ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שרי חגי נגד המוסד לביטוח לאומי :

22 אוגוסט 2021
לפני: כבוד השופטת מיכל נעים דיבנר
נציג ציבור (עובדים) – גב' סיגל רונן כץ
נציג ציבור (מעסיקים) – מר אילן טל

התובעת
שרי חגי
ע"י ב"כ עו"ד מרקמן ואח'

-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י הלשכה משפטית תל אביב

החלטה

פתח דבר
התובעת, מורה במקצועה, הגישה לנתבע תביעה להכיר בפגיעה בכלי הדם ברגליים (דליות ואי ספיקה ורידית) כפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה. הנתבע דחה את התביעה ומשכך הוגשה תביעה זו שבפנינו.
לקראת דיון הוכחות שהתקיים ביום 1.3.21, הגישה התובעת תצהיר עדות ראשית מטעמה. הצדדים סיכמו בעל פה בתום הדיון ולאחר הדיון ניתנה לנתבע שהות לשקול עמדתו. הנתבע הודיע כי הוא איתן בדעתו, שיש לדחות את התביעה כבר בשלב זה.
טענות הצדדים
לטענת התובעת – היא הציגה גרסה אמינה ועקבית אשר על בסיסה יש לקבוע כי במהלך עבודתה נדרשה לעמוד כ-5 שעות בממוצע ביום תוך שביצעה תנועות חוזרות ונשנות בתוך הכיתה והעבירה משקל מרגל לרגל. גם בחלק מזמן ההפסקות נדרשה התובעת לבצע תורנות בעמידה. התובעת הפנתה לתיק בל 45399-08-19 טרלבסי זמירה נ' המוסד לביטוח לאומי (להלן – ענין טרבלסי), אשר עדיין תלוי ועומד, אך שם ניתנה הסכמת ה נתבע למינוי מומחה רפואי על יסוד תשתית עובדתית ונזק דומים לאלו של התיק דנן .
לטענת הנתבע – ה תביעה לוקה בשיהוי, שכן הליקוי של התובעת אובחן בשנת 2004 אך התביעה הוגשה רק ב-2018. בנוסף לא הונחה תשתית עובדתית לקיומה של מיקרוטראומה. התובעת עובדת בעבודה מגוונת ואילו החלק של העמידה במסגרת עבודתה הינו סטטי, שאינו עונה על הגדרת תאונה. הנתבע הפנה לעב"ל (ארצי) 373/08 רינה אדיבי נ' המוסד לביטוח לאומי מיום 18.11.08 (להלן – ענין רינה אדיבי).
דיון והכרעה
הלכה פסוקה היא, כי "תנאי להכרה בפגיעה בעבודה מקרוטראומטית הינו, קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר העבודה של המבוטח. הדוגמא המובאת בדרך כלל להמחשת אופן קרות הנזק כאמור הינה של טיפות מים המחוררות, במשך הזמן, חור באבן עליה הן ניתכות" (עב"ל (ארצי) 1012/00 אלי שבח – המוסד לביטוח לאומי, 28.7.2002, והאסמכתאות שם. להלן – עניין שבח).
עוד נקבע בעניין שבח, כי " יסודות הפגיעה הזעירה המרכיבה את המיקרוטראומה... בדומה ליסודותיה של התאונה בעבודה; הינם שניים, דהיינו - הארוע החיצוני של תנועה חוזרת ונשנית המתבצעת עקב העבודה, והנזק הזעיר והבלתי הדיר הנגרם בעטיה של כל תנועה שכזאת... לאור האמור יש לאבחן בין פעילות חוזרת על עצמה הכוללת מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה." (סעיף 6ב. לפסק-דינו של כבוד השופט פליטמן; וכן ראה עב"ל (ארצי) 0215/03 המוסד לביטוח לאומי - משה קריידלר, 14.10.2004; עב"ל (ארצי) 642/06 שלמה מורדוב – המוסד לביטוח לאומי, 11.3.2008).
התנועות שבגינן עשויות להיגרם למבוטח פגיעות "זעירות" אינן חייבות להיות זהות, אלא "זהות במהותן", ובלבד שיפעלו במקום מוגדר. בנוסף, תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, ובלבד שתהא ממושכת וחוזרת (עב"ל (ארצי) 338/96 המוסד לביטוח לאומי – עובדיה יוסף, פד"ע לו, 213, 13.11.2000; עב"ל (ארצי) 465/07 עופר יהודאי – המוסד לביטוח לאומי, 20.12.2007)). במקרה של עבודה מגוונת שבה ניתן לאבחן ולבודד תנועת גוף של מבוטח המבוצעת ברצף על פני פרק או פרקי זמן משמעותיים מתקיימת תשתית עובדתית מספקת לעילת המיקרוטראומה (עב"ל (ארצי) 90/06 אמנון כובש – המוסד לביטוח לאומי, 17.8.2006).
כן נפסק, כי "השימוש במונח מיקרוטראומה אינו יכול להפוך, כבמטה קסם, מאמצים קשים לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות, החוזרות ונשנות אין ספור פעמים..." (עב"ל (ארצי) 313/97 המוסד לביטוח לאומי - אשר יניב, פד"ע לה 529 (1999)).
נפתח תחילה בטענת השיהוי שהעלה הנתבע. על פי הפסיקה, טענת שיהוי כשלעצמה לא תוכל לעמוד, ככל שהמוסד לא שכנע כי נגרם לו נזק ראייתי אשר פגע ביכולתו לחקור את העובדות לאשורן (עב"ל (ארצי) 35399-09-15 אורן – המוסד לביטוח לאומי (11.10.16) והאסמכתאות שם, בסעיף 11). המוסד לא טען בפנינו כלל לנזק ראייתי ולכן הטענה נדחית. בנוסף, התובעת העידה בפנינו שהשיהוי בהגשת התביעה נבע מאי ידיעת זכויותיה ואנו מקבלים עדותה זו כנכונה וסבירה.
ולגופם של דברים - על פי תצהירה של התובעת, אשר מהווה את העדות היחידה שנמסרה בהליך שבפנינו, מאז שנת 1997 ועד היום, התובעת עובדת כ-5 ימים בשבוע, 5-6 שעות עבודה ביום, כמורה לאנגלית. התובעת העידה בתצהירה כי עבודתה כרוכה בעמידה ממושכת תוך תזוזות חוזרות ונשנות מול הלוח בכיתה ומול התלמידים על מנת להעביר את החומר הנלמד. בנוסף העידה התובעת כי נאלצה להעביר באופן חוזר ונשנה את העומס והמשקל מרגל אחת לשניה , על מנת להקל על ה כאב הכרוך בעמידה. בחקירתה הנגדית העידה התובעת כי מרבית עבודתה בזמן השיעורים הפרונטליים נעשית בעמידה תוך שהיא רושמת על הלוח, פונה להסביר לתלמידים, מתנהלת בין התלמידים לצורך הסבר וסיוע וחוזרת ללוח.
משלא הוצגה בפנינו כל ראיה לסתור את עדות התובעת ומכיוון שתוארה בעדותה עבודה המאפיינת את עבודתו של מורה בבית ספר, אנו מקבלים את האמור בעדותה של התובעת כנכון. נציין עוד כי על פי שאלון למבוטח שצורף כ נ/2, התובעת היא מורה בבית ספר יסודי, דבר התומך בטענתה כי נדרשה להעביר את מרבית השיעורים בעמידה והליכה בין התלמידים.
אין בידינו לקבל את טענת הנתבע כי מדובר במקרה דומה לזה שנדון בענין רינה אדיבי, שכן שם הטענה היתה לעמידה בלבד, ללא תנועתיות. בשונה מכך, בעב"ל (ארצי) 25106-09-11 ננה טורי נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 2.7.12 (להלן – ענין ננה טורי) נדון עניינה של עובדת כמוכרת בחנות נעליים, אשר גם לה נגרמה פגיעה בדמות דליות ברגליים ונטענה טענה לקשר סיבתי בין עבודתה, בעמידה, לבין הליקוי. בית הדין הארצי קבע " המערערת ביצעה עבודתה במשך 6.5 שעות ביום, שישה ימים בשבוע כשהיא עומדת על רגליה. אין המערערת מתארת מצב של עמידה סטטית על רגליה. לפי הנטען, המערערת מתהלכת בחנות בה היא עובדת, משרתת את לקוחות, מסייעת להם במדידת נעליים תוך כדי התכופפות, נושאת קופסאות ממקום למקום, ובעת שהיא לכאורה בעמידה היא מעבירה את משקל גובה מרגל לרגל. הנה כי כן, לפי טענת המערערת שלא נסתרה, עבודתה מחייבת מצב של תנועתיות, והיא מבצעת ברגליה רצף של תנועות חוזרות ונשנות. אמנם אין התנועות זהות, אך הן דומות במהותן...".
אנו סבורים כי המקרה שבפנינו דומה יותר לענין ננה טורי מאשר לענין רינה אדיבי. בנוסף, הנתבע לא מסר כל נימוק, מדוע בענין טרבלסי נתן הסכמתו למינוי מומחה על בסיס תשתית עובדתית זהה לזו שהוצגה בפנינו ואילו בענין שבפנינו נקט עמדה שונה. מצופה ממוסד ציבורי, כדוגמת הנתבע, לנקוט בגישה שיוויונית כלפי המבוטחים הבאים בשעריו. בהודעתו מיום 11.4.21 טען הנתבע כי אין בין המקרים כל דמיון, אך הטענה הועלתה באופן סתמי שאינו תואם את פירוט העובדות בהחלטה שניתנה בעניין טרבלסי, מיום 31.5.21 (השופט יוחנן כהן), הדומות להפליא לעובדות שבפנינו.
הנה כי כן, התובעת הוכיחה בפנינו על יסוד עדותה הקוהרנטית שלא נסתרה, כאמור לעיל, שהיא עובדת כמורה מאז שנת 1997 (למעלה מ-20 שנה). בעבודתה, לפחות ב-20 השנים האחרונות, היא נדרשת ל - 24-25 שעות פרונטליות בשבוע (עמ' 2 שורה 4). ב מהלך יום עבודה יש לתובעת 2 הפסקות באורך 30 דקות במצטבר (עמ' 2 שורה 18). במהלך השיעורים הפרונטליים, התובעת יושבת כ-5 דקות ליד השולחן לצורך הקראת שמות ולאחר מכן מעבירה את השיעור בעמידה , תוך שהיא ניגשת ללוח לכתוב עליו, מסתובבת לכיתה למתן הסבר, מתהלכת בין התלמידים בזמן ביצוע משימות וחוזרת ללוח לצורך סיכום שאלות ותשובות. בנוסף, בהתאם לסעיף 6 לתצהירה, התובעת נאלצה להעביר באופן חוזר ו נשנה את העומס והמשקל מהרגל האחת לשניה על מנת להקל על הכאב הכרוך בעמידה ממושכת. התובעת לא נחקרה על סעיף זה ואנו מקבלים את האמור בו כנכון .
כאמור, העובדות שהוכחו בפנינו דומות יותר לעניין ננה טורי ו טרבלסי מאשר לענ יין רינה אדיבי ועל כן אנו קובעים כי יש למנות מומחה לקביעת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתה של התובעת לבין הליקוי ברגליה.
בפני המומחה תונח התשתית העובדתית הבאה:
התובעת, ילידת 1969, עובדת משנת 1997 ועד היום כמורה לאנגלית בבית ספר יסודי .
בשנות עבודתה הראשונות עבדה התובעת 18 שעות פרונטליות בשבוע אך לפחות ב-20 השנים האחרונות היא עובדת בין 24-25 שעות פרונטליות בשבוע.
למעט כ-5 דקות במהלך שיעור, מעבירה התובעת את השיעור בעמידה תוך תזוזות חוזרות ונשנות לעבר הלוח, לעבר התלמידים ובין התלמידים. בנוסף התובעת נאלצת להעביר עומס ומשקל מרגל אחת לשניה על מנת להקל על הכאב הכרוך בעמידה ממושכת.
ביום 7.1.20 הגיש הנתבע בקשה להזמנת כרטיסיה הרפואיים של התובעת מקופת חולים לאומית ובית החולים שיבא והחומר הרפואי שהוזמן התקבל לתיק. בנוסף התובעת צרפה תעוד רפואי כנספח א' לתצהירה. ככל שמי מהצדדים מבקש להגיש חומר רפואי נוסף שיעמוד בפני המומחה, הוא רשאי לעשות כן עד ליום 3.10.21.
התיק יעלה למתן החלטה בדבר מינוי מומחה לכל המאוחר ביום 4.10.21.

ניתנה היום, י"ד אלול תשפ"א, (22 אוגוסט 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

גב' סיגל רונן כץ
נציגת ציבור עובדים

מיכל נעים – דיבנר שופטת אב"ד

מר אילן טל
נציג ציבור מעסיקים


מעורבים
תובע: שרי חגי
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: