ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יגאל גבאי נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני: כבוד השופט יעקב אזולאי

המערער:
יגאל גבאי
ע"י ב"כ עו"ד אסף דוידוביץ

-
המשיב:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד ארז בן דוד

פסק דין

בפני ערעור של מבוטח על החלטת ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 21.12.2020 (להלן - ההחלטה והוועדה בהתאמה) אשר קבעה כי אין קשר סיבתי בין הליקוי הנטען בגב תחתון לבין תאונת העבודה.
רקע עובדתי
המערער, יליד שנת 1964, נפגע ביום 10.12.1998 בתאונה שהוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה.
ביום 15.10.2020 קבעה ועדה רפואית מדרג ראשון כי חלה החמרה במצבו של המערער ושלמערער נכות בשיעור 10% בגין כאב גב תחתון בהתאם לסעיף 37(7)(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956 (להלן: התקנות).
הן המשיב והן המערער הגישו ערר על החלטת הועדה מדרג ראשון. המערער ערר על שיעור הנכות שנקבעה בגין הליקוי בגב התחתון ואילו המשיב ערר כנגד הקביעה כי קיים קשר סיבתי בין הליקוי הנטען בגב התחתון ובין התאונה הנדונה.
ביום 21.12.2020 קבעה הוועדה כי היא מקבלת את ערר המשיב ועל כן, אין קשר סיבתי בין הליקוי בגב התחתון לבין התאונה הנדונה.
הערעור דנן, עניינו החלטת הוועדה מיום 21.12.21.

תמצית טענות הצדדים
לטענת המערער שגתה הוועדה בקביעתה כי אין קשר סיבתי בין הליקוי בגב התחתון לבין התאונה הנדונה שכן אין חולק כי חלה החמרה במצבו מבחינה אורתופדית ונוירולוגית; הוועדה שגתה עת קבעה כי לא קיים תיעוד רפואי של תלונות על הגב התחתון ממועד התאונה ועד היום שכן, קיים רצף של תיעוד רפואי רב לתקופה הרלוונטית; מאז התאונה ועד היום הוא סובל מכאבים והגבלות בגב התחתון, תחושה ירודה ורדימות ברגליים וחלה החמרה בשני תחומים אלו ובמהלך כל התקופה הוא נבדק על ידי רופאים.
לטענת המשיב, הוועדה התייחסה לכל תיקו הרפואי של המערער ועם זאת, לא עמדו בפניה מסמכים מהשנים 1998-2002, 2007, 2012 וכדומה, כנטען על ידי המערער, שכן המערער לא הגישם לוועדה ועל כן, אין תימה כי הוועדה שללה קיומו של קשר סיבתי. על המערער היה להציג בפני הוועדה את המסמכים הרלוונטיים ולא להסתמך על איסוף החומר על ידי המשיב. משכך, לא נפל כל פגם בהחלטת הוועדה.
דיון והכרעה
החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית-הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד וזאת בהתאם לאמור בסעיף 213 לחוק הביטוח לאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995.
במסגרת סמכותו של בית-הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד בוחן בית-הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק; חרגה מסמכותה; שקלה שיקולים זרים; או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. הפגם המשפטי בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים יכול להתבטא בסטייה מהוראות החוק והתקנות או בפגם בסדרי עבודתה של הוועדה. (עב"ל 10014/98 יצחק הוד - המל" ל (28.4.1999)).
אחת מהחובות המוטלות על הוועדה הרפואית לעררים בהיותה גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה, אשר הנה חיונית גם על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה. (דב"ע (ארצי) שם/1318-01 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60).
וכן נפסק בעניין זה כי " ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק". (דב"ע (ארצי) מג/1356 – 01 לביא - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130).
עילת ערר המשיב על הוועדה מדרג ראשון, פורטה כך:
"טעתה הוועדה הרפואית בהחלטתה לקבוע נכות יציבה מבלי לקבוע קשר סיבתי לארוע הנטען.
לדעת המוסד אין קשר סיבתי בין הנכות שנקבעה לתאונה הנדונה. הארוע היה לפני 22 שנים.
הוועדה לעררים מתבקשת לדון בקשר הסיבתי בין הנכות לתאונה הנדונה".
בפרוטוקול הוועדה נקבע כך:
"הוועדה מקבלת את ערר המוסד ודוחה את ערר התובע וקובעת כי אין קש"ס בין מצבו היום לפגיעה הנידונה.
הועדה עיינה בתיקו הרפואי ולא מצא רצף תלונות ביקורים לאחר התאונה הנדונה ועד היום בגין גב תחתון ולכן שוללת קש"ס לתאונה.
הועדה עיינה במכתבו של ד"ר שחר בצלאל ואינה מקבלת מסקנותיו ולגבי קש"ס כמפורט לעיל.
לסיכום – אין החמרה במצבו הקשורה לתאונה הנדונה."

לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפניי ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות ובעל פה, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להתקבל.
מקובלת עלי טענת המערער כי לא סבר ולא היה אמור לסבור כי לוועדה חסר תיעוד רפואי כל שהוא ולו היה מתבקש על ידי הוועדה להציג את התיעוד הרב הקיים בתיקו הרפואי על תלונות בגין הגב התחתון, היה עושה כן. עיון במסמכים הרפואיים ובכרטיס הרפואי אשר צורף על ידי המערער לערעורו, מעלה כי אכן קיים תיעוד רפואי בגין תלונות על כאב בגב התחתון כבר בסמוך לאחר התאונה.
עיון בערר המשיב מעלה, כי אין בו כל טענה באשר לחוסר בתיעוד רפואי בגין הנכות הנטענת . כן, עיון בפרוטוקול הוועדה מדרג ראשון מעלה כי עמדו בפניה כרטיסים רפואיים החל משנת 2011. על כן, משעה שלא עלתה טענה של חוסר תיעוד רפואי ומשעה שבפני הוועדה מדרג ראשון עמד תיעוד רפואי, לא מצאתי כי יש לקבל את טענת המשיב כי היה על המערער להציג בפני הוועדה, באופן יזום, תיעוד רפואי החל ממועד התאונה. עת סברה הוועדה כי חסר תיעוד כל שהוא, היה עליה לפנות אל המערער ולבקש כי יציג בפניה את המסמכים הנדרשים.
על יסוד האמור, עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) בהרכבה מיום 21.12.2020 על מנת שתעיין בתיקו הרפואי המלא של המערער ותבחן האם יש בכך כדי לשנות מהחלטתה בשאלת קיומו של הקשר הסיבתי בין הליקוי הגב התחתון ובין התאונה הנדונה.
באם תסבור הוועדה כי קיים קשר סיבתי כאמור, תבחן את טענות המערער בדבר גובה הנכות.
המערער ובא כוחו יוזמנו לטעון בפני הוועדה וה ם יה יו רשאי ם להציג בפני וועדה מסמכים רפואיים הרלוונטיים לעילת ההחזרה .
הוועדה תפרט ותנמק החלטתה באופן שבית הדין יוכל להתחקות אחר הלך מחשבתה.
משעה שהערעור התקבל, המשיב ישלם למערער הוצאות בסך 2,500 ₪ וזאת בתוך 30 ימים אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ט"ו אלול תשפ"א, (23 אוגוסט 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.


מעורבים
תובע: יגאל גבאי
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: