ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סולומון בן ישי בע"מ נגד מרגליות :

לפני כבוד ה שופטת קרן אזולאי

תובעת

סולומון בן ישי בע"מ
באמצעות ב"כ עו"ד י' שוב

נגד

נתבעת
מרגליות - סחר ושרותי חיטוי בע"מ
באמצעות ב"כ עו"ד נ' קורדובה

פסק דין

1. לפניי תביעה שעניינה איכות שקים שרכשה התובעת מהנתבעת. התובעת, חברת סלומון בן ישי בע"מ (להלן: התובעת) עוסקת בחקלאות, ובין השאר מגדלת תמרים בבקעת הירדן. הנתבעת, חברת מרגליות – סחר ושרותי חיטוי בע"מ (להלן: הנתבעת) עוסקת בחיטוי קרקע ובשיווק מוצרים לחקלאות. מהדיון בהליך עולה כי מגדלי התמרים משתמשים בשקים לשם כיסוי אשכולות התמרים בעודם על העצים, וזאת על מנת למנוע נזק לתמרים ממזיקים וציפורים וכן על מנת למנוע את נשירתם לקרקע. במשך שנים לא מעטות רכשה התובעת מהנתבעת את השקים האמורים. המחלוקת בין הצדדים בהליך הנוכחי מתרכזת בטענת התובעת כי השקים שרכשה מהנתבעת לא היו עמידים בפני קרינה, ולכן התפוררו בשל קרינת השמש העזה בבקעת הירדן. התובעת עתרה לפיצוי בגין העלות של השקים שנאלצה לרכוש וכן בגין נזקים עקיפים שנגרמו לה בשל התפוררות השקים על העצים. שתי שאלות מרכזיות התעוררו, לפיכך, בהליך הנוכחי. הראשונה, האם עלה בידי התובעת להוכיח כי היה פגם באיכות השקים (כולם, או ביחס לחלק מהשנים שבהן נרכשו שקים). השנייה, בהנחה שהתשובה לשאלה הראשונה בחיוב, האם עלה בידי התובעת להוכיח את היקף הנזק שנגרם לה בגין הפגם באיכות השקים.

טענות הצדדים

2. התובעת טענה בכתב ההגנה ובתצהיר העדות הראשית כי במשך שנים רכשה שקים מהנתבעת והייתה שבעת רצון מאיכות השקים. לפי הטענה, החל משנת 2010 לערך איכותם של השקים הלכה והידרדרה. התובעת טענה כי בשנים שקדמו לתביעה הנתבעת פיצתה אותה בגין השקים שהתפוררו, והבטיחה כי איכותם תשתפר. לטענת התובעת, השקים שנרכשו (לכל הפחות אלה משנת 2010 ואילך) לא כללו את מסנן הקרינה UVA ולכן התפוררו באמצע העונה הראשונה לאחר שנרכשו. יוער כבר בשלב זה כי אף שהתביעה התייחסה לשנת 2010 ואילך, נראה כי טענתה המרכזית של התובעת מתייחסת להתפוררות השקים שנרכשו בשנים 2014 ו-2015. התובעת טענה כי בשל התפוררות השקים נגרם נזק ליבול, ועל כן היה על התובעת להעסיק פועלים וכלי גובה לשם החלפת השקים בשקים חדשים. עוד נטען כי תמרים רבים נפלו לקרקע והפכו עקב כך לבלתי ראויים לשיווק, מאחר שהמשק מושקה במים מושבים. התובעת טענה כי קודם להגשת התביעה הנתבעת הציעה לה פיצוי של 5,000 שקים, אולם התובעת סברה שמדובר בפיצוי זעום ביחס לנזק שנגרם (סעיף 8 לכתב התביעה. יצוין כי בסעיף 19 לתצהירו של סלומון בן ישי טען כי הוצע לו פיצוי בסך של 12,000 ש"ח). התובעת טענה שבפועל נאלצה לרכוש 40,000 שקים חדשים בשנת 2016 מחברה מתחרה לנתבעת.

התובעת עתרה לפיצוי בגין שלושה ראשי נזק שלטענתה נגרמו לה. ראשית, הפסד ערך השקים בסך של 150,000 ש"ח (המגלמים עלות של 40,000 שקים בסך של 3.75 ש"ח לשק); שנית, הפסד יבול שנגרם בשל נשירת פרי מהעץ לקרקע. התובעת טענה שבממוצע ליד כל עץ היו 1.5 ק"ג תמרים שנפלו. בהתאם לחישוב לפי מחיר הפדיון של ק"ג תמרים וניכוי הוצאות חומרי אריזה ומיון, התובעת טענה שנגרם לה נזק בשיעור של 99,000 ש"ח. שלישית, התובעת טענה שכתוצאה מהתפוררות השקים נאלצה להתקין שקים חדשים על חלק מהעצים. התובעת אמדה את כמות העצים שנדרש לבצע בהם כיוס כפול ב-80 עצים, ובחישוב של ימי העבודה של העובדים מטעמה, אמדה את הנזק בראש נזק זה בסך של 18,900 ש"ח.

3. התובעת תמכה טענותיה בתצהירו של מנהל התובעת, סלומון בן ישי (להלן: בן ישי). כמו כן הגישה התובעת חוות דעת של אגרונום ושמאי חקלאי. יוער כבר בשלב זה כי חוות הדעת שהוגשה אינה חתומה והמומחה לא התייצב לחקירה על חוות דעתו. עניין זה יידון בהרחבה בהמשך. לחוות הדעת ולתצהיר העדות הראשית של בן ישי צורף גם דוח של בדיקת מעבדה שבוצעה לבקשת המומחה מטעם התובעת, ממנו עולה כי שקים שנבדקו התפוררו ולא הכילו מסנן קרינה. גם שאלת קבילות ומשקלו של דוח המעבדה תידון בהמשך. לאחר שהוגשו ראיות הצדדים ביקשה התובעת להעיד עדים נוספים. בפועל, בדיון ההוכחות נשמעה עדותו של עד נוסף אחד והתובעת ויתרה על העדת יתר העדים מטעמה.

4. הנתבעת הכחישה את הטענות המיוחסות לה. הנתבעת טענה כי השקים שהיא משווקת הם באיכות טובה והם מכילים חומר נוגד קרינה. הנתבעת ציינה כי היא לא נותנת אחריות על השקים שהיא מוכרת; כי היא לא ממליצה ללקוחות באיזה שקים להשתמש וכי לא נתנה הבטחה כלשהי לפיה איכות השקים תשתפר. לטענת הנתבעת, השקים יכולים להיות בשימוש עונה אחת עד שלוש עונות, בהתחשב באקלים ובתחזוקת השקים, ובממוצע, אורך החיים של השקים הוא שתי עונות (ראו, למשל, בסעיף 18 לכתב ההגנה ובסעיף 42 לסיכומים). הנתבעת טענה כי אם השקים התפוררו, הדבר נבע מטיפול לקוי של התובעת, שלא אספה את השקים מייד לאחר הגדיד, שטפה וחיטאה אותם ושמרה הרחק מהשמש. הנתבעת צירפה לכתב ההגנה ולתצהיריה מכתב מיום 16.11.2017, שאינו חתום, מהחברה הסינית המייצרת את השקים (Cofco Hebei International Trading Co., Ltd.; להלן: חברת Cofco), שבו נכתב כי בשנים האחרונות מכרה החברה לנתבעת שקים באיכות מעולה המכילים מסנן קרינה UVA.

הנתבעת טענה עוד כי טענות התובעת באשר לאיכות השקים תמוהות, בהתחשב בעובדה שהתובעת הוסיפה לרכוש ממנה שקים לאורך השנים. עוד נטען כי בפועל, רק מיעוט מהשקים שנדרשו למטע התובעת סופקו על ידה. הנתבעת התבססה בטיעונה זה על החישוב שבוצע על ידי המומחה מטעם התובעת, וטענה כי בפועל, על פי חישובים אלה, נדרשו לתובעת כ-170,000 שקים על מנת לכייס את המטע כולו. הנתבעת טענה כי רכישות השקים של התובעת משנת 2010 ועד שנת 2015 הסתכמו בכמות של 76,150 שקים – כלומר, כמות קטנה הרבה יותר מזו שהתובעת נזקקה לה. על כן, הנתבעת טענה כי התובעת ככל הנראה רכשה שקים גם מספקים אחרים, ולא הניחה תשתית עובדתית לכך שהשקים שהתפוררו או נבדקו במעבדה הם שקים שנרכשו דווקא מהנתבעת. הנתבעת טענה עוד כי בשנת 2015 ביקר נציג מטעמה במטע התובעת, בעקבות בקשת התובעת, אולם לפי הטענה נציגה ראה במקום ערימת שקים שאינם של הנתבעת, כשהם נמצאים בשמש ולא מאוחסנים בהתאם לתנאי האחסון הנדרשים. עוד טענה הנתבעת בהקשר זה כי לנוכח מערום שקים זה, אפשר שהשקים שנשלחו לבדיקת המעבדה לא היו שקים שנמכרו על ידי הנתבעת. לבסוף טענה הנתבעת כי גם אילו הייתה מתקבלת טענת התובעת באשר לאיכות השקים, התובעת לא הוכיחה את שיעור הנזק שנגרם לה.

5. הנתבעת תמכה טענותיה בתצהירו של סמנכ"ל הנתבעת, גל פרידן (להלן: פרידן) וכן בחוות דעת מומחה מטעמה, שהתייחסה לטענות המומחה מטעם התובעת באשר לשיעור הנזק וסתרה אותן.

דיון והכרעה

6. התמונה שנפרסה בדיון בהליך הנוכחי הצביעה על כך שמגדלי התמרים נוהגים לכסות את אשכולות התמרים בשקים שמטרתם להגן על הפרי מציפורים ומזיקים וכן למנוע את נפילת הפרי לקרקע (שאז הוא אינו ראוי לשימוש כיוון שההשקיה מבוססת על מים מושבים). עוד עלה מהדיון כי ישנם סוגים שונים של שקים שהחקלאים משתמשים בהם: שקים כבדים, שקים קלים ושקים בצבעים שונים. התובעת עצמה ציינה כי נהגה להשתמש בעבר בשקים שחורים – שככל הנראה תקופת השימוש בהם ארוכה יותר, ועברה להשתמש בשקים לבנים – שתקופת השימוש בהם קצרה יותר, אולם הבשלת הפרי בהם טובה יותר. עוד עלו בדיון הנוכחי טענות באשר לאחזקת השקים. טענות אלה לא התבררו עד תומן. מטענות הנתבעת עלה כי על מנת להאריך את אפשרות השימוש בשקים יש לוודא שלאחר הורדת השקים מהעצים יש לחטא אותם ולשמור אותם במקום סגור ולא בשמש.

7. כאמור, שתי שאלות התעוררו בהליך הנוכחי. הראשונה, האם עלה בידי התובעת להוכיח שהיה פגם בשקי התמרים שרכשה מהנתבעת, ובפרט, האם היה פגם כאמור בשקים שנרכשו בשנים 2015-2014. השנייה, בהנחה שהיה פגם בשקים שמנע או קיצר את אפשרות השימוש בשקים, השאלה היא האם עלה בידי התובעת להוכיח את שיעור הנזק שטענה לו. אדון בשאלות כסדרן.

איכות השקים שנרכשו

8. התובעת תמכה טענותיה לעניין איכות השקים שנרכשו בבדיקת מעבדה; בעדותו של בן ישי, מנהל התובעת; ובעדות של חקלאי נוסף, שאמנם לא רכש את אותו סוג שקים, אולם העיד על איכותם של השקים שהוא עצמו רכש. טרם אבחן את הראיות שהוגשו ראיתי להעיר שתי הערות. הראשונה, הצדדים לא טענו שקיים תקן כלשהו לאיכות השקים הנדונים. כך, למשל, לא נטען שיש אישור של גוף שמבצע בדיקות תקינה (כדוגמת מכון התקנים) או שמתבצעות בדיקות בקרת איכות בעת ייבוא השקים לישראל. בנסיבות אלה, לא הועמד תקן עצמאי להשוואת איכות השקים או מודל אחר להשוואת האיכות. עניין זה מקרין על שאלת הערכת איכותם של השקים. ההערה השנייה נוגעת לשאלת האחריות לאורך החיים של השקים (שהיא, בין היתר, נגזרת של איכות השקים). מחומר הראיות עלה כי התובעת לא טענה, וממילא לא הוכיחה, כי הנתבעת נתנה אחריות לאורך החיים של השקים או שהשקים נרכשו במסגרת של הסכם בין הצדדים. הגם שהתובעת טענה כי הנתבעת התחייבה לשיפור השקים, היא לא טענה שהנתבעת התחייבה שהשקים אמורים לשמש למספר עונות. הנתבעת, מצידה, טענה שמעולם לא נתנה אחריות ושהשקים אותם מכרה משמשים בין עונה אחת לשלוש עונות, וזאת, כתלות בעוצמת השמש, תנאי האחזקה ותנאי האחסון. בעניין זה מצאתי לקבל את עמדת הנתבעת. התובעת לא הוכיחה שרכשה את השקים עם אחריות לשימוש רב עונתי. למעשה, התובעת העידה מטעמה חקלאי אחר (טובי) שהעיד במפורש כי הנתבעת לא נותנת אחריות (עמ' 21 לפרוטוקול, בשורות 17-14). התובעת גם ביקשה לזמן מטעמה אדם שעבד בעבר אצל הנתבעת (גדעון גינת), וטענה שיוכל להעיד על כך שהשקים היו פגומים והייתה התחייבות לשפרם, אולם אף שניתן לה היתר לזמנו, היא לא זימנה אותו לדיון ההוכחות. בנסיבות אלה, מצאתי כי הנתבעת לא נתנה אחריות לכך שאורך החיים של השקים יהיה מעבר להתחייבות עליה הצהירה בהליך זה – היינו, בין עונה אחת לשלוש עונות כתלות במגוון משתנים.

9. לשני העניינים האמורים יש השפעה על ניתוח הראיות שהוגשו לעניין איכות השקים. לגישתי, עיון במכלול הראיות שהוגשו מעלה כי הגם שעמדת התובעת אינה נטולת קשיים, הרי שבמאזן ההסתברויות עלה בידה להוכיח שעמידותם של השקים שנרכשו בשנת 2015 לא הייתה מספקת. ביחס לשקים שנרכשו בשנת 2014 מצאתי כי התובעת הוכיחה ששימשו, כולם או חלקם, עונה אחת בלבד. עם זאת, הואיל והנתבעת לא התחייבה לכך שאורך החיים יהיה בהכרח ארוך מעונה אחת, לא מצאתי שהיא אחראית לחוסר היכולת להשתמש בשקים מעבר לשנה אחת.

אבחן את הראיות השונות ואת משקלן כעת.

10. ראשית, הראיה המרכזית שתמכה בעמדת התובעת באשר לאיכות השקים הייתה בדיקת מעבדה שבוצעה במרכז הפלסטיקה והגומי לישראל (1986). בדיקת המעבדה בוצעה לבקשת המומחה מטעם התובעת. טרם אבחן את דוח המעבדה לגופו, יוער כי הנתבעת טענה שדוח המעבדה אינו קביל כיוון שצורף לחוות הדעת של המומחה מטעם התובעת – שלא התייצב לחקירה על תצהירו. יש לדחות טענה זו. תחילה, דוח המעבדה צורף גם לתצהירו של בן ישי (נספח ג' לתצהיר; ראו גם סעיף 18 לתצהיר), ולכן, ולו מטעם זה, יש לקבל אותו כראיה. נוסף על כך, בהחלטה מיום 9.12.2018 נקבע כי הדברים שיובאו בתצהירים והמסמכים שיצורפו אליה ייחשבו כקבילים אם לא תועלה התנגדות. הואיל והצדדים לא התנגדו לדוח המעבדה (וגם לא למכתב שצירפה הנתבעת מהחברה המייצרת את השקים, ואשר יידון בהמשך), יש לראות את הדוח האמור כקביל. מטבע הדברים, אין במסקנה זו כדי להשליך על שאלת משקלו של דוח המעבדה, ודומה כי טענותיה של הנתבעת כוונו למישור זה.

11. מדוח המעבדה עולה כי הבדיקה בוצעה, ככל הנראה, בתחילה חודש ינואר 2017 (הדוח נושא תאריך 10.1.2017). בדוח נכתב כי: "נתקבלו שקי תמרים אשר נרכשו מ[הנתבעת]. השקים נרכשו בשנת 2014 ולאחר מספר חדשי שימוש בטמפ' ובקרינה של בקעת הירדן גילו סימני כשל. השקים שנרכשו בשנת 2015 היו מאוחסנים במחסן וטרם היו בשימוש". עוד עולה מהדוח כי המעבדה ביצעה בדיקת חשיפה של הדגמים לקרינה מואצת לפי תקן הבדיקה שפורט בדוח עצמו. דוח המעבדה מסכם את הממצאים שהתגלו ביחס לשקים משנת 2015 וביחס לשקים משנת 2014. כך, ביחס לשקים משנת 2015 נמצא כי התוצאות שנמדדו "גרועות ומורות על כך שהיריעות אינן מוגנות בפני קרינה". ביחס לשקים משנת 2014 נקבע כי: "היריעות משנת 2014 התפוררו לגמרי לאחר הקרינה ולא ניתנות כלל לבדיקה, אבל אם נתבונן בתוצאות החוזק של היריעה לפני חשיפה לקרינה נוספת במעבדה (אם כי היתה חשופה לשמש מספר חודשים), הן נמוכות ומורות על דגרדציה לאחר תקופת שימוש קצרה".

12. הנתבעת טענה שאין ליתן משקל כלשהו לבדיקות המעבדה הואיל ואין לדעת אם השקים שנמסרו לבדיקה היו שקים שנמכרו על ידי הנתבעת; אין לדעת אם מדובר בשקים שאכן נרכשו בשנים 2014 ו-2015; ואין לדעת אם מדובר בשקים שהיו בשימוש או שאוחסנו בשמש ולכן ממילא יש להניח שנשחקו בשל שימוש או חשיפה כאמור.

13. נתתי דעתי לטענות הנתבעת, אולם לא מצאתי שבמאזן הכולל של הדברים יש בהן כדי להוביל למסקנה לפיה אין לייחס כל משקל לתוצאות בדיקת המעבדה. אמנם, כפי שטענה הנתבעת, לדוח המעבדה לא צורף צילום של השקים שנבדקו, וגם לא תיאור מדויק של השקים שנמסרו לבדיקה. כפי שהובהר בחקירות לפניי, ניתן לזהות את שנת הייצור של השקים ואת המשווק שמכר את השקים לפי סימנים שמצויים בשקים עצמם. הצדדים הסכימו עוד כי ישנם סימני זיהוי נוספים לחלק מהשקים באופן שמאפשר לזהות את מועד הייצור והיצרן. על כן, ברי כי ככל שהייתה מופיעה בדוח אינדיקציה באשר לצבע המסוים של הזיהוי של השק, ניתן היה ביתר קלות להתחקות אחר שנת הייצור. בהיעדר התייחסות כאמור, זיהוי השקים מתבסס על שתי ראיות מרכזיות. הראשונה, עדותו של בן ישי באשר לשקים שהעביר למעבדה. השנייה, הרישום שהופיע בדוח המעבדה. בכל האמור בעדותו של בן ישי, מדובר בעדות שהייתה מהימנה בעיניי. המענה לשאלות על ידי בן ישי היה עקבי ומלא, גם במצבים שבהם לא זכר או ידע שתשובותיו אינן מספקות תמונה מלאה (למשל, כשנשאל על חישובי הנזק של התובעת). למרות שהנתבעת טענה שבן ישי לא ידע להבדיל בין השקים, בדיון ההוכחות הסתבר שבן ישי ידע לזהות את השקים בהתאם לזיהוי הצבעים. כך, בן ישי נשאל על השקים שהעביר למעבדה וכיצד ידע כי השקים משנת 2014 או שנת 2015, והשיב כי: "בזמנו היה צבע לכל שנה". בן ישי העיד עוד כי שלח למעבדה מעטפה אחת שעליה נכתב 2014 ועל השנייה נכתב 2015, וכי ידע איזה שקים להכניס לכל מעטפה לפי הצבע של השק (עמ' 18 לפרוטוקול, בשורות 34-24). אמנם במועד עדותו בן ישי לא זכר איזה צבע היה בשנת 2015, אולם אין הדבר מלמד על כך שלא ידע בזמן אמת מהו הצבע המאפיין של אותה שנה. בנסיבות אלה, לא מצאתי לפקפק בעדותו של בן ישי שמסר לבדיקה שקים מהשנים הרלוונטיות. מן הטעם הזה לא מצאתי גם לקבל את טענות הנתבעת על כך שאפשר שנמסרו למעבדה שקים של ספקים אחרים, או שקים שכבר עברו שימוש. אמנם, הנתבעת הצביעה על כך שעל בסיס טענות התובעת באשר לגודל המטע שלה נדרשו הרבה יותר שקים מאשר התובעת רכשה מהנתבעת. גם התובעת הודתה שרכשה שקים מספקים אחרים (הגם שטענה שמדובר בכמות מועטה). יחד עם זאת, לא מצאתי כי בן ישי היה שולח למעבדה ביודעין שקים של חברות אחרות או משנים אחרות.

13. בכל האמור בטענות הנתבעת על כך שאפשר שנמסרו למעבדה שקים שכבר עברו שימוש, מצאתי לקבל בעניין זה את עדותו של בן ישי שנמצאה לה תמיכה בדוח המעבדה. כאמור, בן ישי ידע לזהות את ההבדלים בין השקים על פי צבע השק. בן ישי נשאל בנוסף מהיכן לקח את השקים לבדיקה, והשיב תחילה כי לקח את השקים מערימה או ערימות שהיו במטע או מחוצה לו (עמ' 16 לפרוטוקול, בשורות 6-4) ובהמשך העיד כי לא זכר מהיכן לקח את השקים (עמ' 19 לפרוטוקול, שורות 5-1). בדוח המעבדה נכתב כי השקים משנת 2014 היו "לאחר מספר חודשי שימוש" וכי השקים משנת 2015 "היו מאוחסנים במחסן וטרם היו בשימוש". הדעת נותנת כי ניתן היה להבחין בשוני בין שני סוגי השקים, שאחרת לא הייתה התייחסות נפרדת לשני הסוגים. בנוסף, יש להניח כי לא היה נכתב בדוח המעבדה שלא נעשה כל שימוש בשקים משנת 2015 אילו ניתן היה להבחין שמדובר בשקים שנעשה בהם שימוש. זאת במיוחד בהתחשב בעובדה שביחס לשקים משנת 2014 נכתב כי לאחר מספר חודשי שימוש הם גילו "סימני כשל". בנסיבות אלה, לכל הפחות ניתן לקבוע שביחס לשקים משנת 2015 מדובר היה בשקים שלא נעשה בהם שימוש. בנוסף, בדיקת השקים משנת 2014 והשקים משנת 2015 הצביעה על שונוּת בין שני הסוגים (השקים משנת 2014 התפוררו לגמרי לאחר הבדיקה, בעוד ביחס לשקים משנת 2015 נמצאה ירידה בחוזק ובהתארכות בכ-80% ויותר). על כן, תיאור זה תומך אף הוא במסקנה לפיה מדובר בשקים שהייתה ביניהם אבחנה.

14. בנסיבות אלה, סבורתני כי יש משמעות ראייתית לאמור בדוח המעבדה, וכי הדוח מלמד על כך שהשקים משנת 2014 התפוררו לאחר שימוש של עונה אחת ולאחר חשיפה ממושכת לקרינה במעבדה, ואילו השקים משנת 2015 הצביעו על כך שהשקים לא היו מוגנים מפני קרינה טרם נעשה בהם שימוש. לגישתי, כאמור, המשמעות של תוצאות אלה רלוונטית לשנת 2015 בלבד. בכל הנוגע לשקים משנת 2014, הרי שהתובעת לא הוכיחה שהנתבעת נתנה אחריות ביחס לאורך החיים של השקים. כאמור, הנתבעת טענה כי אורך החיים יכול לנוע מעונה אחת לשלוש עונות, כתלות בהיקף השימוש, בהיקף החשיפה לשמש ובתנאי האחזקה של השקים. בנסיבות אלה – ומאחר שהתובעת לא הוכיחה את תנאי השמירה והאחזקה של השקים – עצם העובדה שהשקים התפוררו לאחר שימוש של עונה אחת (וחשיפה נוספת במעבדה) אין משמעה שיש אי-התאמה בין התחייבות הנתבעת לבין המוצר שסופק לבסוף (גם אם מדובר, כפי שנקבע על ידי המעבדה, בדגרדציה לאחר תקופת שימוש קצרה).

15. שנית, פרידן (סמנכ"ל הנתבעת) אישר בחקירה הנגדית כי ביקר במטע של התובעת בשנת 2015 בעקבות תלונות של התובעת על איכות השקים. עניין זה מהווה אישור על כך שבזמן אמת התובעת התלוננה על התפוררות שקים (ראו, עמ' 29 לפרוטוקול, בשורות 25-24 וכן בסעיף 21 לסיכומי הנתבעת). למעשה, בשנת 2015 הנתבעת אף זיכתה את התובעת בזיכוי של 1,200 שקים. אמנם הנתבעת טענה כי מדובר, לשיטתה, במעין הנחה שניתנה לתובעת במסגרת של שימור לקוחות, אולם הסמיכות שבין מתן הזיכוי לתלונות על התפוררות השקים מעוררת שאלה ביחס לקשר בין הדברים. זאת במיוחד בשים לב לעובדה שהנתבעת לא טענה שזיכתה את התובעת זיכוי דומה גם בשנים קודמות (וזיכוי שנטען תחילה של 1,000 שקים הסתבר עם הגשת התצהירים כהחזר כתוצאה מהחזרה של 1,000 שקים על ידי התובעת). נוכח יחסי המסחר הארוכים בין הצדדים, מצופה היה שיהיו זיכויים דומים גם בשנים קודמות ככל שאכן מדובר היה בזיכוי לצורך שימור לקוחות.

16. שלישית, התובעת זימנה לעדות את יואב טובי, שעובד במושב נתיב הגדוד. טובי הצהיר כי כמעט כל השקים שנתיב הגדוד רכש מהנתבעת בשנת 2014 התפוררו אחרי עונה אחת, וגם השקים שנרכשו בשנת 2015 הדגימו כי הנתבעת מספקת סחורה שאינה ראויה. פרידן טען בעדותו – שלא נסתרה – כי השקים שרכש נתיב הגדוד שונים מהשקים שרכשה התובעת (ראו, עמ' 27 לפרוטוקול, שורות 36-34), אולם הוא הודה שמדובר באותו יצרן שקים (שם, שם). בנסיבות אלה, גם אם יש לתת את הדעת לעובדה שמדובר בשקים אחרים ועל כן משקלה של העדות נמוך, עצם העובדה שבאותן שנים התקבלו תלונות נוספות על ליקויים בשקים יש לה משמעות מסוימת בתמיכה לטענות התובעת.

17. ממכלול הנימוקים שלעיל, מצאתי כי עלה בידי התובעת להוכיח שהיה פגם בשקים שנמכרו בשנת 2015 באופן שלאחר חשיפה לקרינה איכותם ירדה באופן משמעותי ביותר. ברי כי מדובר בפגם משמעותי, שהרי אחת המטרות של השקים היא הגנה על הפרי, וככל שהשק אינו כולל רכיב המאפשר את ההגנה האמורה, ישנה אי-התאמה בין המוצר שנרכש לזה שסופק. לכל הפחות, מצאתי כי עלה בידי התובעת להרים את הנטל להוכיח קיומו של פגם, באופן אשר מעביר את הנטל לנתבעת לסתור ממצא זה. לא מצאתי שהנתבעת עשתה כן. הנתבעת מיקדה את טענותיה בהצגת הקשיים בעמדת התובעת, אולם לא הציגה נתונים עצמאיים התומכים באיכות הנטענת של השקים. כך, למשל, הנתבעת נמנעה מהגשת בדיקת מעבדה משלה שתבהיר שיש בשקים מסנן קרינה. הנתבעת טענה שלא עשתה כן כיוון שלטענתה כמות השקים שרכשה התובעת היא זניחה לעומת הכמות שיובאה על ידה, ולא התקבלו אצלה תלונות נוספות. מעבר לעובדה שטענות אלה לא נתמכו באסמכתה כלשהי, ספק אם לא הייתה הצדקה להגיש בדיקת מעבדה שתפריך בקלות את טענות התובעת. מעבר לאמור, הנתבעת מצאה לנכון להגיש מכתב מאת החברה המייצרת את השקים (Cofco). אלא שספק אם יש ליתן משקל משמעותי למכתב זה. ראשית, המכתב נכתב על ידי אדם שלא הובהר מי הוא או היא או מה תפקידם בחברה המייצרת. שנית, וזה העיקר, המכתב אינו חתום. למעשה, הנתבעת היא שטענה בסיכומיה שאין ליתן משקל לחוות דעת המומחה מטעם התובעת כיוון שלא הייתה חתומה ולא ברור מי ערך אותה (סעיף 4 לסיכומים). הדברים ודאי יפים גם ביחס למכתב שצורף על ידי הנתבעת. מעבר לאמור, במכתב נכתב כי החברה מוכרת לנתבעת שקי תמרים שהם "top quality" מבלי שיובהר מה כוונת הדבר. במכתב נכתב עוד כי השקים כוללים UVA וכי המוצרים נבדקים בבדיקות בקרה, אולם לא צורפה תוצאה של בדיקת בקרה כזו.

18. בתמיכה לטענותיה צירפה התובעת לתצהיר העדות הראשית של פרידן דוח ביקור שכתב ביום 19.3.2015 בעקבות ביקור במטע התובעת. כאמור, הביקור האמור נערך בעקבות טענות שהעלתה התובעת ביחס לאיכות השקים. בדוח נכתב כי בערימה של שקים שנבדקה בביקור לא אותרו שקים כבדים שנרכשו מהנתבעת. כמו כן טען פרידן כי השקים נמצאו במערום בשמש, וכי נמצאו באותו מערום שקים של חברות אחרות וכן שקים של הנתבעת משנת 2013, אולם מאחר שבשנה זו התובעת לא רכשה את השקים האמורים מהנתבעת, המשמעות היא שנרכשו על ידי התובעת שקים משומשים מחקלאי אחר.

19. לא מצאתי שהאמור בדוח ביקור זה דיו כדי להפריך את טענות התובעת. אין חולק על כך שבמועד הביקור מנהל התובעת לא נכח במקום (ראו, דברי בן ישי בעמ' 3 לפרוטוקול, בשורות 20-14). על כן, פרידן לא יכול היה לקבל ממנו חיווי בלתי אמצעי לגבי תלונותיו והפנייתו למקום האחסון של השקים שנרכשו מהנתבעת. הואיל ואין מחלוקת כי התובעת רכשה שקים מהנתבעת, בלתי סביר להניח שמדובר היה במערום השקים היחיד, שכן לדברי פרידן בעצמו לא נמצאו במערום זה שקים של הנתבעת מהסוג הרלוונטי לתביעה (ולמצער, לא בכמות שאמורה הייתה להימצא אצל התובעת באותה עת). הלכה למעשה, יש בכך כדי לתמוך בטענת התובעת על כך שהשקים – לכל הפחות אלה של שנת 2015 – היו במחסן ולא במערום בשטח. מלבד זאת, אין בדוח הבדיקה פירוט איזו בדיקה ביצע פרידן לאיתור השקים הרלוונטיים וכמה מהשטח כיסה בביקורו, ועל כן, ספק אם בדיקה זו ממצה את היקף השקים המצויים במקום.

20. על יסוד מכלול הטעמים שלעיל, מצאתי כי עלה בידי התובעת להוכיח שהשקים שרכשה מהנתבעת בשנת 2015 לא היו באיכות מספקת, גם בהנחה שהאחריות ביחס אליהן אינה נמשכת מעבר לעונה אחת. כאמור, ביחס לשנת 2014 לא מצאתי שעלה בידי התובעת להוכיח את האמור, וזאת בשים לב לעובדה שהתובעת לא הוכיחה שהנתבעת נתנה אחריות למוצריה או התחייבה שהשקים ישמשו את התובעת מספר עונות ולא רק עונה אחת. כפי שהובהר לעיל, התובעת גם לא הוכיחה כיצד אחסנה את השקים ועל כן, לא הוכיחה שהיעדר היכולת להשתמש בהם יותר מעונה אחת לא היה גם תוצאה של אחסנה לקויה.

גובה הנזק

21. הנטל להוכיח את גובה הנזק מוטל על התובעת. כאשר מדובר בנזק שניתן להוכיח אותו במידת ודאות סבירה, מוטלת חובה על הטוען לנזק לעשות כן בדרך של הבאת נתונים מדויקים. כפי שנקבע בעבר, "באותם המקרים, בהם – לאור טבעו ואופיו של הנזק – ניתן להביא נתונים מדויקים, על הנפגע-התובע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי. לעומת זאת, באותם מקרים אשר בהם – לאור טיבו ואופיו של הנזק – קשה להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים, אין בכך כדי להכשיל את תביעתו של הנפגע, ודי לו שיביא את אותם נתונים, אשר ניתן באופן סביר להביאם, תוך מתן שיקול-דעת מתאים לבית המשפט לעריכת אומדן להשלמת החסר (ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2) 800, 810 (1981)).

22. התובעת תמכה טענותיה לעניין הנזק שנגרם לה בחוות דעת מומחה מטעמה. ממכלול הטעמים שיוצגו להלן, לא מצאתי לקבל את חוות הדעת או את האמור בה. ראשית, הואיל והתובעת ביקשה להגיש את המסמך כחוות דעת מומחה, הרי שהיה על עורך המסמך להתייצב לדיון ההוכחות ולאפשר את חקירתו הנגדית על חוות דעתו. התובעת טענה כי היה על הנתבעת להודיע על רצונה לחקור את המומחה, אולם אין ממש בטענה זו. אמנם, על פי תקנה 130א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שהיו בתוקף בעת הדיון, הצד המבקש לחקור מומחה נדרש להודיע זאת (ויוער כי בתקנה 87(ח) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, ברירת המחדל הפוכה), אולם בימים 9.12.2018 ו- 24.12.2019 ניתנו החלטות מפורשות שבהן נקבע כי על כל העדים, לרבות עדים מומחים, להתייצב למתן עדות (ראו עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 19-17 ו-33-32, וכן בעמ' 9 לפרוטוקול, בשורה 29). משום שהמחדל באי הגעת המומחה מטעמה מונח לפתח התובעת, אין לקבל את המסמך שהוצג בתור חוות הדעת מטעמה. התובעת טענה בדיון כי מאחר שהיה ניסיון של בית המשפט למנות מומחה וניסיון זה לא צלח, לא היה טעם לשלם 10,000 ש"ח לצורך זימון המומחה מטעמה למתן עדות (עמ' 22 לפרוטוקול, בשורות 12-11). לגישתי, דווקא בשל העובדה שלא מונה מומחה מטעם בית המשפט, היה טעם רב יותר שהתובעת תביא את המומחה מטעמה להעיד, בשים לב לקיומה של חוות דעת נגדית מטעם הנתבעת. נוסף על כך, יש לדחות גם את טענת התובעת לפיה חוות הדעת מהווה מוצג (עמ' 22 לפרוטוקול, בשורה 10). ברי כי חוות דעת אינה מוצג. הלכה למעשה, דומה כי התובעת ויתרה על העדת המומחה מטעמה, שכן כלל לא עתרה להעדתו במועד אחר, ובסיום עדותו של בן ישי הכריזה כי אלה עדיה.

שנית, חוות הדעת שהוגשה אינה חתומה. מעבר לעובדה שהדבר מנוגד לנוסח הטופס שבתוספת הראשונה לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, אלא גם במסמך עצמו נכתב בעמוד הראשון "אני החתום מטה ... . מצהיר כי ידוע לי היטב ... דין חוות דעתי זו כשהיא חתומה על ידי כדין עדות תחת אזהרה שנתתי בבית המשפט". לא ניתן הסבר כלשהו מדוע חוות הדעת אינה חתומה, ועל כן, ספק אם ניתן לראות במסמך זה חוות דעת.

שלישית, אף אם לצורך הדיון נכונה הייתי לראות במסמך האמור חוות דעת, לא מצאתי שניתן להסתמך על האמור בה כדי להוכיח את שיעור הנזק שנגרם לתובעת לטענתה. אבחן עניין זה בהתאם לראשי הנזק שהתובעת תבעה. ראש הנזק הראשון התייחס להפסד ערך השקים. התובעת טענה שנדרשה לרכוש 40,000 שקים חדשים בשווי של 3.75 ש"ח לשק, ועל כן, עתרה בראש נזק זה לפיצוי בסך של 150,000 ש"ח. בחוות הדעת שהגישה התובעת לא היה ביסוס כלשהו לעניין זה, והנזק האמור נכתב בהתאם לדיווח של בן ישי. אלא שפרט לטענה לפיה התובעת נדרשה לרכוש 40,000 שקים, לא הונחה תשתית כלשהי לכך שנגרם נזק ל-40,000 שקים, או לכך שהתובעת אכן רכשה 40,000 שקים מספק אחר. ברי, כי מדובר בנזק שניתן להוכיחו לא בדרך של אומדנה אלא על ידי הצגת חשבוניות הרכישה בפועל. מנהל התובעת נשאל בחקירתו הנגדית האם יש ברשותו אסמכתא על רכישה של 40,000 שקים מספק חלופי והוא אישר שאין בתיק אסמכתא כאמור (הגם שציין שניתן לצרף תעודת משלוח וקבלה; עמ' 11 לפרוטוקול, בשורות 31-24)). מנהל התובעת גם הופנה לכרטסת הנהלת החשבונות שצורפה לתצהיר העדות הראשית מטעם התובעת, המעידה על כך שבשנת 2016 לא היו רכישות. מנהל התובעת טען שקיבל את השקים בשנת 2016, אולם שילם עבורם בשנת 2017, אך לא הצביע על רכישה שבוצעה בשנת 2017 או על חשבונית או תעודת משלוח המעידה על ביצוע רכישה או קבלת משלוח של 40,000 שקים (עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 34-24; עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 28-1). עניין זה מעורר קושי ממשי. ככל שהתובעת נאלצה לרכוש שקים חלופיים, לא הובהר כלל מדוע לא צורפה אסמכתה מסוג כלשהו המעידה על ביצוע הרכישה כאמור. בנסיבות אלה, אין לקבל את הטענה לפיה התובעת נאלצה לרכוש שקים בהיקף הנטען.

23. זאת ועוד. גם אם ניתן היה להניח כי התובעת אכן רכשה 40,000 שקים בשנת 2016 (וכאמור, הדבר לא הוכח), התובעת ממילא לא הוכיחה שרכישה זו – ככל שבוצעה – קשורה לנזק שנגרם לה ולא לסיבות אחרות, כדוגמת בלאי טבעי של שקים או גידול במספר העצים המניבים שהצריך מספר גדול יותר של שקים. כפי שהצביעה הנתבעת – וטענתה לא נסתרה – בין השנים 2015-2010 סך כל השקים שרכשה התובעת מהנתבעת היה 76,150. בשנת 2014 התובעת רכשה 10,800 שקים, ובשנת 2015 התובעת רכשה 19,000 שקים (כולל 500 שקים קלים). כלומר, בשנים העיקריות הרלוונטיות לתביעה רכשה התובעת סך כולל של 29,800 שקים. בנסיבות אלה, היה על התובעת להבהיר מדוע רכשה בשנת 2015 מספר גדול יותר של שקים מזה שרכשה בשנתיים קודם לכן גם יחד. בעניין זה יש לציין כי אף שהתובעת טענה כי רכשה מהנתבעת יותר שקים מהמספר שהנתבעת טענה לו, טענותיה לא נתמכו בראיה מספקת. הנתבעת צירפה לתצהיריה טבלה מסכמת של קניות שקים על ידי התובעת וכן צירפה העתק תואם של חשבוניות (למעט החשבונית מיום 9.7.2015, אשר נכתב בה כי נרכשו 2,500 שקים ולא 3,500 שקים – כפי שנכתב בטבלה). התובעת צירפה לתצהירים העתק מכרטסת הנהלת החשבונות שלה. פרט לעצם הצגת הכרטסת, התובעת לא פעלה להצביע על הרכישות מתוך הכרטסת אשר שיקפו רכישות שקים, וכן לא הצביעה על אי התאמה – לכאורה – בין הכרטסת לבין הטבלה שהגישה הנתבעת. הלכה למעשה, כרטסת הנהלת החשבונות אינה סותרת את החשבוניות שהציגה הנתבעת. כך, למשל, על פי הכרטסת הרכישה המשמעותית בשנת 2014 הייתה ביום 18.5.2014 על סך של 50,976 ש"ח. סכום זה מקביל לחשבונית מאותו יום (עמ' 25 בקובץ התצהיר של פרידן). סכומים אחרים המופיעים בכרטסת באותה שונה הם נמוכים יחסית, ופרוסים על פני השנה כולה. מתכונת רכישות דומה נראית גם בשנת 2015 (למשל, החשבונית מיום 26.7.2015, בסכום של 39,648 ש"ח תואמת לתנועה בכרטסת באותו תאריך, ואין תנועות זכות בסכום גבוה מזה בשנת 2015). על כן, מצאתי לקבל את עמדת הנתבעת באשר לכמות השקים שנרכשו על ידי התובעת לאורך השנים. בנסיבות אלה, גם אילו הייתי מניחה כי כל השקים משנת 2014 ו-2015 היו פגומים (ואינני סבורה כן), ממילא מדובר היה בסך כולל של כ-30,000 שקים. אין בכך כדי להסביר רכישה של 40,000 שקים בשנה שלאחר מכן. במיוחד הדברים אמורים, כאמור, על רקע העובדה שהתובעת לא טענה שהנתבעת נתנה אחריות לאורך חיים מסוים של השקים (הגם שטענה כי השימוש בשקים לא אמור להיות חד פעמי), ולא כל שכן הוכיחה טענה כזאת (וגם העד מטעמה, טובי, העיד כי הנתבעת לא נותנת אחריות; עמ' 21 לפרוטוקול, בשורות 17-14). על כן, גם אם היו שקים שיצאו משימוש לאחר שתי עונות, אין לראות בכך כשל של הנתבעת. במצב דברים זה, לא ניתן לשלול את ההנחה כי רכישת השקים הייתה תוצאה של גורמים רבים, ובהם, כך נראה, בלאי טבעי של שקים וגידול במספר העצים המניבים באופן שהצריך גידול במספר השקים בשימוש.

24. עניין הגידול במספר העצים המניבים עלה גם בטענות הצדדים וגם בדיון ההוכחות. בחוות הדעת של המומחה מטעם התובעת נטען כי המטע כולל 800 דונם, וכי ישנם 12 עצים בכל דונם, ובסך הכל 9,600 עצים. עוד נטען בחוות הדעת כי בכל עץ יש כ-20 אשכולות. חישוב זה מוביל למסקנה לפיה לכיוס המטע כולו יש צורך בכ-190,000 שקים. ככל שזה מצב הדברים, המשמעות היא שהתובעת נדרשה לרכוש כמות גדולה של שקים מספקים אחרים (וזאת בהתחשב בעובדה שהנתבעת מכרה לתובעת 76,500 שקים בלבד משנת 2010 עד 2015). בן ישי נשאל על כך בחקירתו הנגדית, והשיב כי המטע שלו צעיר, וכי עצים צעירים מניבים פחות (עמ' 8 לפרוטוקול, בשורות 25-24; עמ' 12 לפרוטוקול, בשורות 36-35; עמ' 20 לפרוטוקול, בשורות 14-4). ככל שזה מצב הדברים, היה על התובעת להבהיר כמה עצים מניבים יש במטעיה וכמה אשכולות יש בעצים הצעירים. בדיון עלתה טענה לפיה רק כ-100 דונם לא היו מניבים (עמ' 5 לפרוטוקול, בשורות 35-34). אלא שגם אם זה מצב הדברים, עדיין יש צורך של כ-160,000 שקים בשנה – שהם כמות גדולה הרבה יותר מזו שנרכשה מהנתבעת.

25. במכלול הנימוקים האמורים, לא מצאתי לקבל את ראש הנזק המתייחס לטענות לרכישה של 40,000 שקים חדשים. יחד עם זאת, נוכח העובדה שנמצא כי השקים משנת 2015 היו באיכות ירודה, ובדיקת המעבדה העלתה ירידה של כ-80% בחוזק והתארכות לאחר חשיפה לקרינה, יש לראות באמור אי-התאמה כמובנה בסעיף 11(3) לחוק המכר, התשכ"ח-1968, שעל פיו מדובר בנכס שאין בו האיכות או התכונות הנדרשות לשימושו הרגיל או המסחרי. בנסיבות אלה, ובשים לב לכך שהנתבעת לא הכחישה כי מנהל התובעת הודיע לה על אי-ההתאמה בזמן אמת (והיא אף ערכה ביקור במקום בעקבות זאת), מצאתי כי ניתן, על דרך האומדנה, להכיר בשיעור מסוים של ניכוי מהמחיר בהתאם לסעיף 28 לחוק המכר, באופן שבו תקבל התובעת פיצוי בגובה העלות של רבע מכמות השקים שנרכשו בשנת 2015, היינו, 3,450 שקים, בתוספת מע"מ, ובסך הכל (במעוגל), פיצוי בסך של 16,000 ש"ח. זאת, הואיל והתובעת לא הוכיחה שלא נעשה שימוש כלל בשקים שנרכשו בשנת 2015, ומשלא מצאתי לקבל את טענת הנתבעת כי זיכוי התובעת בעלות של 1,200 שקים בשנת 2015 נעשה ממחווה של רצון טוב לשם שמירה על היחסים העסקיים.

26. ראש הנזק השני מתייחס להפסד ערך הפרי שנפל לקרקע. המומחה מטעם התובעת ביסס את מסקנתו באשר לראש נזק זה על יסוד ההערכה של אבדן 40,000 שקים. בחישוב של 20 אשכולות לעץ, מסקנתו של המומחה הייתה כי 2,000 עצים הושפעו. המומחה קבע עוד כי בממוצע היו שני שקים קרועים לעץ וליד כל עץ מצא כ-1.5 ק"ג תמרים שנשרו. מסקנתו של המומחה הייתה כי אבדה כמות של כ-6,000 ק"ג תמרים. המומחה חישב את מחיר הפדיון לקילוגרם, בניכוי חומרי אריזה ומיון, והגיע למסקנה שהנזק נאמד בסך של 99,000 ש"ח.

27. לא מצאתי לקבל את הערכת המומחה, גם אילו הייתה מתקבלת חוות דעתו כראיה לתיק בית המשפט. אף בהנחה שיש קשר סיבתי בין התפוררות שקים לבין נפילת פרי לקרקע, התובעת לא הבהירה – בעצמה או בחוות דעת המומחה – מדוע וכיצד נקבע כי מכל עץ רלוונטי נשרו 1.5 ק"ג פרי. גם לא ברור כיצד נקבע אילו עצים נכללים בחישוב ואילו לא, שכן על פניו אין קשר בין מספר העצים למספר השקים הקרועים. בן ישי העיד כי נפגעו בממוצע שני אשכולות בכל עץ מניב (עמ' 17 לפרוטוקול, בשורות 30-27) וכי המומחה מטעם התובעת ראה פגיעה של שני אשכולות תמרים ברוב העצים (שם, בשורות 33-31). אולם, לא הובהר כיצד נמצאו דווקא 1.5 ק"ג תמרים ליד כל עץ. לזאת יש להוסיף כי כפי שהובהר לעיל, הנתבעת הצביעה על כך שהשקים שמכרה לתובעת בשנים הרלוונטיות היו חלק קטן מכלל השקים שנדרשו לתובעת לכיסוי המטע כולו (וזאת בהתאם למספרים שהתובעת התייחסה אליהם, ולאחר שאישרה שרכשה גם מספקים אחרים, הגם שלטענתה במספרים קטנים). בנסיבות אלה היה על התובעת להוכיח כמה פירות נשרו דווקא מאשכולות המכוסים בשקים שרכשה מהנתבעת, להבדיל מאשכולות המכוסים בשקים משומשים – אשר גם אותם רכשה התובעת (ראו, חשבוניות משנת 2011, בעמ' 17-15 לתצהיר פרידן); מאשכולות המכוסים בשקים משנים קודמות או בשקים שרכשה מספקים אחרים. באמצעות עריכת מדגם ותיעודו – ובשים לב לכך שניתן לזהות את השקים בהתאם לצבע הפנימי המעיד על שנת השיווק – יכולה הייתה התובעת להוכיח שתמרים שנשרו מאשכולות שכוסו בשקים נושא התביעה הנוכחית. בנסיבות אלה, לא מצאתי שעלה בידי התובעת להוכיח את הנזק הנטען; וכאמור, הדברים נאמרים למעלה מן הצורך, כיוון שלשיטתי אין לקבל את חוות הדעת של המומחה מטעם התובעת.

28. ראש הנזק השלישי התייחס לעבודת כיוס כפולה. ההסבר לסכום המבוקש מצוי רק במסמך חוות הדעת, אשר לא התקבל כראיה. השמאי מטעם הנתבעת – שנחקר על חוות דעתו – ערך אומדן נזק אחר, ואף הבהיר כי יש להוכיח את עבודת הכיוס הכפולה וכן להוכיח כי השקים שבהם נדרש כיוס כפול היו השקים שנרכשו מהנתבעת. לגישתי, לא עלה בידי התובעת להוכיח שביצעה עבודה כפולה ובעיקר, לא עלה בידה להוכיח את כמות שעות העבודה הנדרשות לשם החלפת השקים. אף בן ישי בעדותו לא ידע להסביר כיצד חושב ראש הנזק הזה. בנוסף, התובעת לא הוכיחה, כאמור, כמה שקים חדשים שקיבלה מהנתבעת הייתה צריכה להחליף. במצב דברים זה, ממילא לא הוכח כמה שקים הוחלפו במסגרת של כיוס כפול וכמה מהם היו שקים של הנתבעת. על כן, לא מצאתי לחייב את הנתבעת בראש נזק זה.

29. בסיכום הדברים, מצאתי כי התובעת בחרה להשתית את חישוב הנזק על חוות דעת של מומחה מטעמה – שהגיש מסמך שאינו חתום ולא התייצב לחקירה על חוות הדעת. בנסיבות אלה, לא ניתן היה לקבל את החישובים שביצע. כפי שהובהר לעיל, גם אילו הייתה מתקבלת חוות הדעת, ישנם קשיים ממשיים בחישוב הנזק. גם בהנחה שיש מצבים שבהם ניתן לחשב את הנזק כאומדן, ולא כנזק ברור ומוגדר, לא מצאתי שהתובעת (או המומחה מטעמה) הניחו תשתית מספקת להערכת אומדן נזק שנגרם. במצב דברים זה, לא מצאתי הצדקה לחייב את הנתבעת בגין הנזק העקיף שטענה שנגרם לה. מצאתי כי במישור היחסים בין הצדדים התובעת הלינה בזמן אמת על איכותם של השקים משנת 2015. היא קיבלה מהנתבעת זיכוי מסוים, שלא מצאתי שהיה די בו כדי לשקף את הנזק שנגרם לתובעת, ואת טענתה כי לא נעשה שימוש בשקים אלה. מצאתי בהקשר זה כי התובעת הניחה תשתית לכך שהיה פגם בשקים, וזאת אף בהנחה שהנתבעת לא התחייבה שאורך חיי השקים יימשך מעבר לעונה אחת. בנסיבות אלה, וכפי שהובהר לעיל, מצאתי הצדקה לפצות את התובעת בגין העלות של רבע מכמות השקים שרכשה בשנת 2015. לא מצאתי הצדקה להורות על פיצוי נוסף מעבר לאמור.

30. על כן, במכלול הטעמים שלעיל, התביעה מתקבלת באופן חלקי, במובן זה שהנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך כולל של 16,000 ש"ח. הסכום האמור ישולם בתוך 30 ימים מהיום, שאחרת יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מהיום ועד התשלום בפועל. הגם שהתביעה התקבלה באופן חלקי, בשים לב לפער שבין סכום התביעה לבין סכום הפיצוי, מצאתי כי כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, י"ד אלול תשפ"א, 22 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: סולומון בן ישי בע"מ
נתבע: מרגליות
שופט :
עורכי דין: