ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רביב חאיק נגד יאיר שרון :

לפני כבוד ה רשמת הבכירה ליאת ירון

תובע

רביב חאיק

נגד

נתבע
יאיר שרון

פסק דין

תביעה ותביעה שכנגד, שבמוקדן השאלה האם חלקים, שהוזמנו מהתובע על ידי הנתבע עבור רכבו, סופקו לו והתאימו לרכבו , או שמא לא התאימו לרכב והתובע נושא באחריות לכך – זוהי המחלוקת מושא ההליך דנן.

עובדות שאינן שנויות במחלוקת וההליכים שקדמו להגשת התביעה והתביעה שכנגד

בחודש יוני 2018 פנה הנתבע אל התובע, שבעת הרלבנטית ניהל עסק ליבוא חלפים לרכב , והזמין ממנו חלקים לרכב מ.ר 87-240-15, שבעת הרלבנטית היה בבעלות הנתבע (להלן: "הרכב") , וניזוק כתוצאה מתאונה.
החלקים סופקו ל"מוסך ראובן" (להלן: "המוסך"), שם היה הרכב, כאשר בגין החלקים חויבו שני כרטיסי אשראי של הנתבע, האחד בסך של 17,000 ₪, והשני בסך של 8,000 ₪.
קבלה, בגין הסכומים האמורים, הונפקה (נספח 9 לתצהיר עדות ראשית מטעם התובע).

במהלך החודשים ספטמבר –אוקטובר 2018 נמשכו מחשבונו של התובע הסכומים של 8,000 ₪ ו-17,000 ₪ , ששולמו כאמור באמצעות כרטיסי האשראי של הנתבע, וזאת לאחר שהנתבע הורה לחברות האשראי, למשוך הסכומים מחשבונו של התובע.
לאחר שהוחלפו תכתובות בין התובע לחברות האשראי, הושב לחשבונו הסך של 8,000 ₪, אך הסך של 17,000 ₪ לא הושב לידי התובע.
הנתבע הגיש תביעה נגד חברת כרטיסי אשראי לישראל בע"מ (להלן: "כאל"), בגין השבת הסך של 8,000 ₪ לידי התובע במסגרת ת"ק 27961-11-18, במסגרתה הגישה כאל הודעה לצד שלישי נגד התובע (להלן: "ההליך הקודם").

לאחר שהתקיים דיון בפני כבוד הרשם הבכיר ירמיהו, הוצע לצדדים להסכים לדחיית התביעה ללא צו להוצאות. הצדדים הסכימו להצעה, וביום 30.1.19 ניתן פסק דין הדוחה את התביעה ללא צו להוצאות, תוך שהובהר כי אין בכך כדי למנוע מהנתבע "ליצור חזית משפטית ישירה מול הצד השלישי (התובע בהליך דנן- ל.י) במסגרת הליך נפרד".

ביום 3.2.19 הוגשה התביעה דנן, לבית משפט לתביעות קטנות. התביעה הוגשה ביחס לסך של 17,000 ₪ , שלא הושב לתובע לאחר שהחיוב בוטל על ידי חברת האשראי של הנתבע. הנתבע הגיש תביעה שכנגד, ובדיון שהתקיים ביום 4.6.19, הוריתי על העברת התיק לבית משפט השלום, בהינתן מהות המחלוקת בין הצדדים והיקפה.
הצדדים התאימו את כתבי הטענות להליך של סדר דין מהיר, התקיימו ישיבה מקדמית וישיבת הוכחות, הוגשו סיכומים ,וכעת בשלה העת למתן פסק הדין.

טענות הצדדים בתמצית

טענות התובע

התובע, תמך טענותיו בתצהירו ובתצהירה של גברת דניאלה עוגן, שבמועדים הרלבנטיים הועסקה כפקידה על ידי התובע (להלן: "דניאלה").
התובע טוען, כי העסק אותו ניהל במועדים הרלבנטיים, לא החזיק מלאי, וכי הוא תיווך והזמין חלקים בהתאם לדרישות "ספציפיות ומיוחדות של הלקוחות לפי הזמנה מיוחדת" (סעיף 3 לתצהיר העדות הראשית של התובע). כאשר לאחר שבוצע התשלום על ידי הלקוח, בוצעו ההזמנות, וסופקו לאחר כשלושה עד ארבה שבועות.

לטענת התובע, הנתבע "חובב רכבי ספורט מושבע", שיודע בדיוק אילו חלקים הוא מעוניין להזמין לכלי הרכב שבבעלותו, רכש ממנו חלפים במסגרת עסקאות שונות עובר לעסקה מושא התביעה, ופנה אליו נוכח חוסר הידע שלו בשפה האנגלית "חוסר הבנתו באינטרנט וחוסר ידע בתהליכי יבוא (שזהו עיקר תחום עיסוקי)" (סעיף 8 לתצהיר העדות הראשית של התובע).
התובע טוען כי ביום 3.6.18 פנה אליו הנתבע לאחר שהרכב ניזוק בתאונה, וסיפר לו כי הוא מעוניין "לשדרג את רכבו (על חשבון הביטוח)", מרכב מסוג "במוו Z3 לרמת גימור M שהיא שונה חיצונית" (סעיף 10 לתצהיר העדות הראשית של התובע).
לבקשת הנתבע, העביר לידיו התובע תרשימים של חלקים שונים, התקיימו מספר שיחות, במהלכן רשם התובע את המק"טים של החלקים שהנתבע ביקש להזמין, וציין את מחירם.
לאחר ששלח התובע לנתבע טבלה מפורטת, בה צוינו המק"טים והמחירים, בסך כולל של 27,000 ₪, ניתן אישור הנתבע להזמנת החלקים, ובשיחה טלפונית בין הצדדים ביום 5.6.18, מסר הנתבע לתובע את פרטי שני כרטיסי האשראי שלו.

התובע מציין, כי הגם שהסכום הכולל של העסקה הסתכם בסך של 27,000 ₪, בשל מגבלות אשראי שולם לו הסך של 25,000 ₪ באמצעות כרטיסי האשראי של הנתבע, כאשר בהמשך שולם סך נוסף של 1,600 ₪ (נספח 10 לתצהיר העדות הראשית של התובע), וזאת לאחר שמהיתרה בסך של 2,000 ₪, הופחת הסך של 400 ₪ בגין זיכוי עבור חלק שלא סופק לנתבע בסופו של יום (סעיפים 15-16 לתצהיר העדות הראשית של התובע).

התובע טוען, כי לבקשת הנתבע הוצאו חשבוניות, בגין התשלומים ששולמו לו, על שם "מוסך ראובן/ עבור שרון יאיר", וזאת מאחר שהנתבע הסביר לתובע כי "הוא בתהליך של תביעה מול חברת הביטוח ולכן מעונין להגיש חשבונית אחת מרוכזת ממוסך ראובן על החלקים והעבודה יחד...כדי לספק לחברת הביטוח" (סעיף 17 לתצהיר העדות הראשית של התובע).
לטענת התובע, החלקים הגיעו לאחר כחמישה שבועות, וסופקו על ידו אישית לבעל המוסך, מר ליעד.

לאחר מספר ימים, טוען התובע, כי הנתבע יצר עימו קשר ומסר לו כי בתהליך ההרכבה ברכב, התגלה כי הפגוש האחורי שסופק, לא מתאים לרכב, ודרש לקבל את הסך של 6,500 ₪ בתוספת מע"מ בגין עלות הפגוש.
לטענת התובע, לא מדובר בטעות שלו, והנתבע (וגם הוא באותו מועד) לא ידע כי על מנת לשדרג את דגם הרכב לסוג M, יש להחליף חלקים נוספים –כנפיים אחוריות, תא מטען ומספר פריטים נוספים. נוכח האמור, מסר התובע לנתבע כי היה עליו לעשות בדיקה מעמיקה יותר, כי הוא בסך הכל מבצע הזמנות על פי דרישות מיוחדות של לקוחות, כי מדובר בהזמנה מיוחדת שלא ניתן לבטלה – שבעתיים כשהפגוש שסופק נצבע ועבר שינוי, וסירב לקבל את הפגוש האחורי חזרה לידיו, ולהשיב תמורתו. התובע מוסיף, כי כמחווה של רצון טוב, ניסה לסייע לנתבע למכור את הפגוש לבעלי רכבים דומים, אלא שלא היתה דרישה לחלק האמור (סעיפים 21-24 לתצהיר העדות הראשית של התובע).

התובע טוען, כי נוכח האמור הנתבע פנה לחברות האשראי וטען כי פרטי האשראי שלו נלקחו על ידי התובע ללא הסכמתו, וזאת חרף העובדה שההזמנה בוצעה לבקשתו המפורשת של הנתבע, לאחר שפרטי האשראי נמסרו לידי התובע.
בהינתן האמור, ובשים לב שהחלקים סופקו בהתאם להזמנה וממילא התאימו לרכב, טוען התובע כי יש לחייב את הנתבע לשלם לו הסך של 17,000 ₪, שנמשך מחשבונו לאחר שהנתבע ביטל את החיוב בחברת האשראי, בתוספת סך של 3,000 ₪ בגין הלוואה, שנאלץ ליטול מהבנק עקב "הבור" הכלכלי אליו נקלע, שבעקבותיו אף סגר את עסקו והחל לעבוד כשכיר, ובתוספת של 5,000 ₪ עבור עוגמת הנפש שנגרמה לו עקב התנהלות הנתבע.

טענות הנתבע

טענות הנתבע נתמכו בתצהיר התמיכה בכתב הטענות מטעמו.

הנתבע טוען, כי החלקים הוזמנו עבור המוסך, וכי לאחר שסופקו התברר כי היה חסר רב של פריטים ונמסרה הודעה טלפונית לתובע.
עוד טוען, כי החלקים שסופקו לא מתאימים לרכב, עקב היעדר בדיקה מתאימה של התובע, ומשכך, דרש מהתובע שיגיע למוסך לקחת אותם, אלא שלאחר שהספק של התובע סירב לקבל את החלקים חזרה לידיו, גם התובע סירב לקבלם חזרה לידיו.
בהקשר זה טוען הנתבע, כי התובע הוא "מקצוען" בתחום, וכי עת שגה ביחס לחלקים שהוזמנו על ידו, הרי שלנתבע, כרוכש טובין מעוסק, הזכות לבטל את העסקה – שבעתיים כך כאשר המוצר שסופק אינו מתאים.

הנתבע מוסיף, כי חיזוק לכך שהתובע הוא איש מקצוע ניתן למצוא בעדויות התובע ודניאלה, לפיהן גם במקרים בהם היתה שגיאה בביצוע ההזמנה – בין של התובע ובין של צד שלישי, לקח התובע אחריות על השגיאה, והחליף מוצרים "שגויים" או זיכה הלקוחות, וכי אין הבדל בין אותם מקרים לעסקה מושא התביעה.
עוד טוען הנתבע, כי חיזוק לטענותיו ניתן למצוא בחוות דעת השמאי מר ליבוביץ אלון (נ/1) שם צוין כי רכב הנתבע הוא רכב "שפגושיו הם מסוג M" (סעיף 32 לסיכומי הנתבע) , זאת בניגוד לטענת התובע, לפיה מדובר ברכב שפגושים מסוג M אינם מתאימים לו.

לטענת הנתבע, יש חוסר התאמה בין רשימת הפריטים והסכומים, שצוינו בטבלה ששלח התובע לנתבע עובר לביצוע ההזמנה (נספח 3 לתצהיר העדות הראשית של התובע), לבין אלה שצוינו בתעודת המשלוח ובקבלה (נספחים 9-10 לתצהיר העדות הראשית של התובע).
לטענת הנתבע, הוא לא אישר לחייב את כרטיסי האשראי שלו, וממילא לא נעשה שימוש בחלקים שסופקו על ידי התובע, אלא בוצע תיקון ברכב על ידי המוסך בגינו שולם על ידו למוסך של 24,490 ₪, כאשר ממילא עת התובע סיפק חלקים למוסך, וההתקשרות בוצעה בין התובע למוסך, לא ברור מדוע הוא דורש תשלום כלשהו מהנתבע.

למען הסדר הטוב אוסיף, כי בסיכומים מטעם הנתבע הועלתה טענה לפיה "אין בין הצדדים כל הסכם על הסך הנטען" – קרי הסכם הזמנה על סך של 27,000 ₪ - טענה זו הינה בבחינת הרחבת חזית אסורה, ולא היה לה זכר בכתבי הטענות מטעם הנתבע, שהוגשו קודם להגשת הסיכומים.
כאמור, הנתבע הגיש תביעה שכנגד, שסכומה הועמד על הסך של 15,000 ₪, מבלי שפורט כיצד חושב הסכום, תוך שצוין כי חויב על ידי חברת האשראי לשלם סך של 10,100 ₪ בגין החלקים שהוזמנו מהתובע.

הכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בפרוטוקול ובסיכומים, ראיתי לקבל התביעה (אם כי לא לפסוק את מלוא הסכום הנתבע כפי שיפורט בהמשך הדברים), ולדחות התביעה שכנגד.

הנתבע טען בכתב ההגנה כי החלקים שהוזמנו מהתובע היו עבור המוסך, וכי לא ברור מדוע דורש ממנו התובע תשלום עת החלקים סופקו למוסך.
טענה זו אינה מתיישבת עם התכתובות בין הצדדים עובר לביצוע העסקה (נספח 3 לתצהיר העדות הראשית של התובע), שם ,בין היתר, כותב הנתבע לתובע ביום 5.6.18: "מה עם החלקים בוא נזמין" , ולאחר שנשלח ה אליו טבלה עם פירוט החלקים וסכומם, משיב לתובע ביום 12.7.18 "בוצע התשלום", ובהמשך: "דברנו שהמשלוח מגיע סוף חודש שעבר".

טענת הנתבע אף אינה מתיישבת עם עדותו במסגרת ההליך הקודם, שם אמנם העיד תחילה כי החלקים הוזמנו עבור המוסך, אך בהמשך העיד כי הוא זה שהזמין את החלקים (עמ' 3 שורה 32 לפרוטוקול ההליך הקודם), "אני הזמנתי ממנו את החלקים לא בשביל לשדרג" (עמ' 4 שורה 12 לפרוטוקול ההליך הקודם), "אני הזמנתי ממנו חלקים ושלחתי לו רשיון רכב...." (עמ' 4 שורה 25 לפרוטוקול ההליך הקודם).

דומה כי לא בכדי בסיכומים מטעמו, זנח הנתבע את הטענה האמורה, תוך שטען ברחל ביתך הקטנה כי דובר ב"ביצוע הזמנה של חלפים שהזמין ממנו הנתבע עבור רכבו" (סעיף 1 לסיכומי הנתבע), וזאת בניגוד לעדותו לפיה: " ת. המוסך ביצע את ההזמנה שאני דיברתי איתם פיזית ואין קשר לגבי ביטול העסקה באופן מסודר" (עמ' 13 שורה 29 לפרוטוקול).
נוכח האמור, אני קובעת כי הזמנת החלקים מושא התביעה, התבצעה על ידי הנתבע עצמו, עבור רכבו.

במסגרת אותה הזמנה, הוזמנו על ידי הנתבע מהתובע החלקים שפורטו בטבלה שנשלחה לנתבע על ידי התובע במסגרת התכתבויות ביניהם (נספח 3 לתצהיר עדותו הראשית של התובע), בה צוין כי מחיר החלקים 25,022 ₪.
התובע העיד כי במהלך שיחה טלפונית בין הצדדים, ביקש הנתבע להזמין שני חלקים נוספים שלא צוינו בטבלה "וסכום העסקה עלה ל-27 אלף" (עמ' 10 שורות 9-10 לפרוטוקול).

חיזוק לאמור מוצאת אני בתכתובות בין הצדדים, כאשר לאחר שהטבלה נשלחה לנתבע והוא כותב לתובע "בוצע תשלום", משיב לו התובע: "נשאר 2000 שח והורדו חלק של 400 בסוף (מסגרת של מספר)" (נספח 3 לתצהיר העדות הראשית של התובע).

חיזוק נוסף לאמור, מוצאת אני בעדותה של דניאלה שהעידה כי היא זוכרת את הטבלה ששלח התובע לנתבע, כיוון שההזמנה שביצע הנתבע היתה "הזמנה ענקית" וכי : "אחרי שהוא החליט שהוא קונה את כל הדברים האלה והוא נתן לנו את הכרטיסים אז הוא החליט שהוא קונה עוד כמה דברים בסך של 2000 ₪" (עמ' 8 שורות 4-8 לפרוטוקול).

העדויות האמורות לא נסתרו, והן אף מתיישבות עם הסכומים המצויינים בקבלות ובחשבונית הזיכוי (נספחים 9-10 לתצהיר העדות הראשית של התובע), ומשכך אני קובעת כי סכום התמורה בגין החלקים שהזמין הנתבע מהתובע, הועמד על הסך של 27,000 ₪, כאשר מאוחר יותר הופחת סך של 400 ₪, בגין חלק שלא סופק.

עוד ראיתי לדחות את טענת הנתבע, לפיה הוא לא אישר לחייב את כרטיסי האשראי שלו בגין התמורה מושא העסקה.

משנשאל על כך בחקירתו הנגדית, לא הכחיש כי פרטי כרטיסי האשראי שלו נמסרו לידי התובע: "כל מה שהוסבר בהקשר לנושא התשלום שניתן לו אמצעי תשלום לא לחיוב...." (עמ' 12 שורה 12 לפרוטוקול)- קרי, הנתבע לא הכחיש כי מסר לתובע את פרטי כרטיסי האשראי שלו.
בהקשר זה, משנשאל הנתבע האם במסגרת ההתכתבויות בין הצדדים, לאחר שנשלחה אליו טבלה הכוללת פירוט החלקים ומחירם, השיב : "בוצע תשלום" (נספח 3 לתצהיר העדות הראשית של התובע), לא מצאתי כי היה בפיו מענה ענייני , עת השיב: ת. אני חוזר ואומר. יש לרביב את אמצעי כרטיס האשראי שלי ששמור במערכת מעסקאות קודמות. המחלוקת כפי שהוסבר לך כרגע אני עובד לפי דו"ח שמאי שאומר אם הוא מאשר לגב חלקים שמאושר כתוצאה מהתאונה להחליף אותם ברכב. המחלוקת היא על טיב החלקים שהם לא תואמים לרכב. בסופו של דבר העסקה חייבת להמשיך" (עמ' 12 שורות 26-29 לפרוטוקול).

מנגד, דניאלה, שהתרשמתי מעדותה כעדות ספונטנית והיא הותירה עלי רושם מהימן, הצהירה כי נכחה במשרדו של התובע בעת ביצוע העסקה בין הצדדים, וכי הנתבע "הקריא לרביב בטלפון את מספר כרטיס האשראי שלו והייתי עדה שרביב הזין אותם במערכת הסליקה" (סעיף 7 לתצהירה של דניאלה). דניאלה אף הצהירה כי "מעולם לא שמרתי פרטי כרטיס אשראי של אף לקוח ובכל עסקה של לקוח חוזר ביקשנו תמיד פעם נוספת את מספר האשראי של הלקוח, וכך גם נהג רביב, ולכן נדהמתי מטענתו של מר שרון כי בוצע שימוש לרעה בכרטיס האשראי שלו" (סעיף 9 לתצהירה של דניאלה).
דניאלה נשאלה אודות האמור בחקירתה הנגדית, והבהירה, כי היתה עדה לשיחה שהתקיימה בין הצדדים:
"ש. אני שואל האם את הנתון הזה שאת מצהירה בתצהיר שלך זה דבר ששמעת במו אוזנייך את יאיר שרון אומר או שרביב סיפר לך.
ת. כן. ואני יכולה גם להסביר למה זה היה כל כך כבד כי הוא הזמין חלקים בכל כך הרבה כסף. היה שם עניין עם הביטוח אמרתי לו תבדוק שהכל בסדר אמר כן כן זה לא פעם ראשונה שאני עובד איתו הכל בסדר ועוד אחר כך אחרי שרצינו לחייב הוא הוסיף איזה משהו של עוד 2000 שקלים ואז זה לא חייב" (עמ' 7 שורות 8-13 לפרוטוקול).

דניאלה איננה צד להליך והיא עדה נטולת אינטרס ויש לייחס לעדותה, ממנה עולה כי הנתבע מסר לתובע את פרטי האשראי שלו לשם חיוב עבור החלקים שהזמין, את המשקל המתאים.
בהינתן המפורט לעיל, ממילא לא שוכנעתי כי כטענת הנתבע, לא ניתן אישורו לחיוב כרטיסי האשראי שלו, בגין העסקה, שהוא עצמו ביצע מול התובע, ואני קובעת כי הנתבע מסר את פרטי כרטיסי האשראי שלו לתובע בגין ביצוע חיוב עבור החלקים שהוזמנו על ידו.

בדומה, אני דוחה טענת הנתבע לפיה מלוא החלקים שהוזמנו לא סופקו.
הנתבע, אמנם טוען כי התברר כי היה חסר רב של פריטים ונמסרה הודעה טלפונית לתובע, אלא שבדומה ליתר טענות הנתבע, שנעדרות פירוט ותימוכין, גם ביחס לטענה זו, לא פירט הנתבע אילו חלקים לשיטתו, לא סופקו (מעבר לחלק אחד שאף לשיטת התובע לא סופק, ובגינו הופחת הסך של 400 ₪ וזאת בהתאם לחשבונית הזיכוי שצורפה כנספח 10 לתצהיר עדותו הראשית של התובע).
הנתבע, שלא התרשמתי מעדותו כעדות ספונטנית, נשאל אודות האמור בחקירתו הנגדית, ובמסגרתה אישר שסופקו חלקים, אך טען כי חלקם היו פגומים או לא התאימו לרכב: " ת. הוא קיבל עדכון שוטף לגבי החלקים. ברגע שהוא מסר את החלקים למוסך המוסך התחיל לפרק את החלקים הפגומים וניסה להרכיב אותם וראה שאין התאמה. עדכן אותי המוסך שהחלקים לא תואמים. הגעתי פיזית למוסך ראיתי באמת בעין שהחלק לא תואם, לא ניתן להרכיב אותו" (עמ' 13 שורות 15-17 לפרוטוקול).
בהמשך, שוב אישר כי החלקים כן סופקו למוסך (עמ' 14 שורות 2-3 לפרוטוקול).

די באמור כדי לקבוע כי החלקים סופקו בהתאם להזמנה, ותימוכין לכך מוצאת אני גם בתעודת המשלוח , שצורפה כנספח 9 לתצהיר עדותו הראשית של התובע.
אבהיר, כי מחד הפנה הנתבע בעדותו לתעודת המשלוח (עמ' 14 שורה 2 לפרוטוקול), ומנגד במסגרת הסיכומים מטעמו העלה טענות ביחס לאותה תעודת משלוח, ובכלל זה טענה לפיה התעודה תוארכה בדיעבד והיא פיקטיבית.
תעודת המשלוח, נושאת תאריך 27.9.18 וכוללת את החלקים שפורטו בטבלה וחלקים נוספים, כאשר מצוין בה סכום כולל של 27,000 ₪.

התובע הצהיר, כי לאחר שנודע לו כי הנתבע מסר לחברות האשראי כי החיובים בוצעו שלא כדין, "באותו היום (27.9.18) הדפסתי את תעודת המשלוח וניגשתי למוסך ראובן, למר ליעד בעל המוסך טלפון (השיחה מוקלטת) ובה גוללתי את אשר עולל לי מר שרון" (סעיף 32 לתצהיר העדות הראשית של הנתבע).
על האמור חזר גם בחקירתו הנגדית:
"ת. זה גם בתצהיר נתתי. יום אחרי שהורידו לי את הכסף שחברת האשראי הורידה לי את הכסף כי הוא ביטל את העסקה הבנתי בעצם שאין לי אפילו אסמכתא, חתימה, לא הוצאתי תעודת משלוח, עד אז לא הוצאתי תעודות משלוח. אמרתי אין לי אפילו משהו להוכיח שנתתי את החלקים. וזה לא משהו שאני מסתיר, הצהרתי את זה בתצהיר. הסברתי בדיעבד, אתה זוכר שנתתי לך חלקים.
ש. איך אתה מוציא תעודות משלוח שאתה לא עם עסק פעיל ואתה שכיר.
ת. עוסק מורשה נסגר בתחילת 2019. עדין הייתי עוסק מורשה מבחינת החוק" (עמ' 8 שורות 27-32 לפרוטוקול).

אוסיף, כי על גבי התעודה נכתב בכתב יד: "סופק למוסך ראובן לליעד ביום 22.7.18 עבור שרון יאיר" כאשר לצד האמור מוטבעת חותמת המוסך.
סיכומו של דבר, בהינתן המפורט לעיל, ושעה שמעדות הנתבע בעצמו עולה כי הוא מאשר שהחלקים סופקו, וממילא לא יודע לציין איזה חלק לשיטתו לא סופק, אני קובעת כי מלוא החלקים בהתאם להזמנה (מלבד החלק בגינו זוכה הנתבע בסך של 400 ₪) סופקו על ידי התובע.

נותר אם כן, להתייחס לטענות הנתבע בדבר חוסר התאמה של חלקים שהוזמנו , לרכבו.
בהקשר זה, טען הנתבע כי הפגושים מסוג M אינם מתאימים לרכבו, אלא שמעיון בחוות דעת השמאי ליבוביץ אלון (נ/1) עולה כי צוין בה במסגרת "תוספות מיוחדות" – "פגושים'M'".
אוסיף, כי התובע נחקר אודות האמור, והעיד כי לא טעה בהזמנה, כי הזמין את החלקים שהתבקש להזמין, וכי ממילא הפגושים שהוזמנו, הורכבו ברכב הנתבע (עמ' 11 שורות 10-21 לפרוטוקול).
הנתבע נשאל אודות האמור, והשיב כי החלקים מצויים במחסן, ללא תימוכין ובניגוד לנטען בחוות הדעת שהוא עצמו הגיש: " ש. אני מפנה אותך לחוות הדעת של לוי יצחק שאתה צירפת לתיק שנושא את התאריך 15.8.18. אתה יכול לראות בעמוד השני מתחת לכותרת תוספות מיוחדות, כתוב פגושים M.
ראינו שחודשיים לפני כן בהתכתבויות בינך לבין רביב אתה אומר לו אני רוצה M חודשיים לפני כן. אז אני אומר לך שאלה הפגושים שהזמנת מרביב ואתה הרכבת אותם על האוטו שלך. איך אתה אומר שהם לא התאימו לך. זה הפגושים שקיבלת מרביב. פגושי M
ת. הפגושים נמצאים במחסן שמורים. אם הוא רוצה מסודר הוא יכול לקבל אותם חזרה ללא צבע ומהמפעל. כל החלקים סגורים במחסן" (עמ' 15 שורות 18 – 24 לפרוטוקול).

כאמור, הנתבע לא צירף כל אסמכתא לתמיכה בטענה לפיה הפגושים לא הורכבו ברכב ונמצאים במחסן כטענתו, ומשכך, ובשים לב לכתוב בחוות דעת השמאי שצורפה על ידו, בה צוין כי השמאי ראה והעריך את הרכב ביום 14.8.18 - קרי לאחר מועד אספקת החלקים למוסך, וכי ברכב מורכבים "פגושים'M'", ממילא לא הוכחה טענת הנתבע, לפיה הפגושים לא הורכבו ברכב, וכפועל יוצא, לא הוכחה טענתו בדבר אי התאמת החלקים לרכב.

בהינתן שממילא לא הוכח כי חלקים כאלה ואחרים שסופקו לנתבע לא התאימו לרכב, מתייתר הצורך לדון בשאלה, האם כטענת הנתבע, התובע היה אחראי לוודא התאמת החלקים לרכב עובר לביצוע ההזמנה, אך ראיתי לציין, וזאת כאמור מעבר לצורך, כי ממילא לא הוכח על ידי הנתבע כי במסגרת ההתקשרות בין הצדדים, היה על התובע לוודא כי החלקים שיוזמנו עבור הרכב יתאימו לרכב.
התובע העיד כי בשנתיים קודם לעסקה מושא התביעה עבד בתחום של חלפים לכלי רכב יוקרתיים (עמ' 8 שורות 21-22 לפרוטוקול), והבהיר, כי : "ת. אני מתווך, אני יודע למצוא את החלקים, מבין אנגלית, יש לי רשיון ממשרד התחבורה. אני לא מכונאי, לא חשמלאי ולא מהנדס.
ש. אז אתה לא איש מקצוע בחלפים לרכב.
ת. אני יש לי רשיון לייבא חלקים ממשרד התחבורה יש לי עוסק מורשה, משרד. אין פה מקצוע.
ש. על סמך מה קיבלת רשיון ממשרד התחבורה.
ת. על סמך הם ביקשו שאני אעשה אשכור מחסן ב – 50 מטר ועברתי מבחן כללי על חלקים" (עמ' 8 שורות 34-36 לפרוטוקול ועמ' 9 שורות 1-3 לפרוטוקול).

התובע, שעדותו הותירה עלי רושם מהימן, חזר על האמור בסעיף 9 לתצהירו, שם צוין כי הנתבע ביקש ממנו תרשימים של חלקים שהוא מעוניין להזמין עבור הרכב, וידע אילו חלקים הוא מבקש להזמין ובאיזו כמות, והעיד כי:
"ש. אתה אומר שהוא ביקש תרשימים של החלקים שהוא ביקש להזמין. הוא לא ביקש תרשימים של החלקים כדי לדעת איזה חלקים להזמין.
ת. הוא כן ביקש.
ש. לטענתך.
ת. כי הוא ביקש של דגם M. שלחתי לו תרשים של M שזה שונה מהדגם שלו. הוא למעשה עשה עבודה של שמאי. הוא כתב לי בדיוק איזה חלקים הוא רוצה. מספר 12 או 8 וכן הלאה" (עמ' 11 שורות 4-9 לפרוטוקול).

הנתבע לא עשה עלי רושם של הדיוט בתחום, וחיזוק לאמור אף ניתן למצוא בתכתובות בין הצדדים (נספח 3 לתצהיר העדות הראשית של התובע), מהן עולה כי הנתבע היה מעורב בתהליך ההזמנה, אישר את רשימת החלקים, ולאחר שנשלח אליו תרשים על ידי התובע, ציין מפורשות: "אני רוצה m".
בנסיבות המתוארות, ממילא לא שוכנעתי כי כטענת הנתבע, במסגרת העסקה בין הצדדים, התובע התחייב כי החלקים שהוזמנו על ידי הנתבע, יתאימו לרכב .

סוף דבר, אני דוחה את טענות הנתבע, וקובעת כי התובע עמד בהתחייבויות מושא ההסכם, כי סיפק את החלקים שהוזמנו לנתבע עבור הרכב (מלבד חלק אחד שלא סופק והנתבע זוכה בגינו), כי ממילא לא הוכח איזה מהחלקים לא התאימו לרכב, וכי חרף האמור לא שילם הנתבע את מלוא התמורה עבור החלקים.
מהטעמים שפורטו, אני דוחה את התביעה שכנגד, שממילא לא מבוססת או מפורטת, ומקבלת את התביעה, אם כי לא ראיתי לפסוק את מלוא הסכום הנתבע, כפי שיפורט להלן.

אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 17,000 ₪, בגין יתרת סכום התמורה שלא שילם לתובע עבור החלקים.

בנוסף, ראיתי לחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 3,000 ₪, וזאת בגין ריבית יחסית ביחס להלוואה, שלטענת התובע, נאלץ ליטול מהבנק עקב "הבור" הכלכלי אליו נקלע, לאחר שהנתבע ביטל את חיוב כרטיסי האשראי.

בהקשר זה, הצהיר התובע כי הכנסותיו ירדו משמעותית בשבועות שלאחר ביטול החיובים על ידי הנתבע, כי: "נאלצתי לקחת הלוואה גדולה מהבנק לכיסוי המינוס שהותיר אחריו מר שרון, שממש גזל אותי, ולבסוף סגרתי את העסק והתחלתי לעבוד כעובד שכיר בחברת 'לידור לוגיסטיקה'" (סעיף 43 לתצהיר העדות הראשית של התובע).

התובע צירף אסמכתא אודות נטילת הלוואה מהבנק בסך של 85,000 ₪ ביום 3.10.18 – סמוך לאחר ביטול החיובים על ידי הנתבע, בה צוין כי הריבית השנתית בגין ההלוואה היא 5.24%.

הצהרת התובע והאסמכתא מטעמו לא נסתרו, והוא אף העיד בחקירתו הנגדית כי בשנת 2018 נאלץ לסגור את העסק שתופעל על ידו משנת 2016, והחל לעבוד כשכיר (עמ' 8 שורות 22-25 לפרוטוקול).

בנוסף, ראיתי לחייב את הנתבע לפצות את התובע בגין עגמת הנפש שנגרמה לתובע, עקב התנהלותו.
התובע הצהיר כי נדהם לגלות שהנתבע מסר לחברות האשראי כי פרטיו נוצלו על ידי התובע שלא כדין – בניגוד למה שהתרחש בפועל, וכי מיד לאחר שהאמור נודע לו, הדפיס את תעודת המשלוח וניגש למוסך. כן הצהיר התובע, כי בעקבות התנהלות הנתבע, נקלע עסקו לקשיים, בעקבותיהם נאלץ הוא לסגור את העסק ולהתחיל לעבוד כשכיר, והעיד כי התנהלות הנתבע גרמה לו מתח ו"דיכאון".

ההתכתבויות בין הצדדים (נספח 3 לתצהיר העדות הראשית של התובע), תומכות באמור וממילא לא נסתרו.

בנסיבות אלה, ובשים לב להתנהלות הנתבע, בגינה אף נדרש התובע להיגרר להליך המשפטי הקודם, ראיתי להעמיד את סכום הפיצוי בגין עגמת נפש על הסך של 4,000 ₪.

בנוסף לסכומים המפורטים מעלה בסך כולל של 24,000 ₪ אני מחייבת את הנתבע לשלם הוצאות התובע בסך של 3,500 ₪, הכוללות את סכום האגרה ששילם התובע, את שכר התייצבות דניאלה לדיון, ואת הוצאות התייצבות התובע לדיונים, והוצאות בגין התגוננות בפני כתב התביעה שכנגד, במסגרתו לא טרח הנתבע אפילו לפרט כיצד חושב סכום התביעה שכנגד.

כמו כן, יתווסף לסכומים האמורים, שכר טרחת עו"ד בסך של 4,200 ₪.

הסכומים המפורטים מעלה ישולמו תוך 30 ימים מעת המצאת פסק הדין לנתבע, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין, ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תעביר את הסך של 400 ₪, שהפקיד התובע בקופת בית המשפט לעדה, שלשם התייצבותה בוצעה ההפקדה.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז - לוד תוך 60 ימים.

ניתן היום, כ"ה תמוז תשפ"א, 05 יולי 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: רביב חאיק
נתבע: יאיר שרון
שופט :
עורכי דין: