ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דביר אינדיג נגד בנק הפועלים בע"מ :


לפני כבוד ה שופטת מיכל עמית - אניסמן

המבקש

דביר אינדיג
ע"י ב"כ עו"ד דקל קרבר

נגד

המשיב

בנק הפועלים בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד שרון לובצקי הס ועו"ד יניב הולצמן

החלטה

לפניי בקשת המבקש להוספת ראיות לתמיכה בבקשת האישור.

רקע עובדתי וטענות הצדדים
ביום 10.12.2019 הגיש המבקש תובענה ובקשה לאישור תובענה כייצוגית (להלן: "בקשת האישור") כנגד המשיב. במסגרת בקשת האישור טען המבקש, כי המשיב מפר את הוראות חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000, שעה שהוא מסרב לתת משכנתא לתושבי היישוב אורנית בפרט ולתושבי אזור יהודה ושומרון בכלל, ובכך מפלה אותם על בסיס מקום מגוריהם.
את בקשת האישור תמך המבקש בתצהיר מטעמו, שלפיו כשפנה למשיב בשיחת טלפון וביקש לבחון אפשרות של "מיחזור משכנתא" נשאל על ידי נציג המשיב היכן מצוי הנכס. משהשיב כי הנכס מצוי ביישוב אורנית נשאל היכן הוא רשום. לאחר שהשיב כי הנכס רשום ב"טאבו הירדני" ציין נציג המשיב כי הפעולה אינה מתאפשרת. כמו כן, צירף המבקש תדפיס מאתר להשוואות משכנתאות, אשר לשיטתו מעיד על כך כי הריבית של המשיב היא הנמוכה ביותר, וזאת לשם ביסוס הנזק הנטען.
ביום 15.7.2020 הגיש המשיב תשובתו לבקשת האישור, במסגרתה טען, בין היתר, כי הוא העניק ומעניק מאות הלוואות לדיור ללקוחות המתגוררים באזור יהודה ושומרון כאשר הנכס המשועבד להבטחתן מצוי באזור זה, לרבות ללקוחות המתגוררים ביישוב אורנית. משכך, אין כל בסיס לטענת המבקש, שלפיה המשיב מפלה לרעה את תושבי האזור.
לעניין זה פירט המשיב, כי קיימים מספר סוגים של מרשמי מקרקעין בהם רשומים נכסים המצויים באזור יהודה ושומרון, ביניהם מרשם הממונה על הרכוש הממשלתי והרכוש הנטוש באיו"ש, מרשם ההסתדרות הציונית העולמית, פנקס השטרות באזור יהודה ושומרון ופנקס הזכויות ביהודה ושומרון. אשר לשני המרשמים האחרונים, המכונים יחדיו "הטאבו הירדני", טען המשיב כי ערכם הראייתי נמוך וכי הם אינם מאפשרים לזהות את הנכסים הרשומים בהם באופן מדויק ומלאים ליקויים וסתירות. משכך, לטענת המשיב, מתן הלוואות לדיור במקרקעין הרשומים במרשמים אלו מעמיד אותו בסיכון וכעניין שבמדיניות הוא אינו מסתמך על נכס שהזכויות בו רשומות ב"טאבו הירדני" כבטוחה מספיק טובה.
לאחר שהמבקש הגיש תגובה לתשובת המשיב לבקשת האישור, הגיש הוא, ביום 20.12.2020 בקשה למתן צו שיורה למשיב להשלים מענה לדרישות המקדמיות שנשלחו אליו.
בהחלטה מיום 26.1.2021 נדחתה הבקשה, תוך שנקבע כי קיים ספק אשר לקיומה של תשתית ראייתית מספקת לקיומם של התנאים לאישורה של תובענה כייצוגית, שעה שבקשת האישור נתמכה אך בתצהיר המבקש ובתדפיס מאתר להשוואת משכנתאות, והמבקש לא הציג אסמכתא כלשהי לקיומה של קבוצה או לשאלות של עובדה ומשפט המשותפות לחברי הקבוצה הנטענת.
ביום 7.4.2021 התקיים בפני קדם משפט, במסגרתו הודיע המבקש על כוונתו להגיש בקשה להוספת תצהיר.
ביום 6.5.2021 הגיש המבקש את הבקשה דנן להוספת ראיות התומכות בטענתו, שלפיה לאחר הגשת בקשת האישור שינה המשיב את התנהלותו, בגינה הוגשה בקשת האישור, כמו גם בטענותיו שלפיהן המשיב מפלה לרעה את תושבי אזור יהודה ושומרון. לטענת המבקש, המידע אליו נחשף לא היה בידיעתו עובר להגשתה של בקשת האישור אך מדובר במידע חשוב ומהותי ביותר לצורך הכרעה בבקשת האישור והגעה לחקר האמת.
מנגד, טוען המשיב בתשובתו מיום 19.5.2021, כי הראיות שאת הוספתן מתבקש בית המשפט להתיר אינן תומכות בטענה שבבסיס בקשת האישור, ולפיה המשיב אינו מעניק משכנתאות לתושבי אזור יהודה ושומרון, אלא להיפך, הן מראות כי המשיב אכן מעניק הלוואות כאמור. כמו כן, לטענתו, הראיות אינן רלוונטיות לתקופה שעליה חלה בקשת האישור, אלא מתייחסות לתקופה שלאחר הגשתה. משכך, הראיות אינן מועילות לבירור השאלה שבמחלוקת.
עוד טוען המשיב, כי המבקש הגיש בקשת אישור שגויה מהיסוד, ועתה מנסה לתקנה, באמצעות צירוף הראיות. כמו כן, לטענתו, היעתרות לבקשה תפגע בזכויותיו הדיוניות, שכן יהיה עליו להגיש התייחסות לראיות הנוספות, באופן שיעכב את בירור ההליך. בנוסף, ייגרם לו, לטענתו, נזק ראייתי, שכן המבקש כבר נחשף לראיותיו ועתה יוסיף ראיות משלו, באופן ההופך את סדר הבאת הראיות.
לאחר שהוגשו כתבי הטענות מטעם הצדדים הוריתי בהחלטתי מיום 26.5.2021 כי בטרם תוכרע הבקשה על המבקש להגיש לבית המשפט עותק מהראיות אותן מבקש הוא לצרף לבקשת האישור.
ביום 28.6.2021 הגיש המבקש הודעה שלפיה בכוונתו לצרף תצהיר של מר יונתן ברלינר, יועץ משכנתאות באזור יהודה ושומרון, וכן חוות דעת מאת עו"ד דניאל קרמר, המוכיחה, לטענתו, את הבעייתיות בטיעוני המשיב בעניין מתן הלוואות לנכסים הרשומים בטאבו הירדני.
ביום 9.8.2021 הגיש המשיב התייחסותו להודעת המבקש, במסגרתה טען, כי המבקש לא עמד בתנאים הקבועים בפסיקה לשם צירוף ראיות לבקשה לאישור תובענה ייצוגית, וכי הראיות אותן מבוקש לצרף אינן דרושות לשם הכרעה צודקת בבקשת האישור שכן הן אינן קשורות לעילת התביעה כפי שקבע אותה המבקש. כמו כן, טען המבקש, כי היה בידי המבקש לצרף את הראיות, ולמצער את חלקן, לבקשת האישור במועד הגשתה.
ביום 19.8.2021 הגיש המבקש תגובה להתייחסות המשיב להודעה בדבר הראיות אותן מבוקש לצרף.

המסגרת הנורמטיבית
במהלך הדיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית, נדרש המבקש להוכיח לכאורה את עילת התביעה הנטענת על ידו. לשם כך, עליו להניח תשתית עובדתית וראייתית מתאימה כבר בבקשת האישור. על פי הוראות תקנה 2 לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010 (להלן: " תקנות תובענות ייצוגיות"), על המבקש לפרט את טענותיו בבקשת האישור, ולצרף לה אסמכתאות ותצהיר לאימות העובדות שבבסיסה. כמו כן, בהתאם להוראות תקנה 2(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות, תצהיר אשר לא צורף לבקשת האישור בעת הגשתה, לא יצורף לה, אלא ברשות בית המשפט.
"סדרי הדין הללו ייחודיים להליך ייצוגי, וניכר מהם שהוספת ראיה חדשה לראיות שצורפו לכתחילה לבקשת האישור אינה אלא תיקון של הבקשה- וזאת בין אם נטענו טענות חדשות בקשר עם אותה ראיה ובין אם לאו. מן הראוי אפוא שבקשה להוספת ראיה תידון בהתאם לאמות המידה לבחינת בקשת לתיקון בקשת אישור תובענה כייצוגית, כפי שנקבעו זה מכבר בעניין אינסלר " [ראו רע"א 3365/20 יוניליוור ישראל מזון בע"מ נ' בנתאי (פורסם בנבו, 1.7.2021) (להלן: " עניין יוניליוור")].
בעניין יוניליוור מפנה בית המשפט העליון להלכה שנקבעה בבר"מ 4303/12 אינסלר נ' המועצה האיזורית עמק חפר (פורסם בנבו, 22.11.2012) (לעיל ולהלן: "עניין אינסלר"), ולפיה הקריטריונים לבחינת בקשה לתיקון בקשה לאישור תובענה כייצוגית הם קריטריונים דומים לאלו המתייחסים להליכים אזרחיים "רגילים", בשים לב למאפיינים הייחודיים של ההליך הייצוגי, ובפרט לפערי המידע בין הצדדים, ככל שישנם, ולאינטרס הציבורי בקידום תובענות ייצוגיות ראויות. על בסיס זה נקבע בעניין אינסלר ובפסיקה שניתנה בעקבותיו, כי יש להקל בקבלת בקשות תיקון, כל עוד הבקשה לאישור התובענה כייצוגית אינה בקשת סרק, ויש יסוד סביר להניח כי התיקון המבוקש יתרום להכרעה במחלקות.
בנוסף, נקבע כי יש לתת את הדעת לתום ליבו של מבקש התיקון ולפגיעה שעלולה להיגרם לבעל הדין שכנגד כתוצאה מהתיקון, ואין להתיר צירוף ראיות שניתן היה לאתר מוקדם יותר בשקידה ראויה [ראו עניין יוניליוור, עניין אינסלר, וכן רע"א 3955/19 פלאפון תקשורת בע"מ נ' שירזי (פורסם בנבו, 30.4.2020)], וכן כי אין לאפשר ניצול לרעה של מנגנון תיקון הבקשה לאישור תובענה כייצוגית לשם ביצוע "מקצה שיפורים" בבקשות שהוגשו ללא תשתית ראויה [ראו למשל רע"א 1083/20 דמתי נ' Mannkind corporation (פורסם בנבו, 14.7.2021)].
לעניין זה נקבע ברע"א 1200/15 יוניון מוטורס בע"מ נ' ברליצהיימר (פורסם בנבו, 30.3.2015) כי על בית המשפט לבחון אם הבקשה לצירוף ראיות היא ניסיון לתקן בדיעבד בקשה בלתי מבוססת לאישור תובענה ייצוגית, וכן להתחשב בפגיעה שתיגרם לצד שכנגד כתוצאה מהוספת הראיות שצירופן מתבקש ומנגד, באינטרס הציבורי שבניהול התובענה הייצוגית והנזק שייגרם במידה ולא תתאפשר הוספת הראיות .
כאשר מוגשת תובענה ייצוגית ובקשה לאישור התובענה לצידה , ללא תשתית ראייתית ראויה אין לאפשר ניסיונות מאוחרים ליצוק תוכן לתובענות מסוג זה תוך כדי בירור הבקשה לאישור התובענה, על דרך של מתן אפשרות לתקן התביעה ולהציג גרסה עובדתית שלא הוצגה במסגרת התביעה [ראו למשל: תצ (ת"א) 17072-04-20 עופר מנירב נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 8.6.21) ].

דיון והכרעה
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים כמו גם את הפסיקה הנוהגת בעניין, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. ואנמק.
כאמור לעיל, את הבקשה לצירוף ראיות יש לבחון בהתאם לקריטריונים שנקבעו בפסיקה ביחס לתיקון בקשה לאישור תובענה כייצוגית. בתוך כך, על בית המשפט לבחון את התועלת האפשרית של הראיות שצירופן מתבקש לבירור בקשת האישור, כמו גם את הפגיעה האפשרית בצד שכנגד ואת האפשרות שהייתה למבקש לצרף הראיות, בשקידה סבירה, בשלב מוקדם יותר. בפרט, יש לבחון אם הבקשה לצירוף הראיות מהווה ניסיון לתקן בדיעבד את בקשת האישור.
בענייננו, כאמור לעיל, על אף שבהתאם להוראות תקנות תובענות ייצוגיות היה על המבקש לפרט את טענותיו במסגרת בקשת האישור ולצרף לה אסמכתאות לתמיכה בטענותיו, בפועל כל שצורף לתמיכה בבקשת האישור הוא תצהירו של המבקש ותדפיס מאתר להשוואת משכנתאות.
כבר בהחלטתי מיום 26.1.2021 קבעתי כי יש בכך כדי להקים ספק אשר לתשתית הראייתית הנדרשת לשם ביסוסה של בקשת האישור וכי המבקש לא הציג אסמכתאות אשר לקיומה של קבוצה או לקיומן של שאלות משותפות לחברי הקבוצה הנטענת.
עתה עותר המבקש לצירוף תצהירו של מר ברלינר, יועץ משכנתאות באזור יהודה ושומרון, וחוות דעת של עו"ד קרמר. בנסיבות המפורטות, סבורתני כי הבקשה לצירופן של ראיות אלה מהווה ניסיון לתקן בדיעבד את בקשת האישור, אשר לא נתמכה בראיות מספקות.
מעיון בתצהירו של מר ברלינר שצורף להודעת המבקש מיום 28.6.2021, עולה כי חלקו הארי של התצהיר (פסקאות 1-5 לתצהיר) מתייחס לתקופה שקדמה להגשת בקשת האישור, זאת מבלי שהמבקש הבהיר מדוע לא צורף התצהיר, ולמצער חלקו המתייחס לתקופה שקדמה להגשת בקשת האישור, לבקשת האישור עצמה, בעת הגשתה.
זאת ועוד, אין במפורט בתצהיר כדי לתמוך בטענתו של המבקש שלפיה המשיב מפלה לרעה את תושבי אזור יהודה ושומרון ומסרב ליתן להם משכנתאות. כל שנטען במסגרת התצהיר הוא כי הליך אישור המשכנתא אצל המשיב שונה מבנקים האחרים, בכל הנוגע לנכסי מקרקעין באזור יהודה ושומרון. אין בכך כדי לבסס הטענה כי השוני נובע ממקום המגורים של מבקשי המשכנתאות. יצויין כי תצהירו של מר ברלינר ניתן על אף שמודה הוא כי לא פנה כלל למשיבה לשם קבלת משכנתא ללקוחותיו.
הגם שבהמשך התצהיר טוען מר ברלינר כי המשיב שינה את התנהלותו לאחר הגשתה של בקשת האישור (סעיפים 6-9 לתצהיר), אף בכך אין כדי לתמוך בטענות המבקש שבבקשת האישור, שכן כל שנטען הוא כי כיום הליך אישור המשכנתאות של המשיב מהיר יותר וכי המשיב מעניק ליווי בנקאי לפרויקטים באזור יהודה ושומרון. אלא שבקשת האישור אינה עוסקת בליווי בנקאי כאמור ומבוססת על הטענה כי המשיב מפלה לרעה את תושבי יהודה ושומרון במתן משכנתאות. אין בנטען בתצהיר כדי לבסס טענות אלה.
משכך, איני סבורה כי צירופו של התצהיר יתרום מהותית, אם בכלל, להכרעה במחלוקות בין הצדדים. על כן, ושעה שהמבקש לא הבהיר מדוע לא צורף התצהיר לבקשת האישור בעת הגשתה, ולמצער חלקו של התצהיר המתייחס לתקופה שקדמה להגשתה של בקשת האישור, לא מצאתי להתיר את צירופו.
אשר לחוות דעתו של עו"ד קרמר, הרי שזו דנה בשאלה אם די בנכסים הרשומים בטאבו הירדני כדי להוות בטוחה מספקת להבטחת משכנתא ובסיכון שבהסתמכות על נכסים מסוג זה. יחד עם זאת, דומה כי אין בכך כדי לשלול טענת המשיב שלפיה סירובו להעניק הלוואות ללקוחות בעלי נכסים הרשומים בטאבו הירדני נובעת משיקולים עסקיים לגיטימיים בלבד ואינה מהווה הפליה פסולה כנטען בבקשה .
כך או כך, צירופה של חוות הדעת בשלב זה של ההליך מהווה ניסיון לתקן בדיעבד את בקשת האישור.
מקובלת עלי לענין זה טענת המשיב, שלפיה לו יותר צירופה של חוות הדעת, כמו גם צירופו של תצהירו של מר ברלינר, יצטרך הוא להגיש התייחסות לראיות הנוספות, וייתכן שאף יידרש להגיש חוות דעת מומחה מטעמו, דבר שיעכב את בירור התובענה ובקשת האישור ויגרום לו לנזק ראייתי, שעה שהמבקש כבר נחשף לראיותיו.
לכך יש להוסיף את הוראות תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, שהגם שנכנסו לתוקפן לאחר שהוגשה בקשת האישור, על בית המשפט לפעול בהתאם לעקרונות היסוד הקבועים בהן, וביניהם שמירה על האינטרס הציבורי לקיים דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל. כחלק מהגנה על אינטרס ציבורי, על בית המשפט להקפיד על חלוקה ראויה והוגנת של הזמן השיפוטי. בתוך כך, אין להתיר תיקון של כתבי טענות או הוספת ראיות שהיה מקום לצרפן עם פתיחת ההליך בדיעבד, תוך כדי ניהול ההליך באופן שיש בו כדי לעכב את בירור ההליך.
לנוכח כל האמור, אני סבורה כי באיזון שבין האינטרס הציבורי שבניהול תובענות ייצוגיות ראויות, לבין הזהירות פן יעשה שימוש במנגנון התיקון לעריכת מקצה שיפורים בבקשות אישור שהוגשו ללא שקידה ראויה – מוביל למסקנה כי המקרה הנדון נמנה על המקרים בהם אין להיעתר לבקשה לתיקון בקשה לאישור תובענה כייצוגית.

סוף דבר
נוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.
המבקש יישא בהוצאות המשיב סך 2,500 ₪.
המבקש יודיע עמדתו אשר להמשך ניהול ההליך תוך 20 יום ימי הפגרה לא יבואו במניין הימים.

תזכורת פנימית ליום 5.10.2021.

ניתנה היום, ט"ו אלול תשפ"א, 23 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: דביר אינדיג
נתבע: בנק הפועלים בע"מ
שופט :
עורכי דין: