו את הכספים שלא דווחו לרשות המסים. מכאן שלכאורה , יונתן היה מעורב בפעילו ת של העלמת מס בלתי חוקית שעלולה לחשוף אותו להליכים פלילי ים. הנתבעים הגיעו למשרדו של התובע כשזה היה המצב. אני מאמין לנתבעת 2, אמו של יונתן, כי החשש להסתבכותו בפלילים היה הדבר שבגינו ביקשה להתחיל בתהליך וכי הנושא אכן עלה כבר בפגישה הראשונה ולכל אורך הדרך.

לסיכום עד כאן, הבקשה לגילוי מרצון נדחתה. מטרתם של הנתבעים בפנייה אל התובע הייתה להשיג חסינות פלילית עבור הנתבע 1 ויונתן. הנתבעים יכלו להשלים עם מצב בו לא תוענק חסינות פלילית לנתבע 1 לאור נסיבותיו האישיות. עם זאת, לא יכלו להשלים עם מצב בו לא תוענק חסינות פלילית ליונתן. נחה דעתי כי כך הדברים הוצגו לתובע עוד בתחילת הדרך. משכך , הרי שהמטרה לשמה פנו אל התובע לא הושגה.

יש לציין שהתובע טען לקיומם של חריגים בנוהל גילוי מרצון במקרים מיוחדים כמו המקרה של הנתבע 1 . הוא אף טען בחקירתו כי במכתב הדחייה צוין קוד 902 כך שמומחים העוסקים בתחום מבינים כי במקרה כזה לא יינקטו הליכים פליליים. בעניין זה אציין כי הטענה לקיומו של קוד כאמור מהווה הרחבת חזית. עניין זה לא נזכר כלל בכתבי הטענות וה תצהירים והוזכר לראשונה על ידי התובע בחקירתו הנגדית. מכל מקום, לא מצאת י רלוונטיות לעניין זה , בנסיבות אלה בהן כאמור לא הושגה חסינות פלילית גם ליונתן.

הנתבעים לא פעלו בחוסר תום לב ולא ניסו להתחמק מתשלום שכר טרחה

יש לציין כי הנתבעים הביעו את חוסר שביעות רצונם מהתמשכות הטיפול ואכזבתם מאופן הטיפול של משרד התובע בנושא. זאת, עוד לפני שנתקבלה הודעת מחלקת החקירות בדבר ד חיית הבקשה. ראו המייל מיום 28.3.2018 (נספח 17 לכתב התביעה).

מהעדויות שהובאו לעיל, התרשמתי כי הנתבעים סירבו להמשיך בהליכים ולחתום על הסדר מול רשות המיסים בעיקר בשל כך שלא ניתנה חסינות פלילית ליונתן ולא בשל ניסיונם להתחמק מתשלום שכר לתובע .

יתרה מכך, התובע ניסה להסביר במכתביו עד כמה כדאי ורצוי לחתום על ההסדר הקיים, אך הדבר לא שכנע את הנתבעים אשר המשיכו לדבוק בניסיונם להשיג את אותה מטרה שהביאה אותם לפנות למשרדו. בעקבות האמור, פנו למשרדה של עו"ד טלי ירון אלדר בבקשה כי תייצגם בהליכי גילוי מרצון. הפנייה למשרד עורכי דין אחר, אשר אמור לגבות גם הוא שכר טרחה עבור פעולותיו, רק מחזקת את מסקנתי כי ההתחמקות מ לשלם שכר טרחה לתובע לא הייתה הגורם להפסקת ההליכים באמצעותו של התובע, אלא שיקולים מהותיים וענייניים כמפורט לעיל.

יש לציין שהתובע טען לכל אורך הדרך כי בחתימתו של הנתבע 1 על טיוטת ההסכם (נספח 17 לתצהיר התובע ) עליו הסכימה רשות המיסים לחתום, חרף דחיית הבקשה לגילוי מרצון, יש כדי לחייב את הנתבע. איני מסכים לכך. טיוטת ההסכם נחתמה על ידי הנתבע 1 במאי 2016 בטרם ניתנה החלטת רשות המיסים (ביום 30.4.2018) בדבר דחיית הבקשה לגילוי מרצון. דחיית הבקשה מהווה שינוי נסיבות משמעותי המאפשר לנתבע 1 לחזור בו מהסכמתו. יש גם להניח כי דחיית הבקשה לגילוי מרצון צריכה להוביל לשינוי בנוסח ההסכם, אשר כותרתו הייתה "הסכם גילוי מרצון" על כל המשתמע מכך. מכל מקום, כאמור לעיל , במכתב מיום 27.6.2 018 הודיעה ליה שלאחר התייעצויות, אין נכונות מצדם להמשיך בתהליך ללא הבטחת החסינות הפלילית ליונתן ולנתבע 1. לפיכך, אין מקום לקבל טענה זו של התובע והיא נדחית.

התובע קיבל שכר הולם עבור העבודה שביצע בהתאם להסכם

בהסכם שנוסח כאמור על ידי התובע נכתב כי "עבור הכנת הבקשה לגילוי מרצון והדיונים בפני המחלקה המקצועית ו/או בפני פקיד השומה, אנו מבקשים שכר טרחה, בסך של 50,000 ₪ שישולמו למשרדנו בשני תשלומים. מחצית עם אישור הצעתנו זו ומחצית עם הגשת הבקשה לרשות המסים". אין מחלוקת שסכום זה שולם במלואו. כל תשלום נוסף שהתובע תבע היה מבוסס על הצלחה. כאמור לעיל, מאחר שהליך הגילוי מרצון נדחה ולא הוענקה חסינות פלילית כפי שחפצו הנתבעים, אין כל רלוונטיות להישגים אותם השיג התובע במסגרת המשא ומתן מול פקיד השומה.

סוף דבר

סוף דבר, התביעה נדחית. לאור המאמצים שעשה התובע על מנת להשיג לנתבע 1 הסדר מס מטיב ככל האפשר נכון יהיה להתחשב בכך ולפסוק לחובתו הוצאות על הצד הנמוך. לפיכך, התובע ישלם לנתבעים הוצאות ושכר טרחת עורכי דין בסך של 25,000 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 יום.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ז אלול תשפ"א, 25 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: רמי אריה
נתבע: יעקב אפלבאום
שופט :
עורכי דין: