ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יעקב חורי נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופט תומר סילורה
נציג ציבור (עובדים) מר אמיר אופיר
נציג ציבור (מעסיקים) מר חיים הופר

התובע
יעקב חורי
ע"י ב"כ: עו"ד לובה סמחוביץ
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אירית רייכנברג

פסק דין

1. לפנינו תביעת התובע, להכיר בליקוי שמיעה דו"צ וטנטון ממנו סובל התובע כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן-"החוק").

2. בתאריך 3.9.2019 נשלחה לתובע הודעה מטעם הנתבע, בזו הלשון :

״הרינו להודיעך, כי תביעתך להכיר בירידה בשמיעה כפגיעה בעבודה נדחית עפ״י הוראות סעיפים 84 א (א) ו- 84 א (א) (1) לחוק הביטוח הלאומי ומהנימוקים שלהלן:

עפ״י האמור בסעיף 84א (א) לחוק הביטוח הלאומי, תנאי ראשוני להכרה בירידה בשמיעה כפגיעה בעבודה הוא, שהירידה בשמיעה נגרמה עקב חשיפה לרעש.

מעיון בבדיקות השמיעה, בחומר הרפואי ובהתייעצות רפואית נמצא, כי הליקוי בשמיעתך איננו תוצאה של חשיפה לרעש.

מאחר שאין מתקיים בך התנאי הנ״ל, עלינו לדחות את תביעתך״.
3. לאור דחיית תביעתו, הגיש התובע לבית הדין ביום 10.9.2020 תביעה על החלטת הנתבע כאמור .
4. ביום 4.11.2020 הודיע הנתבע על הסכמתו למינוי מומחה רפואי בתיק.
5. לפיכך, ביום 5.2.2021 הורה בית הדין על מינויו של ד"ר משה אנגלנדר כמומחה – יועץ רפואי מטעם בית הדין (להלן- " המומחה"), בתחום א.א.ג.
6. העובדות הרלוונטיות שהועברו למומחה הינן:
6.1 התובע יליד 1952, עובד כעצמאי בתחום שיפוצי בניין החל משנת 1973.
6.2 התובע עבד ברעש מזיק.
6.3 יתר הפרטים כפי שעלו מתיקו הרפואי.
7. בהתאם לאמור, התבקש המומחה להשיב על השאלות הבא ות:
7.1 מהו הליקוי/המחלה מהם סובל התובע בתחום א.א.ג?
7.2 האם יש קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה ממנו סובל התובע לבין חשיפתו לרעש כמתואר בעובדות המקרה?
7.3 האם כושר שמיעתו של התובע פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים בממוצע, בתדירויות הדיבור?
7.4 האם התובע הוכיח פניות חוזרות ונשנות לעניין טנטון?
7.5 האם קיים קשר סיבתי בין הטנטון הנטען על ידי התובע לבין עבודתו ברעש מזיק?

8. בחוות דעתו מיום 9.3.2021, השיב ד"ר אנגלנדר לשאל ות בית הדין, כדלקמן:
"מר חורי יעקב יליד 1952 עבד כעצמאי בתחום שיפוצי בנין החל משנת 1973 כשהוא חשוף לרעש מזיק במשך כל שעות עבודתו. לטענתו, כתוצאה מחשיפתו זו לרעש הוא סובל מירידה בשמיעה וטינטון טורדני והוא הגיש תביעה על כך לביטוח לאומי.
חשיפה ממושכת לרעש מעל 85 דציבל נחשבת כמזיקה ועשויה לפגוע בשמיעה. הפגיעה בשמיעה תהייה לפחות בשלבים הראשונים בתדירויות הגבוהות עם מבנה גרפי מיוחד ומוכר בצורת ״שקע״ בתדירויות שבין 3000 – 6000 הרץ. במקרים מסוימים שקע זה גם עשוי להעלם אולם תמיד ליקוי השמיעה בתדירויות הנמוכות יותר יהיה טוב יותר מהגבוהות. כמובן שפגיעה כזו איננה מתרחשת לאחר חשיפה קצרה וחד פעמית, ובדרך כלל נזקי החשיפה לרעש רציף יופיעו כעשור שנים מתחילת החשיפה בתלות בגורמים נוספים אשר עשויים לזרז או לעכב את התהליך כמו עוצמת הרעש ומספר שעות החשיפה. ברור כי ככל שזמן החשיפה קצר יותר הזמן הנדרש לעצירת נזק באוזן הפנימית ולירידה בשמיעה יהיה ארוך יותר. בשלב מתקדם יותר, במידה ונמשכת החשיפה לרעש, תופיע ירידה נוספת בתדירויות גבוהות נוספות ולאחר מכן בבינוניות ואלו תפגענה יותר מאשר התדירויות הנמוכות. יחד עם זאת לרוב בליקוי שמיעה מושרה רעש יש דווקא כמעין ״שיפור״ ב – 8000 הרץ (אך לא בהכרח שכן אם תימשך החשיפה תיתכן ירידה נוספת גם בתדירויות גבוהות יותר מעבר לשקע ב 4000 הרץ) וזאת בניגוד למה שקורה כאמור בתדירויות הנמוכות יותר. מאפיין נוסף לנזקי חבלה מחשיפה לרעש הוא שעם תום החשיפה תהליך הירידה בשמיעה אמור להיעצר לרוב תוך כשנה מתום החשיפה. הרעש איננו חייב להיות רציף במהלך יום עבודה שלם ומדי יום ביומו. גם רעש קטוע מדי פעם עשוי לגרום לנזק מצטבר (מיקרוטראומה) אשר ברבות השנים יגרום גם הוא בדיוק לאותן התופעות כמו בחשיפה ממושכת, דהיינו ליקוי שמיעה כמתואר למעלה וטינטון טורדני. סביר גם כי במקרה כזה משך החשיפה יהיה ממושך יותר עד להופעת הסימפטומים.

במסמכים הרפואיים אשר קבלתי ישנן שתי בדיקות שמיעה וביקורים אצל 3 רופאי א.א.ג ד״ר מרגוליס, ד״ר מילט, וד״ר גרינבלט גולדה, ואצל כולם מופיע הרישום אודות חשיפה לרעש ותלונות של ירידה בשמיעה וטינטון. ואכן, 2 בדיקות השמיעה מראות כי קיימת ירידה עצבית בשמיעה בתדירויות הנמוכות עד 1000 הרץ ברמה של כ 40 דציבל ואילו מכאן ואילך עקומת השמיעה יורדת חדות עד 90 דציבל ב 8000 הרץ עם סף שמיעה לדיבור של 40/40 דציבל ע״פ הבדיקה מבי״ח תה״ש. בדיקות השמיעה הללו אכן עומדות בקריטריונים של ליקוי שמיעה מושרה רעש כפי שתואר קודם לכן.
מדובר אם כן באדם אשר נחשף לרעש מזיק (עוצמת הרעש איננה ידועה לי) במשך עשרות בשנים ואשר סובל מטינטון טורדני כפי שמעידים בדיקות השמיעה וביקוריו אצל רופאי א.א.ג לסיכום, מר חורי נחשף לרעש מזיק במהלך עשרות שנות עבודתו וכתוצאה מכך נגרמה לו ירידה דו״צ בשמיעה בתדירויות הדיבור בשיעור של 40/40 דציבל ע״פ בדיקת השמיעה מבי״ח תה״ש בתאריך 22.8.18. ליקוי שמיעה זה מלווה בטינטון טורדני.
לפיכך, בהסתמך על בדיקת השמיעה מתאריך 30.7.18 עם סף שמיעה לדיבור של 40/40 דציבל מגיעים לו לפי סעיף 72 (1) ה 5 – 20% נכות. בשל הטינטון הטורדני מגיעים לו לפי סעיף 72 (4) ד II – 10% נכות "
9. ביום 25.4.2021 הגיש הנתבע בקשה לשאלות הבהרה למומחה (אשר אושרו על ידי בית הדין ביום 8.5.2021), כדלקמן:
9.1 האם תסכים כי ליקוי שמיעה כתוצאה מחשיפה לרעש מזיק הוא ליקוי תחושתי עצבי ONLY? איך תסביר מרכיב הולכתי בבדיקת שמיעה מיום 30.7.18 וגם בבדיקת שמיעה מיום 22.8.18?
9.2 ליקוי שמיעה כתוצאה מחשיפה לרעש חמור יותר בתדירויות הגבוהות, לעומת התדירויות הנמוכות ותדירויות הדיבור והירידה בולטת מעל 2000 הרץ. לעומת זאת על פי בדיקת שמיעה מיום 30.7.18 וכן מיום 22.8.18 קיימת ירידה כבר מ 1000 הרץ.
האם תסכים כי מצב זה מתאים יותר ל PRESBYCUSIS ולא ל NOISE INDUCED HEARING LOSS?
9.3 כידוע ליקוי שמיעה כתוצאה מחשיפה לרעש מזיק, ברובו נרכש ב 10-15 השנים הראשונות של החשיפה לרעש. בהמשך החשיפה לרעש יורד קצב הירידה בשמיעה. התובע עבד בתנאי רעש משנת 1973. צפוי היה שיתלונן על ליקוי שמיעה וטינטון כבר בשנים 1983 ועד 1988 או אף מוקדם מכך. מה ההסבר לכך שהתובע החל לחוש בירידה בשמיעה וטנטון רק בשנת 2011 על פי אנמנזה של קלינאית תקשורת בבדיקת שמיעה מיום 15.10.18? התסכים שההסתברות כי הירידה בשמיעה הינה כתוצאה מגילו – בן 59 שנים – גבוהה יותר?
9.4 ידוע כי בליקוי שמיעה כתוצאה מחשיפה לרעש מזיק, הירידה בשמיעה הינה פרוגרסיבית, כל עת שהעובד עדיין חשוף לרעש. כיצד תסביר שיפור בשמיעה מ- 45 דציבל ל- 20 דציבל מימין ומ 40 דציבל ל- 23 דציבל משמאל, בהשוואה לבדיקות שמיעה מיום 30.7.18 ו- 20.8.18?
9.5 האם תסכים ששתי תלונות על טינטון סמוך להגשת התביעה אינן נחשבות לתלונות חוזרות ונשנות?
10. ביום 1.6.21 הוגש לתיק בית הדין תשובותיו של המומחה לשאלות ההבהרה, כדלקמן:
10.1 ״כן.
10.2 היכן כתוב שהירידה הבולטת היא מעל 2000 הרץ? אין כל קשר בין הדברים. בליקוי שמיעה מושרה הירידה החדה יכולה להתחיל גם ב 3000 הרץ וגם ב 1000 הרץ. יתכן בכלל כי לאדם מסוים תהיה ירידה בשמיעה מסוימת בתדירויות הנמוכות בינוניות ועדיין תהיה לו גם ירידה בתדירויות הגבוהות כתוצאה מחשיפה לרעש. במילים אחרות אין משמעות לעובדה שהירידה מתחילה ב1000 הרץ דווקא ועובדה שגם כל רופאי א.א.ג אשר ראו אותו לא מצאו מקום להתייחס לנקודה זו. מה שחשוב הוא שליקוי השמיעה בתדירויות הגבוהות אכן יתאים לנזק בשל חשיפה לרעש כמו במקרה הנדון.
קשה לפעמים להבדיל בבדיקות השמיעה בין פרסביאקוזיס וליקוי שמיעה מושרה רעש. במקרה של חשיפה לרעש הדיסקרימינציה תהיה תמיד תקינה בניגוד לפרסביאקוזיס בה לא אחת יש דיסקרימינציה ירודה. יחד עם זאת, כאשר ישנה אנמנזה כה ברור וכה חד משמעית הנסמכת על בדיקות ורישומים רפואיים של חשיפה לרעש סביר הרבה יותר כי מדובר אכן בליקוי שמיעה מושרה רעש ולא פרסביאקוזיס.
10.3 אינני יודע מדוע לא התלונן. טענתי היא, כי כאשר ישנה אנמנזה של חשיפה לרעש וישנן בדיקות שמיעה מתאימות סביר יותר כי הסיבה לירידה בשמיעה היא החשיפה לרעש ולא גילו (היחסית לא מבוגר עדיין) של התובע.
10.4 אינני יודע מהיכן נלקחו המספרים של 40 ו 23 דציבל. סף השמיעה לדיבור הינו כפי שרשום בחוות הדעת שכתבתי בהסתמך על בדיקת השמיעה מתאריך 30.7.18.
10.5 ראשית יש יותר משתי תלונות אבל נניח והיו 5 תלונות האם היינו מקבלים אז חד משמעית כי קיים טינטון? כמה תלונות צריך כדי לאשר קיומו של טינטון? ואם הטינטון למשל הופיע אכן בסמוך להגשת התביעה אז עדיין יש לו טינטון. יש להבין כי מדובר באדם שעבד בעבודה פיזית לא קלה ויתכן בכלל כי תלונה של טינטון טורדני על סמך קיום תלונה חוזרת אמנם, אך בעיקר בתלות באנמנזה ובבדיקות השמיעה. כאשר ישנה אנמנזה ובדיקת שמיעה מתאימה אזי בסבירות גבוהה יהיה גם טינטון טורדני אם כי יש לזכור כי אכן מדובר בתלונה סובייקטיבית קשה להוכחה״.
11. הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

טענות הצדדים
12. בסיכומיו טוען התובע, כי יש לקבל את עמדת המומחה ולקבוע כי הירידה בשמיעה דו״צ וטנטון ממנו סובל התובע הינה פגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי.

13. עוד טוען התובע, כי המומחה הסביר בצורה מנומקת והתייחס לכלל הגורמים לירידה בשמיעה והטנטון אצל התובע .

14. לפיכך, סבור התובע, כי ממצאיו של המומחה ומכלול תשובות ההבהרה – ראויים וחד משמעיים ומשכך, אין מקום לפסילת המומחה ו/או מקום להעברת שאלות הבהרה נוספות משום שאין הצדקה עובדתית או משפטית לעשות כן.

15. מנגד טוען הנתבע, כי חוות דעתו של המומחה הרפואי נסמכת על נתונים שאינם החלטיים ואינם חד משמעיים ולפיכך אין לקבלה.

16. עוד טוען הנתבע כי לא קיימת בחוות הדעת התייחסות למרכיב ההולכתי עקבי בבדיקות השמיעה החוזרות. עובדה זו עומדת בסתירה לנושא ה NOISE INDUCED HEARING LOSS, אשר על פי המקובל מבחינה רפואית, חייב להיות עצבי בלבד.

17. לנוכח האמור, טוען הנתבע, כי אין בחוות דעת המומחה ובתשובותיו לשאלות ההבהרה כדי לספק הסבר הולם בסוגיה והנתבע סבור כי בכל הכבוד למומחה, לא ניתנו על ידו תשובות מלאות ומקצועיות שיש בהם כדי לתת מענה לדרישות סעיף החוק הרלוונטי והפסיקה.

18. לפיכך מתבקש בית הדין לדחות את התביעה ולחילופין לאפשר לנתבע להעביר למומחה שאלות הבהרה נוספות.

דיון והכרעה
19. הלכה הפסוקה היא כי:
"אין המומחה- היועץ הרפואי בא במקום בית הדין לפסיקה. אך הפוסק הוא בית הדין וחוות-הדעת אינה באה אלא להדריך ולייעץ בתחום שאינו בידיעתו המקצועית של המשפטן, היינו בתחום ידיעתו המקצועית של הרופא. לפי שיטת המשפט בישראל חוות-דעת כזאת אף היא בבחינת ראיות ויש להתייחס אליהם בהתאם לכך. השוני העיקרי שבין חוות-דעת רפואית מטעם מומחה-יועץ רפואי הפועל מטעם בית-הדין לבין חוות-הדעת של רופא המעיד מטעם צד להתדיינות, הוא במשקל אשר בית-הדין ייחס לחוות הדעת. אך טבעי הדבר שבית-הדין ייחס משקל מיוחד לחוות-דעת המוגשת על ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים"
(דב"ע לו/8/0 סימון דוידוביץ –המוסד לביטוח לאומי, פד"כ 374).
20. מעיון בחוות הדעת הראשונה של המומחה (מיום 9.3.21) עולה, כי המומחה סבור שהתובע אכן סובל מליקוי שמיעה וטינטון טורדני בשל עבודתו אשר במסגרתה נחשף לרעש מזיק במשך עשרות שנים: "לסיכום, מר חורי נחשף לרעש מזיק במהלך עשרות שנות עבודתו וכתוצאה מכך נגרמה לו ירידה דו״צ בשמיעה בתדירויות הדיבור בשיעור של 40/40 דציבל ע״פ בדיקת השמיעה מבי״ח תה״ש בתאריך 22.8.18. ליקוי שמיעה זה מלווה בטינטון טורדני".

במילים אחרות, לדעת המומחה ובהסתמכו על שתי בדיקות שמיעה שביצע התובע ובשל כך שביקר התובע אצל 3 רופאי א.א.ג שונים ואצל כולם מופיע הרישום אודות חשיפה לרעש ותלונה של ירידה בשמיעה וטנטון, התובע אכן סובל מליקוי שמיעה המלווה בטינטון טורדני. וכפי שכתב בחוות הדעת - "בדיקות השמיעה הללו אכן עומדות בקרטריונים של ליקוי שמיעה מושרה רעש כפי שתואר קודם לכן".

על עמדתו זו חזר גם במענה לשאלות ההבהרה שנשאלו על ידי הנתבע. המומחה השיב כי ״כאשר ישנה אנמנזה של חשיפה לרעש וישנן בדיקות שמיעה מתאימות סביר יותר כי הסיבה לירידה בשמיעה היא החשיפה לרעש ולא גילו (היחסית לא מבוגר עדיין) של התובע״ (סעיף 3 לתשובות ההבהרה מיום 28.5.21) ואף הוסיף וקבע בהקשר למועד תלונת התובע כי ״אנחנו מקבלים תלונה של טינטון טורדני על סמך קיום תלונה חוזרת אמנם, אך בעיקר בתלות באנמנזה ובבדיקות השמיעה. כאשר ישנה אנמנזה מתאימה ובדיקת שמיעה מתאימה אזי בסבירות גבוהה יהיה גם טינטון טורדני אם כי יש לזכור כי אכן מדובר בתלונה סובייקטיבית קשה להוכחה״ (סעיף 5 לתשובות ההבהרה מיום 28.5.21).

21. קביעותיו הרפואיות של המומחה עומדות במבחן הסבירות וההיגיון ולא מצאנו נימוק או טעם המצדיק שלא לאמץ את חוות הדעת של מומחה – יועץ רפואי מטעם בית הדין. הפסיקה קבעה כי הגם שבית הדין אינו כבול לה, סטייה מחוות דעתו של המומחה הרפואי תיעשה במקרים בהם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן [ולעניין זה ראה ס' אדלר, "מומחים יועצים-רפואיים בבתי דין לעבודה, "המשפט", כרך ב' 199, 1994; דב"ע נו/0-244 המוסד לביטוח לאומי נ' יצחק פרבר, [פורסם בנבו] מיום 26.2.1997; ר' דב"ע לו-0/8 סימיון דוידוביץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז', 374; דב"ע נא/191-0 המוסד לביטוח לאומי - יוסף נחתום, פד"ע כ"ד, 89; דב"ע נה/0/246 גיגי סוליקה – המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם)].

22. על משקלה המכריע של חוות הדעת של המומחה היועץ הרפואי, המתמנה על ידי בית הדין, חזר ושנה בית הדין הארצי בפסיקתו ועל כך אין עוד חולק [עב"ל 110/98 זאב מנדל – המוסד לביטוח לאומי (22.8.09); עב"ל 1146/00 צבי פרחטר נ' המוסד לביטוח לאומי (18.5.03)].

23. בעב"ל 1035/04 דינה ביקל – המוסד לביטוח לאומי (6.6.05) (להלן: "עניין ביקל") נפסק:

"לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה.

מטעמים מובנים, במחלוקת בין מומחה מטעם אחד הצדדים למומחה מטעם בית הדין יעדיף בית הדין את המומחה מטעמו על פני מומחה מטעם הצדדים.

אפשר שבשאלה מסויימת יהיו לרופאים דעות שונות. במחלוקת בין רופאים שכל כולה משדה הרפואה, לא יכניס בית הדין את ראשו, אלא יקבל את חוות המומחה מטעם בית הדין, כאמור, ככל שהיא סבירה על פניה ואין בה פגמים נראים לעין..."

ועיין גם בעב"ל 345/06 המוסד לביטוח לאומי – מרדכי בוארון (15.5.2007) שם נפסק מפי כבוד השופט פליטמן ובהסכמת יתר חברי המותב, כי:

"בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעתו של המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומבוטחת במידה מירבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין (ראה לעניין זה דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס נ' המל"ל (לא פורסם), וכן עב"ל 341/96 מליחי נ' המל"ל, פד"ע לד' 377)"

24. בענייננו, לא מצאנו הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לסטות ממסקנות חוות הדעת של המומחה אשר סבור כי קיים קשר סיבתי בין עבודת התובע לירידה בשמיעה והטנטון אצל התובע. המומחה הרפואי בחוות דעתו עמד על כך שבשל העובדה שהתובע נחשף לרעש מזיק במשך עשרות שנים במסגרת עבודתו, כתוצאה מכך נגרמה לו ירידה דו״צ בשמיעה וכי ליקוי שמיעה זה מלווה בטינטון טורדני. בנוסף, הסתמך המומחה הרפואי על שתי בדיקות שמיעה וביקור התובע אצל 3 רופאי א.א.ג שונים ובכך שאצל כולם מופיע הרישום אודות חשיפה לרעש ותלונה של ירידה בשמיעה וטינטון.

25. לפיכך, אנו סבורים שיש לקבל את חוות דעתו של המומחה הרפואי, לקבל את התביעה ולהכיר בכך, כי קיים קשר סיבתי בין עבודת התובע לבין ליקוי בשמיעה והטנטון וטענות הנתבע בסיכומיו - נדחות.
סוף דבר:
26. התביעה מתקבלת.
27. אנו קובעים כי הירידה בשמיעה דו"צ וטנטון ממנו סובל התובע הינה פגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי. לאור קביעתנו, הנתבע יזמן את התובע לוועדה רפואית לקביעת דרגת נכותו כמקובל.
28. הנתבע יישא בהוצאות התובע ושכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים מהיום .

זכות ערעור כחוק לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 ימים מקבלת פסק דין זה.

ניתן היום, י"א אלול תשפ"א, (19 אוגוסט 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג ציבור עובדים
מר אמיר אופיר

תומר סילורה - שופט

נציג ציבור מעסיקים
מר חיים הופר


מעורבים
תובע: יעקב חורי
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: