ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שרה תייר נגד בנימין עמית נורי :

בפני כבוד ה שופט שרון דניאלי

תובעת

שרה תייר

נגד

נתבע
בנימין עמית נורי

פסק דין

מונחת לפניי תביעה כספית על סך של 20,000 ₪ שהגישה התובעת נגד הנתבע בגין נזקים שנגרמו לטענתה לביתה בשל עבודות שיפוץ ובניה שביצע הנתבע בביתו, הסמוך לביתה של התובעת.
התובעת טוענת כי הנתבע הפר את התחייבותו כלפיה לתקן את הנזקים שנגרמו לביתה, ואילו הנתבע טוען כי מעולם לא התחמק מאחריותו לביצוע התיקונים, אלא שהתנהלותה של התובעת הובילה להגשת תביעה מיותרת, וכן טען כי נגרמו לו הוצאות ונזקים רבים, לרבות הקמת חומה משותפת לשני הבתים שמימן מכספו , שהתובעת לא שילמה בגינה דבר.
להלן אסקור את טענות הצדדים וראיותיהם.

טענות הצדדים וראיותיהם
התובעת הינה בעלת חלק ממגרש שירשה מהוריה, ועליו ניצב בית. לטענתה, במהלך שנת 2018 פנה אליה הנתבע שביקש לבנות בית חדש, וביקש את הסכמתה לב יצוע שינויים בתשתיות מים וביוב. היא חתמה על מסמך, יחד עם אחר (מר ג'ין משה לוי) ויחד עם הנתבע, לפיו היא לא תידרש לשאת "בהוצאות נזקים עתידיים כגון סתימות, פיצוץ צנרת, דליפות בצנרת ההובלה, או עקב אי העתקה של הנדרש..." וכי כל נזק שייגרם כתוצאה מעבודות אלו, יושת על הנתבע, כמו גם כל נזק שייגרם לבית התובעת כתוצאה מהריסת הבית הישן, שתחתיו הקים הנתבע בית חדש.
התובעת טענה (סעיף 7 לכתב התביעה) כי בשל עבודות הבניה ניזוקו קירות ביתה מהשפרצות של בטון וטיח, ניזוקו מסגרות חלונות אלומיניום, תריסים וזכוכיות וכן נגרם נזק לריהוט גן. התובעת צרפה תמונות להמחשת טענותיה, וכן טענה כי השביל שבנה הנתבע, אינו תקין ואינו מנקז מים באופן ראוי.
עוד הוסיפה כי קיבלה הצעות לתיקון הנזקים שגרם הנתבע, מאחר שלא ניתן לתקן את התריסים.
לטענת התובעת על הנתבע לשלם לה את מלוא שווי העבודות והנזקים שנגרמו לה, בתוספת 3,000 ₪ ששולמו לעו"ד, וכן פיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה לה. היא העמידה את תביעתה על סך של 20,000 ₪.
הנתבע טען בכתב ההגנה כי מדובר בתביעה נקמנית. הוא אישר כי אכן רכש את השטח הצמוד לבית התובעת לפני כשנתיים לערך ובנה בו את ביתו. לטענתו, בין הבתים הייתה גדר רעועה בגובה של כ-20 ס"מ, שפלשה לשטחו בשטחים מסוימים, ומשכך פנה למר משה לוי, שהזדהה בפניו כבעליו של המגרש השכן, ועדכן אותו כי בכוונתו להקים במקום חומה שמיקומה ייקבע בהתאם למדידת מודד מוסמך (סעיף 9 לכתב ההגנה).
לטענתו, היו חריגות נוספות לרעתו, והתובעת אף התקינה מרזב הגורם לנזילה רבתי בחצרו, ומכאן לנזק רב לגינת ביתו.
הנתבע טען כי חרף פניותיו הרבות לתובעת, סרבה זאת השתתף בעלויות החומה המשותפת שהקים על חשבונו.
לגופן של טענות התובעת, השיב הנתבע כי חלונות ביתה של התובעת הינם חלונות ישנים, וכי זו מנסה להתעשר על חשבונו. ב סעיף 20 לכתב ההגנה ציין הנתבע כי מעולם לא התחמק מאחריותו לביצוע התיקונים וכי התובעת "בחרה לפעול בדרך תוקפנית וחסרת סבלנות, כאשר הנתבע לאורך כל הדרך ציין בפניה שיטפל בנדרש טיפול ...".

דיון והכרעה
למעשה, אף שהנתבע מכחיש את טענותיה של התובעת בדבר הנזקים שנגרמו לה, הוא אינו מתנער מאחריותו לביצוע התיקונים לנזקים שנגרמו לתובעת בשל עבודות הבנייה שביצע. לא רק שהדברים צוינו בכתב ההגנה, אלא שלכתב התביעה צורף מסמך ההתחייבות עליו חתמו התובעת והנתבע, והוא מדבר בעד עצמו.
עוד אציין כבר בפתח פרק זה, כי מרבית טענותיו של הנתבע אינן רלוונטיות להכרעה בשאלה שבמחלוקת, ובעיקר דבריי מכוונים להתנהלותו של הנתבע מול מר לוי, ולטענותיו בעניין הוצאותיו בגין הקמת החומה המשותפת או הנזקים שנגרמו לגינת ביתו.
טענות אלו לא הועלו בתיק כאן כטענות לקיזוז סכום התביעה, והנתבע עצמו ציין בכתב ההגנה (סעיף 29) כי הוא "שומר על זכותו למצות את זכויותיו כנגד התובעת בשל התנהלותה ופעולותיה הבלתי חוקיות לרבות הנזקים שנגרמו לגינת ביתו וכן סירובה העיקש שלא לשאת בעלויות קניית הגדר ". ואכן, טענות אלו צריכות להתברר במסגרת דיון נפרד, ואיני נדרש להכריע בהן כאן.
עם זאת, בהחלט יש מקום לדון בטענות הנתבע בדבר שיעור הנזק שנגרם לתובעת. התובעת מבססת את טענותיה בדבר הנזקים שנגרמו לו על בסיס הצעת מחיר יחידה של קבלן שיפוצים, הכוללת הצעת מחיר לביצוע ארבעה סעיפים שונים, וכן הצעת מחיר יחידה לביצוע עבודות אלומיניום.
כאמור, מדובר בהצעות מחיר בלבד, ולא צורפה לכתב התביעה חוות דעת הקובעת מהם הליקויים שנגרמו לביתה של התובעת כתוצאה מביצוע עבודותיו של הנתבע, ככל שישנם ליקויים כאלו. כך, לא הונחה לפני בית המשפט חוות דעת, ולו בסיסית, לפיה לא ניתן לנקות את החלונות והתריסים בבית התובעת, וכי יש חובה להחליפם.
עיון בתמונות שצרפה התובעת מעלה כי קירות וחלונות ביתה של התובעת ניזוקו "מהשפרצות של בטון וטיח", כנטען בכתב התביעה, אך כאמור לא הוכח לפניי כי לא מדובר בנזקים שניתנים לתיקון באמצעות שטיפה וצבע.
כן עולה מהתמונות, וכפי שטען הנתבע, כי ביתה של התובעת ישן. התובעת אישרה את הדברים בעדותה, בציינה כי הבית בן 60 שנה ( ע' 2, ש' 10), וכדבריה: "זה בית שראוי למגורים, גר שם הבן שלי". היא טענה שחלק מהתריסים שנפגעו הוחלפו על ידה כחודשיים טרם ניזוקו (ע' 2, ש' 10), אך בהמשך, לשאלת בית המשפט השיבה: "חלק מהתריסים החלפתי לפני שנה וחצי ... יכול להיות לגמרי שחלק לפני 15-20 שנה" (ע' 3, ש' 2).
לא הוצגו לפניי קבלות המעידות על החלפת התריסים כחודשיים ימים טרם עבודות הנתבע.
לשאלת בית המשפט מדוע סעיף 4 להצעת המחיר של קבלן השיפוצים ("חציבה במרצף הבטון להתאמת מכסה שוחת ניקוז לגובה המדרכה..." בשיעור של 3,400 ₪) רלוונטית לתביעה, השיבה כי "מים עומדים" כתוצאה מהעבודות שביצע הנתבע (ע' 2, ש' 19) .
כאמור, בהיעדר חוות דעת הקובעת כי נגרם לתובעת נזק כזה, וכי מדובר בנזק שנגרם כתוצאה מפעולותיו של הנתבע, נזק זה לא הוכח לפניי.
הנתבע עצמו העיד כי היה ועודנו מוכן לתקן את כל הליקויים, אך אין בידיו הצעת מחיר נגדית להציג לבית המשפט (ע' 2, ש' 28).
כאמור, התמונות שצרפה התובעת ברורות במובן זה שניתן ללמוד על השפרצות הטיח והבטון הרבות על קירות ביתה של התובעת, אך כן ניתן ללמוד מהן בבירור כי מדובר בבית ישן ביותר, שבקירותיו גם סדקים שלא נטען שנגרמו על ידי הנתבע. גם התריסים שניזוקו, נחזים להיות על פי התמונות, כתריסים לא חדשים בלשון המעטה.
כשסכום הנזק הנטען מבוסס על הצעת מחיר יחידה, כשעורך הצעת המחיר לא הוזמן על מנת להסביר את פשר הצעת המחיר וכאשר לא תוקנ ו הליקויים בפועל בהתאם להצעת המחיר, לא ניתן לבסס ממצאים בדבר שיעור הנזק שנגרם לתובעת, אך ורק על סמך הצעת המחיר.
עם זאת, ניתן להתרשם בבירור ממראה עיניים, קרי מהתמונות שצרפה התובעת בדבר לכלוך רבתי של מלט וטיח, שמצריכים ניקוי וצביעה מקצועיים, ולמעשה גם הנתבע לא חלק על כך.
כאמור, התובעת לא צרפה לכתב התביעה קבלות המעידות על תיקון ותשלום, והיא מבססת את תביעתה על הצעת מחיר. מאחר שלא הוכח לפניי כי לא ניתן לתקן את הנזקים שנגרמו לתובעת בנקיון וצבע, לנוכח גילו של הבית ומצב הקירות טרם עבודות הבנייה שביצע הנתבע, ועל סמך בחינה ביקורתית וזהירה של הצעת המחיר, אני מעריך על דרך האומדנה את עלויות הצביעה והנקיון המקצועיים בסך של 5,000 ₪.
לא צורפו לכתב התביעה חשבוניות המעידות על תשלום 3,000 ₪ לעו"ד, אך אציין כי אני סבור כי אין מקום לפיצוי התובעת בגין רכיב זה, ואף לא בגין עוגמת נפש, לנוכח התנהלות שני הצדדים, שיכולים היו ברוח טובה לפתור את מכלול המחלוקות ביניהם.
כן אפסוק לטובת התובעת הוצאות משפט בסך של 350 ₪.

סוף דבר
על הנתבע לפצות את התובעת בסכום כולל בסך של 5,350 ₪ שישולמו בתוך 30 יום, שאם לא כן יישאו ריבית והצמדה כחוק.
בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, י"ח אלול תשפ"א, 26 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: שרה תייר
נתבע: בנימין עמית נורי
שופט :
עורכי דין: