ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין פדריקו הרנן מרשליק נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת רויטל טרנר

המערער
פדריקו הרנן מרשליק
ע"י ב"כ: עו"ד עדי קלורין

-

המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד מחמד גאנם

פסק דין

לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 17.11.20 (להלן: הוועדה) אשר קבעה למערער דרגת נכות בשיעור 0%, וזאת בגין פגיעה מיום 25.6.19.

רקע

המערער נפגע ביום 25.6.19 בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה. המשיב הכיר בחבלות הבאות: חבלת ראש- פגיעת קרקפת, חבלת גב וצוואר, וחבלת 4 גפיים.

למערער נקבעו נכויות זמניות. בתום תקופת הזמניות, הופיע המערער בפני ועדה מדרג ראשון, אשר קבעה כי לא נותרה לו נכות בגין התאונה.
המערער הגיש ערר על החלטה זו, וטען כי נותרו לו פגימות בתחומי האורתופדיה והנוירולוגיה, וכי הוא סובל מפריצת דיסק שנגרמה כתוצאה מהתאונה.

ביום 17.11.20 הופיע המערער בפני הוועדה, שבדקה אותו וקבעה כי לא נותרה לו נכות בגין התאונה. ביחס לפריצת הדיסק, קבעה הוועדה כי אין לייחס אותה לתאונה. על החלטה זו נסוב הערעור שלפני.

טענות הצדדים בתמצית

המערער טוען כי לאחר התאונה החל לסבול כאבים והגבלה בתנועות הצוואר, ולכן עבר שתי בדיקות הדמייה: האחת, בדיקת CT מיום 10.11.19 אשר הצביעה על בלטי דיסק ובדיקת MRI מיום 1.10.20 אשר הצביעה על פריצת דיסק. לטענת המערער, נפל פגם בכך שהוועדה לא ייחסה את פריצת הדיסק לתאונה וכי הוועדה לא התייחסה במנומק לבדיקת ה-CT וכן היה עליה לבצע השוואה מפורטת בין שתי בדיקות הדימות כדי להסביר מדוע הממצאים בבדיקת ה- MRI אינם קשורים לממצאי בדיקת ה- CT ולתאונה. עוד טוען המערער בהקשר זה כי היה על הוועדה להתייעץ עם מומחה בתחום הרדיולוגיה ולא להסתמך על פיענוחים של בדיקות ההדמיה.
המערער מוסיף וטוען כי אף אם שלילת הקשר הסיבתי בין התאונה לבין פריצת הדיסק היתה נכונה, היה על הוועדה לשקול קביעת נכות בגין בלטי הדיסק לפי בדיקת ה-CT.
בתחום הנוירולוגיה, טוען המערער כי הוועדה הסתמכה על אותה קביעה שגויה ולא מנומקת בעניין אי-ייחוס ממצאי פריצת הדיסק לתאונה, ולא התייחסה לתלונות המערער בנוגע לכאבי ראש קשים ותמידיים, כפי שעולים גם מהתיעוד הרפואי.

מנגד, המשיב טוען כי הוועדה פירטה באופן ברור ומקיף את ממצאיה, לפיהם אין למערער הגבלה בתנועות הצוואר אלא רק כאב אשר נובע מפריצת הדיסק. עוד טוען המשיב כי הוועדה נימקה והסבירה כי פריצת הדיסק אינה קשורה בקשר סיבתי לתאונה, ונימוקיה הינם רפואיים במהותם, כאשר אין בית הדין מתערב בשיקול דעתה המקצועי של הוועדה.
המשיב מוסיף וטוען כי הוועדה ביצעה גם בדיקה נוירולוגית אשר היתה תקינה והסבירה כי אין מקום לקבוע נכות בגין כאבי ראש אשר לא דווחו באופן שוטף על ידי המערער מאז התאונה.

דיון והכרעה

בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן: החוק) במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, בית הדין דן בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק כי על בית הדין לבחון אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213, 1999). אחת החובות המוטלות על הוועדה לעררים, שהינה גוף מעין-שיפוטי, היא חובת ההנמקה שמטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע שם/01-X318 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו(1) 60).

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים, מצאתי כי דין הערעור להידחות, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

המערער הופיע בפני הוועדה עם בא כוחו, ודבריהם נרשמו:
"לקוח – כאבי ראש, כאבי צוואר תמידיים, הגבלות תנועה בצוואר.
עורך דין – מבקש להסתמך על בדיקת MRI יש לו פגיעה מאוד קשה שקיבל בראש בעקבות תאונת דרכים, אושפז בבית חולים ועבר CT אין ויכוח שהייתה לו חבלת ראש, עבר עשרות טיפולים, אפשר לראות את הטיפולים ויש לו כאבי ראש בלתי פוסקים ובעיה נוירולוגית שבכלל לא התייחסו אליה ."

לאחר מכן, בחנה הוועדה את בדיקות הדימות וציינה בממצאיה:
"MRI מיום 1/10/2020: פריצת דיסק 6-7 C.
CT מיום 10/11/2019: בלט דיסק 6- 7C."

בשלב הבא, ערכה הוועדה בדיקה קלינית ורשמה את הממצאים הבאים:
"בבדיקה אורטופדית:
אין ספאזם בשרירי הצוואר, תנועות הצוואר: יישור יתר 40 מעלות, כיפוף עם נגיעת הסנטר בבית החזה, סיבוב לצדדים 80 מעלות לכל צד. הטיה לצדדים 40 מ' לכל צד. מדווח על כאב בתנועות, אך אין התכווצות שרירים בעת התנועה. אין חסר מוטורו בגפיים.
מוסר את תלונותיו בצורה עיניינית ומסודרת, ללא הפרעה בשפה ובדיבור. תנועות עיניו מלאות, לא נראה ניד. ללא חולשות בגפיים. החזרים הופקו, ללא החזרים פתולוגים. הליכה רומברג, מבחן אצבע אף תקינים.
בדיקה נוירולוגית:
CT מוח במכתב שחרור ממלר"ד מיום 27/6/2019, מדווח ללא ממצא ."

לבסוף, פירטה הוועדה את מסקנותיה:
"מבחינה אורטופדית, מדובר בחבלה בלתי ישירה בצוואר, לאחר התאונה לא הייתה פריצת דיסק, התגלה רק בבדיקת MRI האחרונה, בלט דיסק לא צפוי להפוך לפריצת דיסק ללא חבלה נוספת, ולכן הפריצה שקיימת כיום אין ליחס לאירוע התאונה. לאחר אירוע התאונה אין ממצאים טראומתיים ב- CT, ובבדיקה הקלינית כעת אין הגבלה בתנועות, הכאבים שמדווח עליהם בצוואר הם עקב פריצת דיסק שכאמור לא נגרמה בתאונה הנדונה, לאור כל האמור לא נותרה נכות בעמ"ש צווארי בגין התאונה הנדונה .
מבחינה ניורולוגית, כאבי ראש ללא מעקב נוירולוגי, הדיווח היחיד לאחר חבלה הינו בתאריך 7/8/2019, לא נמצא במעקב נוירולוגי, ולאור ממצאי הבדיקה לא נותרה נכות".

מעיון בפרוטוקול עולה כי הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית מקיפה, הן במישור האורתופדי והן במישור הנוירולוגי, והממצא היחיד שעלה מהבדיקה הוא כאבים בעת תנועות הצוואר. הוועדה ייחסה כאבים אלו לפריצת הדיסק שנצפתה בבדיקת ה-MRI והסבירה בבירור כי פריצת הדיסק לא נגרמה בשל התאונה וכי בלטי הדיסק שנראו בבדיקת ה- CT לאחר התאונה אינם יכולים להחמיר לפריצת דיסק ללא חבלה נוספת. במילים אחרות, התאונה לא גרמה לממצא טראומתי בצוואר ופריצת הדיסק אינה בבחינת החמרה של מצב שנוצר בתאונה אלא תוצאה של חבלה אחרת, מאוחרת למועד התאונה, שארעה למערער. מדובר בנימוק רפואי ומקצועי, המנוסח בשפה הברורה גם למי שאינו רופא, ובית הדין אינו מתערב בממצאים רפואיים המצויים בסמכותה המקצועית של הוועדה.

אין לקבל את טענתו של המערער כי היה על הוועדה להיוועץ עם רדיולוג לצורך פענוח בדיקות הדימות. הרכב הוועדה כלל אורתופד ונוירולוג, אשר מומחיותם בין היתר גם בקריאת ממצאי דימות. זאת ועוד, המערער כלל אינו טוען כי הוועדה טעתה בהבנת בדיקות הדימות או כי ציטטה באופן שגוי את הממצאים, ומעיון בסיכום הבדיקות עצמן שצורפו לערעור עולה כי אכן בבדיקת ה-CT נרשמו בלטי דיסק ובבדיקת ה- MRI נרשם בקע דיסק – ממצאים אשר צוטטו כאמור גם על ידי הוועדה. בירור השאלה האם פריצת דיסק היא בבחינת המשך טבעי לבלטי דיסק אינו דורש היוועצות עם מומחה בתחום הרדיולוגיה בהכרח, שכן כאמור אין טעות בהבנת ממצאי הבדיקות עצמן, אלא מדובר בהבנת התהליך הרפואי שהתרחש בגופו של המערער בין התאונה לבין פריצת הדיסק. יוזכר בה קשר זה כי בדיקות הדימות הינן כלי עזר בלבד, וכי הנכות נקבעת על יסוד הממצאים הקליניים אשר עולים מבדיקת הוועדה. במקרה דנן, הן הבדיקה האורתופדית והן הבדיקה הנוירולוגית לא העלו הגבלות בתנועה או ממצאים אחרים, למעט כאבים בתנועת הצוואר אשר נובעים כאמור מפריצת דיסק ולא מהתאונה.

אין לקבל גם את טענת המערער כי הוועדה לא התייחסה לנושא כאבי הראש. הוועדה ציינה כי היא מודעת לתלונתו של המערער בדבר כאבי ראש, אולם מתיקו הרפואי של המערער, ממועד התאונה ועד למועד הוועדה, לא נמצאו תלונות שוטפות בהקשר זה. קביעת הוועדה כי המערער לא נמצא במעקב נוירולוגי בשל כאבי ראש תואמת את התיעוד הרפואי שצירף המערער לערעור:

בסיכום האשפוז מיום 27.6.19 לאחר התאונה נרשם כי המערער התלונן בהגעתו על כאבי ראש, עבר CT ראש וצוואר, ושוחרר כאשר הוא מרגיש טוב. עוד נמצא בתיק הרפואי סיכום רפואי מיום 9.7.19 בו נרשם כי המערער הגיע למיון שכן הרגיש מספר ימים טשטוש ראיה וכאבי ראש. ביום 7.8.19 נבדק המערער על ידי נוירולוג ונרשם כי הוא מתלונן על כאבי ראש. לאחר מכן, אין תיעוד רפואי המלמד על מעקב נוירולוגי בנוגע לכאבי ראש או לתלונות חוזרות ועקביות של המערער בנוגע לכאבי ראש.
עוד יצוין כי ביום 8.6.20 נבדק המערער על ידי ד"ר עמית קרן, מומחה בכירורגיה אורתופדית, והמערער לא התלונן בפניו על כאבי ראש אלא רק על כאבים בצוואר ורשימות בידיים. על כן, מיום 7.8.19 ועד למועד הוועדה, במשך למעלה משנה, לא תועדו תלונות על כאבי ראש או מעקב נוירולוגי בנוגע לכך, ולכן לא נפל פגם בקביעות הוועדה בהקשר זה.

סיכום

על בסיס כל האמור לעיל, הערעור נדחה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 ימים מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ב אלול תשפ"א, (20 אוגוסט 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: פדריקו הרנן מרשליק
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: