ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אורנה בובליל נגד מדינת ישראל :

בפני כבוד ה שופטת מיטל חלפון-נזריאן

מבקשת

אורנה בובליל

נגד

משיבה
מדינת ישראל

החלטה

לפניי בקשה לקבלת חומר חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982.

במסגרת הבקשה עתרה המבקשת לקבלת הנימוקים והעילות לסגירת התיק נגד המבקשת ונגד המתלונן מחודש מרץ 2018; ערר המתלונן על סגירת תיק החקירה; האישור וההחלטה על נימוקיה המקבלת ערר המתלונן; האישור והנימוקים למתן ארכה בדיעבד להגשת הערר; הנימוקים להחלטה לפתיחה מחודשת של תיק החקירה נגד המבקשת; הנימוקים להגשת כתב אישום נגד המבקשת; אישור היועמ"ש להגשת כתב האישום; ההחלטה הרשמית ונימוקי דחיית השימוע שנעשה למבקשת.

נטען כי ביום 21.2.21 הוגש נגד המבקשת כתב אישום המייחס לה עבירה של ידיעות כוזבות לפי סעיף 243 סיפא לחוק העונשין תשל"ז- 1977.

נטען כי ביום 27.8.17 פנתה המבקשת לנציגי סניף בנק פועלים באשקלון ודיווחה על התנהלות חריגה בה נקט המתלונן אשר ניצל תפקידו כפקיד בנק בכיר ומצבה הכלכלי הקשה של המבקשת וביקש לפגוש אותה להחתמתה על מסמכי בנק והעמדת הלוואה בביתו הפרטי ומחוץ לשעות העבודה ולקיום יחסי מין עמה. לטענת המבקשת בשל טענותיה בעניין זה נדרשה על ידי נציגי הבנק לגשת אל המשטרה להגשת תלוה רשמית וביום 28.8.17 התייצבה בתחנת המשטרה לשם הגשת תלונה. נטען כי ביום 3.9.17 נחקר המתלונן בעבירה של בעילה אסורה בהסכמה וקשר עצמו לעבירה ואישר כי קיים עם המבקשת קשר מיני חד פעמי בדמות יחסי מין שבוצעו ביניהם ביום אחר ובשעה אחרת מהמתואר על ידי המבקשת. בהמשך לאמור נחקרה המבקשת שוב וחזרה והדגישה כי העבירה בוצעה בהסכמה אך בנסיבות בהן הייתה תחת יחסי תלות במתלונן שהיה אמון על העמדת הלוואה עבורה ותוך ניצול מצוקתה הכלכלית הנפשית והאישית. נטען כי לאחר עיון בתיק הוחלט לא להגיש נגד המבקשת כתב אישום ותיק החקירה נגדה נסגר במרץ 2018. נטען כי בחלוף שנה ממועד ההחלטה על סגירת התיק, בינואר 2919 פנה המתלונן למחלקת עררים והגיש ערר על סגירת תיק החקירה. נטען כי בחודש אפריל 2019 ניתנה ארכה בדיעבד המתירה למתלונן לערור על החלטת הסגירה. נטען כי הוגש כתב אישום נגד המבקשת.

נטען כי למבקשת טענות משפטיות בדבר שיהוי בהגשת כתב האישום ואי עמידת המאשימה בנהליה מדיניות העמדה לדין ועל כן יש להעמיד לרשותה העתק התכתובות הפנימיות המבוקשות. נטען כי על בית המשפט לבחון החומר המבוקש ולהעמיד לעיונה מידע שיש בו לסייע להגנתה של המבקשת. נטען כי החומר המבוקש חיוני לגיבוש טענותיה המקדמיות כד וגמת טענה של הגנה מן הצדק, שיהוי ואכיפה בררנית. נטען כי פנייתה של המבקשת אל המשיבה לקבלת החומר האמור נענתה בכך שלא מדובר בחומר חקירה. נטען כי יש חשיבות לקבלת התכתובות הפנימיות על מנת לשפוך אור על התנהלות הקלוקלת של המאשימה, על השיהוי שחל בהעמדת המבקשת לדין ועל אי עמידת המשיבה בנהלים ובמדיניות של פרקליט המדינה בהעמדה לדין. נטען כי הכלל הוא שאין חובה להעביר תכתובות פנימיות אך קיימים חריגים לכלל. המבקשת הפנתה לבע"ח 4875-10-12 זקן נ' מדינת ישראל לפיו הורה בית המשפט לרשויות לגלות החלטה רשויות התביעה לבטל החלטה קודמת לסגירת התיק מחוסר ראיות. נטען כי ככל שיעלה בידי המבקשת להוכיח כי הגשת כתב האישום נגדה אינה מתיישבת עם עקרון השוויון ונוגשת מדיניות המשיבה במקרים דומים האי שתעמוד לה הגנה מהותית שתסייע לה למיצוי זכותה להליך הוגן. נטען כי הגשת כתב האישום נגדה מפלה אותה אל מול חשודים אחרים שנגדם לא הוגש כתב אישום בעבירה זו ובנסיבותיה המיוחדות ומכאן כי לתרשומות הפנימיות משקל מהותי להגנתה.

המשיבה בתגובתה בכתב טענה כי מדובר בתרשומות פנימיות הן בתיקי המשטרה והן בתיקי הפרקליטות והן אינן חומר חקירה כל עוד אינן מכילות מידע מהותי בנוגע לאישום. נטען כי החשש בחשיפת תרשומות פנימיות תפגע למעלה מהדרוש בסדרי העבודה של רשויות החקירה והתביעה, ביכולתם לקיים דיון פנימי ובצורך לערוך תרשומות שתשרתנה את ההליך הפלילי. נטען כי נימוקי החלטות הפרקליטות בנוגעים לסגירה ולפתיחת תיק החקירה כלפי המבקשת וכן הנימוקים הנוגעים לערר שהוגש על ידי המתלונן אינם מהווים חומרי חקירה שחלה לגביהם זכות עיון. נטען כי אין בתרשומות כדי לסייע להגנת המבקשת ובחינת שיקול הדעת של המשיבה להחליט להעמיד המבקשת לדין על בסיס חומר הראיות הקיים תיערך על ידי ש מיעת הראיות בבית משפט אשר יכריע ביחס לתשתית הראייתית שתעמוד לבחינ תו ולהערכתו של השופט הדן בתיק. נטען כי הדברים האמורים נכונים אף ביחס לטענת הגנה מן הצדק. נטען כי ככל שלמבקשת טענות ביחס להפעלת שיקול הדעת של הפרקליטים בקבלת ההחלטות הרלוונטיות מקומן בבית הדין הגבוה לצדק ולא במסגרת בקשה זו. ביחס לערר המתלונן על סגירת תיק החקירה נטען כי לא מדובר בחומר חקירה אלא בעיבוד חומר ראיות על ידי המתלונן וב"כ המתלונן. ביחס לאישור יועץ להגשת כתב אישום נטען כי לא פורט הטעם לקיומו של אישור אלא הועלתה דרישה לקונית לקבלתו. ביחס להחלטה רשמית בדבר דחיית השימוע שנערך למבקשת והנימוקים, נטען כי לאחר עריכת שימוע הודע לב"כ המבקשת על דחיית טענותיה ועל ההחלטה להגיש כתב אישום. נטען כי ביחס לנימוקים לדחיית הטענות שהועלו בשימוע מדובר בתרשומות פנימיות שאין מקום להעבירן. ביחס לטענות הגנה מן הצדק ואכיפה בררנית נטען כי מדובר בטענות בעלמא ללא כל תשית ראייתית ואין כל הסבר כיצד בחומרים המבוקשים במסגרת בקשה זו יכולים לסייע לטענת אכיפה בררנית כאשר מדובר בתרשומות פנימיות הנוגעות לקבלת החלטות בנוגע לתיק במסגרת הטיפול בו בפרקליטות.

בדיון שהתקיים לפניי ביום 23.6.21 טענו הצדדים באריכות. המבקשת חזרה על האמור בבקשתה תוך שהפנתה להנחיות היועץ המשפטי לממשלה ביחס למשך הזמן לפעולות חקירה ועד להגשת כתב אישום כאשר מדובר בפרק זמן של 18 חודשים אשר ניתן להארכה בנסיבות חריגות ואישור של דרגים גבוהים. נטען כי נדרש לתעד את טווח החריגה מהתקופה הקצובה ולפרט הטעמים לכך והעברת דיווח לפרקליט המחוז למתן ארכה כאשר על ידי פרקליט המדינה תינתן ארכה נוספת. נטען כי מדובר בארכות שלא תעלנה על 18 חודשים. נטען כי במקרה דנן האירוע משנת 2017 ואולם כתב האישום הוגש בפברואר 2021 ועלכן מדובר בחריגה שאינה עומדת בהנחיות. נטען כי התבקש להציג האישורים האמורים וכי אלה יכולים לסייע להגנת המבקשת בטענות של שיהוי, אכיפה בררנית והגנה מן הצדק. המבקשת עתרה לקבלת תאריך הסגירה של התיק נגד המתלונן ועילתה וכן סגירת התיק נגד המבקשת ועילת הסגירה, תאריך הגשת הערר מצד המתלונן , תאריך מתן האישור להגשת הערר והמועד שאישר ונימק ההחלטה וכן האישור עצמו להגשת הערר. כמו כן התבקשו האישורים מטעם פרקליט המחוז והמשנה לפרקליט באשר לשיהוי בהגשת כתב האישום.

ב"כ המשיבה חזר על האמור בתגובתה וכן טען באריכות תוך פירוט כרונולוגי של השתלשלות העניינים בתיק דנן תוך הפנייה לתאריכים ספציפיים. בתמצית ייאמר כי מדברי ב"כ המשיבה עולה כי המרץ 2018 נסגר התיק נגד המתלונן בהעדר אשמה ונגד המבקשת לא נסגר התיק שכן לא נפתח התיק משום שהיא לא הוזנה במערכת המשטרתית כחשודה על אף שנחקרה באזהרה. נטען כי ביום 3.7.18 התקבלה במשרדי הפרקליטות בקשת המתלונן לקבלת מידע לגבי פעולות חקירה שבוצעו או לא בעניינה של המתלוננת. נטען כי לאחר התכתבות בין הצדדים, הוגש ביום 9.1.19 ערר המתלונן ל מחלקת עררים בפרקליטות המדינה ואולם, זו השיבה למתלונן כי עליו לפנות תחילה לפרקליטות ממחוז דרום. נטען כי המתלונן פעל כאמור ואולם ביום 20.2.19 נמסר למתלונן כי הערר הוגש באיחור ואינו עומד בסד הזמנים הקבוע בחוק ועל כן, עליו לפנות לגוף המוסמך להאריך המועד להגשת הערר, מחלקת עררים. נטען כי ביום 4.3.19 פנה המתלונן למחלקת עררים להגשת בקשה להארכת מועד להגשת ערר וביום 16.4.19 הוארך המועד להגשת ערר על ידי המתלונן רטרואקטיבית ליום הגשת הערר בפועל, ליום 9.1.19 כאשר ההחלטה התקבלה על ידי ממונה במחלקת עררים בפרקליטות המדינה. נטען כי ביום 26.5.21 הורתה מחלקת עררים על קבלת הערר של המתלונן במובן של ביצוע השלמת חקירה וביום 1.6.21 התבצעה השלמת חקירה של המבקשת כחשודה. נטען כי ביום 2.7.21 הועבר התיק על ידי פרקליטות מחוז דרום למחלקת עררים בפרקליטות המדינה והתקבלה החלטה המורה על הגשת כתב אישום בכפוף לשימוע כאשר ההחלטה התקבלה על ידי מחלקת עררים בפרקליטות המדינה . נטען כי לאחר ביצוע שימוע למבקשת בחודש פברואר 21 התקבלה החלטה על הגשת כתב אישום על ידי פרקליטות המדינה כאשר כתב האישום אושר על ידה ועל ידי פרקליט מחוז דרום. נטען כי ביום 24.2.11 הוגש כתב אישום. נטען כי החומרים המבוקשים על ידי המבקשת הם מסמכים פנימיים ואינם חומרי חקירה ואין בהם לסייע להגנתה. נטען כי טענות המבקשת ביחס לתקינות ההליך המנהלי ושיקול הדעת של המאשימה אין מקומן להתברר במסגרת בקשה לעיון בחומר חקירה ועל כן יש לדחות הבקשה. הובהר כי ביחס למכתב סגירת התיק נגד המבקשת נטען כי אין מכתב מעין זה משום שהתיק לא נסגר משום שלא נפתח באותה עת. ב"כ המשיבה העמיד לעיון בית המשפט כלל המסמכים האמורים לעיון וכן תיק החקירה.

המסגרת הנורמטיבית לדיון

המסגרת הנורמטיבית לדיון בענייננו היא סעיף 74 (א) לחוק סדר הדין הפלילי קובע כדלקמן: "הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו ..., לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת והנוגע לאישום, שבידי התובע ולהעתיקו".

יובהר כי בפסיקה נקבע כי השאלה מהו חומר חקירה תקבע על פי מבחן הרלוונטיות בהתאם למבחני השכל הישר וניסיון החיים. (ראו בש"פ 8252/13 מדינת ישראל נ' ליאל שיינר (23.1.2014); בש"פ 10283/09 אליק לדר נ' מדינת ישראל (19.01.10); בש"פ 7064/08 מדינת ישראל נ' ברקו (13.8.2009); בש"פ 5425/01 יאסין אל חאק נ. מדינת ישראל (5.8.2001) ורבים אחרים.

עוד יש להזכיר מושכלות יסוד כי נקבע כי יש לפרש את המונח חומר חקירה באופן רחב שיכלול "כל חומר שקשור באופן ישיר או עקיף לאישום ונוגע ליריעה הנפרשת במהלך האישום" (בש"פ 9322/99 מסארווה נ' מדינת ישראל (6.2.2000), "גם ראיות השייכות באופן הגיוני לפריפריה של האישום" (בג"צ 233/85 אל הוזייל נ' משטרת ישראל (6.11.185). (להלן: "פרשת אלהוזייל") . פירוש מרחיב, אך לא נטול גבולות: "אין גם להפליג למרחקים ולכלול במונח של "חומר החקירה" ראיות שהרלוונטיות שלהן לתביעה הפלילית הנדונה היא רחוקה ושולית...תקוה ספקולטיבית של ההגנה, שימצא אולי בתיק מסוים חומר כלשהו שיעזור לה לנגח בו את המשטרה או את התביעה הינו ניסיון לעשות מה שקרוי FISHING EXPEDITION אלה בודאי אינם מצדיקים מתן צו להכללת תיק כזה בתוך חומר חקירה" (פרשת אלהוז ייל). עו דנקבע בפסיקה כי "אין די בתקווה כי בתיק מסוים ימצא חומר שעשוי להועיל לסנגוריה כדי להביא אותו התיק בגדר "חומר חקירה" [בש"פ 2632/00 פלוני נ' מדינת ישראל, (15.6.2000)] וכי "סקרנות לשמה, רצון להשיג חומר לתכליות ריקות "להגנת הנאשם" ונכונות לצאת ל- "מסעי ציד" שמא ימצא דבר שיסייע להגנה - אין די בהם" [בש"פ 1372/96 ח"כ אריה דרעי ואח' נ' מדינת ישראל, (17.3.1996)].

עוד יש לציין כי באשר לבקשה לעיון בנימוקי סגירת התיק: ראו בש"פ 1628/18 פלוני נ' מדינת ישראל (4.3.18): "החלטת תובע לסגור תיק חקירה אינה בגדר "תרשומת פנימית" אך תרשומות הטיפול בתיק התביעה עד לקבלת ההחלטה הן במובהק בגדר תרשומת פנימית ואינן בגדר חומר חקירה". ראו גם ע"ח (באר שבע) 36471-12-16 רפאלוב נ' מדינת ישראל ( 6.6.17): "כידוע, זכות העיון של ההגנה בחומר חקירה כפופה לחריגים, וביניהם, החריג הנוגע למסמכים פנימיים בתיק המשטרה והפרקליטות שאינם מכילים מידע מהותי בנוגע לאישום. מסמכים אלה אינם חלק מחומר החקירה ואינם חייבים בהעמדה לעיון. מאחורי חריג זה עומד הרציונל כי קיים אינטרס ציבורי כי עובדי ציבור במהלך עבודתם יוכלו להביע את דעותיהם ומסקנותיהם ולא לחשוש שהדברים יגיעו לידי גורמים חוץ-מערכתיים. עוד נקבע, שהסיווג של מסמך כמסמך פנימי אינו תמיד קל, והוא מחייב הפעלת שיקול דעת בהתאם למבחן אם יש בו מידע מהותי הנוגע לאישום אשר קיומו עשוי לתרום להגנתו של הנאשם, והוא חשוב לצורך ניהול משפט הוגן".

ביחס לתכתובות פנימיות, סיכום תיק חקירה, סיכומי ביניים, סיכום ראיות נקבע לא אחת כי מסמכים אלו אינם בגדר חומרי חקירה (ראו למשל בש"פ 7008/97 מדינת ישראל נ' הורוביץ (7.12.97); בש"פ 4285/97 מדינת ישראל נ' מרדכי אופנהיים (10.9.97); בש"פ 62/02 מדינת ישראל נ' נרקיס (31.1.02).

מן הכלל אל הפרט

ביחס לנימוקים והעילות לסגירת התיק נגד המבקשת ונגד המתלונן מחודש מרץ 2018 – כעולה מהדברים שהצהיר ב"כ המשיבה בדיון נגד המבקשת לא נסגר התיק משום שלא נפתח וביחס למתלונן עולה כי התיק נסגר מעילה של חוסר אשמה ביום 8.3.18. יובהר כי לטעמי בהצהרה זו מוצתה בקשה זו. ביחס לנימוקים להחלטות אלה הרי שמדובר בתכתובות פנימיות שאין הצדקה למסור אותן כאמור לעיל.

ביחס לערר המתלונן על סגירת תיק החקירה מיום 9.1.19 לא מדובר בתכתובת פנימית ואני סבורה שאין מניעה להעביר העתק הערר לידי המבקשת וכך, אני מורה.

ביחס לאישור וההחלטה על נימוקיה המקבלת ערר המתלונן- הנימוקים מהווים תרשומת פנימית ועלכן איני נעתרת להעברתם לידי המבקשת ואולם העתק החלטת פרקליטות המדינה המקבלת ערר המתלונן מיום 14.5.21 ואשר אף נשלחה לב"כ המתלונן תועבר אף היא לידי המבקשת.

ביחס לאישור והנימוקים למתן ארכה בדיעבד להגשת הערר – איני נעתרת להעברת הנימוקים המהווים תרשומת פנימית . ביחס להחלטה המורה על מתן ארכה בדיעבד למתלונן להגיש ערר, מורה כי העתק ההחלטה אשר נשלח למתלונן יימסר אף הוא למבקשת.

ביחס לנימוקים להחלטה לפתיחה מחודשת של תיק החקירה נגד המבקשת – איני נעתרת לבקשה שכן נימוקים אלה הם בגדר תכתובת פנימית.

ביחס לנימוקים להגשת כתב אישום נגד המבקשת – איני נעתרת לבקשה שכן נימוקים אלה הם בגדר תכתובת פנימית.

באשר לאישור היועמ"ש להגשת כתב האישום נגד המבקשת – עיינתי בתיק החקירה ובמסמכים הפנימיים שהוגשו לעיוני וכעולה מהם ניתן אישור להגשת כתב האישום – משכך אני סבורה כי די בהצהרת המשיבה ביחס לגורם המאשר ולמועד מתן האישור ועל כן הצהרה תועבר לתיק בתוך 14 יום.

ביחס להחלטה הרשמית ונימוקי דחיית השימוע שנעשה למבקשת – אני סבורה כי נימוקי דחיית השימוע הם בגדר תכתובת פנימית שאין מקום לגלותה. באשר להחלטה על הגשת כתב אישום כנגד המבקשת – משאין מחלוקת כי זה הוגש ומשהמשיבה מסרה תאריך הגשתו, בכך לטעמי מוצה הבירור של הבקשה.

התכתובות הפנימיות ותיק החקירה יושבו לידי ב"כ המשיבה באמצעות מזכירות בית המשפט בתיאום עם לשכתי.

ניתנה היום, כ"ה תמוז תשפ"א, 05 יולי 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אורנה בובליל
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: