ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דורית עובדיה נגד משטרת ישראל/אגף כוח אדם :

24 יוני 2021
לפני: כבוד השופט דניאל גולדברג
המערערות:
1. דורית עובדיה

2. גילה ניבורג

3. מירי שפיץ
ע"י ב"כ: עו"ד נועה ברוק-אזוגי וע"ד דורון שגיא

-

המשיבים:
1. משטרת ישראל/אגף כוח אדם

2. משרד האוצר/מינהל גימלאות/חשב
ע"י ב"כ: עו"ד אביגיל ואן וייק שפיגלמן

החלטה

לפני בית הדין בקשת המערערות להארכת המועד להגשת הערעורים בהליך זה, שבו טוענות המערערות כי הן זכאיות לכך שתקופת התנדבותן בשירות הלאומי תוכר לעניין חישוב התקופה בעדה משולמת להן גמלת פרישה לחוק חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1970.
בית הדין סבור כי דין הבקשה להידחות, כמפורט להלן, אך בשינוי לאמור בהחלטת בית הדין מיום 2.5.21, אין מקום לסילוק ההליך על הסף.

הרקע להליך והבקשה להארכת מועד
המערערת 1 התנדבה לשירות לאומי במשטרת ישראל בשנת 1986 למשך שנה, ובחודש אוגוסט 1987 התגייסה למשטרה, ופרשה לגמלאות ביום 28.2.14. המערערת 2 התנדבה לשירות לאומי בשנים 1984-1986, תחילה במשטרה ולאחר מכן באיל"ן, התגייסה למשטרה בשנת 1987 ופרשה לגמלאות ביום 30.6.17. המערער 3 התנדבה לשירות לאומי בשנים 1991-1993, התגייסה למשטרה בשנת 1993 ופרשה לגמלאות ביום 30.9.17. המערערות הגישו תביעות לקצבאות פרישה עובר לפרישתן, בהתאם להוראת סעיף 42 לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1970 (להלן: "חוק הגמלאות"). החלטת הממונה על הגמלאות בעניינה של המערערת 1 נשלחה לה ביום 2.3.14. החלטות הממונה על הגמלאות בעניינן של המערערות 2-3 נשלחו אליהן ביום 3.10.17.
בהתאם להוראות סעיף 79א לחוק הגמלאות, שוטר שהצטרף לשורות המשטרה לפני 31.12.2000 ו שירת במשטרה עשר שנים לפחות ופרש מהשירות כשוטר, זכאי להכרה בתקופת "שירות החובה" לצורך חישוב הגמלה. הגדרת "שירות חובה" בסעיף 79א הינה "שירות בצבא הגנה לישראל שלא על פי התחייבות לשירת קבע ושלא לפי הפרק הרביעי לחוק שירות בטחון, תשי"ט-1959...".
הליך זה הוגש לבית הדין ביום 6.8.20 כתביעה כספית בגין הפרשי גמלה המגיעות למערערות, לטענתן, ממועד פרישת כל אחת מהן, בגין אי חישוב תקופות התנדבותן לשירות הלאומי בתקופת השירות שלהן לצורך תשלום גמלתן.
אין חולק על כך שבכל הנוגע להחלטות הממונה על הגמלאות מ-2.3.14 ו-3.10.17, מועד הגשת הליך זה הוא מאוחר, לגבי כל אחת מן המערערות, מן המועד שהיה קבוע במועדי פרישתן בתקנות שהותקנו על פי סעיף 43(ב) לחוק הגמלאות, שכן במועד פרישת המערערת 1, קבעו תקנות שירות המדינה (גמלאות) (המועד להגשת ערעור), התש"ל-1970, מגבלה של 60 ימים להגשת ערעור, ובמועד פרישת המערערות 2-3, חלו תקנות שירות המדינה (גמלאות) (המועד להגשת ערעור), התשע"ו-2016, לפיהן המועד להגשת ערעור נקבע לשנים עשר חודשים מהיום שבו הגיעה ההחלטה לידיעת המערער.
המערערות פנו ביום 5.9.21 לראש אגף משאבי אנוש במשטרת ישראל בדרישה להכיר בתקופת שירותן הלואמי כ"שירות חובה" לעניין סעיף 79א לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1970.
ביום 2.10.19 דחתה ראש אגף משאבי אנוש במשטרה את דרישת המערערות בנימוק ש"התנדבות לשירות לאומי אינה נכללת בהגדרת שירות חובה".
ביום 12.11.19 פנו המערערות לממונה על הגמלאות במשרד האוצר בדרישה להכיר בתקופות שירותן הלאומי כחלק מתקופת שירותן במשטרה לצורך חישוב גמלתן.
ביום 16.4.20 הודיע הממונה על הגמלאות למערערות כי פנייתן הועברה להתייחסות הלשכה המשפטית במשרד האוצר. כאמור, הליך זה הוגש לבית הדין ביום 6.8.20.
בכתב התשובה מטעם המשיבים, התבקש בית הדין לסלק את ההליך על הסף בשל איחור בהגשתו, ולאחר שקוים דיון ביום 2.5.21, החליט בית הדין כי בהיעדר בקשה להארכת מועד להגשת הערעור, דין הערעור להיות מסולק על הסף. מכאן בקשת המערערות להארכת מועד להגשת הערעור.

טענות המבקשות
עיקרי טענות המערערות הם כלהלן:
הסוגיה שעומדת ביסוד הערעור אינה נטועה בנסיבותיהן האישיות של המערערת, אלא עוסקת בשאלת משפטית בעלת השכלות רוחב לכלל השוטרות, בוגרות השירות הלאומי, שהתגייסו למשטרה לפני 31.12.2000. ההליך מציף מחלוקת לגבי פרשנות המשיבים של סעיף 79א לחוק הגמלאות, אשר לטענת המערערות הינה מפלה על בסיס מין ותפיסת עולם דתית.
הוראות תקנות שירות הגמלאות בעניין המועדים להגשת ערעור לבית הדין לעבודה על החלטות הממונה על הגמלאות, הן במהותן הוראות שיהוי, ולא הוראות הקובעות התיישנות של זכות. הן קובעות אמת מידה לכאורית להערכת קיומו של שיהוי בהגשת הערעור, אך אין הן קובעות מגבלה קשיחה. לפיכך אין בכוחן לשלול זכויות מהותיות קוגנטיות שהוקנו למערערות בחוק.
יש להחיל על התקנות את פסיקת בית הדין הארצי לעבודה בעבל 59462-12-15 מוניקה מאלו – המוסד לביטוח לאומי (מיום 24.8.18), לפיה סעיף 396 לחוק הביטוח הלאומי הסמיך את מחוקק המשנה לקבוע כללים דיוניים, אך לא הסמיכו לקבוע תקופת התיישנות סגורה, שאינה מאפשרת שיקול דעת לערכאה שיפוטית להארכת מועד, וכי תקנה 1(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), התש"ל-1970, מעלות כי מחוקק המשנה לא סבר כי הוא מוסמך לקבוע תקופת התיישנות קצרה מתקופת ההתיישנות, ואין היא מתיימרת לקבוע תוצאה של אי היזקקות בית הדין להליך שהוגש לאחר המועד שנקבע, בדומה להוראת סעיף 2 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958.
יש להחיל על תקנות המועדים את ההלכה שנסקה בעב"ל 33351-11-12 דולאני – המוסד לביטוח לאומי (מיום 26.9.17), לפיה לבית הדין סמכות להאריך, מטעמים מיוחדים, את המועד להגשת ערעור, אשר קיימים בעניינן של המערערות, שכן סיכויי ערעורן גבוהים, מהותו וחשיבותו של העניין שהן מעוררות מצדיקות הארכת המועד שכן מדיניות הממונה על הגמלאות יסודה בהפלייה קשה שפוגעת פגיעה חמורה בשלטון החוק, ואין בידי המדינה כדי להצביע על נזק שייגרם לה בבירור ערעור המערערות לגופו.

עמדת המשיבים
המשיבים מתנגדים לבקשה וטוענים שאין כל הצדקה להארכת מועד להגשת ערעור, בנסיבות שבהן חלפו מעל 6 שנים מיום שליחת החלטת מנהלת הגמלאות למערערת 1 עד להגשת הערעור, וכ-3 שנים מיום שליחת ההחלטות למערערות 2-3. המערערות לא הצביעו על טעמים מיוחדים המצדיקים קבלת הבקשה, ובהתאם להלכה שנפסקה בעע 349/07 מדינת ישראל – כרמלה עציון (מיום 4.6.08), דין הערעור להידחות על הסף, שכן תקנות הגמלאות בעניין מועדים להגשת ערעורים אינן חלק מסדרי הדין בבית הדין לעבודה, ואין לבית הדין סמכות לחרוג מהן. לעניין הלכת דולאני, המשיבים טוענים כי תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, מסמיכות את בית הדין להאריך מועד הקבוע בחיקוק, וב לבד שלא משתמעת מהחיקוק שלילת סמכות זו, ורק מטעמים מיוחדים ובמקרים חריגים. לעניין זה המשיבים טוענים כי המערערות אינן נמנות עם האוכלוסיות המוחלשות שלצורך התחשבות בקשיי הנגישות שלהם למערכת המשפטית, פותחו ההלכות שהמערערות נסמכות עליהן. מכל מקום, השיקולים שנמנו באותה פסיקה – מובילות לדחיית הבקשה, שכן סיכויי הערעור קלושים, בהתחשב בהיעדר עיגון לשוני לטענת המערערת לסיווג שירות לאומי כ"שירות חובה" כ"שירות בצבא הגנה לישראל", ובהיעדר בסיס ענייני לטענתן, בהתחשב בשוני המהותי בין שירות בצה"ל מכוח חוק לבין שירות בשירות לאומי מכוח התנדבות. משך האיחור הינו משמעותי ביותר, ואין מדובר באיחור קל בלבד. אין ממש בטענת המערערות כי לא ייגרם למדינה נזק בבירור ערעורן לגופו שכן חלוף הזמן פוגע באינטרס המדינה בוודאות וביציבות לגבי חבויותיה לגמלאיה. כמו כן, בעניינים שנדונו בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה, נדונו זכויות בסיסיות מכוח חוק הביטוח הלאומי, ועניינו של הערעור בזכויות עודפות. המשיבים מוסיפים וטוענים כי העובדה שהמערערות מעלות סוגיה עקרונית בעלות השלכות רוחב, אינה מהווה טעם מיוחד.

הכרעה

לאחר שבית הדין עיין בבקשה להארכת מועד ובתגובת המשיבה לבקשה, בית הדין מחליט שלא להאריך את המועד להגשת ערעור על החלטות הממונה על הגמלאות שניתנו בעניינן של התובעות סמוך לפרישתן, מנימוקים אלה:
ההליך הנוכחי הוגש כתביעה כספית מכומתת שבה כל אחת מהמערערת דורשת תשלום הפרשי גמלה בגין אי התחשבות בשנות התנדבותן בשירות הלאומי בתקופה הקובעת לחישוב גמלתן, ממועדים הפרישה של כל אחת מהן עד להגשת התביעה, שהוסב להליך "ערעור לפי חוק".
בהתאם להלכת מולאד, יש לגזור את פרשנות הסמכות לקביעת מועדים להגשת ערעורים, בהתאם למטרת החוק.
בית הדין סבור שפרשנות הוראות חוק שירות המדינה (גמלאות), כמכלול, מעלה כי בסעיף 43(ב) לחוק, שר המשפטים הוסמך לקבוע בתקנות מועדים להגשת ערעורים, כאשר המשמעות של איחור בהגשת הערעור משמעותו, ככלל, היא כי בית הדין לא ייזקק לערעור. לנוכח הוראת סעיף 44 לחוק והגבלת סופיות החלטות הממונה על פיה, ובשים לב להוראת סעיף 48 לחוק, כמפורט להלן, מסקנה זו אינה פוגעת יתר על המידה בזכויות מהותיות או בזכות הגישה לערכאות.
במסקנה זו תומכות הוראות שונות של החוק הגמלאות, שמבהירות את מטרתו לקבוע איזון ראוי בין הצורך בקביעת זכויות של גמלאים ושאירים , בהתאם לזכויות שעובד המדינה צבר בפועל במהלך עבודתו, לבין הצורך בהבטחת וודאות ויציבות תקציבית למערכת הגמלאות. בין הוראות אלה כלולות הוראת סעיף 42 לחוק, אשר קובעת כי על הטוען לזכאות לגמלה, להגיש תביעה לגמלה, הוראת סעיף 48 לחוק, אשר מגבילה את התקופה הקודמת למועד הגשת התביעה בעדה הגמלה תשולם, הוראת סעיף 50 לחוק הקובעת התיישנות של זכותו של שאיר לתבוע גמלה בתום שנתיים מיום שנולדה עילתה (תוך הסמכת הממונה להאריך את המועד להגשתה), סעיף 51 לחוק, הקובע כי זכאי שלא גבה כספי גמלה תוך שנתיים מיום שהועמדו לרשות – רשאי הממונה להחליט על פקיעת זכותו לקבלם .
בית הדין לא השתכנע כי קיימים "טעמים מיוחדים" להצדקת הארכת מועד להגשת ערעורים על ההחלטות שניתנו בעניינן של המערערות סמוך לפרישתן. אין חשש לחסימת בירור הטענה לפגיעה חמורה בשלטון החוק, שכן אין מניעה לכך שהסוגיה שמציפות המערערות תוצף על ידי גמלאיות אחרות בתוך המועד שנקבע להגשת ערעור בתקנות. בית הדין לא שוכנע שסיכויי הערעור טובים במיוחד, גם בשים לב לדברי ב"כ המערערות בדיון מיום 2.5.21 (עמ' 2, שורה 25 ואילך), שלכאורה תומכים במסקנה שמענה לדרישתן של המערערות הינו עניין למחוקק לענות בו. אף אין מדובר לכאורה במערערות שלהן קשיי נגישות למערכת בתי הדין.
עם זאת, סעיף 43(ב) לחוק הגמלאות, חל אך על הגשת ערעור על החלטת הממונה. הוא אינו חל על הגשת "תביעה". סעיף 42 לחוק אינו קובע מועד להגשת "תביעה". כאמור, סעיף 48 לחוק קובע הוראה המגבילה את התקופה שקודמת להגשת "תביעה", בעדה ניתן לשלם גמלה. סעיף 44 לחוק אף קובע הוראה שמגבילה את "סופיות" ההחלטות שניתנות בתביעות לגמלה לפי סעיף 43 לחוק.
לא נטען שבתביעותיהן לגמלאות שהוגשו סמוך לפרישתן, פירטו המערערות עובדות וטענות להכללת תקופות התנדבותן בשירות לאומי בחישוב גמלתן. אין הוראה המונעת ראיית פנייתן של המערערת לממונה על הגמלאות מיום 12.11.19, כהגשת "תביעה" נוספת (שהוראת סעיף 48 לחוק חלה עליה) , ולכאורה תביעות אלה כוללות ראיות חדשות שלא היו לפני המחליט הקודם, אשר מחייבות מתן החלטה, אף אם ניתנה כבר החלטה לפי סעיף 43 לחוק.
בהתאם לכך, לא נמצאה הוראה המונעת מהמערערות מלהגיש לממונה "תביעה" חדשה, אף לאחר פרישתן ותשלום גמלתן, ובית הדין סבור שבפנייתן למשיב 2 מיום 12.11.19, הגישו המערערות "תביעה" חדשה, שבמועד הגשת ערעור זה, טרם ניתנה בה החלטה, אף שמתגובת המשיבים לערעור עולה כי התביעות למעשה נדחו.
בהתאם לכך, תביעותיהן הכספיות של המערערות כפי שהוגשו – אינן יכולות לעמוד, בלא הארכת מועד, אשר אינה ניתנת לעניין הגשת ערעור על החלטות שניתנו בעניינן של המערערות סמוך לפרישתן. אך לא דרושה הארכת מועד להגשת הליך זה ו לברר במסגרתו לגופה את טענת המערערות, בכפוף להוראת סעיף 48 לחוק שירות המדינה גמלאות, לפיה יש לכלול את תקופת התנדבותן בשירות לאומי בחישוב גמלתן.
הבקשו להארכת מועד להגשת ערעור – נדחית ככל שהיא נוגעת להחלטות הממונה על הגמלאות שניתנו בעניינן של המערערות סמוך לפרישתן.
המערערות רשאיות להגיש תביעה מתוקנת מכומתת, בהתאם להוראות החלטה זו, או להודיע שהן אינן תובעות סעד כספי, וכי הן מסתפקות בכך שאם וכאשר יזכו בתביעתן, עניינן יוחזר לממונה על הגמלאות לקביעת התוצאה הכספית של זכיה אפשרית כזו. המערערות יגישו כתב תביעה מתוקן או הודעה כאמור, תוך 15 ימים.

ניתנה היום, י"ד תמוז תשפ"א, (24 יוני 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

"ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו".

נציג ציבור

נציג ציבור

דניאל גולדברג, שופט


מעורבים
תובע: דורית עובדיה
נתבע: משטרת ישראל/אגף כוח אדם
שופט :
עורכי דין: