ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ראובן וגריס נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת דגית ויסמן
נציגת ציבור (עובדים) , גב' רחל קפר

התובע
ראובן וגריס
ע"י ב"כ עו"ד ינון תמרי
מינוי לפי חוק הסיוע המשפטי, תשל"ב – 1972
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד הילה דמרי

פסק דין

1. תובענה זו עוסקת בחוב שנוצר לתובע בענף הבטחת הכנסה.

2. אין חולק כי החל משנת 2008 התובע מקבל קצבת הבטחת הכנסה.

קצבת הבטחה הכנסה נשללה רטרואקטיבית מהתובע, לתקופה שמינואר 2012 ועד יולי 2015, וזאת בנימוק שהתובע חזר להתגורר בתקופה זו עם בת זוגו.

החלטה בדבר החוב התקבלה באוקטובר 2015.

בחודש יולי 2017 התובע פנה לוועדה לביטול חובות וזאת מחקה 30% מהחוב, בהחלטה מיום 22.4.18 (נ/6).

3. בישיבת קד"מ נקבעו הפלוגתאות הבאות:
א. האם תביעת התובע כנגד החוב שנוצר לו בגין קבלת הבטחת הכנסה שלא כדין התיישנה ?
ב. סבירות ההחלטה בנוגע לעצם קיום החוב של התובע בגין קבלת הבטחת הכנסה שלא כדין וגובה החוב.
ג. סבירות החלטת הוועדה לביטול חובות.

4. לטענת התובע, בתקופה הרלוונטית הוא התגורר בנפרד מאשתו ואף קיבל סיוע בשכר דירה ממשרד השיכון, בגין דירה ששכר.

התובע הציג העתק חוזה שכירות לדירה, ממרץ 2013, לדירה ברחוב האי גאון בבני ברק. כמו כן הציג תדפיס ממשרד השיכון, לפיו קיבל סיוע בשכר דירה, לאותה דירה, בין השאר, גם מינואר 2012 עד יולי 2012 ומפברואר 2013 עד מרץ 2014.

בתצהיר נוסף (משלים), התובע הציג תמצית רישום מרשות האוכלוסין, לפיה החל מיום 12.1.2011 היה רשום בכתובת רב האי גאון 5 בבני ברק והחל מיום 11.5.2015 היה רשום בכתובת הרב אברמסקי 41 בני ברק. עוד הוצג תדפיס מעיריית בני ברק לפיו עד שנת 2014 התובע הוא ששילם את הארנונה בגין הנכס ברחוב הרב האי גאון. כמו כן הוצגו פרוטוקולים והחלטות בית הדין הרבני המתייחסים לסכסוך גירושים בין התובע ובין אשתו, בשנת 2008 (בתקופה שאינה רלוונטית לענייננו).

בנוסף, הוגשו מטעם התובע שני תצהירים. התצהיר הראשון, של מר אורי מרדכי ליפש, אשר העיד שראה שהתובע לן בתקופה מסוימת בבית כנסת בעיר בני ברק.

תצהיר נוסף, של מר מנחם חכם, בו נטען כי בשנים 2012 – 2015 התובע התגורר לבדו בדירה ברחוב רב האי גאון.

5. לישיבת ההוכחות התייצבו התובע ומר מנחם חכם.

כיוון שמר אורי מרדכי ליפש לא התייצב לישיבת ההוכחות ולא נחקר בחקירה נגדית על תצהירו, אין ליתן משקל לאמור בתצהירו.

אשר לתצהירו של מר חכם, הרי שמחקירתו הנגדית עולה כי מדובר בעו"ד שאף שלח מכתב לנתבע ובו הציג עצמו כבא כוחו של התובע . במכתב מיום 25.7.17 ( נ/1), נרשמו הדברים הבאים:

"מרשי נפרד מאשתו השניה בסוף שנת 2007 ובעקבות כך התחיל לקבל הבטחת הכנסה, והתגורר במשך מספר חודשים ברחוב ובבתי כנסיות, בחלוף מספר חודשים ובסיוע של אנשים טובים הוא שכר יחד קטנה ברחוב אדמורי שץ 6 בני ברק למשך כשנתיים ולאחר מכן השכיר יחד אחרת בסיוע משרד השיכון ברחוב האי גאון 5 בני ברק.
כעבור כ 6 שנים מרשי חזר לגור יחד עם אשתו אך לא עדכן בכך את הביטוח הלאומי כעבור כחודשיים ימים הגיע חוקר לביתם המשותף ושאל מדוע אינם מעדכנים על כך את הביטוח הלאומי ומשכך דרש ממרשי להמציא לו מסמכים על כך שהוא היה באמת כל התקופה מחוץ לבית ולא הוא יידרש להחזיר את כל הבטחת הכנסה שהוא קיבל במשך 5 השנים האחרונות."

הנה כי כן, בניגוד לעדות המאוחרת בבית הדין, בזמן אמת העד מטעם התובע ייצג אותו ואישר בשמו כי מסוף שנת 2013 (שש שנים לאחר הפירוד, שארע (על פי הכתוב) בסוף שנת 2007) הוא שב להתגורר עם אשתו. כלומר, לכל הפחות, לגבי חלק מהתקופה שבמחלוקת, הוצגה הודאת בעל דין, לפיה התובע אכן התגורר עם אשתו. על כן אין בעדות זו לסייע לתובע ולמעשה תוכן המכתב, נ/1, תומך בעמדת הנתבע.

6. התובע אישר בחקירתו הנגדית כי בעת שאשתו ז"ל הגישה תביעתה לקצבת אזרח ותיק, בשנת 2015, ציינה כי היא מתגוררת עמו. ר' בעמוד 6 החל משורה 17:

"ש. אתה יודע שהיא הגישה תביעה לקצבת זקנה, סמוך למועד שבו אתה הגשת תביעה להבטחת הכנסה.
ת. יכול להיות.
ש. בטופס היא רשמה...
ת. שאנחנו ביחד. נכון כי באותה תקופה חזרתי הביתה לרחוב אברמסקי.
ש. החוקר גבה ממנה הודעה ב 08/14 [צ.ל. 8/15, ר' נ/7 – ד.ו.] והיא סיפרה לו שחוץ מת קופה מאוד קצרה אתם תמיד יחד?
ת. לא. הדירה שאנחנו גרים בה ....
ש. לא שאלתי על דירה. אני מראה לך את ההודעה שלה ת. הדירה שאנחנו גרים בה היא של עמידר והיא נשארה לגור בדירה של עמידר, ואני לא סתם הייתי שוכר לעצמי דירה במקום אחר, ברגע שחזרתי לדירה אני הודעתי.
ש. ואשתך לא ידעה שגרת במקום אחר
ת. היא ידעה.
ש. אז למה היא לא סיפרה את זה לחוקר
ת. לא יודע. איפה הוא חקר אותה? הוא חקר אותה כשהיינו יחד בדירה."

מתשובות אלה עולה כי לכל הפחות בחודש אוגוסט 2015, התובע שב להתגורר עם אשתו.

7. התובע אישר בחקירתו הנגדית שהוא קיבל את החלטות הנתבע בעניינו. אמנם התובע טען שסבל מבעיות רפואיות וייתכן שאלה גרמו לעיכוב בפנייתו לבית הדין, אך לא הוצג תיעוד רפואי התומך בכך, כך שמדובר בסברא שאין לה עיגון ראייתי.

ר' בעדות התובע, עמוד 8 החל משורה 32:
"ש. ב29/10/15 קיבלת מכתב מביטוח לאומי שהודיעו לך שנוצר לך חוב על כספים שלא הגיעו לך?
ת. נכון , אתה צודק.
מוגש ומסומן נ/3
ש. אחרי שקיבלת את המכתב ב 04/11 פנית למל"ל בגלל החוב נכון, זה אתה כתבת?
ת. כן.
ש. כבר אז ידעת שיש חוב
ת. כן. אני מטופל נפשית ולא היה לי כוח נפשי להתחיל לטפל בנושא הזה, וביקשתי מהם שיעזרו לי לא ידעתי לאן לפנות, ואמרו לי לשלוח מכתב לוועדה לביטול חובות, אם היו מפנים אותי לפה אז הייתי פונה לפה, כשמישהו הציע לבוא לפה אז פניתי לכיוון הזה.
מוגש ומסומן נ/4.
ש. מנחם חכם שהעיד לפניך הוא עו"ד והוא עזר לך בנושאים האלה?
ת. כן. אבל לא כל כך, כשעוזרים בחינם זה לא תמיד עוזר. זה נכון שהוא כתב עבורי מכתבים והוא ניסה לעזור לי כמה שהוא יכול. הוא היה בדירה שלי ברחוב האי גאון. וגם דירה לפני כן הוא היה.
ש. מ 11/15 עד הפניה שלך לוועדה לביטול חובות ב 07/17 מה עשית בעניין החוב?
ת. לא יודע אם עשיתי משהו, אולי ניסינו לדבר עם החוקר ולהביא לו מסמכים.
ש. מציג לך את הבקשה לביטול חובות?

מוגש ומסומן נ/5
ת. אני לא יודע מה זה.
ש. זה פניה לוועדה לביטול חובות?
ת. בדרך כלל אני לא חותם ככה, זה לא כתב ידי בטח מישהו עזר לי למלא שם.
ש. והחתימות?
ת. אולי אני כן חתום על הטופס הזה. בדרך כלל אני חותם כמו שהראיתי שם (במסמכים הקודמים), בעמוד השני (נ/5 ) זו חתימה שלי."

8. כיוון שהתובע התנגד להגשת חקירת אשתו שלא באמצעותה, נקבעה ישיבת הוכחות נוספת, לשם העדתה בפני בית הדין. עקב מצבה הרפואי, ישיבת ההוכחות נדחתה מספר פעמים. למרבה הצער, אשת התובע נפטרה.

נוכח פטירת אשת התובע, התקבלה הצעת הנתבע כי יוזמן להעיד החוקר שגבה את הודעתה, מיום 8.8.2015 (נ/7; החלטה מיום 8.9.20).

מר דורון חלפין התייצב לישיבת ההוכחות השניה, הודעת אשת התובע הוגשה ולא היה דבר בתשובותיו שיש בו לערער את תוכן ההודעה.

9. בשלב זה, התובע ביקש להעיד את בנה של אשתו (לאשת התובע היו ילדים מלפני נישואיהם, ולא היו להם ילדים משותפים). בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 15.12.20. נקבע כי מדובר בעד שהוא קרוב לתובע, כי עדותו היתה ידועה ורלוונטית עוד מתחילת ההליך וכי התובע לא הזכיר שיש עד נוסף שהוא מבקש להעיד מטעמו, אלא בשלב מאוד מאוחר בהליך ולאחר שחלפו זה מכבר המועדים שנקצבו להגשת ראיותיו ואף לאחר שהעד מטעם הנתבע העיד.

10. הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.

א. התובע מבקש לקבל את התביעה. לטענתו, יש לקבל את עדותו ואת עדותו של מר חכם, שהעיד מטעמו לדחות את עדות החוקר. כמו כן התובע הפנה למסמכים שהציג, מהם עולה לשיטתו שלא התגורר עם אשתו במועדים הרלוונטיים.

לגבי החלטת הוועדה לביטול חובות, נטען כי היא אינה מנומקת ואין בה התייחסות להמלצה לבטל את החוב כליל או לפחות את מחציתו.

ב. הנתבע מבקש לדחות את התביעה. נטען כי לאחר שאשת התובע הגישה תביעה לקצבת אזרח ותיק והצהירה שהיא מתגוררת עמו, נפתחה חקירה ואשת התובע הצהירה גם בפני החוקר שהיא מתגוררת עם בעלה.

עוד נטען כי בנסיבות בהן חקירת אשת התובע צוינה עוד בכתב ההגנה, ובשים לב לקרבה לתובע, היה על התובע לזמנה להעיד והעובדה שלא עשה כן במועד, פועלת לחובתו.

כל תביעה בקשר להודעת החוב, שנשלחה באוקטובר 2015 התיישנה, מאחר שהתובע הודה שבנובמבר 2015 כבר ידע על ההחלטה.

לגבי החלטת הוועדה לביטול חובות נטען כי מדובר בהפעלת שיקול דעת מנהלי ובית הדין לא יחליף שיקול דעתו בשיקול דעת הרשות.

11. לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים ובשים לב לראיות שהוצגו ולעדויות שנשמעו, הגענו לכלל מסקנה כי יש לקבל את התביעה רק בחלקה, בכל הנוגע להחלטת הוועדה לביטול חובות, הכל כפי שיפורט להלן.

12. בשאלה הראשונה שהוצגה בישיבת הקד"מ - האם תביעת התובע כנגד החוב שנוצר לו בגין קבלת הבטחת הכנסה שלא כדין התיישנה, יש לקבוע כי התביעה כנגד החוב אכן התיישנה.
התובע אישר שקיבל את החלטות הנתבע ו כי ידע על קיומו של החוב עוד בנובמבר 2015. עוד עולה מתשובות התובע, כי מנובמבר 2015 ועד פנייתו לוועדה לביטול חובות ( בחודש יולי 2017) לא עשה דבר לביטול החוב או לערער על ההחלטה על החוב.

13. במסגרת הדיון בטענה לגבי מצבו הנפשי של התובע, שייתכן שמנע ממנו לטפל בענייניו, ראוי להזכיר את הוראת סעיף 11 לחוק ההתיישנות, תשי"ח – 1958 (להלן – חוק ההתיישנות), בו נקבע:
"בחישוב תקופת ההתיישנות לא יבוא במנין הזמן שבו התובע לא היה מסוגל לדאוג לעניניו מחמת ליקוי נפשי או שכלי, זמני או קבוע, ולא היה עליו אפוטרופוס; היה עליו אפוטרופוס, לא יבוא במנין הזמן שבו טרם נודעו לאפוטרופוס העובדות המהוות את עילת התובענה."

על פי ההלכה הפסוקה, לא כל מחלת נפש תכנס בגדר סעיף 11 לחוק ההתיישנות, אלא רק אדם אשר מפאת מחלתו אינו מסוגל לטפל בענייניו, ומשום כך יש למנות לו אפוטרופוס. אם לא כן, התוצאה תהיה שתביעתו של אדם כזה לעולם לא תתיישן. על אדם כזה לא ימנו אפוטרופוס מפני שאיננו זקוק לכך, והוא יהיה עד לסוף ימיו "חולה נפש שאין עליו אפוטרופוס" ותקופת ההתיישנות לגביו לא תתחיל ולא תסתיים – ולא זו מטרת סעיף 11 (ע"א 139/66 בנבנישתי נ' קצין התגמולים, פ"ד כ (3) 256 (1966); סעיף 21 לפסק הדין בע"א 3114/12 ששון נ' משרד הרווחה, 13.4.14, ור' גם בפסיקת בית דין זה בב"ל (ת"א) 45843-06-11 לביא - המוסד לביטוח לאומי, 26.3.14, ב"ל (ת"א) 28330-12-11 פלוני – המוסד לביטוח לאומי, 1.5.14).

עוד נפסק כי -

"אפילו נאמר כי לצורך חוק ההתיישנות ותכליותיו יש לפרש את סעיף 11 לחוק ההתיישנות 'באופן רחב יותר לצורך הגנה על תובע שלא היה מסוגל להגיש את תביעתו בשל ליקוי נפשי או שכלי'..., הרי שיש להצביע על עובדות בגינן יש לקבוע מצב זמני של היעדר יכולת להגיש תביעה."
(ע"א 3114/12 שהוזכר לעיל ור' גם רע"א 3266/07 פלוני נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, 30.7.09).

14. בעניינו של התובע, למעט טענה כללית לגבי מצבו הנפשי של התובע, לא הוצג כל תיעוד רפואי או אחר ממנו ניתן להסיק שהתובע היה במצב בו לא יכול היה לטפל בענייניו.

בנסיבות אלה, יש לקבל את טענת ההתיישנות (זאת במיוחד כאשר אין בסיכומי התובע כל התייחסות לסוגיה זו) .

15. השאלה השניה שהוצגה בישיבת קד"מ היא - סבירות ההחלטה בנוגע לעצם קיום החוב של התובע בגין קבלת הבטחת הכנסה שלא כדין וגובה החוב.

למעשה, הדיון בשאלה זו התייתר, משהתקבלה טענת ההתיישנות.

הדיון בסוגית קביעת החוב מובא למעלה מהדרוש ולצורך השלמת התמונה העובדתית, כפי שהיא עולה מהראיות.

16. התובע מסר גרסתו לנתבע, בכל הנוגע לפרידה מאשתו וחזרתו לחיים משותפים עמה, במספר הזדמנויות.

כפי שצוין לעיל, במכתב נ/1 צוין כי התובע נפרד מאשתו בסוף שנת 2007 וכי לאחר כשש שנים, היינו בסוף שנת 2013, שב להתגורר עמה.

גרסה זו מתיישבת עם הדברים שמסרה אשתו של התובע, בחודש אוגוסט 2015 לחוקר (נ/7):
"בעלי כפי שציינתי גר יחד איתי בדירה מאז שנישאנו אבל לפעמים היו תקופות שנפרדנו פעם אחת אפילו לשנתיים אבל סה"כ זה היה מספר חודשים וחזרנו.
בתקופה האחרונה אנחנו יחד, אמנם יש פרדות מדי פעם למס' ימים בודדים אולי ישן בבית כנסת וכד' אבל כל הציוד שלו כאן בדירה והוא הולך ובא, לא ממש קבוע, כי כל ציודו כאן כאמור.
ש. מה היה בעבר?
ת. כאמור היה שנתיים במהלך 19 השנים שממש נפרדנו אחרי זה חיינו יחד ולפעמים היו תקופות של חודש חודשיים שנעדר וחוזר. בשנה האחרונה הוא כאן ולפעמים הולך לישון בבית כנסת. בחודש האחרון זה לסירוגין פעם כאן פעם בבית הכנסת."

גם מאישורי הארנונה ואישור רשות האוכלוסין ניתן להסיק כי לכל הפחות, בשנת 2015 התובע כבר לא התגורר בגפו, אלא שב להתגורר עם אשתו.

כלומר, גם אם ניתן להגיע למסקנה כי לגבי שנת 2012 אין ראיות למגורים משותפים עם אשתו של התובע, וייתכן שלגבי שנה זו, לא היה מקום לקבוע חוב לתובע, הרי שעל פי נ/1, מסוף שנת 2013 חזר להתגורר עמה. היינו, קביעת החוב בגין דצמבר 2013 עד יולי 2015 התקבלה כדין.

חלופה אפשרית נוספת, שאף היא מטיבה עם התובע, מבוססת על אישורי הארנונה וגם על הודעת אשתו ז"ל, לפיה "בשנה האחרונה הוא כאן". לפי חלופה זו, התובע חזר להתגורר עם אשתו בתחילת שנת 2015 או באוגוסט 2014 (בהנחה שהכוונה ל"שנה האחרונה" היא ל – 12 החודשים שקדמו להודעה). במקרה כזה תקופת החוב היא מאוגוסט 2014 עד יולי 2015 או לכל הפחות רק לשנת 2015.

כאמור, נוכח קבלת טענת ההתיישנות, אין באמור לעיל לשנות את תוצאת פסק הדין.

17. בכל הנוגע לשאלה השלישית שהוצגה בישיבת קד"מ - סבירות החלטת הוועדה לביטול חובות – יש לקבל את התביעה ולהחזיר את בקשת התובע לדיון נוסף בפני הוועדה.

18. הוועדה לביטול חובות היא גוף פנימי של המוסד, אשר מפעילה את שיקול דעתה מכוח הסמכות הקבועה בסעיף 315 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה – 1995. החוק אינו מסדיר את דרכי פעולתה של הוועדה, אולם ככל החלטה היוצאת תחת ידי רשות ציבורית, עליה להתקבל בהתאם לכללי המשפט המינהלי, קרי בהחלטה מנומקת, לאחר מתן זכות טיעון ומתוך שקיפות, הגינות וסבירות. החלטת הוועדה לביטול חובות נתונה לביקורת שיפוטית (עב"ל (ארצי) 10613-05-12 רדואן - המוסד לביטוח לאומי (18.11.15), עב"ל (ארצי) 4092-03-14 בר לבב -המוסד לביטוח לאומי (21.3.17), עב"ל (ארצי) 748 /06 מסטר - המוסד לביטוח לאומי (24.6.2008)).

19. בעניין שבפנינו, הוצגו פרוטוקול הוועדה (נ/6) ופניית התובע לוועדה (נ/5).

בפרוטוקול הוועדה צוינו שתי המלצות מפורטות : האחת לביטול מלא של החוב והשניה לביטול מחצית מהחוב. בהמלצה לביטול מחצית החוב, שניתנה על ידי מנהל הסניף, נקבע ש"החוב נוצר כדין, התובע לא הודיע כי חזר להתגורר עם בת זוגו". צוינו נתוני ההכנסות של משק הבית המשותף, קיזוז חובות וכן צוין כי על פי הפרמטרים, החוב הוא "לגביה". למרות זאת, בשל מצב כלכלי מורכב הומלץ על ביטול 50% מהחוב.

החלטת הוועדה קצרה והיא כדלקמן:
"אישור הבקשה - מחיקת 30% מיתרת החוב"

עוד הוסף בכתב יד:

"לפנים משורת הדין ולאור מצבו הרפואי והכלכלי של החייב, יתרת החוב לגביה בשיעורים נוחים."

מדובר בהחלטה לקונית ולא מנומקת. אין בה התייחסות לשתי ההמלצות להפחתה משמעותית יותר של החוב וגם אין בה הסבר מדוע בסופו של יום נקבעה הפחתה רק של 30% מהחוב.

20. לפיכך יש להחזיר את עניינו של התובע לוועדה לביטול חובות , על מנת שתנמק במפורט את החלטתה, תוך התייחסות מנומקת להמלצות שעמדו בפניה.

משנקבע כי יש לדון שוב בעניינו של התובע, הוועדה תתייחס גם לקביעות המפורטות לעיל (סעיף 16 לפסק הדין) , לפיהן על פי הראיות שהוצגו במסגרת ההליך בבית הדין, תקופת החוב אינה משנת 2012, אלא היא לכל היותר לתקופה שמדצמבר 2013 עד יולי 2015 וייתכן שאף קצרה יותר (מאוגוסט 2014 עד יולי 2015 או לכל הפחות רק לשנת 2015).

21. סוף דבר – התביעה מתקבלת באופן חלקי.
נדחות טענות התובע לגבי עצם קביעת החוב, בשל קבלת טענת ההתיישנות.

מתקבלות טענות התובע לגבי החלטת הוועדה לביטול חובות.
עניינו של התובע יוחזר לוועדה לביטול חובות, על מנת שתפעל בהתאם למפורט בסעיף 20 לפסק הדין.

22. כיוון שהתובע מיוצג על ידי לשכת הסיוע המשפטי, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ט"ז אלול תשפ"א, (24 אוגוסט 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

רחל קפר,
נציגת ציבור (עובדים)

דגית ויסמן, שופטת


מעורבים
תובע: ראובן וגריס
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: