ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בעקבות ערעור שהגיש לבית הדין על החלטת ועדה... נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני: סגנית הנשיאה, השופטת אריאלה גילצר – כץ

25 אוגוסט 2021המערער
אביחי פרץ
ע"י ב"כ: עו"ד מגי חברוני
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אורי כץ

פסק דין

לפניי ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 22.12.2020 אשר התכנסה בעקבות פסק דין שניתן בבית הדין האזורי ושבה ודחתה את הערר.

הרקע העובדתי

המערער, ילד שנת 1978 ועובד בנמל אשדוד נפגע ביום 25.5.2014 בפניו, בלסת התחתונה ובצוואר והפגיעה הוכרה כפגיעה בעבודה.

בעקבות ערעור שהגיש לבית הדין על החלטת ועדה רפואית לעררים, ניתן ביום 24.6.2020 תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים כדלקמן (ב"ל (ת"א) 33961-02-20 (להלן – פסק הדין המחזיר):

"עניינו של המערער יוחזר אל הוועדה בהרכבה הנוכחי על מנת שזו תעיין בשנית בעניין חוות דעת ד"ר גיישין מיום 25.9.18 וזאת בשים לב לפרק דיון וסיכום במסגרתו התייחס ד"ר גיישין לפניות ואבחנות קודמות בתחום הפסיכיאטרי. הוועדה תתייחס לאמור בחוות הדעת ותשקול עמדתה בהתאם."

ביום 29.1.2020 התכנסה ועדת הערר בעקבות פסק הדין המחזיר וקבעה כדלקמן:

"הוועדה עיינה בפס"ד מיום 24/6/2020 ופעלה על פיו בכך שחזרה ועיינה בחוו"ד דר' גיישין המציין כי התובע פנה בעבר לפסיכיאטר (דר' גיישין) עם אבחנות של חרדות ודכאון, הפרעת קשב וריכוז הפרעת אישיות.
למרות זאת דר' גיישין מאבחן PTSD על רקע התאונה הנדונה ומייחס את כל הנכות הנפשית לתאונה הנדונה.
ע"פ הבדיקה הקלינית של הוועדה לא היו את מלוא הקריטריונים ל-PTSD והתובע אובחן החל מ-2011 כסובל מהפרעה דכאונית, שמופיעה גם ב-2012 וב-12/6/14 בבדיקה הראשונה לאחר התאונה (בדיקה פסיכיאטרית) ללא כל אזכור של התאונה הנדונה. ביולי 2014 האבחנה שונתה שוב להפרעה דו קוטבית. בשנת 2016 נרשם שוב התובע סובל מהפרעה דכאונית והפרעת קשב וריכוז. ב-2017 (3 שנים לאחר התאונה) מופיעה לראשונה אבחנה של PTSD המציינת בחוו"ד של דר' גיישין. הוועדה חוזרת וקובעת כי אין קשר סיבתי בין תלונותיו בתחום הנפשי המתאימות להפרעה אפקטיבית לבין התאונה ולכן לא חלה החמרה."

על החלטה זו הוגש הערר שלפני.

טענות הצדדים

המערער טוען כי ועדת הערר לא קיימה את הוראות פסק הדין המחזיר ולא נימקה מדוע אין היא מקבלת את חוות הדעת של ד"ר גיישין אשר שייך את כל מצבו הנפשי הנוכחי לתאונה הנדונה. ועדת הערר אבחנה לראשונה את המערער וקבעה שאינו סובל מ- PTSD מבלי לנמק קביעתה וזאת בניגוד לרופאים המטפלים שאבחנו אותו שסובל מ- PTSD ואף אישרו לו שימוש בקנאביס רפואי. בנוסף לכך ועדת הערר לא נימקה מדוע אין קשר סיבתי בין התאונה לבין מצבו הנפשי כיום, לא נימקה מדוע העובדה שעובר לתאונה סבל מהפרעת קשב וריכוז שוללת התפתחות PTSD ולא נימקה מדוע האבחנה המאוחרת שוללת את הקשר הסיבתי.

המשיב טוען כי ועדת הערר מילאה אחר הנחיות פסק הדין המחזיר, עיינה בחוות הדעת של ד"'ר גיישין וציינה את האמור בו בחלק דיון וסיכום. בנוסף הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית וקבעה כי מתקיימים כל הקריטריונים לקביעת אבחנה של .PTSD ועדת הערר ציינה כי המערער סבל מהפרעה דיכאונית עובר לתאונה וכי בבדיקה פסיכיאטרית בסמוך לתאונה לא היה כל אזכור לתאונה. בהמשך שוב אובחן המערער עם הפרעה דיכאונית וקשב וריכוז ורק לאחר 3 שנים מופיעה האבחנה של PTSD. לאור קביעות אלה חזרה הוועדה על קביעתה כי אין קשר סיבתי בין תלונותיו של המערער בתחום הנפשי המתאימות להפרעה אפקטיבית לבין התאונה וכי ההפרעה האפקטיבית ממנה סובל כיום אינה קשורה לתאונה הנדונה.

המסגרת המשפטית

סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 קובע כי בית הדין לעבודה מוסמך לדון בערעור על החלטות ועדה רפואית לעררים בשאלה משפטית בלבד. על פי הפסיקה על בית הדין לבחון אם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999).

כאשר עניינו של מבוטח מוחזר לוועדה רפואית לעררים לדיון מחודש בעקבות פסק דין שבו נקבעו הוראות, על הוועדה להתייחס רק לאמור בפסק הדין ואל לה להתייחס לנושאים שלא פורטו בו. ביקורתו השיפוטית של בית הדין על החלטת הוועדה במקרה כזה, מוגבלת לבחינת שאלה יחידה - האם מילאה הוועדה אחר מצוות פסק הדין? [עב"ל (ארצי) 114/07 אבנר עורקבי נ' המוסד לביטוח לאומי (8.1.2008);עב"ל (ארצי) 53609-12-10 זכריה עודי נ' המוסד לביטוח לאומי (17.02.2014)].

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות וזאת מהטעמים שיפורטו להלן .

מעיון בפרוטוקול ועדת הערר עולה כי ועדת הערר האזינה לתלונות המערער ורשמה אותן לפרוטוקול כדלקמן:

"פגימה חדשה שהוגשה PTSD בתאונה זו אין חולק שהמערער אובחן עובר לתאונה כסובל מדיכאון, חרדה והפרעת אישיות וטופל על ע"י פסיכיאטר. בפני הוועדה הונחה חוו"ד דר' גיישין מ-25/9/18 בעמ' 2 מציין כי למרות עברו הפסיכיאטרי ופניות בעבר עקב חרדה, דכאון הפרעת קשב והפרעת אישיות מצבו כיום קשור באופן ישיר לתאונה ותסמינים מתאימים ל- PTSD לאור הזמן שחלף ואין שיפור במצבו.
לכן שבנימוק הוועדה לפיה אין כל התייחסות לעובר לתאונה אין בו ממש. בערעור צויין מדובר בתאונה שגרמה לנכות פיזית ופגיעה בכושר תעסוקתי, שהביאו להחמרה והתפתחות PTSD. אושר טיפול קנאביס על סמך PTSD וצרפנו אישור פסיכולוגית שקושרת בין התאונה למצב הנפשי. סבורני שיש מקום לקשר סיבתי למרות הזמן שחלף לפגימה החדשה."

בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר נדרשה ועדת הערר לשקול בשנית את עמדתה תוך התייחסות לחוות הדעת של ד"ר גיישין מיום 25.9.2018 וזאת בשים לב לפרק הדיון והסיכום במסגרתו התייחס ד"ר גיישין לפניות ואבחנות קודמות בתחום הפסיכיאטרי.

מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי ועדת הערר שבה ועיינה בחוות הדעת של ד"ר גיישין מיום 25.9.2018 שבה צוין כי המערער פנה בעבר לטיפול פסיכיאטרי ואובחן עם הפרעות חרדה ודיכאון, הפרעת קשב וריכוז והפרעת אישיות. בנוסף ציינה הוועדה כי המערער אובחן כבר בשנת 2011 כמי שסובל מהפרעה דיכאונית שאף מופיעה גם בשנת 2012, כאשר ביולי 2014 שונתה האבחנה להפרעה דו קוטבית ובשנת 2016 אובחן שוב המערער עם הפרעה דיכאונית והפרעת קשב וריכוז.

ועדת הערר ציינה כי אף באבחון פסיכיאטרי בסמוך לאחר התאונה לא היה כל אזכור לתאונה הנדונה וכי רק בשנת 2017, בחלוף כשלוש שנים מהתאונה אובחן המערער כסובל מתסמונת פוסט טראומטית עקב התאונה.

על יסוד נתונים אלה שעמדו בפניה הגיעה ועדת הערר למסקנה כי אין קשר סיבתי בין מצבו הנפשי הנוכחי לבין התאונה ולכן דחתה את תביעתו להכרה בהחמרת מצב עקב התאונה שעבר.

מסקנת הוועדה כי אין קשר סיבתי בין תלונותיו - המתאימות לדידה להפרעה אפקטיבית - לבין התאונה הנדונה, מבוססת גם על ממצאי בדיקה הקלינית שבהן לא נמצאו מלוא הקריטריונים ל-PTSD וכן על אבחון המערער כמי שסבל עובר לתאונה מהפרעה דיכאונית והפרעה דו קוטבית. מדובר במסקנה שהיא פרי הפעלת שיקול דעת רפואי וכידוע, הקביעות האם יש בממצאים רפואיים מסוימים כדי להקנות שיעורי נכות הן קביעות רפואיות מובהקות, המצויות בתחום שיקול דעתה הבלעדי של הוועדה ואין לבית הדין הכלים או הידע להתערב בהן.

סיכומם של דברים – ועדת הערר פעלה בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר וניתן להתחקות אחר הלך מחשבתה בקביעתה הרפואית כי אין קשר סיבתי בין מצבו בתחום הנפשי הנוכחי לתאונה הנדונה ומשכך לא נפל פגם בהחלטה.

סוף דבר

דין הערעור להידחות.

הואיל ומדובר בהליכים מתחום הביטחון הסוציאלי אין צו להוצאות

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום ממועד מתן פסק הדין.

ניתן היום, י"ז אלול תשפ"א, (25 אוגוסט 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: בעקבות ערעור שהגיש לבית הדין על החלטת ועדה רפואית לעררים
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: