ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מני סופר נגד תמיר הנינה :

בפני כבוד ה שופטת ליאת הר ציון

תובע

מני סופר
ע"י ב"כ עו"ד יצחק כהן

נגד

נתבעים

  1. תמיר הנינה
  2. עומר לרופאים סוכנות לביטוח פנסיוני (2013) בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד שגית בידרמן

בית המשפט העליון, בדונו בבקשת רשות ערעור על פסק הדין בעניין בס, ציין כי בצד החובה להקפיד על כל תגיהן ודקדוקיהן של הוראות החוק לנוכח אופייה הנשכני והבוטה של ההלוואה החוץ בנקאית, " גם תוצאה לפיה לווה שנטל הלוואה שאינה מוכחשת יודע מתחילה כי יוכל להתנער מהשבה כל עיקר אינה פשוטה".

פסק דין

רקע עובדתי

התובע הגיש תביעה לביצוע שטר חוב כנגד הנתבעים על סך של 365,000 ש"ח.
לטענת התובע בין הצדדים נחתם הסכם ביום 8.8.17 בו הוסכם כי התובע מלווה לנתבע סך של 365,000 ש"ח. סכום זה לא ניתן במועד ההלוואה, אלא מהווה סיכום של מספר הלוואות שניתנו לנתבע וסכומים שהוחזרו כנגד הלוואות אלה.

לאחר מכן, הצדדים חתמו על שני הסכמים נוספים מיום 13.3.18 וכן מיום 13.8.18. בהסכמים אלה הסכימו הצדדים כי יתרת החוב, בהתחשב בסכומים ששולמו על ידי הנתבע, עומדת על סך של 365,000 ש"ח. שטר החוב נשוא התביעה, ניתן להבטחת חיובי הסכם ההלוואה מיום 13.8.2018.

התובע טוען כי תביעתו פשוטה ומתבססת על ההסכמים בין הצדדים שהנתבע חתום ע ליהם (הנתבעת ערבה להסכמים אלה, הנתבעים חתומים על שטר החוב נשוא כתב התביעה) , בהם הצהיר כי אין לו דרישות נגד המלווה, כי הוא מוותר על טענות ונקיטת הליכים כנגדו, וכי הוא מאשר שבדק את סכום החוב, הכולל סכומים ששולמו עד אותו מועד, וכי הוא מבקש להגיע להסדר כפי קביעת הצדדים בהסכם.

הנתבע לא עמד בהסדר ועל כן קמה לתובע הזכות לפעול לגבייתו.

לטענת הנתבע, הוא שילם סכום של 382,000 ש"ח לתובע כהחזר ההלוואה בהעברות בנקאיות וסכומים נוספים במזומן. הנתבע צרף אסמכתאות (העברות בנקאיות לתובע) להוכחת הטענה.

לטענתו, ההלוואות לכאורה לא נשאו ריבית אבל בפועל שלם ריבית גבוהה מעבר לריבית המותרת בחוק. זאת, ניתן ללמוד מכך שבמשך שלושה הסכמים שנחתמו, ועל אף חלוף הזמן, ועל אף ששולמו סכומים לתובע על חשבון ההלוואה, הסכום נותר בעינו. על כן, נטען כי המדובר בהסכם שיש לבטלו בשל כך שאינו עומד בתנאיי חוק אשראי הוגן, התשנ"ג-1993 (להלן: "חוק אשראי הוגן"), ומאחר שמתקיימת עילת הכפייה בנסיבות בהן נחתם ההסכם.

הנתבע טוען כי הוא פרע את סכום החוב בעת שהעביר סכומים העולים על סך של 400,000 ₪ .
דיון והכרעה

לצורך הכרעה בטענות הצדדים נבחן את השאלות הבאות:
נבחן את גרסאותיהם העובדתיות של הצדדים והראיות התומכות בגרסתם.
לאחר מכן, נבחן את טענות הנתבע כי ההסכמים שנחתמו אינם עומדים בהוראות חוק אשראי הוגן, וכי דינם בטלות בטענה של אי חוקיות וטענת כפיה.
כמו כן, נבחן האם בפועל הוכח חובו של הנתבע כלפי התובע.

גרסת התובע

התובע צרף שלושה הסכמים עליהם חתום הנתבע, בהם הנתבע אישר את סכום החוב על אף העברות הכספים שנעשו על ידו לתובע. על כן, לטענתו, הנטל על הנתבע להוכיח לבית המשפט כי מדובר בנסיבות שיש בהן כדי לבסס עוולת כפייה – טענה בעלת נטל שאינו קל ראייתית ומשפטית. כמו כן, על הנתבע להראות לבית משפט כי הוא אכן פרע את החוב בהעברות הבנקאיות שבוצעו.

התובע טען כי הסכומים בהסכמים שולמו לנתבע ללא ריבית.

התובע אישר כי הסכמי ההלוואה אינם מתייחסים לכסף שניתן במועד ההלוואה אלא לכסף שהנתבע קיבל חודשים אחורה. כמו כן, טען התובע כי: " בין שני ההסכמים הוא לקח עדיין כסף והחזיר ובין הסכם להסכם היה איזו שהוא איפוס שאנחנו נדע איפה אנו עומדים וכל הסכם נעשה כשהוא קיבל את הכסף אחורה".
התובע טען כי אמנם בהסכמי ההלוואה נרשם שסכום ההלוואה אינו משתנה. אך זאת מאחר ובין הסכמי ההלוואות , כפי שניתן לראות מהמסמכים צרף לתצהירו, המשיך להלוות לנתבע עוד כספים בהזדמנויות שונות ולטענתו הלווה סך נוסף של כמעט מיליון ₪, בנוסף לסכומי ההלוואות.

לטענתו, הנתבע שילם סכומים כהחזר על הלוואות נוספות שניתנו לו אבל לא סילק את מלוא ההלוואה ותמיד נותרה יתרה. בהתחשב בהחזרים ששולמו על החשבון, נותרה יתרה בהסכמי ההלוואה בהתאם למועד שבו נערכו, והסכום הנקוב בהם.

גרסת הנתבע

הנתבע אישר כי במהלך השנים הוא קיבל מהתובע מליוני שקלים במזומן בשקים, גיהוצים בכרטיס אשראי והלוואת בנקאיות. הנתבע אישר כי הסכום הצטבר למליוני שקלים, אולם לטענתו הוא קיבל והחזיר כספים אלה.
הנתבע אישר כפי שהתובע אישר בחקירתו כי הוא לא יודע כמה כסף לקח וכמה החזיר על השקל.

הנתבע מתבסס על תמליל משנת 2016 שצורף על ידו לחומר הראיות, שם לטענתו התובע הצהיר את גובה הסכום הכולל לפני ההסכמים (סך של 66,000 ש"ח). מאז לטענתו לא נטל הלוואות נוספות. לכן, יש לקבוע כי פרע את החוב כלפי התובע לאור העברות הבנקאיות שנעשו.

הנתבע טען כי הוא היה מאוים על ידי התובע. הנתבע צרף תמליל של שיחת טלפון משנת 2016 להוכחת האיומים כלפיו מצד התובע. הנתבע טען כי מאחר שמדובר בשוק אפור, המשטרה היא לא פקטור ועל כן לא פנה בתלונת איומים. מסיבה זו, אף טען שלא זימן את עורך הדין לעדות (עמ' 29 לפרוטקול, שורה 23)

לטענתו, האיומים היו בשנת 2014-2015 פחות קשים. בשנת 2016 האיומים הפכו להיות קשים עם אופי עברייני. בשנת 2017 נלקח לו רכב על ידי התובע ונעשו נגדו עוד מעשים עברייניים. הנתבע טען כי הוא עובד כסוכן ביטוח והתובע איים כלפיו שיפנה לרשויות והוא היה במצב של מילכוד והוחזק כבן ערובה.

תחולת חוק אשראי הוגן , תשנ"ג-1993

ראשית, יש לבחון את תחולת חוק אשראי הוגן לענייננו. כבר אתה אציין כי הטענה נטענה מפורשות ובאריכות בבקשת הרשות להתגונן וכן בתצהיר הנתבע, אולם אין לכך כל התייחסות בסיכומי התובע אשר הסתפק בטענה כי יש לקים את הסכמי ההלוואה שלא נקבעה שם ריבית (אציין כי הבר"ל מתייחסת לחוק הלוואות חוץ בנקאיות ששמו שונה לחוק אשראי הוגן).

אשר לתחולת הוראת חוק אשראי הוגן בענייננו, בהתאם לסעיף 1 לחוק, כל נותן הלוואה הינו בגדר מלווה לפי החוק ככל שאינו תאגיד בנקאי וכי מי שנותן הלוואה יראו אותו כמי שנתן את ההלוואה בדרך עיסוק, אלא אם יוכיח שלא כן הדבר (ראו; ע"א (מחוזי ת"א) 4003/07 בס נ' אריה (21.1.2009) (להלן: " פס"ד בס") אשר בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור עליו ברע"א 2132/09 אריה נ' בס (8.7.2009), (להלן: " בר"ע בס")).

חוק אשראי הוגן חל על כל עסקת הלוואה, וכן על יחיד המקבל הלוואה (סעיף 1 לחוק). סעיף 19 לחוק אשראי הוגן מתייחס לתחולתו של החוק (שנכנס לתוקף בנובמבר 2018) וקובע:
"על אף האמור בסעיף קטן (א), הוראות סעיפים 7 עד 14 יחולו גם על חוזה הלוואה שנחתם לפני תחילתו של חוק זה ושלא חלות לגביו הוראות סעיף 15, ושעל פיו עולה שיעור העלות הממשית של האשראי או שיעור ריבית הפיגורים על כפליים השיעור המרבי המותר על פי סעיפים 5 או 6.

חוק אשראי הוגן מסייג בסעיף 15 חלק מהוראותיו למלווה יחיד שנתן הלוואה שלא דרך עיסוק. עוד קובע החוק כי לעניין זה יראו מלווה שנתן הלוואה למי שאינו קרוב משפחתו כמי שניתן הלוואה דרך עיסוק, אלא אם הוכיח המלווה אחרת.

התובע כאמור לא העלה כל טענה ביחס לתחולת החוק. הצדדים היו בקשרי חברות. יחד עם זאת, הנתבע טען כי הוא נטל הלוואות מהתובע כפי שנטל הלוואות מגופים שונים בשוק האפור עקב מצבו הכלכלי (עמ' 29-30 לפרוטוקול) . כמו כן, עצם הסדרת ההלוואות במתווה חוזי ובשיתוף עם עורכי דין ובטוחות ובהיקף הסכומים של עשרות אלפי שקלים, מחזק את המסקנה כי לא מדובר במי שנתן הלווואה שלא דרך עיסוקו. בכל אופן, התובע לא סתר זאת.
עוד מסייג החוק הוראותיו על הלוואה שבה הלווה אינו נדרש לשלם כל תמורה מעבר לסכום שקיבל בפועל. בענייננו, הנתבע טוען כי נדרש לשלם את אותו הסכום בשלוש הלוואות שונות על אף פרקי הזמן שחלפו בהם העביר כספים משמעותיים. על כן, לטענתו המדובר בריבית. כפי שיפורט להלן, אני סבורה כי יש לקבל טענה זו. על כן, סייג זה לא חל.

מכאן, כי החוק חל בענייננו.
התכלית של החוק הייתה להרחיב את הוראות ההגנה על הלווים על המערכת הבנקאית והחוץ בנקאית, גם במקרה שאין המדובר במי שמתעסק באופן קבוע במתן הלוואות, בכפוף לסייגים שנקבעו בחוק.

אני סבורה כי הוכח שהתובע הפר את הוראות החוק בכל הנוגע לשיעור הריבית.

הנתבע טען בבקשת הרשות להתגונן כי התובע ערך את הסכמי ההלוואות באופן הנוגד את הוראות חוק אשראי הוגן, ועל כן דינם להתבטל. על אף שנקבע כי ההלוואות לא נושאות ריבית, בפועל הנתבע שילם ריבית גבוהה העולה על הריבית המרבית המותרת בחוק.

מעדות התובע עולה כי בפועל לא ניתנה הלוואה אחת לידי הנתבע במועד ההלוואה, אלא הצדדים ביצעו ביניהם התחשבנות בדבר מכלול ההלוואות ביניהם, והתחשבנות זו קבלה ביטוי בחוזה ההלוואה:
ש. איפה הסכם ההלוואה המסודר?
ת. כל חוזה הלוואה נעשה אחורה
ש. אין הסכם הלוואה מסודר על כל הוצאה והוצאה ת . לא . הכל היה ידוע מראש בהסכמה
(בעמ' 22 לפרוטוקול שורה 4-8)

לשאלה איפה בהסכם השלישי באים לידי ביטוי סכומים ששולמו לאחר ההסכם הראשון השיב: "בין שני ההסכמים הוא לקח עדיין כסף והחזיר ובין הסכם להסכם היה איזה שהוא איפוס שאנו נדע איפה אנו עומדים וכל הסכם נעשה כשהוא קיבל את הכסף אחורה".

מכאן, אין המדובר ב-3 הסכמי הלוואות שניתנו בפועל, אלא התחשבנות בין הצדדים של מס' הלוואות שהועברו ביניהם בדיעבד. אולם, לא נמצא בהסכמים אלה פירוט של סכומי ההלוואות שניתנו ו/או פירוט של תקבולים ששולמו על ידי הנתבע בין הסכם הלוואה למשנהו . התובע לא העמיד תשתית ראייתית לסכומים נוספים שניתנו על ידו לנתבע. היה עליו לעשות כן בשים לב לסכומים המשמעותיים ששולמו על ידי הנתבע בתקופה זו בין ההסכמים.
מאחר וגובה שלוש ההלוואות זהה, אין אלא להסיק כי הסכומים הרבים ששילם הנתבע בתקופה שבין הסכמי ההלוואות מגלמים ריבית, כאשר סכום ההלוואה נותר בעינו.

התשלום שהועבר על ידי הנתבע בין ההלוואה הראשונה להלוואה השנייה עומד על סך של 142,600 ₪. התשלום שהועבר על ידי הנתבע לתובע בין הסכם ההלוואה השני לשלישי (בין התאריכים 3.18 ל-.8.18) עומד על סך של 20,000 ₪. סכום החוב נותר 365,000 ש"ח על אף הסכומים שהועברו משך הזמן. בהסדר השלישי הצדדים אף ציינו כי סכום זה מוסכם בשים לב לסכומים שהועברו עד לאותו המועד. אולם, הדבר אינו מתיישב עם חומר הראיות בפני בית המשפט.

בטבלה נספח ב' לתצהיר התובע, טען התובע כי הוא מוכיח את טענתו ביחס להלוואות נוספות ששולמו לנתבע מעבר לסכום ההלוואה בהסכמים (שבגינם בוצעו העברות בנקאיות). אולם, בזמנים הרלוונטיים להסכמי ההלוואה, דהיינו לאחר אוגוסט 2017, מפורטות 4 הלווא ות נוספות בלבד בסך כולל של 10,000 ש"ח. הפער הגדול שבין הסכומים שהועברו על ידי הנתבע, לאסמכתאות שהובאו על ידי התובע לכך שהועברו כספים נוספים כהלוואה, מלמד כי לא ניתן לקבל את גרסתו. לכל הפחות, היה מקום להתייחס בהסכם השלישי למכלול הסכומים שהועברו כנגד הלוואות נוספות, ככל שהצדדים אכן עשו "איפוס" כטענת התובע.

קיימת אף התאמה בין סכומים ששולמו על ידי הנתבע, לפריסה שקבעו הצדדים בהסכם הראשון. אף ענין זה מלמד כי אין לקבל את גרסת התובע.
כך, בהסכם ההלוואה הראשון הוסכם, בין היתר, כי ישולמו שני תשלומים : האחד בסך של 40,000 ₪ עד יום 15.9.2017 , וסכום נוסף בסך של 57,600 ₪ לא יאוחר מיום 31.9.17.
בפועל, ברשימת העברות הבנקאיות עולה כי שולם סך של 40,000 ש"ח ביום 15.9.2017 וסך נוסף של 57,600 ₪ ביום 7.12.17, סכומים זהים לאלו שנקבעו על ידי הצדדים בהסכם ההלוואה הראשון כשני תשלומים ראשונים על חשבון החוב, אם כי התשלום השני באיחור (ביניהם שולם סכום נוסף של 25,000 ש"ח). גם מטעם זה לא ניתן לקבל טענת התובע כי אין מקום להתייחס לסכומים ששולמו על ידי הנתבע לאחר חתימת ההסכם הראשון כפורעים את הסכמי ההלואה, וככל שלא הובאה רשימה מפורטת של חיובים נוספים וסכומים אלה לא נלקחו בחשבון הרי, שהמדובר בריבית בשיעור חריג מהריבית המותרת על פי החוק.

הסכמי ההלוואה ובכלל הזה הסכם ההלוואה מאוגוסט 2018, נשוא שטר החוב נושא התביעה, לא כוללים גילוי מלא כדרישת סעיף 3 לחוק אשראי הוגן (אף בנוסחו הקודם), של ההלוואות שניתנו לנתבע מ הן הגיעו לסכום ההתחשבנות הכולל- הוא סכום ההלוואה שמצוין בהסכם (שלמעשה לא ניתן בפועל לידי הנתבע במועד ההלוואה). כמו כן, אין גילוי בדבר סכומים ששולמו על ידי הנתבע במסגרת ההתחשבנות , ואין בכך שהצדדים ציינו כי לקחו בחשבון סכומים נוספים מבלי לפרטם (או הלוואות נוספות שניתנו) כדי לרפא הפרה זו. אני מקבלת את הטענה של הנתבעים, כי הדבר נעשה כדי להסוות את שיעור הריבית שחלה בפועל. ומכאן , כי התובע הפר את חובת הגילוי הקבועה בחוק.

אופן הגשת התביעה לא עמד אף הוא בתנאי חוק אשראי הוגן, ולעניין זה יפים הדברים שפסקו בע"א 9044/04 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ' צוניאשוילי (24.6.2007):
"דווקא אופיה הנשכני, הבוטה, של ההלוואה החוץ-בנקאית, ואופיו הבעייתי של השוק האפור [...] לא רק מצדיקים אלא גם מחייבים הקפדה על כל תגיהן ודקדוקיהן של הוראות החוק, וחובתנו לעמוד על משמר זה. אכן, הלווים הבאים אל ההלוואות בשוק האפור יודעים היטב שלא באו לקופת גמילות חסדים ואף לא לבנק; אך כל שקבע המחוקק באשר לחובות המלווה כלפיהם צריך להישמר ללא פשרות"

סעיף 8(ב) לחוק אשראי הוגן קובע רשימה קוגנטית של פרטים שחובה לציינם בתביעה שעילתה הלוואה חוץ בנקאית. בענייננו, הופרו הוראות החוק הנוגעות לניסוח כתב תביעה (הבקשה לביצוע) בסעיף 8 לחוק. כך, קובע החוק כי:
"בתובענה או בקשה כאמור בסעיף קטן (א) יציין המלווה את הסכום שתשלומו נדרש ואת אופן חישובו, וכן פרטים אלה:
כל הפרטים שיש לגלותם לפי סעיף 3(ב) לרבות כפי שהוחל בסעיפים 15א ו-15ב, [...]
(2) התשלומים ששילם הלווה לפרעון ההלוואה ומועדיהם, בפירוט סכום ההלוואה והריבית בכל תשלום;
(3) יתרת החוב במועד הגשת התובענה;
(4) התשלומים שבפיגור, בחלוקה לפי קרן, הצמדה, ריבית, וריבית הפיגורים ביחס אליהם שנצברו עד למועד הגשת התובענה;

התובע העיד כי הסכם ההלוואה הוא נגזרת של הלוואות שנטל הנתבע מהתובע בדיעבד ו"איפוס" מצב חוב על ידי הצדדים . עם זאת, התובע לא פרט הלוואות אלה בכתב התביעה, ואף לא ציין בכתב התביעה תשלומים ששילם הנתבע לפרעון ההלוואות ומועדיהם במסגרת התחשבנות הצדדים, לא ביחס להלוואות הרלוונטיות לסכום ההלוואה בסך של 365,000 ש"ח אליו הגיעו הצדדים, ולא ביחס לתשלומים המאוחרים להלוואה שהנתבע טוען כי שולמו לפרעונה.

חלק מהתיעוד צורף לתצהירי התובע (הטבלה כנספח ב'), אולם אין מדובר כחלק מכתב התביעה ואין במכלול הנתונים בטבלה לפרט את יתרת החוב במועד הגשת התובענה, בשים לב למכלול הכספים שהועברו על ידי הנתבע בפרק זמן שבין שלושת ההלוואות.

נזכיר כי בענייננו המדובר בשטר חוב אשר ניתן במסגרת הסכם הלוואה מאוגוסט 2018 (הסכם הלוואה השלישי) אשר חוק אשראי הוגן חל עליה. הנתבע חולק על סכום שטר החוב וטוען כי המדובר בסכום פיקטיבי. ככל שבית המשפט מקבל טענה זו ומורה על ביטול הסכם הלוואה מטעמים של אי עמידה בהוראות החוק, הרי שיש מקום לקבע כי שטר החוב שניתן להבטחת סכום זה, אף הוא חסר כל תוקף. ר' והשווה בהקשר זה סעיף 11 לחוק אשראי הוגן אשר קובע כי:
"נפתח נגד הלווה הליך בבית משפט או בהוצאה לפועל לביצוע שטר שחתם הלווה בקשר לחוזה הלוואה, יהיו זכויות האוחז בשטר כפופות להוראות חוק זה כאילו היה המלווה, אלא אם כן הוכיח האוחז בשטר כי הוא אוחז בו בתום לב ובעד תמורה, וכי הוא לא ידע שמקור השטר בחוזה הלוואה כאמור."

בעניין בס שלעיל נקבע כי אי עמידה בתנאי החוק משמעה שאין בפני בית המשפט עילת תביעה. בית המשפט קובע בזו הלשון:
"... המחוקק קבע כי ככל שעסקינן בבקשה לביצוע שטר, שהחוק חל עליה - לא מדובר בעילה שטרית רגילה המנותקת מעיסקת היסוד, אלא בית המשפט יבחן גם את עיסקת היסוד.
ודוק, עיסקת היסוד לא אמורה להתברר נוכח טענות הגנה המוכרות כנגד עילה שטרית, שאזי על הנתבע לשכנע את ביהמ"ש כי קמה לו עילת הגנה נוכח עיסקת היסוד. מעת שעסקינן בבקשה לביצוע שטר שהחוק חל עליה -עיסקת היסוד היא הנדונה, ראשית לכל, בפני בית המשפט, ולכן הורה המחוקק כי על התובע, כחלק מעילת תביעתו, לצרף את המסמכים הקשורים לעיסקת היסוד, תוך פירוט מלא של מכלול הפרטים הקשורים להלוואה. בהתאם בית המשפט יבחן את עיסקת היסוד, ויברר אם אכן בהתאם לה ובכפוף להוראות החוק, רשאי התובע להיפרע מהנתבע את השטרות נשוא הבקשה לביצוע.

התובע הפר אף את תנאי החוק בכל הנוגע לשיעור הריבית בהסכמי ההלוואה. החוק קובע בסעיף 19 ביחס להסכמים שנחתמו טרם כניסת החוק לתוקף (נובמבר 2018) תקרת ריבית של כפליים משיעור הריבית המותר על פי סעיף 5 לחוק, דהיינו סך של (0.1% ריבית בנק ישראל +15%) בהתאם לסעיף ההגדרות .
בענייננו, המדובר בגביית סכום של 182,000 שח למשך כשנה מאוגוסט 2017 ועד אוגוסט 2018, ביחס לחוב של 365,000 שח, ומכאן כי אין מחלוקת שהמדובר בריבית החורגת מהשיעור הקבוע בחוק.

סעיף 9 לחוק אשראי הוגן קובע כי אם "ראה בית המשפט בתובענה בקשר לחוזה הלוואה, כי חוזה ההלוואה או תנאי בו אינם מתאימים לדרישות לפי חוק זה [...] יורה בית המשפט, ביוזמתו או על פי בקשה, ולאחר שנתן הזדמנות לצדדים להשמיע טענותיהם, לבטל את החוזה או את התנאי או לשנותו, הכל במידה הנדרשת כדי להתאימו לדרישות החוק, ולפי הענין.

סעיף 13 לחוק אשראי הוגן קובע כי "על אף האמור בכל דין, בהליכים לפי סעיף 9 רשאי בית המשפט לקבל כראיה עדות בעל-פה".

לאור האמור, לאור קביעתי כי התובע לא עמד בהוראות חוק אשראי הוגן, הן ביחס לחובת הגילוי, אופן עריכת כתב התביעה ושיעור הריבית. מצאתי לקבל את טענות הנתבע כנגד ההסכם, אשר נתמכו אף בראיות חיצוניות נוספות שהובאו בפני.

לאור האמור, יש לקבע כי הסכמי ההלוואה אינם עומדים בהוראות החוק לרבות שטר החוב שנועד להבטיח את החיוב בהסכם ההלוואה השלישי נשוא התביעה, ולהורות על ביטולם.

טענת הכפייה

אני סבורה כי יש לקבל את טענת הכפייה שהעלה הנתבע ביחס לנסיבות החתימה על הסכמי ההלוואה ושטר החוב נשוא התביעה, וכעילה לביטולם. אכן, המדובר בטענה בעלת נטל כבד. אולם, אני סבורה כי הטענה הוכחה.

סעיף 17 (א) לחוק החוזים קובע: "מי שהתקשר בחוזה עקב כפיה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכוח או באיום, רשאי לבטל את החוזה".
כפי שפרטתי לעיל, מצאתי לקבל טענת הנתבע על פני גרסת התובע, בכל הנוגע לסכומי העברות הבנקאיות שנעשו על ידו ולראותם כחלק מתשלום ההלוואה. לא מצאתי לקבל טענת התובע אשר התעלם מסכומים משמעותיים אלה ולא הביא כל בסיס לחיובים נוספים נטענים כנגדם. ומכאן, כי גרסתו של התובע נמצאה כלא אמינה, ומצאתי לתת אמון בגרסת הנתבע אשר קבלה חיזוק בראיות שהובאו בפני, כפי שפרטתי לעיל.

הנתבע , בעדותו , הסביר את הנסיבות בהן חתם על הסכמי ההלוואה.
"אני חולק על הסכום. אני חתום עליו. אני חולק על איך שהוא נבנה והכסף שהוחזר [...] כשאני מתנהל עם אדם לא נורמטיבי ומחזיק לי רכב מוסך ולא משחרר לי אותו ומאיים לפגוע בי כלכלית ופיזית פחד שלי שהוא יטיל עלי פצצה ואצטרך להתמודד גם עם זה ולכן נאלץ לחתום על ההסכמים האלה כי היתה חברות מנוצלת ונצלנית שגרמה לי לנזקים. הוא אמר לי שזה ריביות ששילמתי ואיחרתי. הוא מלווה ריבית. הוא צריך לתחשיב. הוא צריך פנקס חשבוניות. אני במנגנון של איום תמידי. באוגוסט 2018 לא הייתי חייב לו כלום. זה שוק אפור ולכן חתמתי ".
[...]
כל הזדמנות הוא היה אומר לי שהחברה שלי תהפוך להיות בבעלותו. הוא ידע את המצב הכלכלי שלי. הוא היה מעורב בו. הוא ישלם כספים שאצא מאירועים כלכליים. הוא ידע את הנקודות המשפטיות הקשות שאני הייתי בהם. הוא החתים אותי על הסכם כאשר החזיק שיקים כפולים לי. הוא מלווה בריבית [...] הוא היה איום כלכלי ופיזי. אם הוא היה מתהפך עלי, הייתי מפסיד הכל [...] הוא היה אומר "אתה יודע שאני מכיר אנשים" זה הפך להיות איומים קיומים בשנת 2018"

אכן, המדובר בעדות יחידה, אולם אני סבורה כי היא נתמכת בראיות חיצוניות ומדחיית גרסתו העובדתית של התובע.

אני סבורה כי הנתבע הוכיח כי חתם על ההסכם מכוח אילוצים וכפיה, כאשר הסכם זה לא משקף את יתרת החוב הנכונה, ולחילופין תוך הסכמה כי סכומים אלה יזקפו כריבית על חשבון החוב, כאשר תנאי הריבית וגובהה מלמדים על נסיבות של איומים וכפיה. למסקנה זו הגעתי, בין היתר, בהינתן כי קבלתי את גרסת הנתבע, לפיה היה מקום להתחשב בסכומים ששולמו על ידו בין הסכם ההלוואה הראשון השני והשלישי בשיעור של מעל ל-100,000 ש"ח, ובהינתן כי הנתבע בפועל חתם על הסכמים שלא לוקחים בחשבון סכומים אלה, כאשר לא הובא כל יסוד לגרסת התובע כי הסכומים נזקפים תמורת חיובים נוספים ששולמו לנתבע.

בהקשר זה יש אף להפנות לתמליל שיחה שצורף על ידי הנתבע שהתקיימה בין הצדדים במאי 2016. עולה משיחה זו כי הנתבע אכן חייב סכומי כסף לתובע שלא שולמו, וכי התובע נסער לקבל את החוב. התובע באותן השיחות אומר לתובע:
" השקים פה ביד שלי. עדיין לא הפקדתי אותם. אתה גורם לי לשרוף את החשבון. יקפצו עלי. אני מביא אותם אליך [...] נשמה אני לא צוחק איתך" [...] "אם אני ננעל אני יותר נעול ממך. אתה לא מכיר אותי. [...] תיקח בחשבון קפיצה עלי. באים אליך . זהו. הכל אני מפוצץ" [...] בא אליך עכשו בכל הכח" [...] "אני נעול. אני באטרף. אתה לא יודע איפה אני נמצא "
ובשיחה נוספת "אצלי לחיצת יד זה קודש. זה אתה הולך היום עושה שוד. ומביא לי כסף היום היום".

הנתבע משיב לתובע באותה שיחה כי הוא שילם לו ריביות. התובע לא מכחיש זאת.

לאור האמור, יש מקום לקבע כי הסכמי ההלוואה ושטר החוב נשוא התביעה שנועד להבטיח את חיובי הנתבע בהסכם ההלוואה שלישי, נחתמו בנסיבות של כפיה ואיומים, ועל כן, אין להם תוקף בשל הפגמים בכריתתם.

.
האם יש מקום בנסיבות להורות על השבת סכום ההלוואה ו/או חלקו

בית המשפט העליון, בדונו בבקשת רשות ערעור על פסק הדין בעניין בס, ציין כי בצד החובה להקפיד על כל תגיהן ודקדוקיהן של הוראות החוק לנוכח אופייה הנשכני והבוטה של ההלוואה החוץ בנקאית, " גם תוצאה לפיה לווה שנטל הלוואה שאינה מוכחשת יודע מתחילה כי יוכל להתנער מהשבה כל עיקר אינה פשוטה".
בפסק הדין שניתן בענין בס דן בית המשפט ב שאלה האם לאחר שנקבע שמדובר בהלוואה שאין לאוכפה, רשאי בית המשפט להורות על השבה בנסיבות בהן עולה כי קיים חוב של הנתבע כלפי התובע בנסיבות בהן שיעור הריבית חורג מהוראות החוק (ראה סעיף 30 לפסק הדין של כבוד השופט שנלר ודברי כבוד השופט ורדי בפסק הדין, המבסס את החובה האמורה מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט ומכח סעיף 9 לחוק).
בית המשפט העליון דחה את הבקשה למתן רשות ערעור נוכח העובדה שבאותו מקרה לא הוכחה עסקת היסוד.

להלן אבחן בענייננו, האם הוכח סכום ההלוואה שניתנה לתובע תמורת שטר החוב, ומה גובהה, והאם יש להורות על השבת כספים לידי התובע.

הנטל במקרה זהו חל על התובע.
עסקינן בבחינת חובת ההשבה של סכום קרן ההלוואה, שכן נוכח הוראות החוק והפסיקה, לא ניתן לאכוף את חוזה ההלוואה ובית המשפט נדרש לבחינת ההשבה מפאת ביטול החוזה. במצב זה, התביעה העיקרית אינה תובענה הנסמכת על השטר, אלא דינה כתביעה כספית להשבה שהגיש המלווה, נוכח ביטול החוזה. נטל ההוכחה בתביעה כזו, מוטל על שכמי התובע בגדר "המוציא מחברו עליו הראיה". לפיכך ומשהנתבע כופר בהלוואה, על התובע להוכיח את היקף ההלוואה שהשתלמה לידיו של הנתבע (ראו; עניין בס).
הנתבע חתם על שלושה הסכמי הלוואה בסכום של 365,000 ש"ח. הנתבע אישר כי בפועל נטל הלוואות בהיקפים גדולים במהלך השנים, אך טען כי השיב את סכום ההלוואות.
בעת שנחתם ההסכם הראשון באוגוסט 2017 הצדדים קבעו כי קימת יתרת חוב של 365,000 אין מחלוקת כי מדובר בהתחשבנות שנעשתה בדיעבד בין הצדדים, ולא מדובר בהלוואה שניתנה במועד הסכם הלוואה.

לטענת הנתבע, הוא החל לשלם את ההלוואה עוד טרם החתימה על הסכם ההלוואה באוגוסט 2017, כאשר עד למועד זה נעשו העברות בנקאיות של הנתבע לתובע המפורטות בבקשת רשות להתגונן בסך של 270,000 ₪ ושני סכומי כסף במזומן ששולמו במועד החתימה על ההסכם הראשון. (על סכומי המזומן אין מחלוקת).

ת. בוצע הסכם, ברגע שנעשה הסכם ובוצע הסכם התחלתי לשלם כספים, גם לפני זה. הכספים שהחזרתי הועברו לאורך כל השנים ולא הקטינו את הקרן. אני מכיר אותו משנת 2011.
ש. מתי פעם אחרונה לקחת ממנו כסף.
ת. פעם אחרונה בשנת 2016. יש העברות קטנות משנת 2017. איפה הכסף שעבר אליו. נתתי לו 400,000 ₪.
(עמ' 2 לפרו' מיום 2.3.2019)

ת: אני מזמן החזרתי פי 10 או פי 100 ממה שקיבלתי. בבנק זה נותן שנתיים אחורה. אני שילמתי מינואר עד אוגוסט 2017 הוחזרו הסכומים שבהתנגדות.
ש. בתוך התקופה קיבלת עוד כספים.
ת. תראה לי.
ש. קיבלת עוד כספים אותה תקופה.
ת. אתה יכול להראות לי שקיבלתי 400,000 ₪?
(עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 2-7).

לטענת התובע הצדדים הגיעו לסכום ההלוואה, כסיכום של כל ההתחשבנות ביניהם עד לאותו המועד, אשר כלל את מכלול הסכומים שניתנו ושולמו. ההתחשבנות לא הוצגה בפני בית המשפט ולא צורפה כנספח להסכם בין הצדדים.

לא קבלתי את טענת התובע, לפיה יש לזקוף את הסכומים ששולמו החל מהסכם ההלוואה הראשון לטובת הלוואות נוספות שניתנו ממועד זה ואילך מעבר לסך של 365,000 ₪. התובע החתים את הנתבע על נוסח הסכם, לפיו הסכום כולל את כל הסכומים ששולמו עד לאותו מועד, מבלי לנכותם בפועל או לפרט הלוואות נוספות שניתנו כנגד הכספים. לאור קביעתי העובדתית ביחס להסכם השלישי מאוגוסט 2018, אני מקבלת את טענת הנתבע לפיו הסכום עליו הוסכם בהסכם ההלוואה מאוגוסט 2017, אינו מייצג את ההתחשבנות בין הצדדים.

כאמור, הנטל על התובע להוכיח את סכום החוב של הנתבע כלפיו.

התובע לא ערך תרשומת מסודרת וטען כי היו הלוואות במזומן שלא צוינו. מחדל זה רובץ לפיתחו של התובע שהנטל עליו להוכיח את סכומי החוב של הנתבע כלפיו.
התובע ביקש להסתמך בהקשר זה על הסכמי הלוואה והסכומים הנקובים בהם, אולם קבעתי כי המדובר בהסכמים המנוגדים לחוק אשראי הוגן, אשר נחתמו בנסיבות של כפיה, ואינם משקפים את אומד דעת הצדדים.

בהקשר זה אני סבורה כי יש לקבע, כי כפי שהתובע התעלם מסכומי הכספים שהועברו על ידי הנתבע לאחר הסכם ההלוואה הראשון ולא צייינם בהסכם ההלוואה השני והשלישי, והחתים את הנתבע על נוסח זה, כך גם יש לקבל טענת הנתבע כי כך נעשה ביחס לסכום ההלוואה בהסכם הראשון שהיה פיקטיבי מאחר שלא לקח בחשבון את סכומי העברות הבנקאיות שנעשו עד אותו מועד. בכל אופן, לא הוסבר לבית המשפט הפער שבין הגרסאות וסכומי ההלוואה נוספים שהתובע טוען כי יש לייחס לסכומים אלה (המדובר בסכומים שהופקדו החל מינואר 2017 עד אוגוסט 2017).

התובע צרף טבלה בה מפורטים סכומים שהועברו על ידי התובע לנתבע. לאחר שמיעת חקירתו הנגדית של התובע, ולאחר עיון באסמכתאות שצורפו לתצהירו, אני סבורה כי הוכח שהועברו לידי הנתבע סך של כ- 365,000 ₪ נכון לחתימה על מועד ההלוואה הראשון (ר' סעיף 45 לסיכומי הנתבע). אולם, מסכומים אלה יש לנכות את הסכומים ששולמו על ידי הנתבע העולים על סך של 400,000 ש"ח- העברות בנקאיות בשיעור של 382,000 ₪ וסך נוסף של 25,000 ש"ח מזומן (נספח להסכם ההלוואה הראשון).

בהקשר זה יש להפנות לחקירתו הנגדית של התובע ביחס לסכומי החיובים הנטענים בטבלה, כאשר התובע לא ידע להשיב לשאלות בא כח הנתבע ביחס לחיובים הנטענים. יש להפנות בהקשר זה:

לגבי חיוב חברת חשמל בטבלה- (עמ' 20 לפרו' שו' 21-22) אין ראיה כי המדובר בחיובים הקשורים לנתבע. התובע לא ידע בחקירתו להציג ראיה.
חיוב מיום 15.3.15 בטבלה- (עמ' 20 לפרו' שו' 23-24) מאשר התובע כי המדובר בחיוב של 2,600 ש"ח ולא בסכום של 267000 ₪.
לגבי חיוב קרדיטק -(עמ' 21 לפרו' שו' 1-15). לא הוכח כי המדובר בחיוב המתייחס לנתבע.
לגבי חיוב של שירלי הנינה- (עמ' 21 לפרו' שו' 27). התובע לא ידע לאשר האם הוחזר או לא.
לגבי חיוב של עו"ד ניר פרג -(עמ 21 לפרו' שו' 33)– התובע לא ידע לאשר מהות החיוב.
לגבי חיוב של עמית ליאב- (עמ' 22 לפרו' שו' 1). התובע לא ידע להמציא אסמכתא כי מדובר בחיוב הקשור לתובע.
לגבי חיוב בסך של 100,000 שח ( עמ' 23 שורות 20-27) – התובע לא מכחיש כי למדים מהאסמכתא שסך של 100,000 שח שולם על ידי הנתבעת לתובע.

גרסתו של הנתבע שהכחיש חיובים אלה לא נסתרה בחקירתו הנגדית.

זאת ועוד, מתמליל שהוגש על ידי הנתבע מיום 19.5.2016 עולה, כי בשיחה בין הצדדים התובע אומר לנתבע שהוא מבקש לפרוע שיקים על חשבון החוב, כאשר החוב עומד על סך של 66,000 ₪ (עמוד 1 ו-4 לתמלול), הנתבע מעמיד את התובע על כך שלא יגבה מעבר לסכום, והתובע משיב לו כי ישיב לו הפרש ככל שיהיה. ככל שנצרף לסכום זה תקבולים נוספים המפורטים בטבלה שצורפה החל ממאי 2016 (כאשר טענות הנתבע בסעיף 45 לסיכומיו מתקבלות על ידי ביחס לחיובים שלא הוכחו), מתקבל אף סכום נמוך מהסך של 365,000 ש"ח.

יתכן כי חלק מהסכומים נקבעו כריביות. לטענת הנתבע המדובר בריבית של 10% לחודש שהוסכמה בין הצדדים באיומים (ר' בעמ' 2 לפרוטוקול שורות 8-12) . התובע כאמור טען כי לא נגבתה ריבית.

התובע טען בחקירתו הנגדית כי יש סכומים שנתן לנתבע והוא החזיר לו ולא כתובים בטבלה וכי הוא לא יודע למה. יש סכומים שהנתבע החזיר ויש סכומים שנוספו לחוב. התובע לא ידע להצביע על סכומים אולם ביקש לקבל טענתו כי המספרים לא השתנו בין חוזה לחוזה (בעמ' 17 לפרוטוקול שורות 10-15). לא ניתן לקבל טענה זו בשים לב לתקבולים שהתקבלו באותה תקופה על ידי הנתבע ולא הוכחשו על ידי התובע.

מכאן, אני סבורה כי התובע לא עמד בנטל להוכיח את תביעתו. ככל שהתובע טען להתחשבנות היה עליו לפרטה בפני בית המשפט אף אם המדובר בסכומים שהועברו במזומן, התובע לא הציג גרסה סדורה בפני בית המשפט של סכומי החיובים התקבולים והריביות. ומאחר שהסכמי ההלוואה הוכרו כלא תקפים, הרי שלא עמד בנטל הוכחת החוב.

בהקשר זה נאמר בענין בס :
ברם, בסופו של יום, ובפרט לאור דברי השופט ורדי, הסיבה שלא נפסקה השבה של הסכומים הנקובים בשיקים, או חלקם, אינה אך סנקציה על אי עמידה בדרישת החוזה הכתוב (שהיא אכן שאלה מורכבת כשלעצמה), אלא לא פחות הימנה תוצאת העובדה שלא הוכחה עסקת היסוד (לרבות גובה הקרן והחשש שמא חלק מהסכום, למצער, נפרע), והקביעה כי הגרסה לגבי הלוואה ללא ריבית אינה מסתברת לגופה (עמ' 19). ובלשון השופט שנלר:
"אין זה ברור כלל מי נתן את ההלוואה, ועל כן מדוע זכאי המשיב להשבה. בנוסף, סכום ההלוואה אינו ברור, ואין זה ברור אם בסכומי השיקים מגולמת ריבית זאת או אחרת... במקרה דנן כל הנסיבות היו שנויות במחלוקת, ועל כן היה על המשיב להידרש לכל אותן מחלוקות ובהתאם להוראות החוק. משכך, לא היה מקום כי בית המשפט יורה על תשלום מכוח השבה" (עמ' 21-20).
ברי, כי למציאות נתונה זו אחראי המבקש, שכפי שקבעו שתי הערכאות, הציג הלוואה שניתנה על ידי החברה בניגוד להוראות החוק כהלוואה פרטית - ולא איפשר דיון אמיתי בשאלת ההשבה. בנסיבות אלה, לא שאלת הפרת החובה לערוך חוזה הלוואה כתוב היא המפתח לתביעת ההשבה, ולפיכך חוששני כי אין מקום לגלגול ערעורי נוסף".

בע"א (מחוזי מרכז) 31360-03-18 אסרף נ' שעתל (31.1.201 ) קבע בית המשפט כי:
"מקום בו יש ספק לגבי מתן ההלוואה או לגבי פרט חיוני מתנאיה, אשר העדר בירורו מונע מביהמ"ש היכולת להורות על השבה שתהא צודקת בנסיבות הענין, הרי שיזקף מחדל זה ותזקף הסיטואציה כולה לחובת המלווה, כאשר ההכרזה על בטלות ההסכם לא תלווה בסעד של השבה.

במקרה שבפני הייתה בידי התובע האפשרות להוכיח את סכום ההלוואה כאשר הטענה בדבר בטלות ההסכמים בין עקב עילות חוזיות ובין עקב החוק למתן אשראי הוגן עלתה בטיעוני הנתבע. התובע לא העמיד תשתית ראייתית מספקת בפני בית המשפט בהקשר זה.

סוף דבר

אשר על כן, אני מורה על דחיית התביעה נגד הנתבעים .

בנסיבות העניין, בשים לב לסכום תביעה, מהות ההליך, לכך שההליך נוהל באופן יעיל, תוך שהבאתי בחשבון כי גם ה נתבע לא קיים רישום מסודר של ההתחשבנות בין הצדדים (על אף שהנטל לא מוטל עליו) , פוסקת הוצאות בגין שכ"ט ב"כ הנתבע בסך של 30,000 ש"ח.

מורה על השבת הסכום המופקד במסגרת הבר "ל לידי הנתבע על ידי המזכירות.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לבאי כח הצדדים.

ניתן היום, ט"ו אלול תשפ"א, 23 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מני סופר
נתבע: תמיר הנינה
שופט :
עורכי דין: