ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אניס רמלאוי נגד עו"ד שגיא חן :

בפני כבוד ה שופט יואב פרידמן

תובע

אניס רמלאוי

נגד

נתבע
עו"ד שגיא חן

החלטה

בקשה להעברת מקום הדיון לביהמ"ש המוסמך לתביעות קטנות במחוז דרום.

1. לטענת הנתבע המבקש, תביעה זו הוגשה לביהמ"ש במחוז חיפה, הנעדר סמכות מקומית לדון בתביעה, שכן אף אחת מהחלופות שבתקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 אינה מתקיימת. לאור זאת מבקש הנתבע להורות על העברת מקום הדיון לבתי המשפט באשקלון או קרית גת או כל בית משפט אחר במחוז דרום.

2. בהחלטתי מיום 31.05.21 אפשרתי לתובע להגיב לבקשה זו עד 01.07.21. לא הוגשה תגובה, ומשכך מבוססת החלטה זו על החומר המצוי בתיק.

3. הכלל הוא שכתב התביעה הוא שצריך להציב העובדות המקימות הסמכות המקומית. מכתב התביעה עולה כי התובע הינו תושב חיפה. משרדו של הנתבע מצוי בעיר אשקלון. לטענת התובע, הוזמן ע"י הנתבע לתת עדות בבימ"ש השלום בראשל"צ, לאחר שהובטח לו כי יקבל את כל הוצאותיו עבור עדותו. לשם כך, ויתר התובע על יום עבודה והגיע למקום ברכבו הפרטי. שבועיים לאחר מכן בירר מול משרד הנתבע באשר למועד התשלום, ונאמר לו כי נפסקו לזכותו 400 ₪ אשר ישולמו לו בתוך 21 ימי עסקים. משחלף הזמן פנה התובע שוב למשרד הנתבע, ונאמר לו כי מי שאמור לשלם את הוצאותיו הינו התובע בתיק בו העיד.

4. הנתבע פירט בכתב הגנתו, כי התובע זומן לעדות מטעם איילון חברה לביטוח בע"מ וסופרבוס בע"מ, במסגרת תביעה שהוגשה כנגד חברות אלו בשל תאונת דרכים לה היה שותף במסגרת עבודתו כנהג. שכר העדות הוטל בהתאמה על חברות אלו בפר וטוקול אך לאחר מכן, בפסק הדין, עם דחיית התביעה, הוטל השכר על התובע- מר יוסף חמו. הנתבע שימש כב"כ הנתבעות באותו תיק ובשום שלב לא ייצג את התובע.

5. כל העובדות שלעיל הובאו על מנת למפות את הזיקות הרלבנטיות ביחס לסמכות המקומית הנכונה.

6. טרם הגשת כתב ההגנה, הגיש הנתבע בקשה להעברת מקום הדיון בטענה כי ביהמ"ש בחיפה לא קנה סמכות מקומית לדון בתביעה, בהעדר קיומן של הזיקות המנויות בתקנה 7, כאמור לעיל.

7. חרף טענה זו של הנתבע, הדין הרלבנטי בענייננו הינו דווקא הדין הספציפי שבתקנה 2 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז- 1976 (להלן " התקנות"). התקנה תוקנה זמן קצר לאחר הגשת התביעה דנן, ונוסחה טרם התיקון היה כדלקמן:

"(א) תביעה תוגש לבית המשפט שאזור שיפוטו הוא אחד המקומות המנויים להלן, והוא על אף האמור בכל הסכם שבין בעלי הדין; ואלה הם:
מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע;
מקום יצירת ההתחייבות;
המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות;
מקום המסירה של הנכס;
מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים;
בתביעה שכנגד- מקום הגשת התביעה המקורית....".
התיקון שינה כאמור מכללי הסמכות המקומית שבתקנה 2 לתקנות, אך שינוי ספציפי זה , לפי תק' 6 הקובעת התחולה, נכנס לתוקף רק "מיום התחילה או אחריו". רוצה לומר – כללי הסמכות המקומית החלים ביחס לתביעה זו, הם אלו שהיו קבועים בנוסח שציטטתי לעיל, הוא הנוסח שטרם התיקון.

8. מקום מגוריו של הנתבע ועסקו הינו במחוז הדרום; מקום יצירת ההתחייבות הינו בראשל"צ (ביהמ"ש בו נערך הדיון שבמסגרתו נפסקו ההוצאות); המקום שהיה מיועד או מכוון לקיום ההתחייבות- מדובר בהעברת תשלום לחשבונו של התובע . יתר החלופות לא רלבנטיות.

9. על פי הפסיקה, מקום בו אין הסכם בין הצדדים או התייחסות אחרת לעניין המקום שנועד לקיום ההתחייבות, יש ליתן עדיפות להוראות הדין המהותי. מאחר ועסקינן בהפרה נטענת של חובת תשלום (ואיני מחווה כמובן עמדה לגבי חוזק הטענה לגופה), הרי שעסקינן בחיוב שחל עליו סעיף 44(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, הקובע: "חיוב שלא הוסכם על מקום קיומו, יש לקיים במקום עסקו של הנושה, ואם אין לו מקום עסק- מקום מגוריו הקבוע".

שילוב סעיף זה יחד עם הוראות סעיף 61(ב) לחוק החוזים , מאפשר להחילו גם על החיוב מקור התביעה דנן. ראה רעא 6920/94‏ לוי‎ ‎נ' פולג ואח'‏, פ''ד מט(2) 731 . וראה לאחרונה רע"א 425/20 "קרנית" קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' והבה (מאגר נבו). במקרה האחרון נדחתה דווקא טענת קרנית שביקשה ליישם את הלכת פולג בתביעת חזרה שלה, מתוך אותו טיעון שמדובר על חיוב כספי שיש לשלם לה במקום מושבה. אלא מה, דחיית הטיעון נעשתה מתוך אבחון הלכת פולג ולא ביטולה, על דרך הדגשה שבפן המהותי מדובר באותו מקרה על תביעה נזיקית, והחיוב הרלבנטי שהופר הנו זה המחייב לעשות שימוש כדין ברכב המעורב. לא כך בענייננו, מדובר בחיוב כספי "טהור" של תשלום הוצאות לעד . הא ותו לא. שוני מסויים נוסף נעוץ בכך שעם כל חוסר הנחת (ראה להלן) התובע בעניינו הנו אדם פרטי ולא גוף סטטוטורי כמו קרנית, המתדיין "מדן ועד אילת". ענייננו כאן לא בשאלה כלום מדובר בסיכויי תביעה טובים, אף לא בשאלת היריבות, וגם לא מה כלל הסמכות המקומית ההגיוני ביותר שראוי לקבוע, אלא אך בשאלה כלום יש חלופה המקימה בפועל סמכותו המקומית של בית משפט זה. עוד לא נעלם ממני חוסר הנחת , לו אני שותף, הנעוץ ב ישום הלכת פולג על תביעה כספית ועוד זעירה , ומרוקן דה פאקטו מתוכן את כלל הסמכות המקומית הותיק לפיו "הולכין אחר הנתבע", שהגיונית היה ראוי לתן לו הבכורה. אלא שהעניין זכה סוף סוף לפתרון בתיקון שנערך הן בתקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, והן בתקנות הרלבנטיות, הן תקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז- 1976. מה לעשות שאותו תקון כאמור – אינו חל בענייננו, אלא הנוסח בתקנות שקדם לו.

10. לא הומחשה הסכמה מראש לגבי המקום שנועד לקיום ההתחייבות, ומכאן שמקום זה הינו מקום מגוריו של התובע- חיפה.

11. הלכה זו הוחלה גם בבית המשפט לתביעות קטנות (ראה למשל: ת"ק (נצ') 33343-02-14 מישרקי נ' אלמוזלינו (מאגר נבו) ; ת"ק (הרצ') 7728-03-20 פלוני נ' פלונית (מאגר נבו) ).

12. לצורך הבהרה אציין כי פסיקות אלו של ביהמ"ש העליון אמנם התייחסו ל חלופה שבתקנה 3(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, טרם תיקונן (תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 ביטלו חלופה זו) . ואולם, התקנה המקבילה לה בתביעות קטנות בוטלה כאמור, רק החל מיום התחולה, היינו 30.05.21, ומשכך חלה בענייננו.

13. מהאמור עולה, כי בימ"ש זה אכן קנה סמכות מקומית לדון בתביעה דנן, מכוח החלופה שבסעיף 2(א)(3) לתקנות.

14. הבקשה נדחית. באין תגובה גם אין צו להוצאות .

15. יחד עם זאת אני מורה לתובע להודיע בתוך 20 יום האם התייתרה התביעה ושולמו לו בינתיים הוצאותיו לאחר שהוגשה, כך שניתן להורות על מחיקתה.

המזכירות תשלח לצדדים

ניתנה היום, כ"ח תמוז תשפ"א, 08 יולי 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אניס רמלאוי
נתבע: עו"ד שגיא חן
שופט :
עורכי דין: