ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ג'ורג' אקפביו נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת הבכירה יפה שטיין

המערער
ג'ורג' אקפביו

ע"י ב"כ: עו"ד יהב ארגמן
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ: עו"ד אסף שפירא

פסק דין

זהו פס"ד בערעור שהגיש המערער על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 29/10/19 אשר הפחיתה למערער את אחוזי הנכות הצמיתה שלו מ- 18.77% שקבעה הוועדה מדרג ראשון , ל-10% (למרות שלדבריו שלח קודם להחלטת הוועדה פקס ובו הוא מודיע על חזרתו מהערר).
הרקע לערעור:
המערער הינו שחקן כדורגל, תושב ניגריה, אשר הגיע לישראל במסגרת ליגת כדורגל של מקומות עבודה.
המערער נפגע במהלך משחק כדורגל ב-9/1/18, והתאונה הוכרה כתאונת עבודה.
ביום 15/7/18 התכנסה וועדה מדרג ראשון וקבעה לו (מעבר לאחוזי נכות זמניים) 18.77% נכות צמיתה.
המערער הגיש ערר על החלטה זו לוועדה הרפואית לעררים.
לטענת המערער לאחר כינוסה בפעם הראשונה של הוועדה הרפואית לעררים, ובטרם הדיון המסכם, נאלץ המערער לעזוב את הארץ מסיבות שאינן קשורות בו (פיטוריו על ידי הקבוצה), ובשל חסרון הכיס גם לא יכול היה להמציא לוועדה את המסמכים שביקשה, ועל כן שלח באמצעות בא כוחו פקס לביטול הערר שהגיש (המכתב על הודעה על משיכת הערר צורף כנספח ד' לכתב הערעור וכן הומצא אישור פקס ללא תוכן ). לדברי ב"כ המערער ה מכתב שהומצא לתיק, נושא תאריך 1/1/19 , הוא המכתב שנשלח באותו יום בפקס, אף כי מאישור הפקס שהומצא מ אותו יום אין יכולת לדעת מה תוכנו.
אין חולק כי הוועדה מבחינתה, לא הייתה מודעת לבקשת המערער לחזור בו מהערר, ונתנה החלטת מסכמת (ללא נוכחות המערער) ב - 29/10/19 . עוד מוסכם כי לכל המאוחר קיבל ב"כ המערער לידיו את מכתב הדחייה הכולל גם את הפחתת אחוזי הנכות , במהלך מרץ 2020.
הערעור לבית הדין הוגש רק בינואר 2021, כשלטענת ב"כ המערער סבר בטעות כי מדובר ב ערעור על החלטת פקיד התביעות, עליה יש זכות ערעור 12 חודשים, בעוד שהתברר לו בדיעבד כי מדובר בערעור על החלטת הוועדה לעררים (שזכות הערע ור עליה הוא 60 יום).
עיקר טענות הצדדים:
לטענת ב"כ המערער , בעקבות התאונה פוטר המערער ונאלץ לעזוב את ישראל. לאור זאת , ובשל מצבו הכלכלי כתוצאה מהתאונה, לא יכול היה לחזור ולבצע את הבדיקות שנדרשו ממנו. לפיכך בא כוחו שלח פקס לביטוח לאומי שבו הוא חוזר בו מהערר שהגיש. לדבריו, המכתב על הבקשה לביטול הערר הוא אותו מכתב שנשלח בפקס על מנת לבטל את המשך הערר (גם אם מאישור הפקס לא ברור מה תוכן המכתב), וכי בכל מקרה, משהוועדה החליטה להפחית את אחוזי הנכות היה עליה להזהיר את המערער על אפשרות כזו. המערער לא קיבל כל מכתב בעניין זה, לאור המעבר לנהריה (מעבר שנאלץ לבצע בשל הקשיים שהיו לו אותה עת). בכל מקרה היה על המשיב לדאוג להזמינו גם לוועדה המסכמת (למרות הקורונה), ולא לתת החלטה מסכמת בהיעדרו. לגבי ההתיישנות טען כי מדובר, אך בטעות, כאשר סבר כי מדובר בתביעה כנגד פקיד התביעות, ואז עמדו לרשותו 12 חודשים. בכל מקרה, וע"פ הנטען, סיכויי הערעור גבוהים ועל כן מן הראוי לאפשר לו להגיש ערעור זה למרות הטעות שנעשתה. עוד נטען כי גם הוועד ה עצמה פעלה באופן לא סביר מבחינת הזמנים כאשר יש פער זמנים קיצוני בין מועד ישיבתה לבין משלוח מכתב הדחייה.
מנגד טוען ב"כ המשיב כי המערער לא עומד בשתי משוכות מקדמיות – ראשית כל , אין במשיב כל מכתב בקשה על כך שמבקש למשוך את הערר, ולו היה בפניה מכתב כזה – לא הייתה טורחת להתכנס שוב. מכל מקום, אין כל הוכחה כי הפקס שנשלח למשיב הוא הפקס על כך שמבקש לחזור בו מהערעור, כאשר אישור הפקס לא כולל בתוכו מלל ולא ניתן ללמוד מה תוכנו. שנית - קיימת התיישנות של ממש לאור מועד הגשת הערעור לבית הדין מה גם שכלל לא הוגשה כל בקשה להארכת המועד להגשת הערעור לבית הדין ודי בכך כדי לדחות את הערעור. הטענה כי ב"כ המערער טעה לחשוב שמדובר בערעור על החלטת פקיד התביעות אינה יכולה להתקבל , כאשר במכתב שנשלח לבא כוחו נרשם במפורש כי יש זכות ערעור לבית הדין תוך 60 יום (ואין חולק על נוסח המכתב שקיבל). כך גם לעניין הטענה שהמערער לא קיבל מכתב על כך שהוועדה עלולה להפחית מאחוזי הנכות שלו מכיוון שעבר להתגורר בנהריה – אין בה כדי להשפיע על טענת ההתיישנות , מהמועד בו קיבל בא כוחו את ההודעה על דחיית הערר. מכל מקום – הטענה שגם הוועדה לא שלחה את מ כתב הדחייה אלא כעבור זמן – אן בה כדי לאיין את טענת ההתיישנות של המערער, ואיננה רלבנטית.
דיון:
אין ספק שההחלטה של הוועדה הרפואית לעררים הומצאה לבא כוח המערער לא יאוחר ממרץ 2020 כעולה מסיכומי ב"כ המערער. הערעור הוגש לבית הדין רק בינואר 2001. גם אם ניקח בחשבון את הערעור בתיק השני (שנסגר בהסכמה), שם הוגש הערעור ב- 8/20 - עדיין יש התיישנות של 5 חודשים מעבר ל-60 יום כשלמרות איחור זה לא הוגשה בקשה להארכת מועד. לדברי בא כוחו , סבר כי מדובר בהחלטת פקיד התביעות ולכן חשב כי יש לו זכות ערעור של 12 חודשים, אלא שבהחלטה שנשלחה לבא כוחו נרשם ב מפורש כי יש זכות ערעור של 60 יום לבית הדין. משמע, גם אם בא כוחו סבר (ולא ברור מדוע) כי מדובר בהחלטה של פקיד התביעות וכי זכאי להגיש תביעה לבית ה דין תוך 12 חודשים בגין החלטה של פקיד התביעות – הרי שמעיון במכתב נאמר לו במפורש כי יש זכות ערעור על החלטת ועדת הערר תוך 60 יום. גם בתשובה למכתב ששלח המשיב לב"כ המערער ב-16/3/21 נא מר לו במפורש כי:
"הנדון: החלטת ועדת ערר
... באם יש לך השגות על החלטת ועדת הערר שמורה לך הזכות לפנות לבית הדין".
ואכן, גם מלשון הערעור שהוגש עולה בבירור כי הערעור הינו על החלטת ועדת הערר (ולא מדובר בנוסח של כתב תביעה כנגד החלטת פקיד התביעות).
בכל מקרה, טעות של עו"ד כשלעצמה אינה מקימה זכות, אף כי ייתכן כי לו הייתה מוגשת בקשה להארכת המועד היה בית הדין שוקל זאת בחיוב.
הטענה כי גם הוועדה פעלה באופן לא סביר לגבי מועד מתן ההחלטה – אינה רלבנטית לשאלת ההתיישנות, ובמיוחד כאשר נושא ההתיישנות קבוע בחוק. כידוע, ככל שמועד ההתיישנות שבחוק קצר יותר (כמו בענייננו- 60 יום), הרי שאיחור של מספר חודשים מהווה איחור של ממש. כאמור, לו הייתה מוגשת בקשה להארכת מועד, ניתן היה לשקול אותה ולבדוק האם יש טעם מיוחד להארכת מועד. משב"כ המערער כלל לא הגיש בקשה - אינו יכול לצפות להארכת המועד באופן אוטומטי.
ב"כ המערער היפנה לפס"ד של בית הדין האזורי בירושלים מיום 21/4/21 בתיק 6723/08/20 מנחם סירולוביץ – המוסד תיק שם אמר כבוד השופט דניאל גולדברג:
"כאמור, הערעור הוגש ביום 3.8.20. לא הוגשה במועד הגשתו כל בקשה להארכת מועד להגשת הערעור. למעשה, עד למועד מתן פסק דין זה, לא הוגשה בקשה כזו, אלא פורטו, לראשונה בדיון הערכה מוקדמת שקוים ביום 30.11.20, ובהמשך – בסיכומי המערער - טענות בדבר קושי ניכר לקיים סדרי עבודה רגילים בתקופת התפשטות מגיפת הקורונה, בשים לב להנחיות לכניסה לבידוד שניתנו לאנשים הקשורים במשרד ב"כ המערער.
טענות מעין אלה עשויות להקים כ"טעם מיוחד" להארכת מועד, אך יש קושי ניכר בהתנהלותו הדיונית של המערער, אשר מניחה כי ניתן לפסוח על הדרישה להציג באופן מפורט את העובדות המקימות טעם מיוחד, בצירוף אסמכתאות מתאימות, במסגרת בקשה להארכת מועד להגשת ערעור.
בדיון הערכה מוקדמת לא ביקש המערער הארכת מועד להגשת הערעור, אלא ביקש כי המשיב ישקול אם להוסיף ולעמוד על טענת "ההתיישנות". המשיב הודיע כי הוא מוסיף לעמוד על טענה זו, ולא נמצא לבית הדין כי מדובר במקרה שבו בית הדין יתערב בכך.
בהקשר זה בית הדין מציין שלא ברור מה מנע בעד המערער להגיש את הערעור במועד, שעה שביום 10.6.20, לפני תום המועד להגשת הערעור, פנה ב"כ המערער למחלקה הרפואית אצל המשיב ופירט את השגותיו על החלטת הוועדה. טענת המערער כי משא ומתן שקוים בינו לבין המשיב לאחר משלוח המכתב מיום 10.6.20 - נכשל, אינה מקימה "טעם מיוחד" להארכת המועד הגשת ערעור (לו התבקשה כזו).
הואיל והערעור הוגש לאחר המועד שנקבע לכך בדין, ובהיעדר בקשה להארכת מועד להגשת הערעור – בית הדין מורה על דחיית הערעור".
דברים אלו נכונים גם בענייננו, כאשר גם כאן – לא הוגשה בקשה להארכת מועד, תוך שבא כוחו מסתמך על טענה כאילו די בכך שיש סיכויי ערעור טובים על מנת לדלג על מש וכת ההתיישנות , דבר שלא ניתן לקבל.
אולם גם לגופם של דברים עולה תמיהה נוספת, והיא - נושא המכתב שנשלח לביטוח לאומי על ידי בא כוח המערער על כך שהמערער מבקש לחזור בו מהערע ור שהגיש (לאחר ישיבתה הראשונה של הוועדה לעררים ובטרם סיכמה את דיוניה).
לבית הדין צורף מכתב הנחזה להיות המכתב שנשלח לביטוח לאומי, וכן אישור פקס מיום זה לביטוח לאומי – איש ור שלא כולל את תוכן המכתב. אמנם חזקה על עוה"ד שאכן זה המכתב ששלח בפקס, אולם מאידך קיימת גם חזקת התקינות של ביטוח לאומי, שלדבריהם לא מצאו כל מכתב שנשלח אליהם (והראייה שהוועדה המשיכה והתכנסה, ולא סביר שהייתה מתכנסת לו הייתה יודעת על ביטול הערר). ב"כ המערער לא דאג לוודא שאכן הפקס התקבל, וכידוע, יכולות לקרות טעויות/תקלות , (כמו שליחת פקס באופן הפוך או תקלה אחרת ) באופן שמחד קיים אישור על עצם שליחת פקס (ללא תוכן), ומאידך תוכנו לא התקבל. ניתן היה לחסוך דילמה זו לו אך היה מתקשר לביטוח לאומי ומוודא את משלוח הפקס (ואולי גם את שם המקבל), דבר שאף אינו טוען שעשה.
הוועדה, ישבה, אפוא, על הערר ונתנה החלטתה, מבלי שידעה על קיומו של הבקשה, ולא נפל פגם בעצם החלטתה, גם כאשר בחרה לקיים את הדיון המסכם ללא נוכחות. בנסיבות אלו קשה לומר כי סיכויי הערעור גבוהים.
גם הטענה שהמערער נאלץ לשנות את מקום מגוריו לנהריה - אינה מסבירה מדוע לא התקשר לביטוח לאומי (הוא או בא כוחו) לעדכן את הכתובות למשלוח מכתבים, ומדוע - ללא קשר לשינוי מקום המגורים – לא הוגש הערר במועד.
אכן, יהיו מקרים בהם האיחור מינורי (ביחס לתקופה שבחוק), וסיכויי הערעור טובים, ובית הדין יעדיף את הפן המהותי על הפרוצדוראלי, אלא שבענייננו, וכאמור, האיחור משמעותי; לא הוגשה כל בקשה להארכת מועד להגשת הערעור לבית הדין, וגם סיכויי הערעור נותרו בסימן שאלה , משלא וידאו את קבלת הפקס על תוכנו.

סוף דבר:
בנסיבות העניין, אין מנוס מדחיית הערעור.
אין צו להוצאות..
בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מיום המצאת פס"ד זה לידי הצד המבקש לערער.

ניתן היום, ט"ו אלול תשפ"א, (23 אוגוסט 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: ג'ורג' אקפביו
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: