ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נחמן פדרמן נגד גיל ט.ס. בע"מ :

לפני: סגנית הנשיאה, השופטת רוית צדיק

נציג ציבור (עובדים) גב' עדנה מרקו

התובע
נחמן פדרמן
ע"י ב"כ: עו"ד מני בן מאור ו/או אירה שרפמן ואח'
-
הנתבעת
גיל ט.ס. בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד יעקב לאור ואח'

בית הדין הארצי בפסיקתו עמד על חשיבות מתן ההודעה לעובד על ידי המעסיקים וקבע כדלקמן:

פסק דין

לפנינו תביעתו של מר נחמן פדרמן (להלן - התובע) כנגד חברת גיל ט .ס. בע"מ (להלן - הנתבעת) לתשלום זכויות סוציאליות שונות בגין תקופת עבודתו וסיומה.
העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת ועולות מכתבי הטענות וחומר הראיות:
התובע עבד בשורות הנתבעת החל מחודש יולי 2005 ועד לחודש ינואר 2017.

הנתבעת היא חברה לייבוא ולשיווק מוצרי צינון, מיזוג וחימום.

תפקידו של התובע כלל בין היתר מכירות, גביית כספים ו ביצוע עסקאות.

תמצית טענות התובע
הנתבעת הפרה באופן מתמשך את זכויותיו, בין היתר על ידי כך שלא שילמה את מלוא זכויותיו הסוציאליות, לא ערכה את תלושי השכר כדין, ולא מסרה לידיו 'הודעה לעובד'.

בשל איחורים חוזרים ונשנים בתשלום שכרו של התובע ויחסי עבודה קשים, ולאחר מתן התראות רבות מ טעם התובע כי אם הדבר לא י תוקן לא יוכל להמשיך לעבוד אצ ל הנתבעת, לא נותרה בידו ברירה אלא להתפטר.

תמצית טענות הנתבעת
מלוא התשלומים הועברו לתובע באופן ובדרך שהתובע עצמו הכתיב , כאשר התשלום כלל בחובו את מלוא הזכויות הסוציאליות של התובע.

לתובע נמסרה הודעה על תנאי עבודה עם קבלתו לעבודה, וכן בכל ה תקופה בה שולם לתובע שכרו הונפקו לו תלושי שכר אשר הועברו לידיו מדי חודש.

התובע התנהל בחוסר תום לב, תוך ביצוע מעשי מרמה וגריפת כספים השייכים לנתבעת, ישירות לכיסו .

התובע ניצל את מצבו הרפואי של מנהל הנתבעת על מנת לחתור תחת עסקו, כאשר הוא מפעיל עסק עצמאי מתחרה בנתבעת, עוד בזמן עבודתו בנתבעת, תוך שימוש במשאבים אשר הוקצו לו ובעת שהנתבעת משלמת את שכרו. לטענתה ב-5 שנים האחרונות להעסקתו פעל התובע תוך מעילה באמון הנתבעת לצורך קידום ענייניו והאינטרסים האישיים שלו.

בתקופה בה היו איחורים בשכרו של התובע, לא עבד הוא למען הנתבעת ולא מילא אחר המטלות שבתחום אחריותו ולמרות זאת דרש שכר מלא.
העדים
בימים 29.12.21 ו-9.2.21 התקיימו דיוני הוכחות.

מטעם התובע העיד התובע בעצמו.

מטעם הנתבעת העידו: מר גיל שטיינברג, מנהל הנתבעת (להלן – מר שטיינברג), מר גיל פרידמן, רו"ח של הנתבעת (להלן – מר פרידמן), גב' אודליה לבבי, עובדת הנתבעת, ומר יוסי בירגר, עובד הנתבעת.

השאלות שבמחלוקת הדרושות הכרעה-
האם זכאי התובע לפיצוי בגין עריכת תלושי שכר שלא כדין ובניגוד להוראות חוק הגנת השכר תשי"ח-1958 (להלן - חוק הגנת השכר)?
האם זכאי התובע לפיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד ?
האם זכאי התובע לדמי הבראה, חופשה והפרשות פנסיוניות?
האם זכאי התובע להשלמת פיצויי פיטורים?

דיון והכרעה
לאחר ששקלנו את מכלול טענות הצדדים ומסמכי התיק, הכרעתנו הינה כי דין התביעה להידחות ברובה, כפי שיפורט בהרחבה להלן.
תלושי השכר
לטענת התובע הנתבעת עשתה שימוש לרעה בסיכום שנערך בין הצדדים באשר לאופן תשלום השכר, כאשר ערכה את תלושי השכר תוך "ערבוב" בזכויותיו, זאת כאשר תחילה הפרישה תשלומים נמוכים בגין זכויותיו ללא קשר לשכרו בפועל, ובהמשך לא שולמו לו כלל זכויותיו על פי דין (ס' 22 לכתב התביעה). תלושי השכר אינם משקפים את המציאות התעסוקתית בה עבד התובע ו את הסכמות הצדדים על כן , הקשו מאוד על בחינת זכויותיו. התובע העמיד את הפיצוי בגין רכיב תביעה זה על סך של 42,000 ₪ (84 חודשים X 500 ₪).

הנתבעת טענה מנגנסיבות העניין אין מקום לחייבה בפיצוי כלשהו, שעה שהתובע הכתיב את דרך הדיווח ותשלום שכרו. הנתבעת הכחישה את סכום התביעה בגין תלושי שכר כוזבים, וכן את חישובי התובע (סעיף 16 לכתב ההגנה).

סעיף 26א'(ב) ל חוק הגנת השכר קובע כי מקום בו המעסיק לא מסר לעובדו ביודעין תלוש שכר עד המועד הקבוע בחוק או תלוש השכר שלא נכללים בו פרטי השכר ששולם לעובד, כולן או חלקם, בית הדין רשאי לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק. בתוספת נקבע כי יש לציין בתלוש השכר שורה של פרטים ובכלל אלה: שם המעביד, מספר הזיהוי או מספר התאגיד, מען מקום העבודה או מען עסקו של המעביד, מספר ימי העבודה ושעות העבודה במקום העבודה בתקופה שבעדה שולם שכר וכן, השכר הרגיל המשולם לעובד, מספר ימי החופשה שניתנו בתקופת התשלום ויתרת ימי החופשה, מספר ימי המחלה שנוצלו בתקופת התשלום ויתרת תקופת המחלה הצבורה וכיוצ"ב. תקרת הפיצויים נקבעה לסך של 5,000 ₪ לכל תלוש שכר, כאשר בית הדין רשאי לקבוע פיצויים בסכום אחר מטעמים מיוחדים שירשמו.

בנוסף, סעיף 26א(ב)(2) לחוק הגנת השכר אף קובע כי במידה וההפרה בוצעה לפחות שני חודשים בתוך תקופה של 24 חודשים, חזקה שהמעסיק ביצע את ההפרה ביודעין, אלא אם כן הוא הוכיח אחרת.

בבוא בית הדין לפסוק פיצוי בגין רכיב זה עליו לשקול בין היתר את מספר ההפרות בכל תלוש, הכמות המצטברת של ההפרות, סוג ההפרות, נסיבות ההפרה וכוונת המפר, משכה, תום לבם של הצדדים, הפגיעה בעובד בשל הרישום הלא תקין ומכלול הנסיבות [ע"ע (ארצי) 28228-03-15 איזבלה לוקס – ארז זיסמן (31.10.2016)].

במקרה המונח לפתחנו, עולה כי הנתבעת הפרה את הוראות חוק הגנת השכר. תלושי השכר שהוצגו בפנינו אינם משקפים את השכר בפועל וזאת נוכח הפיצול הפיקטיבי שנערך על ידי הנתבעת. שכרו האמתי של התובע לא פורט, ובמרבית התלושים לא פורטו זכויותיו הסוציאליות.

נוסף על כך, תלושי השכר נעדרים כל פירוט אודות מספר ימי הע בודה וכן שעות עבודתו; תאריך תחילת עבודתו של התובע משתנה החל משנת 2015 כך שתאריך תחילת עבודתו מצוין כ-1/1/2015; במרבית התלושים, הנתבעת לא תיעדה כלל את ימי החופשה וימי המחלה של התובע, הן בהיבט הניצול והן לעניין צבירתם; במרבית התלושים, הנתבעת לא ביצעה הפרשות לפנסיה, ולדמי הבראה, כאשר לטענתה הכספים הועברו לתובע במסגרת התשלומים שנעשו על דרך חשבונית.

במקרה דנן, ברי כי אין מדובר בהפרה חד פעמית, אלא בהתנהלות נמשכת מצד הנתבעת . כמו כן, ההפרות הינן מהותיות ויש בהן כדי לפגוע באופן ממשי ביכולת התובע לממש את זכויותיו.

על אף האמור לעיל, אנו ערות לחלקו של התובע באופן תשלום שכרו, אשר נעשה לבקשתו. על אף שאנו רואות לנכון להשית פיצוי על הנתבעת בגין הפרת הוראות דין, שקללנו במסגרת התוצאה את חלקו של התובע בדבר, כאשר אנו סבורות כי השניים שילבו ידיים בנושא. זאת ועוד, לא ניתן להתעלם משתיקתו רבת השנים של התובע בעניין זה אשר יש בה כדי להעיד על הסכמתו לצורת התיעוד וכן לאופן התשלום, באופן שככל הנראה היטיב עמו.

יחד עם זאת, נדגיש כי אנו דוחות את טענות הנתבעת לפיהן לכאורה יש לדחות את התביעה בגין רכיב זה בשל העובדה שהתובע "הכתיב" לתובעת את מתכונת ההעסקה (סעיף 12 לסיכומי הנתבעת). הנתבעת לא הוכיחה כי הדבר נכפה עליה, ואף במסגרת סיכומיה ציינה היא כי אופן ההעסקה נעשה בהסכמה. ברי, כי גם במצב דברים זה אין בהסכמתם של הצדדים כדי להכשיר התנהלות הנתבעת אשר פעלה בניגוד מובהק להוראות הדין עת בחרה לראות בהן כהמלצה בלבד. מכל מקום, הטיעונים בדבר אלמנט של כפייה נדחים בפרט כאשר כמעסיקה ידה של הנתבעת היעליונה בכל הנוגע לקביעת אופן תשלום שכרו של התובע. על כן, נוכח פערי הכוחות בין הצדדים אנו דוחות כל טענה לכפייה, כורח או לצורך לקבלת תכתיבים מן התוב ע.

לאור הדברים האמורים, הסעד המידתי הינו מתן פיצוי בסך של 15,000 ₪ לתובע בגין ההפרות. בהתאם לכך, על הנתבעת לשלם לתובע סך של 15,000 ₪ בגין רכיב זה.

פיצוי בגין אי מתן 'הודעה לעובד'
לגרסת התובע במשך כל תקופת עבודתו הנתבעת לא מסרה לידיו הודעה בדבר תנאי עבודתו וכן לא מסרה לו כל הסכם אחר הנוגע לתנאי עבודתו (ס' 20 לכתב התביעה וכן ס' 40 לתצהירו של התובע). התובע העמיד את תביעתו בגין רכיב זה על סך של 15,000 ₪. הנת בעת הכחישה את טענות התובע וטענה כי עם קבלתו לעבודה נמסרה לתובע הודעה על תנאי עבודתו.

בית הדין הארצי בפסיקתו עמד על חשיבות מתן ההודעה לעובד על ידי המעסיקים וקבע כדלקמן:
"החוק אינו מסתפק בהטלת חובה כללית ומפרט את העניינים שיש לכלול בהודעה כאמור, את צורת ההודעה, וכן חובה להודיע על שינויים, ככל שיחולו, בתנאי העבודה. ב. הדרישה למסור לעובד הודעה בכתב על תנאי עבודתו אינה עניין טכני, אלא מהווה חלק מהחובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת ביחסי העבודה. בין תכליותיה – ליידע את העובד באופן שקוף ומלא על כל תנאי עבודתו; לייתר אי הבנות או סימני שאלה ביחס לתנאי העבודה; ולמנוע מחלוקות משפטיות לגבי תנאי העבודה המוסכמים. ג. הפרתו של חוק הודעה לעובד מהווה עבירה פלילית, אך יש לה גם השלכות במערכת היחסים המשפטית שבין העובד למעסיק. כך, וכדוגמא, הפרת החוק עשויה להעביר את הנטל למעסיק, ככל שקיימת מחלוקת על תנאי העבודה. בנוסף, עצם הפרת החוק אפשר שתגרום לנזק לא ממוני שהעובד זכאי לפיצוי בגינו – מבלי שמוטלת עליו חובה להוכיח נזק ממוני או קונקרטי לצורך כך."
[ע"ע 154/10 (ארצי) קלרה שניידר – ניצנים אבטחה בע"מ (3.5.11)].

התובע ציין בתצהירו כי למיטב ידיעתו ועל אף שהוא התריע בפני מר שטיינברג על כך, האחרון מעולם לא העביר לעובדיו חוזה העסקה וכן לא הודעה בכתב על תנאי עבודתם (ס' 41 לתצהירו של התובע). יש לציין כי התובע לא נחקר אודות האמור בתצהירו בנושא זה.

מר שטיינברג הצהיר במסגרת תצהירו כי נמסרה לתובע הודעה על תנאי עבודתו או הסכם עבודה, אך כי התובע לא החזיר את הנוסח חתום (ס' 36 לתצהירו של מר שטיינברג). כתימוכין לטענתו, צירף הוא כנספח 25 מספר הסכמי עבודה אשר לטענתו נשלחו אל התובע ולא הוחזרו חתומים. בעדותו בפנינו מר שטיינברג שב וטען כי ".. נחמן לא היה מוכן לחתום על שום דבר. הגשנו לו עשרות פעמים הצעות עבודה הצעות מחיר, העורך דין הכין חומר, הוא לא היה מוכן לחתום לשום דבר..." (פרוטוקול, ע"מ 35, שורות 6-4).

לדידנו, אין די בהצגת הסכמי העסקה שאינם חתומים כדי לתמוך בטענת הנתבעת כי הוצגו הם בפני התובע. מכל מקום, לכל הפחות היה מוטל על הנתבעת להעביר לידי התובע 'הודעה לעובד' כמחויב על פי דין, תוך החתמתו על מנת לוודא כי קיבל את ההודעה כאמור.

יובהר כי על הנתבעת מוטלת חובה למסור לעובד פרטים באשר לשכר העבודה, שעות העבודה, מקום ביצוע העבודה וכדומה, על מנת שהעובד יהיה ער ומודע לזכויותיו. בנוסף, יש במסירת הודעה בכתב על תנאי העסקה כדי לצמצם מחלוקות בין העובד למעסיק.

בשל חשיבות מסירת הודעה כאמור לתובע, אשר הייתה יכולה לייתר חלק מן המחלוקות בין הצדדים, ומשכשלה הנתבעת במילוי חובתה זו ובשים לב לתקופת העבודה בה עבד התובע בנתבעת מצאנו לחייבה בסך של 2,000 ₪ בגין רכיב זה.

אם כן, על הנתבעת לשלם לתובע סך של 2,000 ₪ בגין רכיב זה.
השכר הקובע
כפי שפורט בהרחבה לעיל, לתובע לא ניתנה 'הודעה לעובד' ולא הוצג הסכם אשר נחתם בין הצדדים. כמו כן , תלושי השכר שהוצגו בפנינו אינם משקפים את מתכונת העסקתו האמתית של התובע לפיכך, נטל ההוכחה בדבר הוכחת תנאי ההעסקה, לרבות גובה השכר המוסכם, מוטל על המעסיק (סעיף 5א לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), התשס"ב-2002.

בנסיבות העניין, ולאחר עיון בחומר הראיות ובטענות הצדדים, אנו סבורות כי יש לקבל את גרסת הנתבעת ולדחות את טענות התובע בעניין גובה השכר על פיו יש לחשב את זכויותיו , ונפרט.

אין חולק בין הצדדים כי בתחילת עבודתו אצל הנתבעת עמד שכרו על סך של 6,000 ₪, בתוספת אחוז מן העמלות (סעיף 7 לתצהירו של התובע, סעיף 5 לתצהירה של הנתבעת). לאחר שנת עבודה אחת, הסכימו הצדדים על שכר קבוע, ללא תוספת אחוזים מן המכירות. התובע נוקב בתצהירו בשכר חודשי ממוצע אשר נע בין 6,800 ₪ עד 9,800 ₪, אך השכר האמור כולל בחובו תוספ ות תשלום ששולמו לתובע מעבר לשכרו. כך, עיון בטופס 106 משנת 2010 מלמדנו כי התובע לקח בחשבון את כלל המשכורת והתשלומים שהועברו לו משך אותה שנה, במקום לקחת בחשבון את ההכנסה המבוטחת בלבד. בהתאם, השכר הממוצע באותה שנה לא עמד על 8,000 ₪ כטענת התובע אלא על 6,674 ש"ח בלבד (ר' נספח א' לכתב התביעה).

נוסף על כך, התובע הצהיר כי בחודש יוני 2011 נזקק באופן נואש לכספים אשר היו צבורים לזכותו בקופות הפיצויים בשל העובדה שנקלע למצוקה כלכלית ואף הוכרז כפושט רגל (סעיף 8 לתצהירו של התובע). עקב בקשתו, הסכימו הצדדים כי הנתבעת תפטר את התובע כדי לזכות ו בפיצויי הפיטורים, זאת, על אף שבפועל המשיך לאחר מכן את עבודתו אצל הנתבעת באמצעות חשבונית, וכפי שהבהיר התובע בעדותו בפנינו- ".. היה ברור שאני ממשיך לעבוד" (פרוטוקול, ע"מ 7, שורה 31).

החל מחודש יולי 2011 שכרו של התובע שולם כנגד חשבונית על שם אשתו , אשר עמדה על סך של 12,000 ₪ בתוספת מע"מ (ס' 9 לתצהירו של התובע, ס' 40 לתצהיר הנתבעת).

בנוסף, ביום 1.1.16 הסכימו הצדדים כי ישולם לתובע שכר מינימום על פי חוק באמצעות תלוש שכר, וסכום נוסף בסך של 9,000 ₪ בתוספת מע"מ ישולם באמצעות חשבונית מס (ר' נספח ג' לכתב התביעה). דהיינו, סך התשלום הכולל לא השתנה, כי אם צורת התשלום השתנתה, כך שהשכר ששולם לתובע ניתן הן בחשבונית מס על שם אשתו והן על דרך תלוש שכר, כל זאת לבקשת התובע.

יש להדגיש, כי התובע ציין כי משך כל תקופת העסקתו, החל מתחילתה ועד לסיומה, עסק באותו תפקיד בדיוק ו סמכויותיו נותרו ללא שינוי (סעיף 11 לכתב התביעה, סעיף 11 לתצהירו של התובע). גם מעדותו עלה כי התפקיד וסמכויותיו נותרו בעינם לאורך תקופת העסקתו (פרוטוקול, ע"מ 7, שורות 21-19).

על אף עובדה זו, שאין חולק עליה, התובע מאן להסביר מדוע סבור הוא כי שכרו עומד החל משנת 2011 על 12,000 ₪ או 13,500 ₪, כ נתבע על ידו ברכיבי התביעה השונים. התובע לא פרט ולו ברמז במסגרת כתבי טענותיו מדוע לדידו ישנה הצדקה לעלייה כה תלולה בשכרו מבלי שחל כל שינוי בתפקידו. הדבר אף אינו עומד בהלימה לשכר הנטען על ידו עובר לסיכום שנערך על ידי הצדדים.

יתרה מכך, התובע צירף ראייה (ר' נספח ד'1 לתצהירו של התובע) בה הוא מפרט במייל את עלות שכרו, כאשר ניתן לראות בא ופן ברור, שאינו משתמע למספר פירושים, כי התשלום כולל את זכויותיו הסוציאליות. כך מ תכתובת המייל שהעביר התובע שכותרתה " הפרשים 2015":

"12,000 לא כולל מעמ
4,974 עלות מעביד
7026 יתרה לתשלום לא כולל מעמ
1264 מעמ

8290 סהכ כולל מעמ לתשלום לכל חודש
7700 שולם סהכ כולל מעמ כל חודש
590 הפרש יתרה לתשלום לחודש
7080 יתרה לתשלום שנת 2015 כולל מעמ."

כפי שניתן להיווכח מתכתובת המייל האמורה , התובע הודה כי נשלחה היא על ידו (פרוטוקול, ע"מ 9, שורה 23 ). התובע ציין במפורש כי הסכום בסך של 4,974 ₪ משקף את עלות המעביד, דהיינו, תשלום בעד הזכויות הסוציאליות נוכח תשלום השכר כנגד חשבונית.

נוסף על האמור לעיל, רו"ח הנתבעת, מר פרידמן הצהיר כי במהלך חודש יוני 2011 ביקש מר שטיינברג להיפגש במשרדו של מר פרידמן יחד עם התובע, לצורך בחינת שינוי מתכונת שכרו. עוד הצהיר מר פרידמן כי במהלך הפגישה הובא לידיעתו כי התובע מבקש ששכרו ישולם בחשבונית בלבד על שם אשתו, כאשר דרישה זו הועלתה בשל עניינים אישיים של התובע הקשורים להליכי פשיטת רגל שהת נהלו כנגדו באותה עת. מר פרידמן ציין כי למיטב זכרונו במועד זה החלו עיקולים של צדדים שלישיים על שכרו של התובע ולהבנתו זהו הבסיס לדרישה (סעיפים 2 ו-3 לתצהירו של מר פרידמן).

תצהירו של מר פרידמן תומך בטענה כי התשלום ששולם לתובע כלל בחובו את מלוא זכויותיו של התובע. כך הצהיר מר פרידמן:

"במסגרת הפגישה הודיע לי מר שטיינברג כי הגיע להסכמה עם מר פדרמן כי התשלום שישולם כנגד חשבונית של גב' רחל יכלול בחובו את מלוא זכויותיו של מר פדרמן, לרבות הפרשות לפנסיה ומלוא ההפרשות לפיצויים. בהתאם התבקש משרדי להוציא תחשיב לגבי עלות הסכום אשר יש לכלול בחשבונית."
(סעיף 4 לתצהירו של מר פרידמן).

עוד ציין מר פרידמן כי התחשיב שהוצא על ידי משרדו בחן את נתוני השכר של התובע ביחס לשנה וחצי האחרונות להעסקתו, מהם עלה כי שכר הבסיס עמד על 6,624 ₪ , ממוצע עמלות (חודשי) סך של 1,250 ₪, הבראה וחופשה (חודשי) סך של 605 ₪, אחזקת רכב בסך של 2,150 ₪, ובצירוף עלות מעסיק הכוללת הפרשות מעסיק לפנסיה ופיצויים מלאים (8.33%) ו כן ביטוח לאומי (חלק מעסיק)(סעיף 5 לתצהירו של מר פרידמן).

לעניין שאלת זמן ביצוע התחשיב, העיד בפנינו מר פרידמן במסגרת החקירה החוזרת:
"ש: ושאלו אותך שוב פעם לשאלה הזאת שרצית להגיד לגבי מתי נעשה התחשיב, בפועל קטעו אותך תסביר מתי, ת: תחשיב הזה ספציפית הודפס ב-2019 אני לא מתכחש זה היה ברגע שזומנתי ובאתי לתת את התצהיר ולהכין את זה, עכשיו נעשה חישוב בנקודת הזמן שבה נחמן הפסיק לעבוד ב-30.11 וכול הנתונים נלקחו בחשבון, אלה לא נתונים מומצאים, נחמן לא קפץ, באמת אהנגדיתין לי שום דבר נגד נחמן, אני מכיר אותו, דיברנו בחוץ, אני מכבד אותו אבל נעשה חישוב שלא היה מעורער במשך שלוש וצי או ארבע שנים וגם הלאה. מבחינת הסכומים עצמם אני גם ראיתי איזה שהוא תדפיס בכתב תביעה שכתוב בעצם, אני לא יודע מי כתב אותו גיל או נחמן, שמקבע את גם במהלך השינוי את התנאים ככה שהם בעצם נשארים בסדר גודל של עלות מעביד של 12 אלף שקל. כל הסיפור פה זה עלות מעביד והעלות מעביד הזו חושבה בנקודה שבה נחמן הפסיק לעבוד. זהו, חד וחלק באמת בלי זה."
(פרוטוקול, ע"מ 28, שורות 33-26, ע"מ 29, שורות 5-1, הטעות במקור, ההדגשה אינה במקור).

מעדותו של מר פרידמן עולה כי החישוב נערך גם באותה נקודת זמן בה השתנתה מתכונת התשלום לתובע, כאשר ה תשלום כלל בחובו את הזכויות הסוציאליות של התובע.

יש לציין, כי גם בהנחה ששכרו של התובע עלה בחלוף השנים לסך של 9,000 ₪, עדיין נות ר תשלום משמעותי מעבר לסכום זה אשר מוביל ל מסקנה כי הוא כלל בחובו את הזכויות הסוציאליות להן התובע היה זכאי. נבהיר כי חישוב מדגמי אשר ערכנו אף על בסיס שכר של 9,000 ₪, אשר כאמור אינו משקף נכונה את שכר התובע, מלמד כי הסכום ששולם לתובע בחלוף השנים (כארבעת אלפיים ש"ח החל משנת 2011) ,אכן משקף את הזכויות הסוציאליות להן זכאי התובע.
לאור האמור לעיל, אנו סבורות כי דין תביעת התובע בגין רכיב להידחות.

נוכח קביעתנו כי התשלום שהועבר על ידי הנתבעת במהלך השנים כלל את הזכויות הסוציאליות, דין תביעתו לתשלום דמי הבראה, דמי חופשה , וכן הפרשות לגמל ולפיצויים ל הידחות . עם זאת ולמעלה מן הצורך, נדון בזכאות התובע להשלמת פיצויי פיטורים.

זכאות התובע לפיצויי פיטורים
סעיף 11(א) ל חוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 (להלן - חוק פיצויי פיטורים) קובע:
"התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים.".

הנטל להוכחת קיומן של נסיבות המזכות את העובד להתפטר בדין מפוטר, כמפורט בסעיף 11(א) ל חוק פיצויי פיטורים, מוטל על התובע.

התובע טען כי משלא נותרה בידו ברירה התפטר מ הנתבעת לאחר איחורים חוזרים ונשנים בתשלום שכר עבודתו ו משהתריע בכתב ובעל פה כי אם הדבר לא ייפסק, יאלץ להתפטר מעבודתו על כן , זכאי הוא לתשלום פיצויי פיטורים . התובע טען כי הנתבעת נמנעה מלשלם לכרו במועדים הקבועים בדין לפיכך, נאלץ לפנות אליה פעם אחר פעם בדרישה כי שכרו ישולם לו במועד. עוד ציין התובע, כי הוא ביצע את עבודתו על הצד הטוב ביותר ולשביעות רצונה המלא של הנתבעת אשר העסיקה אותו שנים רבות.

בכתב ההגנה הנתבעת אינה מכחישה כי לא שילמה לתובע את שכרו במועד, אך לטענתה התובע לא ט רח להציג את מלוא העובדות, לפיהן בתקופה זו לא עשה כלל למען הנתבעת, לא מילא אחר המטלות שבתחום אחריותו ו נמנע מלגבות כספים, לספק תשובות או ליתן סיוע למנהל הנתבעת ולעובד אחר של הנתבעת. לטענת הנתבעת, התובע שלט כמעט בכל הנתונים של הנתבעת וסחט אותה על מנת לקבל שכר מלא, למרות שלא עשה דבר ולא היה זכאי לו. בתצהירו מר שטיינברג טען כי התובע לכאורה חדל לעבוד משרה במלאה לפחות כחמש שנים טרם סיום העסקתו (סעיף 3 לתצהירו של מר שטיינברג). הנתבעת הוסיפה וטענה כי במועד סיום העסקת התובע פעל הוא להעברת יתרת האינפורמציה של הנתבעת , על מנת שיוכל להעביר את פעילותו תוך גניבת ציוד ולקוחות.

עוד טענה הנתבעת כי התובע קיבל את מלוא זכויותיו מאת הנתבעת ואף מעבר לכך. בנוסף, אם ייקבע על ידי בית הדין כי התובע זכאי לפיצוי, אזי בנסיבות סיום העסקתו והממצאים שעלו בדבר התנהלותו מצדיקים קיזוז נוכח חובו לנתבעת כאשר יש לראות בהתנהגותו של התובע עילה לשלילת פיצויים.

יש לציין, כי לראשונה בעדותו בפנינו מר שטיינברג ציין כי לא היה כל איחור בתשלומים מצדו, וכי התובע קיבל כל עשירי לחודש את המשכורת שלו "כמו שעון שוויצרי" (פרוטוקול, ע"מ 11, שורה 26). אמירה אשר כלל אינה נזכרת בתצהירו של מר שטיינברג שבחר למקד טענותיו בטענה כי התובע לא עשה דבר למען הנתבעת ולכן לכאורה חלו עיכובים בתשלום השכר (ר' סעיף 18 לתצהירו של מר שטיינברג).

לאחר שעיינו בטענות הצדדים ובחומר הראיות המצוי בתיק, לא שוכנענו כי התפטרות התובע נבעה מהרעה מוחשית בתנאי עבודה או לחילופין מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה.

אמנם, התובע הציג בפנינו תכתובות לפיהן פנה לנתבעת בתלונה כנגד איחורים בשכרו (ר' נספח ד'1 עד ד'3 לתצהירו של התובע), והנתבעת לא הכחישה כאמור את האיחורים בתשלום אך ייחסה זאת להתנהגותו. עם זאת, בנסיבות מקרה זה ,לא שוכנענו כי התובע התפטר בשל סיבה זו, ונפרט .

התובע הצהיר כי הוא הקים חברה, עוד טרם תחילת עבודתו בנתבעת, על מנת להמשיך ולפעול בתחום בו הוא מתמחה לטענתו - חימום וצינון אוויר (סעיף 22 לתצהירו של התובע). עוד הצהיר כדלקמן:

"גיל שטיינברג ידע באופן מוחלט ווודאי, כי אחרי שאפסיק לעבוד בנתבעת- ובכלל כך לאחר שאסיים גם את תקופת ה"אקסטרה" שנתתי לו כעובד עצמאי וכעזרה- בכוונתי לעבוד בתחום הזה באופן עצמאי. לטעון היום אחרת זו ממש היתממות מצדו של גיל שטיינברג, מה גם וכפי שמיד אראה, הוא המשיך לעבוד אתי ובשיתוף פעולה אתי- אז באמת שלא ברור הטענה."
(סעיף 23 לתצהירו של התובע).

בין אם התובע צבר ידע בתחום בתקופת העסקתו בלבד כטענת מר שטיינברג (ס' 21 לתצהירו של מר שטיינברג) ובין אם לאו, אין חולק כי התובע הצהיר כי אכן הקים עסק בתחום לאחר סיום עבודתו, ואף הנתבעת מכרה לו סחורה (סעיף 23 לתצהירו של התובע).

דהיינו, לא מן הנמנע כי התובע סיים העסקתו בנתבעת על מנת להוציא לפועל את תכניתו לעבוד בתחום באופן עצמאי, והטיעון כי התפטר בשל איחורים בהעברת התשלומים לא נתמך בראיה כלשהי. עם זאת, יש לציין, כי הנתבעת לא הוכיחה מצידה את טיעוניה בעניין, לרבות כי התובע חדל מלעבוד משרה מלאה משך שנים ארוכות או למלא משימותיו, פעל לגניבת ציוד/לקוחות או להעברת אינפורמציה מן הנתבעת וכן לא הוכח כי התובע ניצל את מצבו הרפואי של מר שטיינברג לשם כך.

מכל מקום, גם אם היינו משתכנעות כי התובע התפטר בשל האיחורים בתשלומים מצידה של הנתבעת, וכי התובע התפטר בדין מפוטר (וכאמור, לא שוכנענו שפני הדברים כך), משקבענו כי התשלום שהועבר לתובע בחשבונית כלל בחובו את זכויותיו הסוציאליות של התובע, לרבות הפרשות לפיצויי פיטורים בגובה 8.33%, ברי כי הוא אינו זכאי לכל תשלום נוסף.

משכך, תביעת התובע בגין רכיב זה , נדחית.

טענות הקיזוז שהעלתה הנתבעת
נקדים ונאמר, כי מצאנו את טענות הנתבעת בדבר הסכומים אותם יש לקזז מכ ל סכום שיפסק, כבלתי מבוססות ואף לא הוכחו על ידה. טענות אלו מסרבלות את ההליך המשפטי שלא לצורך ואף מכבידות עליו. היה מוטב לנתבעת לברור טענותיה ולבססן כדבעי באם אכן חפצה בקיזוז הסכומים האמורים. להלן התייחסותנו.

כספים שנגבו על ידי התובע
לטענת הנתבעת כספים רבים אשר נגבו על ידי התובע לא הועברו לידיה כאשר פנייה לתובע בדבר עדכון על אודות מצב החובות לא הובילה לתשובה ברורה. הנתבעת טענה כי לאחר חקירה ובדיקה עולה כי מדובר בעסקאות שהתובע קיבל תמורה בעדן ולא העבירה לנ תבעת. בנוסף, בחלק מהמקרים הועברה סחורה ללא קבלת תמורה, כאשר ככל הנראה התובע קיבל תשלום בעד השכ רת הציוד, מבלי לקבל את אישור הנתבעת ומבלי שהועבר כל סכום לידה. הנתבעת מבקש לקזז סך של 60,00 ₪ בגין התנהלות התובע. התובע טוען כי טענות אלו לא הוכחו ונטענו בעלמא.

לאחר בחינת חומר הראיות בתיק , אנו סבורות כי הנתבעת לא הוכיחה את טיעוניה בעניין זה, כאשר אלו נטענו בעלמא וללא כל תימוכין. הנתבעת צירפה רשימת לקוחות וסכומים שלא ניתן ללמוד מהם דבר באשר לגביית הכספים מלקוחות הנתבעת, ואשר מתועדות אף בחלקן בכתב יד. כמו כן, הנתבעת לא עמדה על מהות הסכום ומדוע לדידה זכאית היא לסכום של 60,000 ₪.

סיכומו של דבר, טענה זו לא הוכחה על ידי הנתבעת ונדחית היא על ידנו.

לשון הרע
הנתבעת טענה כי התובע הוציא ומוציא דיבתה רעה על מנת לפגוע בה ולחסל את פעילותה. על כן גרסה הנתבעת כי היא זכאית לפיצוי בסך של 50,000 ₪, ללא הוכחת נזק. התובע ציין כי לא הובאה כל ראייה או הוכחה ביחס לעילה זו.

בעניין זה נדגיש כי הנתבעת לא טרחה לנמק את תביעתה בגין רכיב זה, לפרט את עילת תביעתה או להביא תמיכה בראיות לטענותיה.

אם כן, טענתה זו של הנתבעת אשר כלל לא הוכחה - נדחית על ידנו.

נזק ממוני בגין אי החזרת טלפון
הנתבעת טענה כי עם סיום עבודתו התובע מיאן להחזיר את הטלפון הנייד אשר ניתן לו לצרכי עבוד ה. עוד טענה הנתבעת כי הוא זייף את חתימת מנהל הנתבעת על טופס העברת בעלות בקו, כך שאין בידי הנתבעת אפשרות לקבל חזרה את קו הטלפון. התובע ניצל את מצבו הרפואי של מנהל הנתבעת כדי להפוך את קו הטלפון לקו המוביל לקבלת לפניות לקוחות, ועל כן קו זה ספק לתובע לקוחות המבקשים לרכוש את שירותיה של הנתבעת. כמו כן , התובע נצל את פניות הלקוחות על מנת לשכנע אותם לעבוד עמו. הנתבעת העריכה את הנזק שנגרם לה עקב כך ב-100,000 ₪. התובע הכחיש את הטענות וטען מנגד כי לא הוכח ולא הוצג כל מסמך לתמיכה בטענת הנתבעת בעניין זה.

לאחר שקילת טענות הצדדים באנו לכלל מסקנה כי יש לדחות את טענות הנתבעת בנושא זה . הנתבעת לא טרחה להציג בפנינו כל מסמך לביסוס טענותיה, לא הציגה את החתימה אשר לטענתה זויפה על ידי התובע להעברת הבעלות על הקו, וכן לא הביאה מומחה לכתב יד לתמיכת טענתה כי חתימה זו אכן זויפה. יתרה מכך, אין בתלונה שהוגשה למשטרה על ידי מר שטיינברג (נספח 19 לתצהירו של מר שטיינברג) כדי להוות הוכחה לנטען על ידו והנתבעת אף לא טרחה להציג בפנינו את תוצאות ממצאי הבדיקה שנערכה בעניין זה .

לאור כל האמור לעיל, משהנתבעת כשלה בהוכחת הטענה, דינה להידחות.

פניית התובע לחברות הפקה
לטענת הנתבעת התובע פנה לחברות הפקה אשר עבדו עמה ושכנע אותם להפסיק התקשרותן עם הנתבעת , תוך ניצול מידע שרכש במסגרת עבודתו, והשמצת הנתבעת ובעליה. הנתבעת טענה לנזק בשווי של 300,00 ₪ בגין רכיב זה. התובע הכחיש את הטענה וטען כי הנטען ככל לא הוכח על ידי הנתבעת.

הנתבעת לא פרטה את הנזק שנגרם לה , אופן חישובו ובסיס הנתונים לקביעת הסכום הנתבע. כמו כן הנתבעת אף לא טרחה לצרף ראיות לתמיכה בטענותיה לצורך הוכחתן לפיכך, דין טענות הנתבעת בעניין זה , להידחות.

דוחות חניה
הנתבעת טענה כי התובע צבר דוחות חניה בסך כולל של 6,000 ₪, עליהם לא דיווח כלל לנתבעת. עוד נטען כי דוחות אלו שולמו על ידי הנתבעת לאחר שהתובע סירב לשאת בעלותם. התובע הכחיש צבירת חובות כלשהן.

בעניין זה אנו סבורות כי אין מקום לקזז את הסכום הנטען הן משעה שהדוחות שהוצגו בפנינו אינם עומדים על סך של 6,000 ₪, והן בשל העובדה שחלק מהודעות הקנס שהוצ גו בפנינו הן לאחר סיום העסקת התובע כאשר טענתו של מר שטיינברג כי הרכב נותר אצל התובע משך שלושה חודשים נוספים לא נתמכה בתצהיר (פרוטוקול, ע"מ 56, שורות 24-22).

סיכומו של דבר, טענה זו לא הוכחה על ידי הנתבעת על כן, נדחית היא על ידנו.

נזק לרכב
הנתבעת טענה כי התובע הסב נזקים לרכב בשווי של 8,000 ₪ תוך שהוא נוהג ברשלנות שהוביל ה לנזקי פחחות. לדבריה התובע סירב לשאת בעלות הנזקים או להשתתף בחלק מהסכום האמור. התובע טען בסיכומיו כי לא גרם כל נזק לרכב ולכן לא נוצר כל חוב.

כפי שניתן להיווכח מטענות הנתבעת, מקורן בעוולת הרשלנות הקבועה בפקודת הנזיקין לפיכך , בית הדין נעדר סמכות עניינית לדון בה. יתר על כן, כידוע, לצ דדים אין הסכם העסקה חתום ובהתאם לכך, הצדדים לא הסדירו ביניהם את אופן נשיאת התשלומים במקרה של נזק כאמור על כן , גם מטעם זה לא ברור הבסיס מכוחו יש לחייב את התובע בסכום שלהו.

נוכח הדברים האמורים, טענת הנתבעת בעניין זה, נדחית.

הלוואות
הנתבעת טענה כי העניקה לתובע הלוואות בשל הקשיים הכלכליים בהם היה נתון. בכתב ההגנה פרט ה הנתבעת סכומים שונים העולים לכדי 74,000 ₪ (ס' 18 לכתב ההגנה).

התובע ציין בתצהירו כי מעולם לא קיבל הלוואות מהנתבעת או ממר שטיינברג, וכי היו מקרים בהם קיבל מפרעות על חשבון השכר אך לא כהלוואות. לגבי שיק הביטחון המצוי אצל מר שטיינברג, הצהיר כי הוא מצוי אצלו למעלה מ-10 שנים ולא ברור מדוע הוא עדיין נמצא אצלו (ס' 33 לתצהירו של התובע, שיק הביטחון על סך 3,000 ₪ צורף כנספח 23 לתצהירו של מר שטיינברג).

בעניין זה, נעיר, כי הנתבעת בעצמה ציינה כי הסכומים האמורים הועברו בין היתר על חשבון פיצויי הפיטורים (ס' 18 לכתב ההגנה, ס' 40 לתצהירו של מר שטיינברג), משמע, גם אם אכן הסכומים האמורים הועברו לתובע כסיוע מקדמי בשל מצבו הכלכלי, הדבר נעשה על חשבון זכויותיו של התובע, לפחות בחלקן, ולא כהלוואה. בנוסף, ברי כי אין די בהצגת המחאה שאינה מתוארכת על סך 3,000 ₪ , כדי להוכיח את טענות הנתבעת בעניין זה.

לאור האמור לעיל, טענת הנתבעת בעניין זה, נדחית אף היא.

סוף דבר
תביעת התובע נדחית ברובה.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, כמפורט להלן:

בגין עריכת תלושי שכר שלא כדין סך של 15,000 ₪.
בגין אי מתן הודעה לעובד סך של 2,000 ₪.

לסכומים הנזכרים לעיל יתווספו הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

נוכח הפער בין סכום התביעה לסכום הנפסק, ומשנדחו טענות הקיזוז אשר העלתה הנתבעת, כל צד יישא בהוצאותיו הוא.

לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ד תמוז תשפ"א, (04 יולי 2021), במעמד בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג ציבור עובדים גב' עדנה מרקו

רוית צדיק, שופטת,
סגנית נשיאה


מעורבים
תובע: נחמן פדרמן
נתבע: גיל ט.ס. בע"מ
שופט :
עורכי דין: