ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אריה לוי נגד שמואל מינסקי :

בפני כבוד ה שופט אמיר דהאן

התובע

אריה לוי

נגד

הנתבעים

  1. שמואל מינסקי
  2. צבי הדרי

החלטה

זוהי בקשת הנתבע 1 לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות והיעדר עילה, ולחילופין – להארכת מועד להגשת כתב הגנה ולהפקדת ערובה להוצאותיו.
רקע

  1. התובע הגיש כתב תביעה נגד הנתבעים על רקע מעורבותם בעסקה לרכישת נכס מקרקעין. לטענת התובע, הנתבע 1 אמור היה לפעול מטעמו ולהגיש הצעה לרכישת נכס מקרקעין מאת כונס נכסים, ולצורך כך קיבל מאת התובע כספים לצורך תשלום המקדמה. התובע טוען כי נפל קורבן לתרגיל עוקץ, כך שתחת שיפעל כשלוחו, פעל הנתבע 1 לרישום הנכס רק על שמו־שלו ונישל אותו מחלקו בעסקה. הנתבע 2 הוא עורך ־דין אשר ייצג את הנתבע 1, התובע ורעייתו בעסקה, וכתב התביעה ייחס לו הפרת חובות מקצועיות כלפי התובע.
  2. הנתבע 1 הגיש בקשה מוסכמת להארכת מועד להגשת כתב הגנה. תחת שיגיש כתב הגנה, הגיש כאמור בקשה זו לסילוק התביעה נגדו על הסף מחמת היעדר עילה ומחמת התיישנות, וחילופין להפקדת ערובה להוצאותיו ולהארכת מועד להגשת כתב הגנה מטעמו.

הבקשה לסילוק על הסף וטענות הצדדים
3. בבקשה טען הנתבע 1 כי בהליך קודם שהתנהל בינו לבין גרושתו של התובע, הגב' שרה לוי, בפני בית־דין צדק בירושלים, נקבע כי הכסף שמסר התובע בסך 570,000 ש"ח והופקד בקופת כונס הנכסים, שייך לגב' לוי כנכסי מלוג, ולתובע עצמו אין כל זכות בסכום זה. פסק־הדין של בית־דין צדק אושר בפסק־דינו של בית־המשפט המחוזי (הפ"ב 52717-02-18), והתובע מנוע מלטעון כי הכסף שייך לו. משכך טען הנתבע 1 כי אין יריבות בינו לבין התובע, והתביעה משוללת עילה.
4. כמו כן טען הנתבע 1 כי מאז מועד הפקדת הכספים אצל כונס הנכסים (26.7.2012) ועד הגשת התביעה חלפו למעלה מ־7 שנים, ומשכך התיישנה התביעה. הנתבע 1 אף צירף מכתב ששיגר אליו התובע מיום 26.12.2013, ואשר הנתבע 2 מכותב בו, אשר ממנו למד הנתבע 1 כי כבר אז היה מודע מזה זמן לקיומה של עילת תביעה לזכותו, וכי אם לא יורה הנתבע 1 לנתבע 2 לשתפו בפרטי העסקה הוא שומר לעצמו את הזכות לתבוע. לטענת הנתבע 1, גם אם תימנה תקופת ההתיישנות מהמועד שלשיטת התובע נוגע לו על עילת התביעה, הרי שתקופת ההתיישנות חלפה.
5. הנתבע 1 הטעים כי התובע מודע לכך שגם לשיטתו שילם רק 10% משווי הנכס, ולכן אינו זכאי להירשם כבעליו. דרישת התובע להשבת הכסף נבעה מהצורך במימון למיזם עסקי אחר, ולטענת הנתבע 1 עצם מעורבותו במיזם האחר מצביעה על כך שגם לשיטת התובע אין הוא זכאי לפירות עסקה זו.
6. לחילופין טען הנתבע 1 כי אם תידחה הבקשה לסילוק על הסף, יש להורות לתובע להפקיד ערובה להוצאותיו בקופת בית־המשפט. גם לשיטת התובע, מצבו הכלכלי ירוד, והדבר יקשה על הנתבע 1 להיפרע ממנו אם תידחה התביעה. כמו כן, התובע הפגין חוסר תום־לב בכך שהשתהה עם הגשת התביעה, וגם מנימוק זה יש להורות על הפקדת ערובה.
7. התובע הגיב לבקשה וטען כי מעולם לא התקבלה כל החלטה שיפוטית בעניין חלוקת הרכוש בינו לבין גרושתו, ובכלל זאת בעניין הסכום שהופקד בקופת הכינוס. החלטת בית ־דין צדק ניתנה בהליך שהתובע לא היה צד לו, ואינה מחייבת אותו. סוגיית חלוקת הרכוש תלויה ועומדת בבית־הדין הרבני, והנתבע 1 אינו טוען – וממילא לא הוכיח – כי השיב את הסך של 570,000 ש"ח לגרושתו של התובע.
8. לעניין ההתיישנות טען התובע כי מהמכתב שצירף הנתבע 1 עולה לאור מועדו (26.12.2013) לא חלפה תקופת ההתיישנות. התובע טען כי למעשה עילת התביעה לא הייתה ברורה לו היות שמדובר בעסקה מורכבת במעורבות כונס נכסים, ולכן סביר היה אף בעיניו כי תיארך זמן רב יחסית. רק בחודש פברואר 2014, עת פנה התובע לנתבע 1 וביקש לברר מה עלה בגורל העסקה, התברר לו שהנתבע 1 כבר מכר את הנכס ושלשל את התמורה לכיסו. על כן, לשיטת התובע, יש למנות את תקופת ההתיישנות לכל המוקדם ממועד זה.
למעשה, טען התובע, כי העובדות המקימות את עילת התביעה לא היו ידועות לו עד קיץ 2015, עת פנה לנתבע 2 באמצעות עורך־דין מטעמו. כן טען התובע כי לא התפנה לעסוק בעסקה ובהגשת תביעה עקב טרדותיו בסכסוך הגירושין עם רעייתו ובטיפול בשבעת ילדיהם.
9. הנתבע 1 השיב לתגובת התובע. בתשובתו עמד הנתבע 2 על כך שעל אף שתגובת התובע הייתה רוויה בטיעונים עובדתיים, היא לא נתמכה בתצהיר, ודי בכך כדי שלא ניתן יהיה לגבש על יסודה ממצאים עובדתיים כלשהם. מנגד, בקשת הנתבע 2 נתמכה בפסקי־דין חלוטים, משכך לא הייתה טעונה תצהיר.
10. לגופם של דברים השיב הנתבע 1 כי התובע היה מודע להליכים בבית־דין צדק שבהם נפסק כי הכסף שייך לגרושתו, ומצדו לא הביא ולו ראשית ראיה לזיקה שלו לכספים אלה. לחילופין טען כי התביעה מוקדמת, שכן גם לשיטת התובע, גורל הכספים צפוי להיות מוכרע בהליך בבית־הדין הרבני, ואין טעם בניהול התובענה בפני בית־משפט זה.
11. לעניין ההתיישנות גרס הנתבע 1 כי למקרא מכתבו של התובע מסוף 2013, ברור היה לו כי מודר מהעסקה, ועילת התביעה שלו התגבשה כבר אז. התובע, מצדו, לא פירט אילו פעולות נקט לבירור גורל העסקה, ולמעשה קפא על שמריו עד להגשת התביעה לאחר תקופת ההתיישנות.
דיון והכרעה
12. אשר לשאלת היריבות בין הצדדים, נראה כי הצדק עם התובע. התובע לא היה צד להליכים בין גרושתו לבין הנתבע 1, גם אם היה מודע לקיומם ואף הוגש במסגרתם מכתב ממנו. משכך, אין קביעת כת"ר בית דין ירושלים לדיני ממונות ולבירורי יוחסין תקפה במישור היחסים שבין התובע לנתבע 1, ואינה מהווה מעשה בית־דין החוסם את התביעה.
13. יפים לעניין זה דברי בית־המשפט העליון ברע"א 8954/12 נירוסופט תעשיות בע"מ נ' ימית סינון וטיפול במים בע"מ, פסקה 8 (5.6.2013) (ההדגשות במקור):
החריג המאפשר לצד שהיה זר להליך הקודם לעתור להשתק פלוגתא לגבי סוגיות שהוכרעו בהליך הקודם לחובת הצד שכנגד, נטוע היטב ברציונלים של דוקטרינת השתק הפלוגתא ולעומת זאת החלת דוקטרינה זו על קביעות שנקבעו בהליך קודם לטובת הצד שכנגד רחוקה מאוד מרציונלים אלה משום שהיא מחילה כאמור על הצד שהיה זר להליך הקודם קביעות הפועלות לחוב תו בלא שהיה לו לגביהן יומו בבית־המשפט.
בענייננו מדובר אמנם בטענה של צד בהליך קודם, ש נטענת כנגד צד שהיה זר ל הליך הקודם והוא בעל דינו בהליך זה. אלא שהרציונל היה ועודנו זה – קביעה שנקבעה לחובת צד (בענייננו, התובע) בהליך קודם, לא תפעל נגדו בהליך הנוכחי , אלא אם היה בעצמו צד לאותו הליך קודם, וקיבל את יומו בבית־המשפט.
14. עוד יוער בהקשר זה כי התובע אמנם פירט בתגובתו גרסה עובדתית ולא תמך אותה בתצהיר, אך מנגד הנתבע 1 לא מסר כל גרסה שהיא לעניין מהות העסקה שנקשרה בין הצדדים. למעשה, הגרסה העובדתית הפוזיטיבית היחידה שהציג הנתבע 1 נגעה להליך שהתנהל בי נו לבין גרושתו של התובע. אין בקביעות שנקבעו בהליך בפני כת"ר בית דין ירושלים לדיני ממונות ולבירורי יוחסין כדי לשפוך אור על העסקה לרכישת הנכס מאת כונסי הנכסים כמתואר בכתב התביעה, בוודאי לא ברמה הנדרשת כדי לסלק את התובענה על הסף מחוסר יריבות. יודגש כי ממילא כוללת התובענה עילות נוספות מעל ומעבר לאותו סכום של 570,000 ש"ח שהופקד בקופת כינוס הנכסים.
15. סעיף 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח–1958, דוחה את תחילת מרוץ ההתיישנות למשך התקופה שבה "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה". קולמוסין רבים נשתברו על פרשנות סעיף זה, ובית־המשפט העליון עמד על התנאים המקופלים במסגרתו (ע"א 2919/07 מדינת ישראל – הוועדה לאנרגיה אטומית נ' גיא־ליפל, פ"ד סד(2) 82, 117 (2010)):
"הסעיף מכיל ארבעה תנאים: קיומן של עובדות שנעלמו מן התובע; העובדות מהותיות ויורדות לשורשה של עילת התובענה; העובדות נעלמו מעיני התובע מסיבות שאינן תלויות בו; והתובע לא יכול היה למנוע אותן סיבות אף בנוקטו זהירות סבירה".
16. בענייננו, כתב התביעה הוגש ביום 11.11.2020. הנתבע 1 טען כי עילת התביעה התגבשה ביום 26.7.2012, הוא המועד שבו שולמו הכספים מאת התובע לקופת כינוס הנכסים. משחלפו למעלה מ ־7 שנים מאותו מועד, הרי שהתביעה התיישנה.
טענה זו יש לדחות. בתשלום הכספים לקופת כונס הנכסים קיים התובע את חלקו בהתחייבות לפי הסכם. עד להפרת אותו הסכם – אשר כאמור הנתבע אינו טוען דבר בעניינו – לא תתגבש עילת תביעה, אפילו לא באופן תאורטי. לאחר הפרת ההסכם, ולאחר שנודע על כך לתובע באופן העומד בארבעת התנאים שעליהם עמד בית ־המשפט העליון בעניין גיא־ליפל, יחל מרוץ ההתיישנות להגשת התביעה.
17. עוד מציין הנתבע 1 כי ביום 26.12.2013 שלח התובע מכתב בהודעת דוא"ל (נספח 4 לבקשה), ובו התרה בנתבע 1 לשתף עמו פעולה, ו כן הזכיר פגישה מלפני חודש. מכך מבקש הנתבע 1 להסיק כי עילת התביעה נודעה לנתבע 1 "במהלך חודש נובמבר 2013 ועוד הרבה לפני כן" (סעיף 23 לבקשה).
נראה כי הנתבע 1 מבקש להסיק מהתיבה "לפני כחודש" על מודעות התובע לעילת התביעה במהלך נובמבר 2013, ואף לייחס לו ידיעה מוקדמת יותר, מנימוק שלא פורש. אמת נכון הדבר כי ככל שתוכח מודעות התובע לעובדות המהוות את עילת התביעה במהלך חודש נובמבר 2013 מביאות תיק זה לגבול תקופת ההתיישנות, אך הוכחה פוזיטיבית לכך לא הובאה. הוכחה זו תבוא, אם תבוא, בבירורה העובדתי של התביעה, ובמצב כזה לא תסולק התביעה על הסף בגין ההתיישנות (ע"א 9063/12 עזבון ריכטר נ' Delson (5.9.2017)).
18. אשר לבקשה להפקדת ערובה להוצאות הנתבע 1, לא שוכנע בית־המשפט כי נסיבותיו של תיק זה מחייבות או אף מצדיקות לצוות על התובע להפקיד ערובה. הפקדת ערובה על־ידי אדם פרטי היא חריג, אשר יוכר במקרים קיצוניים הרבה יותר של חשש אמתי להיפרע מהתובע במקרה שייכשל בתביעתו או שתביעתו מופרכת על פניה. בהיעדר גרסה עובדתית פוזיטיבית מצד הנתבע 1 על אודות העסקה נשוא התביעה, לא ניתן להגיע למסקנה מעין זו בשלב כה מקדמי בהליך.
19. צודק הנתבע 1 כי מאז האירועים הצריכים לעניין תביעה זו חלפו שנים מספר , והדבר בוודאי מצריך ממנו זמן ומאמצים לאתר ראיות, עדים ומסמכים לצורך הגנתו. הנתבע 1 אף ביקש וקיבל אורכה אחת להגשת כתב הגנתו (בהחלטת חברתי, כבוד השופטת ד' פיינשטיין, מיום 15.3.2021, בטרם הועבר התיק בפני מותב זה). נוכח החלטה זו, יקבל הנתבע 1 אורכה נוספת להגשת כתב הגנתו כמבוקש.
סוף דבר
20. לאור כל האמור לעיל, מורה בית־המשפט כדלהלן:
א. הבקשה לסילוק התביעה על הסף בהיעדר יריבות – נדחית.
ב. הבקשה לסילוק על הסף מחמת התיישנות – נדחית.
ג. הבקשה להפקדת ערובה להוצאות הנתבע 1 – נדחית.
ד. הבקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה – מתקבלת. הנתבע 1 יגיש את כתב הגנתו עד יום 29.9.2021.
21. הנתבע 1 ישא בהוצאות התובע בגין הבקשה והתגובות בסך 3,500 ש"ח. סכום זה ישולם בתוך 30 ימים ולאחר מכן ישא הפרשי ריבית והצמדה עד לתשלומו בפועל.
22. נוכח העובדות שעלו בבקשה ובתגובות, ידאג התובע למסור כדין החלטה זו וכן את כתבי הטענות בהליך זה לגב' שרה לוי, והגב' שרה לוי תהיה רשאית לבקש להצטרף להליך אם תמצא חפץ ותועלת בכך.
אישורי המסירה יוגשו עד ליום 21/07/21.
23. כל החלטה/פסק דין של בית הדין הרבני האזורי בדבר איזון המשאבים הנוגע לעסקת המקרקעין שבנדון תובענה זו – יוגשו לבית המשפט לאחר שבית הדין יאשר את הסרת חסיונם (כולם או חלקם) לצורך זה.
ניתנה היום, כ"ה תמוז תשפ"א, 05 יולי 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אריה לוי
נתבע: שמואל מינסקי
שופט :
עורכי דין: