ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דרור אהוד נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני: סגנית הנשיאה, השופטת רוית צדיק

נציג ציבור (עובדים) מר אבשלום אייזנר
נציגת ציבור (מעסיקים) גב' שלומית לוי
התובע
דרור אהוד
ע"י ב"כ: עו"ד ציון בהלול
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד דנה קוסקאס כהן

פסק דין

1. השאלות הניצבות לפתחינו במסגרת הליך זה הן האם בסיס ה שכר של התובע לצורך תשלום גמלה בגין פגיעה בעבודה נקבע כדין , והאם יש לדחות את התביעה מחמת שיהוי בהגשתה ?

רקע עובדתי
2. התובע , מבוטח עצמאי, הוכר כנפגע עבודה לאחר אירוע תאונתי אשר ארע ביום 7.7.2005.

3. התובע נהל מספר הליכים כנגד הנתבע כתוצאה מפגיעתו בתאונת עבודה. ביום 28.6.2011 התקבלה החלטת פקיד התביעות ביחס לחישוב בסיס השכר של התובע. על החלטת הנתבע מיום 28.6.2011 לא הוגש ערעור.

תמצית טענות התובע
4. הנתבע שגה באופן חישוב בסיס השכר של התובע משעה שהובא בחשבון מחזור רווחים לשנת 2003 שעמד על 29,238 ₪ והיה נמוך משמעותית משנת 2005 ואחריה, כל זאת שעה שמחזור הרווח של התובע לשנת 2005 עמד על 101,198 ₪, השכר הרבע שנתי ע מד על 5,223 ₪ ו- 1,741 ₪ לחודש עבור חודשים אפריל עד יוני שנת 2005.

5. כעולה מפסק הדין בתיק 22397-01-14 אשר ניתן על ידי כבוד השופטת איצקוביץ, בעניינו של התובע , היה על הנתבע לחשב את ההכנסות גם לשנים שלאחר התאונה ולהביא בחשבון את מחזור רווחי התובע לשנים שלאחר התאונה שכן רווחיו בין השנים 2006-2007 גבוהים מרווחיו בשנים 2003-2004 ,לכן יש לקחת בחשבון את השנים שלאחר התאונה לעניין בסיס השכר.

6. משעה שהתובע נהל הליכים כנגד הנתבע במשך מספר שנים, אין להביא במניין הימים את התקופות בהן נוהלו הליכים כנגד הנתבע. התובע ניהל מספר הליכים כנגד הנתבע במסגרתם ערער על החלטות הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) על כן , אין להביא בחשבון את משך הזמן בו ניהל התובע את ההליכים הנזכרים לעיל , במסגרתם עתר כנגד החלטת הוועדה הרפואית וכנגד חישוב הגמלה. כמו כן לאור מצבו הרפואי והכלכלי של התובע, אשר לא היה מיוצג, יש לדחות את טענת הנתבע לשיהוי בהגשת התביעה.

תמצית טענות הנתבע
7. יש לדחות את התביעה מחמת שיהוי בהגשתה. החלטת הנתבע אשר לבסיס השכר הקובע ניתנה ביום 28.6.2011 עליה לא הוגש ערעור על כן, הפכה ההחלטה לחלוטה. החלטת הנתבע ניתנה עוד בשנת 2011 בעוד התובע מלין כנגד ההחלטה במסגרת הגשת התביעה ב שנת 2019. משהתובע לא הלין על קביעת הנתבע בהחלטתו מיום 28.6.2011 במועד, כל טענה נגד בסיס החישוב התיישנה ויש לדחותה.

8. אין ממש בטענות התובע לעניין השיהוי בהגשת התביעות. קיומם של הליכים בוועדות רפואיות ובעררים כנגד החלטות רפואיות , אינו עוצר את מרוץ ההתיישנות על החלטת פקיד התביעות שניתנה עוד בשנת 2011.

9. מענק הנכות של התובע חושב על פי הכנסותיו בחודשים אפריל – יוני 2005, ברבע השנה שקדמה למועד תאונת העבודה. גובה ההכנסה על בסיסה נקבע בסיס הכנסותיו כעצמאי לשנת 2005 עמדה על 29,238 ₪ בהתאם לשומת המס שעודכנה במערכת הנתבע בי ום 5.1.2005. ביום 6.7.2006 התקבלה שומת מס הכנסה לשנת 2015 על סך של 0 הכנסות בשנת 2005 על כן המקדמות הוקטנו והתובע חויב במינימום מקדמה חודשית בסך של 171 ₪.
בשנת 2011 לאחר שנקבעה לתובע דרגת נכות, עודכנה חסימת שנת 2005 בהתאם לתקנה 11 (א) לתקנות הביטוח הלאומי (מקדמות) התשמ"ד – 1984. תקנה 11 פעלה לטובת התובע שכן אלמלא התקנה השומה של 2005 לצורך חישוב הבסיס הייתה עומדת על 0.

10. טענות התובע על פיהן השומה בשנת 2005 עמדה על סך של 101,000 ₪ מטעות את בית הדין שעה שהשומה בהתאם לעדכון מס הכנסה עומדת על 0 שקלים.
התובע הציג לבית הדין מסמכים חלקיים, מחק את שומות 2003-2004 ואילו בשנת 2005 כתב בכתב ידו, ליד השומה המודפסות על סך של 0 ₪, שומה בסך 101,000 ₪ , המהווה את סכום המחזור העסקי ולא פירוט ההכנסות החייבות מעסק אשר עמדו בשנת 2005 על 0 ₪. נוסף על כך, לא צורפה כל אסמכתא ואין כל הסבר מדוע שונו הנתונים בכתב ידו.

11. אשר לפסק הדין אשר ניתן ע"י כבוד השופטת איצקוביץ , אין בטענות התובע בעניין זה כדי לעקוף את מחסום ההתיישנות שעה שבפסק הדין צוין כי מדובר בהחלטה שאינה בסמכות הועדה ה רפואית אלא בסמכות פקיד התביעות. בפסק הדין צוין עניין העדר סמכות הוועדה ולא הוכשרה הקרקע להגשת תביעה על החלטה מיום 28.6.20011 ובכך לעקוף את מחסום ההתיישנות. כמו כן בהעדר הפניה להוראת החוק והתקנות המבססות את טענות התובע , לא ברור על מה נסמך התובע עת מבקש הוא לסטות מהדין החל בנסיבות מקרה זה.

12. משעה שבסיס הגמלה חושב כדין וההחלטה חלוטה והתיישנה , יש לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות ההליך.

המסגרת הנורמטיבית
13. הסעיפים הרלוונטיים לעניין חישוב דמי פגיעה מתאונת עבודה הם סעיפים 97 ו-98 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (להלן: "החוק"), מהם עולה כי דמי פגיעה עקב תאונה בעבודה יחושבו לפי 75% משכר העבודה של רבע השנה שקדמה ליום הפגיעה.
14. ההכנסה החייבת בדמי ביטוח של מבוטח עצמאי תיקבע לפי השומה הסופית בהתאם לפקודת מס הכנסה. במקרה בו טרם נערכה שומה סופית ישולמו מקדמות על חשבון דמי הביטוח אשר דינן כדין דמי ביטוח (סעיפים 345 , 345(ב)(1) לחוק).
15. תקנות הביטוח הלאומי (מקדמות), התשמ"ד 1984 עוסקות בדרך בה יש לחשב את המקדמות וכך קובעת תקנה 2 לתקנות:

(א) (1) חישובה של הכנסה לשנת השוטפת, לצורך תשלום המקדמות, יהיה על בסיס שומה או שומה עצמית המתייחסת לשנת המס הסמוכה ביותר לשנה השוטפת, שנתקבלה לפני ה- 1 בינואר של אותה שנה שוטפת.
(2) המוסד רשאי, על אף האמור בפסקה (1), לחשב את ההכנסה לצורך תשלום המקדמות בשנה השוטפת על בסיס הכנסה שלפיה חושבו מחדש מקדמות, כאמור בתקנה 4 ובלבד ששומה או שומה עצמית שנתקבלה לגבי אותה שנת מס שלגביה חושבו מחדש המקדמות, תובא בחשבון, והוראות תקנה 7 יחולו גם על הכנסה שחושבה על פי פסקה זו.
....
(ג) נמסרה הצהרה, תחושב המקדמה הרבעונית הראשונה על בסיס ההכנסה שעליה הצהיר המבוטח".
16. התקנה הרלוונטית לעניינינו היא תקנה 11 הקובעת כך:
11. (א) אירעה פגיעה בעבודה בשנת מס פלונית, תיחשב ההכנסה, לפיה חויב הנפגע בתשלום מקדמות לפני הפגיעה, כהכנסה לפי שומה סופית, והוראות תקנות 4 ו-10 לא יחולו לגבי שנה זו;
לענין זה, "פגיעה בעבודה" – פגיעה המזכה בדמי פגיעה לפי פרק ג' או ט'2 לחוק לתקופה של 90 ימים לפחות, בין שהם רצופים ובין שאינם רצופים, או פגיעה המזכה בקיצבת נכות, בקיצבת תלויים או במענק לנכה או לאלמנה לפי הפרקים האמורים.

17. הרציונל הגלום בבסיס תקנה 11 נועד למנוע מצב בו מבוטח עצמאי יגדיל את הכנסתו לאחר הפגיעה בעבודה לעומת ההצהרה אשר שימשה לבסיס התשלום למקדמות, להגן על מבוטח עצמאי אשר כתוצאה מהפגיעה בעבודה פחתה הכנסתו וכן לעודד מבוטח עצמאי לדווח באופן נכון על ההכנסה האמתית בזמן אמת ( ראו- עב"ל (ארצי) 32864-10-14 דורושקביץ נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 25.2.2016). בכך חוסמת תקנה 11 את המבוטח , מהעלאת טענה בדיעבד על פיה השתכר שכר גבוהה יותר. בהתאם להלכה הפסוקה ניתן לסטות מהתקנה במקרים מצומצמים כאשר המבוטח מסר טרם קרות הפגיעה בעבודה וללא כל קשר אליה , דו"ח עדכני בעניין הכנסותיו ובמקרים אחרים מיוחדים בהם אין הדבר מנוגד לתכלית התקנה (ראו- עב"ל (ארצי) 11659-11-14 זאב גיא, עו"ד – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו](3.3.2016);עב"ל (ארצי)1124-05-15 יצחק פמילי – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו](13.3.2017); עב"ל (ארצי) 28811-03-19 שלום נטף – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו](19.11.2020: להלן-"פרשת נטף").
18. תכלית תקנה 11 היא תשלום דמי ביטוח המשקפים את ההכנסה בפועל ובזמן אמת על כן יוצרת היא "גמלה חוסמת" בהתאם לפסיקה:" יוצרת מה שמכונה 'גמלה חוסמת', שכן במקרה של פגיעה בעבודה של עצמאי – יחושבו דמי הפגיעה וקצבת הנכות מהעבודה בהתאם לשומה שלפיה שולמו מקדמות דמי הביטוח בשנה השוטפת, וזאת אף אם הכנסת העצמאי על פי השומה הסופית הייתה גבוהה מההכנסה שלפיה שולמו המקדמות. בכך למעשה 'נחסמת' האפשרות לעשות שימוש בשומה הסופית של השנה השוטפת לצורך קביעת ההכנסה שתהווה בסיס לחישוב הגמלאות, הן כאשר השומה הסופית משקפת הכנסה גבוהה מההכנסה שלפיה שולמו המקדמות, והן כאשר השומה הסופית משקפת הכנסה נמוכה יותר" ( ראו - עב"ל (ארצי) 46432 -10-20 אסי דהן – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (ניתן ביום 15.3.2021)).

מן הכלל אל הפרט
19. טרם בחינת הוראות החוק הרלוונטיות לעניינינו יש לדון תחילה בטענת השיהוי אשר העלה הנתבע. ההל כה הפסוקה בעניין זה סוכמה בעב"ל (ארצי) 59462-12-15 מוניקה מאלו נגד המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (24.8.18) (להלן – פרשת מאלו), שם קבע בית הדין הארצי כי לבית הדין סמכות טבועה להאריך את המועד להגשת תביעה לבית הדין על החלטת הנתבע, ככל שהוצגו טעמים מיוחדים המצדיקים זאת. בהתייחס לטעמים המצדיקים הארכת מועד נפסק כי:
"ככלל, ומבלי לקבוע מסמרות, אמות המידה המרכזיות נוגעות לכאורה לסיכויי התביעה לגופם; משך האיחור (כנתון אובייקטיבי וכן בהשוואה לפרק הזמן שנקבע בדין לצורך הגשת התביעה); התנהגותו של המבוטח (לרבות מאפיינים מיוחדים שלו המלמדים על היותו חלק מאוכלוסייה מוחלשת המתקשה במימוש זכויותיה) והאם קיימות נסיבות אובייקטיביות שלא אפשרו את הגשת התביעה במועד או סיבה סבירה אחרת לאיחור; האם חלוף הזמן פוגע באינטרסים של המוסד או באינטרסים ציבוריים אחרים, וכדוגמא נוכח קושי בהתגוננות מפני התביעה; וכן מהותו של העניין וחשיבותו - הן מבחינה ציבורית והן ביחס למבוטח המסוים. במסגרת שיקול אחרון זה ראוי לקחת בחשבון את חשיבותה של הזכות מושא ההליך למבוטח ומידת הנזק שייגרם לו ככל שתימנע ממנו זכות התביעה בגינה. כך, ולמשל, אין דין תביעה שניתן להגישה למוסד פעם נוספת כדין תביעה שדחייתה משמעה סגירת הגולל באופן סופי על זכויות המבוטח לשארית חייו. ככל שמידת האיחור גדולה יותר נראה כי יידרשו טעמים טובים יותר כהצדקה לו, כאשר בכל מקרה נדרשים בהתאם להוראת התקנה "טעמים מיוחדים שיירשמו" כך שלא די בכל טעם שהוא".

20. דברים דומים נקבעו אף בעניין עב"ל 3229-10-19 (ארצי) אברהם אמויל נגד המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (29.9.20) , שם חזר והבהיר בית הדין הארצי כדלקמן:
"כיום אין עוד מקום להשתמש במושג "התיישנות" בסיטואציה בה תביעה מוגשת לבית הדין לאחר המועד הקבוע בתקנות (עניין מאלו). עם זאת גם אם אין מדובר בהתיישנות, עדיין יש להגיש בקשה להארכת מועד ולהצדיקה בטעם מיוחד, אם מבקש המבוטח להגיש תביעה תוך חריגה מהמועד שנקבע לצורך כך בהוראות הדין (שם)".
כן נפסק כי יש לקבל את טענת השיהוי מקום בו שוכנע בית הדין כי בשל השיהוי נמנע מהמוסד לביטוח לאומי לברר את טענות המבוטח לגופן ולברר את חקר האמת העובדתית (ראו- עב"ל (ארצי) 35399-09-15 אורן – המוסד לביטוח לאומי (11.10.2016)).

21. לאחר בחינת כלל נסיבות המקרה אשר לפנינו אנו סבורים כי יש ממש בטענת השיהוי אשר הועלתה על ידי הנתבע בנסיבות מקרה זה , ונפרט.
אין חולק כי החלטת הנתבע בעניין ההכנסה אשר תשמש בסיס לחישוב דמי הפגיעה הובאה לידיעת התובע עוד בשנת 2011 כפי שאף עולה מעדותו (עמ' 13 לפרוטוקול ש' 19-16). כמו כן משעסקינן בהחלטה של פקיד התביעות בנוגע להכנסה שתשמש בסיס לחישוב דמי הפגיעה חלה תקנה 1 לתקנות המועדים, כך שהשגה על ההחלטה יכולה להיעשות בדרך של תובענה תוך 12 חודשים ממועד קבלת ההחלטה(ראו- פרשת נטף).
22. מעדות התובע עולה כי לא הייתה כל מניעה או נסיבה בגינה נמנעה ממנו האפשרות להגיש את התביעה, בפרט שעה שהתובע נהל הליכים אחרים כנגד הנתבע . על כן, לא נבצר ממנו לנהל את עניינינו מחמת מ צב בריאותי או רפואי בו היה שרוי ואין כל הסבר מדוע הוגשה התביעה בשנת 2019 , כשמונה שנים לאחר החלטת הנתבע.

23. נוסף על כך, לא מצאנו ממש בטענה כי ערעור על החלטות הוועדות הרפואיות יש בו כדי להאריך את המועד להגשת תביעה. קבלת עמדת התובע משמעותה כי בכל מועד בו יוגש הליך כנגד החלטת הנתבע (ערעור על החלטת וועדה רפואית, החמרת מצב וכו') ,ייעצר מרוץ ההתיישנות. עמדה זו אינה עולה מלשון החוק והפסיקה אשר הבהירה כי נדרש טעם מיוחד על מנת לחרוג מהמועד אשר נקבע בדין. משלא הוצג בפנינו טעם מיוחד ,שכן טענה בדבר הגשת הליכים כנגד הנתבע יפה היא ביחס לתיקים רבים המתנהלים בבית הדין , ואין בה בגדר סיבה ייחודית להארכת המועד להגשת התביעה, וכן משעה שכפי שיפורט בהמשך פסק הדין אין בסיס לקבלת התביעה, התוצאה היא כי דין טענת השיהוי אשר העלה הנתבע, להתקבל.

24. על מנת לעשות מלאכתנו שלמה נבחן את טענות התובע לעניין בסיס השכר לחישוב דמי הפגיעה ביחס למבוטח עצמאי. כפי שהובהר לעיל , פגיעת התובע ארעה בחודש יולי שנת 2005. מאחר שהפגיעה לא ארעה בשני החודשים של שנת מס מסוימת, תיחשב ההכנסה לפי שומה סופית של שנת 2005 ולא בשנה שקדמה לה.

25. תקנה 11 חוסמת את התובע שהצהיר על הכנסה מסוימת (העומדת על 0 על פי שומת מס הכנסה לשנת 2005 ) מהעלאת טענה בדיעבד כי הכנסתו הייתה גבוהה יותר ועמדה על 101,00 ₪. התובע נחקר בעניין זה והשיב כי הדוח של שנת 2005 אינו משקף את הכנסותיו וכן תוקן הוא על ידו בכתב יד (עמ' 14 לפרוטוקול ש' 18-13). עוד הבהיר כי יש שומות מס הכנסה לכל השנים אך אינן ברשותו(עמ' 15 לפרוטוקול ש' 18-13). טענה זו אשר הועלתה על ידי התובע במהלך הדיון , כאשר מדובר בשינוי ידני שנרשם על ידו , ללא כל אסמכתא או אישור רואה חשבון או אישור רשות המס, משמעותה הע לאת טענה בעלמא אשר נעדרת כל בסיס על כן , אין לקבלה.
26. אשר לטענת התובע על פיה בהליך אחר נקבע על ידי כבוד השופטת איצקוביץ כי יש לחשב את בסיס השכר על פי הכנסות התובע בשנים שלאחר הפגיעה , לא מצאנו לקבל את טענת התובע. נבהיר כי הדיון בתיק בהליך אליו הפנה התובע עסק ביישום תקנה 15 ואף הפנה את התובע להגשת תביעה כנגד החלטת הנתבע משעה שלא ניתן היה לברר את הסוגיה במסגרת ערעור על החלטת הוועדה הרפואית. נוסף על כך, לשון החוק והתקנות ברורה היא ומפנה לרבע השנה שקדמה ליום הפגיעה ולא לשנים שלאחר הפגיעה. בהעדר כל בסיס נורמטיבי לקבלת טענת התובע על פיה יש לחשב את בסיס השכר על פי הכנסותיו בשנים שלאחר הפגיעה, דין הטענה להידחות.
סוף דבר
27. לאור כל האמור לעיל , התוצאה היא כי בהעדר הצדקה לסטות מתקנה 11 שעה שהתובע נפגע בתאונת עבודה ולא מדובר בפגיעה על פי תורת המיקרוטראומה או מחלת מקצוע, בדין עדכן הנתבע את הכנסות התובע בהתאם לשומה העדכנית ביותר למועד התאונה לפיכך, דין התביעה להידחות.
28. ערים אנו בקשת הנתבע לחיוב התובע בהוצאות ההליך אשר לא היה כל בסיס לנהלו. עם זאת בשם לב לסוג ההליך ולמצבו הרפואי של התובע ולפנים משורת הדין, לא ניתן צו להוצאות.
לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.
ניתן היום, י"ד אלול תשפ"א, (22 אוגוסט 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג עובדים מר אבשלום אייזנר

רוית צדיק, שופטת,
סגנית נשיאה

נציגת מעסיקים גב' שלומית לוי


מעורבים
תובע: דרור אהוד
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: