ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שי קלאוזנר נגד המוסד לביטוח לאומי :

04 יולי 2021
לפני: כבוד השופטת סאוסן אלקאסם
נציג ציבור (עובדים) מר תאופיק חלבי
התובע:
שי קלאוזנר
ע"י ב"כ: עו"ד דניאל ברק
-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד מורן מרדכי גלסברג

פסק דין

מונחת לפנינו תביעה להכיר באירוע מיום 12.3.2020 כתאונת עבודה. להלן העובדות הרלוונטיות לענייננו:
התובע בעליה של סוכנות ביטוח, בה הועסקו כ-25 עובדים נכון לתחילת שנת 2020.
התובע טוען לקרות אירוע חריג ביום חמישי 12.3.2020 שעה 12:30 עת התווכח, לטענתו, ויכוח קשה מאד עם גב' טל חן, מנכ"לית המשרד (להלן ובהתאמה: "האירוע" ו- "טל").
ביום שבת 14.3.2020 שעה 21:16, אושפז התובע בבית חולים בני ציון ואובחן כי עבר אירוע לבבי.
ביום 27.4.2020, הגיש התובע לנתבע הודעה על פגיעה בעבודה בה ביקש להכיר באירוע הלבבי כפגיעה בעבודה.
ביום 30.7.2020, דחה הנתבע את תביעת התובע עובדתית ורפואית.
ביום 11.10.2020, הגיש התובע תביעתו דנן.
התובע הגיש תצהיר מטעמו ותצהירה של טל. בישיבת הוכחות מיום 12.5.2021, אלו נחקרו על תצהיריהם. בתום פרשת הראיות סיכמו הצדדים טענותיהם בעל-פה.
דיון והכרעה
היריעה המשפטית
סעיף 79 ל חוק הביטוח לאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 , (להלן: "החוק ") קובע כדלקמן –
" בחוק זה, במבוטח -
"פגיעה בעבודה" - תאונת עבודה או מחלת מקצוע;
"תאונת עבודה" - תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו ".
כלומר, חייב להתקיים אירוע תאונתי מוגדר בזמן ובמקום.
על מנת שאוטם שריר הלב יוכר כתאונת עבודה נפסק כי ".. על המבוטח להוכיח התרחשותו של "אירוע חריג" היכול למצוא ביטויו ב"דחק נפשי בלתי רגיל" או "מאמץ מיוחד" בסמוך לפני קרות האוטם. רק אם יוכח קיומו של אירוע שכזה, ניתן יהיה לקשור בינו ובין השינוי הפיזיולוגי הפנימי הפתאומי של אוטם שריר הלב." הכללים להכרה באירוע כלשהו בעבודתו של נפגע כ"אירוע חריג" סוכמו בפסק הדין בעניין סידה, כך:
"על מנת שאוטם שריר הלב יוכר כתאונת עבודה על התובע להוכיח קרות אירוע חריג בחיי עבודתו בסמוך לפני קרות האוטם. משמעות הדבר:
ראשית - שעל התובע להוכיח קרות מאורע אוביקטיבי בעבודתו. כלומר, מאורע הקשור לעבודה שניתן לאיתור בזמן ובמקום כך שניתן יהיה לקבוע שביום זה וזה בשעה כזאת וכזאת אירע כדבר הזה והזה.
שנית - על התובע להוכיח קרות אירוע חריג לגביו. אירוע חריג כאמור יכול למצוא ביטויו אצלו; או בדחק נפשי בלתי רגיל או במאמץ גופני יוצא דופן...
שלישית - על התובע להוכיח, כי אותו מאורע חיצוני אובייקטיבי בעבודתו גרם לו לדחק הנפשי הבלתי רגיל.
רביעית - משמעות חובת הוכחת האמור הינה, שעל התובע להוכיח ובסבירות העולה על 50% את גירסתו לדחק נפשי בלתי רגיל הנגרם לו בעטיו של מאורע בעבודתו."
נטל ההוכחה לקרות אירוע חריג כאמור, על הטוען לכך.
קביעת חריגות הדחק הנפשי, או עוצמת ההתרגזות, נבחנת סובייקטיבית אצל האדם המדובר, בסייגים -
"אמנם הלכה היא שבוחנים אירוע חריג באופן סובייקטיבי, היינו את חריגותו בעיניו של המבוטח. אולם הבחינה הסובייקטיבית הזו נעשית על פי מבחן אובייקטיבי – יש להוכיח שהיה כלל אירוע, שבעיני המבוטח, יכול להיחשב כאירוע חריג. ראו עבל 99 / 458 פלבסקי מאיר נ' בטוח לאומי-משרד ראשי [פורסם בנבו] [עבודה ארצי, כרך לג (58), 31]
'משאין בית הדין, לצערו, בוחן כליות ולב ואין הוא יודע המתרחש בנפש האדם, אף הבחינה הסובייקטיבית להתרגזות בעוצמה חריגה טעונה ראיות אובייקטיביות ואין די לעניין זה בעצם אמירת המערער, כי התרגז התרגזות חריגה'." [ההדגשה הוספה]
כלומר -
"השאלה אם מדובר במאמץ או במתח שהינם יוצאי דופן נבחנת על פי מכלול העובדות, על בסיס סובייקטיבי הנוגע למבוטח המסוים, אך תוך בחינתו "בעיניים אובייקטיביות, בקנה מידה של סבירות" (עב"ל 405/99 דוד דגני – המוסד לביטוח לאומי, מיום 21.1.02; עב"ל 176/99 דניאל גרץ – המוסד לביטוח לאומי, מיום 16.7.02). [ההדגשה הוספה]
עוד נפסק –
"אם קיים ספק בדבר חריגות האירוע, יש למנות מומחה יועץ רפואי, זאת לבל תנעלנה דלתות בית הדין בפני המבוטח על הסף, בטרם יבחן המומחה את שאלת הקשר הסיבתי בין האירוע בעבודה ובין האוטם הלבבי בו לקה המבוטח" . [ההדגשה הוספה]
מן הכלל אל הפרט
נקדים את המאוחר ונציין כי לא התרשמנו שאירע לתובע אירוע חריג בעבודה כטענתו, ונסביר.
התרשמנו כי אכן הייתה שיחה בין התובע לבין טל, אולם התנהלות הצדדים בשיחה לא הייתה חריגה ביחס להתנהלות השוטפת ביניהם, כפי שהתובע וטל מנסים לתאר ולא הייתה שיחה חריגה. קיימות סתירות רבות בגרסאות העדים בעדויותיהם ובראיות שהוגשו לפנינו.
בכתב התביעה טען התובע לקרות אירוע חריג בעבודתו, כלהלן –
"2. ביום 12.3.20 נפגע התובע בתאונת עבודה כדלקמן.
3. התובע הינו הבעלים של סוכנות ביטוח. לאחר פרוץ משבר הקורונה נאלץ התובע לזמן את עובדיו, לרבות מנכ"לית משרדו והודיעם כי לאור המצב הוא החליט להוציאם לחל"ת.
4. השיחה האמורה עם מנכ"לית משרדו היתה שיחה קשה מאד עבור התובע והיא עלתה לטונים גבוהים. כחלק מהשיחה הטיחה המנכ"לית בתובע מילים קשות ולא נעימות על חוסר ההתחשבות בה לדבריה."
בתצהירו חזר התובע על גרסתו כפי שתוארה בכתב התביעה. מתיאורי התובע עולה כי בשיחה מיום 12.3.2020 הודיע לטל על החלטתו להוציאה לחל"ת (ראו סעיפים 3, 6 לתצהיר).
בתמיכה לטענותיו העיד התובע את טל. בתצהירה תיארה טל את אירועי אותו יום במילים אלו:
"2. בשיחה זו בישר לי שי כי עקב המשבר שהחל עם מגפת הקורונה, הוא נאלץ להוציא את עובדי המשרד לחל"ת.
3. הודעה זו של שי היתה הפתעה גמורה עבורי מאחר ולא חשבתי שגם אותי יוציא לחל"ת, וזאת עקב מצבי ותרומתי הרבה לעבודה במשרד. על אף כי הבנתי כי אכן היתה בכוונתו להוציא את העובדים לחל"ת, לא חשבתי לרגע שגם אני אהיה ביניהם אם זה מתוקף תפקידי כמנכ"לית ואם עקב הפרודוקטיביות שלי לעבודה.
4. השיחה בינינו עלתה לטונים צורמים וגבוהים ואני הטחתי בשי טענות קשות על עצם הוצאתי לחל"ת ועל כך שהוא אינו יודע להעריך אותי ואת עבודתי."
גרסאות התובע וטל אינן מתיישבות עם הרישומים ביתר הראיות בתיק או בעדותם לפנינו ונסביר.
בסעיף 3 להודעה על פגיעה בעבודה תיאר כך התובע את הפגיעה –
"מסרתי הודעות לעובדים – כמעט כולם על יציאה לחל"ת והיו ויכוחים והתרגשות רבה עובד אחר עובד ואז בשיחה קשה עם טל חן מנכ"לית המשרד עלו הטונים ביננו והתרגשות וחשתי בחזה ובזרועות."
ודוק – לפי גרסתו הראשונית של התובע, הוא הודיע לכלל העובדים על יציאה לחל"ת וכולם התווכחו עימו הייתה התרגשות ורק אז, קיים את השיחה עם טל.
בהצהרה שהגיש התובע לנתבע מיום 24.5.2020, תיאר כך את האירוע מיום 12.3.2020 –
"2. באותו יום 12.3.2020 יום תחילת המשבר דנו בהוצאת העובדים לחל"ת. השיחה עם המנכל"ית הייתה שיחה קשה ועלתה לטונים גבוהים – היא לא קיבלה את ההחלטות שלי בהבנה בלשון המעטה והטיחה בי טענות קשות שאינני מתחשב בה (רציתי אף להוציא אותה לחל"ת) ושאר טענות והגענו לטונים צורמים. אני לא נוהג להתווכח עמה בשגרה היא מנכ"לית מוערכת ביותר ואינני זוכר שרבנו בעבר.
3. היה ויכוח סוער שעלה לטונים גבוהים מאד. אך לא לווה באיומים וקללות."
בהצהרת טל לנתבע מיום 24.5.2020, זו אישרה את טענת התובע לוויכוח חריג ותיארה כך את השיחה ביניהם –
"שי הודיע לי על הוצאתי לחל"ת, הייתי מופתעת מאד וחשבתי ששי יתחשב בי ובמצבי ובמה שתרמתי למשרד ושאני אהיה האחרונה שאצא לחל"ת ועוד כמנכ"לית. החלטתו לא מובנת היות ואני הפרודוקטיבית ביותר במשרד.
השיחה הגיעה לטונים גבוהים והטחתי בשי טענות על כך שהוא לא יודע להעריך אותי ושאר טענות.
הוויכוח הגיע לטונים צורמים ולקח לנו זמן להתגבר על עימות זה.
בהחלט מדובר על אירוע יוצא דופן שי הוא בוס נעים ורגוע ואינני זוכרת משך כל השנים עימות כלשהו ביננו."
בטופס 250 אשר מילא התובע לעצמו אין כלל תיאור של אירוע כלשהו בעבודה. התובע הסתפק ברישום תאריך, שעה וכי זה קרה במשרד.
בעדותם לפנינו, שני המצהירים שינו גרסתם, מהחלטה מוגמרת של שי להוציא את העובדים כולל המנכ"לית לחל"ת ואף מסירת הודעה על כך ביום חמישי למחשבות ותכנון לעשות זאת. ראו עדות טל –
"זה מה שרצה לעשות, זה היה התכנון, כולל אותי. לא ידעתי מזה, זה עבר לו בראש, ציין בפניי על להוציא את העובדים לחלת, לרבות אותי, ואז אירע מה שאירע. אני אומרת את מה שהיה ומה ששי אומר בתצהירו, זה שלו. שי הוא טיפוס דברן. כמו שאני מכירה אותו ויכול להיות שהסתובב במשרד ואמר לעובדים שאולי יוציא לחלת ואז פורמלית, קרא לי כדי ליידע אותי בחוט המחשבה שלו. היום בדיעבד אני יודעת את זה. לפי מה שאני יודעת, ואיני מדברת בשמו של שי, הוא הזמין אותי לשיחה, הודיע לי שהוא רוצה להוציא את כל העובדים לחלת, לא הבנתי את הגישה ותוך כדי תנועה , פרצה בינינו מריבה עם התבטאויות לא נעימות ובטונים גבוהים ובאותה שיחה, השיחה בינינו נקטעה. לשאלת בית הדין, האם שי דיבר עם עובדים אחרים, אני משיבה שאז לא ידעתי שהוא דיבר עם עובדים ומשהו פורמלי הוא בטוח לא עשה. מהיכרותי איתו, ייתכן והוא דיבר עם עובד כזה או אחר, כשהכינו קפה." (ההדגשות שלי ס.א.)
עדות טל עומדת בסתירה לתיאור האירוע בהודעה על פגיעה בעבודה. שם כתב התובע במפורש כי מסר הודעות כמעט לכל העובדים על יציאה לחל"ת עובד אחר עובד.
התובע הסביר בעדותו את הליך קבלת החלטתו להוצאת העובדים לחל"ת. הוא העיד שבדרך כלל הוא מתייעץ, ולא רק עם טל. במקרה דנן מהלך 48-24 השעות שקדמו ליום חמישי התייעץ התובע עם אנשי עסקים ומנהלי סוכנויות אחרים. בעדותו ניסה התובע להציג תמונה שכביכול בשיחתו עם טל עוד לא קיבל ממש את ההחלטה להוצאת עובדים לחל"ת ולראשונה טען כי כלל לא הודיע לטל על יציאתה לחל"ת, אלא שיתף אותה בכוונתו לעשות כן וכדבריו – "כשהצעתי לה שנשקול את הוצאתה לחלת, זה כבר הגיע לפיצוץ."גם טל הצהירה והדגישה שלא הוצאה לחל"ת (עמ' 4 לפרו', ש' 16).
התובע הסביר מדוע האירוע היה שונה –
"זה לא שיחה שמתנהלת, כמדומני, באף גוף עסקי מדי יום או מדי חודש או מדי שנה. שיחה שהיא לא קלה, לקבל החלטה כזו, אחרי ככ הרבה שנים, מבחינתי ומבחינתה, שהיא יודעת על המצב העסקי, אולי לסכן ולחזור אחורה, אם אני מוציא לחלת."
בהמשך חידד התובע בעדותו שהיה סגור עם עצמו יחסית מה הוא רוצה לעשות כשישב עם טל וכי הם בדרך כלל מגיעים להבנות. כאן זה לא קרה. היו צעקות טל קמה וקיללה אותו. הוא לקח את זה קשה ללב. עם זאת, הוא וטל קיבלו את ההחלטה ביום חמישי להוצאת חלק מהעובדים לחל"ת הוציאו מכתבים והלך הביתה.
עדותו לעניין זה לא הייתה עקבית ובהמשך לא ידע להחליט אם ההודעות לעובדים נמסרו ביום חמישי או שישי, מי הגורם שמסר את ההודעות קרן או מוריה וכשעומת עם עדות טל הוסיף גם אותה כגורם אפשרי למסירת ההודעות לעובדים. התובע סיכם את עדותו כי לא ישב עם עובד עובד כדי להודיע לו שהוא יוצא לחלת.
עדות זו עומדת בסתירה לתיאור האירוע בהודעה על פגיעה בעבודה. שם רשם התובע כי ביום 12.3.2020 מסר הודעות לעובדים על הוצאתם לחל"ת "עובד אחר עובד".
אין חולק שהעדות כאמור אינה מתיישבת עם תיאור הפגיעה בהודעה על פגיעה בעבודה או בהצהרה שמסר התובע לנתבע (נספח למוצג ת/1).
לעומתו כך תיארה טל בעדותה את התנהלות השיחה –
"במעמד השיחה , הפניתי את תשומת ליבו של התובע שזה לא לעניין, מה שהוא הולך לעשות. אמרתי לו שהוא הוזה. השתמשתי במילים כמו מפגר, מטומטם, הוזה. זה היה דרמטי, תוך כדי נפנוף ידיים. כשהתובע ראה את המצב, ופניו החווירו, שפתיו הכחילו, הוא היה מעוות בפנים, הוא לא חיכה יותר מדי וביקש ממני לעזוב את החדר."
מפגר, מטומטם, הוזה ונפנוף ידיים – קשה לראות במילים אלו של טל כהבעת תרעומת על חוסר הערכה והתחשבות בה בשונה מאיומים וקללות. שני הצדדים לשיחה התמקדו תחילה בפגיעה של טל מהחלטת התובע ותחושותיה לגבי חוסר הערכה והתחשבות בה. בעדות מהלך המשפט הכל התהפך והדגש הושם על הפגיעה של טל בתובע, קללות ונפנופי ידיים.
אם כן, גם הגרסה לעניין תגובתה של טל להודעה על יציאתה לחל"ת השתנתה.
התרשמנו כי העדה ניסתה לעזור ולסייע לתובע על ידי האדרת האירוע. נדגיש כי על האף הדברים הקשים שטל טענה שהטיחה בתובע ותיאורה לתגובתו הפיזית "..פניו החווירו, שפתיו הכחילו, הוא היה מעוות בפנים.." היא לא יצרה אתו קשר בסוף השבוע והתייצבה לעבודה ביום ראשון כרגיל כאילו לא קרה כלום.
גם בעדותה לפנינו התרשמנו מסגנון הדיבור ויחסה המבטל של טל כלפי התובע. ראו דוגמאות להמחשה – "מחשבה הזויה" (עמ' 3 ש' 3), בלעדיי, המשרד לא מתקיים (עמ' 3 ש' 23), בלעדיי המשרד לא מתפקד (עמ' 3 ש' 26), הוא טיפוס דברן (עמ' 5 ש' 15), המשרד/ הסוכנות לא מתנהל אם איני נמצאת, אין רווחים אם איני נמצאת (עמ' 6 ש' 31). כלומר אופי הדיבור בשיחה המדוברת מאפיין כנראה את ההתנהלות השוטפת בין שניהם. ראיה לכך שלא הייתה שום התייחסות לוויכוח ספציפי זה בחומר הרפואי על אף הדברים הקשים שלטענת טל הטיחה בתובע.
סתירות בין העדויות של טל והתובע עלו גם לגבי האירועים שאירעו ביום ראשון לאחר שהתובע היה מאושפז בבית החולים –
ראשית, טל לא הייתה בקשר עם התובע מהלך סוף השבוע. היא העידה כי ביום ראשון ועל אף החלטת התובע להוציאה לחל"ת, הגיעה למשרד והוציאה מי מהעובדים לחל"ת. (ראו עדותה עמ' 4 לפרו', ש' 14-9).
התובע עצמו ענה לעניין זה כך –
"ש. זה לא ברור. בחמישי נפגשת עם טל בסביבות 12 לשקול או לקחת החלטות איזה עובדים יצאו ואז היתה שיחה ככ קשה והלכת הביתה. בשלב זה, הודעת למישהו שהוא יוצא לחלת?
ת. כן, בחמישי או שישי הודעתי ומי שמסר זה קרן או מוריה."
דבריו אלו נסתרו באופן חד-משמעי על ידי טל כשהשיבה לעניין מועד מתן הודעות לעובדים על יציאתם לחל"ת –
"אני חוזרת על דבריי. בראשון בבוקר, 15.3, אף עובד לא קיבל הודעה לחלת בחמישי."
שנית, על אף שב"כ הנתבע הקשה בעניין זה וניסה להבין הכיצד טל הגיעה למשרד ביום ראשון כמו לא אירעה השיחה ביום חמישי, התשובות שנמסרו לא היו משכנעות וסתרו, כאמור, גרסאות קודמות (עמ' 4, ש' 30-15), ראו –
"ש. באיזו סמכות את פנית לעובדים, לאור העובדה שבשלב זה, את בחלת, לפי עדות שלכם?
ת. לא הוציאו אותי לחלת בחמישי.
ש. צעקת לבוס שלך שהוא מפגר והזוי ובראשון בבוקר את מכנסת את כולם ואומרת להם מה לעשות. איך זה מסתדר?
ת. אני מנכלית הסוכנות ודירקטורית של החברה והחלטות מגיעות ממני וזה גם מופיע ורשום, איפה שזה צריך להופיע. בחמישי בסופו של דבר, לא יצאתי לחלת והשיחה התפוגגה בכעסים, לקחתי צעד אחורה וניתקתי עצמי מהאירוע והמשכתי בתפקידי בסוכנות, משרתת את האינטרסים של המשרד, טובת המשרד, טובת העובדים וטובת ההכנסות לעסק. זה מה שחשבתי באותו רגע וזה מה שעשיתי. זה היה ברור שנשארתי בעבודה, לי ולשי. הייתי אצלו בבית חולים בראשון, בסוף יום עבודה.
ש. אבל ביום חמישי, וכל מה שאת אומרת לא הגיוני, תסבירי – בשלב זה, את מעידה שבחמישי, הבוס שלך אומר לך שאת יוצאת לחלת והיה ריב ענק והוא לא אמר לך דבר אחר מחמישי ועד שבת. איך ביום ראשון את מכנסת את כולם בלי שדיברת עם שי?
ת. כינסתי את העובדים ואפשר לבדוק את זה, פעלתי באותה נקודת זמן, לא רגשית ולא אמוציונלית, למה ששי אמר, אלא למען העסק. זה מה שהיה וזה מה שקרה."
יודגש כי לדברי התובע עצמו – העובדים כלל לא הגיעו למשרד ביום ראשון וכי ההודעה על הוצאתם לחל"ת הועברה אליהם בשלהי השבוע של 12.3.2020 ולא התעכבה עד ליום ראשון – מה שסותר לחלוטין את גרסת טל.
לא נעלמה מעינינו התקופה החריגה בה התנהלה השיחה בין התובע וטל, אולם לא יכולנו להתעלם מחוסר העקביות בתיאור השיחה. פנינו לרישומים הרפואיים בסמוך לאירוע כדי למצוא את התימוכין לתיאור השיחה החריגה.
סקירה של הרשומות הרפואיות מראה שאינן תומכות בגרסת התובע לעניין האירוע החריג.
בפנייתו הראשונה לקופת החולים ביום 14.3.2020, נרשמו הדברים הבאים –
בן 49
ברקע היפרלפידמיה, ועישון
שלושה ימים מתלונן על כאבים בשתי הזרועות
ללא חבלה או מאמץ מיוחד לפני כן
מדווח על שריפה בחזה, ללא קשר למאמץ (ראו דף 110 במסמכים שהתקבלו מקופ"ח מכבי, רישום ד"ר חורי ג'והאד, יום 14.3.2020, שעה 19:48:22). [ההדגשה הוספה]
רישום זה סותר את דבריו של התובע כי הכאבים החלו לראשונה ביום 12.3.2020, בעוד שמרישומי הרופא עולה כי התובע החל לסבול מכאבים ביום 11.3.2020. עוד דיווח התובע שלכאבים לא קדמו חבלה או מאמץ מיוחד.
בסיכום אשפוז מבית חולים בני ציון נרשמה האנמנזה הבאה –
"בן 49, מעשן, יתר שומנים בדם. ללא רקע אישי או משפחתי של מלות לב.
לפני יומיים חש כאבים עזים בזרועות שחלפו כעבור זמן קצר.
היום בשעות הערב שוב חש כאבים בידיים ולאחר מספר דקות שריפה בחזה שנמשכה עד כשעתיים.
הגיע למוקד חירום בוצע אק"ג שהדגים עליות ST בקיר תחתון.
התקבל ליחידה לצורך צינתור בהול.
לציין כי לפני 3 שבועות חזר מתורכיה ומזה מספר ימים שיעול יבש, ללא חום."
מועד תחילת הכאבים תואם לגרסת התובע משנרשם כי "לפני יומיים חש כאבים עזים בזרועות שחלפו כעבור זמן קצר." עם זאת, בסיכום האשפוז נרשם מפורשות כי הכאבים עברו לאחר זמן קצר ולא נמשכו כטענת התובע בסעיף 8 לתצהירו. כמו כן, גם בסיכום האשפוז אין ולו מילה אחת על האירוע החריג הנטען והשיחה עם טל שלכאורה גרמה להופעת הכאבים ומחלת התובע. התובע ידע לתת תיאור מפורט על אירועי הימים האחרונים, התייחס לנסיעה לתורכיה מלפני 3 שבועות ולא הזכיר כלל אירוע כה חריג – ויכוח בטונים גבוהים, צורמים בו הוטחו נגדו מלים בוטות כפי שהעידה טל. היינו מבחינת התובע לא ארע שום אירוע חריג.
כך גם בביקור אצל קרדיולוג לאחר האירוע הלבבי, לא ציין התובע כי קודם לאירוע הלב שעבר, היה אירוע מיוחד שעשוי היה לגרום לכך. (ראו עמ' 132 למסמכים קופ"ח מכבי).
רק בתעודה הרפואית הראשונה שניתנה לתובע ביום 20.4.2020, אוזכר לראשונה אירוע השיחה הנטען, גם זאת, לא באופן מדויק ובסתירה לגרסותיו האחרות. בתעודה רפואית ראשונה אין זכר לשיחה ספציפית עם טל, לטונים גבוהים או להטחת מילים קשות. הרישום מזכיר ויכוחים עם עובדים ללא ציון דבר מיוחד.
ד"ר ויצמן, רופא התובע , רשם את הדברים הבאים – " בתאריך התאונה היה בעבודתו ועקב משבר הקורונה נאלץ להוציא לחל"ת את רוב עובדיו. עקב ויכוחים עם העובדים חש בכאבים בזרועותיו ובחזה וואז [כך במקור] יצא לביתו לנוח. יומיים אחר כך נבדק במכבי חורב ומשם פונה באמבולנס למיון בני ציון.שם בוצע צנתור כולל בלון וסטנט."
שמנו לב כי תאריך מתן תעודה רפואית ראשונה קדם ביומיים לתאריך בו מילא התובע את ההודעה על פגיעה בעבודה. נדמה כי הגרסה כאמור הושפעה מכך שעתיד להיפתח הליך מול הנתבע לעניין האירוע הלבבי.
כידוע, לרישומים הרפואיים יש משקל רב וזאת על בסיס ההנחה כי אדם שפונה לקבלת טיפול רפואי ימסור לרופאיו את העובדות הנכונות כדי לקבל את הטיפול הרפואי הטוב ביותר למצבו.
לסיכום – לא התרשמנו כי השיחה התרחשה כטענת התובע ולא קיבלנו גרסתו לאירוע – ודי בכך כדי לדחות את התביעה על בסיס העדר קרות אירוע חריג.
נוסף על כך, רופא הנתבע, על אף שביסס חוות דעתו על יסוד ההנחה כי התקיימה שיחה בין התובע לבין טל וזו הייתה מלווה בעוצמות כעס חריגות, בסופו של דבר, דחה את הקשר הלכאורי בין אותה השיחה לאירוע הלבבי וזאת בשל כמה סיבות: 1. בשל גורמי סיכון טבעיים. 2. כאבי הזרועות שחש התובע לאחר השיחה אינם קשורים חד-משמעית לאירוע הלבבי, אלא יכולים להיות תוצאה של לחץ דם גבוה. 3. פער הזמנים בין מועד השיחה מחליש את הקשר ביניהם (השיחה הייתה ביום חמישי עד 13:00, האירוע הלבבי החל ב-19:00 ביום שבת).
נוסיף כי ההחלטה על קרות אירוע חריג היא של פקיד התביעות אצל הנתבע. מכתב הדחייה מונה את הדחיה העובדתית כאחת הסיבות לדחיית התביעה.
בנסיבות בהן קיימות סתירות מהותיות בגרסת התובע והעדה מטעמו, כאשר הרישום הרפואי אינו תומך בטענת התובע, גרסת התובע התפתחה משך ההליך מול הנתבע ובהליך שלפנינו ובסופו של דבר לא נמצאה אחידה, עקבית ואמינה בכללותה, אנו סבורים כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה לקרות האירוע החריג כטענתו.
משכך, אנו דוחים את התביעה.
מאחר ומדובר בהליך סוציאלי, אין צו להוצאות.
על פסק דין זה יש זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 ימים.

ניתן היום, כ"ד תמוז תשפ"א, (04 יולי 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

תאופיק חלבי
נציג עובדים

סאוסן אלקאסם
שופטת


מעורבים
תובע: שי קלאוזנר
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: