ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ורד פישר נגד עוף טוב בע"מ :

בפני כבוד ה שופט אברהים בולוס

מבקשת

ורד פישר

ע"י ב"כ עוה"ד אורן גוליאן

נגד

משיבה
עוף טוב (שאן) בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד יוחאי שלף

פסק דין

המבקשת הגישה בקשה לאישור תובענה ייצוגית (להלן: בקשת האישור).

בבקשת האישור נטען, כי המשיבה חברה המייצרת, אורזת ומוכרת מוצרי פסטרמה, מציינת על גבי מוצרים הארוזים מראש וכן בצמוד למוצרים המיועדים לפריסה במעדנייה, מידע שגוי ומטעה באשר לאחוזי שומן וערך קלורי.

נטען, כי המשיבה פועלת בניגוד להוראות חוק הגנת הצרכן, התשמ"א – 1981 בדבר איסור הטעייה; תקנות בריאות הציבור (מזון) (סימון תזונתי), התשנ"ג – 1993 וכן צו הגנת הצרכן (סימון ואריזה של מוצרי מזון) התשנ"ט – 1998.

על יסוד טענה זו, המבקשת עתרה למתן צו הצהרתי הקובע, כי המשיבה הפרה את הוראות הדין; צו עשה המורה למשיבה לפעול לתיקון ההפרה וכן חיוב המשיבה בתשלום פיצוי בגין לחברי הקבוצה.

לאחר שהוגשו תגובת המשיבה לבקשת האישור ותשובת המבקשת לתגובה, קיום 4 דיונים וגם שמיעת הראיות בבקשת האישור, הצדדים הגישו בקשה מוסכמת ב דבר הסתלקות מהתביעה הייצוגית. בבקשת ההסתלקות המשיב ה התחייבה ל המשיך בהקפדה על הנהלים באשר ל שאלת האיכות לרבות בעניין שיעור השומן במוצריה וביצוע בדיקת מעבדה אחת לשנה לכל אחד מהמוצרים מושא התביעה. כן המשיבה התחייבה לחזור על בדיקה שתעיד על תוצאה חריגה, וככל שתוצאה זו תחזור על עצמה תבצע בדיקה מעמיקה יותר למציאת מקור החריגה.

כן המשיבה התחייבה, כי תפעל לעריכת מבצע ביחס למוצרי הפסטרמה שלה ברשתות השיווק, עד אשר תוענק לציבור הלקוחות הטבה בהיקף כולל של 300,000 ₪, וזאת בתוך 90 ימים ממועד אישור הודעת ההסתלקות.

בהקשר זה הצדדים הדגישו, כי התחייבויות המשיבה ניתנו כמחווה של רצון טוב, לפנים משורת הדין ומבלי שהדבר יתפרש כהודאה בטענות המבקשת.

נוסף על כך סוכם, כי תינתן לצדדים הזכות להגשת טיעונים בכתב בדבר שאלת גובה שכה"ט והגמול למבקשת ובא כוחה, וכי עניין זה יוכרע בהתאם לשיקול דעת ביהמ"ש.

המבקשת טענה בסיכומיה, כי אין ספק בדבר קיומה של עילת תביעה; כי בקשת האישור הביאה לשינוי בהתנהגות המשיבה ולתועלת לחברי הקבוצה לאור התחייבות המשיבה לבצע הסדרה עתידית וכן מתן הטבה לצרכנים; מדובר בתובענה ייצוגית ראויה הנוגעת לאוכלוסיית הצרכנים, העוסקת בחשיבות ההקפדה על סימון נכון ומדויק לרכיבי המוצרים הנמכרים והגברת מודעות המשיבה לסוגיה זו.

לטענת המבקשת, יש לפסוק שיעורי גמול ושכ"ט נדיבים בעבור היוזמה וההשקעה בהליך, הכוללת תהליך של איסוף ראיות במשך שנה לפני הגשת בקשת האישור, פנייה מקדימה למשיבה , הגשת בקשת האישור תוך התבססות על בדיקות מעבדת מכון התקנים שהצביעו על חריגה באחוזי השומן בחלק גדול מהבדיקות; קיום 4 דיוני קדם משפט וכן דיון בו נשמעו עדויות המבקשת וטכנולוג המזון מטעם המשיבה נוסף להשקעת עשרות שעות עבודה במסגרת מגעים בין הצדדים לצורך הגעה להסכמות שבהסדר ההסתלקות.

לטענת המבקשת, מן הראוי לפסוק גמול בסך של 26,250 ₪. סכום זה נגזר מהפיצוי שיינתן לציבור ומשווי ההסדרה לעתיד וכולל את החזר ההוצאות ששילמה המבקשת לצורך ניהול ההליך בסך של 15,000 ₪, אשר כולל סך של 8,904 ₪ - בגין ביצוע בדיקות מעבדה במכון התקנים; וסך של 5,566 ₪ - בגין תשלום חלקה הראשון של אגרת ביהמ"ש.

באשר לשכ"ט עו"ד טענה המבקשת, כי יש לפסוק סך של 131,250 ₪ בתוספת מע"מ, סכום זה מהווה שיעור של 25% מגובה ה הטבה לציבור כולל שווי ההסדרה לעתיד.

כן ביקשה המבקשת לפטור אותה מתשלום חלקה השני של האגרה בהתאם לתקנה 7א(א)(4)(ב) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007, בשל השלב בו מצוי ההליך, חיסכון בזמן שיפוטי והמלצת ביהמ"ש כי הצדדים יסיימו את ההליכים בהסדר.

מנגד, המשיבה בסיכומיה חזרה בין היתר על טענות שנטענו ב מסגרת כתב התשובה לבקשת האישור - טענה כי מוצריה מיוצרים באופן קפדני ועומדים בדרישות הדין; גם אילו טענות המבקשת נכונות, דבר המוכחש על ידי המשיבה, הרי שמדובר בזוטי דברים שכן השוני הנטען בין אחוז השומן המסומן במוצר לבין תוצאות בדיקת המבקשת אינו משמעותי, ההבדל הקלורי הינו זניח וחסר משמעות ואין לדבר כל השלכה בריאותית על הצרכן; המבקשת לא הוכיחה כי לו נחשפו הצרכנים לסטייה הנטענת באחוז השומן לא היו רוכשים את המוצרים. לפיכך נטען, כי המבקשת לא הוכיחה כי קיים קשר סיבתי .

לטענת המשיבה, למרות שבקשת האישור עוסקת בעניין שבמומחיות, המבקשת לא צירפה לבקשת האישור חו"ד מומחה. מנגד, המשיבה צירפה לתשובתה ח ו"ד מטעם מומחה לכימיה של המזון אשר דגם ומצא כי שיעור השומן המצוי במוצריה מסומן כדין; המשיבה לא הסבירה כיצד ייתכן שבחלק מתוצאות בדיקותיה שיעור השומן סומן באופן תקין ואילו בחלק אחר של התוצאות ע לה כי אחוז השומן לא סומן באופן תקין, וזאת שעה שכל המוצרים מיוצרים באותו מפעל ובאותה שיטה.

לטענת המשיבה, המבקשת לא הציגה תשתית ראייתית המעידה כי המוצרים שהועברו על ידה לבדיקת מכון התקנים נשמרו בתנאים נאותים, באופן המעיד שתוצאות הבדיקה הן מהימנות. כך למשל עלה, כי המבקשת לא רכשה באופן אישי את המוצרים שנמסרו לבדיקה במכון התקנים, לא צירפה חשבוניות לרכישתם ולא ניתן לדעת היכן הם נרכשו ובאילו תנאי קירור נשמרו; המבקשת אינה יודעת מהו הזמן שחלף ממועד רכישת ה מוצרים ועד לבדיקתם במכון התקנים.

לטענת המשיבה דו"חות הבדיקה שצורפו לבקשת האישור לא מהווים ראייה בהתאם לס' 12(א)(1) לחוק התקנים, תשי"ג -1953 המורה, כי מכון התקנים רשאי "לבדוק את מידת התאמתו של מצרך לתקן... ולתת תעודת בדיקה על כך" ובהמשך סע' 12 (ב) לחוק התקנים קובע, כי רק תעודת בדיקה כאמור, תשמש כראיה לאמיתות תוכנה.

בעניינינו נטען, כי הדו"חות שצירפה המבקשת לבקשת האישור עוסקים ב"בדיקת תכולת שומן עפ"י דרישת המזמין" ולא עוסקים בשאלת ההתאמה המצרכים לתקן בהתאם לדרישות החוק, ועל כן אין לראותם כראייה.

באשר לשיקולים שיש להביא בחשבון במסגרת פסיקת גמול ושכ"ט עו"ד נטען, כי המשיבה הסכימה למתווה שהוצע בבקשת ההסתלקות כמחווה של רצון טוב לצרכנים וזאת למרות שהוכיחה כי פעלה כדין; ההטבות וההתחייבות להקפיד על בדיקות תקופתיות לא מהוות שינוי דרמטי בהתנהלות המשיבה שכן גם לפני ההסדר, היא נהגה לבצע בדיקות למוצריה ולוודא שאין חריגות בשיעור השומן.

לטענת המשיבה דרישת המבקשת לגמול ושכ"ט חסרת בסיס; יש לדחות את בק שת המבקשת לגלם בסכומי הגמול והשכ"ט את שווי התחייבותה להקפיד על בדיקות שנתיות; יש לדחות את בקשת המבקשת לפסוק לה הוצאות משפט תחת מסווה של גמול דבר שגם לא הוסכם בין הצדדים במסגרת הסדר ההסתלקות. כן נטען, כי המבקשת תרמה להגדלת הוצאות המשיבה שכן הצעת ביהמ"ש עמדה על הפרק עוד במסגרת שלב קדם המשפט, כאשר המשיבה נתנה הסכמת ה העקרונית לכך עוד בחודש 3/2020.

לאור האמור, המשיבה בדעה כי יש לפסוק גמול ושכ"ט ברף הנמוך.

לאחר ששקלתי את בקשת ההסתלקות, החלטתי להיעתר לה, שכן לא מצאתי הצדקה לפעול לאיתור מייצגים חלופיים כקבוע בסע' 16(ד)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: החוק).

כן אני פוטר את הצדדים מחובתם לפרסם הודעה זו בהתאם לסע' 16(ד)(1) לחוק, ותקנה 11(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע-2010.

באשר לשאלת סכומי הגמול והשכ"ט, ככלל, בהתאם לסעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות ולפסיקת ביהמ"ש העליון, בבוא בית המשפט לאשר הסתלקות מבקשה לאישור תובענה כייצוגית, אין מקום לפסוק גמול ושכר טרחה לתובע המייצג ולבא כוחו (ע"א 8114/14 מרקיט מוצרי ייעול בע"מ נ' סונול ישראל בע"מ, פסקה 23 (05.08.2018) (להלן: עניין מרקיט). זאת, מתוך חשש כי היענות יתר להסתלקויות מתוגמלות תעודד הגשת תביעות סרק כמו גם תתמרץ הסתלקויות מתביעות שראוי לנהל (ת"צ (ת"א) 1469-02-13 לוי נ' פסטה נונה בע"מ, פסקה 28 (26/11/14)).

עם זאת, יש מקרים שבהם הגשת הבקשה לאישור הביאה לשינוי בהתנהגותו של הנתבע, שאז התובע ועורך הדין זכאים לגמול ושכר טרחה עבור זמנם, הוצאותיהם והיוזמה לפעולה כנגד הנתבע. אלה צריכים, ככלל, להיות משולמים להם לפי הקריטריונים הקבועים בסעיפים 22 ו-23 לחוק (עניין מרקיט, פסקה 29).

לאחר עיון בטענות הצדדים אני סבור, כי יש לפסוק שכ"ט וגמול בסכום גלובאלי וזאת ביחס סביר לתועלת שצמחה לחברי הקבוצה ולציבור מן ההליך; לשלב בו נמצא ההליך; השקעת המבקשת ובא כוחה וסיכויי התובענה.

באשר לתועלת שצמחה לחברי הקבוצה, בעקבות בקשת האישור התחייבה המשיבה להסדרה עתידית בדמות הקפדה על ביצוע בדיקות תקופתיות למוצריה לרבות לעניין ערכי השומן וכן ל הטבה בסך של 300,000 ₪ ש תוענק לצרכנים במסגרת מבצעים ברשתות השיווק.

באשר לסיכויי ההליך, נראה בשלב זה של ההליך, כי קיימים סיכויים לקבלת בקשת האישור אם כי סיכויים אלה אינם גבוהים. מחד המבקשת סומכת על בדיקות מעבדה המעידות על סטייה מאחוז השומן המסומן על מוצרי המשיבה, ומנגד נראה כי התשתית הראייתית שהניחה המבקשת לוקה בקשיים ובאי בהירות, מה גם שהמשיבה אוחזת בטענות הגנה כבדות משקל, כמו למשל הקושי עליו הצביעה בהוכחת קשר סיבתי, הטענה כי המבקשת לא הצביעה על מנגנון מעשי שיאפשר להתחקות אחרי אותם צרכנים והיקף הנזק שנגרם להם וגם הטענה לזוטי דברים.

בהינתן השיקולים שפורטו לעיל, ובשים לב לשלב אליו הגיע ההליך, היקף ההשקעה בתיק כמפורט לעיל, הוצאות המבקשת בניהול ההליך, התועלת שהושגה לציבור הצרכנים בדמות מבצעים בשווי 300,000 ₪ והסדרה עתידית, הסיכון והסיכוי בניהול ההליך אני קובע כי שכ"ט עו"ד יעמוד על סך של 40,000 ₪ בתוספת מע"מ לבא כוח המבקשת והגמול למבקשת על סך של 1 5,000 ₪, סכומים שישולמו תוך 30 יום מקבלת פס"ד זה.

כפועל יוצא מכך, אני מורה על דחיית תביעתה האישית של המבקשת ועל מחיקת בקשת האישור והתובענה הייצוגית.

פוטר את המבקשת מתשלום חלקה השני של האגרה, נוכח העובדה שהסדר ההסתלקות הביא לחיסכון רב בזמנו של ביהמ"ש ובעיקר בשל התועלת שצמחה מהסדר ההסתלקות לציבור הצרכנים.

המזכירות תמציא פס"ד זה לצדדים.

ניתן היום, כ"ה תמוז תשפ"א, 05 יולי 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ורד פישר
נתבע: עוף טוב בע"מ
שופט :
עורכי דין: