ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בתיה בן עוזיאל נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופט בועז גולדברג
נציג ציבור (עובדים) מר גד שניצר
נציג ציבור (מעסיקים) מר זאב לבנברג

התובעת
בתיה בן עוזיאל
ע"י ב"כ: עו"ד שי עבדי
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד ורג'ינה מנסור

פסק דין

התובעת תוקפת את החלטת הנתבע שלא אישר לה גמלת שמירת הריון לתקופה 7.8.19 עד 29.9.19.
העובדות:
התובעת ילידת 5/4/1981.
התובעת עובדת כנציגת שירות לקוחות ואדמיניסטרציה חברת "סיסטמטי בע"מ", אשר עוסקת במתן ייעוץ עסקי לעסקים קטנים ובינוניים.
במהלך חודש פברואר 2019 נכנסה התובעת להיריון (מושא התביעה), תאריך מחזור אחרון 28/1/19.
הריון מושא התביעה הינו הריון מספר 2 של התובעת.
הריון ראשון משנת 2018 הסתיים בלידה מוקדמת, בשבוע 36 להיריון, עם לידת פג במשקל 2,670 ק"ג.
ביום 7/8/19 בשבוע 27 להיריון מושא התביעה, אושפזה התובעת לאור צירים מוקדמים.
ביום 12/8/19 ניתנה המלצה על ידי רופא הנשים לשמירת הריון החל מיום 12/8/19 ועד לתום ההיריון.
ביום 22/10/19 בשבוע 38 להריונה ילדה התובעת את ילדה השני.
הנתבע אישר לתובעת גמלה לשמירת הריון בין התאריכים 29/9/19 ועד 22/10/19.
לאור סגירת החברה בה הועסקה התובעת היא מימשה זכאות לימי מחלה עד יום 30.8.19.
בהחלטה מיום 7.4.21 מונה פרופ' יוסף איצקוביץ למומחה מטעם ביה"ד. בחוות דעתו מיום 3.5.21 הוא קבע כי מצבה של התובעת הצדיק שמירת הריון רק מיום 23.9.19. לדעת המומחה מטעם ביה"ד מצבה הרפואי של התובעת לא הצדיק הוראה על שמירת הריון. הוא נימק זאת כך:

הנתבע תומך בחווה"ד, והכיר בתקופה שקבע המומחה – מיום 23.9.19. התובעת טוענת בסיכומיה כנגד עמדת המומחה. לטענתה מצבה הצדיק שמירת הריון כבר מיום 7.8.19, אז היו לה צירים והיא אושפזה להשגחה. ביום 12.8.19 אף רשמו רופאיה "נבקש שמירת הריון".
ביום 13.7.21 השיב המומחה מטעם ביה"ד על השאלות שביקשה התובעת להפנות אליו. הוא נשאל, בין היתר, האם, לאור העובדה שמדובר בהריון שני והעובדה שהלידה הראשונה היתה לידה מוקדמת, המלצתו של רופא התובעת לשמירת הריון היתה המלצה נכונה וסבירה? תשובתו של פרופ' איצקוביץ היתה כי הלידה הראשונה הקדימה בשלושה ימים בלבד והמלצת הרופא המטפל לא היתה המלצה סבירה, זאת שכן:

המומחה נשאל האם לדעתו בתקופה שבה קיבלה התובעת את הטיפול התרופתי היא היתה בס יכון ללידה מוקדמת והאם לשיטתו לידה מוקדמת מסכנת אותה ואת העובר השיב פרופ' איצקוביץ:

ב"כ המלומד של התובעת הפנה לתשובות אלו של פרופ' איצקוביץ, וטען כי משהסכים המומחה כי מדובר בסיכון, אין חשיבות לעובדה שלדעתו מדובר ב"סיכון קל", שכן אין בחוק הגדרה למידת הסיכון.
מכך למד ב"כ התובעת כי התקיים התנאי הקבוע בסעיף 58 לחוק הביטוח הלאומי, המגדיר מצב של "שמירת הריון":
"שמירת היריון" – היעדרות מעבודה בתקופת ההיריון המתחייבת בשל אחד מאלה:
(1) מצב רפואי הנובע מההיריון והמסכן את האישה או את עוברה, הכל בהתאם לאישור רפואי בכתב;
(2) סוג העבודה, מקום ביצוע העבודה או אופן ביצוע העבודה מסכנים את האישה בשל היותה בהיריון, או את עוברה, לפי אישור רפואי בכתב, ולא נמצאה לה עבודה חלופית מתאימה על ידי מעבידה.
לטענתו של ב"כ התובעת משקיבל המומחה כי התובעת היתה בסיכון, הגם שסיכון קל, ומאחר שמצב של לידה מוקדמת יש בו כדי לסכן את העובר, התקיים התנאי בסעיף 58(1) לחוק . מדובר, לטענתו, במחלוקת משפטית הנוגעת לפרשנות החוק ולא מדובר במומחיות שברפואה.

הכרעה:
אכן, המומחה מטעם ביה"ד הסכים, כי התובעת היתה בסיכון קל ללידה מוקדמת והסכים כי לידה מוקדמת יש בה כדי לסכן את העובר. אלא שאחיזה באמירה זו מחוץ להקשר של כל האמור בחווה"ד תביא למסקנה שגויה. המסקנה העולה מקריאת חווה"ד ותשובת המומחה היא כי התובעת היתה בסיכון קל אשר לא הצדיק שמירת הריון.
המומחה מטעם ביה"ד הסביר באופן מנומק ומפורט כי הגם שרופא התובעת "ביקש שמירת הריון", הוא לא נקט אמצעים שיש בהם כדי ללמוד שהוא חשב שהתובעת נמצאת בסיכון המצדיק שמירת הריון . כך, למשל, לא נצפו צירים, לא היה כל שינוי במצב הצווארי, הוחלט שאין צורך במתן צלסטון להבשלת ריאות העובר כמקובל במקרים בהם קיים חשד סביר ללידה מוקדמת. הטיפול שניתן לתובעת הנו טיפול "שכיח וניתן 'ביד קלה' כטיפול מניעתי ... היה מקום להמליץ על מנוחה קצרה ומעקב בלבד", כך לשיטת פרופ' איצקוביץ.
תשובתו העקרונית של המומחה לשאלה העקרונית שנשאל, "האם לידה מוקדמת מסכנת את היולדת או העובר?" אינה מוכיחה שמצבה של התובעת בזמן אמת, כעולה מהמסמכים, הצדיק שמירת הריון. כפי שפירט ונימק פרופ' איצקוביץ, התשובה לכך – שלילית.
ב"כ התובעת, בסיכומיו, טען כי מאחר שההגדרה בחוק אינה קובעת מה מידת הסיכון הנדרשת, יש לקבוע כי כל סיכון, גם "סיכון קל" מכניס את האשה בהריון להגדרת "שמירת הריון". אין בידינו לקבל גישה זו. די בכך שנציין כי החיים הם מצב בו ישנם סיכונים. הריון, גם ללא סכנה ללידה מוקדמת הוא מצב רגיש שיש בו סיכונים. משקבע המחוקק כי שמירת הריון היא " מצב רפואי הנובע מההיריון והמסכן את האישה או את עוב רה, הכל בהתאם לאישור רפואי בכתב" קבע גם במובלע כי מדובר בסיכון רפואי אשר יוערך ע"י רופא.
משקבע המומחה הרפואי מטעם ביה"ד כי מצבה הרפואי של התובעת לא הצדיק שמירת הריון, אלא מיום 23.9.19, ומשלא נטען כי המומחה מטעם ביה"ד לא שקל שיקול רפואי כלשהו או שקביעתו אינה נכונה רפואית מטעם ענייני כלשהו איננו מוצאים כי יש מקום לקבל את התביעה.
אנו דוחים את התביעה.
כל צד יישא בהוצאותיו.

לצדדים מוקנית, תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לערער עליו בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

ניתן היום, ט"ז אלול תשפ"א, (24 אוגוסט 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר זאב לבנברג
נציג ציבור מעסיקים

בועז גולדברג, שופט

מר גד שניצר שמר
נציג ציבור עובדים


מעורבים
תובע: בתיה בן עוזיאל
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: