ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מיכאל דהן נגד המוסד לביטוח לאומי :

25 אוגוסט 2021
לפני: כבוד השופט דורי ספיבק, סגן הנשיאה
נציגת ציבור עובדים גב' סיגל רונן כץ
נציג ציבור מעסיקים מר יואל מלי

התובע:
מיכאל דהן
ע"י ב"כ עו"ד בתיה קפלן
-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד שרון חג'ג'

החלטה

האם מתקיימת תשתית עובדתית המצדיקה מינוי מומחה רפואי, לצורך המשך בירור תביעה שעניינה הכרה במחלת הריאות (COPD) בה לקה התובע כתאונת עבודה?
רקע עובדתי

התובע, יליד 1967, הועסק החל משנת 2004 כפועל ניקיון בתחנת רכבת "ההגנה" בתל-אביב. התובע עבד במשמרות בנות 11-12 שעות מידי יום. במהלך המשמרת היה אחראי על ניקוי הרציפים במכונת שטיפה, על החלפת שקיות אשפה, על ניקיון חדרי השירותים ובכלל זה על פתיחת סתימות וניקוז מי הביוב וכן על ניקיון החלונות ומעקי הדרגנועים בתחנה. במסגרת עבודתו השתמש בחומרי ניקוי ובהם: K200 (המכיל לטענתו דלק ודלטאמרין), חומרי ניקוי נדיפים, אקונומיקה ומי אש.
במהלך עבודתו, ומעצם מיקום עבודתו של התובע בתחנת הרכבת, נחשף התובע לזיהום האוויר הסביבתי הקיים בתחנה.
ביום 12.6.18 הגיש התובע תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה בגין מחלת ה-COPD בה לקה ולהכרה בה כמחלת מקצוע בהתאם לתורת המיקרוטראומה. תביעתו נדחתה במכתב מיום 13.8.18 במסגרתו פירט הנתבע כי בהתאם לבירורים שערך לא נמצאה חשיפה חריגה לחומרים מזיקים תוך כדי ועקב העבודה שהביאו להתפתחות מחלת הריאות, כי לא הוכח קיום קשר סיבתי בין המחלה לבין תנאי העבודה וכי המחלה התפתחה על רקע תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה.
כנגד החלטה זו של הנתבע הוגשה התביעה שלפנינו. בהחלטה מיום 13.6.19 קבעה חברתי כבוד השופטת יפית מזרחי-לוי כי התיק יועבר להוכחות בשאלת קיומה של תשתית עובדתית לפי תורת המיקרוטראומה ובשאלת הקשר הסיבתי.
דיון הוכחות התקיים ביום 2.6.20 במהלכו נחקר התובע. בסיומו של הדיון ניתנה החלטה המורה על קיומו של דיון נוסף אליו יתייצב נציג רכבת ישראל שיעיד על פעולות שננקטו בקשר לזיהום אוויר בתחנת הרכבת בה עבד התובע. דיון הוכחות משלים התקיים ביום 29.4.21 במסגרתו העיד מר שלמה דדון, מנהל תחום איכות הסביבה ברכבת ישראל, שהציג דוח ניטור שערכה החברה ברציף ההגנה בחודשים יולי-אוגוסט 2016 (ת/1) וכן דוח בדיקות סביבתי- דוח פנימי מיום 23.6.16 (ת/2).
אחר דברים אלה הגישו הצדדים את סיכומיהם.
תמצית טענות הצדדים

התובע טען כי במהלך עבודתו היה חשוף מידי יום לחומרי ניקוי רעילים ולאוויר מזוהם בצורה חריגה. חשיפה זו השתרעה לטענתו, לכל אורך יום עבודתו, שעמד על 11-12 שעות, במהלך כ-14 שנים. לטענתו, מחלת ה-COPD בה לקה, שאובחנה בשנת 2017 נגרמה כתוצאה מהחשיפה לאוויר המזוהם ולחומרים הרעילים. מוסיף וטוען כי אין לזקוף לחובתו את העובדה שלא הצליח להעמיד תשתית ראייתית מספקת, לנוכח חוסר שיתוף הפעולה בו נתקל והעדרן של בדיקות רלוונטיות, ועל כן יש למנות מומחה רפואי שיבחן את הקשר הסיבתי הרפואי בין תנאי העבודה למחלתו.
הנתבע טוען כי התובע לא הניח ולא הוכיח את התשתית העובדתית לפי תורת המיקרוטראומה, וכי לא המציא כל אסמכתא לריכוז החומרים הנטענים וכן לא הביא הוכחה בקשר לתדירות השימוש בהם. עוד טען כי לא פנה למעסיק או למי מטעמו על מנת להמציא את הנדרש ובכלל זה אישור היקף העבודה, אישור אופי העבודה וכן בקשות ניטור.
דיון והכרעה
נתחיל מהמסגרת הנורמטיבית, כפי שעמדה עליה כבוד השופט אילן סופר בפרשת ברק (עבל 30126-03-17 ברק נ' המוסד לביטוח לאומי (10.7.18):
"הלכת המיקרוטראומה קובעת, כי במקרה של פגיעות שנובעות מחשיפה לחומרים מסוכנים במסגרת העבודה, נדרש הנפגע להוכיח תשתית עובדתית "מתאימה", אשר כוללת נתונים בנוגע לחשיפה חוזר ונשנית לחומרים המסוכנים. על פי הפסיקה, על מנת לבסס את עילת המיקרוטראומה, יש להוכיח שלושה יסודות: הראשון, תשתית עובדתית 'מתאימה', אשר כוללת נתונים אודות החשיפה ה'חוזרת ונשנית' לחומרים; השני, קיומו של קשר סיבתי פוטנציאלי בין אותה תשתית עובדתית לבין הליקוי הגופני מושא התביעה, והשלישי, קביעה שלפיה במסגרת אותה תשתית עובדתית נגמרו פגיעות זעירות, המצטברות יחסיו לכדי ליקוי גופני. רק משהוכחה התשתית העובתדית ה'מתאימה' יועבר עניינו של המבוטח למומחה-יועץ-רפואי לבחינת הקשר הסיבתי ומנגנון הפגיעה. אין בחשיפות בודדות בלתי מאותרות בזמן ובמקום, המנותקות בזמן זו מזו, כדי להוות תשתית עובדתית 'מתאימה'. בנוסף, על הנפגע להוכיח מהם החומרים להם נחשף ומה מידת החשיפה אליהם".

אשר לדעתנו יאמר כי לאחר שבחנו את טענות הצדדים על רקע ההלכה הפסוקה שלעיל, שוכנענו כי יש לדחות את התביעה, ככל שהיא נוגעת לטענות התובע בדבר נזקים שנגרמו לו כתוצאה מחשיפה לחומרי ניקוי. התובע אמנם טען כי עבד עם חומרים מזיקים, ומר בנימינוב אף אישר כי התובע עבד עם החומרים הבאים: סנו קליר ספריי חלונות, סבון רצפה, אקונומיקה, אפס אפס חומר לאסלות ומג'יק למשטחי נירוסטה. ברם, כפי שהעיד בנימינוב – ואנו מקבלים את עדותו זו כמהימנה –מדובר בחומרים שהם בריכוזים ביתיים ולא בריכוזים שבהם נהוג להשתמש במפעלים (ע' 12 ש' 15). נוסיף כי התובע לא הביא גיליונות בטיחות בחומרים ואף לא פניות ששלח ליצרנים בקשר לבטיחות החומרים הנטענים, כך שלא עלה בידיו להוכיח שטענות בנימינוב בהקשר זה אינן נכונות.
שונה היא דעתנו בכל הנוגע למינוי מומחה בכל הקשור לחשיפה לזיהום אוויר, וננמק.
נקדים ונציין, כי לא ברור לנו על איזה בירורים נסמך הנתבע במכתב הדחייה ששלח לתובע, שכן הנתבע לא ערך חקירות כלשהן ואף לא העביר שאלונים לתובע, למעסיק או לגורמים נוספים (ראו הודעתו לתיק מיום 12.6.19). בקשר לכך נבהיר כי לדעתנו, במצב דברים שכזה, יש מקום להנמיך את הרף הנדרש להוכחת תשתית עובדתית למינוי מומחה, לעומת מצב שבו החלטת פקיד התביעות ניתנה לאחר חקירות ובדיקות.
הנתבע טוען כי התובע לא הוכיח מתכונת עבודה, אולם העד מר סנטיסלב בנימינוב אישר את המופיע בדו"חות הנוכחות של התובע לפיהם הוא עבד 11 שעות ביום, 5 ימים בשבוע. כן אישר כי התובע הפעיל מכונת ניקוי ברציפים, היה אחראי על ניקיון שירותי הגברים והחליף פחים ברציפים וכן טיפל בהצפות (ע' 11 ש' 1). לפי עדותו התובע נדרש לנקות את השירותים פעם בחצי שעה-שעה בהתאם ללחץ בתחנה (ע' 11 ש' 12). מכאן, ששוכנענו שמרבית עבודתו של התובע הייתה ברציפי התחנה. עוד אישר מר בנימינוב כי התובע הועבר לעבוד בתחנה בבני ברק "לפני כשנה וקצת" נכון למועד הדיון בחודש אפריל 2021 ויש בכך תמיכה לעדותו של התובע לפיה הועבר לעבוד בבני ברק בחודש אפריל 2019;
מר שלומי דדון, המשמש כמנהל תחום איכות הסביבה בחברת רכבת ישראל, העיד כי קיימים 2 דוחות המודדים את איכות האוויר: הראשון- דוח ניטור סביבתי בהתאם לחוק אוויר נקי, התשס"ח-2008, המועבר למשרד לאיכות הסביבה שבו התקן הוא 2.5 מיקרון. השני – דוח ניטור גיהותי הנעשה בהתאם לחוק הבטיחות והגיהות שבו התקן הוא 4 מיקרון. מעבר להבדל בדרישות התקן יש הבדל גם באופן המדידה. כך בעוד שהמדידה לצורך הדוח הסביבתי מבוצעת בנקודה נייחת, בה מותקן מכשיר מדידה, הרי שלצורך הדוח הגיהותי מוצמד לעובד ציוד המנטר את איכות האוויר אליו הוא נחשף לכל אורך עבודתו בכל המקומות בהם הוא נמצא (ע' 7 ש' 4).
כפי שעלה מעדותו, לא קיים אצל רכבת ישראל דוח גיהותי לתחנת ההגנה (ע' 7 ש' 20). דדון הציג דוח סביבתי לתחנת ההגנה, שלפיו בתקופת המדידה בחודשים יולי-אוגוסט 2016 לא נמדדו ערכים חריגים מבחינת התקן הסביבתי (ת/2). אלא, שבה בעת הוא אישר כי בשנת 2017 התקיים שימוע לחברת רכבת ישראל בהתאם לחוק אוויר נקי המתייחס גם לתחנת ההגנה, בה עבד התובע, נוכח חריגות מהתקן הסביבתי. אלא מאי? שמעולם לא נערך בתחנה זו דוח גיהותי, שכן רכבת ישראל לא קיבלה דרישה כזו מטעם משרד העבודה (ע' 12 ש' 9). במהלך עדותו הציג דדון דוח ניטור גיהותי לתחנת רכבת השלום (ת/1) ממנו עלה כי ביום 23.3.16 בו בוצע הניטור ריכוז החלקיקים ברי הנשימה "אינם עולים על הרמות המירביות המותרות שהוגדרו לחומרים ע"י ארגון ה-ACGIH ושאומצו בתקנות הישראליות ( תקנות הבטיחות בעבודה (ניטור סביבתי וניטור ביולוגי של עובדים בחומרים מזיקים), התשע"א-2011)".
לשיטתו של דדון, ניתן להקיש מתקינות דוח זה כי גם ניטור גיהותי שהיה נערך בתחנת ההגנה היה יוצא תקין, היות ומדובר בתחנה מזוהמת פחות מתחנת השלום. אלא שאין באפשרותנו לקבל היקש זה שכן, אם לא די בעובדה שהרכבת הודתה בחריגות מהתקן הסביבתי בשנת 2017, אזי שבדוח ניטור זה נרשם כי פירוט התקנים לחלקיקים שנמדדו "הינם תקנים אשר מוגדרים ליום עבודה בן שמונה שעות (נטו), כאשר יום העבודה מתמשך מעבר לזמן זה יש לבצע נרמול של התקן והתאמתו לזמן החשיפה של העובדים".
בפרשת ברק (עבל 30126-03-17 ברק נ' המוסד לביטוח לאומי (10.7.18, כבוד השופט אילן סופר)) התייחס בית-הדין הארצי למכשול העומד בסיטואציה שכזו בדרכו להוכיח תביעה לפי תורת המיקרוטראומה, ולאופן שבו על בית-הדין לנהוג בבירור תביעתו:
"... כיצד יוכיח עובד את חשיפתו לאותם חומרים חשודים, ובפרט כאשר המעסיק לא ניהל רישום של זהות החומרים ומידת החשיפה אליהם, או כאשר מדובר בעובד, שעבד במקום עבודה שבו כלל לא מוטלת חובה על המעביד לערוך בדיקות כאלו על פי התקנות... בפסיקה נקבע כי אין לקבל גישה, השוללת באופן גורף את תביעות העובדים, שנפגעו כתוצאה מחשיפה לחומרים מזיקים בעבודתם, ואשר אין ביכולתם להוכיח את מידת פוטנציאל הפגיעה אליה נחשפו – על מנת להיות מוכרים כנפגעי עבודה. נקבע, שכאשר סביר להניח כי אכן העובד נחשף לגורם בעל פוטנציאל פגיה במקום עבודתו, כעולה מחומר הראיות שהונח בפני בית הדין – יש למנות מומחה רפואי, על מנת שיקבע האם הליקוי, או הפגיעה הם תוצאה של חשיפה לגורם המזיק בעבודה. מכאן, שאין מניעה למנות מומחה רפואי בתביעות בהן קיימת עמימות בנוגע לחלק מהפרמטרים, הדרושים לצורך הרכבת התשתית העובדתית המלאה על פי תורת המיקרוטראומה. זאת גם במקרים של ספק, הנוגע להיקף החשיפה לחומרים בעלי פוטנציאל מסוכנות, ובשים לב לכך שבמקרים כגון אלה ההערכה של משך, אופן וכמות החשיפה לחומרים, כאמור, הינה מורכבת ומצריכה ידע מקצועי ספציפי ומעמיק... גישה זו לוקחת בחשבון את הקשיים הכרוכים בנגישות הנפגעים לידע המקצועי המורכב, הנוגע לסוג ולהרכב החומרים שאליהם הם נחשפו או נחשפים במסגרת עיסוקיהם השונים, ובמהלך תקופות שונות, וזאת ללא הסתייעות באיש מקצוע בעל התמחות ספציפית"

ובחזרה למקרה שלפנינו. לדעתנו, ולפי הפסיקה שלעיל, העובדה כי הוצג דוח ניטור סביבתי יחיד לשנת 2016 המתייחס לתקופה של חודשיים מתוך כארבע עשרה שנות העבודה של התובע, וכשנציג הרכבת הודה בקיומו של זיהום סביבתי חריג בשנת 2017 כשלא הוצגו בפנינו כל ראיות לעוצמת הזיהום, בצירוף עם העובדה שמעולם לא נערך דוח ניטור גיהותי בתחנה כאשר הדוח הגיהותי שהוצג מתייחס לתחנה אחרת ולמשמרת בת 8 שעות תחת 11 שעות משמרת בהם עבד התובע, מהוות לטעמנו תשתית ראייתית מספקת להעברת עניינו של התובע לבחינתו של מומחה רפואי, שיקבע האם מחלת הריאות בה לקה התובע הינה תוצאה של חשיפה לזיהום האוויר בתחנה.
כאמור, התובע עבד בתחנת הרכבת 'ההגנה'. בהקשר זה נציין כי התובע העיד כי הוא נחשף לעשן הרכבות (ע' 2 ש' 18) כשהעד שהובא מטעם הרכבת אישר כי בתקופת עבודתו של התובע עברו בתחנה רק רכבות עם מנועי דיזל (ע' 10 ש' 23). עוד העיד כי כמה שנים לאחר התחלת עבודתו הציבה הרכבת שלטים המורים לנוסעים שלא לרדת לרציפים ואף צרף תמונה של השלט לתצהירו (ע' 2 ש' 25) והדבר אומר דרשני.
יש לציין כי התובע העיד כי פעם-פעמיים בשבוע נדרש לטפל בהצפות ביוב שהתרחשו בתחנה, והדבר הצריך שהות של כמה שעות בקומת המקלט, הנמצאת באזור אטום בה ישנם מנועים של מזגנים ורדיאטורים ואף עומדות שם רכבות מונעות עד שמקבלות אישור נסיעה (צורף לכתב ההגנה של הנתבע). העד מטעם הרכבת לא ידע לתת פרטים על מספר הרכבות שעוברות בתחנה ביום ואף לא לגבי מספר הרכבות שנדרשות להמתין מונעות בתחנה (ע' 6 ש' ), אולם מר בנימינוב אישר כי שמע ממנהל התחנה כי היו הצפות אולם הוא לא ידע לתת פרטים היכן התרחשו, ויש בכך כדי לתמוך בגרסת התובע לעניין ההצפות (ע' 11 ש' 17).
שתי הערות בטרם סיום

לעניין מינוי גהותן – אף שהצדדים לא טענו דבר לעניין זה, מצאנו נכון להפנות את תשומת לב הצדדים לכך שעל פי הפסיקה ייתכנו מצבים שבהם בהסכמת הצדדים יש להורות על מינוי גהותן, שמתוקף מומחיותו עשוי לסייע בידי הצדדים בהשלמה, ולו של חלק, מהפרטים הרלוונטיים, וייתכן שיהיה מקום לשקול עניין זה בהמשך ההתדיינות, לאור ובכפוף לחוות הדעת הרפואית שתתקבל (ראו לעניין זה, פרשת ברק, שם בפיסקה 21; עב"ל 21703-04-20 אינטרבריק נ' המוסד לביטוח לאומי (15.7.21); עב"ל 52720-07-19 מאירוביץ' נ' המוסד לביטוח לאומי (14.1.20)).
לעניין משמעותן של הבקשות לאישור תובענות ייצוגיות בעניין זיהום אוויר בתחנות רכבת ישראל – בתביעתו היפנה אותנו התובע לבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה כנגד רכבת ישראל בשנת 2018 בקשר עם זיהום אוויר נטען בתחנת רכבת ההגנה, שבה עבד התובע (ראו סעיף 7 לכתב התביעה, וכן ידיעה בעיתון אודות הגשת הבקשה, נספח ה' לכתב התביעה). התובע טען שיש באמור בבקשה זו כדי לתמוך בטענתו שנחשף לזיהום אוויר מזיק לאורך זמן. מעיון באתר נבו עולה שמדובר בתיק ת"צ 30861-08-18 אברהם נ' רכבת ישראל, התלויה ועומדת בפני כבוד השופטת רחל לביא-ברקאי בבית המשפט המחוזי תל-אביב יפו, שבפניה אוחדו (וכפי הנראה עדיין תלויות ועומדות) בקשות נוספות לאישור תובענות ייצוגיות בגין מפגעי זיהום אוויר נטענים בתחנות רכבת ישראל נוספות (ראו לעניין זה: בש"א 9073/20 גודש נ' רכבת ישראל (4.1.21, החלטת כבוד השופט אלכס שטיין)). מכל מקום, מעיון בסיכומי התובע עולה כי הוא זנח את קו הטיעון שהתבסס על בקשה זו, ודי בכך כדי לפטור אותנו מהתייחסות לעניין זה. למעלה מהנדרש נבהיר, שמאחר משלא הוגשו לנו כתבי הטענות באותו התיק, וטרם ניתנה בו להבנתנו הכרעה, מובן שאין לייחס כל משמעות ראייתית לעצם כך שהוגשה בקשה לייצוגית בנושא, התלויה ועומדת.
סוף דבר

לאור כל האמור לעיל, שוכנענו כי התקיימו הנסיבות המצדיקות מינוי מומחה רפואי בתחום מחלות הריאה, לבחינת הקשר הסיבתי רפואי בין מחלת הריאות החסימתית (CPOD) שבה לקה התובע, לטענתו, לבין עבודתו.
ואלה העובדות כפי שיועברו למומחה הרפואי:
התובע יליד 1967. התובע עבד החל משנת 2004 ועד לחודש 4/2019 כעובד ניקיון בתחנת רכבת ה"הגנה" בתל אביב. ממועד זה מועסק בתחנת רכבת בבני ברק.
התובע עבד חמישה ימים בשבוע, במשמרות בנות 11 שעות.
במסגרת תפקידו היה אחראי על ניקיון ברציפים, כשבין היתר הפעיל מכונת שטיפה, רוקן פחים והיה אחראי על ניקיון תאי השירותים.
במהלך יום העבודה נדרש לנקות את תאי השירותים בין פעם לפעמיים בשעה.
במסגרת תפקידו התובע חשוף לזיהום האוויר ששורר בתחנת הרכבת, ובין היתר היה חשוף לפליטות מנועים של רכבות מסוג דיזל ולזיהום הסביבתי המגיע בנתיבי איילון.
במסגרת שבוע העבודה נדרש התובע לשהות בין פעם לפעמיים בשבוע באזור אטום בו נמצאו רדיאטורים ומנועי מזגנים, וכן עומדות לידו רכבות מונעות.
מקום העבודה לא סיפק לעובדים מסכות פנים (הנתון מתוך נספח א' לכתב ההגנה, שלא נסתר).
התובע מעשן מגיל 20, קופסא ליום (הנתון גם כן מתוך נספח א' לכתב ההגנה, שלא נסתר).
החלטה על מינוי מומחה תינתן בנפרד.
ניתנה היום, י"ז אלול תשפ"א, (25 אוגוסט 2021), בהעדר הצדדים.

גב' סיגל רונן כץ,
נציגת ציבור עובדים

דורי ספיבק, שופט
סגן הנשיאה

מר יואל מלי,
נציג ציבור מעסיקים


מעורבים
תובע: מיכאל דהן
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: