ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין Musia Okibatnse נגד אל-הר הנדסה ובנין בע"מ :

20 אוגוסט 2021
לפני: כבוד הרשמת סימה קרמר

התובעים:
1. Musia Okibatnse
2. Mohamed Muman
בד"מ 62290-11-19

3. Gebretensai Gebremdhin
4. Muluguita Asfaha
5. Kefloum Gabrizger
בס"ע 62889-11-19
ע"י ב"כ עו"ד שרית דינמז

-
הנתבעות:
1. אל-הר הנדסה ובנין בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד מוריאל גילאי

2. א. זרחין התקנת מתקני חשמל ופרויקטים בע"מ (ניתן פסק דין בהעדר הגנה)
3. ע.ש.ר. (ר.מ.) חברה להנדסה ולבנייה בע"מ (בפירוק – הליך מעוכב)

החלטה

לפניי בקשה לחייב את התובעים 1 ו – 3-5 בעל י דרכון אריתר אי וכן התובע 2 בעל דרכון סודני (ביחד, להלן: " התובעים"), בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת 1, בגין התביעה שהגישו נגד ה ונגד שתי נתבעות נוספ ות (להלן: " הבקשה").
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה, בתשובה ובכל יתר המסמכים שבתיקי בית הדין , הגעתי לכלל מסקנה, כי לא הובאה ראשית ראיה לסכומים שנתבעו, לא כל שכן לבסיס לחיובה של הנתבעת 1 בגין רכיבים אלה ועל כן, דין הבקשה להתקבל, כפי שיפורט להלן.
נקודת המוצא בבואנו לדון בבקשה להפקדת ערובה הינה הוראת תקנה 116א (ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב–1991 (להלן: " התקנות") וכך היא קובעת:
"(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט-1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו."
הנה כי כן, ככל שמדובר בתובע אשר אינו תושב ישראל או אחת המדינות שאמנת האג חלה עליהן, הכלל הוא חיוב התובע בהפקדת ערובה אלא אם כן הראה ראשית ראיה להוכחת תביעתו או הוכיח יכולת פירעון במקרה שיפסקו נגדו הוצאות או שמתקיימים טעמים מיוחדים המצדיקים לפטור אותו מהפקדת ערובה .
יודגש, כי אין די בהצגת ראשית ראיה לקיומם של יחסי עובד-מעביד כעולה מדברי ההסבר לתיקון לתקנות, כי:
"על מנת להיפטר מהפקדת ערובה, על התובע להביא "ראשית ראייה" להוכחת התביעה, וזאת באמצעות אסמכתאות המוכיחות את התביעה, בין היתר אודות קיומם של יחסי עבודה בין התובע לתובע בתקופה המנויה בכתב התביעה ובנוסף לכך שיש יסוד לכך שהנתבע לא שילם את שכרו של התובע כפי שהתחייב, או לא קיים חבות אחרת שלו" [ההדגשה אינה במקור, ס.ק.].
במילים אחרות, על תובע להראות ראשית ראיה לקיומו של החוב הנטען, זאת מעבר לקיומם של יחסי עובד-מעביד.
על-פי טענות התובעים בכתבי התביעה (סעיף 7), הם הועסקו על-ידי הנתבעות 2 או 3 אשר שימשו קבלני משנה עבור הנתבעת 1. שכרם שולם באופן סדור על-ידי הנתבעות 2-3, אף כי לא קיבלו תלושי שכר, זאת עד לחודש פברואר 2017 (סעיפים 13-14). יצוין, כי על-פי עובדות כתב התביעה, התובעים הועסקו במשך פרק זמן קצר של עד חודשיים (למעט התובע 1, אשר טוען כי הועסק במשך כשישה חודשים). בכל אלה, עניינם של התובעים דכאן שונה באופן מהותי מהמקרים אשר תוארו בסעיפים מתוך פסק הדין בע"ע 2385-02-17 אבו מוחסן נ' קיבוץ בית הערבה (ניתן ביום 22.2.21) (להלן: " הלכת אבו מוחסן") אליהם הפנו בתשובתם לבקשה.
במקרה שלפניי, הצדדים השלימו הליכי גילוי ועיון והושלם השלב המקדמי של ההליך ואולם לא נמצאה ראשית ראיה לסכומים שנתבעו. זאת ועוד, אף כי הנתבעת 1 תמכה בקשתה בתצהיר ערוך כדין, התובעים 2-5 לא מצאו לנכון לעשות כן ויש ליתן לכך משקל. לא זו אף זו, התובע 1 אשר צירף תצהיר לתשובה מטעמו, נמנע מלהתייחס לסכומים אותם תבע במסגרת כתב התביעה, דבר האומר דרשני, בפרט הואיל ולכל הפחות רכיב השכר שתבע אמור להיות בידיעתו האישית ואינו כרוך בחישובים מיוחדים. ודוק: אין מדובר בתביעה בגין הפרשי שכר אלא שכר של חודש אשר לכאורה לא שולם.
התובעים טוענים, כי הוצבו בחצריה של הנתבעת 1. ייאמר כבר עתה, כי גם אם יוכח הדבר, אין בו, כשלעצמו, כדי להוות ראשית ראיה לתביעה שהתובעים הגישו כנגד הנתבעת 1. ברם, גם לא שוכנעתי בדבר קיומה של ראשית ראיה להצבתם בחצריה של הנתבעת 1. הצילומים שהוגשו לתיק ביום 15.7.21 מראים אתר בניה ללא כל סימני היכר הקושרים אותו לנתבעת 1 או לתובעים. סרטון אחד שהוגש לתיק אף הוא מראה אתר בניה ולא ניתן להבין אם הוא קשור לתובעים או לנתבעת 1. אשר לסרטון הנוסף והתמלול שלו, אשר צורף לכתבי התביעה, מבלי להתייחס לספקות בדבר תרומתם לבירור המחלוקות המהותיות בין הצדדים, הרי שלא עולה מהם דבר הקושר אות ם לתובעים דנן. יוטעם, כי לא ניתן להבין מהסרטון או התמלול מי הם הדוברים והאם מדובר בתובעים. למען הסדר הטוב אוסיף, כי בנקודה זו, לא די באמור בתצהיר התובע 1 אשר הוגש בתמיכה בתשובתו לבקשה, זאת בהיקש מהוראת סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 והעובדה שכאמור, לא הובאה כל ראיה חיצונית בתמיכה בטענות התובעים בדבר הצבתם בחצרי הנתבעת 1 , בנוסף לאמירה של התובע 1 בתצהירו.
מעבר לנדרש אוסיף, כי גם לא הובאה ראשית ראיה ליסוד לחיובה של הנתבעת 1 ברכיבים אשר נתבעו , בין כמעסיקה ישירה (ראו לעיל), בין כמעסיקה במשותף עם הנתבעות 2-3. בניגוד לטענת התובעים, הנתבעת 1 צירפה את הסכמי ההתקשרות עם יתר הנתבעות ולא מצאתי ראשית ראיה לפיקטיביות ההתקשרויות או לכך, כי מדובר בחוזה הפסד .
לטענת התובעים, הנתבעת 1 לא שילמה את מלוא התמורה החוזית בגין התקשרותה עם הנתבעות 2-3 ודי בכך כדי להצדיק חיובה של הנתבעת 1 בחובות הנתבעות 2-3 כלפי התובעים. ראשית לכל, גם אם תוכח טענה עובדתית זו, אין בה כדי להצביע על חוזה הפסד.
שנית, מבלי להביע דעה לגבי סיכוייה של עובדה זו, ככל שתוכח, להביא לחיובה של הנתבעת 1 בחובות לכאורה של הנתבעות 2-3, לא מצאתי לה ראשית ראיה. אשר לדפים החקליים מכרטסת הניהול שצורפו לכתב התביעה, התובעים לא הפנו לדבר מה הרשום בהם התומך בטענתם זו. כך או כך, אין בדפי הכרטסת לבדם כדי להוות ראשית ראיה ביחס לטענה לפיה הנתבעת 1 לא שילמה לנתבעות 2-3 מלוא התמורה החוזית, שכן ככל שיש במסמכים אלה אינדיקציה לחוב, הרי שהיא נכונה לאותה נקודת זמן בלבד ואינה משקפת את מערכת היחסים הכלכלית שהתנהלה בין הנתבעות בשלמותה. בדומה, הסרטון והתמלול שלו מעידים על מחלוקת בנקודת הזמן בה צולם הסרטון, אך לא מעבר לכך. זאת, לצד העובדה שניכר מהסרטון והתמלול שהם לא מתחילים עם תחילת האירוע ועל כן, מציגים תמונה חלקית של מה שהתרחד באותו יום. דברים אלה נכונים ביתר שאת לאור אישור חשבון סופי וסילוק תביעות מול הנתבעות 2-3 שצורף לבקשה (נספח 4) ועולה ממנו, כי לכאורה, ככל שהיו פערים בתשלומים בנקודת זמן מסוימ ת, אלה נסגרו.
זאת ועוד, בנספחים ב' ו – ג' להסכמי ההתקשרות מצוין, כי הנתבעות 2-3 לוקחות על עצמן את חובות קבלן המשנה הקודם כלפי עובדיו. אמנם לא ניתן לדעת בשלב דיוני זה, אם משפט זה עוסק בתובעים או התקופה בה עבדו. אולם למען הסדר הטוב יצוין, כי יש בו לכאורה להצביע על כך , שהנתבעת 1 לא חמקה מחובתה בפסיקה, כמזמינה, להבטיח שקבלן המשנה מכבד את חוקי העבודה. ודוק: מצב זה שונה על פניו מהמצב ב ע"ע 273/03 דברת שוואב נ' מדינת ישראל ואח' (ניתן ביום 2.11.06), אשר עסק במעסיק ישיר שנעלם או אינו מסוגל לשלם וכפי שצוין לעיל, זהות המעסיקות הישירות של התובעים ידועה היטב . יוטעם, כי התובעים אוחזים בפסק דין בהעדר הגנה כנגד הנתבעת 2 ומודעים לאפשרות להגיש תביעות חוב כנגד הנתבעת 3 (ראו הודעת הנתבעת 3 לתיק 16.2.21 וכן פרוטוקול הדיון מיום 11.5.21).
יודגש, כי אין באמור לעיל כדי להביע עמדה באשר לסיכויי ההליך.
באשר לחלופות שבתקנה 116א(ב), התובעים טענו לפגמים בתצהיר שהוגש בתמיכה בבקשה ברם לא מצאתי בטענה זו ממש, בין השאר לאור העובדה שמרבית טענות הנתבעת 1 ממילא נסמכות על טענות התובעים בכתב התביעה ומסמכים שבתיק. כמו כן, התובעים לא הרא ו כי ניתן יהיה להיפרע מ הם אם תביעת ם תידחה בין באמצעות נכסים הקיימים בישראל ובין באמצעות הצגת ראיות המעידות על איתנות כלכלית ויכולת גבייה. כמו כן, לא שוכנעתי כי במקרה דנן מתקיימים טעמים מיוחדים שיש בהם כדי לפטור את התובע ים מהפקדת ערובה. ואנמק.
כאמור לעי, ידוע מי היו המעסיקות ומדובר בתקופת העסקה קצרה (ראו סע"ש 25576-03-19 מוחמד אבו עלפה – נתיב הגדוד ( החלטה מיום 16.6.2019)). כמו כן, בניגוד למצבים המתוארים ב הלכת אבו מוחסן (סעיף 60 לפסק הדין ), לא שוכנעתי כי לתובעים קושי להציג ראיותיהם באופן המצדיק דחיית הבקשה מטעמים מיוחדים. לא ניתן להתעלם מכך, שהנסיבות המתוארות בכתב התביעה נבחנו כבר בהליך בפני בית הדין ונשמעו עדויות וסיכומים אשר הובילו לפסק דין מנומק במסגרת ס"ע 56945-10-18Tesfahun ואח' נ' אל-הר הנדסה ובנין בע"מ (ניתן ביום 26.9.19) (להלן: " פסק הדין הקודם בעניין אל-הר").
בפסק הדין הקודם בעניין אל-הר נקבעו עובדות הרלב נטיות למקרה שלפניי והוא הפך לחלוט משלא הוגש עליו ערעור. אמנם אין בתוצאתו כדי לחייב את המותב אשר ישב בדין בתביעות דכאן. עם זאת, יש בו כדי לאיין את החששות שהובאו בפסיקה כמצדיקות דחיית בקשות להפקדת ערובה מטעמים מיוחדים, לפיהם בשל פערי כוחות, תיחסם דרכם של תובעים להביא ראיות מכריעות לטובתם, בהמשך ההליך. זאת, לצד האפשרות שהקביעות העובדיות בפסק הדין הקודם בעניין אל-הר, ביחס למערכת היחסים בין הנתבעות והתנהלותה של הנתבעת 1 בעניין חובות לנתבעות 2-3, מהוות בעצמן ראשית ראיה לקבלת הבקשה. דברים אלה נכונים אף מבלי להתייחס לטענת התבעת 1 בעניין של "קרבה משפטית" או לשאלה אם לא חל כאן השתק כזה או אחר בשל פסק הדין הקודם בעניין אל-הר. על כן, לאור המכלול המתואר לעיל, לא מצאתי כי נסיבות המקרה מצדיקות הקלה ברף הראיות הנדרש לצורך בחינת הבקשה בשל קיומם של מטעמים מיוחדים.

לפיכך, הבקשה מתקבלת.
אשר לסכום הערובה: הנתבעת 1 טענה, כי אי-תשלום ההוצאות שנפסקו לזכותה במסגרת פסק הדין הקודם בעניין אל-הר, מצדיקה חיובם של התובעים דכאן בערובה. אין בידי לקבל טענה זו הואיל ומדובר בתובעים שונים. כן, שקלתי אם יש באי-תשלום ההוצאות כדי להשליך על גובה הערובה והחלטתי שהתשובה לכך שלילית, שכן כאמור, אין לקנוס את התובעים דכאן בשל כך שלקחו את אותו בא-כוח כמו בפסק הדין הקודם בעניין אל-הר.
באיזון שבין זכות הגישה לערכאות, בפרט בעת הגשת תביעה למימוש זכויות סוציאליות מכוח חקיקת המגן לבין זכותם של נתבעים שלא להיגרר להליכי סרק שאף יקשה עליהם להיפרע את הוצאותיהם בגינם, בהתחשב בגובה התביעה ובהתאם לשיעורים המקובלים בפסיקת בתי הדין לעבודה, יפקיד כל תובע בקופת בית הדין ערובה בסך של 1,200 ₪, בתוך 30 ימים ממועד המצאת החלטה זו.
לא תופקד הערובה במועד – תימחק התביעה ללא התראה נוספת.
לאור חיוב התובעים בהפקדת ערובה, ועל מנת להימנע מהכבדה יתירה, אינני עושה צו להוצאות בגין בקשה זו, והן תילקחנה בחשבון עם סיום ההליך.
המזכירות תעלה את התיק לעיון ביום 17.10.21.
התיק מוחזר לכבוד השופטת עציון פלץ להמשך טיפול.
ניתנה היום, י"ב אלול תשפ"א, (20 אוגוסט 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.


מעורבים
תובע: Musia Okibatnse
נתבע: אל-הר הנדסה ובנין בע"מ
שופט :
עורכי דין: