ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ש. שלמה קידוחים ע.מ. נגד מדינת ישראל :

בפני כבוד ה שופט גיל קרזבום

מבקשת

ש. שלמה קידוחים ע.מ. 059597971
באמצעות בא כוחה עו"ד תמיר ניסני

נגד

משיבה
מדינת ישראל

החלטה

הבקשה וטיעוני הצדדים

לפני בקשה לביטול הודעת איסור שימוש מנהלי ברכב (משאית) בו בוצעה עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה (בלתי מורשה), עבירה מיום 15.08.21.

לטענת נציג המבקשת מר שלום מלכה (הבעלים), הנהג הועסק בחברתו 3 ימים והצהיר בפניו כי הוא מחזיק ברישיון נהיגה מתאים, אולם חרף הצהרתו זו נאסר עליו לבצע שימוש במשאית מאחר וטרם הושלמו הליכי בדיקת רישיונו. חרף האיסור המפורש לנהוג במשאית הנהג עשה כן ללא אישור, על דעת עצמו וללא ידיעת הבעלים. עוד ציין כי במשאית היה אמור לנהוג עובד אחר בשם רביע עדוי, והנהג עשה שימוש במשאית גם ללא אישורו של מר עדוי. בנסיבות אלו טען כי עשה כל שביכולתו כדי למנוע את ביצוע העבירה ועומדת למבקשת ההגנה הקבועה בסעיף 57ב(ב) ל פקודת התעבורה. בנוסף טען, כי לא ניתנה לו אפשרות להעלות טענותיו בפני קצין משטרה, כך שלא שנפגעה גם זכותו לשימוע טרם החלטת איסור השימוש . עוד טען כי בעקבות תפיסת המשאית המבקשת תיאלץ לוות ר על ביצוע עבודות, ו ייגרם לה ולעובדי ה נזק כלכלי בנוסף לנזקים שנגרמו לה כתוצאה ממגפת הקורונה. בכל הנוגע לתקלות שנתגלו במשאית, טען כי מדובר ברכב תקין ובטיחותי לשימוש, והוא מתחייב לבצע את כל הפעולות הנדרשות לצורך החזרתו לכביש .

מר רביע עדוי, העיד כי הוא זה ש היה אמור לבצע שימוש במשאית, ואינו יודע מה גרם לנהג לעלות על המשאית ולנהוג בה. מר עדוי אישר שלא עשה דבר על מנת למנוע מהנהג לעלות על המשאית, ואף לא עדכן בכך את הבעלים.

המבקש ביקש להדגיש ולהבהיר כי גם אם מר עדוי לא פיקוח כנדרש על הנהג או התיר לו לנהוג אין בכך כדי ללמד על מחדל כלשהו מצד הבעלים אשר עשה כל שנדרש על מנת למנוע את ביצוע העבירה.

המשיבה התנגדה לבקשה. טענה לקיומן של ראיות לכאורה והפנתה לחומר החקירה. הפנתה לעובדה שהנהג לא הובא לעדות ולא הוגש תצהיר מטעמו, ובהתאם לא הוכחה אף לא לכאורה גרסת הבעלים לפיה אסר עליו לנהוג במשאית . בנוסף, הפנתה לסתירות העולות מעדותו של מר עדוי. הדגישה, כי מדובר ב כלי רכב כבד ומסוכן שנהיגה בו ללא רישיון מהווה סכנה של ממש לציבור המשתמשים בדרך. עוד טענה כי מדובר במבקשת שבבעלותה מספר משאיות , וספק אם המשך איסור השימוש במשאית יגרום ל מבקשת לנזק כלכלי משמעותי. לאור כל האמור לעיל, טענה כי המבקשת אינ ה עומד ת בדרישות סעיף 57(ב)(ב) לפקודת התעבורה מהטעם שהיא עשתה כל שיכולתה כדי למנוע את ביצוע העבירה .

דיון והכרעה

המבקשת לא חלקה על שאלת קיומן של ראיות לכאורה להוכחות עובדות כתב האישום.

נהיגה ללא רישיון נהיגה בהיות הנהג בלתי מורשה לסוג רכב, הינה עבירה חמורה ביותר, והודעת איסור שימוש מנהלי ברכב בו בוצע העבירה, הינה אחת הדרכים היעילות לשמירה על ציבור המשתמשים בדרך, ויש בה כדי להרתיע נהגים מביצוע עבירות דומות, וכן לחייב בעלי רכבים לפקח כנדרש על מי שעושה שימוש ברכבם.

לאחר ששקלתי את האמור בבקשה ואת טענות הצדדים, לא שוכנעתי כי המבקשת עשתה כל שניתן היה לעשות על מנת למנוע את ביצוע העבירה.

אמנם הבעלים, מר מלכה טען כי לא התיר לנהג לעשות שימוש במשאית, ואף העיד כי נאסר עליו לעשות כן ועל המשאית היה אמור לנהוג מה עדוי, אך בכך לא די, ואסביר.

ראשית, גרסתו של מר מלכה אינה מתיישבת עם גרסתו של הנהג במעמד קבלת הדוחות: " אני חדש אצלהם בחברה אני מתקשר לבעל הרכב עכשיו. הוא אמר לי כי זה 12 טון נשבע לך שגם אמרתי לו שהטכוגרף לא תקין. מחר אנחנו מסדרים אותו"..."נשבע לך שאני שישי בעיה בטכוגרף. אני לא ידעתי שאסור לנהוג ברכב הזה איזה טעות" (ההדגשה שלי ג.ק). מדברי הנהג ניתן ללמוד כי המבקשת התירה לו לנהוג במשאית, ואף ציינה בפניו כי מדובר ברכב בו הוא רשאי לנהוג .

צפיתי גם בסרטון מצלמת הגוף של השוטר בו ניתן לשמוע את מר עדוי אומר לשוטר בין היתר כי הוא (מר עדוי) אמר לנהג לנהוג במשאית, וכלל אינו יודע אם מדובר במשאית של 12 או 15 טון. במילים אחרות, נציג הבעלים מר עדוי שהחזיק במפתחות המשאית והיה צמוד לנהג , לא עשה דבר וחצי דבר על מנת למנוע מהנהג לעלות על המשאית ולנהוג בה, ולמעשה התיר ואף הורה לו לנהוג במשאית. התנהגותו זו של מר עדוי מתיישבת עם גרסת הנהג לפיה הותר לו לנהוג במשאית.

לציין שעדותו מר עדוי לא עשתה עלי רושם אמין. בעדותו נתגלו סתירות מהותיות בכל הנוגע לנסיבות השימוש במשאית (ר' עמ' 1-2 לפרוטוקול הדיון), והיא אף עומדת בניגוד מוחלט לדברים שאמר לשוטר במעמד רישום הדוחות.

בנסיבות אלו לא שוכנעתי כי המבקשת עשתה כל שביכולתה כדי למנוע את ביצוע העבירה, ומהראיות שהוצגו ניתן ללמוד שהמבקשת באמצעות נציגה, התירו לנהג לעלות על המשאית ולנהוג בה. בהתאם, לא עומדת למבקשת ההגנה הקבועה בסעיף 57ב(ב) ל פקודת התעבורה.

בהקשר זה יודגש, כי אין לקבל את טענת המבקשת לפיה התנהלותו של מר עדוי (שלא פיקח כראוי על הנהג או התיר לו לנהוג), אינה מונחת לפתחה. המבקשת היא שמינתה את מר עדוי כאחראי על המשאית, ולפחות לכאורה ניתן ללמוד כי מדובר במינוי כושל ורשלני. כאמור, לא רק שמר עדוי התיר לנהג לנהוג במשאית, הוא עצמו לא ידע שמדובר במשאית של 15 טון. מצופה מהמבקשת שהינה הבעלים של מספר רכבים כבדים, שתעסיק נהגים מקצועיים שמכירים את הרכב שבאחריותם, ויידעו איזה רישיון נהיגה נדרש כדי נהיגה בו.

אשר לטענת המבקשת לפיה נפל פגם בהליך השימוע מהטעם שזה בוצע ללא נוכחות הבעלים , אפנה להוראת סעיף 57א.(א)(2) ל פקודת התעבורה לפיה הקצין רשאי לבצע את השימוע לנהג. ראה בהקשר זה ע"ח 23163-01-12 (מחוזי חיפה) מדינת ישראל נ' יורי דודל שם נאמר בין היתר כי: "... החובה לערוך שימוע על פי תקנה 57 לתקנות התעבורה היא לנהג בלבד, כאשר ראוי כפי שעושה המשטרה להורות לנהג להודיע לבעל הרכב על קיומו של השימוע על מנת לתת לו הזדמנות ככל שיחפוץ בכך, להופיע גם כן לשימוע. דא עקא שהחובה היתה ונותרה בידי הנהג. הרציונאל של קיום שימוע לנהג נעוץ בעובדה כי מי שנוהג ברכב הוא האחראי על ההתנהלות הקשורה ברכב. אין בכך כדי למנוע מבעל הרכב לפנות מאוחר יותר לבית המשפט לביטול הצו, אך ברי כי השימוע "יוצא לדרך" בנוכחות הנהג, וכך עולה מתוך התקנות". ראה גם ע"ח (מחוזי חיפה) 36523-06-13 משה מייזל נ' מדינת ישראל : "‏כעולה מהוראות פקודת התעבורה שאוזכרו לעיל, הרי קיימת חובת שימוע לנהג הרכב בדבר איסור השימוש ברכב ואילו לגבי בעל הרכב מוטלת חובה המשטרה לשלוח לו העתק מהודעת איסור השימוש ברכב בדרכים שנקבעו בתקנות."

בנוסף, אני סבור שלא מתקיימות נסיבות אחרות חריגות המצדיקות את קבלת הבקשה. אינני מתעלם מהנזק הכלכלי שעלול להיגרם למבקשת כתוצאה מאיסור השימוש במשאית, אך לא מדובר בנסיבה חריגה, והיא נסוגה מפני האינטרס הציבורי והצורך להגן על ציבור המשתמשים בדרך מפני מי שנוהג ברכב כבד ללא רישיון נהיגה מתאים.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית .

546783להודיע לצדדים.
ניתנה היום, ט"ז אלול תשפ"א, 24 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ש. שלמה קידוחים ע.מ.
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: