ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מירה גולדנברג נגד מדינת ישראל :

לפני:

כבוד השופטת הבכירה יפה שטיין
נציג ציבור (עובדים) מר יוסי קשי
נציגת ציבור (מעסיקים) גב' סימה פישר

התובעת
מירה גולדנברג

ע"י ב"כ: עו"ד מרדכי מלכא
-
הנתבעת
מדינת ישראל - משרד החינוך התרבות והספורט

ע"י ב"כ: פרקליטות מחוז ירושלים

פסק דין

זהו פס"ד בתביעת התובעת להכיר בסימולציה שנערכה לה ע"י אגף השכר במשרד החינוך בטרם עברה ל"אופק חדש", כהבטחה שלטונית, ובהתאם לכך לשלם לה את זכויותיה .
ע"פ כתב התביעה מבקשת התובעת הפרשי דרגה מ-7 ל-8 (רכיבים בעלי השלכה גם לזכויות הפנסיוניות של התובעת), וגמול פיצול בגין 6 חודשים החל מיום 9/18 ועד 2/19. בנוסף מבקשת התובעת פיצוי הגין עגמת נפש.
הרקע לתביעה:
התובעת, ילידת שנת 1955 הינה מורה לחינוך מיוחד ומועסקת במשרד החינוך מחודש 9/82.
החל משנה"ל תשס"א (ספטמבר 2000) עבדה התובעת כמורה במוסד שיקום נוער בתפקידים שונים, ובאחוזי משרה משתנים. החל משנת הלימודים תשע"ג ועד שעברה לתוכנית אופק חדש, הועסקה התובעת לפי בסיס משרה של 24 ש"ש (שזהו בסיס המשרה של מורים בחטיבת ביניים בתנאים שלפני תנאי רפורמת "אופק חדש"). למעשה עד חודש 8/18 עבדה התובעת במתכונת "הישנה" במוסד חינוכי לבעלי צרכים מיוחדים. החל מ-9/18 התבקשה התובעת לעבור למתכונת של "אופק חדש".
לפני המעבר ל"אופק חדש" פנתה התובעת למשרדי אגף הכספים לגב' היבה עליאן (להלן גם: גב' עליאן ), וזו ערכה לה סימולציה , אשר התייחסה לזכויותיה באם תצטרף להעסקה בתנאי "אופק חדש".
ע"פ הסימולציה שנערכה לה (ושהנתבעת טוענת שזו הייתה טעות), הייתה זכאית התובעת לכאורה לחישוב דרגה ע"פ מקדם המרה 39.5%, ובהתאם לכך – הייתה זכאית לכאורה לקביעת גובה שכרה בהתאם לדרגה 8. בהתאם למידע שנרשם בסימולציה –השכר הצפוי של התובעת אמור היה לגדול לפי אחוז המרה של 42.5%. בפועל, ולמרות הסימולציה, קיבלה התובעת את שכרה ב "אופק חדש" לפי דרגה 7. דהיינו – במשכורת 9/18 . למרות הרשום בסימולציה חושב שכרה של התובעת לפי מקדם המרה של 30%.
אין חולק כי התובעת הגישה בתחילה בקשה שלא להצטרף ל"אופק חדש" בשנת הלימודים תשע"ז (2017-2018) וועדת חריגים אישרה את בקשתה של התובעת. התובעת לא הגיש בקשה לפטור לשנה נוספת.
המספרים שצויינו בסימולציה – נכתבו בכתב ידה של גב' עליאן.
עוד מוסכם כי התובעת פנתה בבקשה לתשלום גמול פיצול בחודש אפריל 2019 (במהלך שנת תשע"ט). התובעת הייתה זכאית לגמול פיצול , ולאחר הגשת כתב התביעה שולם לתובעת גמול פיצול רטרואקטיבית בגין 7 השנים הקדמות להגשת הבקשה.
המחלוקות:
הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה האם הסימולציה שנערכה לתובעת מהווה מסמך מחייב/הבטחה שלטונית; האם בהתאם להוראות הסכם "אופק חדש" זכאית התובעת להמרה הגבוהה מההמרה ששולמה לה בפועל ; האם לשינוי סמל המוסד יש השפעה על אופן חישוב דרגת ההמרה בהתאם להסכם אופק חדש , והאם נותרה לתובעת יתרה לתשלום בהתאם לרכיבי התביעה (כולל בעניין תוספת פיצול ששולמה לה, 7 שנים אחרונות ולא מעבר לכך ). כמו כן זכאותה לפיצוי בגין עוגמת נפש ושכ"ט עו"ד.

עיקר טענות התובעת:
התובעת יכולה הייתה לפרוש בגיל 62 , ולו הייתה יודעת מראש שדרגתה 7 ולא 8 – הייתה פורשת עם פנסיה תקציבית ולא נכנסת ל "אופק חדש", בו נדרשה לעבוד שעות רבות בהרבה.
גב' עליאן היא הגורם המוסמך לקביעת דרגה במשרד החינוך כדי לבדוק את הכדאיות הכלכלית במעבר לאופק חדש, והיא זו שערכה לה – בהתאם לסמכותה – את הסימולציה.
התובעת הסתמכה על סימולציה זו, ויש לראות בסימולציה כהתחייבות שלטונית לרשום בה, מה גם שלטענת ב"כ התובעת אין מדובר בטעות, והיא אכן זכאית לדרגה 8 כפי שנרשם בסימולציה. בכל מקרה נטען שהתובעת לא הייתה מחוייבת לעבור ל"אופק חדש" מאחר והיא מורה ותיקה, והמעבר ל "אופק חדש" - עם כל השעות הרבות שנדרשה לעבוד – נעשתה אך ורק בשל סימולציה זו.
בסיכומים נטען עוד כי הסימולציה מחייבת מאור ההסתמכות של התובעת לעיו, מה גם שע"פ סעיף 47(ג) להסכם אופק חדש "כל עובד הוראה שלגביו מבוצעים חישבו ושיבוץ עתידיים יקבל במוע ההמרה פירוט, ע"ג טופס של השכר להמרה, השכר הקובע, ותק שכר לשיבוץ דרגת שיבוץ נוכחית ועתידית בהתאם להסכם זה".
לפיכך, משמסמך הסימולציה נכתב עלי משרד החינוך עצמו ולא ע"י גורם חיצוני – אין חשיבות לכך שהוגדר כ"סימולציה" ויש לראותו , ע"פ תוכנו כמסמך מחייב. זאת בנוסף לטענות בדבר הצגת מצג שווא ומניעות מצד הנתבעת וכן רשלנות וחוסר תום לב ואף חוסר צדק ביחס לתובעת , אשר אך בשל מצג זה המשיכה לעבוד ב"אופק חדש" ולא פרשה קודם לכן.
עיקר טענות הנתבעת:
אכן נפלה טעות בסימולציה, כאשר המוסד לשיקום נוער בו עבדה התובעת הוגדר באופן שגוי במערכת משרד החינוך. הסל המתוקן התאים למבנה בית הספר, וזאת החל מחודש ספטמבר 2017.
הסימולציה נערכה לתובעת לשנת תשע"ז, כשבפועל בשנה זו התובעת לא נכנסה לתוכנית של אופק חדש, לבקשתה. על פי הסימוצליה, אם הייתה התובעת מצטרפת להסדר "אופק חדש" בשנה שהחלה בספטמבר 2017 הייתה זכאית לכאורה לחישוב דרגה על פי מקדם ההמרה 39.5% דבר שהיה מזכה אותה לכאורה לדרגה 8. אלא שהוסבר לתוב עת במפורש שמדובר בסימולציה בלבד, ובכל מקרה, הסימולציה אינה רלבנטית כיוון שהחודש הרלבנטי לחישוב ההמרה הוא חודש מרץ שקדם לאותה שנת לימודים. הסימולציה הרלבנטית עבורה הייתה אמורה להתבצע ע"פ נתוני מרץ 2018 ולא מרץ 2017 כפי שנעשה בעניינה. ומכל מקום במרץ 2018 כבר תוקן סמל המוסד, וברור היה כי דרגתה הינה 7 ולא 8.
עוד נטען כי הסימולציה אינה מהווה התחייבות שלטונית ומטבע הדברים, ואף משהוגדר כ"סימולציה", מדובר אך בהדמיה ולא במסמך שמחייב לפעול על פיו. כאמור, מדובר אך בטעות ואין מקום לקבע את הטעות וקבוע ש התובעת זכאית לתוספת שכר רק בגלל שנעשתה טעות. גם 3 מחברותיה לעבודה של התובעת שקיבלו בטעות לפי הסמל הקודם – נדרשו להשיב את הסכום העודף, ולכן אין זה סביר כי יינתן פס"ד הצהרתי המקבע את הטעות בסימולציה והרואה בסימולציה כמסמך מחייב, רק בגלל שהגישה תביעה, בעוד אחרות נדרשו להחזיר את הכספים העודפים . בכל מקרה, כיום, לא ניתן לקבוע את דרגתה של התובעת על פי מקדם המרה זה, כשהתובעת זכאית למקדם המרה אך בהתאם לסמל המוסד הנכון ולא השגוי.
דיון:
התובעת מבקשת כי בית הדין ייתן פס"ד הצהרתי המחייב את הנתבעת לראות בסימולציה שנערכה לתובעת בטרם כניסתה לתוכנית של אופק חדש, כמסמך מחייב/ כהבטחה שלטונית כלפיה, או כמצג שווא, ולעדכן את תלוש שכרה בהתאם לסימולציה שנערכה לה. בפועל, שכרה שולם לה, כאמור, לא ע"פ הסימולציה אלא בהתאם להוראות הסכם השכר החל על הצדדים - הסכם "אופק חדש" מיום 25/12/08, אליו הצטרפה התובעת.
יצויין כי כבר בטרם שמיעת ההוכחות, הבהיר בית הדין לתובעת כי על פניו לא ניתן לקבע טעות ולקבוע את דרגתה בהתאם - ככל שמדובר אך בטעות. אף הוראת החשב הכללי מחייבות עובד שקיבל תשלומים ביתר – להחזירם ואף מיוזמתו. גם לאחר שמיעת ההוכחות בתיק, הגענו למסקנה כי אכן הייתה טעות בסימולציה – כפי שיפורט בהמשך – וכי אין מקום לשלם לתובעת כל הפרש שהוא בשל טעות זו.
האם נכונה טענת הנתבעת כי נפלה טעות ברישום סמל בית הספר וכי דבר זה גרם בסופו של דבר לטעות שנוצרה בסימולציה ?
בעניין זה העידה גב' עליאן ( עמ' 13 משורה 19 ואילך ועמ' 14 ) :
"ש. כשאת הסברת לתובעת את הסימולציה עברת על כל הנתונים באופן ספציפי שלה, ראית שהפרטים נכונים ובהתאם לזה אמרת לה זה השכר שצפוי לך?
ת. עברתי איתה על הדרגה של ההשכלה שלה, הוותק והגמולים, והיא אישרה שזה נכון, ואז נתתי לה את הסימולציה.
ש. היום את אומרת שהסימולציה היא טעות.
ת. היתה טעות במקדם ההמרה.
ש. כשאת ישבת איתה והסברת לה, עשיתם חישוב שם מקדם ההמרה.
ת. זה היה מודפס.
ש. אבל בדקתם שזה נכון.
ת. כנראה שלא שמנו לב לזה.
ש. לפני כן היו עוד מורות שקיבלו את אותה סימולציה, זאת אומרת שזו לא טעות רק של התובעת אלא טעות רוחבית של משרד החינוך.
ת. כן, זו טעות רוחבית לכל בית הספר.
ש. רק לבית הספר שלה ?
ת. כן.
...
ש. בסעיף 6 לתצהירך (מקריא), כל פעם שכתבנו שאלה כתבתם לנו תשובה אחרי שבדקתם 20 פעם ואמרתם שמה שמשפיע זה סמל המשרד. מה השתנה שלפני כן עמדתם עלזה שמסל המוסד הוא היה טעות ופתאום החלטתם שזה מדיניות של משרד החינוך.
ת. סמל המוסד כן משפיע באופן מסויים אבל לא על ההמרה. לא על מקדם ההמרה. סמל המוסד, הם היו מוגדרים כרב שלבי, וכשהם עברו לאופק הם הוגדרו כחטיבה. מה שאני חשבתי אז ונתתי לה תשובה כשהיא פנתה דרך ההסתדרות, שהסמל משנה את מקדם ההמרה, וכשזה נבדק מול היותר בכירים והמטה אמרו לי שזה רק בסיס המשרה שהיא עבדה לפני ואחרי זה הבסיס היחיד שקובע, ולא משנה סמל המוסד"
ובהמשך:
"ש. את כתבת שהיה שינוי מדיניות של משרד החינוך.
ת. כן.
ש. מה השינוי הזה?
ת. שסמל המוסד הזה היה לא רשמי עד 2018 ושנכנס לאופק זה נהיה רשמי.
ש. אז עד 2018 היה סמל לא רשמי מטעם משרד החינוך.
ת. כן.
ש. איזה הבדל אפקטיבי יש לעניין?
ת. במוסד רשמי אנו מתקצבים וגם משלמים לכל המורים, ובמוסד לא רשמי אנו משלמים רק לחלק מהמורים.
ש. אז מבחינת התובעת אין הבדל.
ת. נכון
...
ש. נעבור לסעיף 49 (מקריא), לפי משרה של חטיבת ביניים שזה המקרה של התובעת שהיא עובדת בבית ספר שמוגדר כיסודי אבל בפועל חטיבת ביניים, כלומר סעיף 49 אומר שגם אם המורה לחינוך מיוחד מגיע לו גם כן, ובסעיף קטן א' אומנם יש "למעט בית ספר לחינוך מיוחד" מגיע תוספת של 12.5% מעבר לחישוב. אז אם הגיע 30, אז מוסיפים 12.5% ומגיע לה 42.5%. אז למה התובעת לא עומדת בקריטוריונים?
ת. לגבי היסודי נרשם בסעיף 6 שזה היה טעות ולא כך היה צריך להיות. לגבי סעיף 49 רשום שזה למעט בתי ספר לחינוך מיוחד, כי בבית ספר חינוך מיוחד מי שהיה לו בסיס 30 יכל להמשיך לעבוד ביסודי גם אחרי אופק ומי שהיה בחטיבה ימשיך לעבוד בחטיבה גם אחרי אופק. בבתי ספר שהם לא חינוך מיוחד, הם הפכו את כל בית הספר לבסיס יסודי, אז המורה לא יכל לבחור אם יהיה ביסודי או בחטיבה, לכן מורים שהיו בחטיבה ונאלצנו לעבור ליסודי יקבלו את ה 12.5%" (ההדגשות לא במקור – י.ש).

עדותה של גב' עליאן מקובלת עלינו כנכונה, והיא הסבירה כי ברישום סמל המוסד כפי שנרשם – נפלה טעות. בכל מקרה, וכפי שעולה מעדותה, התובעת לא הצטרפה ל"אופק חדש" ע"פ הסמל השגוי, אלא רק שנה לאחר מכן (כאשר במועד זה כבר התבררה הטעות). לפיכך, משנעשתה טעות , ובמיוחד כאשר התובעת הצטרפה בפועל רק שנה לאחר מכן – אין מקום לקבע את הטעות ולתת לה זכויות אך ורק בשל קיומה של טעות.
יצויין כי לטענת התובעת (עמ' 7 משורה 7) "אני לא ביקשתי סימולציה, אני ביקשתי לדעת מה גובה הדרגה שלי. קיבלתי סימולציה, אבל אני ביקשתי לדעת מה גובה הדרגה שלי, כי הייתי בגיל 62 והייתי צריכה לקבל החלטה בין לפרוש לבין להישאר במערכת, וביקשתי גובה דרגה". אעפ"כ, בפועל קיבלה לידיה את הסימולציה, ומשהתברר כי הסימוצליה לקחה בחשבון נתונים שגויים – ממילא לא ניתן , כמפורט לעיל, לקבע טעות זו. בכל מקרה אנו סבורים, בניגוד לטענת התובעת, כי אכן נפלה טעות וכי אין מקום לקבל את הטענה כי מלכתחילה הייתה זכאית לקבל דרגה 8, כפי שהוסבר לעיל. כך גם איננו מקבלים כי הדבר נעשה בחוסר תום לב, כנטען.
לעניין הבטחה שלטונית:
הלכה היא כי הוכחת קיומה של הבטחה שלטונית צריכה להיות ברורה וחד משמעית ועל הטוען להוכיח כי ניתנה לו הבטחה מפורשת וברורה שאינה בגדר הצהרת כוונות גרידא. עוד נפסק כי התנאים להוכחת הבטחה שלטונית הם תנאים נוקשים ( בג"ץ 585/01 קלכמן נ' ראש המטה הכללי רב אלוף שאול מופז, פ"ד נ"ח (1), 694, 706) וכן בג"ץ "אמנה" תנועת ההתיישבות של גוש אמונים אגו"ש ואח' נ' ראש הממשלה ואח' מיום 20/9/04"). לאור זאת, אין די ברישום הסימולציה כדי להוות הבטחה שלטונית, ולא ניתן לתת הבטחה שלטונית בניגוד להסכמי השכר לעובדי הוראה. מ כל מקום, התובעת לא הוכיחה כי ניתנה לה הבטחה מפורשת וברורה מעבר להצהרת כוונות, ובוודאי שטעות במסמך סימולציה אינו מהווה הבטחה מפורשת וברורה.
כאמור, התובעת עבדה אך בחטיבת הביניים, ב עוד הסימולציה לקחה בחשבון נתון שגוי לפיה חלה על התובעת ההוראה בהסכם בגין מעבר ממבנה העסקה של חטיבת הביניים להעסקה בבי"ס יסודי (דבר שהיה מזכה אותה, לו כך היה הדבר, בתוספת אישית). משמעות הדבר כי אכן הסימולציה לקחה בחשבון נתונים שגויים ובוודאי שאין בנתונים שגויים שנעשו אך בטעות – כדי להוות הבטחה שלטונית מחייבת.
ע"פ הלכת אלחננוב (בג"ץ 8634/03 שם טוב אלחננוב נ' משטרת ישראל מיום 16/11/10 – להלן בג"ץ אלחננוב) חובה להחזיר כספים שניתנו שלא כדין . וכך אמר בית המשפט העליון בבג"ץ אלחננוב (ההדגשות אינן במקרו –י.ש):
"השאלה המרכזית העומדת לדיון הינה, האם ההכרה שנתנה המשטרה לשוטרים בעלי תעודות השכלה תורנית גבוהה, כזכאים להטבות שכר על פי הנחיות המשטרה הינה 'הדירה', וניתן לבטלה מכאן ואילך, או שמא, משניתנה הכרה זו, שוב אין הרשות רשאית לבטלה, גם אם היא ניתנה שלא כדין, או מחמת טעות, הטעייה, או מכל טעם אחר.
התשובה הישירה לשאלה זו היא כי, ככל שהתברר שההכרה בזכאות השוטרים לקבל הטבות שכר אינה מתיישבת עם התנאים והדרישות על פי נוהלי המשטרה, כי אז לא רק שהגורם המוסמך רשאי לבטל את ההכרה שניתנה, אלא שחובה עליו לעשות כן, כגוף ציבורי, הפועל מכח הדין, האחראי ליישום מדיניותו על פי הדין. שאם לא כן, התוצאה היא כי כספי ציבור ימשיכו להשתלם למי שאינם זכאים לכך, וזו פעולה שאין להתירה...
... משנתגלתה הסטייה, היה על המשטרה לבטל לאלתר את המשך תשלום ההטבות למי שהכרה בזכאותם ניתנה שלא כדין, כנדרש ממעמדה כנאמן הציבור על כספי הציבור. הנחה זו שרירה וקיימת גם אם היו גורמים מסוימים במערך המשטרתי עצמו ששיתפו פעולה בקידום התכנית הפסולה, וגם ביחס לשוטרים תמי לב שלא היתה להם כל יד ומעורבות בהשגת ההכרה בלימודיהם בדרך פסולה. על אחת כמה וכמה כן הוא ביחס לשוטרים שלכאורה היו, הם עצמם, מעורבים במימושה של הסטייה מן השורה.....
העותרים לא הרימו את הנטל הרובץ עליהם להוכיח כי ניתנה הבטחה מינהלית מחייבת מטעם הרשות להכיר בזכאותם להטבות השכר, חרף אי קיום דרישות הנוהל וההנחיות לענין זה...
אפילו הוכיחו העותרים כי התגבשה הבטחה מינהלית מחייבת כלפיהם, גם אז היה בידי הרשות צידוק חוקי לחזור בה מהבטחה זו ולבטלה...
על רקע דברים אלה, אין גם יסוד לטענת העותרים לפיה נכרת, כביכול, חוזה מחייב בין השוטרים לבין המשטרה לצורך הכרה בזכאותם, תוך סטייה מתנאי הנוהל וההנחיות. אפילו היה מוכח קיומו של חוזה כזה, היה מקום להכיר בכוחה של הרשות להשתחרר מכבליו, שכן המשך קיומו היה פוגע פגיעה מהותית בטובת הכלל ובאינטרס ציבורי חיוני.....
...החלטת המשטרה על הפסקת תשלומי הטבות השכר היוותה, אפוא, תיקון של פרקטיקה מעוותת ופסולה, שננקטה על ידי המשטרה במשך מספר שנים. הפסקת פרקטיקה זו היתה צעד מתחייב שכל רשות ציבורית היתה חייבת לנקוט בו, ועל אחת כמה וכמה המשטרה, כמי שמופקדת על אכיפת החוק והסדר במדינה. הפסקת הנוהל הפסול היוותה צעד מינהלי ראוי, סביר, הוגן ומתחייב על פי כללי מינהל תקין, וכמתחייב מהאחריות הציבורית המוטלת על המשטרה. היא עומדת במבחן הביקורת המינהלית".
דברים אלו נכונים גם בענייננו, ובוודאי כשמדובר אך בסימולציה. לפיכך אין מקום כיום לקבע את הטעות ולקבוע כי יש לשלם לה ע"פ הסימולציה השגויה.
האם התובעת זכאית לתוספת פיצול מעבר ל-7 שנים שאושרו לה?
עניינה של התובעת נדון בוועדה להחזר תשלומים רטרואקטיביים. בסיכומי התובעת לא עולה עוד הטענה כי היא זכאית לתשלום מעבר ל-7 השנים שקבעה הוועדה, ולכן נראה כי התובעת זנחה את טענותיה בדבר זכאות ליותר מ- 7 שנים. גם לגופם של דברים לא הוכח ולא הומצא כל מסמך המלמד על פניות התובעת למשרד החינוך במהלך השנים בעניין זה, ולכן אינה זכאית לתוספת זו מעבר ל-7 שנים, כפי שאכן נקבע בוועדה.
לאור כל האמור – אין מקום לשלם לתובעת לפי דרגה 8 ולא פיצוי נוסף בגין הפיצול. מכל מקום לא היה בהליך ההוכחות שקויים, ובעדות התובעת, כדי לסתור את האמור לעיל. כאמור, אכן נפלה טעות בסימולציה, אך בסופו של דבר הנתבעת פעלה כנדרש עת שילמה לתובעת לא בהתאם לסימולציה השגויה, אלא ע"פ דרגתה הנכונה, ואין כל מקום לקבוע היום כי יש לשלם לה ע"פ הסימולציה השגויה. לעניין זה נציין כי הועלו טענות שונות מטעם התובעת לעניין הכדאיות הכלכלית של תוכנית "אופק חדש" למורה במעמדה ובויתקה של התובעת בחינוך המיוחד. אלא שאין הביקורת הזו קשורה לזכויותיה ע"פ נתוניה האישיים, ובוודאי שאין לבית דין זה סמכות לקבוע האם תוכנית "אופק חדש" משתלמת למי שעובד בחינוך המיוחד אם לאו. כפי שעולה מעדותה של התובעת, אכן התובעת נהגה לבדוק את זכויותיה והייתה מודעת להן, ואף הייתה רשאית לפנות בעצמה לייעוץ פרטי משלה, ולשקול האם ע"פ נתוניה האישיים נכון היה מבחינתה להיכנס לתוכנית "אופק חדש".
בשולי הדברים נציין כי אכן - כפי שנטען בסיכומי הנתבעת – יש בסיכומי התובעת משום הרחבת חזית (אשר בכל מקרה, גם לגופם של דברים ולאור האמור לעיל – לא ניתן לקבלה). מכתב התביעה התובעת עולה כי התובעת תובעת (מעבר לעדכון תלושי השכר) סך של 30,964 ₪ בגין גמול פיצול; הפרשי דרגה מ-7 ל-8 וגמול פיצול בגין 6 חודשים החל מיום 9/18 ועד 2/19, וכן פיצוי בגין עגמת נפש. לעומת זאת בסיכומי התובעת הועלו טענות נוספות, כמו השלמת שכר בעבור דרגת שכר נוספת מחודש 9/18 ועד ליום 8/21 - דבר שלא עולה מכתב התביעה, וכן קבלת דרגה 9 . כך גם סכום התביעה בגין השלמת הדרגה עומד על סכום גבוה מהנתבע. בכל מקרה, לא ניתן במסגרת הסיכומים להרחיב חזית לא לעניין הסעד המבוקש ולא לעניין הסכומים הנתבעים.
עגמת נפש:
בעניין זה, אף שאנו סבורים כי אין מקום לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת כל תשלום המקבע את הטעות, אנו מוצאים לנכון לפצות את התובעת בגין עגמת הנפש שנגרמה לה בשל טעות זו (ואין חולק כי בשל הטעות – אכן נגרמה לה עגמת נפש ). בנסיבות אלו אנו פוסקים לתובעת את מלוא הסכום הנתבע כעוגמת נפש ובסה"כ – 5,000 ₪. על סכום זה יתווסף סך של 2,000 ₪ כשכ"ט והוצאות.

סוף דבר:
התביעה מתקבלת אך באופן חלקי. הנתבעת תשלם לתובעת סך של 5,000 ₪ בגין עגמת נפש וכן סך של 2,000 ₪ כשכ"ט והוצאות. הסכומים דלעיל ישולמו תוך 30 יום.
ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער.

נציג ציבור(ע)
יוסי קשי

נציגת ציבור (מ)
סימה פישר

יפה שטיין, שופטת בכירה
אב"ד

ניתן היום, כ"ד תמוז תשפ"א, (04 יולי 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: מירה גולדנברג
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: