ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ניזאר עיסא נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד הנשיא אלכס קוגן

המערער
ניזאר עיסא
ע"י ב"כ: עו"ד סאמי אבו-ורדה
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אריק יעקובי

פסק דין

1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה תקנה 36 ) מיום 16.11.20 (להלן: "הוועדה"), אשר התכנסה מכח פסק דינו של בית דין זה (בל 7478-03-20, להלן: "פסק הדין המחזיר") וקבעה, כי לא חל שינוי בדרגת הנכות היציבה של המערער (להלן: "ההחלטה").

העובדות הצריכות לערעור
2. המערער, יליד 19 66.
3. ביום 19.12.14 נפל המערער מגובה בעבודתו ופגיעתו הוכרה על ידי המשיב כפגיעה בעבודה. הפגימה שהוכא: "שבר מרוסק בעקב ימין."
4. למערער נקבעה נכות רפואית אורתופדית בשיעור 42%, החל מיום 1.11.15 לאחר שתקנה 15 הופעלה במלואה.
5. המערער הגיש תביעה להחמרת מצב בטענה, כי מחלת הסכרת היא תוצאה של תאונת העבודה המוכרת.
6. ועדה רפואית לעררים מיום 24.6.19 קבעה כדלקמן (הפרוטוקול צורף לכתב התשובה) :
"לציין שאח סובל מסכרת וערכי הסוכר במיון נתגלו מעט מוגברים אך לא ביצע בדיקות קודם לכן לטענתו, וכם במשך שנתיים לאחר התאונה לא ביצע בדיקות עד לשנת 2016 ואז החל טיפול בעקבות מחלת חום שהיא זו שגרמה לקפיצת ערכי הסוכר מעל 300.
פרופ' ברוק בחוות דעתו כי בדיקות הדם בשנת 2012-2013 רמזו כבר על מצב של טרום סכרת הוועדה מבקשת את תיק הרפואי של התובע ארבע שנים מלפני התאונה בשנת 2014 "כולל בדיקות מעבדה שבוצעו, בדיקות שתן ותיק רפואי כללי" ומכתב מפורט של רופא סכרת, כולל מכתב אשפוז משנת 2016.
לאחר קבלת המבוקש הוועדה תסכם ללא נוכחות התובע".
ביום 17.2.20 התכנסה הוועדה הרפואית לעררים וסיכמה החלטתה בזו הלשון:
"המשך דיון, לגבי קש"ס בין סוכרת לתאונה-
ב 2012+2013 כבר ניצפו ערכי סוכרת מעט מוגברים בין 113-105 עם ערכי המוגלובין A1C.
6.1 דבר המדגים על ערכי סוכר מוגברים מה עוד קיים סיפור משפחתי.
אין לכך הועדה קובעת כי אין קש"ס בין התאונה להופעת הסוכרת.
אין החמרה"
7. על החלטת הוועדה הוגש ערעור לבית דין זה (ב"ל 747 8-03-20). ביום 7.7.20 ניתן פסק דין על יסוד הסכמת הצדדים, המורה על השבת עניינו של ה מערער "לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), בהרכבה הקודם מיום 24.6.19, על מנת שתשקול מחדש קביעתה בעניין הסכרת, תוך התייחסות עניינית ומפורטת לאמור בחוות דעתו של פרופ' ברוק מיום 15.12.2018. המערער יוזמן להופיע בפני הוועדה לרבות באמצעות בא כוחו ויתאפשר לו לטעון בפניה. החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת".

8. ביום 16.11.20 התכנסה הוועדה מכח פסק הדין המחזיר, הקשיבה לדברי ב"כ המערער שנרשמו מפיו בזו הלשון:
"בית הדין ביקש מהוועדה שתשקול מחדש את הקביעה בעניין הקשר הסיבתי בין הסכרת הקיימת לבין התאונה.
גם החמרה היא תאונת עבודה, אגם שלטענתנו כל הסכרת נגרמה בעקבות הטראומה, אך גם אם הוועדה סבורה שהיה מצב מסויים של טרום סכרת לפני התאונה, גם ההחמרה והמעבר מטרום סכרת לסכרת היא תאונת עבודה גם אם הוועדה סבורה בניגוד לטענתנו שהמצב שקדם היה תחילת סכרת.
לפני התאונה לא קיבלכל טיפול ולא אובחן במצב כלשהו. ולא הייתה לו סכרת.
הערכים היום שהגיעו לאחר התאונה והתמודדות הקשה במהשך עם הנכות האורתופדית הקשה הביאו אותו לידי סוכר 300 עם ערכים של A1C של 10.5%. כל אלה לא היו לפני התאונה ואילולי התאונה כשלעצמה טראומתית מאוד ומצב הקשה של האישפוז והתמודדות עם הנכות האורתופדית הקשה הוא לא היה מגיע היום למצב הסכרת בה הוא נמצא. בהתאם להחלטת האגודה הישראלית לסכרת קשר סיבתי הוכר כאשר האבחנה הראשונה של הערך הגובה אחרי התאונה מפויעה תוך 90 ימים ואילו כאן מופיעה ביום התאונה באישפוז הראשון.
אבל הוא לא ידע שהסוכר שלו עלה מאוד כי התמודד עם הפגיעה העקרית האורתופדית, עד אשר מאוחר יותר כשמצבו הלך ועלה בגלל המשך הסרס עקב המוגבלות והגיע לערכי סוכר של 300 אז חזרנו ובדקנו וראינו שכבר ביום התאונה היה לו סוכר מאוד גבוה.
לכן בין אם בגרימה מלאה ובין אם בגרימת החמרה יש לקבוע קשר סיבתי.
לקבוע את הנכות ומתוכה אשר לנכות מצב קודם ככל שהיה בו כדי להוות דרגת נכות ובמקרה זה הניכוי יהיה 0%."
כך סיכמה הוועדה את החלטתה:
"הוועדה עיינה בפס"ד מיום 7.7.20.
ושוב עברה על חוו'ד של פרופ' ברוק מיום 15.12.18.
לציין כפי שצויין בוועדה מיום 17.2.20 וב24.6.19, כבר בשנת 2012 ו2013 נצפו ערכי סוכר מוגברים 105 ו-113 מ"ג אחוז עם ערכי המוגלובין A1C 6.1.
דבר המדגים על סכרת ולא טרום סכרת.
כמו כן יש לציין שקיים סיפור משפחתי (אחיו שסובל מסכרת) לא טופל עד 2017 על אף ערכים מוגברים של סכרת כבר באישפוז עקב התאונה. ואכן במיון לאחר התאונה ב2016 נצפתה קפיצה של ערכי סוכר ל-300 בעקבות הסטרס ומחלת חום.
על כן הוועדה קובעת שאין קשר סיבתי בין הסכרת לאירוע התאונתי כי מדובר בהתפתחות של מחלת הסכרת במהלך טבעי של הסכרת בחולה שלא נטל טיפול על אף ערכי סוכרת מוגברים עד 2017."

על החלטה זו הוגש הערעור שלפני.
טענות הצדדים
9. לטענת המערער, שגתה הוועדה עת לא התייחסה "באופן מפורט וענייני" לחוות דעתו של פרופ' ברוק והסתפקה בלתעד בפרוטוקול, כי הוועדה עיינה בהוראות פסק הדין המחזיר ובחוות הדעת בשנית.
שגתה הוועדה בקביעתה, כי בשנים 2012-2013 סבל המערער מסכרת ולא מטרום סכרת, כפי שנקבע בחוות הדעת של פרופ' ברוק – קביעה לא מנומקת ושגויה. קביעת הוועדה, כי כבר במיון לאחר התאונה הנדונה נצפתה קפיצה של ערכי סוכר ל- 300 "בעקבות סטרס" מאשרת למעשה את הקשר הסיבתי בין התאונה לסכרת – מכאן שלא ברור מדוע קבעה הוועדה שאין החמרה במצב .
הוועדה מתבלבלת בין קשר סיבתי גרימתי לבין מצב קו דם ועת המדובר באירוע תאונתי כבענייננו, על הוועדה היה לפעול בהתאם להלכת מרגוליס ולערוך חשבון עובר ושב, עת מקריאת החלטת הוועדה כלל לא עולה שהקשר הסיבתי בין מחלת הסכרת לאירוע התאונתי המוכר – נשלל.
קביעת הוועדה, כי מדובר בהתפתחות טבעית של מחלת הסכרת אינה מנומקת ונראה, כי הוועדה נעולה בדעתה באופן המצדיק השבת עניינו של המערער לוועדה רפואית לעררים בהרכב אחר.
10. מנגד, טען ב"כ המשיב כי דין הערעור להידחות בהעדר הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה, אשר פעלה בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר ודנה בחוות הדעת של פרופ' ברוק. הוועדה הסבירה מדוע אין בידה לקבל מסקנותיו של פרופ' ברוק בדבר קשר סיבתי בין מחלת הסכרת לבין ה תאונה המוכרת בציינה, כי בהתאם למד די הסוכר וההמוגלובין - מחלת הסכרת קיננה בגוף המערער עוד טרם האירוע התאונתי. לכך הוסיפה הוועדה , כי קיים סיפור משפחתי – כך שמדובר בקביעה מנומקת, המאפשרת התחקות אחר הלך מחשבת הוועדה .
עוד נטען, כי החלק הארי בחוות דעתו של פרופ' ברוק אינו קשור בנסיבותיו הפרטניות של המערער ולמעשה מנוסח כמאמר דעה, מה גם שהמומחה נוקט אף הוא בלשון ספקולטיבית ומשתמש במילים "ייתכן" בהקשר של מועד הופעת המחלה ו"סביר" ביחס לסוגיית הקש ר הסיבתי בין מצב לחץ קיצוני לבין היחשפות המחלה , ללא התייחסות לפער הזמנים בין מועד אב חון המחלה לבין המועד בו אירעה התאונה (2014). אשר לעליית ערכי הסוכר בגין "סטרס" הוועדה הסבירה, כי המערער לקה בסכרת טרם התאונה וחרף זאת לא טופל תרופתית ואף ציינה הוועדה דבר קיומה של מחלת חום כגורם לעלייה הזמנית בערכי הסוכר. המשיב הוסיף, כי מדובר בהליך מתוקף הוראות תקנה 36 ומכאן שלא ניתן לדון בקיומה של פגימה חדשה מקום זו היתה קיימת טרם החלטת הוועדה עובר להגשת התביעה לדיון מחדש.

דיון והכרעה
11. הלכה פסוקה היא, כאשר עניינו של מבוטח מוחזר לוועדה רפואית לעררים לדיון מחדש בעקבות פסק דין בו נקבעו הוראות, על הוועדה לקיים את הוראות פסק הדין במדויק ובמלואן, להתייחס לאמור בפסק הדין ואל לה להתייחס לנושאים שלא פורטו בו (דב"ע (ארצי) נא/29-01 מנחם פרנקל – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כבוד 160 (1992)).
12. ביקורתו השיפוטית של בית הדין על החלטת ועדה שהתכנסה לאחר פסק דין מוגבלת לבחינת שאלה יחידה – האם מילאה הוועדה אחר הוראות פסק הדין, אם לאו (עב"ל (ארצי) 53609-12-10 זכריה עודי – המוסד לביטוח לאומי, 17.2.14).
13. לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה, בחוות הדעת של פרופ' ברוק וכן במכלול החומר שבתיק וכן לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי, כי דין הערעור להידחות, כפי שיפורט להלן.
14. במסגרת פסק הדין המחזיר הונחתה הוועדה כאמור להתייחס באופן ענייני ומפורט לחוות הדעת של פרופ' ברוק מיום 15.12.18 ולשקול קביעתה בשנית.
15. בחוות דעתו של פרופ' ברוק ( צורפה לערעור) המליץ האחרון לקבוע למערער נכות בשיעור 10% בגין מחלת הסכרת סוג 2, לפי פריט ליקוי 4(ב) וכלשונו:
"ניתן לסכם ולקבוע שאצל מר ניזאר הנפילה ותוצאותיה יחד עם השיקום הארוך והקשה שיחקו תפקיד חשוב מאד בהתפרצות מחלת הסוכרת זמן מה לאחר מכן. על ידי כך ניתן לטעון שקיים קשר סיבתי ישיר בין אירוע הנפילה וה"סטרס" כתוצאה ממנו לבין הופעת מחלתו – סוכרת סוג 2. אין לי כל ספק שקיום האירוע הפך את מצב הטרום סוכרת למחלת סוכרת פעילה. אין כל אפשרות לקבוע מתי בדיוק פרצה המחלה. היא אובחנה קרוב לשנה וחצי אחרי התאונה אך יתכן הופיע ה קודם לכן. הסוכרת יכולה להתקיים תקופת מה ללא תסמינים ורק כאשר רמת הסוכר עולה יותר התסמינים מופיעים והאבחנה נעשתה. לדעתי מאוד מתקבל על הדעת שכך היה המהלך אצל מר ניזאר.
להערכתי התפרצות הסוכרת לאחר האירוע החריג גרם להחמרה משמעותית של מצבו הכללי. יתכן ולו אירוע הנפילה לא היה מתרחש, מר ניזאר היה ממשיך עם מצב של טרום סוכרת לתקופה נוספת שאורכה אינה ניתנת להערכה.
להערכתי הסוכרת סוג 2 הקיימת אצל מר ניזאר מקנה נכות של 10% לפי סעיף 4)ב) של מבחני הנכות של המוסד לביטוח לאומי"
16. למקרא החלטת הוועדה עולה, כי זו מילאה אחר הוראת פסק הדין המחזיר כנדרש והתייחסה באופן ענייני לחוות הדעת של פרופ' ברוק, ואבאר.
17. התאונה הנדונה היא כאמור מיום 19.12.14 והפגימה האורתופדית שהוכרה בגינה היא "שבר מרוסק בעקב ימין". עסקינן כאמור בהליך מתוקף תקנה 36, במסגרתו ביקש המערער להכיר במחלת הסכרת כפגימה חדשה הנובעת מתאונת העבודה המוכרת.
18. הוועדה הקשיבה לדברי ב"כ המערער, עיינה בשנית בחוות הדעת של פרופ' ברוק ובהוראת פסק הדין המחזיר והסבירה מדוע לדעתה לא חל שינוי בדרגת הנכות היציבה של המערער. בניגוד לקביעתו של פרופ' ברוק, הוועדה מצאה כי כבר בשנים 2012 ו- 2013 המערער סבל מערכי סוכר מוגברים של 105 ו- 113 מ"ג עם ערכי המוגלובין A1C 6.1 – מצב המדגים בהתאם לשיקול דעתה המקצועי של הוועדה "סכרת ולא טרום סכרת". עוד הוסיפה הוועדה וקבעה, כי קיים גורם נוסף של רקע משפחתי (אחיו של המערער סובל מסכרת), וכי המערער לא טופל תרופתית עד לשנת 2017 זאת חרף ערכי הסוכר המוגברים שאובחנו אצלו עוד באשפוז עקב התאונה. הוועדה אכן אישרה, כי "במיון לאחר התאונה ב 2016 נצפתה קפיצה של ערכי סוכר ל- 300 בעקבות הסטרס ומחלת החום" – אלא שמהחלטת הוועדה גם ניתן להבין, כי העלייה שנצפתה באותו מועד, בין היתר, עקב מחלת החום מקורה בהתפתחות הטבעית של מחלת הסכרת שלא טופלה תרופתית על ידי המערער, חרף המדדים המוגברים , עד לשנת 2017.
19. מדובר בקביעה רפואית מובהקת, ברורה, סבירה ומנומקת, הנסמכת על שיקול דעתה המקצועי של הוועדה, המאפשרת מעקב אחר הלך מחשבתה והמקיימת אחר הוראות פסק הדין המחזיר. במצב דברים זה ובהעדר הצבעה על טעות משפטית בפעולת/בהחלטת הוועדה – לא מצאתי מקום להתערב בהחלטה.
סוף דבר
20. אשר על כן – הערעור נדחה.
21. אין צו להוצאות.

הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ד תמוז תשפ"א, (24 יוני 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: ניזאר עיסא
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: