ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בן ציון קומרובסקי נגד אחים רוסובסקי בע"מ :

לפני:

כבוד השופט דורון יפת
נציגת ציבור ( מעסיקים) גב' אידה שפירא

התובע
בן ציון קומרובסקי
ע"י ב"כ עו"ד ניק בנרי
-
הנתבעת
אחים רוסובסקי בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד מרינה ביידרמן

פסק דין

מבוא

  1. עניינה של התביעה בזכויות התובע בעד תקופת עבודתו הקצרה וסיומה.
  2. היום התקיים דיון הוכחות בפנינו, במהלכו העידו התובע, מזה, ומר אולג רוסובסקי – מנהל ומבעלי הנתבעת (להלן- אולג) , מזה.

בתום הדיון סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה.
דיון והכרעה
3. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית והתרשמנו מהעדויות שבפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות בעיקרה. להלן הכרעתנו:
תקופת העסקה
4. לטענת התובע, העסקתו בנתבעת החלה בחודש אוקטובר 2016 ונסתיימה בחודש פברואר 2017.
5. לטענת הנתבעת, התובע הועסק בשורותיה בין יום 25.10.2016 לבין יום 15.2.2017.
6. אנו שוכנענו כי התובע הועסק ב תקופה הנזכרת בסעיף 5 לעיל, שכן התובע אישר את גרסת הנתבעת בעניין זה (ע' 3 ש' 26; ע' 4 ש' 1-3); ואולג חזר על גרס ת הנתבעת אשר נתמכה בתצהירו (נת/סע' 2-3; ע' 10 ש' 19-20). יוער, כי אנו מקבלים את גרסת הנתבעת כי נפלה שגגה בתלושי השכר עת נכתב לצד תחילת עבודה 1.10.2016 (ע' 10 ש' 21-22).
השכר היומי שסוכם ומסגרת השעות
7. לטענת התובע, בהמשך למודעה באינטרנט אשר נכתבה בשפה הרוסית (ת/א'), שלפיה הנתבעת הזמינה עובדים להתקנת מוצרי אלומיניום באתרי בניה, תמורת שכר יומי בסך של 350 ₪, התובע יצר קשר עם מנהל הנתבעת קשר וסוכם עמו כי תמורת משרה מלאה – 6 ימים בשבוע, 8 שעות ביום, הוא ישתכר סך של 350 ₪ ליום. ברם, הנתבעת שילמה לתובע שכר יומי בסך של 300 ₪ בלבד במקום סך של 350 ₪. עוד טוען התובע, כי פנה למנהלי הנתבעת פעמים רבות ונשנות וביקש מהם לתקן את המצב שנוצר, אך הנתבעת לא עשתה מאומה.
8. לטענת הנתבעת, המודעה שצורפה על ידי התובע היא בגדר הטעיה, שכן הנתבעת פרסמה מודעה אחרת מיום 24.1.2016 (נת/3), במסגרתה חיפשה עובדים, כאשר כל שנאמר בה כי למתאימים יינתנו תנאים ושכר טובים, ללא ציון של שכר יומי. המודעה שצורפה על ידי התובע פורסמה ביום 25.2.2017 - עשרה ימים לאחר שהתובע כבר סיים את עבודתו אצל הנתבעת. מכל מקום, השכר שהוצע לתובע הוא בסך של 300 ₪ ברוטו ליום עבודה, כפי שגם עולה מהסכם עבודה (נת/2). השכר תואם את השכר ששולם לתובע בפועל וכפי שמופיע בתלושי שכרו (נת/5). עוד טוענת הנתבעת, כי התובע הועסק " 8 שעות ליום העבודה, החל מהשעה 07:00-16:00 כולל הפסקה, ובימי ו' החל מהשעה 07:00 ועד השעה 12:00/13:00 כולל הפסקה" (סע' 26 לכתב ההגנה). התובע מעולם לא פנה למנהליה של הנתבעת בדרישות לגבי השכר, וגם אם פנה אלו נענו במיידי.
9. אנו קובעים כי בין הצדדים סוכם על שכר יומי בסך של 300 ₪ ליום עבודה. נבאר.
10. ראשית, בכותרת המודעה באינטרנט שצורפה על ידי התובע (הכתובה בשפה הרוסית ושלא תורגמה לעברית , על הנפקות הנובעת מכך) נכתב תאריך 25.2.2017, כך שזו נעדרת רלוונטיות לתקופת עבודתו של התובע. זאת בעוד שהנתבעת צירפה מודעה מיום 24.1.2016 (הכתובה אף היא בשפה הרוסית ושלא תורגמה לעברית, על התוצאה הנובעת מכך), אשר לכאורה רלוונטית לענייננו, במסגרתה לא ננקב שכר יומי. כתבנו לכאורה, שכן זו לא תורגמה כך שקשה להסתמך עליה. למעלה מהנדרש יוער, כי התובע ציין כי בין לבין התפרסמו מספר מודעות נוספות (ע' 4 ש' 4-19), אך מאחר שאלו לא צורפו על ידו , יש לזקוף את הדבר לחובתו.
11. שנית והעיקר, התובע אישר כי כל חודש קיבל תלוש שכר (ע' 5 ש' 6-10). בתלושי השכר לאורך כל התקופה מופיע שכר יומי בסך 300 ₪ (ע' 5 ש' 13-14) . ואכן התובע קיבל בפועל שכר יומי בסך 300 ₪ (ע' 6 ש' 35).
12. אמנם התובע טען בתצהירו, כי פנה למנהלי הנתבעת פעמים רבות , על מנת לשנות את המצב שנוצר (סע' 8), אך כשנשאל מתי, הוא השיב "לא זוכר" (ע' 4 ש' 30-35), ולאחר מכן השיב "אל המנהלים" (ע' 5 ש' 1 , ש' 8-10), מבלי לנקוב בשמם. גרסת התובע כי סוכם עמו על שכר של 350 ₪ (ע' 5 ש' 4-5) אינה משכנעת, ו מכל מקום גרסתו של אולג שלפיה סוכם על שכר יומי בסך של 300 ש"ח (ע' 8 ש '28-29) עדיפה בעינינו.
הודעה על תנאי עבודה
13. לטענת התובע, לא נמסר לו הסכם עבודה או הודעה על תנאי עבודה.
14. לטענת הנתבעת, התובע חתם על כרטיס עובד (נ/1), אך סירב לחתום על הסכם עבודה שנמסר לידו (נ/2), זאת ככל הנראה בגלל שכלל לא התכוון לעבוד בשורות הנתבעת ולבצע את הנדרש ממנו (סע' 10 -12 לתצהיר אולג). מכל מקום, עם קליטתו של התובע לעבודה בנתבעת הוסברו וסוכמו עם התובע כל תנאי העסקתו, לרבות שעות עבודה, שכר וזכויות סוציאליות.
15. אנו סבורים כי הנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח, כי מסרה לתובע הודעה על תנאי עבודה או את ההסכם שנחתם על ידי הנתבעת ואשר צורף לתצהירו של אולג. משכך, אין בהסכם שצורף לכתב ההגנה ולתצהירה להועיל לה. נבאר.
16. ראשית, ההסכם שצורף לתצהיר הנתבעת קובע שכר עבודה שעתי בסך של 34.97 ₪ ולא שכר ברוטו יומי בסך של 300 ₪. אמנם היקף המשרה תואם את המסגרת לה טוענת הנתבעת בתצהירה, כפי שהוברר גם מדוחות הנוכחות שצורפו על ידי הנתבעת (נת/4), כמו גם על ידי התובע. ואולם וזה העיקר, שכר יומי לא נכלל במסגרתו כלל ועיקר.
ממילא, השכר השעתי הנזכר בהסכם אינו מתכתב בהכרח עם השכר היומי שקיבל התובע בפועל (ע' 10 ש' 30-36; ע' 11 ש' 1-6).
17. שנית, התובע אישר כי חתם על כרטיס עובד (ע' 4 ש' 20-22), אך הכחיש כי קיבל את הסכם העבודה ולטענתו ראה אותו לראשונה בהליך משפטי זה (ע' 4 ש' 23-26). גרסת התובע מהימנה עלינו בעניין זה, בפרט שאולג לא זכר מי קיבל את התובע לעבודה, כמו גם את פרטי ההסכם (ע' 8 ש' 17-27) ומתי התובע חתם (ע' 9 ש' 1-11). תשובתו של אולג כי "התובע בכוונה לא חתם" , "הוא לא חתם על כלום. הוא רמאי" (ע' 8 ש' 31-26; ע' 9 ש' 23-24) אינה מובנת לנו . הדברים נכונים במיוחד, עת בהסכם קיימות הוראות שעניינן סודיות ואי תחרות (ע' 9 ש' 12-23) – הוראות אשר ספק בעינינו אם הן רלוונטיות לעבודת התובע.
18. אשר על כן, התובע זכאי לפיצוי בעד אי מתן הודעה על תנאי עבודה בסך של 2,000 ₪.
הפרשי שכר
19. לטענת התובע, עבודתו התבצעה ברחבי הארץ. חרף רישומי השעות וימי עבודתו, הנתבעת שילמה לתובע שכר מופחת ממה שסוכם ביניהם. תלושי השכר אינם משקפים את המציאות. לפיכך הוא זכאי להפרשי שכר בסך של 9,200 ₪.
20. לטענת הנתבעת, היא מעולם לא קיבלה רשימות מהתובע, אלא לראשונה בכתב התביעה. התובע עבד בהתאם לדוחות הנוכחות המצורפים לכתב ההגנה. התובע ביצע את העבודה - חלקית במפעל וחלקית בשטח, בהתאם לדוחות הנוכחות של הנתבעת. בחודש דצמבר 2016 אין כל חסר, שכן התובע עבד 20 ימים וקיבל תשלום מלא בעד 20 ימים. אמנם ברשימה של התובע מצוין כי עבד בימים 1, 16 ו-20 בדצמבר אך התובע לא עבד בהם. כמו כן, לא זו בלבד שלתובע לא שולם בחסר, אלא ששולם לו ביתר בעד 45.6 שעות שכן קיבל שכר בעבור הפסקות. לכן התובע קיבל תשלום ביתר בסך של 1,594 ₪. לפיכך יש לקזז סכום זה.
21. אנו סבורים כי דין טענות התובע להידחות, ובמקביל יש לדחות אף את טענת הקיזוז של הנתבעת.
22. ראשית, עיון בתלוש חודש דצמבר 2016 מגלה, כי התובע קיבל שכר יסוד בסך של 6,000 ₪ (300 ₪ *20 ימים) וכן 300 ₪ נוספים בעד יום חופש , כך שלא ברורה טענת התובע בעניין.
23. בנוסף, גרסת הנתבעת לגבי דוח הנוכחות של חודש דצמבר 2016 עדיפה בעינינו, שכן קיימת הלימה בין הדוח הדיגיטלי לדוח הידני שצורף על ידה לחודש זה; והתובע לא הבהיר מדוע אין לקבל את גרסת הנתבעת ל גבי חודש זה וכן לקבל את גרסתה באשר ליתר החודשים.
24. בהתייחס לטענת הקיזוז, הרי שזו אינה ברורה. אמנם אולג טען כי התובע שהה כל יום בהפסקה בת 45 דקות או שעה (ע' 8 ש' 30-31); וכשהתובע עבד במפעל הוא החל לעבוד בשעה 08:00 (ע' 9 ש' 31-32)(מבלי שהנתבעת הציגה תיעוד לגבי כניסתו בשעה 08:00 דווקא), אך "אני שילמתי לפי שעה 07:00 וגם על הפסקות" (ע' 9 ש' 33-35); ובימי שישי מהשעה 07:00-13:00 (ע' 10 ש' 11-14). עם זאת, כשנשאל אולג היכן מצוין 45 דקות הפסקה, "מעיין. לא זוכר את זמן הפסקה אני יודע שאנחנו פועלים לפי החוק במדינת ישראל לגבי הפסקה" (ע' 10 ש' 25-28). נוכח העובדה כי הנתבעת לא הוכיחה את מסגרת ההפסקה, ומאחר שניתן להבין מדבריו של אולג, כ י מנקודת מבטו, כביכול תשלום על ההפסקות נכללו במסגרת תנאי עבודתו של התובע, הרי שטענת הקיזוז נדחית בזאת .
שי לחג
25. לטענת התובע, הוא זכאי בהתאם לצו ההרחבה בענף הבניה לשי לחג פעמיים בשנה – בראש השנה ובפסח, אלא שהנתבעת לא שילמה לו שי זה. משכך הוא זכאי לסך של 250 ₪.
26. לטענת הנתבעת, בתקופת העסקתו של התובע לא חלו ימי חג.
27. מבלי להידרש בשלב זה לתחולתו של צו ההרחבה בענף הבניה , הרי שנוכח קביעתנו כי התובע החל את עבודתו אצל הנתבעת ביום 25.10.2016, כי תביעתו היא בעד חג ראש השנה (ע' 5 ש' 34-35; ע' 6 ש' 9-10) ובשים לב שחג ראש השנה חל באותה שנה (2016) בימים 2-4 לאוקטובר (ע' 13 ש' 23-25), הרי שהתובע אינו זכאי לשי, שכן הוא התחיל את עבודתו אצל הנתבעת לאחר החג.
הפקדות לקרן פנסיה
28. לטענת התובע, הוא עבד עבור הנתבעת באתרי בניה. לפיכך, חלים על הצדדים צו ההרחבה בענף הבניה. המשמעות היא כי הנתבעת היתה חייבת להפריש לתובע תשלומים לקרן פנסיה החל מיום תחילת עבודתו. משכך התובע זכאי לפיצוי בסך של 2,756 ₪ (6.5% * 42,400 ₪). על סכום זה יש להוסיף פיצויי הלנה או הפרשי הצמדה וריבית.
29. לטענת הנתבעת מוכחשת תחול תו של צו ההרחבה בענף הבניה וכן הסכום הנטען ואופן חישובו. התובע הועסק בשורות הנתבעת פחות מ- 6 חודשים והוא הגיע ללא פוליסה פעילה. למען הזהירות התובע גם לא הסכים לחתום על מסמכים כלשהם, למעט כרטיס עובד.
בכל הנוגע לצו ההרחבה בענף הבניין, הנתבעת עוסקת בהתקנות אלומיניום ומבצעת את פעילותה בכל רחבי הארץ בהתאם לצרכיה, ולכן העובד מתחייב להגיע לאתר הרלוונטי ולבצע את העבודה במיטבו ( סע' 10 לכתב ההגנה); וכי "התובע ביצע עבודות גם במפעל וגם יצא לעבודות בשטח" (סע' 11 לכתב ההגנה) .
30. אנו סבורים כי התובע לא היה זכאי להפקדות לקרן פנסיה מיום הראשון לעבודתו אצל הנתבעת, ולפיכך יש לדחות את תביעתו לפיצוי ברכיב זה. נבאר.
31. התובע לא טען בתצהירו וממילא לא הוכיח כי היתה לו קרן פנסיה פעילה עובר לתחילת עבודתו (ע' 5 ש' 15-17; ע' 11 ש' 8-11), שכן לא הציג כל אסמכתא לטענתו. נוכח הוראות צו הרחבה כללי במשק לפנסיה מקיפה, הנתבעת לא היתה מחויבת להפקיד לקרן פנסיה מהיום הראשון לעבודתו של התובע .
32. כפי שיבואר להלן, צו ההרחבה בענף הבניה אינו חל על הצדדים, ואף מטעם זה הנתבעת לא היתה מחויבת להפקיד כספים לפנסיה מהיום הראשון לעבודתו של התובע . נפרט.
33. צו ההרחבה בענף הבניין קובע, כי תחולתו היא "על כל העובדים והמעבידים (כהגדרתם בהסכם) בענף הבניין בישראל". "מעביד" מוגדר בהסכם לשון רחבה: "כל מעביד בתחום הבינוי ו/או תשתיות ו/או עבודות ציבוריות ו/או הנדסה אזרחית..."; ו" עובד" מוגדר בהסכם: "כל עובד ומנהל עבודה באתר בנייה (כהגדרת מונח בצו זה) המועסק בתפקיד שאינו משרדי". "אתר בנייה- מקום אשר מתבצעת בו עבודת בינוי ו/או תשתיות ו/או הנדסה אזרחית ו/או שיפוצים ו/או עבודה מסוג אחר כמפורט בהגדרת מעסיק לעיל". כן ראה את צווי ההרחבה שמספרם 7030/2011 וכן 7020/2015 (להלן- צו ההרחבה).
34. עיון בהגדרות הסיווג האחיד של ענפי הכלכלה (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה) משנת 1993, מלמד כי הסדר הרלוונטי לענף הבינוי היה סדר D "בינוי (בנייה ועבודות הנדסה אזרחית)" הכולל "מפעלים העוסקים בעבודות פיתוח באתרי בנייה; בניית שלדי מבנים; נגרות ומסגרות ברזל ואלומיניום במבנים;..."
תחת כותרת זו מצוי ענף ראשי מספר 45 "בניה", ענף משנה מספר 452 "נגרות ומסגרות ברזל ואלומיניום" ותת ענף מספר 4523 "התקנת עבודות חמרן (אלומיניום)" הכולל את העיסוקים הבאים:"מסגרות אומן (אלומיניום), התקנת חלונות ודלתות, תריסים ורשתות מחמרן (אלומיניום) ומפלסטיק בפתחי מבנים לסגירתם המלאה או החלקית, הרכבת מקלחונים"
בהתאם לסיווג האחיד, משנת 2011, בסדר F שעניינו "בינוי", תחת ענף ראשי מספר 43 "עבודות בניה מיוחדות" וענף משנה מספר 433 "השלמת הבנייה וגימורה" צוין כדלקמן : "ענף משנה זה כולל עבודות להשלמת הבנייה ולגימורה, כגון נגרות בניין, מסגרות ברזל, התקנת עבודות אלומיניום, התקנת מטבחים ציבוריים, עבודות טיח, ריצוף וחיפוי בחומרים קשים ורכים, התקנת מחיצות גבס, צבעות וזגגות."
בתת ענף מספר 4331 "מסגרות ברזל, התקנת עבודות אלומיניום" צוין כך: "כולל: התקנה של מוצרי ברזל ומתכת: ...התקנה של חלונות, מסגרות, דלתות, תריסים ורשתות מאלומיניום בפתחי מבנים לסגירה מלאה או חלקית; הרכבת מקלחונים..."]
35. הנטל להוכיח את תחולת צו ההרחבה מוטל על כתפי התובע הטוען לחלותו. המבחן המכריע בעניין התחולה הוא בחינת עיקר פעילותו של המעסיק ( ע"ע (ארצי) 8/99 יפה אפרימי נ' לילה עבד לעיל, עבודה ארצי לג(23)24; דב"ע נג/3-125 אלכס שרר נ' רהיטי דימור בע"מ, פד"ע כז 158). כאשר קיים ספק אמיתי בעניין תחולתו של צו ההרחבה, יש לבחון את מכלול העניין ולתת משקל גם לפעילות העיקרית במפעלו של המעסיק (דב"ע נב/4-6 קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין ועבודות ציבוריות –חברת תריסי חן בע"מ, פד"ע כה, 137, 141).
36. שני הצדדים מיעטו בפירוט תחומי העיסוק של הנתבעת, וממילא לא הצביעו על מקורות הכנסה, לקוחות, מספר עובדים ותפקידיהם וכיו"ב, נתונים אשר עשויים היו לשפוך אור על עיקר עיסוקה של הנתבעת.
37. מכל מקום, לא הוכח בפנינו כי עיקר עיסוקה של הנתבעת ה וא בתחום הבניין ובמסגרת אתרי בניה . שכן הנתבעת טענה בכתב ההגנה, כי היא עוסקת הן בייצור אלומניום במפעל והן בהתקנת אלומיניום. בעדותו בפנינו טען אולג כי הנתבעת עוסקת ב"ייצור אלומ יניום" (ע' 7 ש' 9-10), אך כשנשאל היכן מייצרים הוא השיב "אנחנו מודדים את החומר ומייצרים אותו במפעל. זאת הכוונה בלייצר. עובדים בתחום האלומיניום...מסתור כביסה ושל מזגנים" (ע' 7ש' 14-18). בהמשך, כאשר אולג נשאל האם הם מתקינים, הוא השיב "לא. לרוב קבלן משנה (ע' 7ש' 21-23). בעדותו הבהיר אולג כי "אנחנו מייצרים אותם וקבלן משנה מטעמנו מתקין את זה" (ע' 7ש' 31-32; ע' 8 ש' 1-2). כאשר נשאל האם אין שעות נוכחות במפעל, הוא השיב "כי זה לעובדים של המפעל" (ע' 10 ש' 5-6). בסיכומיה טענה ב"כ הנתבעת כי "צו ההרחבה שחל על הנתבעת הוא צו ההרחבה בענף התעשייה והמלאכה. במודעה בעיתון שהתובע צירף כתוב "ייצור והתקנת אלומיניום ובמה שאנו צירפנו זה אותו הדבר" (ע' 13 ש' 15-16).
38. בהתייחס למקום ביצוע העבודה של התובע- כפי שהוברר בפנינו, כמחצית מהזמן התובע עבד במפעל וכמחצית מהזמן הוא עבד באתרי בניה. אמנם בעדותו בפנינו העיד התובע , כי "בעיקר עבדתי בבניין" (ע' 5ש' 18-19) , אך כאשר הופנה לטבלה שצירף מחודש אוקטובר 2016, ניתן להבין ממנה כי עבד במפעל (ע' 5 ש' 25-27), כאשר הקפיד לציין כי "גם רשום באמצע שעבדתי בחולון, באר יעקב, שוב חולון, ראש העין. כל המקומות האלה זה אתרי בניה" (ע' 5 ש'20-24). בחודש דצמבר 2016 התובע עבד לשיטתו 90% במפעל (ע' 5 ש' 30-33). ואכן, התובע אישר כי "עבדתי הן במפעל והן בבניה" (ע' 5 ש' 28-29). אולג אישר כי התובע עבד במפעל (ע' 7ש' 35-36). כאשר אולג נשאל האם הם עובדים באתרי בניה, הוא השיב "לפעמים, כן" (ע' 7ש' 19-20); ובהמשך, "חלק מהעבודה זה גם בהתקנה. הוא היה מתקין כמה פעמים באתרי בניה...99% היה במפעל" (ע' 8 ש' 3-6). קבלן משנה מתקין את זה (ע' 7 ש' 31-32), ובלשונו "אני לא עובד באתר בניה אלא מול המזמין שלי קודם כל זה רשת מערכות..." (ע' 8 ש' 13-16).
39. אולג העיד כי "התובע עבד 99% במפעל. גם כמו שהוא רושם בדוחות הנוכחות, יכול להיות שהוא יצא למדוד את המוצר. יכול להיות שהוא הרכיב כמה פעמים" (ע' 7ש' 21-23); וכי "מתי העובד סיים עבודה במפעל. כשאני נמצא באתר אני לא יודע מתי העובד סיים במפעל" (ע' 10 ש' 3-4).
40. עיון בדוחות הנוכחות של התובע (ע' 8 ש' 7-8)- הן אלו שצורפו על ידו והן אלו שצורפו על ידי הנתבעת, מגלה , כי בחודש אוקטובר 2016 מתוך 5 ימים, יומיים התובע עבד במפעל והיתר באתרים; בחודש נובמבר 2016 מתוך 17 ימים, 7 ימים התובע עבד במפעל והיתר באתרים; בחודש דצמבר 2016 מתוך 20 ימים, 12 ימים התובע עבד במפעל והיתר באתרים; בחודש ינואר 2017 מתוך 18 ימים, 10 ימים התובע עבד במפעל והיתר באתרים; בחודש פברואר 2017 מתוך 11 ימים, 4 ימים התובע עבד במפעל והיתר באתרים. יוער, כי הדוחות שצירף התובע דומים לדוחות שצירפה הנתבעת.
41. לסיכום, ככל שהתובע היה מוכיח כי עיקר העיסוק של הנתבעת ה וא בהתקנת מוצרי אלומיניום באתרי בניה ( בשינויים המחויבים ועל דרך קל חומר, ראה סע"ש (ת"א) 55350-05-13 אורנשטיין אלכסנדר – ששון אלומניום בע"מ (מיום 10.8.2015), סע' 16-20 לפסק הדין), דומה כי התובע היה עובר את המשוכה לצורך הוכחת חלות צווי ההרחבה בענף הבניה. ברם, לא זו בלבד כי התובע לא הוכיח זאת, אלא שבכל הנוגע לעבודתו באתרי בניה כפות המאזניים נותרו מאוינות. משכך, אנו דוחים את טענת התובע שלפיה צו ההרחבה בענף הבניה חל על הצדדים.
42. לאור כללם של דברים, התביעה בעניין פיצוי בשל אי הפקדות לקרן פנסיה להידחות.

פדיון ימי חופשה
43. לטענת התובע, הנתבעת לא שילמה לו דמי חופשה. משכך, התובע זכאי לסך של 1,400 ₪.
44. לטענת הנתבעת, לתובע שולמו ימי חופשה באופן מלא, דבר שניתן לראות בהתאם לדוחות נוכחות ותלושי שכר.
45. אנו סבורים כי התובע אינו זכאי לפדיון ימי חופשה, שכן הוא מסתמך על דוחות הנוכחות של הנתבעת (ע' 6 ש' 21-24) , מהם עולה כי התובע קיבל ימי חופשה (1 5.2.2017; 1.1.2017; 21.12.2016; 13.11.2016). ויודגש, כי בתצהירו התובע לא טען כי עבד בימים בהם שהה בחופשה (ע' 6 ש' 15-16); ובתלושי השכר מופיעים ימי חופשה, לרבות בתלוש השכר המתוקן מחודש פברואר 2017 (סע' 35 לתצ היר אולג).
תלושי שכר ועוגמת נפש
46. לא מצאנו לפסוק לטובת התובע בעד "הפרת הסכם ועוגמת נפש" (סע' 26 לכתב התביעה), שכן איננו סבורים כי הנתבעת הפרה את הסיכום בינה לבין התובע; וממילא איננו סבורים כי נגרמה לתובע עוגמת נפש בשל התנהלותה של הנתבעת . כך גם לא מצאנו כי תלושי השכר נערכו בניגוד לחוק (סע' 13 לכתב התביעה), שכן אלו שיקפו את ימי העבודה והשכר שקיבל התובע (ע' 10 ש' 15-18). התביעה ברכיבים אלה נדחית.
סוף דבר
47. נוכח סכום התביעה בסך של 41,106 ₪ , מזה, והסכום הנפסק לטובת התובע בסך 2,000 ₪ כאמור בסעיף 18 לעיל, מזה, קרי כ- 5% מסכום התביעה ב לבד, התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך של 5,000 ₪ מהם י הא רשאי לקזז את הפיצוי בסך של 2,000 ₪ כאמור.
ניתן לערער לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.
ניתן היום, י"ג תמוז תשפ"א, (23 יוני 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציגת ציבור (מעסיקים)
גב' אידה שפירא

דורון יפת, שופט


מעורבים
תובע: בן ציון קומרובסקי
נתבע: אחים רוסובסקי בע"מ
שופט :
עורכי דין: