ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דגפאו וורקאו אטלאי נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת איריס רש
נציג ציבור (עובדים) מר דוד שמחוני
נציג ציבור (מעסיקים) מר אליהו נקאר

התובע
דגפאו וורקאו אטלאי
ע"י ב"כ: עו"ד סקוריק ואח'

-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אהרוני ואח'

פסק דין

מונחת לפנינו תביעה לתשלום קצבה מיוחדת להחזקה אישית בהתאם לתקנה 10(ג) לתקנות הביטוח הלאומי (מענק מיוחד וקצבה מיוחדת לנכים), התשכ"ה – 1965 (להלן – התקנות). וזאת, לנוכח החלטת הנתבע מיום 13.5.2019 לאשר לתובע קצבה מיוחדת ברמת סיוע קל לפי תקנה 10(א) לתקנות.

ואלו העובדות הרלוונטיות:

התובע, יליד 1966, עבד בניקיון וגינון ו נפגע ביד ימין בעת טיפול במכסחת דשא ביום 25.7.2012. התאונה הוכרה על ידי הנתבע כתאונת עבודה והוכרו הפגימות ביד – שבר סגור של הגליל המקורב אצבע 4 כף יד ימין; שבר פתוח של הגליל המרוחק אצבעות 2,3,5 יד ימין ושבר של הגליל האמצעי אצבעות 3,4 כף יד ימין.

לתובע שולמו דמי פגיעה בעד תקופת אי כושר מיום 26.7.2012 ועד ליום 24.10.2012.

לתובע נקבעו נכויות זמניות בשיעור של 100% החל מיום 25.10.2012 ועד ליום 28.2.2013 ובשיעור של 60% מיום 1.3.2013 ועד ליום 1.8.2013. הנכות הצמיתה של התובע נידונה במספר וועדות, כאשר וועדה רפואית לעררים אחרונה מיום 13.8.2017 קבעה לתובע נכות צמיתה משוקללת בשיעור של 76% כולל תקנה 15 בגין חבלה בכף יד ימין עם שברים פתוחים באצבעות 2,3,4,5 ; צלקות מכערות; פגיעה עצבית קלה ותגובה פוסט טראומתית חלקית.

ביום 7.11.2018 הגיש התובע תביעה לתשלום קצבה מיוחדת לנפגע עבודה. בנימוקי התביעה צוין כי התובע לא יכול לנסוע בתחבורה ציבורית בשל נכות נפשית, נכות אורתופדית ונוירולוגית. עוד נטען כי התובע סובל מכאבים, הגבלת תנועה, חוסר שימוש ביד ימין, מתבייש מאנשים וחושש ממקומות צפופים . ובנוסף, התובע אינו מסוגל לבצע את עבודות הבית.

בהערכה תפקודית שנערכה לתובע ביום 19.12.2018 על ידי מעריכת סיעוד נקבע שלתובע אין קשיי ניידות. התובע פתח את הדלת, התהלך ללא תמיכה, ישב על הספה וקם בעצמו, עבר בחדרים וח זר לסלון ללא סיוע. עוד נקבע כי התובע יכול להשתמש בתחבורה ציבורית והוא אף נוסע בפועל באוטובוסים לבדיקות רפואיות. בהתייחס לטיפולים צוין כי התובע פתח את קופסת התרופות בידו השמאלית, כשיד ימין משמשת כתמיכה בלבד ולדבריו במסגרת ריפוי ועיסוק למד להשתמש ביד שמאל. בנוסף, נקבע כי התובע זקוק לסיוע קל בהלבשה (רכיסת כפתורים) , רחצה (הכנת תנאי הרחצה) ובהכנת אוכל וחיתוכו וכן כי הוא שולט על הסוגרים ואינו זקוק להשגחה.

7. לאור ממצאי הערכת התלות, ביום 24.3.2019 החליטה פקידת השיקום, לאחר התייעצות עם רופא המוסד , לאשר לתובע קצבה מיוחדת ברמה של סיוע קל (רמה א') החל מיום 1.8.2013. ההחלטה התבססה על כך ש התובע זקוק לעזרה קלה באכילה, הלבשה ורחצה וכן כי לא קיימת מגבלה קשה וקבועה בשימוש בתחבורה הציבורית. לגבי שימוש בתחבורה ציבורית צוין כי:

"בבדיקת מעריכת הסיעוד צוין "נוסע באוטובוסים לבדיקות ורופאים". להערכתה מסוגל להשתמש בתחבורה ציבורית.
בהתייעצות עם רופא המוסד גם להערכתו לתובע אין מגבלה קשה וקבועה בשימוש בתחבורה הציבורית. התובע מסוגל להשתמש בתחבורה ציבורית, יכול להחזיק במעקה בידו הבריאה.
התייעצנו בנוסף עם רופא מוסמך במשרד הראשי שלהערכתו קביעתנו תקינה.(ראה חוות דעתו מיום 13.3.19)."

8. במסגרת ניסיונות ההשמה של התובע לעבודה בתהליך השיקום, התובע מלא ביחד עם פקידת השיקום טופס הפניה של מקבל שירות להשמה מיום 25.9.2019 ומסר לה שהוא מסוגל לנסוע גם מחוץ למקום מגוריו.

9. במהלך השיקום, התובע עבר הכשרה מקצועית בת חצי שנה מיום 4.4.2019 ועד ליום 10.10.2019 בתכנית "מביתא לעבודה" שנערכה על ידי מכללת גל בחיפה. הלימודים התקיימו 5 ימים בשבוע ולפי תיק השיקום התובע השתתף בלימודים באופן סדיר, ללא היעדרויות והגיע בזמן. התובע העיד בפנינו שהוא הגיע ללימודים באמצעות שימוש בתחבורה ציבורית (אוטובוס ומטרונית) וכן כי גם לעבודה שאליה הופנה באמצעות תכנית ההכשרה הוא הגיע באוטובוס.

10. התובע עושה שימוש תדיר בתחבורה ציבורית ובכלל זה אוטובוס, מטרונית, רכבת ומונית שירות וזאת במהלך פעילויותיו היומיומיות כגון לקניות ולקופת חולים . גם לדיון בהליך זה, התובע הגיע בשני אוטובוסים .

11. לתובע יש רשיון נהיגה ואולם אין לו רכב. לעיתים, הוא נוהג ברכב של בתו.

12. במסגרת השיקום, התובע למד להפעיל את יד שמאל והוא עשה בה שימוש להכנת שיעורי בית בתוכנית ההכשרה המקצועית ובכלל זה, כתיבה וציור והפעלת מחשב. בעקבות השיקום, התובע למד לאכול ביד שמאל ובדרך כלל הוא מסתדר למרות שלפעמים האוכל נופל .

תמצית טענות הצדדים

13. הנתבע שלל מהתובע קצבה מיוחדת בדרגה ג' שלא כדין, כעניין שבמדיניות. המוסד לביטוח לאומי מסתיר במכוון את הזכאות של המבוטחים ובכלל זה של התובע לקצבה מיוחדת דרגה ג' בחלופת התחבורה הציבורית. התובע אינו מסוגל לעשות שימוש בתחבורה ציבורית, עקב כאבים, סבל, בושה וסיכון בריאותי כתוצאה מקושי באחיזה במעקה בנסיעה בעמידה ובנסיעה בדוחק וצפיפות. לתמיכה בטענותיו, התובע מפנה לשו רה של פסקי דין שניתנו בבתי הדין האזורים בעניינם של מבוטחים שונים שהוכרו כזכאים לקצבה מיוחדת בחלופת התחבורה הציבורית למרות שהם עשו שימוש בתחבורה ציבורית או שהיו יכולים להשתמש בה, אך השימוש עלול גרום להם לבושה או לכאב או לסכן את בריאותם.

14. מנגד, לטענת הנתבע, מצבו של התובע כפי שעולה מההערכה התפקודית תואם קצבה מיוחדת ברמת סיוע קל. התובע עושה שימוש באופן קבוע בתחבורה ציבורית וכן נוהג בעצמו ולפיכך, התובע אינו בגדר מי שזקוק להסעות שלא בתחבורה ציבורית והוא אינו זכאי לקצבה מיוחדת בעילת הסעות מיוחדות.

דיון והכרעה

15. סעיף 112 ל חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") עוסק בתשלום קצבה מיוחדת לנכי עבודה שנקבעה להם דרגת נכות גבוהה וכלשונו:

"(א) נכה עבודה שנקבעה לו דרגה יציבה בשיעור של 75% לפחות, זכאי, בנוסף לכל גמלה אחרת –
(1) לקצבה מיוחדת להחזקתו האישית או לשיקומו המקצועי עקב נכותו, בסכומים ולפי כללים שנקבעו, אולם לא יותר מרבע הקצבה המרבית המשתלמת לפי סעיף 105 על בסיס דמי הפגיעה המרביים האמורים בסעיף 97(א);
(2) למענק לסידורים חד-פעמיים הנובעים מנכותו, בתנאים ובסכומים שנקבעו;
(ב) נכה עבודה שנקבעה לו דרגת נכות של 75% לפחות והיא דרגה שאינה יציבה, יהיה זכאי לקצבה מיוחדת לפי סעיף קטן (א)(1), אם קבעו רופא או ועדה רפואית לפי סעיף 118, או הועדה הרפואית לעררים לפי סעיף 122, כי הם סבורים שהדרגה היציבה של נכה העבודה לא תפחת מ- 75%; קביעה לפי סעיף קטן זה, דינה, לענין סעיף 124, כדין קביעת דרגת נכות.
(ג) השר רשאי, בהתאם לתנאים מיוחדים שקבע, להחיל את הוראות סעיף קטן (א) לגבי נכה עבודה שדרגת נכותו פחותה מ- 75%, לענין תשלום קצבה מיוחדת או מענקים לסידורים חד- פעמיים, שניהם ביחד או כל אחד מהם בנפרד.

16. התנאים והסכומים על פי סעיף 112 לחוק לרבות עבור נכי עבודה שדרגתם פחותה משיעור של 75% כאמור בסעיף 112(ג) נקבעו בתקנות הביטוח הלאומי (מענק מיוחד וקצבה מיוחדת לנכים), תשכ"ה – 1965 (להלן –התקנות). בתקנה 10 לתקנות העוסקת בקצבה מיוחדת להחזקה אישית נקבע:

"(א) נכה, שעקב נכותו זקוק לעזרה בביצוע פעולות יום יום, זכאי לקיצבה מיוחדת בסכום השווה ל-20% מהקיצבה המיוחדת המקסימלית.
(ב) נכה, שעקב נכותו תלוי בעזרה רבה מהזולת בביצוע רוב פעולות היום יום, או זקוק להשגחה או להסעות שלא בתחבורה ציבורית במידה רבה, זכאי לקיצבה מיוחדת בסכום השווה ל-40% מהקיצבה המיוחדת המקסימלית.
(ג) נכה, שעקב נכותו תלוי בעזרה רבה מהזולת בביצוע כל פעולות היום יום או הזקוק להשגחה מתמדת או הזקוק בקביעות להסעות שלא בתחבורה ציבורית, זכאי לקיצבה מיוחדת בסכום השווה ל-60% מהקיצבה המיוחדת המקסימלית.
(ד) נכה שעקב נכותו תלוי לחלוטין בעזרת הזולת בביצוע כל פעולות היום יום זכאי לקיצבה מיוחדת בסכום השווה לקיצבה המיוחדת המקסימלית.
(ה) היזקקות להסעה מיוחדת לא תובא בחשבון לגבי נכה המקבל קיצבה להחזקת רכב.
(ו) לענין תקנה ותקנות 10 א, 10ב, 10ג, 10ד, ו – 10ה –
(1) "נכה" נכה עבודה שהוראות סעיף 69(א) לחוק חלות עליו;
(2) "פעולות יום יום" – לבישה, אכילה, שליטה בהפרשות, רחצה, ניידות עצמית בבית והקשור בהן;
(3) "השגחה" – השגחה ופיקוח על הנכה למניעת נזק או סכנה לעצמו או לאחרים;
(4) "קיצבה מיוחדת מקסימלית" – כמשמעותה בסעיף 69(א) לחוק". (ההדגשה שלי – א.ר.).

כאמור בתקנה סכום הקיצבה המיוחדת נקבע בשיעורים הולכים וגדלים בהתאם להשפעת הנכות על תפקודו של הנכה על פי אמות המידה הבאות: מידת נזקקותו של הנכה לעזרה בביצוע פעולות יום יום; מידת תלותו בעזרת הזולת בביצוע רוב פעולות היום יום; ועד כמה הוא זקוק להשגחה או להסעות שלא בתחבורה ציבורית.

17. זכאות לקצבה מיוחדת מכח היזקקות להסעות שלא בתחבורה ציבורית מתייחסת לנכה עבודה שמפאת נכותו אינו מסוגל לנסוע בתחבורה הציבורית ועל כן הוא נזקק להסעות שלא בתחבורה ציבורית. כפי שנקבע על ידי כבוד הנשיא קוגן בענין מג'דוב נקודת המוצא לבחינת חלופת ההסעות היא שהמבוטח אינו יכול להשתמש מבחינה רפואית ו/או תפקודית בתחבורה הציבורית וההבדל בין ס"ק (ב) לס"ק (ג) עוסק בתדירות הצורך בהסעות. באופן דומה, בענין ביטון נקבע על ידי בית הדין האזורי לעבודה בנצרת מפי כבוד השופט קאסם (כתוארו אז) כי תכלית הקצבה המיוחדת לסייע למי שלצורך החזקתו האישית או שיקומו נזקק להסעה, שעלותה גבוהה בהרבה מעבר לנסיעה בתחבורה ציבורית או נסיעה ברכב פרטי אישי כגון נסיעה מיוחדת במונית או כל הסעה אחרת על ידי אחר ועל כן הזכאות לקצבה מיוחדת בעילת ההסעות חלה על נכה שאינו יכול לעשות שימוש בתחבורה ציבורית בשל הנכות שנותרה לו עקב הפגיעה בעבודה.

18. בענייננו, הוכח שהתובע עושה שימוש בתחבורה ציבורית על סוגיה לצורך פעולות יומיומיות שגרתיות כגון קניות, ביקור בקופת חולים, לימודים, הכשרה מקצועית, עבודה ועוד וזאת ללא קושי מיוחד. כאמור, בפרק העובדתי, התובע השתתף בלימודים במסגרת הכשרה מקצועית במשך חצי שנה, 5 ימים בשבוע, כאשר על פי הדוחות המצויים בתיק השיקום, התובע השתתף בלימודים באופן סדיר, ללא היעדרויות וללא איחורים. יודגש כי התובע עצמו לא סבר שיש לו קושי להתנייד בתחבורה ציבורית ולפיכך הוא ציין בפני פקידת השיקום שאין לו מגבלה של מרחק גיאוגרפי לצורך השמה בעבודה וזאת בניגוד למגבלות אחרות כגון חשש לעבוד ליד מכונות והעדר נכונות לעבוד במשמרות.
זאת ועוד, הוכח בפנינו שבמסגרת הליך השיקום התובע למד להשתמש ביד שמאל במקום יד ימין והוא עושה שימוש ביד שמאל לצורך כתיבה, ציור, הפעלת מחשב ואכילה באופן ש מתיישב עם קביעת רופא המוסד שקבע שהתובע יכול להשתמש בתחבורה ציבורית ולהחזיק במעקה בידו הבריאה- יד שמאל.

19. בסיכומיו הפנה התובע לשורה של פס קי דין בהם הוכרה זכאות לקצבה מיוחדת בעילת ההסעות בטענה שעניינו אינו שונה במאומה מעניינם של אותם תובעים. אין בידינו לקבל טענה זו. בשונה מענייננו, התובעים בפסיקה שהוצגה על ידי התובע לא עשו שימוש בפועל בתחבורה ציבורית. כך למשל, ב ענין דנקורט על גלגוליו השונים הוכח שהתובעת לא נסעה בתחבורה ציבורית מחשש להידבק בזיהום ובית הדין השתכנע שלנוכח מחלתה קיים חשש אמיתי שהיא עשויה להידבק בזיהום וכן כי התרופות והטיפולים שהיא מקבלת מחלישים את המערכת החיסונית שלה, באופן שעשוי לגרום לה ליפול ולהיפצע במהלך הנסיעה ועל כן היא אינה יכולה לנסוע בתחבורה ציבורית. בענין חמיס דובר על נכה שנאלץ לעשות צרכיו בשקית ואשר לפי קביעתו של בית הדין הנסיעה בתחבורה ציבורית חשפה אותו לסיכון של הפרדות שקית השתן עקב פעולה פתאומית של הנהג או תנועה של נוסע. מר חמיס כלל לא נחקר בחקירה נגדית אודות השימוש בתחבורה ציבורית. כך גם, בענין הורנשטיין נקבע על סמך חוות דעת רפואית של פרופ' פלד מנהל המחלקה לכירורגיה פלסטית בבי"ח רמב"ם שהוגשה מטעם התובע כי שעקב מראהו המעוות ויוצא הדופן, המנוח החליט להתבודד מהסביבה ויצא מהבית רק בהסעות פרטיות ובליווי אישי. באופן דומה, בענין זיקאס התובע שסבל ממחלת כבד מתקדמת ביותר עם נגעים ממאירים העיד שלא נסע באוטובוסים 3-4 שנים, הוא נמנע מהשתתפות במצבים בהם נוכחים הרבה אנשים ומצויד תמיד בצעיף על מנת לכסות את האף והפה כאשר מישהו משתעל בקרבתו. בנוסף, מומחה שמונה על ידי בית הדין קבע שקיים סיכון ממשי לתובע עקב נסיעה באוטובוס. גם בענין אליעזר כהן נקבע כעובדה שמאז פציעתו, התובע לא עשה שימוש בתחבורה ציבורית עקב חשש מכאב ביד ימין ומאיבוד שווי משקל. לכך נוסיף, שקביעת בית הדין בעניין אליעזר מבוססת על חוות דעת המומחה מטעם בית הדין ושלפיה, עצם הנסיעה בתחבורה ציבורית עלולה לגרום לתובע למצבי כאב מוגבר ולכן מומלץ להימנע ממנה . לא מצאנו רלוונטיות לפסיקה בענין עומרי יוסף לרבות פסק הדי שניתן על ידי בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ בהסכמת הצדדים ולפיו עצם היותו של הנכה בעל רכב אינו שולל אוטומטית את הזכאות לקצבה מיוחדת בעילת ההסעות.

20. על יסוד כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

21. כמקובל בתביעות לביטחון סוציאלי – אין צו להוצאות.

22. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ב אלול תשפ"א, (20 אוגוסט 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר אליהו נקאר
נציג מעסיקים

איריס רש, שופטת

מר דוד שמחוני
נציג עובדים


מעורבים
תובע: דגפאו וורקאו אטלאי
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: