ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עמית פרץ נגד כונס הנכסים הרשמי :


לפני כבוד השופטת מרב בן-ארי

בעניין: פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980
ובעניין:

המבקש/ת / החייב/ת:

עמית פרץ

נגד

המשיב:

1. כונס הנכסים הרשמי
2.מרדכי מיכאלי (נאמן)
3. אגף מס הכנסה ומיסוי מקרקעין

החלטה

1. בקשת החייב למתן הוראות לפיהן שומת מס בגין שנת 2019 היא חוב בר תביעה בהליך.

ההליך:

2. צו כינוס לנכסי החייב ניתן ביום 11.10.18.

3. בבקשה למתן צו כינוס שהוגשה ביום 6.9.18 החייב הצהיר על 12 נושים. החייב לא הצהיר על רשות המסים כנושה בהליך.

4. מצבת החובות שאושרה בעניינו של החייב היא כ- 1.7 מיליון ₪, כאשר מתוכה סכום של 147,000 ₪ הוכר (לאחר מו"מ והסכמות) כחוב מובטח.

5. ביום 2.2.21 התקיים דיון שבמסגרתו אושרה תכנית פירעון הכוללת פדיון נכס מגורים של החייב. לפי התכנית, על החייב להוסיף לקופה סכום של כ- 598,000 ₪ ונוסף לכך יוקנו לקופה זכויות החייב בשותפות.

הרקע לבקשה הנוכחית:

6. טרם כניסתו של החייב להליך פשיטת הרגל הוא ניהל עסק באמצעות חברה, שהוקמה בשנת 2017 (להלן: החברה) פעילות החברה הופסקה, לפי האמור בבקשת החייב, במהלך החודשים יולי – אוגוסט 2018.

7. החייב משך מהחברה, טרם סגירתה, סכום של 451,408 ₪.

8. כפי שעולה מהמסמכים שצורפו לבקשה ולתגובות, במסגרת דו"ח על ההכנסות שהוגש לרשויות המס בגין שנת המס 2019 (הדו"ח נחתם ביום 30.8.20), החייב דיווח על משיכת סכום של 451,408 ₪ מהחברה במסגרת מיסוי הכנסה לפי סעיף 3 (ט1) לפקודת מס הכנסה.

9. אין מחלוקת כי סעיף 3 (ט1) לפקודת מס הכנסה חל על משיכת הכספים האמורה.

בין היתר, קובע סעיף 3 (ט1) לפקודת מס הכנסה כך:

"(1)בסעיף קטן זה –

....

"מועד החיוב" – אחד מאלה:
(1) במשיכת כספים מחברה – בתום שנת המס שלאחר שנת המס שבה נמשכו;
...

"משיכה של כספים מחברה" – לרבות כל אחד מהמפורטים להלן, ובלבד שלא יראו כמשיכה של כספים מחברה סכום משיכות מצטבר, שלא עלה ביום כלשהו בשנת המס וביום כלשהו בשנת המס שלפניה, על מאה אלף שקלים חדשים:
...
(2) מזומנים, ניירות ערך...."

(2) יראו משיכה מחברה, במועד החיוב, כהכנסתו של בעל המניות המהותי –
(א) מדיבידנד, אם היו רווחים בחברה ובהתאם לחלקו בהם/
(ב) במשיכה שפסקת משנה (א) אינה חלה עליה, אם מתקיימים יחסי עובד מעביד – כהכנסת עבודה;
...

(6) לעניין חישוב ההכנסה כאמור בפסקה (2) יחולו הוראות אלה:
(א) נמשכו מהחברה כספים, יראו כהכנסה במועד החיוב, את סכום משיכת הכספים בניכוי הסכומים האמורים בפסקאות משנה (1) ו- (2) שלהלן כשהם בערכי מועד החיוב....

(הדגשה לא במקור – מ.ב.)

10. אם כן, החייב מוסה בגין משיכת הכספים שבוצעה בשנת 2018, וזאת במסגרת דו"ח שהגיש בשנת 2020, עבור שנת המס 2019 (בהתאם להוראות סעיף 3 (ט1) לפקודת מס הכנסה שהובאו לעיל (להלן: חוב המס).

המחלוקת:

11. השאלה שבמחלוקת היא, האם חוב המס הוא בגדר חוב בר תביעה בהליך.

טענות הצדדים:

טענות החייב:

12. החייב טען כי מקור המס החל הוא משיכת הכספים שביצע בשנת 2018, לפני כניסתו להליך. לכן, מדובר בחוב מותנה או עתידי, לפי הוראות סעיף 71 לפקודת פשיטת הרגל (להלן: הפקודה) הקובע כך:

"71 (א) חוב וחבות קיימים או עתידים, ודאים או מותנים, החלים על החייב ביום מתן צו הכינוס, או שיחולו עליו לפני הפטרו עקב התחייבות מתפני מתן הצו, יהיו חובות בני תביעה בפשיטת רגל"

לשיטת החייב, אין הבדל בין חוב המס לבין כל חוב מותנה או עתידי שמתגבש עם מתן צו הכינוס ומהווה חוב בר תביעה בהליך (כגון: חוב בגין ערבות), מה גם שחוב המס אינו מוחרג מגדר חובות בני תביעה בהליך ברשימה המנויה בסעיף 72 לפקודה, ומכלל לאו שומעים הן.

13. החייב טען כי הוראות הפקודה הן בגדר חוק ספציפי, וגוברות על הוראות פקודת מס הכנסה ביחס למועד יצירת החוב, וכי לא ניתן לעקוף את הוראות הפקודה, ולהקנות לרשות המסים קדימות או החרגת החוב, על פני יתר הנושים, רק מכוח הוראת הגבייה המנהלית (כטענתו) הקיימת בסעיף 3 (ט1) לפקודת מס הכנסה.

החייב הוסיף כי מדיניות המס שביסוד סעיף 3 (ט1) לפקודת מס הכנסה אינה חלה במקרה של נישום חדל פירעון. החייב הוסיף כי בנדון זה אף אם הנושים ייפגעו כתוצאה מקבלת בקשתו, אין בכך כדי לשנות את התוצאה. עוד לטענת החייב, רשות המסים ידעה אודות קיומו של החוב, שכן העבירה החזרי מס לקופה בחודש 4/19.

החייב אף הקביל את המצב בענייננו למצב שבו נאמן על נכסי חברה בפירוק מגיש דוחות מס עבור הפעילות לפני מתן צו הפירוק, וכנגדם מוגשת תביעת חוב.

14. החייב הוסיף וטען כי קבלת הפרשנות שהציג משרתת שלוש תכליות: הבטחת וודאות משפטית והגנה על אינטרס ההסתמכות של הנישום, הגנה על קניינו של הנישום ותחימת סמכויותיהם של שלטונות המס גם בהליכי חדלות פירעון. עוד טען, כי דחיית בקשתו תוביל לתמריץ שלילי לבעלי מניות להגיש דו"ח בגין משיכות שביצעו טרם כניסתם להליך חדלות פירעון.

טענות רשות המסים:

15. רשות המסים התנגדה לבקשה. רשות המסים הפנתה ללשונו של סעיף 3 (ט1) לפקודת מס הכנסה, הקובע במפורש מועד חיוב שונה, שהוא בתום שנת המס שלאחר שנת המס בה בוצעה משיכת הכספים, ובענייננו: שנת המס 2019, לאחר צו הכינוס. רשות המסים הפנתה לכך שהחיוב נוצר זמן רב לאחר מתן צו הכינוס, לאחר דו"ח ושומה עצמית שהוגשו בחודש 8/20, בקשר לשנת המס 2019, שניהם לאחר מתן צו הכינוס. עוד הפנתה לכך שהחייב עצמו הצהיר על ההכנסה בגינה נוצר חוב המס כהכנסה מכוח סעיף 3 (ט1) לפקודת מס הכנסה, הקובע הוראה ספציפית בנושא מועד החיוב.

רשות המסים טענה כי לא ניתן להשוות בין חוב המס לבין חוב מותנה או חוב עתידי לפי סעיף 71 לפקודה, שכן בעניין זה קיימת הוראת חוק מפורשת הקובעת מועד חיוב ייחודי.

רשות המסים התייחסה לתכלית הסעיף, למנוע תכנון מס לפיו בעל מניות מושך כספים מהחברה ללא תשלום מס ומדווח על כך כהלוואה, ולשם כך – הצורך בהמתנה של שנת המס ושנה נוספת כדי שהמשיכה תיחשב כהכנסה. הסעיף נועד למנוע שליטה של החייב בעיתוי החיוב במס, מתוך מטרה לחמוק מתשלום המס. לאור האמור, אין מדובר ב"חוב מותנה".

עוד לטענת רשות המסים, אין המקרה דומה למצב שבו מוגשים דוחות עבור חברות ביחס לפעילות בשנים שלפני צו הפירוק. אדרבה, כאשר הדוחות מוגשים ביחס לשנים שלאחר מתן צו הפירוק, חלה חובת פירעון המס המלא, ולא מוגשות תביעות חוב.

עמדת הנאמן והכנ"ר:

16. הנאמן והכנ"ר התנגדו לבקשת החייב.

17. הנאמן תמך בעמדת רשות המסים לפיה, לאור לשונו הברורה של סעיף 3 (ט1) לפקודת מס הכנסה, מועד החיוב הוא בתום השנה העוקבת למשיכת הכספים. מאחר שמדובר בחקיקה ראשית, יש לפרש את הוראות הפקודה ככאלו שאינן סותרות את פקודת מס הכנסה.

הנאמן הוסיף כי פרשנותו של החייב מרוקנת מתוכן את יכולת רשות המסים להגיש תביעת חוב במסגרת ההליך, שכן לפי הדין הפיסקאלי, הנישום מדווח על ההכנסה רק בשנה העוקבת. העובדה שנושא הגשת תביעת חוב במצב כזה לא הוסדרה בחקיקה מלמדת על כך שהחיוב נוצר במועד קביעת השומה ולא לפני כן.

הנאמן הוסיף והתייחס לתום לבו של החייב. הבקשה הוגשה ימים ספורים לפני קביעת תכנית פירעון בעניינו של החייב. מצבת הנשייה חלוטה ואינטרס ההסתמכות של הנושים, שידעו אודות מצבת נשייה מסוימת ייפגע באופן קשה, שעה שכעת יוכר חוב גבוה בדין קדימה בהליך זה. בכך, לעמדת הנאמן, בקשת החייב סותרת את עיקרון סופיות ההליך וקידומו היעיל.

18. כנ"ר אף הוא התנגד לבקשה.

כנ"ר מצא כי מעת ששאלת מועד החיוב במס הוסדרה בחקיקה ראשית ברורה, יש לפרש את הוראות הפקודה ככאלו שאינן סותרות את פקודת מס הכנסה.

עוד מצא, כי עמדת החייב ביחס למועד יצירת החוב כמועד משיכת הכספים מאיינת את היכולת של הנושה לפעול להגשת תביעת חוב במסגרת הליכי חדלות הפירעון, שכן הדיווח נעשה רק בשנה העוקבת, כך שלפי שיטת החייב, רשות המסים לעולם לא תוכל להגיש תביעת חוב במועד.

עוד מצא, כי עמדת החייב סותרת לחלוטין את עיקרון סופיות ההליך וקידומו, לאחר שנקבעה תכנית פירעון, והחייב כיום מבקש לשנות את מצבת הנשייה.

דיון והכרעה:

19. לאחר עיון בטענות הצדדים, אני מורה על דחיית הבקשה.

20. ראש וראשון, עוד טרם הדיון בשאלת פרשנות הפקודה ופרשנות פקודת מס הכנסה, דין הבקשה להידחות נוכח התנהלותו של החייב בנושא, שסותרת את עיקרון היסוד של תום לב בהליך.

בעניין זה ראו למשל ע"א 2434/19 משה קיירה נ' יוחנן שלומי פסקאות 20- 22 (27.5.20).

21. החייב, שלפי עמדתו יצר חוב בר תביעה בהליך כבר בשנת 2018, במועד המשיכה, לא גילה דעתו זו בבקשה למתן צו כינוס, ואף לא בשום שלב לאחר מכן, אלא כשני ימי עבודה לפני הדיון שהיה קבוע בעניינו. החייב לא הצהיר על רשות המסים כנושה בהליך, ולא יידע את נושיו בדבר העובדה שצפוי חוב נוסף בדין קדימה, שלא הופיע בדו"ח המסכם שהוגש עובר לדיון.

מכאן נובעות מספר מסקנות:

ראשית, החייב עצמו גילה את דעתו כי הוא אינו רואה בחוב המס כחוב בר תביעה.

שנית, החייב הסתיר את המידע המהותי הזה מהנושים האחרים, ולא ניתנה להם הזדמנות להתייחס אליו ולתת את דעתם לתכנית הפירעון. כל שהיה ידוע במועד אישור תכנית הפירעון הוא קיומה של נשייה מובטחת בסכום מסוים . ודבר חוב נוסף לרשות המסים, כפי הנראה בדין קדימה, לא היה ידוע. קבלת בקשת החייב בעיתוי הנוכחי תפגע באינטרס ההסתמכות של הנושים, ללא כל הצדקה. אני מפנה לכך שהבקשה הוגשה ביום 29.1.21, יום ששי, בעוד שהדיון התקיים ביום 2.2.21, כך שלכל הדעות לא הייתה לנושים הזדמנות להתייחס לטענה חדשה זו, שלא בא זכרה בבקשה לצו כינוס או בדו"ח המסכם.

החייב לא תמך את בקשתו בתצהיר שהיה בו כדי לשפוך אור על התנהלותו זו.

22. מהבחינה המשפטית, אני מאמצת את עמדת הנאמן והכנ"ר בסוגיה, שתומכים בעמדת רשות המסים.

לטעמי, אין כלל סתירה בין הוראות סעיף 71 לפקודה לבין הוראות סעיף 3 (ט1) לפקודת מס הכנסה.

סעיף 71 לפקודה קובע, כידוע, כי חובות קימים או עתידים, ודאים או מותנים, החלים על החייב ביום מתן צו הכינוס הם חובות בני תביעה בהליך.

באה הוראת סעיף 3 (ט1) לפקודת מס הכנסה, וקובעת כי מועד החיוב הוא בשנת המס העוקבת למשיכת הכספים. הוראה זו ברורה, ולפיה, במועד צו הכינוס אין חיוב "מותנה" ואין חיוב "עתידי", אלא בפשטות – אין חיוב כלל . סעיף 3 (ט1) לפקודת מס הכנסה קובע מספר פעמים כי יראו את משיכת הכספים "כהכנסה במועד החיוב", שהוא תום שנת המס שלאחר שנת המס שבה נמשכו הכספים. עד "מועד החיוב" אין הכנסה ואין חוב מס. גם אם המציאות היא שהמשיכה נעשתה בשנת 2018, הגיעה פקודת מס הכנסה וקבעה מועד אחר להתייחסות למשיכה. זוהי הוראת המחוקק, הקובעת כי ביום מתן צו הכינוס, אין למעשה הכנסה בגינה יש למסות, ורואים את ההכנסה ככזו שנוצרה "במועד החיוב" קרי, רק בשנת 2019, לאחר מתן צו הכינוס.

23. אף יש צדק בעמדת הנאמן והכנ"ר לפיה פרשנות החייב, לבד מהיותה נוגדת את ההוראה הברורה של פקודת מס הכנסה, מובילה לתוצאה האבסורדית לפיה רשות המסים לעולם לא תוכל להגיש תביעת חוב במועד (במקרה זה – השומה הוגשה כשנתיים לאחר מתן צו הכינוס!), ולו אכן כיוון המחוקק לעמדת החייב, ניתן היה לצפות שסוגיה זו תוסדר במפורש.

הדברים אמורים שבעתיים לנוכח המצב העובדתי בתיק זה, שעה שהחייב כלל לא הצהיר על רשות המסים כנושה, אפילו לא ביחס לאותו "חיוב עתידי" כשיטתו. בהקשר לכך עמדתי היא כי החייב אינו יכול לצאת פטור בעובדה שרשות המסים "ידעה" על ההליך נוכח העובדה שהעבירה לקופה החזרי מס. אם בנושה רגיל, פרטי, דורשות הוראות הדין והכנ"ר מסירה בפועל של צו הכינוס עצמו, על אחת כמה וכמה נכונים הדברים ביחס לנושה שהוא רשות ציבורית , שסניפיה ולשכותי ה מרובים, ואין זהות בין מי שמ טפל בהחזרי מס לבין מי שמטפל בתביעות חוב.

24. עמדת רשות המסים, הנאמן וכנ"ר היא המשרתת את התכליות של יציבות ההליך, וודאות וסופיות. טענת החייב, לפיה הוא יוצא מההליך כאשר נותר לו חוב – אמנם נכונה, אך אינה בגדר חיזיון נדיר בהליך. דינו של החייב כדין כל מי שיצר חוב חדש, לאחר צו הכינוס. ודוק: אף אם החייב לא ידע אודות הוראת סעיף 3 (ט1) לפקודת מס הכנסה (ואין בנושא תצהיר), מובן כי אי ידיעת הדין אינה מעלה או מורידה.

סיכום:

25. אני דוחה את בקשת החייב.

החוב בגין שומת המס לשנת 2019 הוא חוב חדש, שנוצר לאחר צו הכינוס, ואינו בגדר חוב בר תביעה בהליך.

ניתנה היום, י"ד תמוז תשפ"א, 24 יוני 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עמית פרץ
נתבע: כונס הנכסים הרשמי
שופט :
עורכי דין: