ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נפתלי אברהם נגד פסק דין :

בפני כבוד ה רשמת הבכירה נעמה פרס

התובע

נפתלי אברהם ת"ז XXXXX015

נגד

הנתבע
"טומיליין לוגסטיקה" ע "י תומר ניר ע"מ 034447482

פסק דין

לפני תביעה קטנה לתשלום סך של 17,107 ₪, שעילת ה הפרת חוזה שכירות.

ביום 7.1.18 נכרת בין התובע לבין הנתבע חוזה שכירות , במסגרת ו הוסכם, כי התוב ע ישכיר לנתבע נכס מקרקעין, המהווה חנות וגלריה ברחוב הרשנזון 55 ברחובות (להלן: "המושכר") לתקופה שתחילתה ביום 8.1.18 וסיומה ביום 31.12.18, עם אופציה לשנ ת שכירות נוספת (מיום 1.1.19 ועד ליום 31.12.1 9) (להלן: "ההסכם"). תקופת השכירות הראשונה ותקופת האופציה במושכר מומש ו על ידי הנתבע. הנתבע החזיק בפועל במושכר במשך שנתיים עד ליום 31.12.19.לאחר תום תקופה זו, הוסכם בין הצדדים על הארכה נוספת של תקופת השכירות, בת חודש ימים, קרי עד ליום 31.1.20.
לטענת התובע, הנתבע השיב את המושכר לחזקתו רק ביום 17.2.20, בחלוף 17 ימים ממועד מסירת החזקה המוסכם, בלא לשלם דמי שכירות והוצאות מתחייבות, דוגמת ארנונה . התובע הוסיף וטען , כי ביום 4.2.20 הגיע למושכר וה תברר לו כי המושכר כלל לא מוכן למסירה, בניגוד להתחייבויותיו של הנתבע בהסכם. כאשר התובע פנה לנתבע בבקשה למלא אחר התחייבויותיו בהסכם, החזיר הנתבע את המושכר לתובע, ביום 17.2.20, כאשר הוא במצב ניזוק, מלוכלך ולא מסויד. התובע טען עוד, כי בהתאם למוסכם בין הצדדים, על הנתבע היה להתקין במושכר מרקיזה חלופית . אולם, הנתבע בחר לעזוב את המושכר בתום תקופת השכירות בלא שהתקין מרקיזה כלל. התובע מבהיר, כי הנתבע קיבל את המושכר עם מרקיזה תקינה לחלוטין, אשר שימשה את הנתבע, עד שזה האחרון בחר להחליף את המרקיזה במרקיזה אחרת , באישורו של התובע. התובע מחדד ומטעים, כי לא נתן לנתבע אישור להתקין מרקיזה חדשה ולהותיר את החנות בסיום השכירות ללא מרקיזה. על רקע דברים אלה הוגשה התביעה, בה כלל התובע את ראשי התביעה הבאים: דמי שכירות בסך 2,125 ₪ בגין איחור של 17 ימים במסירת המושכר (לתקופה שמיום 1.2.20 ועד ליום 17.2.20); סך של 374 ₪ בגין חוב ארנונה ; סך של 440 ₪ בגין חוב ל ועד הבית; סך של 1,600 ₪ בגין שיפוץ המושכר לרבות התקנת כיור ; סך של 1,600 ₪ בגין תיקון נקודות חשמל ב מושכר; סך של 4,458 ₪ בגין עלות מרקיזה חדשה , לרבות עלות התקנתה; ו סך של 6,510 ₪ בגין הוצאות שונות, לרבות הוצאות משפט.
מנגד, טוען הנתבע להגנתו, כי פינה את המושכר במועד שנקבע בין הצדדים , 31.1.20, תוך שנשא בכל התשלומים המתחייבים , וכי השיב את המושכר לתובע במועד כשהוא נקי ומסויד אף יותר מאשר התקב ל לידיו.
נוסף לכל אלה, טוען הנתבע, כי המרקיזה השייכת לתובע הייתה רעועה ובלויה, על כן, רכש הנתבע מרקיזה חדשה הכוללת את שם עסקו, אותה נטל עמו בתום תקופת השכירות.
דיון והכרעה
המחלוקת בין הצדדים נסובה בעיקרה סביב חיוב הנתבע בתשלום דמי שכירות בגין איחור במסירת המושכר , השבת סכומים ששילם התובע לרשויות בגין חובות הנתבע , תשלום בגין נזקים שהותיר הנתבע במושכר, לטענת התובע, עלות התקנת מרקיזה חדשה במושכר והחזר הוצאות .
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, ובראיות שהוצגו, ולאחר ששמעתי עדויות התובע והנתבע לפני, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להתקבל בחלקה. אפרוש להלן את טעמיי בתמצית, כמצוות תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976.

מועד מסירת החזקה במושכר
בנקודה זו, הנני מקבלת את עדות התובע כנכונה ונותנת לה עדיפות ראייתית על פני עדות הנתבע. בהתאם לעדות התובע, אותה מצאתי כמהימנה, הנתבע פינה את המושכר רק ביום 17.2.20 ולא ביום 31.1.20. מהראיות עולה כי הנתבע החזיק במושכר 17 ימים עודפים, לבקשת התובע עצמו, במהלכם תיקן ושיפץ את המושכר, על מנת למסרו באופן תקין. אשר על כן, אין זה צודק לחייב את הנתבע בגין מלוא 17 ימי האיחור במסירת המושכר, שיהא בבחינת סנקציה מרחקית לכת. נראה לי לנכון ולצודק, בנסיבות אלה, לחייב את הנתבע להוסיף ולשלם לתובע דמי שכירות בגין 8 ימים נוספים, לרבות דמי ארנונה. לכן, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סכום של 1,000 ₪ בגין דמי שכירות (עבור 8 ימי שכירות בחודש פברואר 2020) וסכום של 176 ₪ בגין ארנונה בגין תקופה עודפת זו .

שיפוי בגין תשלום דמי ועד בית
בהסכם צוין בסעיף 14 כי "השוכר ישא בתשלום: מיסי עירייה, מים, חשמל וועד בית". מלשון ההסכם עולה, כי חלה על הנתבע חובה לשלם וועד בית לאורך תקופת השכירות . התובע הציג קבלה המלמדת על תשלום סכום של 440 ₪ בגין ועד הבית , במקום הנתבע , ביחס לחלק מהחודשים בהם שכר הנתבע את המושכר ( נספח י' לכתב התביעה). הנתבע מצדו הכחיש חוב זה אך לא הציג קבלה נגדית ו לא פירט מתי בוצע התשלום על ידו וכדומה. לפיכך, תוכן הקבלה שצירף התובע, נספח י' לכתב התביעה, לא נסתר או קועקע. לפיכך, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סכום של 440 ₪ בגין חוב ועד הבית לחודשים אוקטובר –דצמבר 2018 וינואר עד אוגוסט 2019, בהתאם למפורט בנספח י' לכתב התביעה.
עלות שיפוץ המושכר והשבתו לקדמותו, לרבות תיקון החשמל בו התובע תבע עלות שיפוץ המושכר ותיקון החשמל בו (כמפורט בסעי פים 16 ו-28 לכתב התביעה המתוקן ), בסך כולל של 3,200 ש"ח. התובע אישר לפני כי סכומים אלה מבוססים על הצעות מחיר שקיבל בחודשים אפריל ומאי 2021, למעלה משנה מהמועד בו ביצע את השיפוץ הנטען . מנגד טוען הנתבע, כי מדובר בשיפוצים המשביחים את המושכר ולא בתיקונים העולים כדי השבת המצב לקדמותו . כך או כך ביצוע שיפוצים נטענים אלה לא הוכח כדבעי באמצעות הצגת קבלות תיקון ו/או רכישת חומרים. ייאמר כבר עתה, כי התובע לא הוכיח , כלל ועיקר, כי הנתבע השיב לחזקתו את המושכר כשהוא פגום. התובע לא הציג תצלומים של מצב המושכר במועד מסירתו לנתבע בחודש ינואר 2018 אל מול תצלומים של מצב המושכר לאחר קבלת החזקה בו בחודש פב רואר 2020. בנוסף, הטענות לנזקים ושווי התיקונים נטענו בעלמא ו לא נתמכו בקבלות להוכחת סכומים שהוצאו בעין, המלמדות על שווי התיקון. אין לבית המשפט נתונים להעריך אם העלויות שהתובע דרש או לבחון הצעות מחיר שניתנו, למעלה משנה ממועד תיקון המושכר, כנטען על ידי התובע . הלכה היא כי "הוכחת הנזק היא תנאי הכרחי אך לא מספיק לקביעת הפיצוי. כשם שעל הנפגע להוכיח את הנזק שנגרם לו, כן מוטלת עליו החובה להוכיח את הנתונים העובדתיים, מהם ניתן להסיק את הפיצוי [...] נפגע אינו יוצא ידי חובתו בהוכחת הנזק, אלא עליו להניח אף תשתית עובדתית לקביעת שיעור הפיצוי" (ע"א 355/80 נתן אנסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2) 800, 808 (1981)). אכן, במצבים שבהם קיים קושי מובנה או פרטני בהוכחה מלאה ומדויקת של שיעור הנזק, ניתן יהיה להסתמך על התשתית הראייתית החלקית שהוצגה לצורך עריכת אומדנה (עניין אנסימוב, בעמ' 809). אולם במצבים שבהם טיבו ואופיו של הנזק מאפשרים להוכיח אותו באמצעות נתונים מדויקים, תובע שלא השכיל להרים את הנטל לא יזכה בפיצוי על אף תחושת אי-הנוחות שבהותרתו בידיים ריקות (ראו רע"א 3608/17 הנסון (ישראל) בע"מ נ' ספאלדין, פסקה 13 (10.9.2017)). בהיעדר נתונים אובייקטיביים המאפשרים להעריך את הנזק (שממילא לא הוכח), אין מקום לפסוק פיצוי בגינו גם מטעם זה. על כן התובע אינו רשאי לזקוף את עלות תיקון הפגמים הנטענים במושכר , שלא הוכחו, לחובת הנתבע.

עלות מרקיזה, לרבות עלות התקנתה
סבורני כי התובע כשל מלהוכיח את טענותיו ביחס למרקיזה. גם אם אצא מנקודת הנחה, לטובת התובע, כי חלה על הנתבע חובה חוזית להתקין מרקיזה במושכר, תחת המרקיזה החדשה שהתקין באישור התובע והעביר אותה לחנות החדשה שלו, הרי שעליו להתקין מרקיזה משומשת ולא חדשה. התובע לא צירף לכתב התביעה הצעת מחיר כלשהי המתייחסת לעלות מרקיזה משומשת והתקנתה.
על כן, אני דוחה את דרישת התובע לחייב את הנתבע לשאת בעלות התקנת מרקיזה חדשה, על יסוד הצעות המחיר שצורפו לכתב התביעה המתוקן.

החזר הוצאות משפט, הפסד ימי עבודה וטרחה
התובע עותר בתביעתו, לשפותו בגין הוצאות משפט שהוציא בסכום של 3,510 ₪, בהתאם לקבלות שצירף. המדובר בכספים ששילם התובע לעורכת הדין פזית ברטי, בגין משלוח מכתב התראה לנתבע ובגין הכנת כתב תביעה. אין בידי לפסוק לתובע את ההוצאות , בשיעור הנתבע על ידו. ראשית, בבית משפט לתביעות קטנות נפסקות הוצאות בסכומים נמוכים, ו ככלל לא פוסקים לצד שזכה בדינו החזר בגין תשלום שכר טרחת עו"ד, וזאת כדי לעודד את בעלי הדין לערוך את כתבי בי הדין בעצמם. שנית, תביעת התובע התקבלה בחלקה הקטן בלבד. בהתחשב בתוצאת פסק הדין, אני סבורה על הנתבע לשאת בהוצאות המשפט של התובע בסכום כולל של 400 ₪.

אני דוחה את עתירת התובע לפסיקת פיצוי בסכום של 3,000 ₪ בגין אובדן ימי עבודה, טרחה רבה, נסיעות, תיאום עם בעלי מקצוע, בהיעדר הוכחה.

סוף דבר
אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 1,616 ₪, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 18.11.20 ועד ליום התשלום המלא בפועל. בנוסף, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט בסכום כולל של 400 ₪. הסכום הפסוק ישולם תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

המזכירות תדוור לצדדים כמקובל.
ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד תוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ג אלול תשפ"א, 21 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: נפתלי אברהם
נתבע: פסק דין
שופט :
עורכי דין: