ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ע.ע.נ. אחזקות 2011 בע"מ נגד בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ :

לפני כבוד ה שופטת אפרת רבהון

מערערת/מבקשת

ע.ע.נ. אחזקות 2011 בע"מ

נגד

משיב
בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ

החלטה

בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהעדר התייצבות בדיון.

1. ביום 29.10.19 הגישה המבקשת (להלן – המבקשת; המערערת) ערעור לפי סעיף 10(א) לחוק שיקים ללא כיסוי התשמ"א-1981 (להלן – חוק שיקים ללא כיסוי).

2. בדיון ביום 6.6.21 (להלן - הדיון) שנקבע לשמיעה ולסיום ההליך, לא התייצבו המבקשת ובא-כוחה, וניתן פסק דין המורה על דחיית הערעור וחיוב המבקשת בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד (להלן - פסק הדין).

3. המבקשת הגישה בקשה לביטול פסק הדין (להלן – הבקשה לביטול), שבו היא טוענת, כי מתקיימים במקרה זה התנאים לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד. לטענתה, העדר ההתייצבות בדיון לא נבע מזלזול אלא בשל דיון נוסף שהיה לבא-כוחה במקביל בבית משפט השלום בחיפה, שלא עלה בידו לסיימו ולהתייצב בדיון בשעה שנקבעה. לטענתה, יומיים קודם לדיון, כבר פנה בא כוחה לקבל את הסכמת ב"כ המשיב לדחיית שעת הדיון , אולם לא נענה. לעניין סיכויי הערעור טענה, כי הם גבוהים, ואם לא יבוטל פסק הדין תיוותר הגבלה על חשבון הבנק שלה, שעלולה להסב לה נזק כלכלי בלתי הפיך.

4. המשיב טוען, כי לא מתקיימים בבקשה התנאים המצטברים לביטול פסק הדין. לא מתקיימת עילת ביטול מן הצדק, מאחר שהדיון נקבע בתיאום עם המבקשת . כן לא מתקיימת עילת לבטלותו מכוח שיקול דעת בית המשפט. לנוכח התנהלותה הלקויה של המבקשת בהליך, שפעלה ללא לאות לעכב ולדחות את בירורו, הכף אינה נוטה לטובת המבקשת, גם בשם זכות הגישה לערכאות , וכן סיכויי ההצלחה הקלושים של המבקשת בערעור.
דיון והכרעה

5. כידוע, קיימות שתי עילות לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד. האחת, מחמת הצדק, והשנייה , מכוח שיקול דעתו של בית המשפט (רע"א 5736/15 ‏ עובד נ' פקיד שומה טבריה (פורסם בנבו, 8.10.2015)). ביטול מן הצדק ייעשה מקום שבו נפל פגם בהליך ההמצאה, שעל יסודו ניתנה ההחלטה במעמד צד אחד, ועצם הפגם בהליך משמש עילה לביטול ההחלטה מבלי שבית המשפט ישקול אם הייתה ההחלטה נכונה לגופו של עניין, אם לאו (ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח(1) 395, 397 פסקה 5).

6. בענייננו, לא מתקיימת עילה לביטול פסק הדין מחמת הצדק, שכן לא נפל פגם בזימונה של המבקשת לדיון, שנקבע בנוכחותה ובתיאום עמה.

7. ביטול פסק הדין נתון אפוא בנסיבות אלה, לשיקול-דעת בית המשפט. בחינת הבקשה לביטול, תעשה תוך שבית המשפט מציג לעצמו שתי שאלות: האחת, מהי הסיבה אשר גרמה לכך שהמבקש לא התייצב לדיון; והשניה, מהם סיכויי ההצלחה של המבקש אם יבוטל פסק הדין והוא יורשה להמשיך במשפט. "השאלה השניה היא עיקר, ולשאלה הראשונה נודעת אך חשיבות משנית" (י. זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, בעמ' 738).

8. ככלל, מדיניות בתי המשפט בביטול פסק-דין שניתן בהיעדר הגנה או בהעדר התייצבות נוטה להקל, לנוכח זכות הגישה לערכאות, הנושאת מעמד של זכות חוקתית. בית המשפט יטה להסתפק בהשתת הוצאות על מבקש הביטול ללא קשר עם תוצאות ההליך, כסנקציה מידתית יותר לפי הנסיבות (ראו: ע"א 7882/14 דוד אהרון נ' שלומי (סלמן) עובדיה (פורסם בנבו, 27.11.2014). רצוי ככלל להימנע מפגיעה בזכות הגישה לערכאות רק מטעמים שבסדר הדין: "אכן, בדחייתה של תובענה מטעמים שבסדר הדין, אשר אינם יורדים לגופה של העילה המשפטית הנטענת בה, יש כדי לגרום לפגיעה קשה בזכות הגישה לערכאות, שהינה זכות יסוד. החלטה שיש בה כדי לשלול את מימושה של זכות יסוד זו שקולה מבחינת תוצאתה האופרטיבית לשלילת הזכות המהותית שמכוחה מבקש אדם סעד מבית המשפט, וזאת אף בלי להיזקק לבחינת העילה הנטענת לגופה. תוצאה זו קשה היא, ויש בה, במידה רבה, כדי לסכל את תכליתו הבסיסית ביותר של ההליך השיפוטי להכריע בסכסוכים בהתאם לזכויותיהם המהותיות של בעלי הדין ולהביא לאכיפת שלטון החוק" (רע"א 1958/00 נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלוויזיה בבית אל על, פ"ד נה(5) 43, 47 (2001); וראו גם: רע"א 9572/01 דדון נ' וייסברג, החלטה מיום 1.10.02). כן יש לגלות גמישות בביטול פסק דין שניתן בשל מחדלו של מבקש הביטול, כדי לתן לו יומו : "בעניין זה נהגו בתי המשפט מאז ומעולם בגמישות מסוימת ונטו לבטל פסק-דין שניתן בהיעדרו של בעל דין, על-מנת שיתאפשר לו להשמיע דברו. אפילו נגרמה התקלה באשמתו, עשויה בקשתו של אותו בעל דין להיענות, ובלבד שיש בידו להראות סיכוי להצלחת הגנתו ושאין במחדלו משום זלזול מכוון בבית המשפט ..." (ע"א 146/85 גמליאל נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מא(3) 746, 749 (1987)).

9. ואולם, אין הדבר אומר, שבכל מקרה ייעתר בית המשפט לבקשה לביטול פסק-דין. על המבקש להראות, כי לא היה בהתנהגותו משום זלזול מכוון בבית המשפט, וכי יש לו סיכוי טוב להצליח בהליך: "אם יתברר, למשל, שהמבקש לא הופיע למשפט תוך גילוי זלזול מופגן כלפי בית המשפט וללא כל סיבה סבירה, הרי שיש להניח, שבית המשפט ייעתר לו, רק אם ישוכנע, שאחרת ייגרם עיוות דין בולט. אולם אם מסתבר, כי אי ההופעה אירעה כתוצאה מצירוף נסיבות אומלל, מתוך אי-הבנה או בהיסח הדעת, או אף בשל רשלנות מסוימת מצד המבקש או בא-כוחו, ויחד עם זאת מסתבר, כי יש למבקש הגנה סבירה לגופו של עניין, כי אז יהיה בית המשפט נוטה, בדרך כלל, לקבל את הבקשה ולאפשר את ליבון הנקודות, השנויות במחלוקת, לגופן" (ע"א 32/83 אפל נ' קפח, פ"ד לז(3) 431, 438 (1983)). בעל דין שאינו מקיים את חובותיו כלפי בית המשפט וכלפי יריבו ומזלזל במילוין, לא יוכל תמיד לכפר על מחדליו בתשלום הוצאות, והוא אינו רשאי לנצל את ההליך השיפוטי לרעה בשם זכות הגישה לערכאות (ראו: רע"א 3454/04 ורקר נ' הראל (פורסם בנבו, 5.6.2005))

10. יישומן של אמות מידה אלה בענייננו מוביל לכלל מסקנה, כי דין הבקשה לביטול פסק הדין להידחות. הותרת פסק הדין, מהווה לכאורה פגיעה בזכות הגישה של המבקשת לערכאות, ואולם, מקרה זה, נמנה על אותם מקרים חריגים המצדיקים נקיטה בסנקציה מחמירה זו. מחדל המבקשת שלא התייצבה בדיון, מבטא זלזול בהליך השיפוטי כפי שהוא משתקף גם מהתנהלותה המתמשכת לאורך ההליך. גם סיכויי ההצלחה הקלושים בערעור, מעלים, כי אין הצדקה להחזיר את ההליך לדיון שיוביל בסופו של יום למתן אותו פסק-דין.

11. נתייחס להלן לשני התנאים המתקיימים בענייננו - להותרת פסק הדין שדחה את הערעור על כנו.

התנהלותה הלקויה של המבקשת בהליך

12. ההליך, כאמור, נפתח בערעור ובקשה לעיכוב הגבלה על חשבון המבקשת (שתחילתה נקבעה ליום 8.11.19) שהגישה המבקשת ביום 29.10.19. ביום 30.10.19 ניתנה החלטה על עיכוב ההגבלה עד לדיון בערעור שנקבע ליום 14.1.20. ביום 12.1.20 הגיש ב"כ המבקשת אז, עו"ד משארקה, בקשה (ראשונה) לדחיית הדיון מטעמי בריאות, והדיון נדחה בתיאום עם הצדדים ליום 24.6.20. ביום 18.6.20 הגיש עו"ד משארקה בקשה נוספת (שניה) לדחיית הדיון בשל טיפול כירורגי שנקבע לו ליום 23.6.20, והדיון נדחה שוב, בתיאום עם הצדדים ליום 7.9.20.

לדיון שהתקיים ביום 7.9.20 לא התייצבו המבקשת ובא-כוחה. מבירור טלפוני שערכה ב"כ המשיב נמסר מעוה"ד משארקה, כי מועד הדיון (שנדחה לבקשתו ונקבע בתיאום עמו) לא נרשם ביומנו ושבאותו בוקר גם עבר ניתוח שיניים. המבקשת חויבה בהוצאות המשיב שהתייצבות בדיון לחינם, והדיון נדחה ליום 9.9.20. בבוקר יום 9.9.20, הגיש עוה"ד משארקה בקשה (שלישית) לדחיית הדיון בטענה שנדרש להיכנס לבידוד, לנוכח אסמכתא שצורפה ועמדת המשיב, נדחה הדיון ליום 10.11.20. ביום 9.11.20 הוגשה בקשה (רביעית) לדחיית הדיון הקבוע ליום 10.11.20 שנטען בה, כי עוה"ד משארקה אושפז יום קודם עקב מצב בריאותו, והדיון נדחה בהסכמה ליום 29.12.20. בבוקר הדיון של יום 29.12.20 הגיש עוה"ד משארקה בקשה נוספת (חמישית) לדחיית הדיון שבה טען כי בשל מצב בריאותו הקשה, הוא מצוי בחופשת מחלה עד ליום 15.1.21. הדיון נדחה ליום 2.3.21, בשעה 12:00.

ביום 1.3.21 ניתנה על ידי, בשל אילוצים ביומני, החלטה על דחיית שעת הדיון הקבוע ליום 2.3.21, משעה 12:00 לשעה 14:30. בסמוך לאחר ההחלטה, הגיש עוה"ד משארקה בקשה (שישית) לדחיית הדיון עקב מחויבות קודמת שיש לו בשעה 15:00. מאחר שדחיית שעת הדיון נעשתה בהתראה קצרה וללא תיאום עם הצדדים, נעתרתי לבקשה ובתיאום עמם נקבע הדיון ליום 31.5.21 בשעה 12:00.

בבוקר 31.5.21 הוגשה בקשה "בהולה" (שביעית) לדחיית הדיון הקבוע לאותו יום, שבה נטען כי עוה"ד משארקה אושפז במהלך הלילה בבית חולים "העמק" בחשד לאירוע לב. מאחר שהאסמכתא שצורפה לא תמכה בנטען, דחיתי הבקשה, תוך התייחסות לדיונים הרבים שנדחו והאיזון המתחייב בין התחשבות במצב בריאותו של בא-כוח המערערת לבין האינטרס הציבורי שבסיומו של ההליך. נקבע בהחלטה שככל שעוה"ד משארקה אינו יכול להתייצב בדיון, יתייצב עוה"ד נג'אר ממשרדו, וכי הדיון הקבוע לחקירת המצהיר ולסיום - יתקיים כמתוכנן.

עוה"ד נג'אר אכן התייצב בדיון, אך טען, שקיבל את ההחלטה רק מספר דקות קודם לכן, כי אינו מכיר את התיק, ועתר לדחייה קצרה (שמינית) של יום-יומיים, כדי להיערך לייצוג המבקשת. לא ניתן הסבר מדוע נציג המבקשת לא התייצב בדיון שהיה קבוע לחקירתו, על אף שלא ניתן לו פטור מהתייצבות, ואולם, לנוכח הדחיה הקצרה, וכדי לאפשר לעוה"ד נג'אר להיערך לייצוג המבקשת כיאות, נדחה הדיון לשמיעה ולסיום ליום 3.6.21 בשעה 9:30.

בדיון ביום 3.6.21, לא התייצב עוה"ד נג'אר. מטעם המבקשת התייצב עו"ד חדש - עוה"ד נידאל סיאגה, שטען שקיבל את ייצוג המבקשת רק ערב קודם, שאינו מכיר את התיק, ועתר לדחייה קצרה של הדיון (תשיעית) כדי להיערך לייצוג המבקשת כיאות. (רק לאחר הדיון התברר כי עוה"ד משארקה הגיש הודעה ובקשה לשחרורו מייצוג המבקשת שהעבירה הייצוג לעו"ד אחר).

על אף שגם הדיון הקודם נדחה מאותו הטעם, נעתרתי לבקשה, תוך שהובהר שלא תהיה דחיה נוספת. בתיאום עם הצדדים נקבע הדיון לשמיעה וסיום ליום 6.6.21 בשעה 12:00.

13. בדיון שהתקיים ביום 6.6.21 התייצב המשיב. המבקשת ובא-כוחה לא התייצבו, וניתן פסק הדין הדוחה את הערעור.

14. בבקשה לביטול פסק הדין טען ב"כ המבקשת, כי נמנע ממנו להגיע לדיון, בשל עיכוב בדיון מקביל שהיה לו בבית משפט השלום בחיפה, ואין לראות בהעדר ההתייצבות בדיון זלזול. אין לקבל הטענה.

15. משהיה התיק בבית משפט השלום בחיפה קבוע לחקירת עדים ולסיכומים בעל-פה החל מהשעה 10:30, הרי שכבר בעת קביעת הדיון בתיאום עמו ליום 6.6.21 בשעה 12:00, ידע עוה"ד סיאגה שלא יעלה בידו להתייצב בו. בהיעדר היתכנות לסיום ההליך שהחל בחיפה בשעה 10:30 והתייצבות בדיון בבית משפט במחוז אחר, הקבוע לשעה 12:00. למעשה היה על עוה"ד סיאגה להימנע מלכתחילה מליטול את הייצוג יום לפני הדיון שנקבע לסיומו ביודעו כי אין באפשרותו לייצג המבקשת, ולא היה מקום שיצא מתוך הנחה כי דיון ידחה מטעם זה. ואולם מעת שבית המשפט התחשב בבקשתו לאפשר לו להיערך לדיון כיאות, ועל רקע התנהלותה הלקויה של המבקשת בהליך עד לאותו שלב, שהיו ידועות לו, היה עליו לנקוט בכל דרך לקיומו של הדיון שנקבע. לרבות העברת הייצוג לעו"ד אחר, כשידע שלא יוכל להתייצב בדיון בעצמו.

לא זאת בלבד שלא עשה כן, אף לא טרח להגיש הודעה לבית המשפט שלא יתייצב בדיון, אף מצא להטיל האחריות לכך על אחרים. על מותב זה שלא נעתר, לטענתו , לבקשתו לקיים את הדיון בשעה מאוחרת יותר; על המותב בחיפה שעיכב אותו בדיון היות ולא נעתר לבקשתו להגשת סיכומים בכתב התקיימו בעל-פה כמתוכנן מראש; אף על ב"כ המשיב שלא השיבה לפנייתו לקבלת הסכמתה לדחיית שעת הדיון.

16. מדובר בהתנהלות שאינה בגדר רשלנות בלבד. אין מדובר ב"צירוף נסיבות אומלל" כטענת המבקשת, ב טעות בהבנה או בהיסח הדעת, אלא בזלזול מתמשך בהליך השיפוטי. המבקשת התנהלה בהליך באופן פסול, תוך הפרת חובותיה כבעלת דין, התעלמות מדעת מהחלטות בית המשפט, ושימוש לרעה בהליכי משפט במטרה לעכב את בירור ההליך. על פי הפסיקה, ישנם מצבים שבהם ניתן להכריע בבקשת הביטול על יסוד השיקול הראשון בלבד, כאשר מבקש הביטול אינו מעמיד תשתית מספקת למחדלו הדיוני, כי אז אין הכרח לבדוק את סיכויי המבקש בהליך העיקרי. לעניין זה נקבע ברע"א 6905/11 ‏פסי גולדנברג בפשט''ר נ' זהבה רובנר (פורסם בנבו, 31.12.12) ביחס לבעל דין שלא התייצב לדיון שאליו זומן, לאחר שבקשה לדחיית מועד אותו דיון סורבה, כדלקמן: "..בפסיקה נאמר, כי שאלת סיכויי ההגנה היא השאלה העיקרית. מקום שנתבע מצביע על סיכוי לכאורה לזכות במשפט, אם יבוטל פסק הדין, ניתן למחול לו על רשלנות או הזנחה בהימנעותו להתגונן, תוך פיצוי הצד שכנגד בהוצאות. אלא, שהדברים אמורים בבעל דין שהתרשל ולא בבעל דין אשר מדעת התעלם מההליך המשפטי וגילה יחס של זלזול כלפי חובתו כבעל דין. במקרה כזה, רשאי השופט לדחות את הבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר, על אף סיכוייו של הנתבע להצליח בהגנתו (השוו: ע"א 625/68 מפעל הבניה נ' החברה הדרומית, פ"ד כג(2) 721 (1969) וההפניה שם)... כפי שציינתי בפרשה אחרת, הכל חייבים בכיבוד זמנו של בית המשפט. אכן, סדרי הדין אינם מיטת סדום, אך אין הם הפקר. בעל-דין אינו זכאי לצאת מן ההנחה כי מועדים שנקבעו ידחו לבקשתו. הזמן השיפוטי הינו משאב מוגבל והוא שייך לא רק לכל אחד ואחד מבעלי הדין, אלא גם לציבור בכללותו (ע"א 3725/04 מערוף דיבה נ' יוסף עדווין (פורסם בנבו, ניתן ביום 31.8.2006)". (ההדגשה אינה במקור- א"ר)

לעניין זה ראו גם: רע"א 4163/13 בלאגנאק אינבסטמנטס לימיטד נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (פורסם בנבו, 18.6.13) וההפניות שם; ע"א 2201/07 חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ (פורסם בנבו, 02.02.2009))

17. על פי הלכה זו, די למעשה בהתנהלותה הלקויה של המבקשת כפי שפורטה לעיל, כדי להורות על דחיית הבקשה לביטול פסק הדין, אף מבלי לשקול סיכויי הצלחתה בהליך. ואולם למעלה מן הנחוץ נראה, שגם סיכוייה הנמוכים של המבקשת בהליך מעלים, כי דין הבקשה לביטול להידחות.

סיכויי המבקשת בערעור - נמוכים

18. כידוע, על מבקש הביטול, לשכנע, כי לכאורה יש לו הגנה, אם יוכיח אותה. שהרי "אין טעם להחזיר את ההליך לדיון מקום שברור כי הדבר יוביל בסופו של יום למתן אותו פסק-דין אשר יצא תחת ידי בית המשפט לראשונה (יואל זוסמן סדר הדין האזרחי 738 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995))" (רע"א 9565/09 רינה מרגוליס נ' איגור גנץ (פורסם בנבו, 10.08.2010).
19. המבקשת טענה בבקשה כי יש לתת לה יומה בהליך "אשר נושא השלכות כלכליות חמורות, משנות חיים ממש, כלפי המבקשת" (סעיף 33 לבקשה). מדובר בטענה שנטענה בעלמא, מבלי שצורף תצהיר התומך בה, ולא הוכחה. המבקשת גם לא עמדה בנטל ההוכחה בדבר סיכויי ההצלחה בערעור שלא התייחסה אליהם כלל בבקשה לביטול, שבה הסתפקה בהפניה לכתב הערעור, ללא פירוט, כמתחייב.

20. מעיון בכתבי הטענות של הצדדים על נספחיהם, הגעתי לכלל מסקנה, כי סיכויי ההצלחה של המבקשת בערעור קלושים, ולא יהיה בביטול פסק הדין, כדי לשנות מן התוצאה הצפויה ב סוף ההליך אם יישמע. אנמק.

21. כאמור, תחילתו של ההליך בערעור שהגישה המבקשת לפי חוק שיקים ללא כיסוי לאחר שסורבו בחשבון הבנק שלה אצל המשיב שמס' 41266 (להלן – החשבון), 52 שיקים בשל אי כיסוי מספיק. 5 השיקים הראשונים סורבו בין התאריכים 9.11.18-14.11.18 והיתר בין התאריכים 20.10.19-23.10.19. ביום 23.10.19 שלח המשיב למבקשת התראה על החלת הגבלה בחשבון, החל מיום 8.11.19.

22. ביום 30.10.19 ניתנה החלטה על עיכוב ההגבלה, ולאחריה, ביום 24.11.19, סורבו 10 שיקים נוספים, שהעמידו את מניין השיקים המסורבים על 62 בסה"כ.

23. המבקשת טענה בערעור בכלליות, כי השיקים סורבו ללא סיבה מוצדקת, ויש להורות על גריעתם ממניין השיקים המסורבים בהתאם לסעיף 10(א) ו-3 לחוק שיקים ללא כיסוי. לטענתה, המשיב נהג לפרוע שיקים שנמשכו מחשבון הבנק גם כשהייתה חריגה בחשבון מעת לעת, ואף נהג להגדיל את מסגרת האשראי בחשבון לבקשתה ולהעמיד לטובתה הלוואות. לנוכח התנהלות המשיב, טוענת המבקשת, היה לה בסיס סביר להניח שהשיקים שמשכה לא יסורבו, גם במקרה של חריגה ממסגרת האשראי בחשבון .

24. המשיב טוען לדחיית הערעור, שלדבריו הדיון בו מתייתר בהיותו תאורתי, לנוכח סירובם של 62 שיקים, שגריעתם התבקשה באופן כללי וללא פירוט נדרש ביחס לכל אחד מהם. לטענת המשיב, הועמדה למבקש בחשבון הבנק מסגרת אשראי בגובה 200,000 ₪ והובהר לה שלא יאושרו משיכות בחריגה ממסגרת זו. לעיתים פנתה המבקשת בבקשה להגדלת מסגרת האשראי באופן זמני, וזו אושרה על ידי הבנק בהתאם לשיקול דעתו וכנגד תקבולים עתידיים צפויים. לטענת המשיב, די בעובדה זו כשלעצמה כדי לדחות את טענותיה של המבקשת, בדבר נוהג או הסכם בין הצדדים.

25. בהתאם לסעיף 2 לחוק שיקים ללא כיסוי, חשבון יהיה מוגבל ובעליו יהיה מוגבל אם סורבו במשך שנים עשר חודשים עשרה שיקים או יותר שנמשכו על החשבון, ובלבד שעברו לפחות חמישה עשר ימים בין הסירוב הראשון לסירוב האחרון. בענייננו תנאים אלה מתקיימים, כפי שעולה מרשימת השיקים שסורבו והמועדים, שפורטו בכתב התשובה מטעם המשיב.

26. על מנת להוכיח כי למבקשת היה יסוד סביר להניח שהייתה לבנק חובה לפרוע את השיקים כאמור בסעיף 10(א)(3) לחוק שיקים ללא כיסוי, התוותה הפסיקה מבחן משולב – מבחן אובייקטיבי וסובייקטיבי. על המבקשת להוכיח שהאמינה שהבנק מחויב לפרוע את השיקים, וכי הנחה זו עומדת במבחן האדם הסביר (ע"א 4305/98 מ.צ.י.ג.ה. בניין והשקעות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסם בנבו)).

27. בענייננו, לא עלה בידי המבקשת להוכיח, אף לא ברמה הלכאורית, קיומו של נוהג או הסכם שהתגבש בין הצדדים שהיה בו כדי לבסס יסוד סביר להניח שהשיקים מושא הערעור יפרעו גם בהיעדר יתרה מספקת בחשבון.

28. מעיון בתדפיסי הבנק שצורפו עולה, כי לא ניתן לזהות בהתנהלות המשיב מגמה שלפיה נהג לפרוע שיקים בהיעדר יתרה מספקת. תדפיסי חשבון הבנק צורפו החל מחודש 10/2018, והשיק הראשון סורב בחשבון הבנק ביום 9.11.18 (מס' 717), לאחריו סורבו 4 שיקים נוספים בין הימים 13.11.18 - 14.11.18 (מס' 1757;1755;1783;1784) – כאשר החריגה בחשבון כוסתה בהפקדה ביום שלמחרת 15.11.18. אמנם ניתן לזהות בתדפיסי החשבון מס' שיקים שנפרעו על אף החריגה – לדוגמא בין הימים 16.11.18-25.11.18, אך מעבר למקרה זה, באופן עקבי, לא כיבד המשיב שיקים בעת שהחשבון היה בחריגה, והחל מחודש 03/2019 ניתן לזהות בתדפיסי החשבון כי חשבון הבנק מאוזן תמיד באמצעות הפקדות מידיות – ביום שלמחרת החריגה (לדוגמא הפקדות מיום 12.3.19; 19.3.19; 26.7.19; 21.8.19; 18.9.19; 27.9.19; 7.10.19). בחלק מהמקרים אפשר המשיב למבקשת נטילת הלוואה בחשבון לצורך איזונו, אך נראה שלא עלה בידי המבקשת לעמוד בהתחייבויותיה, ומיום 15.10.19 עד ליום 20.10.19 נמשכו עשרות שיקים ללא יתרה מספקת בחשבון עד לחריגה של 630,000 ₪. מדובר בחריגה של כ - 170,000 ₪ מעבר למסגרת האשראי שאושרה למבקשת באותה עת עד 460 אלף ₪ - בעטיה סורבו מרבית השיקים מושא הערעור, בהיעדר כיסוי מספיק.

29. המבקשת כאמור לא הפנתה באופן ספציפי לשיקים מסוימים שטענה כי יש עילה לגרוע אותם ממניין השיקים המסורבים, וטענה בכלליות ביחס לכולם במקשה אחת. בשים לב למספר השיקים המסורבים העומד על 62 שיקים, היה על המבקשת להוכיח ביחס ל53 שיקים לכל הפחות, כי מתקיימת עילה לגריעתם ממניין השיקים המסורבים, לצורך ביטול ההגבלה. המערערת לא עמדה בנטל זה, ובשים לב לתשתית שהניחה בכתב הערעור, אין מקום לביטול פסק הדין, רק כדי לקיים דיון בהליך שיוביל בסופו של יום למתן אותו פסק-דין.

30. אוסיף עוד, כי בחינת הבקשה גם בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן - התקנות החדשות), שנכנסו לתוקף לאחר שההליך הוגש, מובילה לאותה מסקנה. תקנה 75 לתקנות החדשות שאמצה את נטיית הפסיקה להורות במקרה של העדר התייצבות בדיון על מחיקה ולא דחייה של התביעה, דומה במהותה לתקנה 157 לתקנות הישנות, למעט שינוי בניסוחה באשר לקיומם של טעמים מיוחדים להצדקת דחייה בהיעדר התייצבות התובע:

"לא התייצב בעל דין ולא ניתן טעם סביר לאי-ההתייצבות, יחולו הוראות אלה: (1)(א) התייצב התובע, ימחק בית המשפט את כתב התביעה או ידחה את התביעה אם מצא טעמים מיוחדים לדחייה;"

31. התקנות החדשות הסיטו במידת מה את נקודת האיזון בניהול ההליך המשפטי, בין אינטרס היחיד לאינטרס הציבורי. בתקנה 5 לתקנות נקבע, כי בית המשפט "יאזן, לפי הצורך, בין האינטרס של בעלי הדין ובין האינטרס הציבורי; לעניין זה, "אינטרס ציבורי" – נגישות הציבור למערכת בתי המשפט לרבות קיומו של דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל, חיסכון במשאבי זמן ועלויות, מניעת הכרעות סותרות ומניעת שימוש לרעה בהליך השיפוטי."

על בית המשפט במהלך ניהול ההליך, לתת דעתו לזמן שראוי להקצות להליך, בהיות משאב הזמן השיפוטי מוגבל, תוך איזון בין אינטרס היחיד אל מול האינטרס הציבורי. להליך זה, הוקצה זמן שיפוטי ניכר, מעל ומעבר לרצוי בשים לב לטיבו, שעטיה של התנהלות המבקשת, שהצריכה את בית המשפט להידרש לבקשות אינספור לדחיית דיונים חדשות לבקרים, ולקיומם של דיוני סרק. הסתפקות במחיקת הערעור במקרה זה, שלאחריה תוכל המבקשת להגישו בשנית (ר' דברי ב"כ המערערת בדיון ביום 3.6.21), תוביל לתוצאה בלתי רצויה - של חוטא היוצא נשכר; להפרת ההוגנות כלפי המשיב, ולצורך בהקצאת זמן שיפוטי נוסף, מעבר לזה שכבר הוקצה להליך. כל אלה מצדיקים הותרת פסק הדין על דחיית הערעור על כנו.

31. לסיכומם של דברים; מחדלה של המבקשת בהעדר התייצבות לדיון, שלא ניתן לו הסבר משכנע, על רקע התנהלותה הלקויה המתמשכת בהליך, וסיכויי ההצלחה הנמוכים בערעור, מטים את הכף להעדפת האינטרס הציבורי על פני אינטרס המבקשת, וממלאים אחר דרישת הטעמים המיוחדים על פי תקנה 75 לתקנות החדשות, ולדחיית הבקשה לביטול והותרת פסק הדין על כנו.

סוף דבר;

31. הבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר התייצבות - נדחית.

32. המבקשת תישא בהוצאות המשיב בגין בקשה זו בסך של 2,500 ₪ , שישולמו בתוך 30 ימים מהיום ויישאו הפרשי הצמדה וריבית עד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא לצדדים ההחלטה.

ניתנה היום, י"ג תמוז תשפ"א, 23 יוני 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ע.ע.נ. אחזקות 2011 בע"מ
נתבע: בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ
שופט :
עורכי דין: