ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בנק אוצר החייל בע"מ נגד החברה בע"מ :

בפני כבוד ה שופטת עמיתה שרה דברת

המערער

בנק אוצר החייל בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד שרגא בודה

נגד

המשיבים

  1. החברה בע"מ - ניתן פס"ד
  2. משה דדון - ניתן פס"ד
  3. נטלי דדון הוורדי - ניתן פס"ד
  4. אבי דדון - ניתן פס"ד
  5. ש.ב מ.נ.א השקעות בע"מ - ניתן פס"ד
  6. מרים דדון ע"י ב"כ עוה"ד רבקה שחר
  7. אברהם אבי בדלוב ע"י ב"כ עוה"ד חגית שלי

בית משפט קבע, שמאחר והסדר החוב - בניגוד לעמדת הבנק, שנדחתה - נוגע למשיבים 6 ו-7, היה צריך ליידע אותם בדבר ההסדר, שכן היה בו כדי לשנות מתנאי הערבות עליו חתמו, שכן בהסדר נקבע , שככל ו האשראי הנוסף לא יפרע, ניתן יהיה להעמיד את מלוא החוב לפרעון מידי ומלוא החוב כולל בחובו גם את ההלוואה, נשוא התביעה , גם אם היא משולמת כנדרש ואין בה פיגורים ובכך למעשה גדל הסיכון של המשיבים.

פסק דין

נגד משיבים 6 ו - 7

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בבאר שבע, בת"א 33947-04-16, שניתן ביום 28.12.2020 ע"י כבוד השופט יורם ברוזה, סגן נשיא, אשר דחה את תביעת המערער לחייב המשיבים 6 ו -7 בתשלום יתרת ההלוואה וחייב אותו בתשלום הוצאות בסך של 32,000 ש"ח.

העובדות הרלוונטיות
קוקי קפה בע"מ, (להלן - "החברה") מטרתה הקפעול בית קפה ומתן שירותי הסעדה. לשם כך, פתחה באפריל 2013, שני חשבונות בנק אצל המערער (להלן - "הבנק"). בחודש מאי 2013 העמיד הבנק הלוואה ראשונה ע"ס 400,000 ש"ח לטובת ה חברה; המשיבים 2-4 היו בעלי המניות והמנהלים של החברה וחתמו כערבים בערבות מתחדשת ללא הגבלת סכום לכל חובותיה .
בחודש מאי 2013 קבלה החברה הלוואה שניה מקרן "נס" בסך 250,000 ש"ח, היא ההלוואה נשוא התביעה (להלן - "ההלוואה"), להלוו אה זו חתמו כערבים המשיבים 6 ו-7 (להלן - "המשיבים").

ביום 29.9.14 כאשר יתרת החובה של החברה, לרבות ההלוואות, עמדה ע"ס 772,262.63 ש"ח, נחתם הסדר חוב בינה ובין הבנק, בו נקבע שההלוואה הראשונה וכן ההלוואה השנייה ישולמו כסדרן, עד לפירעונן המלא וכן יועמד אשראי בסך 200,000 ש"ח למשך 60 חודשים, לא נדרשו בטוחות נוספות. בסעיף 6 להסדר נקבע, כי היה והחברה לא תעמוד באחד מתשלומי ההסדר, הבנק יהיה רשאי להעמיד את יתרת החוב של החברה לפירעון מידי עם כל ההוצאות הנלוות. המשיבים 2- 4 חתמו כערבים להסדר החוב, המשיבים 6 ו-7 לא היו צד להסדר ולא ידעו עליו.

בית משפט קבע, שמאחר והסדר החוב - בניגוד לעמדת הבנק, שנדחתה - נוגע למשיבים 6 ו-7, היה צריך ליידע אותם בדבר ההסדר, שכן היה בו כדי לשנות מתנאי הערבות עליו חתמו, שכן בהסדר נקבע , שככל ו האשראי הנוסף לא יפרע, ניתן יהיה להעמיד את מלוא החוב לפרעון מידי ומלוא החוב כולל בחובו גם את ההלוואה, נשוא התביעה , גם אם היא משולמת כנדרש ואין בה פיגורים ובכך למעשה גדל הסיכון של המשיבים.
כמו כן, תהה בית המשפט, אם אכן מדובר בהעמדת הלוואה נוספת מדוע נקרא המסמך "הסדר חוב", לל מדך הוא בא להסדיר את החוב הכולל. בשל חתימה על הסדר החוב מבלי ליידע הערבים קבע בית המשפט שיש בכך כדי לבטל הערבות, כמו גם בשל אי גילוי המצב הכלכלי של החברה ל משיבים; ביהמ"ש היה ער לכך, כי אין חובה בחוק שיקים ללא כיסוי ליידע את הערבים, בדבר הגבלת החשבון או משלוח התראה, אך החובה ליידע, קמה מכח חובת תום הלב, כאשר החשבון המוגבל הוא החשבון ממנו משולמת ההלוואה.
כמו כן לא נשלח דיווח לערבים כנדרש, בדבר פיגור בהלוואה אלא רק בחודש מרץ 2016 וגם בכך הפר הבנק את חובת הגילוי, ומכאן שעל אף שהבנק לא הפר את הוראות חוק הערבות, הרי שהוא הפר חובות נאמנות שיש לו מכוח הדין הכללי ופגע ביכולתם של הערבים לפעול לגביית החוב.

בימ"ש דחה טענות המשיבים 6 ו-7 בדבר אי מתן הסבר נאות או חוסר הבנה של המצב, מאחר שלא הובאה ראיה שיכולה לתמוך בכך ומכי וון שבהודעה לערב מצויים מלוא הפרטים הדרושים; כך גם נדחתה הטענה בעניין חלקיות הערבות שכן המשיבים 6 ו-7 אישרו כי בפועל לא התעניינו וחתמו על ערבות של 100%.
טענות הבנק:
הבנק טוען , כי שלוש הקביעות אשר הובילו את בימ"ש לדחות את התביעה מקורן בטעות משפטית ועובדתית כאחת.
הקביעה לפיה ההלוואה מקרן נס אושרה למשיבים 2-4 ולא ל חברה, כך שההלוואה ניתנה בניגוד לאישור ועל כן הערבות בטלה, נקבעה מבלי שנטענה ע"י מי מהצדדים ומבלי שניתן לבנק יומו בבית המשפט והאפשרות להתייחס לכך. הקביעה לפיה חתמו שני ערבים בלבד הם המשיבים 6 ו-7 אינה נכונה, שכן קיימת ערבות אישית של המשיבים 2-4 בגין כלל חובות החברה ובכלל זה ההלוואה .
גם הקביעה, כי החתימה על "הסדר חוב" מבלי ליידע את המשיבים 6-7, שגויה, שכן הסדר החוב נועד לארגן את האשראי בחשבון החברה בפריסה נוחה יותר, כך שתוכל לעמוד בהתחייבויותיה כלפי הבנק ולא שינה מאומה בתנאי הערבות שהייתה מוגבלת להלוואה בלבד. האפשרות שההלוואה תועמד לפירעון מידי הייתה קיימת בכתב הערבות עליו חתמו המשיבים 6-7 (ס' 40 לתנאים הכלליים) ואין בהסדר החוב כדי לשנות את התנאים הקיימים.
בניגוד לקביעת ביהמ"ש החברה ה תנהלה בצורה חיובית ועצם העמדת האשראי הנוסף היא ההוכחה לכך. אשר לקביעה הנוגעת למועדי חילול ההמחאות, טוען הבנק, כי רובם אירעו במהלך קיץ 20 14, החזרות טכניות אינן מחייבות ידוע הערבים ואילו החזרות אכ"מ הוסדרו בחשבון החברה ימים בודדים לאחר ההחזרה.
גם קביעתו של בית המשפט לפיה, אי גילוי הרעה במצבה של החברה מהווה עילה נוספת לביטול הערבות - שגויה.
לטענת הבנק, בעת עריכת הסדר החוב (בשנת 2014) עמדה יתרת החוב הכוללת של החברה על כ-772,000 ש"ח בעוד שבעת העמדת החוב הכולל לפירעון מידי (בשנת 2016) עמד החוב הכולל על כ - 503,247 ש"ח ומכאן הסדר החוב לא הרע את מצב החברה ולא סיכן את הערבים ולא שינה מערבותם.
התקופה בה נערך הסדר החוב התאפיינה בצריכת אשראי מוגברת ברוב בתי העסק בדרום, ביהמ"ש התעלם מכך שחברות בד"כ מתנהלות דרך האשראי שניתן להם ע"י הבנקים.
הפיגורים שצוינו בפסה"ד היו זניחים וחסרי משמעות, אשר נבעו בעיקר מהפקדות שיקים היוצר ים פיגור זמני ובכל מקרה תוקנו תוך ימים בודדים ומכאן שאף חובת הידוע לערב בתוך 90 ימים לא הייתה רלוונטית , שכן עד שהודעה הייתה מגיעה ליעדה ההפרה כבר תוקנה.
המשיבים 6 ו-7 חתמו, בין היתר , על טופס גילוי לערב המציין את היקף הערבות והתחייבות החברה. הערבים לא בקשו לקבל מידע נוסף . אולם היה עליהם לדעת, כי חשבון עיסקי הינו דינמי וניתן לבקש מידע על מצבו בכל עת מ הבנק או מהלווה העיקרי.
טענות המשיב ים:
המשיבה 6 טוענת, כי אין בערעור טעמים משפטיים אלא נסיון למקצה שיפורים נוכח העדר היכולת להיפרע מהמשיבים 1-4 המצויים בחדלות פרעון.
מוסיפה המשיבה, שהטענה שהבנק העמיד ההלוואה בניגוד לאישור קרן נס נטענה בסעיף 10 לכתב ההגנה ובסעיף 11 בסיכומיה, וגם אם תתקבל טענה זו, אין בה להצדיק קבלת הערעור לאור מחדלים רבים אחרים; מה גם שעל מסמכי הערבות צויין, כי הערבים הינם 1 מתוך חמישה ערבים, כאשר בפועל הוחתמו שני ערבים בלבד.
אשר לטענה לאי גילוי קיומו של הסדר החוב וההרעה במצב החברה, טוענת המשיבה, כי כבר כשנה ושלושה חודשים ממועד חתימת הערבות פעל הבנק להגדלת האשראי, שליחת התראות, חיוב בריבית פיגורים והחזרת המחאות בחשבון החברה זאת מבלי ליידע את הערבים ; ניסיונו של הבנק להציג את הסדר החוב כמחזור הלוואה נדחה ו טענת הבנק להחזרת המחאות מסיבות טכניות לא גובתה באסמכתאות ואין בה כדי לשלול היעדר יכולת פירעון , שכן תדפיסי החשבון של החברה מציגים חריגה כמעט מתמדת מהאשראי במהלך התקופה, וככל שהתנהלות החברה לא הייתה חריגה (כטענת הבנק) אזי לא היתה כל סיבה לשליחת מכתבי התראה וחיוב בגין ריבית פיגורים .
מוסיפה המשיבה שהבנק מתעלם מפערי הכוחות והמידע בין הצדדים, ומהחובות החלות עליו נוכח היותו גוף פיננסי בעל הידע והיכולת בניתוח סיכונים, אשר חובתו ליידע את המשיבה , כי החברה עתידה שלא לעמוד בהחזרי ההלוואה ובכך לא לסכנה במימוש הערבות. הבנק הפר את חובת תום הלב משלא עדכן את המשיבה בסיכון, ואף הגדיל את הנזק והקטין את סיכויי המשיבה לפרוע את החוב; ל ו היתה נשלחת הודעת עדכון לערב כנדרש בחוק ובמועד, היה בידי המשיבה לפעול לצמצום הסיכון, מכוח היותה אחותו של המשיב 4; הבנק בחר לפעול באופן חד צדדי אך ורק מול החברה ובמהלך אותה תקופה בחרה זו למכור נכסים ולאיין את החזר החוב .

המשיב 7 טוען לטעויות בפסה"ד הנוגעות לטענות לאי קיום חובות הבנק בעת חתימת הערבות , שעה שבימ"ש לא דן בראיות שהוצגו בפניו ודחה אותן בהנמקה כללית, סתמית ולקונית; עדות נציגת הבנק היתה מרובת סתירות, בחלקה עדות שמועה והיא הטעתה המשיב משלא מסרה לו את מלוא המידע אודות חתימת הערבות; בניגוד לעדותה של נציגת הבנק גרסת המשיב 7, הייתה עקבית ואמינה; ושגה ביהמ"ש משלא עמד על קבלת הסבר הבנק מדוע לא זימן את המשיב 4 לעדות; ורק מסיבות אלה היה על ביהמ"ש לדחות את תביעת הבנק.
אשר לקביעה הנוגעת להעמדת ההלוואה בניגוד לאישור קרן נס הרי ש קביעה זו עולה בקנה אחד עם טענות המשיבים בדבר הפרת חובות הגילוי כלפיהם וכן עם טענת המשיב 7 לפיה נאמר לו שמדובר בהלוואה שנלקחת ע"י המשיב 4 ולא ע"י החברה.

באשר להסדר החוב ואי גילוי לערבים בדבר הרעה במצב החברה, חוזר המשיב על טענות המשיבה 6 ומוסיף, כי בימ"ש דחה את עדותה של נציגת הבנק לאור היות העדות משוללת הגיון, ומרובת סתירות; עדותה באשר למגעים שקדמו לחתימת הסדר החוב הינה בגדר עדות שמועה שכן לא היתה חלק מהמגעים לחתימה על הסדר החוב , ודי בכך שהבנק נמנע מלהביא עדות חיונית לבירור הסוגיה כדי להביא לדחיית גרסת הבנק.
עוד הוכח , שמסמכי הערבות לא נמסרו למשיב כנדרש בסעיף 24 לחוק, ודי בכך להצדיק ביטולה של הערבות; כך גם כשל הבנק כאשר לא גילה למשיב את הסיכונים בחתימתו על הערבות; הבנק אף הפר את חובת הזהירות והנאמנות כלפי המשיב בכך שנתן ל חברה הלוואות בסך כולל של 900,000 ש"ח תוך ידיעה שלא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה ובכך הגדיל את חשיפת המשיב, כאשר היה על הבנק לדעת , כי החברה צוברת חובות (כעולה ממספר ההמחאות החוזרות) זאת מבלי שדאג לקבל בטוחות נוספות.

דיון והכרעה
המחלוקת נסובה סביב שלוש מקביעותיו של בית משפט . הראשונה - אישור ההלוואה על ידי קרן נס, אשר ניתן לכאורה למשיבים 2-4, כאנשים פרטיים, בעוד שבפועל הוקצה הסכום בחשבונה של ה חברה; השנייה - חתימה על "הסדר חוב" עם המשיבים 1-4, מבלי ליידע את המשיבים 6 ו-7. השלישית - אי גילוי ההרעה במצבה של החברה לערבים.
המשיב 7 העלה נימוקים נוספים בגינם היה לדחות התביעה ועיקרם חובות הבנק כלפי הערבים, בעת חתימת הערבות, טענות שנדחו.

אישור ההלוואה ע"י קרן נס - ההסדר בין הבנק לקרן נס ובין הבנק למשיבים 1-4 לא הועלה על ידי הצדדים בכתבי הטענות. ככל שטענה זו הייתה מועלית במהלך הדיון, הרי שלמערער הייתה הזכות וההזדמנות להתייחס אליה ולהעיד עדים במידת הצורך. קביעה בית המשפט נשענת אך על החומר שעמד בפניו בהעדר התייחסותה המפורשת של קרן נס ובהתעלם מכך שהמשיבים 2-4 ערבים לכלל חובות החברה בכללם ההלוואה מוש א הערעור.

אמנם המשיבה 6 טוענת שהנושא הועלה על ידה בסעיף 10 לכתב ההגנה ובסעיף 11 לסיכומיה ולא כך הדבר, שכן כל שנטען בסעיפים הנ"ל, שהוסבר למשיבה 6, שהיא ערבה ביחד עם ערבים נוספים בחלקים שווים וההלוואה הינה בערבות המדינה ועל כן אין לה כל סיכון בחתימה. אין כל התיחסות בסעיפים אלה, למתן ההלוואה לחברה ולא למשיבים 1-4.

הצדדים הם אלה שקבעו את גדר המחלוקת ביניהם, וזו לא כללה מתן ההלוואה לחברה במקום למשיבים 1-4, ואל לו לביהמ"ש להרחיב את גדר המחלוקת, שהצדדים לא מצאו לעשות כן.(ראה רע"א 5127/06 נעאגה עמרן נ' האפוטרופוס הכללי כמנהל נכסי ההקדש גליציה, פורסם בנבו 30.8.06. רע"א 5255/11 עיריית הרצליה נ' אברהם חנוך כרם (פורסם בנבו 11.06.2013)

שעה שההכרעה, בדבר אישור ההלוואה למשיבים 1-4 ולא לחברה, על תה מיוזמת בית המשפט היה עליו לפנות לצדדים ולאפשר להם , לכל הפחות לטעון בענין טרם מתן ההכרעה בתיק, ומשלא התאפשר הדבר, הקביעה אינה יכולה להיוותר על כנה.
גם לגופו של עניין אין בעובדה זו, כדי להשפיע על מהות הערבות, שכן, גם אם שגה הבנק, הרי מדובר במערכת היחסים בינו לבין קרן נס ולא בינו לערבים או בין הערבים לקרן נס.
זאת ועוד, גם אם ההלוואה נתנה למשיבים 1-4 ואלה בחרו להזרימה לחברה, ערבותם של המשיבים 6 ו-7 בעינה. המשיבים 6 ו-7 חתומים כערבים גם על בקשה לקבלת ההלוואה, שהיא חלק מערבותם והבקשה היא של החברה לקבלת ההלוואה (נספח 12 למוצגי המערער).

באשר לקביעה, כי המשיבים 6 ו-7 הוטעו שכן הוחתמו רק שני ערבים ולא חמישה כנדרש לפי המצג שהוצג להם , הרי המשיבים 2-4 מהווים שלושת הערבים הנוספים הנדרשים להלוואה, שכן חתומים הם ערבות לכלל חובותיה של החברה.

אי ידוע הערבים באשר להסדר החוב - הסדר החוב כאמור נחתם ביום 29.09.2014, למעלה משנה ממועד חתימת הערבות להלוואה. בחינת תדפיסי החשבון של החברה מעלה כי התנהלותה של החברה בכללותה אינה שונה בשנה וחצי שקדמו לחתימת הסדר החוב ובתקופה שלאחריה. הא ראיה, שהתשלום הראשון של ההלוואה שלא כובד היה באפריל 2016, היינו, כמעט שנתיים לאחר החתימה על הסדר החוב.
הסדר החוב התייחס להתחייבויות החברה במסגרת חשבון העו"ש וציין את ההלוואות הקיימות בחשבון החברה כחלק ממכלול האשראי, ונקבע מפורשות שיש להמשיך לפרוע ההלוואות כסדרן, בדיוק כפי שהיה מצופה לפני כינון ההסדר. עיון במסמכי הערבות עליהם חתמו המשיבים 6-7 (נספחים 13 -14) מעלה כי בסעיף 11 ישנה התייחסות למקרה שבפנינו:
11. שינוי בחיוב או בבטוחות
התחייבות הח"מ בכתב זה תשארנה בתוקפן המלא גם במקרה שהבנק, בין בהסכמת הח"מ או בלעדיה, ואף בלי מתן הודעה להם, לפי שיקול דעתו של הבנק בלבד:
...
ד. יתפשר, יעשה כל הסדר שהוא עם הח"מ או עם החייבים או עם חלק מהם בנפרד, או עם אדם אחר האחראי יחד עם הח"מ או עם החייבים או עם מי מהם בנפרד.
שעה שנדחו טענות המשיבים לאי מתן הסבר נאות או חוסר הבנה של המצב בעת חתימתם על מסמכי הערבות , כמו גם טענת המשיב 7 הנוגעת ליחסי המרות בינו למשיב 4, אשר הביאו אותו כדי חתימה על הערבות , הרי שבחתימתם של המשיבים על מסמכי הערבות כלשונם, הביעו הם הסכמתם שייתכן ויעשה הסדר זה או אחר עם מי מהערבים או מהחייבים, מכאן שלא חלה על הבנק כל חובה ליידע את הערבים בחתימת ההסדר עם המשיבים 1-4.

גם מהותית, סדר החוב, לא שינה את חבותם של הערבים ו לא את תנאי ההלוואה, ואף לא את תשלום ההחזר החודשי ויכול היה להיעשות ללא אישור הערבים, כולם או מקצתם.
בית המשפט קבע, שהסדר החוב מקפח את המשיבים 6-7, שכן נקבע בו מפורשות, שככל והחברה לא תעמוד בהתחיבויותיה ניתן יהיה להעמיד את כלל החוב לפרעון מידי, גם אם ההלוואה לה ערבו משולמת כסדרה ואין בה פיגורים; אלא שאין בקביעה זו בהסדר, כדי להוסיף או לגרוע מחובותיהם או זכויתיהם של המשיבים, שכן, הוראה דומה מצויה בכתב הערבות, (נספחים 13 ו-14), עליו חתמו בסעיף 3, שם נקבע "שהבנק יהיה רשאי בכל עת לדרוש ... את סילוק הסכומים המובטחים, כולם או מקצתם, בבת אחת או בחלקים...". הוראה דומה מצויה בסעיף 7, בבקשה לקבלת הלוואה (נספח 12 להודעת הערעור) עליה חתומים המשיבים כערבים ולפיו "מבלי לגרוע מזכותכם להעמיד את ההלוואה לפרעון מידי בהתאם לאמור בתנאים הכלליים...בסעיף 40 לתנאים הכלליים (נספח א לכתב התביעה ) הוסכם שלבנק הזכות להעמיד לפרעון מידי "... את כל או חלק מסכומי החוב, בין אם מועד פרעונם הגיע ובין אם לאו...אם בעלי החשבון לא ישלמו לבנק במועד הפרעון סכום כלשהו מסכומי החוב" .

במצב נתון זה, הקביעה בהסדר לפיו ניתן יהיה להעמיד לפרעון מידי ההלוואה, נשוא הערעור, ככל שיוצרו חובות לחברה לא הרעה ולא שינתה מצבם של המשיבים 6 ו- 7, כיון שהוראה זו מצויה במסמכים עליהם חתמו ממילא. ועל כן לא קמה כל חובה לידעם, דבר ההסדר, הגם, כאמור, אפשרות של הסדר קיימת במסמכי הערבות.

אי גילוי ההרעה במצבה של החברה לערבים - התנהלותה של החברה נסקרה בפירוט רב בפסק הדין של בית המשפט על בסיס המחאות שלא כובדו בחשבונה . אולם מעיון בדפי חשבון הבנק שצורפו לכתבי הטענות בבימ"ש קמא ותוך בחינת החיובים והזיכויים בחשבון העו"ש, ודו"ח פירוט תשלום ההלוואות (שלוש ההלוואות), ניתן ללמוד, כי קודם לחתימת הערבות וקבלת ההלוואה, במהלך שנת 2013, מסגרת האשראי בחשבון עמדה על 200,000 ש"ח ו החברה התנהלה בחריגה כמעט קבועה של כ-100,000 ש"ח. החל מ-12/2013 מסגרת האשראי עמדה על 290,000 ש"ח ו החברה התנהלה במסגרת זו זולת חריגות אחדות של כ-30,000 ש"ח לכל היותר, אשר הוסדרו כעשרה ימים לאחר מכן. במהלך 03/2014 עודכנה מסגרת האשראי ל-200,000 ש"ח גם אז לוותה התנהלות החברה בחריגות אשר לא עלו על 30,000 ש"ח. מיד לאחר קבלת ההלוואה השלישית אשר בבסיס הסדר החוב (במהלך אוקטובר 2014) התנהלות החברה בחשבונה נעה בין חובה לזכות, אולם בסדרי גודל פחותים בהרבה מאלה שקדמו, כך שלכל היותר יתרת החובה עמדה על כ-50,000 ש"ח ב-31/07/2015, ובמועד האחרון המופיע בדפי הח שבון 30.6.16 עמדה היתרה על כ - 25,000 ש"ח.
בחינה זו מעידה כי לא חלה כל הרעה במצבה של החברה, וניתן אף לומר כי חלה הטבה בהתנהלותה לאורך התקופה. גם החריגות אשר פורטו לעיל, הינן חלק מהתנהלות דינאמית של חברה פעילה, אשר הוסדרו כאמור ימים ספורים לאחר התהוותן, ולא היה בהם כדי להגדיל את הסיכון כלפי הערבים. מקובלת עלי טענת הבנק כי לא הייתה משמעות לעדכון הערבים בפיגור מינורי בתשלומי ההלוואות, שכן אלה הוסדרו תוך זמן קצר מאוד.
בנוסף, בסעיף 7 בהודעה לערב יחיד במסמכי הערבות (עמודים 237 ו- 248 למוצגי הבנק), שעניינו גילוי מידע מהותי צוין מפורשות כי סך ההתחייבויות באותה העת של החברה כלפי הבנק עומד על כ-620,000 ש"ח (מסמכים אלו נחתמו כאמור ע"י המשיבים 6-7 א שר נקבע כי קראו והבינו את תכנם). במועד עריכת הסדר החוב עם המשיבים 1-4 יתרת החוב הכוללת עמדה על כ-772,000 ש"ח ואילו בשנת 2016, ביום בו הועמד החוב לפירעון מידי עמד החוב על סך של כ-503,000 ש"ח.
בהינתן האמור לעיל, לא נחשפו המשיבים לסיכון יתר מהמועד בו חתמו על כתב הערבות ועד שנדרשו לשלם ההלוואה ולא ניתן לקבוע שמצבה של החברה הורע באופן דרסטי שחייב עדכון המשיבים.

למעלה מן הצורך אעיר, שגם אם הייתי מקבלת את טענת המשיבים בדבר הפרת חובת היידוע בעניין הסדר החוב, לא היה בכך כדי לפטור את הערבים מערבותם. סעיף 23 לחוק הערבות תשכ"ז -1967, מסדיר את המקרים בהם יופטר ערב מערבותו, חתימת הסדר חוב ועדכון הערבים אינה נמנית על אותם מקרים.
בנוסף, סעיף 26 לחוק מורה, כי במקרה של אי מתן הודעה על ידי הנושה באשר לאי קיום החיוב על ידי החייב, התוצאה הינה פטור לערב עד כדי "הנזק שנגרם לו", והיה על ה משיבים להוכיח, כי נגרם להם נזק ואת הקשר הסיבתי שבין ההפרה לנזק שנגרם ונזק כזה לא הוכח.
טענות כלליות באשר לידיעה כזו או אחרת על יכולת פירעון של מי מהחייבים אינן בגדר ראיה כנדרש.

בטענות המשיב 7 הנוגעות לחובות הבנק בעת חתימת הערבות, טענות אשר נדחו ע"י בית המשפט - אין ממש. עסקינן בקביעת ממצאים עובדתיים שערכאת הערעור תתערב בהם רק במקרים חריגים ואין זה המקרה שכאן. בית המשפט, שמע את עדויות המשיבים, התרשם מהם ועליהן ביסס את קביעתו העובדתית, כי לא הוכח שהבנק כשל במתן הסבר נאות, או חוסר הבנה של המצב.
כאמור, ההודעה לערב מפרטת כל הפרטים הנדרשים, סכום הערבות, היקפה, מספר הערבים וחלקו של כל ערב ויתרת החוב של החברה באותה העת.

סוף דבר - אני מקבלת הערעור ומבטלת את פסק הדין של בית המשפט ומחייבת המשיבים יחד ולחוד לשלם לבנק את הסך של 156,087.21 ש"ח בצירוף ריבית ערב כמפורט בסעיף 55 לכתב התביעה.
כן מחייבת המשיבים יחד ולחוד בשכ"ט עו"ד בסך של 42,000 ש"ח להיום, בשתי הערכאות וכן באגרות משפט, הן בערעור והן בבימ"ש קמא.

ניתן היום, י"ב אלול תשפ"א, 20 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.

שרה דברת, שופטת


מעורבים
תובע: בנק אוצר החייל בע"מ
נתבע: החברה בע"מ
שופט :
עורכי דין: