ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אמיר חצרוני נגד ע"י ב"כ עו"ד יעל רימר :

בפני כבוד ה שופט אודי הקר

מבקש
(תובע)

אמיר חצרוני
ע"י ב"כ עו"ד איתן להמן

נגד

משיבה
(נתבעת)
.TikTok Pte .Ltd
ע"י ב"כ עו"ד יעל רימר, מיכל מינסקי ועילי אהרוני

החלטה

בקשה לסעד זמני להורות למשיבה "לבטל ללא דיחוי את חסימת דף הטיקטוק" של המבקש. המבקש עותר לסעד לפיו מתבקש בית המשפט לחייב את המשיבה לאפשר לו להמשיך ולפרסם אצלה פרסומים באמצעות החשבון שהוא מנהל אצלה, לאחר שזו חסמה את החשבון בשל פרסומים המהווים לטענתה הפרה של תנאי השימוש ושל "כללי הקהילה" שנקבעו על ידה ושעליהם הסכים המבקש בעת שפתח את החשבון.
הרקע העובדתי, בתמצית:
המבקש, פרופסור לתקשורת, המעיד על עצמו כי הוא "איש ציבור שדעותיו שנויות במחלוקת" ו"בעל השקפת עולם אנטי ממסדית" מפרסם, בין היתר אצל המשיבה, פרסומים שונים, אותם הוא מגדיר: "פרסומים מאתגרים וסאטיריים".
המשיבה, חברה זרה שמקום מושבה בסינגפור, היא ספקית פלטפורמת TikTok עבור משתמשים בישראל ובמדינות נוספות. פלטופורמה זו היא רשת חברתית המאפשרת לקהל לקוחותיה לפרסם באמצעותה סרטונים ופרסומים שונים.
במהלך השנים, הסירה המשיבה פרסומים שונים של המבקש בשל טענתה, כי פרסומים אלו פוגעניים ומנוגדים לתנאי השימוש וכללי הקהילה. המשיבה אף הסירה את חשבונו של המבקש מטעמים אלו לצמיתות אך השיבה אותו לאחר זמן מה.
ביום 19.3.21 הסירה המשיבה את חשבונו של המבקש בשל פרסום "סירטונים שביצעו הפרות חוזרות". אציין, כי לעת הזו, המשיבה אינה מונעת מהמבקש לפרסם פרסומים חדשים תחת חשבונות אחרים שהוא מנהל (או יכול לנהל) אצלה.
כחודש לאחר שהוסר חשבונו, ביום 18.4.21 הגיש המבקש את בקשתו זו למתן סעד זמני שתכליתו למנוע את הסרת החשבון ולחייב את המשיבה לאפשר לו להפעיל את החשבון. לצד בקשתו זו, למתן סעד זמני, הגיש המבקש את ההליך העיקרי בו עתר לסעד של צו עשה המחייב את המשיבה לבטל את החסימה, להשיב את הסרטונים לבעלותו וכן לסעד של פיצוי כספי בסך של 300,000 ש"ח.
תמצית טענות הצדדים:
לטענת המבקש: חסימת חשבונו מהווה פגיעה קשה בזכות היסוד לחופש ביטוי ואף בחופש העיסוק. לאור מעמדה של המשיבה, מאפייניו היחודיים של מרחב הסייבר וכוחה הרב של המשיבה במרחב זה, יש לראות במשיבה כ"גוף דו מהותי, לכל הפחות לעניין החלטותיה להסרת תוכן ולחסימת משתמשים", ולהחיל עליה נורמות מהמשפט הציבורי.
המשיבה מספקת שירות חיוני, המהווה עבור ציבור גדול ומשמעותי כלי לפרסום ולקבלת מידע. המחוקק אך החל לדון בעניין הסדרת מעמדם וחובותיהם של גופים מסוגה של המשיבה, אולם עד עתה טרם חוקק חוק בעניין וטרם הוסדרה זכותה של המשיבה (וגופים כדוגמתה) למנוע ולהסיר פרסומים. עם זאת, אין בכך לאפשר למשיבה לפעול ללא מגבלה לעניין זה.
בבחירת המשיבה לחסום את חשבונו יש משום אכיפה בררנית ולא הוגנת, תוך שבמקביל להסרת פרסומיו וסגירת חשבונו, היא מאפשרת למשתמשים אחרים לפרסם פרסומים פוגעניים המנוגדים לתנאי השימוש ולכללי הקהילה הנטענים באופן בוטה וחמור הרבה יותר (לרבות פרסומים נגד המבקש). נערך נגדו "מסע ציד" בשל עמדותיו הפוליטיות. פעילי הרשת, שהשקפת עולמו מרגיזה אותם, הגישו נגדו תלונות רבות על מנת למנוע ממנו לפרסם את דעותיו הלגיטימיות. המשיבה נענתה לפניותיהם, הסירה את הפרסומים ולבסוף אף סגרה את חשבונו.
מדיניות המשיבה בהסרת תכנים אינה שקופה, אינה ניתנת לביקורת חיצונית והיא משתנה באופן תדיר על פי שיקול דעתה ומבלי לעדכן בכך את ציבור המשתמשים. בכך מצמצמת המשיבה את חופש הביטוי, שעה שהיא "מצנזרת" דווקא את פרסומיהם של בעלי הדעות הלא פופולריות (סעיף 69 לכתב התביעה).
החוזה בין הצדדים הוא חוזה אחיד והתניות המאשפרות למשיבה להסיר פרסומים ולסגור חשבונות של לקוחות מהוות תניות מקפחות בחוזה אחיד. לפיכך המשיבה אינה יכולה להסתמך עליהן על מנת לסגור את חשבונו.
המבקש הפנה לפסק הדין שניתן נגדו בהליך שניהל נגד חברת "פייסבוק", אשר הסירה אף היא את פרסומיו ו"סגרה" את "דף הפייסבוק" שלו, וטען כי אין להשוות בין ההליך שם להליך כאן, זאת משורה של טעמים (סעיפים 34-22 לבקשה).
לגופם של פרסומים: לטענתו, עסקינן בפרסומים סאטיריים ולגיטימיים, אשר גם אם הם מעלים אי נחת אצל חלק מהצופים בהם, הם אינם חורגים מהכללים ומתנאי השימוש של המשיבה. אין בהם הסטה לאלימות או פורנוגרפיה (כנטען). מתוך 17,250 תלונות שהוגשו נגדו ונבדקו על ידי המשיבה, בחרה המשיבה להסיר 53 סרטונים בלבד וכל הערעורים שהגיש ביחס להחלטות המשיבה התקבלו והסרטונים הושבו.
לעניין מאזן הנוחות טען המבקש, כי סגירת חשבונו פוגעת בו במישור הציבורי, שכן בכך נמנעת ממנו האפשרות "להפיץ את משנתו" וזכותו לחופש ביטוי נפגעת. סגירת החשבון אף פוגעת בו במישור הכספי, שכן הדבר פוגע קשות בעסקיו. בכל יום שהחסימה נמשכת נגרם לו נזק בלתי הפיך. עיקרו באובדן עוקבים. משמעות חסימתו למשך שנים היא "איבוד דור שלם ועשרות עד מאות אלפי איש שלא יוכלו להיחשף להשקפת עולמו". נוכח אופיין של הרשתות החברתיות, המשתנה במהירות, פסק דין בתום ההליך עלול להפוך לתיאורטי בלבד. אי מתן הסעד כמבוקש, יוביל לאפקט מצנן ביחס לכלל משתמשי הרשת החברתית, אשר יסיקו מכך שכל אמירה מחוץ לקונצנזוס תוביל לפגיעה בלתי הפיכה באפשרותם לפרסם פרסומים כלשהם ברשת, ובכך יפגע חופש הביטוי (לא רק של המבקש). כל זאת בשעה שמשתמשים אחרים מתחזים למבקש ופוגעים בו, מבלי שיש בכוחו להגיב על כך ברשת.
לטענת המשיבה: הגם שהמבקש מציג את בקשתו כבקשה המבוססת על טענות לפגיעה בזכויותיו החוקתיות, ובפרט פגיעה בחופש הביטוי שלו, הלכה למעשה עסקינן בתביעה חוזית והבקשה לסעד זמני נועדה להגן על אינטרסים כלכלים ומסחריים של המבקש בלבד. מכל מקום, המשיבה אינה גוף ציבור ואף לא גוף "דו מהותי" ואין להחיל עליה נורמות ציבוריות.
המשיבה חסמה את חשבונו של המבקש בשל פרסומים פוגעניים שסתרו את תנאי השימוש וכללי הקהילה להם הסכים המבקש בעת שפתח את חשבונו אצלה. היא פועלת באופן שוויוני כלפי כלל לקוחותיה והפעולות שננקטו נגד המבקש אינן קשורות לדעותיו או להשקפותיו הפוליטיות, אלא לפרסומים עצמם ולאור התלונות הרבות שהתקבלו בעקבותיהם.
היא חסמה את חשבון המבקש, רק לאחר שלל התראות ופעולות מידתיות קודמות, שכללו: הסרת פרסומים ספציפיים, שליחת התראות והבהרות ו- 17 חסימות שונות קודמות לפרקי זמן שונים, לרבות חסימה לצמיתות (קודמת) שהוסרה. לעת הזו, היא לא נקטה בסנקציה חריפה יותר (הגם שבידה לעשות כן) והיא מאפשרת למבקש לפרסם אצלה בחשבונות אחרים. היא לא הסירה חשבונות אחרים של המבקש ואינה מונעת ממנו להקים חשבונות חדשים.
הפרסומים שפרסם המבקש הם פוגעניים והם כוללים החפצת נשים ופגיעה במגזרים שונים ובקבוצות שונות באוכלוסיה. היא אינה מחויבת לאפשר אצלה פרסומים מעין אלו. כך למשל כינה המבקש משתמשת אחת בכינוי הגנאי "דבה", הציג עצמו כ"מבזה שמנות" פרסם פרסומים דוגמת "להגיד דברים שנוער רוצה לשמוע – לא ללכת לצבא הכיבוש, מרוקאים למרוקו, אתיופים לאתיופיה ואז זה עובד", כינה ילד אתיופי בשם הגנאי "כושי", כינה "פמיניסטיות מזרחיות רדיקליות" – "פרענקיניות", השווה נשים ל"מדיחי כלים" ואמר שנשים ישראליות הן "סחורה בינוניות במחיר מופקע" לעומת נשים ממזרח אירופה שהן "בזיל הזול ונותנות תמורה טובה לכסף".
לא אחזור כאן על כלל הפרסומים, שכן (כמפורט להלן) לא מצאתי שהדבר נדרש (לפחות בשלב זה של ההליך) אולם אפנה לעניין זה למוצגים בתיק ולאמור בסעיף 2 לתגובת המשיבה, לרבות לעניין הפרסומים בדבר תפקידיה של האישה, התייחסותו ל"פמיניסטיות דתיות" לבדואים ועוד. פרסומים אשר דומה כי הם מדברים בעד עצמם.
החלטתה להסיר את החשבון נעשתה כדין ומתוקף זכותה לעשות כן. העובדה שהיא נעתרה לערעוריו של המבקש מספר רב של פעמים, אך מלמדת על כך שהחלטותיה אינן שרירותיות וכי היא שומעת בלב חפץ את טענות לקוחותיה. עם זאת, המבקש לא הגיש ערעור לגבי החלטות רבות ועצם הגשת הערעור מעידה על כך שהמבקש היה מודע לכללים ולתנאי השימוש בעת שביצע את פרסומיו.
אשר למאזן הנוחות: נזקו של המבקש הוא כלכלי ומסחרי בלבד וככזה הוא הפיך ובר פיצוי כספי. בנסיבות אלו אין מקום להעניק למבקש סעד זמני. חופש הביטוי של המבקש לא נפגע, בידו לפרסם את דעותיו הן בחשבונות אחרים אצל המשיבה והן באמצעות רשתות חברתיות ואמצעים נוספים. למבקש גישה ישירה לקהל היעד שלו באמצעות פלטפורמות נוספות והוא יכול להעביר להם את מסריו ודעותיו באמצעות פלטופורמות אלו. מנגד מתן צו כמבוקש יפגע בפררוגרטיבה של המשיבה לפקח על התוכן המועלה אצלה, בהתאם לתנאי השימוש וכללי הקהילה, ועלול לפגוע בשמה ובמוניטין שלה ואף לעודד את המבקש לפרסם עוד פרסומים נוספים, המנוגדים לתנאי השימוש ולכללי הקהילה.
לטענת המשיבה, יש לדחות את הבקשה גם בשל השיהוי שבהגשתה – כחודש לאחר הסרת החשבון. שיהוי זה מלמד על חוסר דחיפותה של הבקשה ועל כך שלא נדרש להעניק למבקש סעד טרם ההכרעה בהליך העיקרי.
דיון:
דין הבקשה להדחות. הגם שהצדדים הרחיבו בטענותיהם, אעמוד בקיצור יחסי על עיקרי הנימוקים שהביאוני למסקנה זו. זאת, מבלי להידרש לכל אחת ואחת מטענות הצדדים, ככל שלא היה בהן להשפיע על ההכרעה. יודגש כמובן כי כל קביעותיי שלהלן בעניינים העובדתיים הן לכאורה בלבד, כיאות לשלב הדיוני שבו אנו מצויים.
"המסגרת הנורמטיבית למתן סעד זמני קבועה בתקנה 362 לתקנות [תקנה 95 לתקנות החדשות]. בית המשפט רשאי ליתן את הסעד המבוקש אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, בקיומה של עילת תביעה. כמו כן, על בית המשפט להביא בחשבון את מאזן הנוחות: הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני, לעומת הנזק שייגרם למשיב או לאחר אם יינתן הסעד הזמני. [רע"א 9213/12 רשת נגה בע"מ נ' ישראל 10 – שידורי הערוץ החדש בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 29 (20.1.2013)]. בין סיכויי ההליך ובין מאזן הנוחות קיימת מקבילית כוחות: ככל שסיכויי המבקש לזכות בהליך גבוהים יותר, כך ייטה בית המשפט להקל בדרישה כי מאזן הנוחות ייטה בבירור לטובתו [רע"א 6564/17 תומר נ' בנפיט קד"מ מערכות שיווק בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 3 (20.11.2017) (להלן: עניין תומר)]". (רע"א 9623/17 גבע נ' ורינט מערכות בע"מ (23.1.18)) .
סיכויי התביעה:
אתייחס בתמצית לסיכויי התביעה. זאת אעשה בזהירות הראויה ומבלי שיהיה בכך כדי לקבוע מסמרות או ממצאים מוחלטים. סיכוייה של התובענה, לפחות במתכונתה הנוכחית ובהתחשב בראיות ובטענות שהוצגו עד כה אינם נחזים להיות גבוהים במיוחד, באופן המצדיק מתן סעד זמני.
הסעד המבוקש בהליך העיקרי (שהסעד הזמני נועד לשרת) הוא מתן צו עשה המחייב את המשיבה (חברה פרטית) לספק למבקש שירות. בכתב התביעה ובבקשה למתן סעד זמני, מבקש המבקש להטיל על המשיבה חובות המוטלות על גופים ציבוריים (או "דו מהותיים"), לרבות טענות לעניין אכיפה בררנית.
אומנם, טענות המבקש בדבר מעמדה של המשיבה מעוררות שאלות חשובות שיש מקום לתת עליהן את הדעת. אני סבור כי אכן יש לבחון סוגיה זו ולהסדיר את מעמדם של גופים דוגמת המשיבה, בהיותה רשת חברתי עולמית עם קרוב למיליארד וחצי משתמשים בעולם ומעל מיליון משתמשים בישראל, המספקת פלטפורמה להבעת דעות וכלי משמעותי באמצעותו ממושת הזכות לביטוי והבעת דעה. עם זאת, עד עתה, עניין זה לא הוסדר בחקיקה ולא הוטלו על המשיבה הוראות המחייבות אותה לאפשר פרסומים אצלה. דומה כי עניין זה מצריך דיון נרחב אך ספק אם מקומו בהליך זה (וראו לעניין זה פסק הדין בעניין המבקש ופייסבוק). מכל מקום, איני סבור שיש לקיים דיון זה במסגרת הבקשה לסעד זמני, בפרט בנסיבותיו של מקרה זה.
לכך אוסיף, כי גם אם יקבע שהמשיבה מחויבת לאפשר לכל אדם לפרסם אצלה פרסומים, יש לבחון באילו תנאים תהא היא פטורה מכך ומתי יהיה מותר לה לגביל את לקוחותיה, ולענייננו – אילו פרסומים מהווים פרסומים שהמשיבה רשאית להסירם ואף למנוע בעקבותיהם פרסומים עתידיים או "לסגור את חשבון" הלקוח.
עניין זה אינו פשוט כלל ועיקר ודומה כי אף יש לו השלכות לשאלת אחריות המשיבה לפרסומים פוגעניים המתפרסמים אצלה, לרבות לעניין חוק איסור לשון הרע. לא מצאתי להידרש לשאלה זו בהחלטתי כאן, אלא אך באופן כללי לעניין סיכויי התביעה.
אוסיף לעניין סיכויי התביעה, כי יש אף לתהות מה הוא הדין החל בעניינה של תביעה זו, והאם יש להחיל בענייננו את הדין הסניגפורי, שהמבקש לא הוכיחו, אם לאו. מובן כי גם הטענה בדבר תניות מקפחות בחוזה אחיד אינן טענות פשוטות וגם הן מצריכות דיון ממצה.
ועוד: המבקש המעיד על עצמו כי הוא "ידוע ומוכר בזכות עמדותיו האנטי ממסדיות" בחר לפרסם אצל המשיבה פרסומים פרובוקטיביים. על כך אין חולק. לטענתו עסקינן בפרסומים "סאטיריים" ו- "נשכניים", ללא שפה גסה, ללא הסתה לאלימות ואשר שמרו על סגנון לגיטימי מבלי שחרגו "מכללי הקהילה". עם זאת, עיון בפרסומים מעלה, כי יש בפרסומים אלו כדי לפגוע באחרים ואף בקבוצות שלמות באוכלוסיה.
טענה כי פרסום הוא סטארי אינה הופכת אותו ללגיטימי. אינני סבור כי יש לחייב את המשיבה להתיר פרסומים פוגעניים (אשר אין צריך לומר כי בית המשפט מסתייג מהם) רק בשל כך שהם סאטיריים והמבקש לא הציג כל מקור נורמטיבי לחיוב מעין זה. מובן, כי אין באמור כדי לקבוע שיש להשתיק דעות, גם אם אינן נעימות ואינן מקובלות, אולם יש לבחון האם יש להתיר פרסומים אלו שיש בהם לפגוע באחרים ויותר מכך: האם יש לחייב את המשיבה לאפשר פרסומים מעין אלו אצלה.
אינני מתעלם מטענות המבקש, כי מרבית פרסומיו לא הוסרו וכי כל ערעוריו התקבלו. עם זאת, המבקש לא הגיש ערעור על כל החלטות המשיבה (ובכללן החלטות להסרת פרסומים ספציפיים). העובדה שמרבית התלונות נגד המבקש לא הובילו להסרת פרסומיו ושערעוריו של המבקש נבדקו על ידי המשיבה, אשר אף החליטה לשנות את החלטתה בעקבות הערעורים, מלמדת כי המשיבה מקיימת הליך בו היא בוחנת את התלונות ואף איפשרה למבקש להשמיע עמדתו ולערער על החלטותיה.
המשיבה אף בחרה שלא למנוע (לעת הזו) מהמבקש לפרסם אצלה פרסומים בחשבונות אחרים ועל כן חופש הביטוי של המבקש ויכולתו לפרסם באמצעות המשיבה את דעותיו (ככל שיעשה כן בצורה ראויה) לא נפגעה. דומה כי עיקר הפגיעה הנטענת במבקש היא אובדן החשבון שהיה בבעלותו, ועמו אובדן אלפי עוקבים שקיים חשש ממשי שלא יבקשו לעקוב אחר חשבונותיו האחרים (או החדשים). אובדן זה הוא כספי בעיקרו ולכך השלכה גם לעניין מאזן הנוחות (כמפורט להלן).
לסיום פרק זה אציין, כי אומנם העד מטעם המשיבה לא היה בקיא בעניינו של המבקש ובהחלטות השונות שניתנו בעניינו. עדותו עסקה בעיקר בדרך הפעולה של המשיבה לעניין תלונות נגד פרסומים ולעניין הסרת פרסומים. עם זאת, אין בכך לשנות את מסקנתי לעניין זכותה של המשיבה לחסום את חשבונו של המבקש, בפרט שעה שבית המשפט יכול להתרשם בעצמו מהפרסומים שהוצגו לפניו.
לאור האמור, דומה כי בפני המבקש ניצבים מכשולים לא מבוטלים ועילת התביעה אינה נחזית להיות חזקה דיה, באופן המצדיק מתן סעד זמני, של צו עשה המחייב את המשיבה לספק לו שירות (סעד שניתן אך במקרים מיוחדים), לא כל שכן בהצטרף שיקולי מאזן הנוחות, כמפורט להלן.
מאזן הנוחות:
בחינת מאזן הנוחות מובילה אף היא למסקנה כי זה אינו נוטה לטובת המבקש. אבאר:
ראשית, עיקר טענתו של המבקש היא בדבר פגיעה בחופש הביטוי שלו. אולם, המשיבה הבהירה כי (בשלב זה) היא אינה מונעת מהמבקש לפרסם פרסומים באמצעותה, בין בחשבונות אחרים של המבקש ובין באמצעות חשבונות חדשים שיפתח, כל עוד פרסומים אלו לא יהיו מנוגדים לתנאי השימוש וכללי הקהילה במשיבה.
עיקר הפגיעה הנטענת במבקש, היא באובדן (שיכול ויהיה זמני) של עוקבים רבים. בכך אין כדי לשלול מהמבקש את יכולתו לפרסם את דעותיו ודומה כי עיקר הנזק לעניין זה הוא נזק כספי והפיך מטבעו. במקרים מעין אלו בית המשפט אינו נוטה להעניק סעד זמני טרם בירור ההליך העיקרי. המבקש אף לא הבהיר מדוע הוא אינו יכול להודיע לעוקביו הרבים על קיומם של חשבונותיו האחרים אצל המשיבה או על קיומו של חשבון חדש אותו יפתח (לרבות בדרך של פרסומו ברשתות חברתיות אחרות).
אומנם הצעתי לצדדים (לצרכי פשרה בלבד) להסכים כי המשיבה תעביר את העוקבים מחשבונו של המבקש שנסגר לחשבונו האחר, אולם המשיבה סירבה לכך (וזו זכותה). בין אם הדבר אפשרי ובין אם לאו, אין בכך להשפיע על תוצאות ההליך, שעה שלא מצאתי שיש בהפחתת כמות העוקבים כדי להוות שיקול מספק שיש בו להטות את הכף לעניין מאזן הנוחות.
מנגד, מתן סעד כמבוקש, בנסיבותיו של מקרה זה, יוביל לכך שזכותה של המשיבה להחליט אילו פרסומים יפורסמו אצלה תפגע וכך גם זכותה להחליט בדבר הדרך בה יש לנהוג במקרים בהם היא סבורה שלקוחותיה מפרסמים פרסומים פוגעניים המנוגדים לתנאי השימוש אצלה.
אך במקרים חריגים בית המשפט יעתר לבקשה למתן סעד זמני, מסוג צו עשה, המחייב צד לספק לצד שכנגד שירות, לא כל שכן תוך שלילת זכותו של נותן השירות לפקח על השירות שניתן.
מכל מקום, בשלב בו אנו מצויים, טרם ההכרעה בהליך העיקרי, יש לשקול איזה נזק יגרם למבקש במהלך התקופה שעד למתן פסק הדין. כאמור, המבקש יכול לפרסם במהלך תקופה זו פרסומים אצל המשיבה בחשבונות אחרים וכן לפרסם במקומות נוספים (לרבות רשתות חברתיות) וככל שתביעתו תתקבל, ממילא גם החשבון מושא הליך זה יחזור לפעול.
ככל שייגרם למבקש נזק כספי בשל כך (כנטען על ידו) דומה שיהיה בידי המשיבה לשפותו על נזק זה ולא נטען כי קיים חשש שלא תוכל לעשות כן.
אשר לטענת המבקש כי מתפרסמים נגדו פרסומים אצל המשיבה. לא מצאתי שיש בכך כדי להצדיק מתן הסעד הזמני המבוקש. בידי המבקש להגיב לפרסומים אלו בחשבונותיו האחרים (לרבות חשבונו החדש ככל שיפתח) ובידו אף לפנות למשיבה בתלונה בגין פרסומים אלו (כפי שנעשה בעניינו) . מכל מקום, אין בכך שמתפרסמים נגד המבקש פרסומים, להוות טעם לחיוב המשיבה לאפשר למבקש לפרסם אצלה פרסומים, לאור האמור לעיל ובנסיבותיו של מקרה זה.
לאור כל האמור, בשקלול סיכויי התביעה מזה ומאזן הנוחות מזה, דין הבקשה לסעד זמני להידחות.
בנסיבות אלו לא מצאתי להידרש לטענות המשיבה בדבר תום ליבו של המבקש ובדבר השיהוי בהגשת הבקשה (שיכול אף הוא ללמד על מאזן הנוחות) , ואף לא לטענות המבקש בדבר מחיקת סעיפים מסיכומי המשיבה, שכן אין בטענות אלו כדי לשנות את הכרעתי (בין אם תתקבלנה ובין אם לאו). אבהיר כי בהחלטתי לא התבססתי על הטענות לעניין הפרסום ב"LIVE" (סעיף 8 לסיכומי המשיבה), הגם שיתכן והיה בהן לחזק את טענותיה של המשיבה בדבר אופי הפרסומים. מצאתי שדי בפרסומים האחרים שפורטו על ידי המשיבה כדי ללמד על האמור.

סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל, דין הבקשה לסעד זמני להידחות.
נוכח תוצאות ההליך, המבקש ישלם למשיבה שכר טרחת עו"ד בסך 10,000 ש"ח, אשר ישולמו בתוך 30 ימים שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.
המבקש יודיע עד ליום 13.9.21 האם הוא עומד על תביעתו בהליך העיקרי (כפי שהוגש) ובהתאם תינתנה הוראות להמשך ניהול ההליך. אציע למשיבה לבחון טענות המבקש בכל הקשור לתרומות שצבר (ככל שישנן כאלו) ובדבר בקשתו להעברת עותק מהמידע והסרטונים שהעלה בחשבונו שנסגר (ככל שיש בידה עותק מהם). זאת מבלי שתהיה בכך משום הודאה בטענות או ויתור על זכויות.
תז"פ ליום 14.9.21.

ניתנה היום, ט"ז אלול תשפ"א, 24 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אמיר חצרוני
נתבע: ע"י ב"כ עו"ד יעל רימר
שופט :
עורכי דין: