ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עלאא חג'אזי נגד ר.ק.ל.ט אחזקות בע"מ :

לפני:

כבוד השופט דניאל גולדברג
נציג ציבור (עובדים) מר משה נחמיה
נציג ציבור (מעסיקים) מר יוסי פריד
התובע
עלאא חג'אזי

ע"י ב"כ: עו"ד ולדימיר פוסטרנק
-
הנתבעים
1. ר.ק.ל.ט אחזקות בע"מ

2. יעקב סטרוג

ע"י ב"כ: עו"ד ארצי בן יעקב

פסק דין

התובע, מר עלאא חג'אזי, הגיש תביעה זו נגד הנתבעים לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, השלמת שכר ודמי מחלה לחודשים יולי – אוגוסט 2018, שכר עבור עבודה נוספת, דמי הבראה, החזר נסיעות, פיצוי לדוגמה לפי ס' 26 א' לחוק הגנת השכר ופיצוי בשל אי מסירת הודעה בכתב על תנאי עבודה.
הנתבעים הגישו כתב הגנה, בו הכחישו את זכאות התובע לסעדים שתבע, ו העלו טענת קיזוז בשל התפטרות בלא מתן הודעה מוקדמת.
בסיכומיו וויתר התובע על התביעה לפיצויי לדוגמה לפי סעיף 26 א' לחוק הגנת השכר.
במהלך ההליך הנתבעים הודו בחוב של הנתבעת 1 בגין דמי הבראה בסכום הנתבע. (1,134 ₪).

הרקע העובדתי

הנתבעת 1 (להלן: הנתבעת) היא חברה שעיסוקה בהשמת כוח אדם.
התובע הועסק על ידי הנתבעת כעובד שעתי, מיום 22.11.16 עד למועד שהוא שנוי במחלוקת. מתחילת העסקתו ועד לחודש 12/17, שכרו השעתי של התובע היה 30 ₪. החל מ-חודש 1/18 שכרו השעתי של התובע הועלה ל- 32 ₪.
הנתבע 2 הינו בעל מניות בחברת ר.ק.א.ס ניהול בתי מלון בע"מ, שהינה בעלת מניותיה של הנתבעת.
מתחילת עבודתו התובע היה כפוף למר אושר תורג'מן. במהלך חודש יולי 2018, החליפה גב' לימור חזן את מר תורג'מן כמנהלת. סמוך לאחר מכן, ביום 11.07.18, התקיימה שיחה בין התובע לבין גב' חזן. התובע ביקש תוספת שכר. גב' חזן הציעה לתובע העלאת שכר אך דרשה ממנו לעבוד שעות עבודה רבות יותר, והציגה לפניו "את הדף שאחתום על חוזה לשעות נוספות, היא הביא לי טפסים שאני אחתום..." (עדות התובע בדיון המוקדם).
ביום 17.07.18 מסרה לימור לתובע מכתב אזהרה. המסמך לא צורף במסגרת כתבי הטענות או התצהירים. בית הדין עיין במסמך בדיון המוקדם והציג לתובע שאלות על פיו, ואף בדיון ההוכחות הוצג המכתב לבית הדין, אך הצדדים לא ביקשו להגישו לבית הדין. מכל מקום, אין מחלוקת על קיומו ועל היותו "מכתב התראה".
ביום 09.08.18 התייצב התובע במשרד הנתבע בירושלים והמציא תעודות מחלה לתאריכים 22.07 עד ליום 31.07.18 ולתאריכים 01.08.18 עד ל – 08.08.18. התובע דרש תשלום עבור שכר חודש יולי 2018. שולם לו סך 1,171 ₪ בגין שעות עבודתו בחודש 7/18.
ביום 12.08.18 מסר התובע לנתבעת במשרדיה בירושלים מכתב בזו הלשון:

"לכבוד רקלט אחזקות בע"מ
דרישה להסדיר חוב והודעה על כך שאני רואה את עצמי מפוטר או מתפטר בגלל הרעה מוחשית בתנאי עבודה.
אני חג'אזי עלאא עובד אצלכם מחודש 11.16.
עבור חודש 07.18 קיבלתי שכר בשיעור 1,171 ₪, למרות שעבדתי עד 17.07.18 ומאז חליתי והייתי בחופשת מחלה. למעשה קיבלתי כחמישית מהשכר שאני צריך לקבל, כמו כן, לפי מיטב ידיעתי אתם לא מפרישים כספים לפנסיה שלי. אני לא מסוגל להשאר בעבודה אם אני לא מקבל משכורת. יש לי התחייבויות, אשתי בהיריון, החודש יש חג עידחא ואתם השארתם אותי בלי כסף בחודש שיש בו חג, עם אישה הרה ובלי עבודה. ביום 08.08.18 הסתיימו ימי המחלה שלי. 09.08.18 הגעתי לעבודה וביקשתי תלוש ואז הופתעתי לקבל במקום שכר רגיל סה"כ 1,171 ₪ בתלוש. נאמר לי עליי לדבר עם יחיאל, אבל יחיאל דיבר איתי בזלזול, זלזל במחלה ולא נתן כל פתרון ענייני למצוקה שלי. יחיאל אמר לי שייצרו איתי קשר מהסניף בו אני עובד (ירושלים) אבל אף אחד לא יצר איתי קשר. אני מודיע לכם שבהעדר משכורת אני לא יכול להשאר לעבוד אצלכם ואני רואה את עצמי מפוטר. ככל שיש לכם נכונות לשלם את כל מה שמגיע לי נא ליצור איתי קשר בדחיפות, לשלם לי ללא דיחוי את השכר ואת כל החוב שאתם חייבים לי עבור החודש הקודם ובכלל להסדיר הפרשות פנסיוניות. יש לכם פרטי בנק שלי ולכן אני מבקש לעשות העברה באופן מידי ".
ביום 16.08.18 שוחח התובע בטלפון עם גב' חזן. התובע הקליט את השיחה והגיש העתק של ההקלטה. מהשיחה עולה שגב' חזן מסרה לתובע כי " אין לך מה להתקרב למשרד שלי... סגירת חשבון שלך היא מול יחיאל או מול קובי". עוד הודיעה לימור שככל שבדעת התובע להגיע למשרד היא תזמין משטרה.

המחלוקות

המחלוקות הטענות הכרעה בהליך הן:
מתי וכיצד הסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים? האם התובע פוטר ביום 17.8.18 בשיחתו עם גב' חזן, או שמא התפטר ביום 17.7.18, בכך שעזב את עבודתו? בהתאם לכך , האם זכאי התובע לפיצויי פיטורים, לדמי הודעה מוקדמת ולפיצוי בגין פיטורים ללא שימוע?
האם התובע זכאי לשכר ודמי מחלה בגין החודשים יולי ואוגוסט 2018.
האם התובע זכאי לשכר ראוי בסך 2,000 ₪ בגין עבודה נפרדת שביצע שעבורה סוכם על תשלום נפרד?
האם התובע זכאי לדמי נסיעות?
האם נמסרה לתובע הודעה בכתב על תנאי עבודה והאם הוא זכאי לפי צויי ככל שלא נמסרה לו הודעה כזו?
האם יש לחייב את הנתבע 2 בחיובי הנתבעת.

מועד סיום עבודת התובע ונסיבות סיום העבודה, התביעות לפיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ופיצוי בשל פיטורים שלא כדין במחלוקת לגבי מועד סיום עבודת התובע ונסיבות סיום העבודה, בית הדין מעדיף את גרסת התובע, לפיה התובע פוטר. להלן הנימוקים:
כידוע, פיטורים והתפטרות מהוות אקט משפטי חד צדדי, אשר מביאים לסיום יחסי העבודה. בפסיקה נקבע שכדי להסיק שצד ליחסי עבודה ביצע אקט של ייזום הפסקת קשר ההעסקה, נדרש כי יינתן ביטוי ברור בדבר כוונתו החד משמעית של אותו צד. לעניין היעדרות מעבודה, הפסיקה מבחינה בין היעדרות שמהווה אך הפרה של חוזה העבודה, לבין היעדרות שיש בה כדי להצביע על כוונתו החד משמעית של העובד להפסיק את קשר ההעסקה. בית הדין בודק את כלל נסיבות העניין, את סיבת ההיעדרות, משכה של ההיעדרות על רקע משכה של תקופת ההעסקה, ועוד (דב"ע נב/3-122 זבון – מוצניק, פד"ע כט 288).
בענייננו, בית הדין סבור שגם אם לא תתקבל טענת התובע לפיה הוא עסק בתאריכים 18.7.18 ו-19.7.18 בענייני עבודתו, ואף בשים לב לטענת הנתבעת כי כאשר התובע הופיע ביום 9.8.18 במשרדי הנתבעת, הוא לא ביקש לחזור לעבודתו, אלא דרש גמר חשבון, אין בסיס ראייתי למסקנה שהתובע הביע בהיעדרותו מיום 18.7.18 ואילך, או בדרישות שהציג ביום 9.8.18, כוונה חד משמעית לסיים את קשר ההעסקה.
אכן, מכלל הראיות עולה, כי מסתברת הטענה שהיעדרותו של התובע הייתה קשורה לשינוי שדרשה גב' חזן בתנאי העסקתו של התובע, קרי: דרישה להתייצבות התובע בתחילת יום עבודה במשרדי הנתבעת ונוכחות מוגברת בהם, ביחס לדרישות הנוכחות הגמישות ששררו בתקופה שבה אושר תורג'מן ניהל את משרדי הנתבעת. יחד עם זאת, התובע הציג אישורי מחלה לתקופה החל מיום 22.7.18 עד ליום 8.8.18, ולא נסתרה עדותו, אשר נתמכת במכתבו מיום 12.8.18, כי הנתבעת הודיעה לו, באמצעות יחיאל, כי אינה מכירה באישורים אלה, וכי נאמר לו על ידי יחיאל ש נציג מטעם הנתבעת ייצור עמו קשר, אך הדבר לא נעשה. יחיאל העיד שלא זכור לו שהוא אי פעם שוחח עם התובע. גם אם יחיאל לא זכר זאת, בית הדין מקבל את עדות התובע, שנתמכת במכתבו ותוכן שיחתו עם גב' חזן, שאכן התקיימה בינו לבין יחיאל שיחה כזו, שבה הובטחה לתובע תשובה לדרישות שהציג. ייתכן שאכן התובע לא היה מעוניין בהמשך עבודתו בתנאים שקבעה גב' חזן, ושלגבי אי עמידה בהם היא כפי הנראה כתבה לתובע מכתב התראה ביום 17.7.18. התובע אכן התבטא בעדותו שגב' חזן רצתה "לשנות את הכל". עם זאת, התובע לא נתן ביטוי ברור לכוונה להתפטר מעבודתו, וניתן להסיק, לכל היותר, כי התובע הפר את חוזה ההעסקה שלו, בכך שנעדר מן העבודה ללא דיווח והציג אישור מחלה בדיעבד, לאחר כשלושה שבועות.
בית הדין סבור שהנתבעת היא זו, שבאמצעותה של גב' חזן, הביעה כלפי התובע באופן ברור וחד משמעי, את כוונתה לסיים עם התובע את קשר ההעסקה, בכך שהודיעה לתובע בשיחה טלפונית מיום 16.8.18, כי אם התובע ישוב ויגיע למשרדי הנתבעת, תוזמן המשטרה להרחיקו.
אשר על כן, בית הדין קובע כי התובע פוטר.
תקופת עבודתו של התובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים היא 21 חודשים. מתלושי השכר של התובע עולה כי העסקת התובע לא הייתה במשרה מלאה. לא הוצג תחשיב היקף משרת התובע, אך על פי הודאת הנתבעת, שכרו הקובע לא נפל מ-4,450 ₪, הסכום שהנתבעת ביקשה לקזז בגין אי מתן הודעה מוקדמת להתפטרות. לפיכך זכאי התובע לפיצויי פיטורים בסך 7,788 ₪.
בית הדין מפחית את פיצויי ההלנה ומעמידם על הפרשי הצמדה וריבית, בשים לב לקיומה של מחלוקת שלדעת בית הדין היה בה ממש, בדבר זכאות התובע לפיצויי פיטורים.
כן זכאי התובע לדמי הודעה מוקדמת בסך 4,450 ₪.
בנסיבות העניין, בית הדין סבור שאין הצדקה לפסוק לתובע פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, או בגין אי קיום הליך שימוע. התובע קיבל מכתב התראה שבו הועמד על דרישת הנתבעת לנוכחות מוגברת במשרדיה, ועל כך שההסדרים הגמישים לגבי נוכחותו והפיקוח על עבודתו, ששררו קודם לכניסת גב' חזן לתפקידה, שוב אינם מקובלים על הנתבעת. אין מחלוקת על כך שמדובר ב"מכתב התראה", כך שיש להסיק שניתנה לתובע התראה על הדרישה והתובע ידע כי בנתקו קשר עם הנתבעת, ללא דיווח תוך כדי ימי המחלה, על סיבת היעדרותו, הוא אינו שועה לאותה התראה.
בהתאם לכך, בית הדין דוחה את התביעה לפיצוי בשל פיטורים שלא כדין.

התביעה לדמי מחלה
כאמור, ב-9.8.18 הציג התובע לנתבעת תעודות מחלה. תעודה אחת של רופא משפחה, ד"ר שאמי, מיום 22.7.18 מאשרת היעדרות בגין כאב בברך וקרע מניסקאלי, מיום 22.7.18, ותעודת המשך מיום 1.8.18 מאשרת היעדרות מיום 1.8.18 עד 8.8.18.
בית הדין מחליט לדחות את תביעת התובע לדמי מחלה בגין התקופה שבין 18.7.18 עד ל-8.8.18, מנימוקים אלה: ראשית, סעיף 2(ג) לחוק דמי מחלה, התשל"ו-1976 מסמיך את שר העבודה, באישור ועדת העבודה של הכנסת, להתקין תקנות בדבר נהלים הכרוכים בקבלת דמי מחלה. על פי סמכות זו, הותקנו תקנות דמי מחלה (נהלים לתשלום דמי מחלה), התשל"ז-1976 (להלן: "תקנות דמי מחלה"). תקנה 1 לתקנות דמי מחלה קובעת כי "עובד הנעדר מעבודתו עקב מחלה ימסור למעביד הודעה על כך תוך שלושה ימים מהיום הראשון להיעדרו ועל התקופה המשוערת שבה לא יהיה מסוגל לעבודה".
התובע הפר חובתו לפי תקנה 1 לתקנות דמי מחלה, בכך שלא מסר לנתבעת הודעה על היעדרותו עקב מחלה, תוך שלושה ימים מיום תחילת ההיעדרות הנטענת בגין מחלה. לעניין זה, לא נסתרה עדותו של יחיאל בסעיף 6 לתצהירו.
על פי סעיף 2(ג) לחוק דמי מחלה, התקנות קובעות נהלים "הכרוכים" בקבלת דמי מחלה, באופן שיש להסיק שהפרת הנהלים עשויה להביא לשלילת הזכאות לדמי מחלה. שנית, הזכות לדמי מחלה קמה, על פי חוק דמי מחלה, התשל"ו-1976, כאשר עובד נעדר מעבודתו עקב מחלה.
בית הדין סבור שבנסיבות שבהן עובד אינו מקיים את חובתו להודיע לנתבעת על היעדרותו עקב מחלה לפי תקנה 1 לתקנות, הרי שלא יהיה זכאי לדמי מחלה, שכן הזכאות לדמי מחלה "כרוכה" בקיום הנהלים לפי תקנות דמי מחלה. יש חשיבות לכך שנהלים אלה יקויימו להבטחת זכויות כל הצדדים. כך, הצגת תעודות מחלה באיחור ובדיעבד עלולה לפגוע ביכולתו של המעסיק לשקול העמדת התעודות לבדיקת רופא מטעמו, בהתאם לתקנות, וממילא פוגעת ביכולתו לבחון האם אכן ההיעדרות של העובד היא עקב מחלה.
אשר על כן, תביעת התובע לדמי מחלה נדחית.

התביעה לגמול בעד עבודה "נפרדת"
התובע טען כי לאחר שנגנבו צ'קים מהנתבעת אשר נפרעו ברמאללה, התבקש התובע לאתר את הגנב ולסייע בהשבת הסכום הגנוב. התובע פנה לחלפן כספים ברמאללה שפרע את הצ'קים ובאמצעותו הצליח להגיע לגנב . התובע שכנע את הגנב להחזיר לנתבעת סך של 20,000 ₪. התובע טוען כי הובטח לו לקבל תשלום נפרד עבור עבודה זו, אך הבטחה זו הופרה והוא זכאי לשכר ראוי בסך 2,000 ₪. הנתבעת הכחישה את טענת התובע. התובע עמד על גרסתו בתצהירו ולא נחקר עליה. התובע תמך את עדותו בעניין זה בתצלום הצ'קים שנגנבו והסכם עם החלפן.
בית הדין מחליט לדחות את תביעת התובע, שכן בית הדין לא שוכנע כי הובטחה לתובע תמורה נפרדת, כנטען על ידו. התובע לא פירט מי הגורם שנתן לו הבטחה כזו, ודרישת תשלום עבור עבודה "נפרדת" זו לא פורטה במכתבו לנתבעת מיום 12.8.18.

התביעה לדמי הבראה
בהסכמת הנתבעת מתקבלת תביעת התובע לדמי הבראה בסך 1,134 ₪.

התביעה לדמי נסיעות
התובע טען כי לא מגיעה תחבורה ציבורית משכונת מגוריו ב א – טור למרכז העיר ירושלים, וכי הוא נסע בעלות יומית של 6 ₪ מביתו עד לדרך שכם ובחזרה, ומשם יכל לנסוע בתחבורה ציבורית לעבודה במרכז העיר. התובע מבקש לפסוק לו 12 ₪ ליום בגין 18 חודשים לפי חישוב של 22 ימים בחודש, לחלופין טוען התובע שזה הסכום שהנתבעת חייבת לשלם לו כהחזר הוצאות רכב והוצאות נלוות שכן הדרך הזולה ביותר להגיע לעבודה היא באמצעות תחבורה ציבורית בעלויות כמפורט לעיל.
הנתבעת מכחישה את זכאותו של התובע לדמי נסיעות, לטענתה יצאה הנתבעת מידי חובתה לתשלום דמי נסיעות בשיעור עלות חופשי – חודשי לתובע, כן טענה הנתבעת כי התובע מעולם לא העלה "בזמן אמת" כל טענה בדבר נשיאה בהוצאות נסיעה נוספות.
ואכן, בית הדין אינו מקבל את עדותו הכבושה של התובע שהועלתה לראשונה בחקירתו הנגדית ולפיה הוא פנה בעניין זה אין ספור פעמים לנתבע 2 או לאושר תורג'מן.
בית הדין מחליט לדחות את תביעת התובע לדמי נסיעות. התובע לא הרים את הנטל להוכיח שהוא אכן הוציא הוצאות בשל הצורך לנסוע לעבודה מא – טור לדרך שכם , וזאת להבדיל מצורך בנסיעה כאמור שאינו קשור דווקא לעבודה. מקובלת על בית הדין טענת הנתבעת כי בהיותו של התובע איש שטח, ובעיקר תחת ניהולו של אושר, הוא אכן יכל לבצע עבודה ממקומות שונים עם לוח זמנים גמיש.

התביעה לתביעה לפיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי עבודה הנתבעים לא הרימו את הנטל להוכיח שהנתבעת 1 מסרה לתובע הודעה בכתב על תנאי עבודה.
יחד עם זאת, בית הדין לא שוכנע שנגרם לתובע נזק ממשי כתוצאה מכך או קושי להוכיח את זכויותיו. בנסיבות אלה, בית הדין מחליט לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי בסך 1,500 ₪.

התביעה נגד הנתבע 2
בית הדין סבור שהתובע לא הרים את הנטל להוכיח עילה לחייב את הנתבע 2 בחיובי הנתבעת 1, מנימוקי כדלהלן:
התובע טען באופן כללי וללא ביסוס ראייתי, כי הנתבע 2 רוקן את חברת טלרן מנכסיה והעביר את פעילותה לנתבעת 1 .
על פי עדותו של מר אלימלך, חברת טלרן הפסי קה פעילותה לפני כחמש או שש שנים. הוא אישר שחלק מפעילותה של טלרן וחלק מעובדיה עברו לנתבעת 1. מדובר על אירוע שהתרחש זמן רב לפני תחילת העסקתו של התובעת בנתבעת 1. לא הוכח שהמימון של הנתבעת 1 היה מימון דק, כנטען בכתב התביעה, ולא נסתרה עדותו של מר אלימלך כי מכלול פעילותה של הנתבעת 1 אינו חופף לפעילות של חברת טלרן, וכי היו לנתבעת 1 לקוחות שלא היו לקוחות של טלרן.
בית הדין ער לכך שהנתבע 2 לא העיד בהליך, אך בית הדין אינו רואה בכך, בנסיבות העניין, כחיזוק ראייתי לגרסת התובע שלא גובתה בראיות ממשיות.
אשר על כן בית הדין מחליט לדחות את התביעה נגד הנתבע 2.

סוף דבר
התביעה נגד הנתבע 2 נדחית.
התביעה נגד הנתבעת 1 מתקבלת חלקית. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.9.18 עד לתשלום בפועל:
פיצויי פיטורים בסך 7,788 ₪.
דמי הודעה מוקדמת בסך 4,450 ₪.
דמי הבראה בסך 1,134 ₪.
כן תשלם הנתבעת 1 לתובע פיצוי לדוגמה בשל אי מסירת הודעה בכתב על תנאי עבודה בסך 1,500 ₪.
הנתבעת 1 תשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪.
בנסיבות שבהן הנתבע 2 לא העיד, בית הדין נמנע מחיוב התובע בהוצאות הנתבע 2, חרף דחיית התביעה נגדו.
זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים.

ניתן היום, י"ד תמוז, התשפ"א, 24 יוני 2021, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

"ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו".

נציג ציבור

נציג ציבור

דניאל גולדברג, שופט


מעורבים
תובע: עלאא חג'אזי
נתבע: ר.ק.ל.ט אחזקות בע"מ
שופט :
עורכי דין: