ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יצחק איוש נגד ע"י ב"כ עו"ד ליאור אדם :


לפני כבוד ה שופטת טל לוי-מיכאלי

מבקש

יצחק איוש – החייב בהפטר חלוט
ע"י ב"כ עו"ד אליאור ועקנין ועו"ד הד פרט

נגד

משיבים

.1 יעקב רחמני – הזוכה
ע"י ב"כ עו"ד ליאור אדם

2. רונן בצלאל - הנאמן
בעצמו

3. כונס נכסים רשמי תל אביב
ע"י ב"כ עו"ד יוסי מססה

החלטה

לפני בקשה, של חייב לשעבר, אשר הופטר בינת יים מחובותיו, להורות על סגירת תיק הוצאה לפועל שמספרו 514097-06-15, שנפתח לביצועו של פסק דין שניתן עת היה המבקש בהליכי פשיטת רגל (להלן: " המבקש" או "החייב" ).
תיק ההוצאה לפועל עומד היום על סך של כ- 789,000 ש"ח [ראו פרוטוקול הדיון מיום אתמול - 7.7.2021, עמ' 12 ש' 2 (להלן: "פרוטוקול הדיון")].
הכרעה זו באה בעקבות דיון בבקשה; הדגשות לאורכה של ההחלטה הן של הח"מ.
רקע רלוונטי
כנגד החייב, שהורשע בפלילים (1.5.2008), התנהלו במקביל הליך פשיטת רגל והליך פלילי; בהמשך לגזר הדין שניתן בהליך הפלילי (11.3.2009) הגיש המתלונן (הוא המשיב בענייננו, להלן: "הקורבן" או "המשיב") תביעה אזרחית בגין נזקים שנגרמו לו כתוצאה מאותם מעשים פליליים (להלן: "התביעה"). התביעה ופסק הדין שניתן בגדרה (וראו: ת"א (שלום ת"א) 23592-04-10, רחמני נ' איוש, (להלן: "פסק הדין")), הם במוקד הבקשה שלפני.

התביעה הוגשה תוך כדי הליך פשיטת הרגל, החייב היה מודע לתביעה בבית משפט השלום, גם בעל התפקיד ידע על התביעה, המשיב ידע על הליך פשיטת הרגל – ועם זאת מי מהצדדים לא השכיל לידע את בית המשפט של פשיטת הרגל על ה תביעה, או ליידע את בית משפט השלום בתל-אביב, בו הוגשה התביעה, על הליכי פשיטת הרגל.
וזו השתלשלות העניינים הכרונולוגית -
ביום 1.5.2008 הורשע המבקש ואדם נוסף בעבירה של סחיטה באיומים נגד המשיב (ראו: פ 002473/07 מ"י נ' וילוזני ואח' (1.5.2008)). כך נכתב בסעיף 6 להכרעת הדין (כבוד השופטת רג'יניאנו, כפר סבא):
"לאחר ששמעתי את הטיעונים ובחנתי את העובדות שפורטו בכתב האישום, הגעתי למסקנה כי נתמלאו יסודותיה של עבירת הסחיטה באיומים.
יאמר בראשית הדברים כי לא יכולה להיות מחלוקת לגבי הקשר שבין שני הנאשמים והם פועלים בצוותא חדא לגביית החוב.
הנאשמים מבקשים להשפיע על המתלונן לשלם את החוב וכדי להניעו לעשות זאת, הם משמיעים דברים (סעיפים 4,9,10 לעובדות) המהווים ללא ספק איום "בפגיעה שלא כדין בגופו או בגוף אדם אחר" ובכך מתמלאת אחת מהחלופות ליסוד ה"איום" המופיע ברישא לסעיף 428 לחוק העונשין. האיום בדברי הנאשמים הוא שהטרור לא יפסק ויפגעו בו או בבני משפחתו (נאשם 1) ומה שקרה עד עכשיו זה לא אחוז ממה שיכול לקרות (נאשם 2) ובהמשך, הדברים שפורטו בסעיף 10 לעובדות.
אני תמימת דעים עם עמדת התביעה כי האיום שהופנה לעבר המתלונן הוא שהכניס אותו למצב של מצוקה... משקבעתי כי נתמלאו יסודות האיום, נכנסים הדברים בגדרה של העבירה של סחיטה באיומים... לאור האמור לעיל, אני מרשיעה את הנאשמים בעבירה של סחיטה באיומים – עבירה לפי סעיף 428 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977..."
יצוין כי במקביל לאיומים אשר הושמעו כלפי המשיב – סבלו, כל אותה העת, המשיב קבלן חשמל – אזרח שומר חוק (כהגדרתו בכתב התביעה) ומשפחתו – רעייתו ושלושת ילדיו (שניים מהם קטינים במועדים הרלוונטיים) מאירועי אלימות חמורים כך שמכונית המשפחה הוצתה באמצעות בקבוק תבערה שהושלך לעברה, נופצה שמשת מכוניתם ורימון עשן נזרק לעבר בית המשפחה ברעננה (מתוך גזר הדין סעיף 2). על רקע אירועי האלימות החמורים – האיומים, אשר הושמעו, מקבלים כמובן משמעות מעשית עוכרת שלווה.
למבקש יוחסו בכתב האישום המתוקן האמירות הבאות: "מה שקרה זה לא אחוז ממה שיכל לקרות... לא להתעסק איתם..." "אתה תקבלguarantee מראש הממשלה של העולם האחר..." "אף אחד לא ידבר איתך כמו שלא דיברו איתך בשבוע וחצי האחרונים", "אם אתה סוגר את הדברים איתי אף אחד לא ידבר איתך לעולמי עד" .
כ-6 חודשים לאחר שהורשע, ביום 3.11.2008, ניתן כנגד המבקש צו כינוס נכסים.
ביום 11.3.2009 ניתן גזר הדין בעניינו של המבקש בגדרו נגזרו עליו, בין היתר, 6 חודשי מאסר שנקבע שירוצו בעבודות שירות, פיצוי עונשי למתלונן (הוא המשיב בענייננו) בסך של 10,000 ש"ח וקנס בסך 3,000 ש"ח. וכך נכתב בסעיף 5 לגזר הדין:
"דומני כי כבר נכתב ונאמר הכל על אופייה של עבירת הסחיטה באיומים שהיא עבירת אלימות לכל דבר. המעשים בהם הודו הנאשמים חושפים התנהלות מטרידה ומאיימת על עקרונות הסדר החברתי ושלוותו של המתלונן ועצם יכולתו לנהל את חייו באין מפריע.
[....]
המתלונן היה נתון באותה עת לאיומים חמורים ומעשי אלימות (שריפת המכונית וזריקת הרימון) שגרמו לו לחשש ופחד ואין ספק שמעשי הנאשמים רק הגבירו אותו חשש והחמירו חששו של הנאשם ".
כ-6 חודשים לאחר גזר הדין, ובדיון מיום 12.10.2009 בפני בית משפט של פשיטת הרגל (כבוד השופט (בדימ') א. זמיר) הוכרז המבקש פושט רגל. כעולה מפרוטוקול הדיון המבקש היה מיוצג בו, כמו גם בשלבים שונים נוספים של ההליך (ראו למשל בקשה לביטול זמני של צו עיכוב יציאה מן הארץ מיום 16.10.2013), הודעה על החלפת ייצוג הוגשה ביום 28.8.2016.
ביום 19.4.2010, במקביל להליכי פשיטת הרגל, הגישו המשיב ובני משפחתו תביעה כספית על סך של 270,624 ש"ח, וכך ציינו שם (בסעיפים 10 ואילך לתביעה):
"ביום 29.9.09 (צ"ל – 2007 – ט.ל.) בסביבות השעה 00:15 (לילה שבין יום שישי לשבת), בעת שהתובעים 1-2 והתובע 5 שהו בביתם, נופצה דלת הזכוכית בכניסה לביתם ואירע פיצוץ גדול של רימון מסוג כלשהו (בין אם רימון הלם ובין אם רימון גז), בביתם של התובעים.
כתוצאה מהאירוע נפצעו התובעים 1-2 והתובע 5 וכמו כן נלכדו בביתם ללא אפשרות יציאה ממנו. למקום הגיע צוותי כיבוי אש ואמבולנסים אשר חילצו את התובעים מהבית ולאור פציעתם של התובעים טופלו התובעת 2 והתובע 5 בבית ואילו התובע 1 פונה לביה"ח מאיר להמשך טיפול.
התובע 1 נפצע באופן קשה בכף יד ימין, התובעת 2 והתובע 5 נפצעו בפניהם לאור החשיפה והצריבה כתוצאה מהחשיפה לרימון שהושלך לבית.
התובע 1 אושפז בביה"ח מאיר ושוחרר למחרת היום.
רצ"ב אישור כיבוי אשר אודות חילוץ התובעים מהבית, מסומן באות ו'.
רצ"ב אישור מגן דוד אדום ביחס לטיפול בתובעים שנפגעו, מסומנים באות ז'.
התובע 1 נזקק להמשך טיפולים רפואיים לאור היקף פציעתו ובמשך תקופה ארוכה. רצ"ב תיעוד רפואי, מסומן באות ט'.
למותר לציין מה הייתה תחושת התובעים, אשר ביתם וביטחונם האישי הפכו להיות חשופים ופרוצים והם חשו במתקפת טרור של ממש על ביתם. ביום 22.2.08 בסביבות השעה 20:45 הוצת רכבו של התובע 1 בחניית ביתו והרכב נשרף לחלוטין והוכרז כ"טוטאל לוס" (אובדן מוחלט).
רצ"ב אישור אודות הגשת תלונה נוספת למשטרת ישראל, מסומן באות י'.
במהלך התקופה הנ"ל, נזקקו התובעים לשמירה ופיקוח של משטרת ישראל (אשר עשתה עבודתה נאמנה)."
עוד מכתב התביעה (פסקאות 2-1 לתביעה):
"התובעים... מאסו בהתנהלות גורם פלילי אשר.. איים על חייהם ועל רכושם והפך את חיי המשפחה לסיוט מתמשך... הורשע בעבירות של סחיטה באיומים כלפי התובעים ונגזר דינו בהליך פלילי... התובעים סבורים כי מעשיו של הנתבע מחייבים את חיובו בתשלום פיצויים בסכומים נכבדים בגין הנזקים הישירים שנגרמו לתובעים וכן עוגמת הנפש והסבל המתמשך שהיו מנת חלקם לאורך כל התקופה...".
בכתב התביעה מייחסים המשיבים אף את אירוע השלכת הרימון ואירועי האלימות הנוספים לחייב.
הסעדים שהתבקשו בתביעה הינם: 250,000 ש"ח בגין עוגמת הנפש, חרדה, טרדה, סיוטים וסבל; וכן סך של 20,624 ש"ח בגין תשלום לחברת אבטחה; תיקון דלת כניסת הבית שנופצה כחלק ממסכת האירועים מושא כתב האישום; תשלום למגן דוד אדום בגין הטיפול בתובעים; תשלום לכיבוי אש בגין החילוץ וכיבוי השריפה בגין האירועים הנ"ל; תשלום לחברת השכרת רכב בגין התקופות שהרכב היה מושבת כתוצאה מהאירועים הנ"ל.
ביום 3.6.2010 שלח בעל התפקיד בהליך פשיטת הרגל, עו"ד ר. בצלאל, מכתב למשיב באמצעות בא כוחו דאז . במכתב ציין בעל התפקיד כי ביום 21.5.2010 הודיע לו המבקש שהוגשה התביעה (להלן: "מכתב הנאמן לב"כ המשיב"). בגדרי המכתב ציין בעל התפקיד כי הוא קיבל לידיו עותק מהתביעה וביקש מב"כ המשיב שיפעל להודיע לבית משפט השלום על עיכוב ההליכים נגד החייב. הנאמן הוסיף וציין כי היה ולא יעשה כן יפעל הוא עצמו לפנות לבית משפט של פשיטת הרגל – דבר שלא נעשה.
ביום 7.6.2010 השיב המשיב כדלקמן: " עסקינן בתביעה נזיקית לחלוטין... שאינה נובעת מחוזה... ומשכך אינה חוב בר תביעה בהליכי פשיטת רגל... בנסיבות כאמור אין מקום לעכב התובענה...". ב"כ המשיב הוסיף וציין : "נא רשום לפניך ש... הוגשה בתיק בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה... טרם ניתנה החלטה בבקשה זו". במכתב נוסף מיום 16.6.2010 שב המשיב באמצעות ב"כ על עמדתו לפיה אין עיכוב הליכים בתביעה נזיקית ואין כל צורך לקבל היתר להמשך התביעה [המכתבים צורפו לתשובת הנאמן מיום 26.5.2021].
ודוקו, אין חולק כי בזמן אמת ידעו המבקש ( החייב) והנאמן על קיומה של התביעה אין אף חולק כי המשיב (הזוכה) היה מודע להליכי הפש"ר של החייב. חרף הידיעה הכוללת של כל הנוגעים בדבר על התביעה ועל הליכי פש"ר המתנהלים במקביל, אף אחד מהנ"ל לא מצא לנכון להביא את דבר הליך הפש"ר לידיעת בית משפט השלום , או להביא לידיעת בית המשפט של פשיטת הרגל את דבר ניהול התביעה כנגד חייב.
וכך, ביום 6.10.2010 ניתן בבית משפט השלום בתל אביב פסק דין בהעדר הגנה כנגד החייב.
ביום 15.6.2015 פתח המשיב תיק הוצאה לפועל לביצוע פסק הדין.
ביום 25.10.2018 ניתן למבקש הפטר במסגרת הליך פשיטת הרגל.
להשלמת התמונה יצוין כי בקשה לסגירת תיק ההוצאה לפועל הוגשה ללשכת ההוצאה לפועל כבר ביום 10.3.2019 (בטענות זהות לאלו העולות עתה). ביום 26.5.2019 דחתה רשמת ההוצל"פ בקשת החייב; בקשה נוספת לסגירת תיק ההוצל"פ הוגשה לבית משפט זה ביום 17.6.2019, בית המשפט (כבוד השופט מאור) הפנה את המבקש ללשכת ההוצאה לפועל להגשת בקשותיו. בקשה נוספת הוגשה ביום 5.7.2020 ונדחתה ביום 8.7.2020. כבוד רשמת ההוצל"פ עמדה על השיהוי בהגשת בקשה חוזרת זו ודחתה שוב הבקשה. רק כשנתיים לאחר החלטת כבוד השופט מאור הנ"ל חידש המבקש בקשתו בפני בית משפט זה, והיא זו שמצריכה עתה הכרעה (להלן: "הבקשה").
טענות הצדדים
טענות המבקש בתמצית - החוב מושא התביעה התגבש בשנת 2007, קודם למתן צו הכינוס, אז בוצעו המעשים בגינם הורשע המבקש. המבקש ציין כי יידע את בעל התפקיד על קיומה של התביעה וכי המשיב לא קיבל את אישורו של בית המשפט לניהול התביעה. המבקש טען כי מדובר בתביעה לסכום קצוב שלא נכנסת בסייגים הקבועים בפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: "הפקודה"). עוד טען המבקש שלשכת ההוצאה לפועל לא הייתה צריכה לפתוח תיק.
המשיב (הוא כאמור הזוכה והקורבן) עמד על כך שמדובר בגלגול רביעי של הבקשה שנדחתה בהוצאה לפועל ולאחר מכן על ידי כבוד השופט מאור אשר הפנה את המבקש ללשכת ההוצאה לפועל, והחלטת ההוצאה לפועל שדחתה הבקשה. המשיב עמד על כך שעל ההחלטות לא הוגש ערעור ומשכך יש לדחות על הסף את הבקשה הנוכחית. לגוף הבקשה טען כי החוב בגינו נפתח תיק ההוצאה לפועל אינו חוב בר-תביעה בהליך פשיטת רגל, בהיותו בגין תביעה נזיקית, ולכן ההפטר לא חל עליו.
עמדת הנאמן היא כי היה על המשיב שידע על הליכי פשיטת הרגל להגיש תביעת חוב, לחלופין לקבל את אישור בית המשפט של פשיטת הרגל ולהביא את דבר הליך פשיטת הרגל לידיעת בית משפט השלום. הנאמן טען כי מדובר בתביעה לסכום קצוב – בהינתן ראשי הנזק שפורטו בתביעה. עוד טען הנאמן שמדובר בתביעה שנשענת על מעשים שקודמים למועד צו הכינוס ומשכך יש לקבל בקשת המבקש.
עמדת כנ"ר באמצעות בא כוחו היא כי מדובר בתביעה לסכום קצוב שנשענת על עילות שמקורן קודם לצו הכינוס וכי המשיב לא הגיש תביעת חוב ולא דיווח לבית המשפט. לגבי רכיב עוגמת הנפש בתביעה מציין כנ"ר שניתן לקבוע כי נצבר בחוסר תום לב ומשכך צו ההפטר לא יחול עליו (סעיף 69(א)(2) לפקודה ).
דיון והכרעה
לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות – היינו אין מקום להורות על סגירת תיק ההוצאה לפועל, מאחר שחוב המבקש (החייב) כלפי המשיב אינו בר הפטר. מסקנתי מבוססת על הטעמים הבאים ובהינתן משקלם המצטבר;
כפי שציינתי לעיל, הבקשה הוגשה, אך עתה ובדיעבד – לאחר שניתן פסק הדין לפני כ-11 שנים ולאחר שניתן למבקש הפטר מחובותיו לפני כ-3 שנים. התנהלותו של המבקש ביחס לחוב והעובדה שלא ניתנה כל הכרעה בעניין זה בזמן אמת בבית משפט השלום או בבית משפט זה – עומדת לחובת המבקש. וכך, המבקש בחר שלא להתגונן בפני התביעה בבית משפט השלום אף שידע עליה; המבקש אף בחר שלא לעמוד על עיכוב ההליכים בהליך שהתנהל בבית משפט השלום; המבקש בחר שלא לעדכן את מצבת חובותיו בגדרי הליך פשיטת הרגל לאחר שניתן נגדו פסק דין וטרם הפטר; המבקש לא עמד על מתן החלטה בבקשה זו בגלגוליה השונים.
כלל הצדדים – המבקש, המשיב ובעל התפקיד – ידעו על התביעה ודעתי אינה נוחה מהתנהלותם של כל הנ"ל, אך המבקש שעומד במרכז ההליך, הוא בעל המוטיבציה העיקרית לקיים חיוביו הדיוניים כדבעי. הוא המחויב בחובת תום הלב אשר הינה תנאי בסיסי ויסודי בהליך פשיטת הרגל. זולת יידוע הנאמן, בחר המבקש, שהיה מיוצג במרבית התקופה, שלא לפנות לבית משפט השלום ולעדכן את בית המשפט בדבר הליך פשיטת הרגל המתנהל נגדו, כך גם בחר שלא להתגונן מפני ההליך המתנהל נגדו. יידוע בית משפט השלום, בזמן אמת, בדבר הליך פשיטת הרגל ובדבר צו עיכוב הליכים - היה מונע בעת הזו דיון בדיעבד באשר לחוב שתפח באופן ניכר. על החייב היה למנוע את ה"תאונה המשפטית" שלפנינו – פעולה שניתן היה לבצע בקלות תוך פניה לבית המשפט השלום או לבית המשפט של פשיטת הרגל . פנייה לבית משפט בזמן אמת הייתה מאפשרת דיון ענייני בשאלה שמא החוב בר תביעה בהליך פשיטת הרגל (כפי סברת בעל התפקיד בשעתו), שמא מדובר בהליך שניתן לנהלו במקביל להליכי פשיטת הרגל (כפי סברת המשיב). כך או אחרת כל מסקנה שהייתה מתקבלת בזמן אמת הייתה אפקטיבית יותר שכן הייתה מאפשרת ניהול ההליך כדבעי – החייב היה מתגונן בבית משפט השלום, או לחלופין התביעה ה ייתה מוגשת כתביעת חוב בהליך פשיטת הרגל. בעת הזו, משניתן פסק דין בהעדר הגנה והסתיים הליך פשיטת הרגל, ניצבים אנו בפני מעשה עשוי – קיומו של פסק דין חלוט שניתן בהעדר הגנה.
אציין כי אני ערה לטענת המבקש לפיה הוגשה בקשה לבית משפט זה ככל הנראה בתחילת פגרת הקיץ בשנת 2015 (וביום 21.7.2015) לסגירת תיק ההוצאה לפועל. דא עקא שבקשה זו לא הובאה בשעתו ככל הנראה לידיעת המותב המטפל, וממילא לא הוכרעה. בכל מקרה עיתוי הגשת הבקשה לאחר שניתן פסק דין זמן רב לפני כן ונפתח בינתיים תיק הוצאה לפועל היא תמוהה וראויה לגינוי. התנהלות זו עומדת , כאמור, לחובת המבקש בהיותו זה שעומד במרכזו של ההליך ולנוכח חובת תום הלב שחלה עליו.
יודגש - לא ניתן להפריז בחשיבות עקרון תום הלב ובחובה לנהוג לאורו בפרט בהליכי פשיטת רגל בגדרם משתרעת החובה על כל אחד משלבי ההליך. תום הלב מתפרש הן על שלב יצירת החובות והן על שלב הליכי הכינוס ופשיטת הרגל )על חובת תום הלב ראו סעיף 18ה(א)(2) לפקודה וכן ע"א 3414/19 יגיל נ' עו"ד הראל אורן - המנהל המיוחד (23.2.2020)).
בענייננו התנהלותו של החייב במהלך ההליך וכפי שתוארה לעיל עולה כדי חוסר תום לב, אשר הייתה יכולה אף להצדיק ביטול ה הליך כולו. אך מאחר שההליך הסתיים זה מכבר בהפטר ותוך שאני מביאה בחשבון את התועלת שיש בהליך זה לנושיו הנוספים של החייב הרי שהתוצאה המתבקשת היא להותיר ההפטר על כנו ולהחריג החוב כלפי המשיב מתחולת ההפטר (ראו והשוו ע"א 3083/13 פלונית נ' שיכמן (11.1.2015) (להלן: עניין שיכמן)). בעניין שיכמן קבע בית המשפט שאין מניעה לערוך הבחנה בין חובות, שאינם עשויים מקשה אחת, כך שחייב יכול שיופטר מחובות שלא נוצרו בחוסר תום לב ולא יופטר מחובות שנוצרו בחוסר תום לב.
[לעניין התנהלות פלילית ביצירת החובות ראו ע"א 3376/11 רוזנברג נ' כונס הנכסים הרשמי (6.10.2013) וכן עניין שיכמן הנ"ל; לעניין בחינת תום הלב של החייב במסגרת ההליך המתמקדת בשיתוף הפעולה של החייב עם בעל התפקיד ראו ע"א 7994/08 גוטמן נ' כונס הנכסים הרשמי (1.2.2011)].
חוסר תום ליבו של החייב מתבטא אף בשיהוי המשמעותי בו נקט בפניותיו השונות ללשכת ההוצאה לפועל ולבית משפט בקשר עם המסכת העובדתית המתוארת לעיל. מדובר בבקשות אקראיות, המוגשות בפרקי זמן לא עקביים מבלי למצות הליכי השגה כדין ותוך ניסיון לייצר מקצה שיפורים בקשר להחלטות שהפכו בינתיים חלוטות. כך כתבה כבוד רשמת ההוצאה לפועל ביום 8.7.20:
"לפני בקשת חייב ובה טענתו כי לא ניתן היה לפתוח את תיק ההוצאה לפועל שכן ביום פתיחת התיק היה הוא בפש"ר.
לא מובן מדוע הוגשה בקשתו זו בהתייחס להחלטתי החלוטה מיום 26.9.2019. לאחר תקופה ניכרת של כ-10 חודשים.
תיק זה נפתח ביום 15.6.2015 ולראשונה העלה החייב טענתו זו בבקשתו מיום 24.5.2019 בסעיף 5 לבקשה.
בבקשתו הראשונית של החייב אשר הוגשה לתיק ביום 21.7.2015 לא העלה החייב טענתו זו אלא ביקש עיכוב הליכים.
בבקשתו האמורה טען כי הגיש בקשה לצירוף תיק זה להליכי הפש"ר.
אין ספק כי מדובר בשיהוי ניכר בהעלאת טענה זו של החייב, למעלה מארבע שנים מיום שנפתח התיק ויש לראות בכך כויתור החייב על הטענה.
ויוער כי ככל שלחייב טענה כנגד המזכירות, היה עליו להגיש ערר על פעילות המזכירות בהתאם לסעיף80(לא) לחוק ההוצאה לפועל.
...
טענת החייב בבקשתו לסגירת תיק מיום 24.5.20 כי נוהלה תביעה ללא אישור בית משפט מחוזי, נדחתה וראה החלטתי מיום 26.5.20 ..."
מבלי לטעת מסמרות בשאלת מעמדן של ההחלטות הנ"ל והאופן בו אלו מקרינות על האפשרות לעתור ברביעית לבית משפט בקשר לעניינים שנידונו והוכרעו בלשכת ההוצאה לפועל, הרי שנוכח הרצון לרכז את כלל העניינים הנוגעים לפושט הרגל תחת פיקוחו הרחב של בית משפט זה ונוכח העובדה שאך בית משפט זה מוסמך להחריג עניינים מתחולת צו ההפטר אני מוצאת לנכון לדון במבוקש לגופו (חלף סילוקו על הסף כעתירת המשיב), ולקבוע כי התנהלות החייב בקשר עם החוב מושא תיק ההוצאה לפועל – ידיעתו בזמן אמת על הליך מתנהל, מבלי לפנות לבית המשפט בבקשה רלוונטית, פניה ללשכת ההוצאה לפועל באיחור ניכר – יצרה למעשה את התוצאה המשפטית בפניה אנו ניצבים עתה, ועולה כדי חוסר תום לב , ענין המצדיק החרגת חוב המשיב מתחולת ההפטר.
טעם נוסף, נפרד אך מצטבר נעוץ בסעיף 69 לפקודה שכותרתו פעולות ההפטר - הקובע:
"(א) צו ההפטר יפטור את פושט הרגל מכל חוב בר-תביעה בפשיטת רגל, חוץ מאלה:
(1) חוב המגיע לפי התחייבות להימנע מעבירה או חוב המגיע למדינה בשל קנס;
(2) חוב או חבות שנוצרו במרמה שפושט הרגל היה שותף לה או שהשיג ויתור עליהם במרמה כאמור;
(3) חבות לפי פסק דין לחובתו בתובענת מזונות, להוציא מה שהורה בית המשפט במפורש לגבי החבות, במידה שהורה ובתנאים שהורה."
בענייננו תיק ההוצאה לפועל שסגירתו מתבקשת נפתחה כזכור בקשר לפסק דין בתביעה נזיקית שהגישו המשיב ומשפחתו המבוססת על התנהלותו העבריינית של החייב (יוזכר כי המבקש הורשע בסחיטה באיומים כלפי המשיב – קורבנו). בהינתן חוב שנובע הלכה למעשה מהתנהלותו הפלילית של המבקש, מתחייב מן הבחינה המוסרית, הערכית והחברתית שלא לפטור את המבקש ממנו (וראו בעניין זה 2434/19 קיירה נ' שלומי, פס' 20 (27.5.2020) (להלן: עניין קיירה)). הפסיקה עמדה על כך שהמשותף לכל אותם סוגי חובות המפורטים בסעיף 69 הוא שבבסיסם עומדים שיקולים חברתיים המצדיקים את "שיריון" החובות הנ"ל מפני צו הפטר בפשיטת רגל (ע"א 5735/09 עיריית טבריה נ' אבנר סינואני (17.4.2012)) – זה לטעמי המקרה בענייננו. ומשכך גם צו ההפטר ממילא לא חל על החוב מושא הבקשה.
טעם נפרד אחרון ומצטבר נמצא בניתוח הוראות סעיפים 72-71 לפקודה המוביל לאותה מסקנה. יוער כי העיתוי הנכון לבחינת סעיפים אלו הוא קודם למתן צו ההפטר, אך משהעובדות הובאו להכרעת בית המשפט אך עתה אין מנוס מבחינתם כעת.
התביעה מושא הבקשה הוגשה לאחר שניתן צו הכינוס – על כך אין חולק. על פי סעיף 20(א) לפקודה משניתן צו כינוס: "...לא תהיה תרופה לנושה נגד החייב לו חוב בר-תביעה , ולא יפתח שום נושה בתובענה או הליכים משפטיים אחרים, אלא ברשות בית המשפט ובתנאים שיראה לקבוע...". כלומר, ככל שמדובר בחוב בר-תביעה לא ניתן לפתוח את ההליך לאחר שניתן צו הכינוס, אך כל הליך שלא נכנס לגדרי חוב בר-תביעה יכול לכאורה להמשיך ולהתנהל. יובהר כי גם הסיפא של סעיף 20(א) לעיל עניינה בחוב בר תביעה (וראו שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל, 119 ה"ש 214 (מהדורה שלישית 2010) (להלן: לוין וגרוניס), ראו גם ע"א 1516/99 מרים לוי נ' נזיה חיג'אזי, פ"ד נה(4) 730, 742 (2001) (להלן: "עניין חיג'אזי").
השאלה היא האם לפנינו חוב בר-תביעה.
בהתאם לסעיף 1 לפקודה חוב בר-תביעה הוא "כל חוב או חבות שניתן לפי פקודה זו לתבעם בפשיטת רגל".
סעיף 71 לפקודה, שכותרתו – חובות בני תביעה, קובע:
"(א) חוב וחבות קיימים או עתידים, ודאים או מותנים, החלים על החייב ביום מתן צו הכינוס, או שיחולו עליו לפני הפטרו עקב התחייבות מלפני מתן הצו, יהיו חובות בני תביעה בפשיטת רגל. חוב וחבות במטבע חוץ יחושבו לפי ערכם במטבע ישראלי ביום מתן הצו.
(ב) נושה רשאי להגיש תביעת חוב תוך ששה חודשים מיום מתן צו הכינוס, בדרכים ובאופן שיקבע השר; הכונס הרשמי בתפקידו כנאמן על נכסי החייב, או הנאמן, רשאים, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להאריך את התקופה להגשת תביעת חוב של נושה לפרק זמן שיקבעו בהחלטתם, אם שוכנעו כי הנושה לא יכול היה להגישה במועד שנקבע."

סעיף 72, שכותרתו – סייגים, קובע:
"על אף האמור בסעיף 71 –
(1) תביעות לדמי נזק בלתי קצובים שאינן נובעות מחוזה או מהבטחה, ודרישת מזונות המגיעים על פי פסק דין וזמן פרעונם חל אחרי מתן צו הכינוס, אינן בנות תביעה בפשיטת רגל;
(2) אדם שידע על מעשה שאפשר היה להשתמש בו להגשת בקשת פשיטת רגל נגד החייב ביום שהוגשה הבקשה שעל פיה הוכרז פושט רגל, לא יוכל לתבוע מכוח צו הכינוס כל חוב או חבות שחלו על החייב לאחר היום שבו נודע לו המעשה."
השאלה היא אם כן האם התביעה שהגיש הנושה נכנסת לחריגים הקבועים בסעיף 72 ועולה כדי תביעה לדמי נזק בלתי קצובים (שלא נובעת מחוזה או הבטחה). בעניין זה נאמר:
"חבות בנזיקין לתשלום סכום כסף בלתי קצוב אינה בת תביעה בפשיטת רגל. לפיכך נקבע, בין השאר, בסעיף 21 רישא לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] כי "על אף האמור בפקודת פשיטת רגל 1936, יכול פושט רגל להיות תובע ונתבע על עוולה, אך לא תוגש תובענה על עוולה לזכותם של נכסי פושט רגל או לחובתם..."; ככל שהחייב הוא נתבע, אין סעיף 21 מוסיף על הוראת סעיף 71 (א) לפקודה ולפיכך אין מניעה שהנושה – הניזק יתבע את החייב בבית המשפט, מחוץ להליכי פשיטת הרגל בגין עוולה שהלה גרם לו. המשך המובאה, המונעת תביעה לחובתם של נכסי פשיטת הרגל, גם היא אינה מוסיפה דבר, שהרי ברוב המקרים ממילא מוקנים נכסים אלה לנאמן."
[ לוין וגרוניס, עמ' 223].
"האמור בפקודה בכל הנוגע לעיכוב הליכים תלויים ועומדים והאיסור החל על פתיחת הליכים חדשים בלא נטילת רשות מבית המשפט מתייחס לחובות בני תביעה. לפיכך, אין מניעה שתוגש תביעת נזיקין נגד החייב לאחר שניתן צו כינוס, אף בעילה שנולדה לפני שעשה מעשה פשיטת רגל, שכן אין מדובר בחוב בר תביעה. אף אין מניעה להמשיך ולנהל תביעת נזיקין שהוגשה נגד החייב עוד לפני שניתן צו כינוס. עם זאת, אף אם התובע יזכה בתביעתו, הוא לא יוכל לנקוט הליכי גבייה נגד נכסי החייב. לפיכך אין צורך ברשות בית המשפט להגשת תביעה לסילוק יד של פושט רגל שהפר חוזה על דרך של אי תשלום דמי שכירות. כמו כן, העיכוב לא יחול על תביעה שהוגשה נגד פושט הרגל ואחרים בה נטען, כי אין תוקף ליפוי כוח בלתי חוזר שנתן החייב לגבי נכס מקרקעין."
[לוין וגרוניס, עמ' 119].

וראו גם עניין חיג'אזי , 742:
"...מאחר שעיכוב הליכים תלויים ועומדים ואיסור על פתיחת הליכים חדשים לאחר צו כינוס מתייחסים רק לחובות בני-תביעה, אין מניעה כי תובע יגיש תביעת נזיקין כנגד פושט רגל בהיות תביעה זו מוצאת מגדר ההגדרה של חוב בר-תביעה (סעיף 72(1) לפקודה)...."

מן הכלל אל הפרט – התביעה בענייננו היא תביעה אשר מרכז הכובד שלה עוגמת נפש, חרדה, טרדה, סיוטים וסבל. מדובר בתביעה שנתונה לאומדן והערכה של בית המשפט שכומתה אך לצרכי אגרה. עוגמת הנפש היא תוצר של נזקי גוף שנגרמו לנושה ומשפחתו בהיותם קורבנות למעשי אלימות של המבקש. הנושה תיאר בתביעתו כיצד נפצע מרימון שהושלך לביתו כשחלק מהנפגעים טופלו בבית וחלקם פונו לבית החולים. כן תיאר הנושה את הנזקים הנפשיים שנגרמו להם. בהינתן תביעה לפיצוי נזקים נפשיים שנלווים לנזק גוף הרי שהתביעה דנן בנסיבותיה המיוחדות עולה כדי תביעה לדמי נזק בלתי קצובים. למען שלמות התמונה אציין כי העובדה שחלקה המינורי ביותר של התביעה כולל ראשי נזק אחרים (כך למשל: שירותי חברת האבטחה, תיקון דלת הכניסה, תשלום לרשויות ההצלה, תשלום לחברת השכרת רכב) – לא גורעים מהיות התביעה בעיקרה תביעה לדמי נזק בלתי קצובים כאמור. יתכן שבזמן אמת ניתן היה לערוך אבחנה בין הרכיבים השונים של התביעה, אך היום ובדיעבד ובהינתן רכיב עיקרי – נזיקי באופיו – יש להתייחס לתביעה כמכלול ולסווגה כתביעה נזיקית. ודוקו, חלקה הארי של התביעה עוסק בעוגמת נפש שנלוותה לפגיעות גוף. בהקשר זה יצוין שמאחר שממילא קביעת גובה הפיצוי במקרים אלו מסור לשיקול דעת בית המשפט – המשמעות של ציון סכום התביעה בענייננו הינו בעיקר לעניין אגרת בית המשפט, ולא משפיע על מהות התביעה. [על ההבחנה בין תביעה בשל "נזק גוף" לבין תביעה בשל נזק ממוני בענייני אגרה ראו: רע"א 5237/06 מדינת ישראל-הנהלת בתי המשפט נ' ראלב מנסור (06.07.2008)].
יוצא אם כן כי גם נוכח סיווגה של התביעה כתביעה נזיקית, כזו שאינה לסכום קצוב וממילא אינה בת תביעה בהליך פשיטת רגל מצדיק דחיית הבקשה כך שפעולת ההפטר ממילא אינה חלה על תביעה כזו אשר התנהלה מחוץ להליך פשיטת הרגל כדין.
חשוב לציין כי חרף מסקנתי בנקודה זו סבורני כי הגם אם סבר המשיב בזמן אמת שתביעתו לא צריכה להתברר במסגרת הליך פשיטת הרגל מן הראוי היה לפנות לבית משפט זה בזמן אמת וליידע על ניהול ההליך. הדברים נכונים בפרט משעה שידוע היה למשיב כי הנאמן עצמו סבור שלא מדובר בתביעה שניתן לנהלה מחוץ להליך פשיטת הרגל, כך שסבר שחל לגביה עיכוב הליכים בהתאם להוראות הפקודה. פיקוחו של בית משפט של פשיטת רגל על כלל ההליכים המתנהלים כנגד חייב הוא חיוני לקיום הליכים תקינים אשר יגשימו מטרותיו של ההליך. הפיקוח הריכוזי וההדוק, גם בקשר לתביעות שאינן ברות תביעה יבטיח ניהול אפקטיבי של הליך. המשיב בהתנהלותו מנע מבית המשפט בזמן אמת את יכולת הפיקוח האפקטיבית המתחייבת בנסיבות [ראו והשוו בשא (ת"א) 26205/00 גרבש נ' עו"ד י' שלף, נאמן על ענייני פושט הרגל (24.12.2000)].
עם זאת בבחירה בין שתי רעות – היינו העדפת אחד משני צדדים שלא נהג באופן מיטבי – ידו של המבקש, בהינתן כלל האמור לעיל, על התחתונה.
סוף דבר
דין הבקשה דחיה – החוב מושא הבקשה אינו בר הפטר ותיק ההוצאה לפועל יוותר פתוח.
בהינתן התנהלות כלל הצדדים שהובילה לנקודה זו איני עושה צו להוצאות.
לפני סיום אני חשה חובה לציין את הדברים הבאים – הותרת תיק ההוצאה לפועל פתוח כנגד המבקש בסכום המצטבר, על ההגבלות שהוטלו בגדרו, דנה את המבקש לשנים ארוכות ומייסרות של חובות. דף כלכלי חדש, יתקשה המבקש לפתוח. זו תוצאה עגומה. במסגרת הדיון שקיימתי בבקשה, ולאחר דין ודברים ממושך בין הצדדים, היו קרובים אלו להסכמה הקשורה בהפחתת תיק ההוצאה לפעול לסך של 100,000 ש"ח (כמשתקף מפרוטוקול הדיון – עמ' 12 ש' 10). הצדדים נחלקו אך באשר לתשלום החודשי בו ישולם הסכום הנ"ל. אני סבורה כי גם לאחר ששורות אלו נכתבות, לבקשת הצדדים, עוד לא מאוחר כי אלו ישכילו לשתף פעולה בהגעה להסכמות שיוציאו את שני הצדדים לדרך חדשה לפי מידת הדין אך גם הרחמים.

ניתנה היום, כ"ח תמוז תשפ"א, 08 יולי 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יצחק איוש
נתבע: ע"י ב"כ עו"ד ליאור אדם
שופט :
עורכי דין: