ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עלי כליפה נגד עמאר אג'באריה :

בפני כבוד השופטת ישראלה קראי-גירון

המבקשים

  1. עלי כליפה
  2. סיהאם סלימאן כליפה

ע"י עו"ד אורן כ"ץ ואח'

נגד

המשיבים

  1. עמאר אג'באריה
  2. ג'אהם אג'באריה

ע"י עו"ד מוחמד ג'בארין

החלטה

מבוא
בפניי בקשת רשות ערעור על שתי החלטות של בית-משפט השלום בחדרה (כבוד השופט אהוד קפלן), מיום 28/01/2021 ומיום 05/02/2021 (להלן: " ההחלטה הראשונה", "ההחלטה השנייה" או "ההחלטות" בהתאמה). ההחלטות ניתנו בת"א 55566-01-21 בבית-משפט השלום בחדרה (להלן: " ההליך").
בהליך עתרו המשיבים למתן צו מניעה קבוע, צו עשה קבוע ו סעד של פיצול סעדים כנגד המבקשים . כך התבקש בית המשפט קמא לאסור על המבקשים לבצע פעולות בניה, סימון, מדידה וכל פעולה אחרת בחלקה 24 גוש 20312 מגרש 28 (להלן: " המקרקעין"), וכן להורות להם להרוס כל בניה שבוצעה במקרקעין בניגוד לדין , וכן להרוס גדרות שהוקמו שלא כדין ובניה חורגת לרבות מרפסות.
בהליך הצדדים חלוקים ביניהם באשר לזכויותיהם במקרקעין ובשאלה האם בנו המבקשים במקרקעין בניה ללא היתר המנוגדת לדין, שדינה להיהרס והאם הם ממשיכים לעשות כן.
בהחלטה הראשונה נתן בית-המשפט קמא, במעמד צד אחד , צו מניעה זמני האוסר על המבקשים להמשיך לבצע עבודות בניה במקרקעין (להלן: " צו המניעה"). בהחלטה השנייה שניתנה לאחר שהתקיים דיון במעמד הצדדים, נותר צו המניעה על כנו, וזאת עד תום ההליכים בבית-המשפט קמא.
המבקשים סבורים כי יש לבטל את צו המניעה שניתן בהחלטות בבית-המשפט קמא, ובשל כך הוגשה הבקשה כאן.
לאחר שהוגשה תשובת המשיבים לבקשה ביום 13/07/2021 ביקשו המבקשים להשיב לה. ביום 19/07/2021 ניתנה החלטתי המציעה לצדדים למחוק הבקשה כאן ולאפשר למבקשים להגיש בקשה חדשה לביטול צו המניעה. משלא הוגשה הסכמה להצעה יש מקום לתת הכרעה לגוף העניין.
החלטות בית-המשפט קמא
המשיבים ביקשו מבית-המשפט קמא בקשה לתת צו מניעה זמני, על-מנת למנוע מהמבקשים כאן לבנות במקרקעין בניגוד להוראות החוק והתכנית החלה במקרקעין עד לסיום הדיון בהליך. זאת כדי למנוע היווצרות "עובדות מוגמרות" במקרקעין שיסכלו תוצאת ההתדיינות בהליך.
בהחלטה מיום 28/01/2021 קבע בית-המשפט קמא כי: "לכאורה קיימת עילת תביעה טובה, קיימים סיכויי הצלחה למבקשים, ומאזן הנוחות נוטה לטובתם, ואף עלול להיגרם להם נזק חסר תקנה היה ולא יינתן צו זמני ". משכך נתן בית-המשפט קמא צו במעמד צד אחד.
בהחלטה הראשונה נקבע דיון במעמד שני הצדדים. לאחר שהתקיים אותו דיון בבית-המשפט קמא במעמד הצדדים ביום 04/02/2021, בית-המשפט קמא נתן החלטתו השנייה ביום 05/02/2021, בה נקבע, בין היתר, כי:
אין זהות סעדים בין הסעד המבוקש בבקשה למתן צו מניעה זמני לבין הסעד העיקרי המבוקש בהליך. מדובר בצווים שונים אשר מתייחסים כל אחד מהם למישור זמן אחר. כמו כן, העובדה שכנגד המבקשים ניתן צו הפסקת עבודה מנהלי אינה מייתרת הצורך במתן צו מניעה זמני.
הטענה בנוגע לזיהוי המקרקעין כאמור בבקשה הינה טכנית ואין בה כדי למנוע מתן סעד זמני.
אף שזכותם של המשיבים במקרקעין איננה קניינית, אלא חוזית, זו עדיין זכות אשר יש להגן עליה. כמו כן, לשני המשיבים זיקה למקרקעין והמשיבה מופיעה כמבקשת היתר לבניה במקרקעין.
תשריט החלוקה אשר מקצה חלקים מסוימים במקרקעין ומחלקם למגרשים לא בהכרח מחייב את המשיבים, משום שלא הוכח שאלו ידעו או היו צריכים לדעת על קיומו, שעה שרכשו זכויותיהם במקרקעין ממי שאין מחלוקת שחתם עליו.
מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים, וצו המניעה נחוץ לשם הגנה על זכויותיהם ולכן יש להותירו על כנו עד לבירור הסופי בהליך, שיכלול גם בירור עובדתי מה ידעו המשיבים בעניין תשריט החלוקה , עובר לרכישת הזכויות במקרקעין.
טענות הצדדים בערעור
טענות המבקשים
המבקשים סבורים כי שגה בית-המשפט קמא בהחלטותיו וכי יש לבטל את צו המניעה משום:
המשיבים הגישו בקשתם בשיהוי, רק חודשים לאחר שהחלו המבקשים בהקמת מבנה על מגרש 27 במקרקעין , ולא ציינו מתי נודע להם על העילה בגינה הוגשה הבקשה לצו המניעה. לטענת המבקשים פעולות הבניה היו ידועות למשיבים מספר חודשים קודם להגשת בקשתם למתן צו המניעה.
צו המניעה ניתן ביחס למגרש מס' 27, בעוד שהמשיבים ביקשו מניעת המשך הבנייה במגרש מס' 28.
ההחלטות ניתנו על יסוד טיעונים לזכויות קנייניות בלבד, למרות שבפועל לטובת המשיבים רשומה הערת אזהרה בלבד על המקרקעין ואין להם זכויות קנייניות במקרקעין.
המבקשים אינם חורגים בבניה שהם מבצעים במגרש 27 מהוראות התכנית החלה במקום, תכנית ענ/180 (להלן: "התכנית") ואינם חורגים מאחוזי הבניה המותרים לבנות באותו מגרש, ולפיכך אין מקום להעניק צו מניעה למשיבים.
בית-המשפט קמא התבסס על טענות שגויות שהעלו המשיבים בנוגע לזכויות המבקשים בשטח:
המשיבים טענו כי שטח מגרשם של המבקשים הינו 400 מ"ר וכי התכנית מתירה בניה של 60% רק במגרשים של 500 מ"ר לפחות. אך, מגרשם של המבקשים הינו בגודל של 519 מ"ר, ובהתאם לתכנית, הינו חלק מאזור מגורים א', אשר יועד למטרה עיקרית של מגורים בהיקף של 60% ולמבני עזר בהיקף של 10% ומותרת בו בניה של קומת עמודים מפולשת. לפיכך סבורים המבקשים כי הבניה שהם מבקשים לבצע במגרש 27 תואמת את החוק.
המשיבים סימנו באופן ידני את גבול מגרש 27, במקום השונה ממקום סימונו הנכון לפי התכנית ולפי הסכם החלוקה שנחתם בין בעלי הקרקע לחלוקת השימוש במקרקעין כפי שבא לידי ביטוי בתשריט. לפיכך סבורים המבקשים כי אינם חורגים מגבולות מגרש 27 אל מגרש 28, בו רשומה לטובת המשיבים הערת אזהרה.
שגה בית-המשפט קמא משקבע שמאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים, אשר לא הוכיחו כי ייגרם להם נזק בלתי-הפיך, בעוד שהמבקשים נפגעים בעוצמה רבה מהענקת צו המניעה למשיבים.
תגובת המשיבים
דין בקשת רשות הערעור להידחות על הסף משום שהחלטות בית-המשפט קמא נכונות, מידתיות ומנומקות, ומשום שנועדו לשמר את המצב הקיים עד להכרעה בהליך הראשי. המשיבים הציגו ראיות מספקות לסעד זמני, ואין זו חובתם להוכיח את כל טענותיהם בשלב מקדמי זה. המשיבים טוענים כי ביטול צו המניעה יפגע קשות בזכויותיהם ויסכל את בירור התביעה העיקרית ויכולתם ליהנות מהסעד המבוקש בתביעתם, אם יינתן.
המבקשים צירפו לבקשת רשות הערעור חוות דעת, תצהירים ומסמכים שונים אשר לא הוצגו בפני בית-המשפט קמא, ובכך הם ביצעו מהווה "מקצה שיפורים" אסור. זאת כאשר מסמכים אלו היו בידיהם של המבקשים, והם יכלו להגישם בהליך קמא ונמנעו מכך באון בלתי סביר .
אמנם לטובת המשיבים רשומה הערת אזהרה בלבד, אך צדק בית-המשפט קמא משקבע כי מדובר בזכות אשר ראויה להגנה, ומאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים.
המבקשים כן חרגו מהוראות התכנית משום שהרישום בטאבו מתייחס לשטח ברוטו ולא לשטח נטו, כך שבידי המבקשים למעשה אין 519 מ"ר כפי שהם טוענים.
ההיתר אותו מציגים המבקשים נעדר נפקות משום שהמבקשים לא צירפו גרמושקה, ומשום שהם לא קיימו את התנאים המהותיים בהיתר ומשום שפג תוקפו והוועדה המקומית אף הוציאה כנגד המבקשים צו הפסקה מינהלי.
תשובת המבקשים
אף שאין זו עוד זכות מוקנית להגיש תשובה לתגובה לפי הוראות תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "התקנות"), הגישו המבקשים תשובתה לתגובת המשיבים.
בנוסף, במסגרת תשובה זו, הגישו המבקשים בקשה לקבלת ראיות חדשות בערעור וטענו כי דחיית בקשתם תוביל לעיוות דין (להלן: "בקשת הראיות").
המבקשים טענו בעניין צירוף הראיות החדשות כי ראיות אלו לא צורפו לבית-המשפט קמא בשל סד הזמנים שנקבע לקיום דיון במעמד שני הצדדים ולאור ופערי הכוחות בין הצדדים, משום שלמשיבים היה זמן רב יותר להתכונן לדיון במעמד שני הצדדים.
הראיות החדשות אותן ביקשו המבקשים לצרף הינן הסכם רכישת המגרש מיום 31/05/1991; תצהיר הבעלים המקורי של השטח; דו"ח מהנדס; גרמושקה לבניית דירת מגורים; ותכנית מפורטת.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בכל החומר הרלוונטי, סבורני כי דין הבקשה להידחות אף מבלי שיהיה צורך לדון בבקשה להוספת ראיות בערעור והכל לאור תוצאת ההליך. לטעמי, החלטת בית-המשפט קמא הייתה החלטה סבירה, נכונה ומנומקת. זאת בהתחשב בעובדה שמדובר בהחלטת ביניים למתן סעד זמני אשר ניתן בכל עת להגיש בקשה נוספת לביטולו.
איני סבורה כי דחיית הבקשה להוספת ראיות בערעור תגרום לעיוות דין למבקשים, שהרי החלטה בבקשה כאן אינה מונעת הגשת בקשה חדשה לבית-המשפט קמא לביטול הצו הזמני בהתבסס על ראיות נוספות או אחרות אותן לא ראה בית-המשפט קמא משנתן ההחלטות. צירוף ראיות חדשות בערעור הינו עניין שבשיקול-דעתו של בית-המשפט, ונפסק לא אחד כי היעתרות לבקשה כזו תיעשה במשורה ובמקרים חריגים ביותר. המקרה דנן אינו מסוג המקרים האלו. בו ודאי ששמורה הזכות למבקשים לשוב להליך קמא ולהגיש כל בקשה נוספת בעניין. דחית הבקשה כאן אינה פוגעת בזכות זו.
בוודאי נכון הדבר משיכולים היו המבקשים לכלכל צעדיהם ולהגיש בקשה נוספת לביטול צו המניעה בבית-המשפט קמא, ולהביא את בית-המשפט קמא לדון בטענותיהם החדשות. היעתרות לבקשה כאן תהפוך את ערכאת הערעור לערכאה מבררת , מבלי שלבית-המשפט קמא הייתה הזדמנות לדון בטענות אלו ואין לכך מקום .
באשר לבקשה העיקרית אבהיר כי צדק בית-המשפט קמא משקבע באשר לזהות המגרש, לגביו נדרש הסעד הזמני, כי מדובר היה בטעות קולמוס של המשיבה אשר תוקנה ולא היה בה למנוע מתן הסעד.
אין גם מקום לקבוע כי בקשת המשיבים לצו מניעה הוגשה בשיהוי. זאת, לא רק מפני שזוהי טענה חדשה שלא הועלתה בפני בית-המשפט קמא, אלא שאף לא הונחה תשתית ראייתית לתמיכה בטענה.
בכל הנוגע לטענות הקשורות לגבולות שטחם של המשיבים ושל המבקשים, להיקף הבנייה המותר בשטח ולחריגות או פלישה מסוימת על-ידי המבקשים, הרי שמדובר בטענות עובדתיות שיש לבררן ומחלוקת לגביהן בשלב מקדמי זה אינה מונעת מתן הצו.
עוד צדק בית-המשפט קמא משקבע כי גם אם לזכות המשיבים עומדת רק הערת אזהרה בנוגע למקרקעין, גם זכות מעין קניינית זו ראויה להגנה, וטוב עשה בית-המשפט קמא משהעניק הגנה כזו בצו מניעה זמני בהתאם למידע שעמד בפניו במועד מתן הצו.
לטעמי צדק בית-המשפט קמא משקבע בשלב בו ניתנו החלטותיו כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים. זאת משום שהנזק אשר עלול להיגרם למשיבים בביטול צו המניעה ייתכן ויהא בלתי-הפיך, ויסכל את יכולתם ליהנות מפסק-דין כזה אם כזה יינתן לטובתם בהליך. מנגד, מתן צו מניעה רק גורם למבקשים להמתין עם הבניה על-ידם ואלו לא הצביעו על נזק משמעותי שייגרם להם בשל כך. לפיכך, אני סבורה כי מאזן הנוחות אכן נוטה לטובת המשיבים. ככל שיתברר כי מתן הסעד הזמני היה שגוי וגרם לנזק, רשאים יהיו המבקשים להיפרע בדרך של תשלום פיצויים בשל כך מהמשיבים.
סיכום
לאור כל האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות וכך אני מורה.
המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים בהליך כאן בסך של 2,000 ₪, אשר ישולמו מהכספים שהופקדו בקופה, והיתרה תושב למבקשים באמצעות בא-כוחם.

ניתנה היום, ט"ו אלול תשפ"א, 23 אוגוסט 2021, בהיעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עלי כליפה
נתבע: עמאר אג'באריה
שופט :
עורכי דין: