ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עזבון המנוחה ז'ריה פנש נגד קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים :

לפני כבוד השופטים יהודית שבח, סג"נ, יונה אטדגי, שלומית יעקובוביץ

מערער

עזבון המנוחה ז'ריה פנש (המנוחה)
באמצעות היורש מיכאל פנש
ע"י ב"כ עוה"ד יעקב לחיאני ויצחק דדון

נגד

משיבה
קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים
ע"י ב"כ עוה"ד יורם דביר ויניב יוניק

פסק דין

השופטת ש. יעקובוביץ:
1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כבוד השופטת מלכה ספינזי-שניאור) בת.א. 49918-10-14, אשר ניתן ביום 23.3.2020 ובגדרו נדחתה תביעתו של המערער, עזבון המנוחה ז'ריה פנז (להלן: "המנוחה"), באמצעות היורש מיכאל פנש, כנגד המשיבה - קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: "קרנית") לפיצויים על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "החוק") בגין מותה של המנוחה, "אשר נפטרה כפי הנטען ביום 25.1.10 בתאונת דרכים מסוג 'פגע וברח' שארעה בעת שהייתה הולכת רגל " (להלן: "פסק הדין").

2. המשיבה, היא הנתבעת, הכחישה בכתב הגנתה את חבותה וטענה כי "המנוחה לא נפגעה בתאונה הקשורה ברכב מנועי ... אלא בנפילה, מעידה, החלקה או כל תאונה אחרת", כך שאין המדובר כלל ב'תאונת דרכים' על פי החוק.
עוד הוסיפה וטענה כי אין קשר סיבתי בין מותה של המנוחה לבין 'תאונת הדרכים' הנטענת וכי סירוב המשפחה לבצע נתיחה לאחר המוות מנע את האפשרות לברר ולהוכיח את סיבת המוות.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת הצריכות להכרעה

3. ביום 25.1.2010 נמצאה המנוחה, בת 75 במותה, על ידי עוברי אורח בצד הכביש סמוך לתעלה במושב ברכיה, בו התגוררה, כשהיא מחוסרת הכרה, סובלת מחבלות קשות בראש, בגפיים ובבטן ומדממת (על פי דו"ח מד"א).

4. המנוחה פונתה על ידי מד"א לבית החולים 'ברזילי', שם נקבע מותה. בני משפחתה סרבו לנתיחת גופתה.

5. בסמוך למקום בו נמצאה המנוחה מוטלת, נמצא כתם דם וחבילת שיער. נעלי המנוחה ומטפחת ראשה נמצאו כשישה מטרים דרומית מהמקום. בצד ימין של הכביש נמצאו שברי בקלית ישנים (על פי דו"ח בוחן תנועה מטעם משטרת ישראל).

6. האירוע נחקר על ידי משטרת ישראל כ'תאונת דרכים'. במסגרת החקירה נגבו, בין השאר, עדויותיהם של המטפלת האישית של המנוחה (הגב' גלינה), כלתה (תרצה) ושני בני המושב (חורי ופרץ). אף לא אחד מהם היה עד לאירוע הפגיעה.
בתום חקירה שארכה כשלוש וחצי שנים נסגר התיק מחוסר ראיות, משלא אותרו הנהג והרכב הפוגע.

ההליך לפני בית משפט קמא והכרעתו

7. בפני בית משפט קמא נשמעו עדויות והוצגו בהסכמה מסמכים מתוך תיק החקירה המשטרתית, לרבות הודעותיה של המטפלת האישית של המנוחה, הגב' גלינה, אשר עזבה את הארץ טרם הדיון וכן הודעותיהם של הכלה תרצה והאדונים חורי ופרץ (ראו פירוט כלל הראיות בסעיף 14 לפסק הדין).

8. בשים לב למחלוקת שנתגלעה בין הצדדים באשר לנסיבות בהן נפגעה המנוחה, מחלוקת עובדתית היורדת לשורש התביעה, הקדים בית משפט קמא והכריע בה.
לאחר סקירה מפורטת של כלל הראיות שבאו לפניו וניתוחן באזמל דק קבע כי:
א. "נוכח הסתירות הרבות והמהותיות... שנתגלו בין ההודעות השונות שמסרה" המטפלת האישית, הגב' גלינה,, "במועדים שונים והיותן בלתי סדורות ולוקות בחוסר עקביות ... לא ניתן לייחס להן משקל ראייתי כלשהו ובודאי שלא ניתן על בסיס ן לקבוע כי אכן המנוחה נפגעה במסגרת תאונת דרכים מסוג פגע וברח" (סעיף 61 לפסק הדין).
ב. מעדויותיהם במשטרה של הכלה תרצה והאדונים חורי ופרץ, אשר לא היו עדים ישירים לפגיעה, "לא ניתן ללמוד באופן מוחלט, כי פגיעת המנוחה מקורה בתאונת דרכים בכלל, ומסוג 'פגע וברח' בפרט" וכי "למקרא העדויות כולן מתקבל הרושם כי ככל הנראה הקביעה כי מדובר בתאונת דרכים מסוג 'פגע וברח' מקורה בהנחיה ל נהג האמבולנס שהגיע לפנות את המנוחה לחורי להתקשר למוקד המטרתי ולדווח על תאונת דרכים", כל זאת כש"בדו"ח מד"א אין כל אזכור לתאונת דרכים מלבד אזכור כי המנוחה הייתה הולכת רגל" (סעיף 63 לפסק הדין).
ג. "בדו"ח המכון לרפואה משפטית אין כדי לתמוך" בטענה "כי המדובר בתאונת דרכים מסוג 'פגע וברח'", זאת משנרשם בו כי "על סמך בדיקה חיצונית בלבד" של הגופה "לא ניתן לקבוע ברמת הודאות הרצויה את מיקום הפגיעה של הרכב, ולא ניתן לקבוע באיזו תנוחה הייתה המנוחה (עמידה או כפיפה) בעת הפגיעה". משכך אין די בעצם "העובדה שנרשם" בו "תאונת דרכים מבלי שישנה התייחסות לאפשרות כי הפגיעות שנמצאו אכן נגרמו מרכב " (סעיפים 65-66 לפסק הדין).
ד. מעדויות עורכי המסמכים שהוגשו בהסכמה מתוך תיק החקירה המשטרתית (ברבי, גוטמן, בן טל, דהרי ואוחיון), עולה כי "סיווג האירוע כתאונת דרכים מסוג פגע וברח אינו מבוסס על ממצאים ואינו מגובה בקביעה פוזיטיבית בדבר קשר סיבתי בין מותה של המנוחה ובית תאונת דרכים ... ונוצר הרושם כי מדובר בקביעה שיורית ובבחינת ברירת מחדל, זאת מאחר שלא נמצאו סיבות אפשריות אחרות למות המנוחה" (סעיף 69 לפסק הדין).

9. על יסוד כל אלה ובהינתן העובדה שלא נמצאו "סימנים לרכב פוגע", גם לא "סימני בלימה או חיכוכי צמיגים" ו"ממצאים אחרים שיכולים להעיד כי" המנוחה "נפגעה מרכב", הוסיף בית משפט קמא וקבע כי "במקרה שכזה נדרשת רמת הוכחה גבוהה יותר מצד" התובע "כי אכן מדובר בתאונת דרכים " (ראו : ת"א (חי') 942/04 עזבון המנוח חמד כאוי נ' קרנית (25.9.2001), רע"א 4545/15 א 4545/15 הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (6.9.2015)) והיה עליו "להתכבד ולצרף ראיות שיש בהן כדי להוכיח ברמת הסתברות גבוהה מהרגיל כי המנוחה מצאה את מותה כתוצאה מפגיעה מכלי רכב". משלא הוצגו "התובע לא עמד בנטל" (סעיף 74 לפסק הדין) וכפועל יוצא הורה על דחיית התביעה.

תמצית טיעוני הצדדים

10. המערער מלין על האופן בו בחן בית משפט קמא את הראיות, אשר הובילו, כך לשיטתו, לידי מסקנה שונה והפוכה מזו אליה אמור היה להגיע, ובלשונו - "בית המשפט בחר לדון בכל ראיה בנפרד, והתעלם מחלק מהראיות ללא כל הנמקה, תוך שהוא מנתק את הראיות באופן מוטעה ודווקני ללא כל הסתכלות על הראיות הכוללות שצריכות היו להביאו למסקנות שונות לחלוטין לאור מארג הראיות וחיבורן לכדי תמונה ברורה המוכיחה שהתובעת (צ"ל: המנוחה) נהרגה בתאונת דרכים" (סעיף 5(ב)(1) לעיקרי הטיעון מטעם המערער).
לשיטתו, בית משפט קמא התעלם או למצער לא נתן את המשקל המתבקש לראיות שהיו לפניו ואשר מובילות לידי המסקנה כי עלה בידו להרים את הנטל שהיה מוטל על כתפיו כתובע ולהוכיח כי המנוחה נפגעה בתאונת דרכים – כך ממצאים שנמצאו בזירת האירוע (הנעליים של המנוחה ומטפחת ראשה שנמצאו כששה מטר דרומית למקום בו נמצאה מוטלת, סימני שפשוף קלים באספלט ואספלט בתפזורת (על פי תמונות שצולמו בזירה), שבר בקלית זרוק בימין הכביש), ממצאים שנמצאו על גופתה של המנוחה (שברים בשתי השוקיים, פצעי שפשוף בידיים, בעכוזים ובשוקיים) ודו"ח בוחן התנועה מטעם המשטרה שקבע כי מדובר בתאונת דרכים.

11. מנגד סבורה המשיבה כי "פסק דינו של בימ"ש קמא מנומק היטב, סוקר את הראיות והעדויות שהובאו בפניו וגם אלה שהמערער בחר שלא להביא, ואין במקרה דנן כל יסוד ו/או הצדקה להתערב בממצאים העובדתיים , בקביעות ובמסקנות של בימ"ש קמא, אשר ניתח את הראיות ולאורן קבע כי לא הוכח שהמנוחה מפגעה מכלי רכב מנועי דווקא וכל לא הוכח קשר סיבתי בין מותה של המנוחה ובין התאונה, גם אם זו אירעה" (סעיף 2 לעיקרי היעון מטעם המשיבה).
עוד הוסיפה וטענה כי בוחן התנועה מטעם המשטרה לא קבע כי ארעה 'תאונת דרכים' ועל המערער היה לתמוך תביעתו בחוות דעת מומחה (בוחן ופתולוג), אשר תקבענה כי על יסוד כלל הממצאים שנמצאו בזירת האירוע ועל גופתה של המנוחה היא אומנם נפגעה מ'רכב מנועי' כהגדרתו בחוק וכתוצאה מפגיעה זו מצאה את מותה.

דיון והכרעה

12. פסק דינו של בית משפט קמא מקיף (מחזיק 20 עמודים) וכולל ניתוח של הראיות שבאו לפניו, קביעת ממצאים ומסקנות בשאלות שבעובדה והכרעה במחלוקת משפטית באשר לנטל הראיה.
בערעור שלפנינו מבקש המערער, הלכה למעשה, לשוב ולהידרש לאותן ראיות שהוצגו ולנתחן באופן שיוביל לתוצאה שונה אלא ש"אין תפקידה של ערכאת הערעור להיכנס לפני ולפנים ולבחון את הדברים מחדש, בבחינת שמיעת המשפט מחדש" (ע"א 8422/19 הרב ברויאר נ' עמותת חברה קדישא גחש"א ראשון לציון (11.1.2021)). " הערעור איננו מיועד לפתיחת ההליך הדיוני מחדש" ו"קביעת משקלן של הראיות ודיותן הינה פרורגטיבה של הערכאה הדיונית" (ע"א 1796/10 כתבן נ' בנק ירושלים בע"מ (7.12.2011)).

"תפקידה של ערכאת הערעור הוא להעביר תחת שבט ביקורתה את פסק הדין של הערכאה הדיונית ולבחון עם 'כשר' הוא או 'פסול', ואם נפל בו כאמור פגם היורד לשורשו של עניין. אם לא נמצא פגם כזה, אל לה לערכאת הערעור להתערב בו, אפילו היתה סבורה, כי התוצאה שאליה היתה מגיעה לו ישבה כערכאה דיונית, יכול שהייתה אחרת" (ע"א 916/05 כדר נ' פרופ' הרישנו (28.11.2007)).

13. בית משפט קמא, כאמור, לא פטר עצמו מניתוח הראיות אלא צלל למעמקיהן ופירט ונימק בהרחבה את מסקנותיו. בחינת כל אלה אינו מעלה, לדידי, כי נפלה מלפניו "שגיאה עקרונית ובסיסית" ועל כן "אל לנו להיכנס לפני ולפנים של כל המחלוקת העובדתית והמשפטית ולבחון אותה מבראשית. אין אנו נדרשים להציג פסק דין משלנו העונה, לפי הבנתנו, על מכלול השאלות שהתעוררו, לצד פסק הדין של הערכאה הראשונה. עלינו, כאמור, רק להיווכח, כי מה שהחליטה הדרגה הראשונה עומד במבחן הראיות, המשתמע מהן והדין" (ע"א 323/89 קוהרי נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(2) 142, 168) ואכן כך הוא.

14. האירוע בו מצאה המנוחה מותה נחקר על ידי משטרת ישראל כ'תאונת דרכים' וזו היתה אף הנחת העבודה של גורמי הרפואה הדחופה שהגיעו לזירה – מד"א..
כך נרשם בדו"ח מד"א, כך דווח טלפונית מהשטח על ידי חורי למשטרת ישראל (בהנחיית מד"א) וכך צוין בדו"ח בוחן התנועה ובמסמכים נוספים שנערכו במהלך החקירה המשטרתית.

15. עם זאת, כלל הראיות, כקביעת בית משפט קמא, אינן מניחות מסד איתן ומספק לקביעה כי המנוחה נפגעה על ידי 'רכב מנועי' כהגדרתו בחוק (במובחן מכלי רכב אחרים הנעים במושב דוגמת אופניים, קלנועית, כלים חקלאיים שונים ועוד) וכי הפגיעה היתה קטלנית.

15.1 המטפלת האישית של המנוחה, הגב' גלינה, מסרה שלוש הודעות במשטרה.
הראשונה ביום האירוע (25.1.2010), השנייה בחלוף כשלוש שנים (12.12.2012) והשלישית כעבור חודשיים נוספים (19.2.2012).
שלוש ההודעות אינן דרות בכפיפה אחת בנושאים שבליבת הגרסה למעורבותו של 'רכב מנועי' באירוע.
על כך עמד בית משפט קמא בנימוקיו שלא ליתן משקל ראייתי להודעות – סתירות נתגלעו באשר לשעת ההתרחשות (08:20 או 09:05) לסוג הרכב הפוגע (פרטי או טנדר עם ארגז פתוח), צבעו (כהה או בהיר) וזהות הנהג בו (מגרסה לפיה אינה מכירה אותו, דרך גרסה לפיה לא יכולה היתה לזהותו מאחר וגבו היה מופנה אליה ועד לגרסה כי מדובר באדם שזהותו ידועה לה, עובד של אחת המשפחות במושב ואף נקבה בשמו ומסרה פרטים באשר למקום מגוריו).
בעוד ב"כ המערער ביקש מבית משפט קמא לקבל את גרסתה של גלינה כמהימנה, הרי שבערעור ובדיון בפנינו, לאור קביעותיו של בית משפט קמא 'היפנה לה גב' והבהיר כי הודעותיה הוגשו לצורך אחד בלבד – "הרצון שלנו שעדותה תתקבל היה לגבי מה ששמעה, לגבי החבטה והצעקה" (עמ' 1 לפרוטוקול הדיון לפנינו) - אלא שבדין לא היה מקום לנקוט בכלל של 'פלגינן דיבורא' בנסיבות בהן הוגשו ההודעות בהסכמה, תוך ידיעה כי גב' גלינה לא תחקר עקב יציאתה את הארץ ואך נכון היה להתייחס לכל שמסרה כמקשה אחת.

15.2 האדונים חורי ופרץ, בני המושב, מי שמצאו את המנוחה מוטלת בצד הכביש, לא היו עדים לפגיעה.
חורי מסר בחקירתו במשטרה כי כלל אינו בטוח שמדובר בתאונת דרכים וכי זו השערה שלו בלבד ("אני לא בטוח שמדובר בת.ד. ההשערה שלי בלבד" – הודעה מיום 25.1.2010 – מע/1 למוצגי המערער). הוא אף מי שהודיע לכלתה של המנוחה, תרצה, כעדות האחרונה במשטרה, על האירוע אותו תיאר כ'נפילה' –
"בשעה 09:20 בערך הגיע אלי השכן חורי אלימלך בריצה ואמר לי שחמותי נפלה" (הודעה מיום 21.2.2010 – מע/1 למוצגי המערער)
פרץ, בהודעתו במשטרה, מסר כי נהג האמבולנס ביקש ממנו ליצור קשר עם משטרת התנועה ולדווח על 'תאונת פגע וברח' ("האמבולנס הגיע ... והוא אמר לי לחייג למספר ... ענתה לי משטרת התנועה הוא אמר לי להגיד להם שזו תאונה פגע וברח שיגיעו" – הודעה מיום 2.2.2010 – מע/1 למוצגי המערער).

15.3 דו"ח בוחן התנועה מטעם משטרת ישראל (מע/2 למוצגי המערער) נושא את הכותרת "דו"ח בוחן תנועה על תאונת דרכים" ואומנם חקירת האירוע יצאה מנקודת מוצא לפיה המנוחה נפגעה על ידי 'רכב אלמוני'.
עם זאת, עיון בדו"ח מעלה כי הוא נעדר קביעה ברורה ומפורשת שהמנוחה נפגעה על ידי כלי רכב בכלל ו'רכב מנועי' כהגדרתו בחוק בפרט. כך גם לא נקבע 'מנגנון הפגיעה' –
"14. מסקנות:
קיבלתי הודעה על אישה המוטלת לצד הכביש שהיא פצועה קשה ואין סימן לרכב פוגע. היגעתי למקום וראיתי את הכתם דם בימין הכביש וליד הכתם היה חבילת שיער שנלקחה על ידי. כמו כן נלקחו שברי בקלית ישנים שנמצאו בצד הכביש"

15.4 מסמכים שונים מתיק החקירה המשטרתית הוגשו בהסכמה (מע/2 למוצגי המערער) ובחקירת עורכיהם בפני בית משפט קמא הוברר כי ההתייחסות לאירוע כ'תאונת דרכים – פגע וברח' לא התבססה על ממצאים אובייקטיבים ואף לא על קביעה מפורשת של בוחן התנועה.

16. מבלי לגרוע מהאמור לעיל, אין, לעניות דעתי, לפסול את האפשרות כי יכול וניתן היה לנתח את כלל הראיות, לרבות ובמיוחד את הממצאים שנמצאו בזירה ועל גופה של המנוחה באופן שונה וליצור מארג המוביל למסקנה לפיה המערער, הוא התובע, עמד בנטל הראיה להוכיח שהמנוחה נפגעה על ידי 'רכב מנועי' כהגדרתו בחוק וכי פטירתה ארעה עקב אותה פגיעה אלא שדומה עלי כי לצורך כך אכן נדרשו, כטענת המשיבה, חוות דעת מומחה - בוחן תנועה ופתולוג, אשר יחברו את כלל 'חלקי הפאזל' כדי תמונה שלמה אחת.
חוות הדעת נצרכו על מנת לקבוע את 'מנגנון הפגיעה' על יסוד כלל הממצאים שנמצאו בזירה ועל גופה של המנוחה ולקושרו בקשר מובהק לפגיעה על ידי 'רכב מנועי' כהגדרתו בחוק (להבדיל מפגיעה מאופניים, אופניים חשמליים, קלנועית, כלי עבודה חקלאיים ועוד). באין חוות דעת מקצועיות נותר 'מנגנון הפגיעה' עלום וכך אף מאפייניו של 'הרכב המעורב'.
בהעדר חוות דעת מומחים, אותה תוספת בוחנת של 'עין מקצועית', חיבורם של 'חלקי הפאזל' הוביל את בית משפט קמא למסקנתו, בה, בנסיבות כולן, אינני מוצאת, כאמור, כי נפלה שגגה היורדת לשורשו של עניין.

17. בהינתן כל האמור לעיל, אציע לחבריי לדחות את הערעור.

שלומית יעקובוביץ, שופטת

השופטת י. שבח:
אני מסכימה.

יהודית שבח, שופטת, סג"נ

השופט י. אטדגי:

יונה אטדגי, שופט

אני מסכים.

התוצאה
הערעור נדחה.
לא נותר אלא להצטער על כי המערער דחה הצעה לתשלום פיצוי לפנים משורת הדין בסך של 25,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד.
לאור הנסיבות המצערות לא מצאנו לנכון לחייב בהוצאות. העירבון שהופקד יושב למערער באמצעות בא כוחו.

ניתן היום, כ"ה תמוז תשפ"א, 05 יולי 2021, בהעדר הצדדים.

יהודית שבח, שופטת, סג"נ
אב"ד

יונה אטדגי, שופט

שלומית יעקובוביץ, שופטת


מעורבים
תובע: עזבון המנוחה ז'ריה פנש
נתבע: קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים
שופט :
עורכי דין: