ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נתנאל רוזנפלד נגד אוטו דיל :

בפני כבוד ה שופטת קרן מרגולין-פלדמן

התובע

נתנאל רוזנפלד

נגד

הנתבעת
אוטו דיל - מכירות רכב 1997 בע"מ

פסק דין

לפניי בקשה לביטול פס"ד שניתן כאן בהעדר הגנה מטעם הנתבעת ביום 7.8.2020.
הצדדים הוזמנו לדיון בבקשה לאחר שהוגשה תגובה מטעם התובע, והתבקשו במעמד הדיון להתייחס לעיקרה של המחלוקת.
לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ובחנתי את הבקשה והתגובה מצאתי כי יש לקבל את הבקשה וליתן פס"ד חדש כפי שיובא להלן.
התובע רכש ביום 19.4.17 מאת הנתבעת, העוסקת בסחר ברכבים משומשים, רכב מסוג אופל קורסה ש.י. 2012, וטופס גילוי נאות מולא על ידי נציג הנתבעת באותו מעמד. בטופס דיווח לעניין פגיעות בגוף הרכב (צבע, תיקוני פח ואף החלפת חלק מרכב) וכן הצהרה ל פיה ה"רכב נקי מפגיעות בשילדה". בהתאמה שילם התובע עבור הרכב סך של 33,500 ₪.
בחודש נובמבר 2018 מכר התובע את הרכב האמור במסגרת עסקת טרייד אין לחברת אלבר. לטענתו עובר לביצוע הרכישה הציעה לו חברת אלבר לבצע עסקת טרייד אין כנגד רכבו כך שזו תשלם לו את מחיר המחירון ותדרוש ממנו מנגד תשלום על פי המחירון בעבור הרכב החדש שרכש, בכפוף לביצוע בדיקות רכב במכון בדיקה.
בדיקת הרכב במכון הבדיקה במועד זה העלתה כי ברכב פגיעות בשילדת המרכב במשמעות גבוהה, והובהר שם אף בכתב ידו של עורך הבדיקה כי הראה לתובע ש"קיימת פגיעה בקורת שלדה אחורית מצד ימין וסימני תיקון בקורה".
לטענת התובע בעקבות דו"ח הבדיקה המלמד על פגיעת שלדה ברכב, קבעה אלדר כי לרכב אין כל ערך ועסקת הטרייד-אין בוצעה משל אין שווי לרכב האופל שנמסר לה.
ביום 7.8.20, ולאחר שהנתבעת קיבלה לידיה את כתב התביעה, נמנעה מלהתגונן ואף נמסרו פרטים משלימים מאת התובע ניתן כאן פס"ד כנגד הנתבעת במסגרתו נקבע כי על הנתבעת לפצות את התובע בגין הפסדיו. בחישוב ההפסדים לקח ביהמ"ש בחשבון את שווי הרכב שנרכש על ידי התובע על פי המחירון ואת שווי הרכב נשוא המחלוקת על פי המחירון במועד ביצוע עסקת הטרייד אין, כאשר בהתאמה לא התקבלה טענת התובע לפיה הרכב נמסר ללא כל עלות.
הנתבעת הגישה בקשה לביטול פסה"ד בטענה כי בשל שינויים בסדרי עבודתה בעקבות התפרצות מחלת הקורונה, וכן בשל העובדה שכתב התביעה וההזמנה לדין נמסרו לידיה בסמוך למועד עריכת שינויים כפויים אלו, נשמטה ממנה חובתה להגיש כאן כתב הגנה מטעמה. לעיצומם של דברים טענה הנתבעת כי מסרה לתובע מי דע מלא, כפי שעמד לפניה במועד מכירת הרכב, וכפי שהתקבל בידיה בסמוך לפני כן, במועד רכישת הרכב מאת צד ג'. עוד טענה הנתבעת כי טענות התובע בנוגע למהות התקלה ברכבו אין בה ממש שכן מדובר ברכב שעבר את מבחני הרישוי השנתיים, המעידים על כך שאין כל בעיי ת בטיחות ברכב. לבסוף טענה כי התובע לא הוכיח את שיעור ירידת ערך הרכב באמצעות חוות דעת, בחר שלא להשיב לה את הרכב עובר לביצוע עסקת הטרייד-אין ובחר לקבל תמורה עבור הרכב מאת אלבר, ולהגיש תביעה כאן תוך ניסיו ן לעשות עושר שלא במשפט (בקבלת תמורה כפולה עבור הרכב).
מעבר לאמור חלוקים הצדדים אף בסוגיית עלויות מימון רכישת הרכב על ידי התובע, כאשר התובע טוען כי נאלץ לשלם 2,500 ₪ עבור עלות מימון רכישת הרכב, עלות שלשיטתו לא היה נושא בה לו ידע במועד הרכישה מהו מצבו האמיתי של הרכב. הנתבעת מנגד טענה כי התובע לא הוכיח את טענתו בנוגע לשיעור עלות המימון במסמכים כנדרש ואף לא את הקשר הסיבתי בין נשיאתו בעלויות אלו לבין נסיבות העניין כאן.
משאין חולק כי הנתבעת קיבלה את ההזמנה לדין ואת כתב התביעה כדין – הרי שבדין ניתן כאן פס"ד בהעדר הגנה מטעמה, ובהתאמה, נופל הדיון בבקשה לביטול פסה"ד למסגרת שיקול הדעת של ביהמ"ש , לבטל את אשר נתן במקרה שבו לפניו טעמים ראויים הן לעניין סיבת המחדל והן לגופו של עניין. ככלל, טעמי מבקש הביטול לגופם של דברים הם העיקר, ולא יבטל ביהמ"ש את פסק דינו אם מצא כי צפוי הוא לשוב וליתן פס"ד זהה מיד לאחר מכן, קרי בהעדר טענות הגנה של ממש.
טענות הנתבעת בנוגע למחדלה שבאי הגשת כתב ההגנה הן טענות מוכרות וידועות ואולם במקרה דנן לא פורטו כנדרש, ולא הובהר מי מבין עובדי הנתבעת היה אמון על הגשת כתב ההגנה במקרה דנן, מתי חדל לעבוד, אם בכלל, בשל התפרצות מגיפת הקורונה, ומדוע לא הגיש את כתב ההגנה כנדרש. הנה כי כן אין מדובר בטעם משמעותי שדי בו כדי להכריע את הכף לטובת הנתבעת, ואולם כאמור, טענות הנתבעת לגופם של דברים הם העיקר, ודומה כי חיוב בהוצאות בגין מחדלי הנתבעת, אם וככל שבפיה טענת הגנה ראויה, די בהם כדי לרפא את המחדל.
לעיצומם של דברים טענה הנתבעת כאמור כי מסרה בידי התובע את מלוא המידע שהיה בידיה. יחד עם זאת הנתבעת הציגה לפני ביהמ"ש דו"ח בדיקה שנערך לרכב נשוא המחלוקת כחודש ומחצה לפני מכירתו לתובע, ומעיון בטופס זה עולה כי תחת ה משבצת המיועדת להערות בוחן הרכב בעניין "שילדת מרכב" צוין במפורש כי קיימים ליקויים בעלי משמעות גבוהה המתייחסים לפגיעה הן בחזית הרכב והן בחלקו האחורי ואף ניכרים תיקוני גג משקופים ופח אחורי. נציג הנתבעת טען כאן כי ליקויים אלו במדויק הם שהובאו לידיעת התובע במסגרת טופס הגילוי הנאות, ואולם מעיון בטופס התרשמתי כי בשום שלב לא הובהר לתובע כי הליקויים שברכבו הם ליקויים בעלי משמעות חמורה בשלדת המרכב. ההיפך הוא הנכון. דומה אם כן כי בעוד שבידי הנתבעת היה די והותר מידע המחייב גילוי מלא במסגרת טופס הגילוי הנאות, ולא זו בלבד שאלו לא צוינו כנדרש במסגרת הטופס, אלא שאף צוין שם במפורש ובאופן פוזיטיבי כי "אין פגיעות בשלדת הרכב". הנה כי כן דומה כי בדין ניתן כאן פס"ד הקובע הלכה למעשה כי הנתבעת הפרה את חובותיה כלפי התובע, הטעתה אותו וגרמה לו להתקשר עמה בהסכם זה שלא כדין.
על אף הדברים מצאתי כאמור להתערב ולבטל את פסה"ד שניתן כאן בהעדר הגנה מטעם הנתבעת מן הטעם שבמעמד הדיון כאן התברר כי בעוד שהתובע טען כי חברת אלבר מוכנה היתה לבצע את עסקת הטרייד אין לפי ההפרשים בין מחירוני הרכבים (החדש וזה נשוא הדיון כאן), הרי שבפועל הצעה זו ניתנה על ידה מבלי שהתובע יפרט לפניה מהם הליקויים הידועים לו ואשר מפורטים במסגרת טופס הגילוי הנאות. כפועל יוצא, נזקי התובע כתוצאה מהפרת חובת הגילוי החלה על הנתבעת הם אינם אלו הנובעים מהפרשי המחירונים לעומת המחיר ששולם בפועל, אלא למעשה מהפרשי השווי האמתיים של הרכבים לפני ואחרי גילוי הפגיעה בשלדה.
אין מחלוקת בנוגע לכך שהתובע שילם לנתבעת 60% בלבד משוויו של הרכב שרכש ממנה נכון למועד רכישתו כאמור, ושוכנעתי כי מצבו של הרכב (אשר על פי טופס הגילוי הכיל פגיעות מרכב מרובות) הוא שעמד בבסיס המו"מ בין הצדדים כאן, בנוסף לגילו של הרכב, למרחק שגמע עד למועד המכירה, וליתר הרכיבים הרגילים בעניין זה.
הואיל ועל פי תחשיב שהגיש התובע (מלווה במחירוני הרכבים במועד עריכת עסקת הטרייד-אין) עלה כי בוצעה הפחתה בשיעור של 22% הנובעת מבעלות קודמת של חברת השכרה ברכב וכן הפחתה בגין מספר הקילומטרים הרב שהרכב גמע, וכן הואיל ולא הוכח לפניי כי במועד רכישת הרכב על ידי התובע מאת הנתבעת כאן היה מספר הקילומטרים שגמע הרכב כזה שהצדיק הפחתה במחיר המחירון, אני קובעת כי שיעור ההפחתה שעליה הסכימו הצדדים כאן בשל מצבו הקודם של הרכב עומד על 18% (40%-22%=18%).
בהתאמה, אני קובעת כי לו דיווח התובע לחברת אלבר על כל הליקויים הידועים לו ברכב, כמפורט בטופס הגילוי הנאות שהיה ברשותו – הרי שממחיר המחירון היה על אלבר להציע את עסקת הטרייד-אין בהפחתה של 18%. כך, שווי הרכב שאותו אמורה היתה לכאורה חברת אלבר לקחת בחשבון במסגרת עסקת הטרייד אין שהציעה מלכתחילה לתובע הוא בסך של 21,094 ₪.
כאמור מחיר הרכב ה"חדש" על פי המחירון שהיה רלוונטי באותה עת, ובהתאם לתחשיב התובע שלא נסתר, עמד על סך של 44,576-54,128 ₪ (בשים לב לטווח החישוב אני מוצאת לנכון לקבוע ערך ממוצע, בסך של כ- 49,000 ₪).
התובע שילם, על פי המסמכים שהונחו לפניי סך של 41,000 ₪, ובהתאמה נקבע שווי הרכב נשוא הדיון במסגרת עסקה זו על שיעור ההפרש בין שווי הרכב החדש על פי המחירון לבין שיעור התשלום – קרי בסך של 8,000 ₪, תחת שייקבע בסך של 21,094 ₪. ההפרש בין שני אלו הוא שמגלם ל טעמי את שיעור ההפסד שספג התובע בגין הפגיעות שנתגלו במעמד הבדיקה – קרי, סך של 13,094 ₪.
בנוסף, אני מקבלת את טענות התובע בנוגע לכך שלו ידע כי הרכב נשוא הדיון כאן הוא רכב שעבר פגיעת שלדה לא היה רוכש אותו (עובדה שנלמדת הן מהצהרותיו כאן והן מציון הסוגיה בצורה מפורשת בטופס הגילוי הנאות) וכי לא היה נוטל את ההלוואה למימון רכישתו. יחד עם זאת, משהצהיר התובע כי הוא נזקק לרכב לניהול תקין של חייו (וכי בגין סיבה זו עמד על ביצוע עסקת הטרייד-אין על אף עלותה הגבוהה), הרי שאיני סבורה כי קיים קשר סיבתי בין עצם נטילת הלוואה לרכישת רכב לבין ההטעיה נשוא התביעה. בהתאמה, אני דוחה את תביעת התובע בנוגע לסוגיית המימון.

מכל האמור אני רואה לנכון לבטל את פסה"ד שניתן כאן ביום 7.8.20 ולקבוע תחתיו כי הנתבעת תשלם לתובע סך של 13,094 ₪ בלבד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. הפקדון שבתיק (בסך של 7,500 ₪) יועבר אל התובע על חשבון סכום זה.

בנוסף תשא הנתבעת בהוצאות התובע בגין ההליך כאן, בכללותו, בסך של 1,500 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל (מתוך סכום זה סך של 450 ₪ שולם זה מכבר והועבר אל התובע, ועל כן יופחת בהתאמה).

לצדדים זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 ימים.
המזכירות תשלח העתק מפסה"ד לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, י"ג תמוז תשפ"א, 23 יוני 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: נתנאל רוזנפלד
נתבע: אוטו דיל
שופט :
עורכי דין: