ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אריה זהר רם אל נגד אי.פי.אי. ישראל חניה ובקרה בע"מ :

לפני:

כבוד השופטת קארין ליבר-לוין
נציג ציבור (עובדים) גב' דליה גילדוני
נציג ציבור (מעסיקים) מר נדב חג'בי

התובע
אריה זהר רם אל

-
הנתבעת
אי.פי.אי. ישראל חניה ובקרה (1999) בע"מ

פסק דין

לפנינו תביעתו של התובע לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין.

דיון מוקדם התקיים בהליך זה ביום 20.3.2019.

ישיבת ההוכחות התקיימה לפנינו ביום 8.4.2021. במהלכה העיד התובע מטעמו וכן מר סבן, מנהל תפעול בנתבעת, מטעם הנתבעת.

יצוין שהתובע ייצג את עצמו והנתבעת ייצגה את עצמה.

הרקע העובדתי כעולה מחומר הראיות והמסמכים בתיק התובע עבד בנתבעת כעובד חניון מחודש נובמבר 2015 ועד לחודש אוגוסט 2018.

הנתבעת מפעילה את החניון בו עבד התובע.

התובע זומן לשימוע ראשון במכתב מיום 27.5.2018 לפיו הסיבה לזימון לשימוע היא "חוסר שביעות רצון מנהלים מתפקוד" (נספח ב' לכתב ההגנה).

בכתב ההגנה ציינה הנתבעת כי שיחה זו התקיימה לאור תלונות ביחס להכנסת רכבים ללא תשלום, וכן כי התובע פועל שלא לפי הנהלים ומגיע למשמרת בצורה מרושלת ללא בגדים ייצוגיים של הנתבעת (סעיפים 11-13 לכתב ההגנה).

נציין כי לא צורף פרוטוקול שימוע ועורך השימוע, מנהלו הישיר של התובע, מר ישראל אושקי, לא הובא כעד מטעם הנתבעת. עוד יצוין כי העד מטעם הנתבעת מר אריה סבן ציין בחקירתו כי השימוע הראשון נערך בגין הכנסת רכבים לחניון שלא לפי הנוהלים (עמ' 6 ש' 1-3) .

ביום 9.8.2018 התקיים שימוע שני לתובע. בזימון לשימוע נכתב כי הסיבה לכך היא "אי עמידה בנהלי החברה" (נספח ד' לכתב ההגנה).

התובע הגיע לשימוע עם טענותיו כתובות והקריא אותם בשימוע, (העתק מהם צורף כנספח ו' לכתב ההגנה) לפי הטענות האמורות אכן נמסר לו נוהל כספים חדש ושונה מטעם הנתבעת לפיו הוא נדרש להפקיד את הפדיון היומי בכספת ולא לקחת אותו הביתה. ישראל אושקי מנהלו הישיר העביר לו את דרישת החברה לעבוד לפי הנוהל החדש (צורף כנספח ג לכתב ההגנה) אולם לאור חששו של התובע ממיקום הכספת לא הסכים לפעול לפי הנוהל ועדכן את מר אושקי כי הוא ממשיך לעבוד כמקודם וכך המשיך בפועל עד הזימון לשימוע. לטענתו מאחר והמשיך לעבוד רגיל לאחר מכן בידיעת מר אושקי, הרי שמנהלו למעשה קיבל את התנהגותו בהסכמה שבשתיקה. עוד ציין כי אם מנהלו היה עומד על כך שהוא חייב למלא את הנוהל באופן חד משמעי – הוא היה פועל כך ולא מסתכן בפיטורים. לטענתו פעל בתום לב מתוך אמונה שהוא עוזר לחברה ולוקח אחריות על הכסף מבלי להטריח עובדים אחרים תוך ידיעה מלאה של המנהל הישיר. התובע ביקש שלא יפטרו אותו וכי הוא מתחייב לפעול לפי הנוהל שהוסבר לו (נספח ו' לכתב ההגנה).

בחקירה שהתנהלה בישיבת ההוכחות עלה כי הנוהל האמור אכן הוצג לתובע לאחר השימוע הראשון, כשנתיים וחצי לאחר תחילת העסקתו, כלומר לאחר מאי 2018 ( עמ' 4 ש' 19-31 לפרוטוקול) וכן עולה כי התובע לא עבד לפיו לפחות במשך חודשיים ובשל כך זומן כאמור לשימוע באוגוסט 2018.

לאחר השימוע, ביום 12.8.2018 נמסרה לתובע החלטה לפיה העסקתו מסתיימת לאחר שנשקלו טענותיו בשיחת השימוע. התובע התבקש לא להתייצב בתקופת ההודעה המוקדמת ונמסר לו כי גמר חשבון ייערך לו בחודש ספטמבר ( ראה מכתב סיום העסקה –צורף כנספח לכתב התביעה).

יצוין כי הנתבעת צירפה להגנתה מכתב מטעם מר ישראל אושקי, נושא תאריך 9.10.2018 (לאחר הגשת התביעה) לפיו מר אושקי מציין כי הדריך את התובע לעבוד לפי הנוהל החדש בנושא הכספים ומעולם לא נאמר לתובע לא לבצע את הנוהל. יצוין כי מר אושקי לא הובא לעדות מטעם הנתבעת ויוזכר כי הוא ערך לתובע את השימוע הראשון ואף היה מנהלו הישיר.

דיון והכרעה
לאחר שעיינו בטענות הצד דים ובכלל החומר המצוי בתיק, מצאנו כי יש לקבל את התביעה בחלקה. להלן יובאו נימוקנו לקביעה זו.

השאלה בה יש להכריע בהליך זה היא האם התובע זכאי לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין.

התובע טוען כי קוימו לו שני שימועים כמפורט לעיל אולם סיבת פיטוריו היא למעשה העובדה שלא הצליח לבצע משמרת של 12 שעות וביקש לרדת למשמרת בת 9 שעות. הבאת עובד נוסף לשלוש שעות הקשתה על הנתבעת ועל כן לטענת התובע, מצאה סיבות מסיבות שונות כדי להביא לסיום העסקתו החלפתו בעובד צעיר יותר.

הנתבעת דוחה את טענות התובע וגורסת כי זימנה את התובע לשימוע הראשון מאחר והופעתו היתה מרושלת וללא מדים ומאחר והכניס רכבים לחניון מבלי לגבות מהם תשלום. השימוע השני נע רך מאחר והתובע לא פעל בהתאם לנוהל בדבר הפקדת הפדיון היומי. בנסיבות הללו טענה הנתבעת כי לא נותרה לה ברירה אלא לסיים את העסקתו, עוד ביקשה לציין כי היא מעסיקה עובדים אף מבוגרים יותר מהתובע ומכירה בתועלתם.
המסגרת הנורמטיבית
רבים פסקי הדין של בית הדין הארצי המבהירים את חשיבותה של הזכות לשימוע ומימושה באופן תכליתי וראוי. כפי שהובא בע"ע (ארצי) 55550-09-14 בן אלי- קומבה בע"מ (24.9.2017) (להלן - עניין בן אלי):
"הלכה פסוקה ומושרשת היא, כי "זכות הטיעון הינה מזכויות היסוד הראשוניות בשיטתנו המשפטית, ומקום של כבוד שמור לה ביחסי העבודה בכלל, קל וחומר עת נשקלת אפשרות לסיום העסקתו של עובד..." (ע"ע (ארצי) 1027/01 יוסי גוטרמן - המכללה האקדמית עמק יזרעאל, פד"ע לח 448 (2003)). בהתאם הובהר, כי מטרתה של זכות הטיעון "להביא לכך שתתקבל החלטה עניינית, מושכלת ומבוררת, תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי לעמדותיו ולעניינו של מי שעלול להיפגע מן ההחלטה..." (שם; כן ראו את ע"ע (ארצי) 1163/00 בית חולים המשפחה הקדושה נצרת - ד"ר חליל עבוד, פד"ע לה 440 (2000); ע"ע (ארצי) 415/06 דני מלכה - שופרסל בע"מ (15.7.07); ע"ע (ארצי) 21781-10-10 לולו ראשד - הוועדה המרחבית לתכנון ולבנייה גבעות אלונים (13.7.12)).
עוד נקבע כי אין דרך קונקרטית הכרחית למימושה של זכות הטיעון, אך "ניתן לזהות מכנה משותף חיוני בין הדרכים השונות לקיומה, וזאת על מנת שתכלית השימוע תוגשם. מכנה זה - מבלי להתיימר למצותו - כולל, בין היתר, יידוע העובד בדבר אפשרות הפיטורים; מתן הנימוקים המפורטים בגינם נשקלת אפשרות פיטוריו מספיק זמן מראש, וזאת על מנת שתהא לעובד האפשרות להיערך לקראת השימוע; שקילת טענות העובד בנפש פתוחה וחפצה; ככל שהעובד חפץ להיות מיוצג בהליך השימוע שמורה לו ככלל הזכות לכך" (ע"ע (ארצי) 23402-09-15 אוריאל ברד - קנסטו בע"מ (28.2.17); להלן: עניין ברד)."
במקרה שלפנינו עורך השימוע הראשון ומי שהבהיר לתובע לטענת הנתבעת כי עליו לעמוד בנוהל הפדיונות החדש (נספח ג' לכתב ההגנה) מר ישראל אושקי – לא הובא להעיד על ידי הנתבעת על אף משקלה המהותי של עדותו. אין בצירוף מכתב מטעמו שאף אינו עולה בגדר תצהיר מאומת כדין, כדי להוות ראיה חותכת בתיק. משקלו של המסמך ללא הבאת מר אושקי להעיד לגביו דווקא פועלת לחובת הנתבעת. ונסביר.

ידוע כי בהתאם ל "כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו " (ע"א 55/89 קופל בע"מ – טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 595, 603 (1990)). מאחר והנתבעת בחרה שלא להעיד את מנהלו הישיר של התובע, מר ישראל אושקי, הרי שבהתאם לפסיקה נראה כי עדותו בפועל היתה פועלת לחובתה ועל כן נמנעה מכך .

יתר על כן, לא מצאנו סתירה בין מכתבו של מר אושקי שצורף לכתב ההגנה שם לא נכתב מפורשות כי לא אמר לתובע שלא לפעול בניגוד לנוהל, לבין טענת התובע כי בפועל העלים מנהלו הישיר מר אושקי עין בכך שהמשיך לקבל את הדיווח היומי השוטף ביחס להפקדת הכספים כמקודם ללא כל הערה על אף שהיה מודע להתנהלות התובע באופן יומיומי ושוטף לפחות במשך חודשיים. אילו סבר מנהלו הישיר של התובע כי יש בכך טעם לפגם, חזקה כי היה פועל באופן אקטיבי ועומד על כך שעל התובע לפעול בהתאם לנוהל.

במקרה שלפנינו התקיימו לתובע שתי שיחות שימוע. התרשמנו כי רק במועד השימוע השני הועמד התובע באופן ברור וחד משמעי על כך שאי עמידה בנוהל החדש תביא לסיום העסקתו.

לאחר השימוע השני, לא ניתנה לו הזדמנות נוספת לפעול בהתאם לנוהל. ויוזכר, לפי העדויות התובע נחשף לנוהל האמור רק לאחר השימוע הראשון. בנסיבות הללו, לא ניתן לומר כי ניתנה לתובע הזדמנות אמיתית לתקן את דרכיו ולשנות את התנהלותו.
זכותו של המעסיק לסיים את העסקת העובד לאחר שהעובד אינו מקיים נהלים שהובהרו לו. יחד עם זאת הסכמת מנהלו הישיר מר אושקי להמשיך ולקבל דיווחים יומיומיים על המשך התנהלות לפי הנוהל הישן מביאה למסקנה כי לא הובהר לתובע באופן חד משמעי כי אי עמידה בנוהל אינה אפשרית ואף עשויה להביא לסיום העסקתו. נהפוך הוא. בפועל אפשרו לתובע להמשיך לעבוד לפי הנוהל הישן.

מנגד נציין כי לא שוכנענו שהתובע פוטר בשל גילו או בשל כך שלא הסכים לעבוד 12 שעות, אלא כאמור כי לא פעל בהתאם לנוהל נספח ג' לכתב ההגנה.

משלא ניתנה לתובע הזדמנות אמיתית לתקן את דרכיו, משבפועל התאפשר לו לעבוד לפי הנוהל הישן, הרי שפיטוריו ללא מתן הזדמנות לתקן את דרכיו ביחס לנוהל נגועים בחוסר תום לב מצד הנתבעת ויש בהם להצביע על כך שהשימוע לא נערך בנפש חפצה . משמדובר בפגם מהותי, התובע זכאי לפיצוי בגינו.

התובע תבע פיצוי בסך 60,000 ₪ בגין "העוול, בושת הפנים והעלבון" שנגרמו לו מהתנהלות הנתבעת והוא מכמת את הסכום לפי ההלוואה שנטל בהיסתמך על עבודתו לאור היות אשתו חולת אלצהיימר. התובע אינו מפרט אם הוא תובע בגין נזק ממוני או בגין נזק שאינו ממוני. מעיון בתביעתו, בתמצית עדותו ובסיכומיו ניתן ללמוד כי התובע שם דגש על עגמת הנפש הרבה שנגרמה לו לטענתו. עוד מציין התובע בסיכומיו כי למזלו מצא עבודה חדשה חודש לאחר שפוטר והוא עובד בה עד היום. בנסיבות הללו ניתן להבין כי התובע תובע בגין נזק שאינו ממוני.

כפי שקבע בית הדין הארצי בעניין בן אלי שהובא לעיל "ככלל, הפיצוי בגין נזק שאינו ממוני נועד לפצות על עוגמת הנפש ועל הפגיעה בכבוד האדם של העובד שזכותו להישמע הופרה (ע"ע (ארצי) 43380-06-11 פלוני - אלמונית [פורסם בנבו] (9.12.14); רעות שמר בגס, צדק פרוצדוראלי בהליך הפיטורים - עיונים בהלכת השימוע, עבודה, חברה ומשפט י"ג 175 (2012)).". מאליו מובן כי בתוך "הזכות להישמע" נלקחת בחשבון הזכות להישמע בנפש חפצה שתאפשר למעסיק לשקול את טענות העובד באופן כן ואמיתי כדי שלא לעשות את השימוע פלסתר.

במקרה שלפנינו שוכנענו כאמור כי נגרמה לתובע עגמת נפש בשל התנהלות הנתבעת. בהילקח בחשבון מצבו האישי, גילו, התנהלות הנתבעת כלפיו וכן תקופת העסקתו ומנגד העובדה שכן התקיים שימוע טרם קבלת ההחלטה על אף הפגם האמור שנפל בו, מצאנו שהפיצוי הראוי בנסיבות הללו הוא פיצוי בסך 20,000 ₪.

סוף דבר

על יסוד המקובץ אנו קובעים כי הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 20,000 ₪ .

כמו כן, בנסיבות הליך זה אנו קובעים כי הנתבעת תישא בהוצאות התובע בסך 2,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 ימים שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ה תמוז תשפ"א, (05 יולי 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נ.צ. גב' דליה גילדוני, עובדים

קארין ליבר-לוין, שופטת

נ.צ. מר נדב חג'בי, מעסיקים


מעורבים
תובע: אריה זהר רם אל
נתבע: אי.פי.אי. ישראל חניה ובקרה בע"מ
שופט :
עורכי דין: